Talmud Builders

    Yoma 27a

    Back to index

    English translation — Yoma 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But that verse about putting fire on the altar is needed for its own sake, to teach that the wood must be brought by a priest; it should not be interpreted as an inference that other services, such as flaying and cutting, may be performed by non-priests. Rav Shimi bar Ashi said: I found Abaye explaining Hizkiya’s derivation to his son based on the following baraita . It is written: “And he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:5), with no mention of a priest, which teaches that slaughter by a non-priest is acceptable. The baraita continues: Now, from where would you come to think otherwise? Why would one even suspect that a priest should be required to slaughter the offering, so that a specific verse is required to tell us otherwise? From the fact that it is stated: “And you and your sons with you shall keep your priesthood” (Numbers 18:7), I would derive that no part of the sacrificial service may be performed by a non-priest, not even slaughtering.

    2The baraita continues: Therefore, the verse states: “And he shall slaughter the bull before the Lord, and the sons of Aaron…shall sacrifice the blood” (Leviticus 1:5), from which it is inferred that from the sacrificing of blood, which begins with the collection of the blood, and onward is a mitzva exclusively of priesthood. Just prior to this the Torah states: “And he shall place his hands upon the head of the burnt-offering… and he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:4–5). In this verse the Torah is referring to the donor of the offering when it says: He shall place his hands, and therefore when it continues: And he shall slaughter, it is also referring to the donor. The Torah thereby taught that the slaughter of the offering is acceptable if performed by a non-priest.

    3Abaye asked: Since, as this baraita establishes, from the collection of the blood and onward is a mitzva exclusively of priesthood, why do I need the Torah to say afterward: “The sons of Aaron shall put fire on the altar” (Leviticus 1:7)? Since the verse about putting the fire on the altar follows the verse about collection of blood, it is clear that it must be done by priests, and the verse’s stipulation of this fact appears superfluous. This is why Ḥizkiya concluded that the verse is not required for its own sake but is needed to teach the following inference: It is only the placing of fire on the altar that requires priests, to the exclusion of flaying and cutting up the animal, which may be performed by a non-priest.

    4The Gemara asks: But still, the verse about the placement of wood by priests is necessary for its own sake. As it might have entered your mind to say that since placing the wood is not a service that is indispensable for obtaining atonement, as atonement is achieved solely through the blood of the offering, it should not be required to be performed by priests. And one might have thought that the principle that all tasks from the collection of the blood and onward require a priest applies only to services relating to the blood. Therefore, the verse teaches us that nevertheless, priesthood is required. Consequently, it cannot be asserted that the verse is written for the purpose of excluding other services.

    5Rather, Hizkiya’s derivation must be rejected, and the acceptability of non-priests for flaying and cutting the animal must be learned from here: It is written: “And Aaron’s sons, the priests, shall lay out the pieces, the head and the fat” (Leviticus 1:8). Since, as the baraita above establishes, from the collection of the blood and onward is a mitzva exclusively of priesthood, why do I need the verse to specify: “And Aaron’s sons shall lay out the pieces”? Since the specification of priesthood here appears superfluous, one must conclude that it is written not for its own sake but to exclude flaying and cutting up the animal, to teach that those acts need not be performed by a priest.

    6The Gemara asks: Granted, the verse comes to convey the inference that another act does not require priesthood, but say that it comes to exclude the arrangement of the two logs, to teach that this activity may be done by a non-priest. The Gemara rejects this: It is more reasonable that the verse, which deals with laying out the pieces of the offering on the altar, would exclude a service that is similar to itself, i.e., something related to the body of the sacrificial animal, such as flaying it and cutting it up, rather than the arrangement of the wood, which is not related to the animal itself.

    7The Gemara responds: On the contrary, one should say that it excludes something relevant to arrangement, i.e., the placement of the logs, which is similar to the laying of the pieces of the offering in that both pertain to the placement of an item on the altar. Perhaps, then, the verse is coming to convey the inference that the arrangement of the logs, unlike the arrangement of the pieces of the offering, may be performed by a non-priest.

    8The Gemara rejects this argument: It cannot enter your mind to say this, as the Master said: After mentioning the mitzva to collect the blood, the Torah states: “And the priest shall bring all of it near and burn it on the altar” (Leviticus 1:13), where bringing near is referring to carrying the limbs to the ramp. The specification of priesthood in this verse is not required for its own sake, since all services following the collection of blood require priesthood. Therefore, it must be that it comes to convey the inference that it is only carrying the limbs to the ramp that requires priesthood, but carrying wood to the altar does not require priesthood. This, in turn, implies that the actual arrangement of the two logs, which was not excluded, does require priesthood.

    9The Gemara returns to the derivation presented above, where the question was raised: Why do I need the words “and Aaron’s sons shall lay out the pieces”? The conclusion was that the specification of priesthood here comes to exclude flaying and cutting up the animal, to teach that these acts may be performed by a non-priest. The Gemara now rejects this derivation: But say that this verse too is necessary for its own sake, to teach the lesson that the Gemara will shortly derive from these words (Maharsha), and one can no longer assert that the verse comes solely for the purpose of conveying the inference that other, similar acts, i.e., flaying and cutting up the animal, do not require priesthood.

    10Rather, this derivation must be rejected as well, and another verse must be found from which to prove that non-priests may flay and cut up the animal. The Torah states: “And the priest shall burn all of it on the altar” (Leviticus 1:9). Since this is an act following the collection of the blood, the specification of priesthood is not needed for its own sake. Therefore, for what purpose does that verse come? It comes to exclude flaying and cutting up the animal, which may be performed by a non-priest.

    11The Gemara reviews the lessons taught by the other verses cited above. When the Torah writes: “The priest shall bring all of it near…the altar” (Leviticus 1:13), this is referring to carrying the limbs to the ramp, and the verse comes to exclude other, similar actions, teaching that although carrying the limbs to the ramp requires priesthood, carrying wood to the altar does not require priesthood. Therefore, it is derived from here as well that the arrangement of the two logs does require priesthood, as explained above. And when the Torah writes: “The sons of Aaron shall put fire on the altar” (Leviticus 1:7), this is necessary for its own sake, to teach that this service must be done by priests.

    12When the Torah states: “And the sons of Aaron, the priests, shall lay out the pieces, the head and the fat” (Leviticus 1:8), it comes to teach the following: “And they shall lay out,” through the use of the plural, teaches that it must be done by two priests, as the minimum number implied by a plural word is two. “The sons of Aaron,” also in plural, indicates an additional two; “the priests,” also in plural, indicates two more. We therefore learn from this verse that the sacrificial lamb requires six priests to carry its limbs to the altar. The flesh is taken by five priests, and the innards by one, as described in an earlier mishna.

    13Rav Hamnuna said that Rabbi Elazar posed a difficulty: This verse is written about a young bull, not a lamb; and a bull requires twenty-four priests. How, then, can this verse be used as the source that six priests are required to carry the limbs of a lamb? And he resolved the difficulty himself as follows: The same verse states: “On the wood that is on the fire upon the altar” (Leviticus 1:8), all of which apparently teaches nothing new about the sacrifice. Therefore, it is seen as an allusion to the daily offering, which was a lamb, as what is an item about which it is stated that specially prepared wood and fire on an altar must be provided, and that pre-existing wood and fire do not suffice?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' האי מבעיא ליה לגופיהדניבעי כהן מיעוטא מנא לן להפשט וניתוח:

    דהוה מסבר ליה לבריההא דחזקיה והכי מסבר ליה ניהליה דתניא בתורת כהנים ושחט שחיטה בזר כשירה:

    וכי מאין באתלישנא דמתני' הוא וכי מאין באת לומר פסולה שנזקקת להביא מקרא להכשירה:

    מכלל שנאמר כו'ומתוך אותו כלל הייתי בא לפסול:

    תלמוד לומר ושחט והקריבו הכהניםומדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל דושחט אבעלים קאי וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר עכ"ל משנה ומינה הוה מסבר אביי לבריה הא דחזקיה הכי:

    מכדילמדנו כאן דמקבלה ואילך מצות כהונה והך נתינת אש בתר קבלה כתיבה למה לי למכתב בה כהונה:

    למעוטי הפשט וניתוחדלא כתיב בה כהן ותילף מהכא דדוקא כתיב קרא ואי לא ונתנו הוה אמינא האי דלא כתיב כהן בהפשט וניתוח משום דלא אצטריך הוא דגלי ליה דבעי כהונה מקבלה ואילך:

    דלא מעכבא כפרהדאין כפרה אלא בדם:

    אלא מהכא וערכו בני אהרן הכהניםהרי למדנו מקבלה שאין צריך כהונה אלא למעוטי הפשט וניתוח:

    אימא למעוטי סידור שני גזירי עציםדבין הערבים דלא כתיב בהו הכהנים אבל בצפרא בהדיא כתיב ובער עליה הכהן:

    לא סלקא דעתךדלא ניבעי סידור גזירין כהונה מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים מכלל דסידורן בעי כהן:

    הולכת עצים לא בעי כהונהדהאי כהן דכתיב בהולכת אברים על כרחך למעוטי הולכה אחרת בעי דאי לגופיה לא איצטריך דהא אשמעינן מקבלה ואילך מצות כהונה:

    וערכו למה לידכתיב בהן כהונה:

    למעוטי הפשט וניתוחוכהונה דונתנו לגופיה כדאמרינן דלא תימא כיון דלא מיעכבא כפרה לא תיבעי כהונה ומדגלי בה דבעיא כהונה לא איצטריך למיהדר למיכתב כהונה בהערכת נתחין ואע"ג דלא מיעכבא ועל כרחך למעוטי כתבי':

    שטעון ששההבשר בחמשה והקרבים באחד:

    וניחא ליההדר משני ליה הכי על העצים אשר על האש קרא יתירא הוא דהכתיב ונתנו אש וערכו עצים וערכו נתחים למה לי תו על העצים אשר על האש וגו' למידרש ביה דהני ו' כהנים הוצרכו לדבר שנאמר בו אש ועצים ומזבח ואיזהו דבר שהזקקתי לכם למערכה לסדר עצים ואש למזבח בשבילו:

    יומא 27 עמוד א

    1האי מיבעי ליה לגופיה! אמר רב שימי בר אשי: אשכחתיה לאביי דהוה מסבר ליה לבריה: (ויקרא א, ה) ושחט, שחיטה בזר. כשירה וכי מאין באת מכלל שנאמר ״(במדבר יח״, ז) ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם שומע אני אפילו שחיטה׃

    2ת"ל (ויקרא א, ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה (ויקרא א, ד) וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר׃

    3מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה ונתנו בני אהרן למה לי למעוטי הפשט וניתוח׃

    4ואכתי איצטריך סלקא דעתך אמינא כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא לא תיבעי כהונה קמ"ל דבעי כהונה׃

    5אלא מהכא (ויקרא א, ח) וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה וערכו למה לי למעוטי הפשט וניתוח׃

    6ואימא למעוטי סידור שני גזירי עצים מסתברא דיבחא דכותיה ממעט׃

    7אדרבה סדור דכותיה ממעט׃

    8לא ס"ד דאמר מר (ויקרא א, יג) והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש הולכת אברים לכבש הוא דבעיא כהונה הולכת עצים לא בעיא כהונה הא סידור שני גזירי עצים בעיא כהונה׃

    9וערכו למה לי למעוטי הפשט וניתוח ואימא הכי נמי לגופיה׃

    10אלא והקטיר הכהן את הכל למאי אתא למעוטי הפשט וניתוח׃

    11והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש הולכת אברים לכבש הוא דבעיא כהונה הולכת עצים לא בעיא כהונה הא סדור שני גזירי עצים בעיא כהונה ונתנו לגופיה׃

    12וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים למדנו לטלה שטעון ששה׃

    13אמר רב המנונא קשיא ליה לר"א האי בבן הבקר כתיב ״ובן הבקר עשרים וארבעה בעי וניחא ליה (ויקרא א״, ח) על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזהו דבר שנאמר ״בו עצים אש ומזבח״׃

    Tosafot

    והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך וכו'בפ"ק דזבחים (ד' ד.) פרש"י הא דאמרינן והקריבו זו קבלת הדם ולא עבודה אחרת משאר עבודות דם כגון הולכה או זריקה משום דכתיב ושחט והקריבו ואיזו היא עבודה שהיא אחר שחיטה לאלתר הוי אומר זו קבלה והקשה ר"י דבספ"ק דזבחים איכא טעמא אחרינא כדתניא התם והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור הא מה אני מקיים והקריבו זו קבלת הדם אלמא דלאו היינו טעמא והא דלא אמרינן זו הולכה משום דלא מסתברא לאוקמיה בהולכה ולומר מהולכה ואילך מצות כהונה משום דאפשר לבטלה דאפשר עומד בצד מזבח ושוחט דלא בעי להוליך:

    אלא מהכא וערכו בני אהרן הכהניםבפ' ב' דזבחים (ד' יח.) דריש הכהנים בכיהונם כהן הדיוט שלבש בגדי כ"ג ועבד עבודה עבודתו פסולה והכא דריש מדכתיב בני אהרן ואין להקשות מאי איצטריך קרא לעריכת נתחים למילפה מדקאמר מקבלה ואילך מצות כהונה תיפוק ליה מוכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח די"ל דאפשר דקאי בארעא וזריק להו למזבח כדאי' לקמן בס"פ טרף בקלפי גבי הצתת אליתא אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא:

    הולכת עצים לא בעי כהונה הא סידור שני גזירין בעי כהונהוא"ת מנא לן דאיכא למידק הכי דילמא מההוא קרא ממעטין הולכת עצים ומהאי קרא דהכא נמעט סידור שני גזירין וי"ל מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים שמע מינה דסידור שני גזירין בעי כהונה דאי לא בעי כהונה למה לי קרא למעוטי הולכת עצים השתא אפילו סידור שני גזירין שהם ע"ג המזבח לא בעי כהונה כ"ש הולכת עצים וליכא לאקשויי אי לא כתב אלא קרא דלעיל לא הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין אלא הולכת עצים דמסתבר טפי די"ל אפילו אי לא הוה כתב אלא קרא דוערכו הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין דמסתברא קאי בסידור ממעט סידור הקשה הר' אליהו מאיבריוק זצ"ל לר"ש דאית ליה לעיל שני גזירין בעי שני כהנים מנא ליה דבעי כהונה אי מהכא הא איצטריך קרא לגופיה סד"א כיון דאפשר לבטלה היא כשרה בזר כדאמר בספ"ק דזבחים (ד' יד.) הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא כשירה בזר וכו' עד והרי הולכת אברים לכבש דאפשר לבטלה ופסולה בזר דאמר מר והקריב הכהן כו' המזבחה זו הולכת אברים לכבש ומשני היכא דגלי גלי וא"כ כיון דאיצטריך לגופיה א"כ סידור שני גזירין מנלן דבעי כהונה ותירץ לו רבי דר"ש לטעמיה דקאמר לקמן בספ"ד (יומא ד' מה.) גבי הצתת אליתא דלא צריך קרא שלא תהא אלא בכהן משום דכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח דלית ליה סברא דר"י דאמר אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא וה"ה בסידור שני גזירין דלא מצי קאי אארעא ועביד בזריקה ולר"י דאית ליה אפשר במפוחא איכא למימר דה"נ אית ליה אפשר דזריק הגזירין לראש המזבח ואפ"ה נפקא ליה שפיר דבעי כהונה מדכתיב כהן בהולכת אברים דלגופיה לא איצטריך דסבירא ליה אע"ג דאפשר לבטלה עבודה היא אלא לגלויי אגזירין דבעינן כהונה כדאמרן בשמעתין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    כר' יהודה לא דהא בהדיא תני לא היה (פורס) [פייס] למחתה אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה. ודלא כר' אליעזר בן יעקב דהא בהדיא אוקימנא ליה בפייס למחתה בפ"ע. כי הפייס שסילק מן האברים שעל הכבש [למזבח] והוא הפייס הרביעי במחתה חשיב ליה. וזה חשיב למחתה בכלל הפייס השני ומפורש בתוספתא כך כמו שפירשנו כי אלו י"ג וט"ו וי"ו [שמנה] המנין בפייס השני הן. איל קרב בי"א הבשר בחמשה כו'. הפשיטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוה. אוקימנא בין קרבנות יחיד בין קרבנות צבור הפשיטן וניתוחן שוה שכשרין בזר. מנ"ל שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה.

    לימד על השחיטה שכשרה בכל אפי' בזרים ובנשים ובעבדים ואפי' בקדשי קדשיםהרי בן בקר זה עולה הוא שהיא קדשי קדשים ושחיטתן כשרה בכל כדאמרינן מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה.

    ונתנו בני אהרן אש על המזבח למה לילמעוטי הפשט וניתוח מכהן.

    ואכתי איצטריך כו'מסתברא זביחה דכוותה ממעט. פי' זבח שכמותו ממעט הפשטו וניתוחו. ולא סדור ב' גזירין. ודחינן וערכו לשון סידור הוא ואדרבה סידור דכוותה ממעט כו'.

    ואסיקנא והקטיר הכהן למעוטי הפשט וניתוח דלא בעו כהונה.

    והקריב הכהן את הכל למעוטי הולכת עצים דלא בעו כהונההא סידור גזירין בעיא כהונה.

    והללו לגופייהו וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שניםלימד על (העולה) [הטלה] והוא הבשר והקרביים שטעון ששה להוליכו לכבש. ומן הכבש למזבח. דאע"ג דההוא קרא דדרשינן בבן הבקר כתיב. לא אשכחן בן הבקר שעולה ונערך על העצים על האש אשר על המזבח אלא על הבשר של תמיד כי התמיד מקדים לכל. אלא הכבש של תמיד הוא עולה בראשונה. ונערך בעצים שעל האש שאותה האש על המזבח ועליו כל הקרבנות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 27a

    Yoma 27a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 270 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמ' האי מבעיא ליה לגופיה דניבעי כהן מיעוטא מנא לן להפשט וניתוח:

    דהוה מסבר ליה לבריה הא דחזקיה והכי מסבר ליה ניהליה דתניא בתורת כהנים ושחט שחיטה בזר כשירה:

    וכי מאין באת לישנא דמתני' הוא וכי מאין באת לומר פסולה שנזקקת להביא מקרא להכשירה:

    מכלל שנאמר כו' ומתוך אותו כלל הייתי בא לפסול:

    תלמוד לומר ושחט והקריבו הכהנים ומדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה לא כתיב מכלל דושחט אבעלים קאי וסמך ידו ושחט לימד על השחיטה שכשירה בזר עכ"ל משנה ומינה הוה מסבר אביי לבריה הא דחזקיה הכי:

    מכדי למדנו כאן דמקבלה ואילך מצות כהונה והך נתינת אש בתר קבלה כתיבה למה לי למכתב בה כהונה:

    למעוטי הפשט וניתוח דלא כתיב בה כהן ותילף מהכא דדוקא כתיב קרא ואי לא ונתנו הוה אמינא האי דלא כתיב כהן בהפשט וניתוח משום דלא אצטריך הוא דגלי ליה דבעי כהונה מקבלה ואילך:

    דלא מעכבא כפרה דאין כפרה אלא בדם:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 27a · Sefaria

    Tosafot

    והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך וכו' בפ"ק דזבחים (ד' ד.) פרש"י הא דאמרינן והקריבו זו קבלת הדם ולא עבודה אחרת משאר עבודות דם כגון הולכה או זריקה משום דכתיב ושחט והקריבו ואיזו היא עבודה שהיא אחר שחיטה לאלתר הוי אומר זו קבלה והקשה ר"י דבספ"ק דזבחים איכא טעמא אחרינא כדתניא התם והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה כשהוא אומר וזרקו הרי זריקה אמור הא מה אני מקיים והקריבו זו קבלת הדם אלמא דלאו היינו טעמא והא דלא אמרינן זו הולכה משום דלא מסתברא לאוקמיה בהולכה ולומר מהולכה ואילך מצות כהונה משום דאפשר לבטלה דאפשר עומד בצד מזבח ושוחט דלא בעי להוליך:

    אלא מהכא וערכו בני אהרן הכהנים בפ' ב' דזבחים (ד' יח.) דריש הכהנים בכיהונם כהן הדיוט שלבש בגדי כ"ג ועבד עבודה עבודתו פסולה והכא דריש מדכתיב בני אהרן ואין להקשות מאי איצטריך קרא לעריכת נתחים למילפה מדקאמר מקבלה ואילך מצות כהונה תיפוק ליה מוכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח די"ל דאפשר דקאי בארעא וזריק להו למזבח כדאי' לקמן בס"פ טרף בקלפי גבי הצתת אליתא אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא:

    הולכת עצים לא בעי כהונה הא סידור שני גזירין בעי כהונה וא"ת מנא לן דאיכא למידק הכי דילמא מההוא קרא ממעטין הולכת עצים ומהאי קרא דהכא נמעט סידור שני גזירין וי"ל מדאיצטריך למעוטי הולכת עצים שמע מינה דסידור שני גזירין בעי כהונה דאי לא בעי כהונה למה לי קרא למעוטי הולכת עצים השתא אפילו סידור שני גזירין שהם ע"ג המזבח לא בעי כהונה כ"ש הולכת עצים וליכא לאקשויי אי לא כתב אלא קרא דלעיל לא הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין אלא הולכת עצים דמסתבר טפי די"ל אפילו אי לא הוה כתב אלא קרא דוערכו הוה ממעטינן מיניה סידור שני גזירין דמסתברא קאי בסידור ממעט סידור הקשה הר' אליהו מאיבריוק זצ"ל לר"ש דאית ליה לעיל שני גזירין בעי שני כהנים מנא ליה דבעי כהונה אי מהכא הא איצטריך קרא לגופיה סד"א כיון דאפשר לבטלה היא כשרה בזר כדאמר בספ"ק דזבחים (ד' יד.) הולכה בזר מחלוקת ר"ש ורבנן לר"ש דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא כשירה בזר וכו' עד והרי הולכת אברים לכבש דאפשר לבטלה ופסולה בזר דאמר מר והקריב הכהן כו' המזבחה זו הולכת אברים לכבש ומשני היכא דגלי גלי וא"כ כיון דאיצטריך לגופיה א"כ סידור שני גזירין מנלן דבעי כהונה ותירץ לו רבי דר"ש לטעמיה דקאמר לקמן בספ"ד (יומא ד' מה.) גבי הצתת אליתא דלא צריך קרא שלא תהא אלא בכהן משום דכי תעלה על דעתך שזר קרב אצל המזבח דלית ליה סברא דר"י דאמר אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא וה"ה בסידור שני גזירין דלא מצי קאי אארעא ועביד בזריקה ולר"י דאית ליה אפשר במפוחא איכא למימר דה"נ אית ליה אפשר דזריק הגזירין לראש המזבח ואפ"ה נפקא ליה שפיר דבעי כהונה מדכתיב כהן בהולכת אברים דלגופיה לא איצטריך דסבירא ליה אע"ג דאפשר לבטלה עבודה היא אלא לגלויי אגזירין דבעינן כהונה כדאמרן בשמעתין:

    Tosafot on Yoma 27a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    כר' יהודה לא דהא בהדיא תני לא היה (פורס) [פייס] למחתה אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו זכה עמי במחתה. ודלא כר' אליעזר בן יעקב דהא בהדיא אוקימנא ליה בפייס למחתה בפ"ע. כי הפייס שסילק מן האברים שעל הכבש [למזבח] והוא הפייס הרביעי במחתה חשיב ליה. וזה חשיב למחתה בכלל הפייס השני ומפורש בתוספתא כך כמו שפירשנו כי אלו י"ג וט"ו וי"ו [שמנה] המנין בפייס השני הן. איל קרב בי"א הבשר בחמשה כו'. הפשיטן וניתוחן של אלו ושל אלו שוה. אוקימנא בין קרבנות יחיד בין קרבנות צבור הפשיטן וניתוחן שוה שכשרין בזר. מנ"ל שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן מקבלה ואילך מצות כהונה.

    לימד על השחיטה שכשרה בכל אפי' בזרים ובנשים ובעבדים ואפי' בקדשי קדשים הרי בן בקר זה עולה הוא שהיא קדשי קדשים ושחיטתן כשרה בכל כדאמרינן מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה.

    ונתנו בני אהרן אש על המזבח למה לי למעוטי הפשט וניתוח מכהן.

    ואכתי איצטריך כו' מסתברא זביחה דכוותה ממעט. פי' זבח שכמותו ממעט הפשטו וניתוחו. ולא סדור ב' גזירין. ודחינן וערכו לשון סידור הוא ואדרבה סידור דכוותה ממעט כו'.

    ואסיקנא והקטיר הכהן למעוטי הפשט וניתוח דלא בעו כהונה.

    והקריב הכהן את הכל למעוטי הולכת עצים דלא בעו כהונה הא סידור גזירין בעיא כהונה.

    והללו לגופייהו וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים לימד על (העולה) [הטלה] והוא הבשר והקרביים שטעון ששה להוליכו לכבש. ומן הכבש למזבח. דאע"ג דההוא קרא דדרשינן בבן הבקר כתיב. לא אשכחן בן הבקר שעולה ונערך על העצים על האש אשר על המזבח אלא על הבשר של תמיד כי התמיד מקדים לכל. אלא הכבש של תמיד הוא עולה בראשונה. ונערך בעצים שעל האש שאותה האש על המזבח ועליו כל הקרבנות.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 27a · Sefaria

    Ritva

    והאי מיבעי ליה לגופיה פי׳ דנתינת אש בעיא כהונה וא״ת וא״כ למה לי קרא להפשט וניתוח דכשרים בזר תיפוק לי דהא לא כתי׳ בהו כהונה וכי תימא כיון דמקבלת הדם ואילך מצות כהונה כמאן דכתיב בהו כהונה דמי א״כ אפי׳ נתינת האש נמי ואמאי מיבעי מכתב כהונה לגופיה י״ל דהפשט וניתוח כיון דמגופיה דזבחא הוא אמרי׳ ביה מקבלת הדם ואילך מצות כהונה מה שאין כן בנתינת אש דלא הוי מגופיה דזביחה ובעי למכתב ביה כהונה בהדיא:

    דהוה קא מסדר ליה לבריה ושחט וכו' פי׳ ברייתא היא דקתני ושחט שחיטה בזר כשרה וכו׳ עד למד על שחיטה שכשרה בזר. ומדיוקא דההיא מתניתא דהוה מסדר ליה אביי לבריה אתי רב שימי למידק דנתינת אש לא בעי למכתב ביה כהונה לגופיה כדקא מפרש ואזיל.

    מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה וכו' ואיכא למידק מה הוספנו ראיה מפני זו הברייתא כי עדיין אנו יכולין לומר כדאמרינן מעיקרא דלגופיה איצטריך משום דנתינת אש לא הוי מגופיה דזביחה. תירצו בתוס׳ דרב שימי סבירא ליה דכיון דגלי ליה קרא אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם הא ודאי כולהו בכלל שאף שחיטה דלא כתוב בה כהן והויא מקמי קבלת הדם. וכתבה רחמנא בתר סמיכה שהיא בזר. הוה ס״ד לאתויי דבעיא כהונה מדכתיב תשמרו את כהונתכם. אלא דאתיא קבלת הדם וגלי על השחיטה שתהא כסמיכה שכשרה בזר אבל כולהו שארא דכתיבי בתר קבלת הדם מסתמ׳ בעו כהונה והוו בכלל תשמרו את כהונתכם ואם כן כהונה דכתיבא בנתינת אש לא צריכא לגופיה אלא למעוטי הפשט וניתוח ופרכי׳ דאכתי איכא למימר דלגופיה אצטרי׳ דהוה אמינא דנתינת אש לא בעיא כהונה וליתא בכלל תשמרו את כהונתכם כיון דלאו עבודה דמעכבא כפרה היא קמ״ל קרא דבעיא כהונה וא״כ הפשט וניתוח דכשרים בזר מנא לן. וא״ת נימא דהפשט וניתוח נמי כיון דלא כתיבא בהו כהונה בהדיא ולא מעכבא בהו כפרה דלא בעו כהונה י״ל דשאני הפשט וניתוח דהוו מגופיה דזביחה וגרירי בתר קבלת הדם אי נמי כדפרש״י ז״ל בסמוך גבי וערכו למה לי דאע״ג דלא מעכבא כפרה הא גלי רחמנ׳ גבי נתינת אש שאין זה מעכב וצריך כהונה:

    ואימא למעוטי שני גזירי עצים דלא בעו כהונה פי׳ בגזירי עצים של בין הערבים דלא כתיב בה כהן בהדיא דאלו בתמיד של שחר בהדיא כתי׳ ביה ובער עליה הכהן וא״ת ושל בין הערבים למה לי קרא דלא בעי כהונה תיפוק לי דלא הוי מגופה דזביחה ולא כתי׳ ביה כהונה בהדיא וי״ל דהא כתיב כהן ברישיה דקרא ונתנו בני אהרן אש והוה אמינא דוערכו דסיפא אבני אהרן קאי קמ״ל אידך קרא דלא בעי כהונה בהדיא:

    והקריב הכהן את הכל זו הולכת איברים לכבש פי׳ דבהקטרה לא מיירי קרא דהא כתי׳ בהדיא והקטיר המזבחה עולה הוא אשה ריח ניחוח אלא ודאי להולכת איברים לכבש אתא וכדאיתא במסכת חגיגה ולגופיה לא צריך קרא דהא מקבלת דם ואילך מצות כהונה. אלא ודאי לדיוקא אתא דהולכ׳ איברים לכבש בעי כהונה הולכת עצים לא בעי כהונה ואי משום הא לא איצטריך דמהיכא תיתי דבעי כהונה אלא ודאי למהדר ולמידק הא סדור שני גזירי עצים בעי כהונה ואם אינו ענין לתמיד של שחר תנהו ענין לתמיד של בין הערבים וא״ת ומנא לן לגלגולי כולי האי אימא הכי הולכת איברים לכבש בעי כהונה הא סדור עצים לא בעי כהונה י״ל דהא ליתא דא״כ למה לי למכתב כהונה בהולכת איברים לכבש דהא מכהונה דכתיבא בעריכת נתחים ממעטי׳ דסדור שני גזירי עצים לא בעי כהונה כדפרכי׳ השתא בהדיא וא״ת ונימא הכי הולכת איברים לכבש בעי כהונה הולכת עצים לא בעי כהונה הא הפשט וניתוח בעי כהונה וערכו למעוטי סדור שני גזירי עצים וי״ל דטפי איכא לרבויי שני גזירי עצים למבעי כהונה שכן עצים דכותה דהולכת עצים וא״ת והא כי אמרינן וערכו למעוטי הפשט וניתוח לא הוי דכותה וטפי הוי דכותה כי אמרי׳ למעוטי סדור עצים י״ל דאנן אית לן למידק מאי דהוי דכותה אע״ג דלא כתיב בהאי ענינא או מאי דהוי בהאי ענינא אע״ג דלא הוי דכותיה אבל לית לן למידק מאי דלא הוי דכותה ולא כתיב בההוא ענינא הילכך השתא דדרשינן מהולכת איברים סדור עצים הוי דכותה אע״ג דלא כתיב בענינא ודרשי׳ מעריכת נתחים להפשט וניתוח דכתיב בענינא אע״ג דלא הוי דכותה ואלו הוה דרשי׳ מוהקריבו ההולכת איברים הפשט וניתוח הוי מידי דלא כתיב בענינא ולא הוי דכותה:

    ונתנו לגופיה פי׳ כדאסקי לעיל משום דלאו עבודה דמעכבא כפרה:

    וערכו שנים וכו׳ וא״ת ולמאי דסליק אדעתין דערכו למעוטי הפשט וניתוח ששה בטלה מנא לן וי״ל דתרויהו ש״מ מדלא כתיב בני אהרן הכהן כדכתיב גבי נתינת אש ודאי למנינ׳ אתא. ומיהו כתב רחמנא מנינא בהאי לישנא למעוטי הפשט וניתוח. והשתא סבי׳ לן דכוליה לא אתא למנינא בלחוד. האי בבן בקר כתיב פי׳ חדא מיניהו נקט דהוא הדין דמצי למפרך דהאי בעולת יחיד כתיב:

    איזהו דבר שנאמר בו עצים ואש ומזבח פרש״י ז״ל שנ׳ בו למצוה ולחיוב שאפילו יש שם אש הרבה חובה לעשות מערכה כדכתיב בקראי מה שאין כן בשאר קרבנות דכל היכא דאיכא אש במזבח בהכי סגי להו.

    Ritva on Yoma 27a · Sefaria

    Meiri

    שחיטת הקדשים כשרה בזר שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ד' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה מ"מ הפשט וניתוח אע"פ שאחר קבלה הם אין צריכין כהן וכן למדוה בסוגיא זו מן המקראות ונתינת אש על גבי המזבח מצות עשה שנ' ונתנו בני אהרן [הכהן] (את) (ה)אש [על המזבח] ואע"פ שאש היה יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט אלא שאינה מעכבת עבודה הואיל ואש יורדת מן השמים ואע"פ שאינה מעכבת עבודה טעונה כהן אבל הולכת עצים למזבח אינה טעונה כהן כך למדוה בסוגיא זו הולכת איברים לכבש טעונה כהן אבל הולכת עצים אפי' היה מביא מהם לאחר קבלה לא והעבודות שהן כשירות בזר או שפסולות אלא שאין בהם חיוב מיתה בידי שמים או שיש בהם חיוב מיתה כבר ביארנום למעלה:

    Meiri on Yoma 27a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואימא ה"נ לגופיה אלא והקטיר וגו' למעוטי הפשט וניתוח והקריב כו' סוגיא זו קשה להולמה דמאי פריך אקרא דוערכו אימא לגופיה כו' דהא לא אצטריך לגופיה כפרש"י דמלתא דלא מיעכבה כפרה מונתנו איכא למילף דמדגלי בה דבעי כהונה לא אצטריך למיהדר למיכתב כהונה בהערכת נתחים כו' ועוד קשה דלא שייך הכא הך מלתא והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים כו' דמייתי לה לעיל גם במדרש ילקוט מייתי הך דרשה למעוטי הפשט ונתוח מקרא דוערכו ולפי סוגיא דילן הכא לא מפיק ליה למעוטי הפשט וניתוח אלא מוהקטיר הכהן וגו' וי"ל קצת הא דפריך ואימא לגופיה אקרא דוערכו דסמיך אדרשה דלקמן דיליף מהאי קרא וערכו שני בני אהרן ב' הכהנים ב' למדנו לטלה כו' דאצטריך האי קרא להך מלתא ולא תילף מיניה למעוטי הפשט ונתוח וצ"ע:

    בפרש"י בד"ה דהוה מסבר כו' והכי מסבר ליה כו' ובד"ה וכי מאין באתה לישנא דמתניתא הוא כו' ובד"ה ת"ל ושחט כו' אבעלים קאי וסמך ידו וכו' הד"א ובד"ה אלא מהכא וכו' הרי למדנו מקבלה וכו' למעוטי הפשט ונתוח כו' ובד"ה לא ס"ד דלא נבעי סידור כו' ובד"ה למעוטי כו' כהונה לא אצטריך כו' בהערכת נתחים ואע"ג כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אלא מהכא וכו' פסולה והכא דריש וכו' ובד"ה הולכת וכו' ממעט סידור הקשה הר' אליהו וכו' כדאמר בשמעתין הד"א ואח"כ מ"ה תחילת עבודה וכו' לאיכא דאמרי דלעיל כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 27a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 27, Amud Aleph, about 270 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “האי מיבעי ליה לגופיה! אמר רב שימי…”

      Named: רב שימי בר אשי, אביי.

    2. Segment 231 words

      Opens “ת"ל (ויקרא א, ה) ושחט את בן…”

    3. Segment 313 words

      Opens “מכדי מקבלה ואילך מצות כהונה ונתנו בני…”

    4. Segment 417 words

      Opens “ואכתי איצטריך סלקא דעתך אמינא כיון דלאו…”

    5. Segment 526 words

      Opens “אלא מהכא (ויקרא א, ח) וערכו בני…”

    6. Segment 610 words

      Opens “ואימא למעוטי סידור שני גזירי עצים מסתברא…”

    7. Segment 74 words

      Opens “אדרבה סדור דכותיה ממעט…”

      Named: רבה.

    8. Segment 834 words

      Opens “לא ס"ד דאמר מר (ויקרא א, יג)…”

    9. Segment 910 words

      Opens “וערכו למה לי למעוטי הפשט וניתוח ואימא…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “אלא והקטיר הכהן את הכל למאי אתא…”

    11. Segment 1129 words

      Opens “והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת…”

    12. Segment 1211 words

      Opens “וערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “אמר רב המנונא קשיא ליה לר"א האי…”

      Named: רב המנונא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026