Talmud Builders

    Yoma 84a

    Back to index

    English translation — Yoma 84a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1killing it with an object that is thrown from a distance like an arrow rather than with one’s hands. If the dog is possessed by an evil spirit, one should avoid direct contact with it.

    2The Gemara comments: This was taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel: When one kills a mad dog, he should kill it only with a thrown object. Furthermore, one who is rubbed by a mad dog will become dangerously ill, while one bitten by the dog will die. The Gemara asks: What is the remedy for one who is rubbed by mad dog and becomes dangerously ill? The Gemara answers: Let him take off his clothing and run. The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, was rubbed by one of these mad dogs in the market, whereupon he took off his clothing and ran. He said: I have fulfilled the verse: “Wisdom preserves the lives of those who have it” (Ecclesiastes 7:12).

    3The Gemara continues to discuss the baraita : One bitten by a mad dog will die. The Gemara asks: What is the remedy? Abaye said: Let him bring the skin of a male hyena and write on it: I, so-and-so, son of so-and-so, am writing this spell about you upon the skin of a male hyena: Kanti kanti kelirus . And some say he should write: Kandi kandi keloros . He then writes names of God, Yah , Yah , Lord of Hosts, amen amen Selah. And let him take off his clothes and bury them in a cemetery for twelve months of the year, after which he should take them out, and burn them in an oven, and scatter the ashes at a crossroads. And during those twelve months of the year, when his clothes are buried, when he drinks water, let him drink only from a copper tube and not from a spring, lest he see the image of the demon in the water and be endangered, like the case of Abba bar Marta, who is also called Abba bar Manyumi, whose mother made him a gold tube for this purpose.

    4§ The mishna said: And furthermore, Rabbi Matya ben Ḥarash said: With regard to one who suffers pain in his throat, one may place medicine inside his mouth on Shabbat, although administering a remedy is prohibited on Shabbat. The Gemara discusses a related incident: Rabbi Yoḥanan suffered from the illness tzefidna , which first affects the teeth and gums and then the intestines. He went to a certain gentile matron [ matronita ] who was a well-known healer. She prepared a medicine for him on Thursday and Friday. He said to her: What shall I do on Shabbat, when I cannot come to collect the medicine from you? She said to him: You will not need it. He asked her: If I do need it, what shall I do? She said to him: Swear to me that you will not reveal the remedy; then I will tell you, and you can prepare it yourself should you need it. He swore: To the God of the Jews, I will not reveal it. She told him the remedy. Rabbi Yoḥanan then went out and taught it publicly, revealing the secret of the remedy.

    5The Gemara is surprised at this: But he swore to her that he would not reveal it. The Gemara answers that in his vow he declared: I will not reveal it to the God of the Jews. However, his words imply: I will reveal it to His people, the Jews. The Gemara asks: Still, there is a desecration of God’s name, as the matron now thinks that a great man of Rabbi Yoḥanan’s stature broke his vow. The Gemara answers: He revealed it to her at the outset. As soon as she revealed the remedy to him, he told her that his vow would not prevent him from publicizing the remedy.

    6The Gemara asks: What was the medicine that she prepared for him? Rav Aḥa, son of Rav Ami, said: It was water in which leaven was steeped, olive oil, and salt. Rav Yeimar said: It was leaven itself, olive oil, and salt. Rav Ashi said: The remedy was fat from the bone marrow of a goose’s wing. Abaye said: I made all of these medicines and was not cured from this ailment, until a certain Arab told me the remedy for it: Take olive seeds that are less than one-third ripe, and burn them in a fire on top of a new hoe, and stick them along the row of gums. I did this and was cured.

    7§ The Gemara asks: From where does this disease tzefidna come? It is from eating wheat bread that is too hot and fish remains fried in oil. What is the sign of this sickness? When one puts something between his teeth, blood comes out from his gums. When Rabbi Yoḥanan suffered from tzefidna , he prepared this medicine described above on Shabbat and was cured. The Gemara asks: And how did Rabbi Yoḥanan prepare this medicine on Shabbat for an ailment which affects only the gums but is not life-threatening? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Tzefidna is different, since it does indeed begin in the mouth and appears to be an illness of the teeth, but it ends up in the intestines and is dangerous.

    8Rav Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Yoḥanan: In accordance with whose opinion did you do this? Was it not in accordance with the opinion of Rabbi Matya ben Ḥarash, who said: In the case of one who suffers pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat, which is a minority opinion? Rabbi Yoḥanan said to him: It is so, but I say the Sages agreed with him about taking medicine in this case alone, but no other. If so, with regard to medicine on Shabbat, the view of Rabbi Matya ben Ḥarash is not a minority opinion.

    9Let us say that this baraita supports him: With regard to one who is seized with yerakon , one feeds him donkey meat as medicine; with regard to one whom a mad dog bit, one feeds him the lobe of its liver; in the case of one who has pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat; this is the statement of Rabbi Matya ben Ḥarash. And the Rabbis say: These have no value as a remedy. The Rabbis used the term these, to exclude what? What, is it not to exclude this medicine for tzefidna , which the Rabbis agree is permitted on Shabbat?

    10The Gemara rejects this: No, it excludes a different remedy, which Rabbi Matya suggests: Bloodletting to heal the ailment serunkhi is permitted on Shabbat. The Gemara comments: So too, this is reasonable to say, as it was taught in a baraita : Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said three things that he heard in the name of Rabbi Matya ben Ḥarash: One may let blood for serunkhi on Shabbat; and in the case of one whom a mad dog bit, one feeds him the lobe of its liver; and in the case of one who has pain in his mouth, one puts medicine in his mouth on Shabbat.

    11And the Rabbis say: These have no value as a remedy. The Rabbis used the term these to exclude what? What, is it not to limit their argument only to the latter two items, which do not cure anything, and to exclude the first item, bloodletting for serunkhi , which everyone agrees is an effective remedy? The Gemara rejects this: No, there is no proof from here, since it is possible to say that it is referring to the first two items of the first baraita and excludes the latter clause with regard to medicine on Shabbat, which they agree with.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למקטליה בדבר הנזרקלמ"ד רוח רעה שורה עליו לא יקרב אצלו להרגו בידים אלא זורק בו חץ או סכין והורגו:

    דחייף ביההמתחכך בו:

    דנכית ליהשהכלב נושכו:

    נישלח למאניהיפשיט בגדיו:

    משכא דאפאהוא הצבוע ובלע"ז פוטויי"ש:

    דאפא דיכראצבוע זכר:

    בגובתא דנחשאעל ידי קנה של נחשת:

    דילמא חזי לבבואיה דשדשקפץ מן הכלב עליו ומסתכן:

    צפידנאחולי השינים והחניכים ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים ומסוכן הוא:

    מטרוניתאנכרית היתה:

    עבדא ליה רפואה חמשא ומעלי שבתאיום ה' בשבת וע"ש:

    והאיכא חלול השםשהיא סבורה שעבר על שבועתו:

    דמגלי לה מעיקראמההיא שעתא גלי לה לא נשבעתי לך כי כך אמרתי:

    משחא דגדפא דאוזאשומן מוח עצם קטן שבראש כנף העוף שקורין כניי"ל סכה אותו יעל צדעיו:

    קשייתא דזיתיגרעיני זיתים:

    דלא מלו תילתאשלא הביאו שליש:

    אמרא חדתאעל מר חדש שקורין פושוי"ר:

    ודביק בככי דדריההדבק בשורת השינים:

    ממאי הויעל ידי מה בא החולי הזה:

    מחמימי חמימי דחיטיהאוכל פת חמה יותר מדאי:

    כסא דהרסנאדגים מטוגנים עם הקמח בשמן שלהן:

    שיורישעבר עליו הלילה:

    מאי סימניהשל אותו חולי:

    כד רמי מידי בככיהכשנותן כלום בשיניו זב הדם משורת שיניו:

    ורבי יוחנן היכי עביד הכי וכו'לא גרסינן לה הכא אלא במסכת ע"ז:

    כמאן עביד ר' יוחנןלתת סם בשבת בשביל חולי השינים דקאמר לה אי מצריכנא מאי:

    שאני אומר בזומודים לו חכמים שהיא רפואה לו בכלב שוטה בחצר כבד שלו:

    ירקוןחולי שפניו מוריקות:

    הכי גרסינן וחכמים אומרים באלו אין בהן משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו למעוטי סם - והכי קאמרי ליה בשתים הראשונות אין זו רפואה גמורה לעבור עליהן דבר תורה ולמעוטי סם דיש בו משום רפואה:

    לא למעוטי מקיזין דם לסרונכיבשבת לעולם אכולי הנך פליגי ומאי באלו משום דשמעוה לר' מתיא דאמר אכתי אחריתי:

    לסרונכיחולי ששמו אשטרנגליו"ן הוא בו"ן מלנט ובההיא מודה ליה:

    ה"ג הכי נמי מסתברא דתניא שלשה דברים אמר רבי אלעזר בן עזריה משום ר' מתיא בן חרש מקיזין דם לסרונכי בשבת ומי שנשכו כלב סוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת וחכמים אומרים באלו אין בהם משום רפואה באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי דרישא ולמעוטי דסיפא:

    יומא 84 עמוד א

    1למקטליה בדבר הנזרק.

    Baraita

    2תניא כוותיה דשמואל. כשהורגין אותו אין הורגין אותו אלא בדבר הנזרק. דחייף ביה מסתכן, דנכית ליה מיית. דחייף ביה מסתכן: מאי תקנתיה? נישלח מאניה ונירהיט. רב הונא בריה דרב יהושע חף ביה חד מינייהו בשוקא, שלחינהו למאניה ורהיט. אמר: קיימתי בעצמי (קהלת ז, יב) ״החכמה תחיה בעליה״.

    3דנכית ליה מיית: מאי תקנתיה? אמר אביי: ניתי משכא דאפא דדיכרא וניכתוב עליה: אנא פלניא בר פלניתא אמשכא דאפא דיכרא כתיב״נא עלך״: ״כנתי כנתי קלירוס״. ואמרי לה: ״קנדי קנדי קלורוס, יה יה ה' צבאות אמן אמן סלה״. ונשלחינהו למאניה ולקברינהו בי קברי עד תריסר ירחי שתא, ונפקינהו ונקלינהו בתנורא ונבדרינהו לקטמיה אפרשת דרכים. והנך תריסר ירחי שתא, כי שתי מיא לא לישתי אלא בגובתא דנחשא, דילמא חזי בבואה דשידא וליסתכן. כי הא דאבא בר מרתא הוא אבא בר מניומי, עבדא ליה אימיה גובתא דדהבא.

    4ועוד אמר ר' מתיא: ר' יוחנן חש בצפידנא אזל גבה דההיא מטרוניתא, עבדא ליה מלתא חמשא ומעלי שבתא. אמר לה: בשבת מאי? אמרה ליה: לא צריכת. אי מצטריכנא מאי? אמרה ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע: לאלהא דישראל לא מגלינא. נפק דרשה בפירקא.

    5והא אישתבע לה! לאלהא דישראל לא מגלינא. הא לעמו ישראל מגלינא. והא איכא חלול השם! דמגלי לה מעיקרא.

    6מאי עבדא ליה? אמר רב אחא בריה דרב אמי: מי שאור, שמן זית, ומלח. רב יימר אמר: שאור גופיה, שמן זית, ומלח. רב אשי אמר: משחא דגדפא דאווזא. אמר אביי: אנא עבדי לכולהו ולא איתסאי, עד דאמר לי ההוא טייעא: אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא, וקלינהו בנורא אמרא חדתא, ואדביק בככי דריה. עבדי הכי ואיתסאי.

    7ממאי הוה? מחמימי חמימי דחיטי, ומשיורי כסא דהרסנא. ומאי סימניה כד רמי מידי בככיה ואתא דמא מבי דרי. רבי יוחנן כי חש בצפידנא עבד הכי בשבתא ואיתסי. ורבי יוחנן היכי עביד הכי? אמר ר"נ בר יצחק: שאני צפידנא הואיל ומתחיל בפה, וגומר בבני מעיים.

    8אמר ליה רב חייא בר אבא לר' יוחנן: כמאן כר' מתיא בן חרש, דאמר: החושש בפיו מטילין לו סם בשבת. א"ל שאני אומר בזו, ולא באחרת.

    9לימא מסייע ליה: מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור, מי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת, דברי ר' מתיא בן חרש. וחכ"א באילו אין בהם משום רפואה. ״באלו״ למעוטי מאי? מאי לאו, למעוטי סם?

    10לא, למעוטי: מקיזין דם לסרונכי. ה"נ מסתברא. דתניא: שלשה דברים א"ר ישמעאל בר' יוסי ששמע משום רבי מתיא בן חרש: מקיזין דם לסרונכי בשבת, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת.

    11וחכ"א באילו אין בהן משום רפואה. ״באילו״ למעוטי מאי? מאי לאו, אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא! לא: אתרתי דרישא קמייתא, ולמעוטי דסיפא.

    Tosafot

    הכי נמי מסתברא שלשה דברים כו'ריב"א ל"ג הכי נמי מסתברא אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה דהא מהא דאייתי כבר ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא מיתני בה מקיז דם לסרונכי ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא תני רישא ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין (כו:) גבי מעשה במדוני אחד) יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ועוד א"ר מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת ר' יוחנן חש בצפדינא פי' כאב השינים עבדא ליה ההיא מטרוניתא סמא יום חמישי וע"ש. א"ל בשבת מאי אמרה לי' לא צריכת ואי איצטריכנא מאי א"ל אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לה אלהי ישראל לא מגלינא והוה נקיט בליביה בשעת שבועתו דלעמו ישראל מגלינא ובתר דאודעה ליה. אודעה הוא דלא הות ליך שבועתי אלא דלא מגלינא לאלהי ישראל אבל מגלינא לעמו ישראל.

    א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן כמאן כר' מתיא בן חרש דשרי להטיל סם בפיו בשבת. א"ל ר' יוחנן בהחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי הכל היא ולא באחרת שחולקין.

    נימא מסייעא ליה לר' יוחנן הא דתניא מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור מי שנשכו כלב מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי ר' מתיא בן חרש וחכ"א באלו אין בהן משום רפואה באלו לאו למעוטי סם דסם אית ביה רפואה ודחי לא למעוטי הזקת הדם לסרונכי ולא עמדה ואסיקנא אלא למעוטי סם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 84a

    Yoma 84a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למקטליה בדבר הנזרק למ"ד רוח רעה שורה עליו לא יקרב אצלו להרגו בידים אלא זורק בו חץ או סכין והורגו:

    דחייף ביה המתחכך בו:

    דנכית ליה שהכלב נושכו:

    נישלח למאניה יפשיט בגדיו:

    משכא דאפא הוא הצבוע ובלע"ז פוטויי"ש:

    דאפא דיכרא צבוע זכר:

    בגובתא דנחשא על ידי קנה של נחשת:

    דילמא חזי לבבואיה דשד שקפץ מן הכלב עליו ומסתכן:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 84a · Sefaria

    Tosafot

    הכי נמי מסתברא שלשה דברים כו' ריב"א ל"ג הכי נמי מסתברא אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה דהא מהא דאייתי כבר ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא מיתני בה מקיז דם לסרונכי ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא תני רישא ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין (כו:) גבי מעשה במדוני אחד) יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י:

    Tosafot on Yoma 84a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ועוד א"ר מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת ר' יוחנן חש בצפדינא פי' כאב השינים עבדא ליה ההיא מטרוניתא סמא יום חמישי וע"ש. א"ל בשבת מאי אמרה לי' לא צריכת ואי איצטריכנא מאי א"ל אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לה אלהי ישראל לא מגלינא והוה נקיט בליביה בשעת שבועתו דלעמו ישראל מגלינא ובתר דאודעה ליה. אודעה הוא דלא הות ליך שבועתי אלא דלא מגלינא לאלהי ישראל אבל מגלינא לעמו ישראל.

    א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן כמאן כר' מתיא בן חרש דשרי להטיל סם בפיו בשבת. א"ל ר' יוחנן בהחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי הכל היא ולא באחרת שחולקין.

    נימא מסייעא ליה לר' יוחנן הא דתניא מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור מי שנשכו כלב מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי ר' מתיא בן חרש וחכ"א באלו אין בהן משום רפואה באלו לאו למעוטי סם דסם אית ביה רפואה ודחי לא למעוטי הזקת הדם לסרונכי ולא עמדה ואסיקנא אלא למעוטי סם.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 84a · Sefaria

    Meiri

    מי שנשבע לאחד מן האומות על דעת עצמו והוא מכוין בשבועתו לדרך אחרת אסור לעבור על שבועתו מפני חילול השם שהגוי חושב שהשבועה קיימת וחושדו עליה ומ"מ כל שמודיעו תחלה שאינו עובר על שבועתו בכך ומודיעו הסיבה עד שהוא מכיר בכך מותר:

    כבר ידעת שכל חולי שיש בו סכנה מחללין את השבת וסרונכי והוא בועה גדולה או נפח שעל הבשר אף שלא על ידי בועה אף הם בכלל חולי שיש בו סכנה הם ומחללים עליהם את השבת וכן בקצת חליי השיניים והחנכים על הדרך שביארנו במשנה וכשם שמחללים עליהם את השבת כך בדברים האסורים כל שהדבר ידוע שרפואת אותו חולי בהם מתירין אותו באכילתם אבל כל שאין רפואת אותו חולי בכך אלא שנוהגים כן אסור וגדולי המחברים כתבו בפירוש המשנה שכל שאינו מרפא מצד טבעו אע"פ שמרפא מצד סגלתו אין מתירין לו מפני שכחו חלוש ואינו מצד הדעת:

    Meiri on Yoma 84a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ור"י היכי עביד הכי כו' ל"ג לה הכא כו' עכ"ל דהתם בע"ז פ"ב גרסינן לה בענין שאין מתרפאין מן הנכרי אבל לענין שבת הכא ודאי דלאו קושיא היא דלר' מתיא פשיטא ליה לתלמודא דשרי ודו"ק:

    בד"ה ה"ג הנ"מ כו' באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי כו' כצ"ל והד"א:

    תוס' בד"ה הנ"מ ג' כו' ואי משום דבכל דוכתא כו' יש הכי נמי מסתברא שאינו נשאר והתם נמי דפ' הזהב כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 84a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 84, Amud Aleph, about 424 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “למקטליה בדבר הנזרק.…”

    2. Segment 247 words

      Opens “תניא כוותיה דשמואל. כשהורגין אותו אין הורגין…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, שמואל.

    3. Segment 384 words

      Opens “דנכית ליה מיית: מאי תקנתיה? אמר אביי:…”

      Named: אביי, אבא.

    4. Segment 443 words

      Opens “ועוד אמר ר' מתיא: ר' יוחנן חש…”

    5. Segment 518 words

      Opens “והא אישתבע לה! לאלהא דישראל לא מגלינא.…”

    6. Segment 656 words

      Opens “מאי עבדא ליה? אמר רב אחא בריה…”

      Named: רב אחא, רב אמי, רב יימר, רב אשי, אביי.

    7. Segment 744 words

      Opens “ממאי הוה? מחמימי חמימי דחיטי, ומשיורי כסא…”

      Named: רבי יוחנן.

    8. Segment 826 words

      Opens “אמר ליה רב חייא בר אבא לר'…”

      Named: רב חייא בר אבא, אבא.

    9. Segment 943 words

      Opens “לימא מסייע ליה: מי שאחזו ירקון מאכילין…”

    10. Segment 1039 words

      Opens “לא, למעוטי: מקיזין דם לסרונכי. ה"נ מסתברא.…”

      Named: רבי מתיא.

    11. Segment 1121 words

      Opens “וחכ"א באילו אין בהן משום רפואה. ״באילו״…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Yoma 84a · Segment 2 — “…נישלח מאניה ונירהיט. רב הונא בריה דרב יהושע חף…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 84a · Segment 4 — “…אמר ר' מתיא: ר' יוחנן חש בצפידנא אזל גבה…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 84a · Segment 6 — “…עבדא ליה? אמר רב אחא בריה דרב אמי: מי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 84a · Segment 3 — “…מאי תקנתיה? אמר אביי: ניתי משכא דאפא דדיכרא וניכתוב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 84a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026