Talmud Builders

    Yoma 42a

    Back to index

    English translation — Yoma 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The strip of crimson of the red heifer has the weight of ten zuz ; and the strip of the scapegoat has the weight of two sela , which is eight zuz ; and the strip of the leper has the weight of a shekel, which is two zuz .

    2And Rabbi Yoḥanan further said: Rabbi Shimon ben Ḥalafta and the Rabbis disagree with regard to the strip of crimson of the red heifer. One said: It has the weight of ten zuz . And one said: It has the weight of one shekel. And your mnemonic for remembering that while both assume that only one of the extreme values was required no one suggests the middle value of two sela is required, is the aphorism from a mishna: God equally values both the one who gives much and the one who gives little as long as his intention is to Heaven.

    3Rabbi Yirmeya of Difti said to Ravina: It is not with regard to the strip of the red heifer that they disagree; rather, it is with regard to the strip of the scapegoat that they disagree. And on that very day that they disputed this issue, Ravya bar Kisi died, and they made a mnemonic out of it, associating the halakha with his name: The death of Ravya bar Kisi atones like the scapegoat, since the death of the righteous person atones for his generation.

    4Rabbi Yitzḥak said: I heard a teaching that there is a distinction between two slaughters: One of the red heifer, and one of the bull of the High Priest on Yom Kippur. The slaughter of one of them is valid even if done by a non-priest, and the slaughter of the other one is invalid if done by a non-priest. But I do not know which of them is which.

    5An amoraic dispute was stated: With regard to the slaughter of the red heifer and the bull of the High Priest on Yom Kippur, there is a dispute between Rav and Shmuel: One said: A red heifer slaughtered by a non-priest is invalid, whereas the bull of the High Priest slaughtered by a non-priest is valid. And the other one said: His bull is invalid, but the red heifer is valid.

    6The Gemara comments: Conclude that it is Rav who said that if the heifer is slaughtered by a non-priest it is invalid, as Rabbi Zeira said: The slaughter of the heifer by a non-priest is invalid. And Rav said concerning this statement of Rabbi Zeira: This is because we learned in the Torah’s description of the slaughter of the red heifer both “Elazar the priest” (Numbers 19:3) and “statute” (Numbers 19:2). Because Elazar is mentioned, it indicates the slaughter should be performed by a priest, and the use of the term “statute” teaches that one may not deviate from any of the details of the service as delineated in the verses; if one does deviate, the service is invalid. Clearly then, Rav held that if the heifer is slaughtered by a non-priest it is invalid.

    7The Gemara analyzes Rav’s opinion: And according to Rav, what is different with regard to the red heifer, that if it is slaughtered by a non-priest it is invalid? As Rav explained, it is different in that, with regard to it, it is written “Elazar” and “statute.” But with regard to the bull of the High Priest it is also written “Aaron” the High Priest (Leviticus 16:11) and “statute” (Leviticus 16:34). Based on Rav’s logic, that indicates that the priest is indispensable.

    8The Gemara explains: The slaughter of the bull by a non-priest is valid because slaughtering is not classified as a sacrificial service; therefore, it does not have to be done by a priest. The Gemara challenges this answer: If so, by the same logic, the red heifer should also be valid when slaughtered by a non-priest. The Gemara concludes: The logic that slaughtering is not classified as a sacrificial service does not apply in the case of the red heifer because the red heifer is different. It has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance, and therefore the principles that apply to other offerings do not necessarily apply to it.

    9But is it not arguable, by an a fortiori inference, that the slaughter of the red heifer by a non-priest is valid? If the slaughter of the bull of the High Priest, which is an actual offering, is valid when performed by a non-priest, then all the more so the slaughter of the red heifer, which is not an offering, should be valid when similarly performed by a non-priest. Rav Shisha, son of Rav Idi, said: The slaughter of the red heifer by a non-priest is invalid. The halakha is just as in the case of appearances of leprosy, which, despite their not being a sacrificial service, still require the priesthood. Only a priest may declare the signs of leprosy to be pure or impure. It is apparent from this case that the logic of the a fortiori inference does not hold.

    10The Gemara analyzes Shmuel’s opinion: And according to Shmuel, who said that if a non-priest slaughters the bull of the High Priest it is invalid, what is different with regard to his bull that this is the halakha ? It is different in that, with regard to it, it is written “Aaron,” indicating that a priest is required, and “statute,” indicating that the requirements of the Yom Kippur service are indispensable. But with regard to the red heifer it is also written: “Elazar” and “statute” which by the same logic should indicate the need for a priest is indispensable. The Gemara concludes: It is different there as it is written: “And he shall slaughter it before him” (Numbers 19:3), i.e., in front of Elazar, which suggests that it could be that a non-priest slaughters and Elazar watches.

    11And Rav, who assumes the slaughter is performed by the priest himself, how does he interpret the phrase: “Before him”? He understands it to mean that he should not divert his attention from the heifer from the moment of slaughtering until the completion of the process. As with other matters of purification, one is required to maintain his attention on the matter; any distraction can invalidate the process. And from where does Shmuel, who already derived something from this verse, derive that he should not divert his attention from it? He derives it from the verse: “And he shall burn the heifer in his sight” (Numbers 19:5).

    12And what does Rav learn from this verse? He holds that one verse is needed to teach the requirement to maintain one’s attention with regard to slaughtering, and one verse is needed to teach the requirement with regard to burning.

    13And it is necessary to have the requirement stated in both cases since, if the Merciful One had written it only with regard to slaughtering, I might have limited the requirement to that case because it is the start of the Temple service; but with regard to burning, I could say that no, there is no requirement. Therefore, it is necessary to teach the requirement also in the case of burning. And if the Merciful One had written the requirement only with regard to burning, I might have limited it to that case, because it is now that the heifer is actually being made ready to be used; but with regard to slaughtering, I could say that no, there is no requirement. Therefore, it is necessary to teach the requirement also in that case.

    14As the requirement is mentioned with regard to two stages of the rite of the red heifer, this suggests that it does not exist for every stage. Therefore, the Gemara asks: It is written this way in order to exclude what stage? If we say, to exclude from the requirement the stages of gathering its ashes and filling the water for sanctification, i.e., taking the water in order to pour it on the ashes and mix them together,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    של פרה משקל עשר זוזדבעיא כובד:

    של שעירדבעיא חלוקה משקל שני סלעים ודייה בכך:

    של מצורעדלא הא ולא הא סגי ליה בשקל:

    הכי גרסינן פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן בפרה:

    וסימןשלא תטעה לומר שאחד היה אומר משקל שני סלעים משנה זו תהא לך סימן ששנינו (מנחות דף קי.) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים בסימן זה תזכור לומר שהאחד נתן בה שיעור המרבה מכולן והאחד נתן בה שיעור וקא ממעט מכולן אבל שיעור בינוני לא הוזכר כאן:

    לא בפרה פליגיבלשון של פרה:

    וההוא יומאדאיפליגי בה נח רביא בר קיסי. שם חכם:

    מכפרמיתת צדיקים מכפרת כדאמר בעלמא (מועד קטן דף כח.) למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:

    של פרופר כהן גדול של יוה"כ:

    אלעזר וחוקהאלעזר כתיב בה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן וגו' (במדבר י״ט:ג׳) וכתיב (שם) זאת חקת התורה וכל היכא דכתי' חוקה עיכובא הוא:

    אהרן וחוקהדכתיב (ויקרא ט״ז:ו׳) והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר וגו' ושחט את פר החטאת אשר לו וגו' וכתיב באחרי מות בענינא (שם) והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל:

    שחיטה לאו עבודה היאולא קיימא חוקה אשחיטה:

    שאני פרה דקדשי בדק הבית היאכלומר אין בה קדושת המזבח אלא קדושת דמים בעלמא שהרי שחיטתה בהר המשחה הלכך אין צד עבודות נחלקות בה וכל העבודות שוות בה:

    ולא כן דכן הואבתמיה אשחיטת פרו דקדושת הגוף היא לא כתיבא חוקה ואשחיטת פרה כתיבה חוקה ומיפסלא בזר:

    אמראות נגעיםדכתיב (ויקרא י״ג:ב׳) (כנגע נראה) והובא אל אהרן הכהן:

    ושחט אותה לפניומדכתיב לפניו מכלל דהשחיטה לאו אאלעזר קאי אלא ושחט אותה אחר לפני אלעזר:

    ורבלעולם אלעזר שחטה ומאי לפניו שלא יסיח דעתו משמירתה:

    דהשתא הוא דמתכשרא פרהשהרי כל עצמה אינה עשויה אלא לאפרה:

    למעוטי מאידלא פסיל בה היסח הדעת במעשה פרה:

    אסיפת אפרהואסף איש טהור וגו' (במדבר י״ט:ט׳):

    ומילוי מיםלתת לתוך אפר להזות:

    לקידושהיא נתינת מים על האפר ומערבן יחד:

    יומא 42 עמוד א

    1של פרה משקל עשרה זוז, ושל שעיר המשתלח משקל שני סלעים, ושל מצורע משקל שקל.

    2אמר ר' יוחנן: פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן בפרה, חד אמר: משקל עשרה, וחד אמר: משקל שקל. וסימניך: ״אחד המרבה ואחד הממעיט״.

    3אמר ליה ר' ירמיה מדיפתי לרבינא: לא בפרה פליגי, אלא בשעיר המשתלח פליגי. וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי, ואנחו בה סימנא: רביא קיסי מכפר כשעיר המשתלח.

    4אמר ר' יצחק: שתי שחיטות שמעתי, אחת של פרה, ואחת של פרו. אחת כשרה בזר, ואחת פסולה בזר, ולא ידענא הי מינייהו.

    5איתמר: שחיטת פרה ופרו, רב ושמואל. חד אמר: פרה פסולה, פרו כשרה. וחד אמר: פרו פסולה, פרה כשרה.

    6תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה, דאמר ר' זירא: שחיטת פרה בזר פסולה, ואמר רב עלה: ״אלעזר״ וחוקה שנינו בה.

    7ורב, מאי שנא פרה דכתיב ״אלעזר״ וחוקה״, פרו נמי הא כתיב ״אהרן״ וחוקה״!

    8שחיטה לאו עבודה היא. אי הכי פרה נמי! שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא.

    9ולאו כל דכן הוא? אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא ובעיא כהונה.

    10ולשמואל, דאמר פרו פסולה, מאי שנא פרו דכתיב: ״אהרן״ וחוקה״, פרה נמי הא כתיב: ״אלעזר״ וחוקה״? שאני התם, דכתיב: ״(במדבר יט״, ג) ״ושחט אותה לפניו״, שיהא זר שוחט ואלעזר רואה.

    11ורב: שלא יסיח דעתו ממנה. ושמואל, שלא יסיח דעתו מנא ליה? נפקא ליה: (במדבר יט, ה) מושרף את הפרה לעיניו.

    12ורב: חד בשחיטה וחד בשריפה.

    13וצריכא, דאי כתב רחמנא בשחיטה משום דתחילת עבודה היא, אבל שריפה אימא לא, צריכא. ואי כתב רחמנא בשריפה משום דהשתא הוא דמתכשרא פרה, אבל שחיטה אימא לא, צריכא.

    14למעוטי מאי? אילימא למעוטי אסיפת אפרה ומילוי מים לקידוש,׃

    Tosafot

    שחיטה לאו עבודה היאבכל דוכתא פרש"י משום דכשירה בזר ותימה הוא דבפ"ק דזבחים (דף יד:) פריך והרי שחיטה דא"א לבטלה וכשירה בזר ומשני שחיטה לאו עבודה היא והשתא מה תשובה היא זו שהרי הקשה שהיה לה ליפסל בזר כיון דא"א לבטלה ופירש רבינו יעקב מאורליינ"ש דלאו עבודה היא דנוהגת אפי' בחולין וקשה א"כ מאי פריך עלה התם והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה בשלמא לפרש"י פריך שפיר אבל לפירוש רבינו יעקב מאי פריך נהי דשחיטת פרה פסולה בזר מ"מ לאו עבודה היא כיון דנוהגת נמי בחולין והיה נראה ליישב פרש"י כן ולפרש שחיטה לאו עבודה היא כיון דהוכשרו בה כל הפסולין ואפי' נשים ועבדים וטמאים מסתמא לא חשיבא עבודה לפני המקום מאיזה טעם שיהא או משום דנוהגת נמי בחולין או משום טעמא אחרינא והדר פריך מנא לך דלאו עבודה היא מדהוכשרו בה כל הפסולין והלא יש שחיטה שהיא פסולה בזר כגון שחיטת פרה ורבינו שמשון מפרש לאו עבודה דגבי קבלה בעינן שהמקבל יעמוד בפנים ובשחיטה אם עמד והושיט ידו לפנים ושחט כשר כדדרשינן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לב:) בן הבקר לפני ה' והוא בעצמו הקשה לשמעון התימני דפליג התם ואמר שיהו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט מאי איכא למימר מיהו מצי למימר דאפי' לשמעון התימני שחיטה לאו עבודה היא שהרי בקדשי קדשים צריך שיעמוד המקבל בצפון כדדרשינן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח.) מולקח לו יקח ובשוחט לא בעינן שיעמוד השוחט בצפון וכי פריך בפ"ק דזבחים (דף יד:) ובפ"ק דמנחות (דף ו:) והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא תימה ליפרך מפרו של אהרן למאן דאמר פסולה בזר ולא הוה מצי לשנויי הכי ואמר לי מורי הרב ר' שמואל בר שלמה בשם הר' יוסף קלצון זצ"ל דמהתם ליכא למיפרך דהתם לאו משום דעבודה היא דהא פסולה אפי' בשאר הכהנים אלא בכ"ג לחודיה אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוה אסמיכה דלאו עבודה היא דבעינן בעלים:

    שאני פרה דקדשי בדק הבית היאוהכי נמי אמרינן בפ"ק דזבחים (דף יד:) ובפ"ק דמנחות (דף ו:) ובפ"ק דשבועות (דף יא:) וקשה מכאן לפרש"י שפירש בריש פ' אין מעמידין (ע"ז דף כג: ושם) גבי ש"מ פרה קדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא מי מיפסלא ברביעה אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא ופסולה ביוצא דופן ור"ש מכשיר אלא שאני פרה הואיל והמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסל בה ופרש"י דלרבנן קדשי מזבח היא ולהכי מיפסלא ברביעה וביוצא דופן ולר"ש קדשי בדק הבית היא ולהכי לא מיפסלא ביוצא דופן והאי דמודה ר"ש דמיפסלא ברביעה משום דכיון דהמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בה וקשה לפי' דא"כ כל סתמי דהש"ס בכמה דוכתי דקאמר פרה קדשי בדק הבית היא כר"ש ולא כרבנן ושם מפורש ובפרק קמא דחולין (דף יא. ד"ה חטאת) בשמעתא דמנא הא מילתא דאזלי בתר רובא הארכתי:

    למעוטי מאי אילימא למעוטי אסיפת אפרה כו'תימה לי מאי קאמר למעוטי מאי וכי חובה הוא שיש לי למעט וליכא למימר משום דהוי שחיטה ושריפה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דאדרבה אינן באין כאחד דהא מיצרך צריכי ונראה דע"כ היסח הדעת לא פסיל בכולהו דאי פסיל בכולהו מאי איצטריך למיכתב בשחיטה ובשריפה דלא אתו מהדדי ליכתביה גבי אסיפת אפרה או מילוי מימיה או באחת מן השאר שאינן תחילת עבודה ולא עבודה דהשתא הוא דמתכשרה פרה וניתו כולהו וניגמר מינה למאי הילכתא כתביה בתרתי שיש בכל חדא מילתא דחשיבותא אלא שמע מינה למעוטי עבודה שאין לה שום חשיבותא דלא פסל בה היסח הדעת והיינו דקאמר למעוטי מאי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    קשר של זהורית כו' איבעיא להו האי דקתני במתנית' ולנשחט (כנשחט) כנגד בית שחיטתו (קשר) [פי' דקשרו] גם בשעיר הנעשה בפנים לשון של זהורית בצוארו כנגד בית שחיטתו כמו של קשר בראש שעיר המשתלח או דילמא העמידו לנשחט כנגד בית שחיטתו. ופשטנה קשר בצוארו של שעיר הנעשה בפנים. לשון של זהורית כו' פי' שירי לשון כגון שחלקו ונטל ממנו והנותר נקרא שירי לשון. ופריק אימא כרכם בזנב הלשון כלומ' הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו. כי אתא רב דימי א"ר יונתן ג' לשונות של זהורית שמעתי והוא שכתוב בתורה ושני תולעת של פרה אחת ושל שעיר המשתלח אחת ושל מצורע אחת. של פרה שנאמר ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה. של שעיר הא דתנן קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. של מצורע שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב אחת משקלה עשרה זוז ואחת משקלה ב' סלעים. ואחד משקלה שקל ואין לי לפרש. מצאנו בתלמ' א"י כי עשרה זוזין הן ב' סלעים ומחצה וכך כתוב [שם] ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן ג' לשונות הן של שעיר בסלע של מצורע בשקל של פרה בב' סלעים. ר' חונייא דבית חיוורן ר' אבא בר זבדא בש"ר שמעון בן חלפתא של פרה בב' סלעין ומחצה ואית דמפקין לה לישנא בעשרה זוזין חלוקת ר' שמעון בן חלפתא ודב' בתלמ' א"י היא ותנן בסוף כריתות המפריש ב' סלעים כו' עד לקח בהן ב' אילים לחולין אחד יפה ב' סלעים ואחד יפה עשרה זין היפה ב' סלעים יקרב לאשמי והשני למעילתו כו' ופרשוה בגמ' דהאי עשרה זין אינון ב' סלעים וחומשיהן והן ב' סלעים וחצי סלע דהוא חומשא מלבר.

    איתמר שחיטת פרה אדומה ושחיטת פר כ"ג ביוה"כ בזה פליגי רב ושמואל חד אמר פרה פסולה ופרו כשר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 42a

    Yoma 42a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 264 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    של פרה משקל עשר זוז דבעיא כובד:

    של שעיר דבעיא חלוקה משקל שני סלעים ודייה בכך:

    של מצורע דלא הא ולא הא סגי ליה בשקל:

    הכי גרסינן פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן בפרה:

    וסימן שלא תטעה לומר שאחד היה אומר משקל שני סלעים משנה זו תהא לך סימן ששנינו (מנחות דף קי.) אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים בסימן זה תזכור לומר שהאחד נתן בה שיעור המרבה מכולן והאחד נתן בה שיעור וקא ממעט מכולן אבל שיעור בינוני לא הוזכר כאן:

    לא בפרה פליגי בלשון של פרה:

    וההוא יומא דאיפליגי בה נח רביא בר קיסי. שם חכם:

    מכפר מיתת צדיקים מכפרת כדאמר בעלמא (מועד קטן דף כח.) למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 42a · Sefaria

    Tosafot

    שחיטה לאו עבודה היא בכל דוכתא פרש"י משום דכשירה בזר ותימה הוא דבפ"ק דזבחים (דף יד:) פריך והרי שחיטה דא"א לבטלה וכשירה בזר ומשני שחיטה לאו עבודה היא והשתא מה תשובה היא זו שהרי הקשה שהיה לה ליפסל בזר כיון דא"א לבטלה ופירש רבינו יעקב מאורליינ"ש דלאו עבודה היא דנוהגת אפי' בחולין וקשה א"כ מאי פריך עלה התם והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה בשלמא לפרש"י פריך שפיר אבל לפירוש רבינו יעקב מאי פריך נהי דשחיטת פרה פסולה בזר מ"מ לאו עבודה היא כיון דנוהגת נמי בחולין והיה נראה ליישב פרש"י כן ולפרש שחיטה לאו עבודה היא כיון דהוכשרו בה כל הפסולין ואפי' נשים ועבדים וטמאים מסתמא לא חשיבא עבודה לפני המקום מאיזה טעם שיהא או משום דנוהגת נמי בחולין או משום טעמא אחרינא והדר פריך מנא לך דלאו עבודה היא מדהוכשרו בה כל הפסולין והלא יש שחיטה שהיא פסולה בזר כגון שחיטת פרה ורבינו שמשון מפרש לאו עבודה דגבי קבלה בעינן שהמקבל יעמוד בפנים ובשחיטה אם עמד והושיט ידו לפנים ושחט כשר כדדרשינן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לב:) בן הבקר לפני ה' והוא בעצמו הקשה לשמעון התימני דפליג התם ואמר שיהו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט מאי איכא למימר מיהו מצי למימר דאפי' לשמעון התימני שחיטה לאו עבודה היא שהרי בקדשי קדשים צריך שיעמוד המקבל בצפון כדדרשינן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח.) מולקח לו יקח ובשוחט לא בעינן שיעמוד השוחט בצפון וכי פריך בפ"ק דזבחים (דף יד:) ובפ"ק דמנחות (דף ו:) והאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא תימה ליפרך מפרו של אהרן למאן דאמר פסולה בזר ולא הוה מצי לשנויי הכי ואמר לי מורי הרב ר' שמואל בר שלמה בשם הר' יוסף קלצון זצ"ל דמהתם ליכא למיפרך דהתם לאו משום דעבודה היא דהא פסולה אפי' בשאר הכהנים אלא בכ"ג לחודיה אלא גלי רחמנא דבעינן בעלים מידי דהוה אסמיכה דלאו עבודה היא דבעינן בעלים:

    שאני פרה דקדשי בדק הבית היא והכי נמי אמרינן בפ"ק דזבחים (דף יד:) ובפ"ק דמנחות (דף ו:) ובפ"ק דשבועות (דף יא:) וקשה מכאן לפרש"י שפירש בריש פ' אין מעמידין (ע"ז דף כג: ושם) גבי ש"מ פרה קדשי מזבח היא דאי קדשי בדק הבית היא מי מיפסלא ברביעה אלא מעתה תיפסל ביוצא דופן אלמה תניא ופסולה ביוצא דופן ור"ש מכשיר אלא שאני פרה הואיל והמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסל בה ופרש"י דלרבנן קדשי מזבח היא ולהכי מיפסלא ברביעה וביוצא דופן ולר"ש קדשי בדק הבית היא ולהכי לא מיפסלא ביוצא דופן והאי דמודה ר"ש דמיפסלא ברביעה משום דכיון דהמום פוסל בה דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בה וקשה לפי' דא"כ כל סתמי דהש"ס בכמה דוכתי דקאמר פרה קדשי בדק הבית היא כר"ש ולא כרבנן ושם מפורש ובפרק קמא דחולין (דף יא. ד"ה חטאת) בשמעתא דמנא הא מילתא דאזלי בתר רובא הארכתי:

    למעוטי מאי אילימא למעוטי אסיפת אפרה כו' תימה לי מאי קאמר למעוטי מאי וכי חובה הוא שיש לי למעט וליכא למימר משום דהוי שחיטה ושריפה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין דאדרבה אינן באין כאחד דהא מיצרך צריכי ונראה דע"כ היסח הדעת לא פסיל בכולהו דאי פסיל בכולהו מאי איצטריך למיכתב בשחיטה ובשריפה דלא אתו מהדדי ליכתביה גבי אסיפת אפרה או מילוי מימיה או באחת מן השאר שאינן תחילת עבודה ולא עבודה דהשתא הוא דמתכשרה פרה וניתו כולהו וניגמר מינה למאי הילכתא כתביה בתרתי שיש בכל חדא מילתא דחשיבותא אלא שמע מינה למעוטי עבודה שאין לה שום חשיבותא דלא פסל בה היסח הדעת והיינו דקאמר למעוטי מאי:

    Tosafot on Yoma 42a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    קשר של זהורית כו' איבעיא להו האי דקתני במתנית' ולנשחט (כנשחט) כנגד בית שחיטתו (קשר) [פי' דקשרו] גם בשעיר הנעשה בפנים לשון של זהורית בצוארו כנגד בית שחיטתו כמו של קשר בראש שעיר המשתלח או דילמא העמידו לנשחט כנגד בית שחיטתו. ופשטנה קשר בצוארו של שעיר הנעשה בפנים. לשון של זהורית כו' פי' שירי לשון כגון שחלקו ונטל ממנו והנותר נקרא שירי לשון. ופריק אימא כרכם בזנב הלשון כלומ' הלשון הזה הוא ארוך והקצר היוצא ממנו נקרא זנב ומחזיר וכורך בו. כי אתא רב דימי א"ר יונתן ג' לשונות של זהורית שמעתי והוא שכתוב בתורה ושני תולעת של פרה אחת ושל שעיר המשתלח אחת ושל מצורע אחת. של פרה שנאמר ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה. של שעיר הא דתנן קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. של מצורע שנאמר ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב אחת משקלה עשרה זוז ואחת משקלה ב' סלעים. ואחד משקלה שקל ואין לי לפרש. מצאנו בתלמ' א"י כי עשרה זוזין הן ב' סלעים ומחצה וכך כתוב [שם] ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן ג' לשונות הן של שעיר בסלע של מצורע בשקל של פרה בב' סלעים. ר' חונייא דבית חיוורן ר' אבא בר זבדא בש"ר שמעון בן חלפתא של פרה בב' סלעין ומחצה ואית דמפקין לה לישנא בעשרה זוזין חלוקת ר' שמעון בן חלפתא ודב' בתלמ' א"י היא ותנן בסוף כריתות המפריש ב' סלעים כו' עד לקח בהן ב' אילים לחולין אחד יפה ב' סלעים ואחד יפה עשרה זין היפה ב' סלעים יקרב לאשמי והשני למעילתו כו' ופרשוה בגמ' דהאי עשרה זין אינון ב' סלעים וחומשיהן והן ב' סלעים וחצי סלע דהוא חומשא מלבר.

    איתמר שחיטת פרה אדומה ושחיטת פר כ"ג ביוה"כ בזה פליגי רב ושמואל חד אמר פרה פסולה ופרו כשר.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 42a · Sefaria

    Ritva

    וההוא יומא נח נפשיה דרביא בר קיסי פי׳ ההוא יומא דאפליגו בה בבי מדרשא ואתנחו ביה סימנא למידע במאי פליגי. רביא בר קיסי מכפר בשעיר המשתלח פי׳ דקיימא לן דמיתת צדיקים מכפרת ולהכי עבדו סימנא דבמידי דכפרה פליגי ההוא יומא. והיינו השעיר המשתלח שהוא לכפר מה שאין כן בפרה דאע״ג דאמרי׳ התם למה נסמכה פרשה מרים לפר׳ פרה לומר לך כשם שהפרה מכפרת כך מיתתן של צדיקים מכפרת אין עיקר הפרה לכפרה אלא לטהרה. אבל שעיר המשתלח אין עיקרו אלא לכפרה. וכן פירשו בתוספות:

    אחת כשרה בזר ק״ל דהא איפליגו תנאי בפרה של דורות איכא מאן דאמר לדורות בכהן גדול ואיכא מאן דאמר בכהן הדיוט. אבל זר ליכא למ״ד. י״ל דאמר לך שמואל דהתם הוא מקבלת הדם ואילך. אבל שחיטה אפילו בזר דאפילו באותה שעשה אלעזר לא היתה אלא בזר כדיליף לקמן:

    ואחת פסולה בזר פי׳ לא סוף דבר זר ממש אלא כל שזר אצלה ואפילו כהן הדיוט דהא אלעזר וחקה או אהרן וחקה כתיב בה אליבא דרבי והכי אמרי׳ בפרק ד אחין זר ששמש בשבת יש כאן משום זרות ואוקי׳ בשחיטת פרו של אהרן וכמאן דאמר שחיטתו בזר פסולה ומאי זר למי שזר אצלה:

    שאני פרה דקדשי בדק הבית היא פי׳ דאפילו למ״ד פרה כקדשי מזבח ה״מ לשאר מילי אבל לענין זה אין לחלק בה בין שחיטה לשאר דברים כיון שכל עבודותיה בחוץ כדפרש״י ז״ל ומידי דהוה אמראות נגעים דבעו בה כהונה כדמפרש בסמוך:

    מושרף את הפרה לעיניו וא״ת ודילמא ההוא נמי שישרוף אחר אותה בפניו של אלעזר. י״ל דהא ליכא למי׳ כיון דלא כתיב לעיל מינה ונתתם אותה אל אלעזר כדכתיב גבי שחיטה:

    למעוטי מאי כו' עד למשמרת למי נדה. וא״ת ומנא לן דאתי למעוטי מידי. ועוד ליתו כולהו מלמשמרת. וי״ל דלא משמע להו דכתיב למשמרת אלא לעיקר הכשרה דפרה ותדע דהא כתב רחמנא אידך קראי לאשמועי׳ דלמשמרת לא קאי אכולהו. והיינו דאמרי׳ למעוטי מאי דאי לא אתא למעוטי מידי לשתוק וליתו כולהו מלמשמרת כך פירשו בתוספות:

    Ritva on Yoma 42a · Sefaria

    Meiri

    שחיטת כל הקדשים כשירה בזר ואפי' לכתחילה וכן בכל הפסולים לעבודה חוץ מן התמיד שצריכה כהן לכתחילה ומתוך כך היו מפייסין עליה כמו שהתבאר וכן שחיטת פרו של כהן גדול ביום הכפורים ושחיטת פרה אדומה צריכה כהן לכתחלה שחיטת הפר בכהן גדול ושחיטת הפרה בכל כהן אבל בדיעבד אף שחיטת התמיד ואף שחיטת פר כהן גדול ביום הכפורים אע"פ שכתוב בה אהרן וחקה וכן פרה אדומה אע"פ שכתוב בה אלעזר וחקה שחיטתן כשירה בזר ובכל הפסולים:

    פרה אדומה אין בה קדושת מזבח אלא קדושת דמים שהרי שחיטתה בהר המשחה אלא שאעפ"כ בקצת דברי' אנו דנין בה בדין קדשי המזבח כמו שביארנו בשני של עבודה זרה כ"ג א':

    מראות נגעים כל חכם שהוא בקי בהן ובשמותיהן יכול לראותן ולדון אותן בטהרה או לטומאה אלא שהטומאה והטהרה תלויות בכהן כיצד זה שבו הנגע הולך לפני כהן ואם אין הכהן בקי הולך לו עמו אצל חכם והחכם רואה ודן ואם הוא דן את הנגע בטמא אומר לכהן אמור טמא והוא אומר ואם דנו בטהור אומר לו אמור טהור והוא אומר ואם דנו להסגר אומר הסגירהו והוא מסגיר כמו שיתבאר במקומו:

    פרה אדומה צריך שלא יסיח דעתו ממנה משעת שחיטתה עד שתשרף ותעשה אפר וכל שעוסק בה בזמן זה ועשה מלאכה או נתעסק בדבר אחר פסולה וכן היסח הדעת פוסל במילוי המים לקדוש ר"ל שאם היה ממלא ונתעסק במלאכה אחרת בשעת המילוי או בשעת הולכתן או בשעה שמערן מכלי לכלי פסלו אבל אסופת אפר הפרה אחר שנשרפה וכריכת ארז ואזוב בשני תולעת והשלכתם לתוך השריפה אפילו היה מתעסק במלאכה אחרת אין בכך כלום וכן משנתקדשו המים ר"ל משהוטל האפר בתוכם אם הוליכן או עירן מכלי לכלי והוא מתעסק במלאכה אחרת אין בכך כלום:

    Meiri on Yoma 42a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה של פרה כו' חלוקה משקל שני סלעים ודיה בכך של כו' הד"א וכצ"ל והשאר טעות הוא ודו"ק:

    בד"ה ה"ג כו' ובד"ה ומילוי מים לתת לתוך אפר להזות הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה כי אתא רבין כו' דלר' יונתן לית ליה כובד כו' עכ"ל לא ידענא מהיכא פסיקא להו דר' יונתן לית ליה כובד ואפשר דהוה גרסי בברייתא דמייתי רבא כובד תנאי היא דתניא למה כורכן כדי שיהא כולן באגודה אחת דברי ר' יונתן כו' אבל בכל הספרים גרסינן דברי רבי גם נראה מדבריהם דהוה גרסינן כי אתא רב דימי אמר ר' יונתן שלש לשונות שמעתי כו' ובכל הספרים גרסי' א"ר יוחנן כו' וק"ל:

    בד"ה למעוטי מאי כו' דע"כ היסח הדעת לא פסיל בכולהו כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 42a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 42, Amud Aleph, about 264 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “של פרה משקל עשרה זוז, ושל שעיר…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: פליגי בה ר"ש בן…”

      Named: רבה.

    3. Segment 328 words

      Opens “אמר ליה ר' ירמיה מדיפתי לרבינא: לא…”

    4. Segment 422 words

      Opens “אמר ר' יצחק: שתי שחיטות שמעתי, אחת…”

    5. Segment 518 words

      Opens “איתמר: שחיטת פרה ופרו, רב ושמואל. חד…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    6. Segment 620 words

      Opens “תסתיים דרב הוא דאמר פרה פסולה, דאמר…”

      Named: רב הוא, רב עלה.

    7. Segment 713 words

      Opens “ורב, מאי שנא פרה דכתיב ״אלעזר״ וחוקה״,…”

    8. Segment 814 words

      Opens “שחיטה לאו עבודה היא. אי הכי פרה…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ולאו כל דכן הוא? אמר רב שישא…”

      Named: רב שישא, רב אידי.

    10. Segment 1030 words

      Opens “ולשמואל, דאמר פרו פסולה, מאי שנא פרו…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1120 words

      Opens “ורב: שלא יסיח דעתו ממנה. ושמואל, שלא…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 125 words

      Opens “ורב: חד בשחיטה וחד בשריפה.…”

    13. Segment 1328 words

      Opens “וצריכא, דאי כתב רחמנא בשחיטה משום דתחילת…”

    14. Segment 149 words

      Opens “למעוטי מאי? אילימא למעוטי אסיפת אפרה ומילוי…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 42a · Segment 2 — “אמר ר' יוחנן: פליגי בה ר"ש בן חלפתא ורבנן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026