Talmud Builders

    Yoma 32b

    Back to index

    English translation — Yoma 32b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The school of Rabbi Yishmael taught that it is derived by means of an a fortiori inference: Just as before donning golden garments, with which the High Priest does not enter the innermost sanctum, the Holy of Holies, the High Priest requires immersion, before donning white garments, with which the High Priest enters the innermost sanctum, is it not right that the High Priest require immersion? The Gemara asks: The a fortiori inference can be refuted: What is the comparison to golden garments, as the atonement that they effect is extensive? The High Priest serves in the golden garments throughout the year atoning for the sins of the Jewish people; he wears the white garments on just one Yom Kippur. Therefore, it is reasonable that before donning them, the High Priest would require immersion. Rather, it is derived from the verse cited by Rabbi Yehuda HaNasi.

    2The Gemara analyzes an additional clause from the baraita cited above. Rabbi Yehuda HaNasi said: From where are derived the five immersions and ten sanctifications that the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur? They are derived from the verse that states: “He shall be dressed in a sacred linen tunic , and with linen trousers next to his flesh, and he shall be girded with a linen belt, and he shall wear a linen mitre; they are sacred garments, and he shall wash his flesh in water and then put them on” (Leviticus 16:4). From this you learned: Anyone who moves from an inner service, in the Holy of Holies, to an outer service, and vice versa, requires immersion. The Gemara asks: We found proof that the High Priest requires immersion when he changes from golden garments to white garments; however, from where is it derived that he requires immersion when he changes from white garments to golden garments?

    3The school of Rabbi Yishmael taught that it is derived by means of an a fortiori inference: Just as before donning white garments, with regard to which the atonement that they effect is minimal as the priest wears them only on one Yom Kippur, immersion is required, before donning golden garments, with regard to which the atonement that they effect is extensive throughout the year, is it not right that immersion should be required?

    4The Gemara asks: The a fortiori inference can be refuted: What is the comparison to white garments, as he enters with them to the innermost sanctum? As the High Priest does not enter the Holy of Holies with the golden garments, apparently the sanctity of the white garments is greater. The Gemara comments: The source for the requirement to immerse when changing from white garments to golden garments is that which is taught later in the baraita : The verse states: “They are sacred garments, and he shall wash his flesh in water and then put them on” (Leviticus 16:4), meaning immersion is required before donning all sacred garments.

    5And they are five services: The sacrifice of the daily morning offering, performed in golden garments; the service of the day, the bull and the goat, which is performed in white garments; the sacrifice of his ram guilt-offering and the ram of the people, performed in golden garments. After that the High Priest places the spoon and the coal pan into the Holy of Holies in white garments. He emerges from the Holy of Holies and sacrifices the daily afternoon offering in golden garments and then removes the spoon and the coal pan in white garments.

    6And from where is it derived that each and every immersion requires two sanctifications of the hands and the feet? It is derived from the verse that states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting and he shall remove the linen garments that he put on when he entered the Sanctuary and leave them there. And he shall wash his flesh in water” (Leviticus 16:23–24). And it says: “And he shall wash his flesh in water in a sacred place and put on his garments” (Leviticus 16:24). The Gemara asks: That is written with regard to immersion. The washing mentioned in this verse is not sanctification of the hands and feet but rather immersion. The Gemara answers: If it is not a matter relating to immersion, which is derived from the phrase: “They are sacred garments” (Leviticus 16:4), indicating that every change of clothes requires immersion, then render it a matter relating to sanctification.

    7The Gemara asks: And let the Merciful One write the obligation in the language of sanctification of the hands and feet rather than the language of immersion. The Gemara answers: This language comes to teach us that in this case, the legal status of immersion is like that of sanctification. Just as sanctification of the hands and feet is performed in a sacred area, as the basin used for sanctification is situated in the courtyard, so too, the immersion before donning garments must be performed in a sacred area, not outside the Temple.

    8The Gemara asks: And Rabbi Yehuda, who derives immersion before donning the golden garments from this verse and does not derive anything from the phrase: They are sacred garments, from where does he derive the obligation to perform sanctification of the hands and feet? The Gemara answers: He derives it as an a fortiori inference from the inference of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: In a place that the Torah does not require immersion it nevertheless requires sanctification of the hands and feet; therefore, in a place that the Torah requires immersion for all changes of garments, is it not right that it requires sanctification of the hands and feet?

    9Rav Ḥisda said: That statement of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to immersion and sanctification is an original opinion to the exclusion of the opinion of Rabbi Meir with regard to sanctification, and to the exclusion of the opinion of the Rabbis. It is to the exclusion of the opinion of the Rabbis, as the Rabbis said that he sanctifies his hands and feet when he is dressed, and Rabbi Yehuda HaNasi said: He sanctifies them when he undresses. And it is to the exclusion of the opinion of Rabbi Meir, as Rabbi Meir said: With regard to this last sanctification that he performs after each immersion, he sanctifies his hands and feet when he is dressed. And Rabbi Yehuda HaNasi said: He sanctifies them when he undresses.

    10Rav Aḥa bar Ya’akov said: Everyone agrees with regard to the second sanctification that one dresses, and afterward sanctifies his hands and feet. What is the reason for this? It is as the verse states: “Or when they approach the altar to serve, to burn an offering by fire to God, they shall wash their hands and feet so that they do not die” (Exodus 30:20–21). This teaches that the priest who is obligated to sanctify his hands and feet is one who is lacking only the element of approach to the altar to begin performing the service, to the exclusion of that priest who has not yet donned the priestly vestments, who is lacking both the element of donning priestly vestments and the element of approach to the altar. Sanctification of the hands and feet prior to the service is performed when he is already dressed.

    11Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: Neither does Rav Ḥisda, who said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the priest performs the two sanctifications before donning the garments, agree with Rav Aḥa, who said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the sanctification is done after donning the garments; nor does Rav Aḥa, who said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the sanctification must be performed directly prior to the service, agree with Rav Ḥisda, who said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the two sanctifications are performed before donning the garments. As, if they do agree, according to Rabbi Yehuda HaNasi there are fifteen sanctifications. For each change of garments he would require three sanctifications: One when he undresses, one prior to dressing, and one after he is dressed.

    12§ It was taught in the mishna: They brought him the sheep for the daily morning offering, which he slaughtered [ keratzo ]. The Gemara asks: What is the meaning of keratzo ? Ulla said: It is a term meaning killing. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: What is the verse that indicates this meaning? It is stated: “Egypt is a very fair heifer, but the keretz out of north is come, it is come” (Jeremiah 46:20). The Gemara asks: From where may it be inferred that keretz means killing? The Gemara explains: It is as translated by Rav Yosef: Egypt is a fair kingdom, but murderous nations will come upon it from the north. The Gemara asks: When he slaughtered the sheep, to what extent did he do so? Ulla said: He slaughtered the animal with a cut through the majority of each of the two organs, the windpipe and the gullet, which is sufficient to render the animal ritually slaughtered.

    13And similarly, Rav Yoḥanan said: With the majority of each of the two organs. And Reish Lakish also held: With the majority of each of the two organs. This is indeed Reish Lakish’s opinion, as Reish Lakish said: Once we learned in the halakhot of ritual slaughter that the majority of one organ is like the whole, why was it necessary that we also learn there that in order for the slaughter to be valid it requires the majority of one organ in a bird and the majority of each of two organs in an animal? That is clear based on the principle that one organ is required in a bird and two in an animal. Rather, since we learned: They brought him the sheep for the daily morning offering, which he slaughtered by cutting most of the way through the gullet and the windpipe, and a different priest completed the slaughter on his behalf so that the High Priest could receive the blood in a vessel, and the High Priest received the blood in a vessel and sprinkled it on the altar; one might have thought that if the other priest did not complete cutting through the two organs, the slaughter would be invalid.

    14The Gemara asks: How is it possible that one might have thought that if the other priest did not complete cutting through the two organs, the slaughter would be invalid? If that is so, the completion of the slaughter is a Temple service performed by another on Yom Kippur. And it was taught in a baraita : All Yom Kippur services are valid only if performed by the High Priest. The Gemara answers that this is what Reish Lakish is saying: Clearly, there is no requirement by Torah law to complete the slaughter of the two organs. One might have thought that it would be invalid by rabbinic law;

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כפרתן מרובהשמשמש בהן כל ימות השנה אבל עבודת פנים דיום הכפורים אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש וקדשיו כדאמרינן בשבועות (דף ז:):

    נפקא ליה מדרביכתונת בד קדש ילבש ורחץ במים ולבשם:

    א"ר וכו'לפרושי מתניתא דלעיל קא מהדר:

    היינו דקתניבמילתא דרבי ואומר בגדי קדש הם והכי דריש ליה תלה הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם בגדי קדש ללמדך שכל חליפות בגדי קדש בו ביום טעונין טבילה ובגדי זהב גם הם קדש:

    האי בטבילה כתיבדהא כתיב בשרו:

    הכי גרסינן אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה מבגדי קדש הם תנהו לענין קידוש:

    הא קמ"למדאפקי' בלשון טבילה דילפינן טבילה מיניה:

    מה קידוש במקום קדושכדכתיב בה במקום קדוש אף טבילות הבאות מחמת מחלפות היום במקום קדוש אבל טבילה ראשונה לא ילפת מיניה דהא לאו דאורייתא היא:

    ור' יהודהדמפקא ליה להאי קרא לטבילת בגדי זהב לא דריש בגדי קדש הם קידוש מנא ליה:

    אמר רב חסדא כו'קסבר רב חסדא דוקא א"ר ופשט ורחץ ורחץ ולבש שני קידושין בין פשיטה ולבישה אחד לפני טבילה ואחד לאחריה קודם לבישה:

    מפקא מדר' מאירמוצאת היא מכלל דבריו של ר"מ לא סבירא ליה כר"מ דאע"ג דאמרינן במתניתין פשט וקידש ידיו ורגליו דס"ל קידוש שלפני הטבילה אחר פשיטה הוא פליג עליה מיהא בקידוש שני דקאמר אחר לבישה הוא כדקתני ברייתא דר"מ לעיל לבש קידש ידיו ורגליו:

    הכל מודיםואפילו רבי שהקידוש הסמוך לפני העבודה כשהוא לבוש מקדשו:

    לא רב חסדאדאמר מילתיה דרבי דוקא בעי שני קידושין בין פשיטה ללבישה:

    אית ליה דרב אחאדאמר קידוש אחר לבישה בעינן:

    לא רב אחאדבעי קידוש סמוך לעבודה:

    אית ליה דרב חסדאדבעי לרבי שני קידושין כשהוא ערום דאם כן דאית להו בהדדי הוו ליה לרבי ג' קידושין בכל טבילה ב' כשהוא ערום ואחד כשהוא [לבוש]:

    ברוב שניםהכשר שחיטה בצמצום:

    וכי מאחר ששנינובשחיטת חולין ורובו של אחד כמוהו ממילא שמעינן רוב שנים כשנים:

    למה שנינובצדה רוב אחד בעוף וכו':

    יכול יהא פסול מדרבנןהואיל וכל עצמו לדם הוא צריך פסול וכי תנן רובו של אחד כמוהו בחולין תנן:

    יומא 32 עמוד ב

    1תנא דבי רבי ישמעאל, קל וחומר: מה בגדי זהב שאין כהן נכנס בהן לפני ולפנים טעון טבילה, בגדי לבן שנכנס בהן לפני ולפנים אינו דין שטעון טבילה! איכא למפרך: מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה! אלא, נפקא ליה מדרבי.

    2אמר רבי: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, ת"ל ״כתנת בד קודש ילבש״, הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה שטעון טבילה. אשכחן מבגדי זהב לבגדי לבן, מבגדי לבן לבגדי זהב מנין?

    3תנא דבי רבי ישמעאל, ק"ו מה בגדי לבן שאין כפרתן מרובה טעונין טבילה, בגדי זהב שכפרתן מרובה אינו דין שטעונין טבילה?

    4איכא למפרך: מה לבגדי לבן שכן נכנס בהן לפני ולפנים! היינו דקתני, ואומר: ״בגדי קודש הם ורחץ את בשרו במים ולבשם״.

    5וחמש עבודות הן: תמיד של שחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד של בין הערבים בבגדי זהב.

    6ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה ב' קידושין? תלמוד לומר: ״ופשט... ורחץ״, ״ורחץ... ולבש״. האי בטבילה כתיב״! אם אינו ענין לטבילה, דנפקא ליה: מבגדי קדש הם, תנהו ענין לקידוש.״

    7וליכתביה רחמנא בלשון קידוש! הא קמ"ל דטבילה כקידוש, מה קידוש במקום קדוש, אף טבילה במקום קדוש.

    8ורבי יהודה, קידוש מנא ליה? נפקא ליה מדרבי אלעזר בר' שמעון׃

    9אמר רב חסדא הא דרבי מפקא מדר' מאיר ומפקא מדרבנן, מפקא מדרבנן דאילו רבנן אמרי כשהוא לבוש מקדש ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש ומפקא מדר' מאיר דאילו ר"מ אמר הך קידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש ואיהו אמר כשהוא פושט מקדש׃

    10אמר רב אחא בר יעקב הכל מודין בקידוש שני שלובש ואחר כך מקדש מ"ט דאמר קרא ״(שמות ל״, כ) או בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה׃

    11א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי לא רב חסדא אית ליה דרב אחא ולא רב אחא אית ליה דרב חסדא דאם כן לרבי הוו ליה חמיסר קידושין׃

    12הביאו לו את התמיד קרצו וכו' מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטלא הוא אמר רב נחמן בר יצחק מאי קרא (ירמיהו מו, כ) עגלה יפהפיה מצרים קרץ מצפון בא בא מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מלכא יאי הוה מצרים עממין קטולין מציפונא ייתון עלה קרצו בכמה אמר עולא ברוב שנים׃

    13וכן אמר ר' יוחנן ברוב שנים ואף ריש לקיש סבר ברוב שנים דאמר ריש לקיש וכי מאחר ששנינו רובו של אחד כמוהו למה שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה לפי ששנינו הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקיבל את הדם וזרקו יכול לא מירק יהא פסול׃

    14יכול לא מירק יהא פסול אם כן הויא ליה עבודה באחר (ותנן) כל עבודות יום הכפורים אינן כשרות אלא בו הכי קאמר יכול יהא פסול מדרבנן׃

    Tosafot

    תנא דבי ר' ישמעאל ק"ו מה בגדי זהב כו'תימה ותנא דבי רבי ישמעאל גופיה הכא גמר בגדי לבן מבגדי זהב ולקמן תנא דבי רבי ישמעאל [איפכא וי"ל דתנא דבי רבי ישמעאל] גמר טבילה מבגדי לבן לבגדי זהב כר"י ומבגדי זהב לבגדי לבן כרבי וקאמר למה לי תרי קראי ניכתוב חד וניתי אידך מיניה והיינו דקא דייק הי ניכתוב אי כתב בבגדי זהב לא אתו בגדי לבן בקל וחומר ומה בגדי זהב וכו' דאיכא למיפרך וכן איפכא:

    נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי שמעוןואם תאמר אם כן מאי איצטריך לעיל למימר דר"י נפקא ליה מדרבי טבילה בבגדי לבן ניתי נמי מדר' אלעזר ברבי שמעון להיקישא דמקיש פשיטה ללבישה ונימא הכי מה לבישה דבגדי זהב שהוא לובש טעון טבילה כדנפקא ליה לר"י מורחץ אף בגדים שהוא פושט (בהם) שהם של לבן כשהוא לובשן יהא טעון טבילה וי"ל אי אמרינן היקישא כי האי גוונא אז לא מצינו למיגמר מיניה קידוש לפשיטה דנימא הכי מה שהוא לובש שהם של זהב כשהוא לובשן טעון קידוש אף של לבן שהוא פושט כשהוא לובשן טעון קידוש ולא צריכא להאי דרשא דהאי קידוש ללבישת בגדי לבן מק"ו אתיא כמו קידוש לבגדי זהב וא"כ לא הוה דרשינן היקישא אלא לטבילת בגדי לבן אבל קידוש לפשיטה לא הוה נפקא לן הילכך איצטריך קרא לטבילה וממילא דרשינן היקישא לקידוש כדאמרן לעיל:

    אם כן הויא לה עבודה באחרה"נ הוה מצי למיפרך אם כן הוי לה שחיטה בשנים כיון דאם לא מירק פסול ואם שנים שוחטין זבח אחד אפילו בזה אחר זה פסול כדמוכח בפרק השוחט (חולין דף כט.) וא"ת ומאי קשיא ליה מעבודה באחר הא בפ' טרף בקלפי (לקמן יומא דף מב.) איכא מאן דמכשיר אפילו שחיטת פרו בזר ואפילו מאן דפוסל היינו דוקא פרו דאתי לחובת היום דקאי עליה אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יום הכפורים לא קאי עליה אהרן וחוקה בשחיטה כיון דלאו עבודה היא ויש לומר דמכל מקום פסול מדרבנן וי"מ משום דמריקה צורך קבלה ולא נהירא דמי עדיף מיעוט סימן בתרא מרוב קמא ועוד י"מ כיון דהא דאמר שחיטה לאו עבודה היא היינו כמו שפירש רבינו יעקב מאורליינ"ש לפי שנוהגת אף בחולין והאי מירוק אינו מעכב' בחולין א"כ הוי עבודה ולא יהא כשר אלא בו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פי' מקום שאין טעון טבילה כגון בשעת העלאת אברין לכבש וכן מן הכבש למזבח וכיוצא בהן מן העבודות טעון קדוש ידים ורגלים וכו' בגדי זהב כפרתן מרובה כל השנה כולה בגדי לבן פעם [אחת] בשנה. דבי ר' ישמעאל מפיק לכל טבילה ב' קדושין. ובא אהרן אל אהל מועד ופשט וגו' ורחץ את בשרו ולבש תן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה ואקשינן האי ורחץ טבילת כל בשרו כדכתיב ורחץ את בשרו במים.

    ופרקינן אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה לטבילה מורחץ דכתיב בענין כתונת בד קודש. תנהו ענין זה הפסוק לקידוש ונכתביה רחמנא בלשון קידוש כלומר הוה ליה לקרא למכתב ורחץ ידיו ורגליו שהן לשון קדוש וגמר קדוש בפשיטה מן הלבישה. מ"ט כתב ורחץ את בשרו שהוא לשון טבילה ללמד כי הקידוש כטבילה מה טבילה ממקום קדוש אף קידוש במקום קדוש. ור' יהודה גמר ב' קדושין לכל טבילה בק"ו כר' אלעזר ב"ר שמעון.

    אמר רב חסדא הא דרבי דדריש ופשט ורחץ ורחץ ולבש כלומר אחר שיפשוט בגדיו והוא עומד ערום מקדש ידיו ורגליו וטובל ועודנו ערום עוד מקדש ידיו ורגליו ואח"כ לובש נמצא לרבי ב' קדושין שעל הפשיטה ושעל הלבישה כשהוא ערום מקדש לפיכך אמרינן הא דרבי לא כרבנן דהא רבנן תרי קדושי כשהוא לבוש מקדש ולא כר' מאיר דאילו ר' מאיר מצריך ב' קדושין חד אפשיטה כשהוא ערום. מיהו השני שהוא על הלבישה אחר הלבישה מקדש. כדתנן ר' מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו ומצאו לר' מאיר ה' קדושין פשוט וה' לבוש ור' אומר שניהם כשהוא פשוט מקדש לפיכך הא דרבי מפקא מדרבנן ומפקא מדר' מאיר.

    אמר רב אחא בר יעקב הכל מודים בקדוש שלאחר הטבילה כשהוא לבוש מקדש דאמר קרא בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת. מי שאינו מחוסר שירות אחר קידוש ידים ורגלים אלא גישה אל המזבח. וא"ת פשוט מקדש יצא זה שמחוסר לבישה וגישה.

    ואסיקנא רב חסדא לית ליה הא דרב אחא בר יעקב דאמר הכל מודים דקידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש. ולא רב אחא בר יעקב אית ליה הא דרב חסדא דא"כ הוו לרבי בה' טבילות בכל טבילה ב' קדושין כשהוא פשוט וקידוש אחר כשהוא לבוש הרי על כל טבילה ג' קדושין נמצא בה' טבילות ט"ו קידושין:

    הביאו את התמיד קרצופי' קרצו שחטו כדכתיב קרץ מצפון. קרצו ברוב שנים כלומר שחטו ברוב שני סימנים הוושט והקנה הוכשר ואפילו בקדשים ולית ביה שמץ פסול אפילו מדרבנן ומפני מה שנינו ומירק אחר שחיטה על ידו מכלל שאע"פ ששחט כ"ג רוב שנים צריך אחר למרק. כלומר להשלים לחתוך מיעוט הסימנים הנשארים משום דמצוה למרק. כלומר מצוה לחתוך תשלום הנותר בסימנים ולא נחתך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 32b

    Yoma 32b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 427 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כפרתן מרובה שמשמש בהן כל ימות השנה אבל עבודת פנים דיום הכפורים אינה מכפרת אלא על טומאת מקדש וקדשיו כדאמרינן בשבועות (דף ז:):

    נפקא ליה מדרבי כתונת בד קדש ילבש ורחץ במים ולבשם:

    א"ר וכו' לפרושי מתניתא דלעיל קא מהדר:

    היינו דקתני במילתא דרבי ואומר בגדי קדש הם והכי דריש ליה תלה הכתוב טעם הטבילה בשביל שהם בגדי קדש ללמדך שכל חליפות בגדי קדש בו ביום טעונין טבילה ובגדי זהב גם הם קדש:

    האי בטבילה כתיב דהא כתיב בשרו:

    הכי גרסינן אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה מבגדי קדש הם תנהו לענין קידוש:

    הא קמ"ל מדאפקי' בלשון טבילה דילפינן טבילה מיניה:

    מה קידוש במקום קדוש כדכתיב בה במקום קדוש אף טבילות הבאות מחמת מחלפות היום במקום קדוש אבל טבילה ראשונה לא ילפת מיניה דהא לאו דאורייתא היא:

    12 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 32b · Sefaria

    Tosafot

    תנא דבי ר' ישמעאל ק"ו מה בגדי זהב כו' תימה ותנא דבי רבי ישמעאל גופיה הכא גמר בגדי לבן מבגדי זהב ולקמן תנא דבי רבי ישמעאל [איפכא וי"ל דתנא דבי רבי ישמעאל] גמר טבילה מבגדי לבן לבגדי זהב כר"י ומבגדי זהב לבגדי לבן כרבי וקאמר למה לי תרי קראי ניכתוב חד וניתי אידך מיניה והיינו דקא דייק הי ניכתוב אי כתב בבגדי זהב לא אתו בגדי לבן בקל וחומר ומה בגדי זהב וכו' דאיכא למיפרך וכן איפכא:

    נפקא ליה מדרבי אלעזר ברבי שמעון ואם תאמר אם כן מאי איצטריך לעיל למימר דר"י נפקא ליה מדרבי טבילה בבגדי לבן ניתי נמי מדר' אלעזר ברבי שמעון להיקישא דמקיש פשיטה ללבישה ונימא הכי מה לבישה דבגדי זהב שהוא לובש טעון טבילה כדנפקא ליה לר"י מורחץ אף בגדים שהוא פושט (בהם) שהם של לבן כשהוא לובשן יהא טעון טבילה וי"ל אי אמרינן היקישא כי האי גוונא אז לא מצינו למיגמר מיניה קידוש לפשיטה דנימא הכי מה שהוא לובש שהם של זהב כשהוא לובשן טעון קידוש אף של לבן שהוא פושט כשהוא לובשן טעון קידוש ולא צריכא להאי דרשא דהאי קידוש ללבישת בגדי לבן מק"ו אתיא כמו קידוש לבגדי זהב וא"כ לא הוה דרשינן היקישא אלא לטבילת בגדי לבן אבל קידוש לפשיטה לא הוה נפקא לן הילכך איצטריך קרא לטבילה וממילא דרשינן היקישא לקידוש כדאמרן לעיל:

    אם כן הויא לה עבודה באחר ה"נ הוה מצי למיפרך אם כן הוי לה שחיטה בשנים כיון דאם לא מירק פסול ואם שנים שוחטין זבח אחד אפילו בזה אחר זה פסול כדמוכח בפרק השוחט (חולין דף כט.) וא"ת ומאי קשיא ליה מעבודה באחר הא בפ' טרף בקלפי (לקמן יומא דף מב.) איכא מאן דמכשיר אפילו שחיטת פרו בזר ואפילו מאן דפוסל היינו דוקא פרו דאתי לחובת היום דקאי עליה אהרן וחוקה אבל תמיד דלא שייך לחובת יום הכפורים לא קאי עליה אהרן וחוקה בשחיטה כיון דלאו עבודה היא ויש לומר דמכל מקום פסול מדרבנן וי"מ משום דמריקה צורך קבלה ולא נהירא דמי עדיף מיעוט סימן בתרא מרוב קמא ועוד י"מ כיון דהא דאמר שחיטה לאו עבודה היא היינו כמו שפירש רבינו יעקב מאורליינ"ש לפי שנוהגת אף בחולין והאי מירוק אינו מעכב' בחולין א"כ הוי עבודה ולא יהא כשר אלא בו:

    Tosafot on Yoma 32b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פי' מקום שאין טעון טבילה כגון בשעת העלאת אברין לכבש וכן מן הכבש למזבח וכיוצא בהן מן העבודות טעון קדוש ידים ורגלים וכו' בגדי זהב כפרתן מרובה כל השנה כולה בגדי לבן פעם [אחת] בשנה. דבי ר' ישמעאל מפיק לכל טבילה ב' קדושין. ובא אהרן אל אהל מועד ופשט וגו' ורחץ את בשרו ולבש תן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה ואקשינן האי ורחץ טבילת כל בשרו כדכתיב ורחץ את בשרו במים.

    ופרקינן אם אינו ענין לטבילה דנפקא ליה לטבילה מורחץ דכתיב בענין כתונת בד קודש. תנהו ענין זה הפסוק לקידוש ונכתביה רחמנא בלשון קידוש כלומר הוה ליה לקרא למכתב ורחץ ידיו ורגליו שהן לשון קדוש וגמר קדוש בפשיטה מן הלבישה. מ"ט כתב ורחץ את בשרו שהוא לשון טבילה ללמד כי הקידוש כטבילה מה טבילה ממקום קדוש אף קידוש במקום קדוש. ור' יהודה גמר ב' קדושין לכל טבילה בק"ו כר' אלעזר ב"ר שמעון.

    אמר רב חסדא הא דרבי דדריש ופשט ורחץ ורחץ ולבש כלומר אחר שיפשוט בגדיו והוא עומד ערום מקדש ידיו ורגליו וטובל ועודנו ערום עוד מקדש ידיו ורגליו ואח"כ לובש נמצא לרבי ב' קדושין שעל הפשיטה ושעל הלבישה כשהוא ערום מקדש לפיכך אמרינן הא דרבי לא כרבנן דהא רבנן תרי קדושי כשהוא לבוש מקדש ולא כר' מאיר דאילו ר' מאיר מצריך ב' קדושין חד אפשיטה כשהוא ערום. מיהו השני שהוא על הלבישה אחר הלבישה מקדש. כדתנן ר' מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו ומצאו לר' מאיר ה' קדושין פשוט וה' לבוש ור' אומר שניהם כשהוא פשוט מקדש לפיכך הא דרבי מפקא מדרבנן ומפקא מדר' מאיר.

    אמר רב אחא בר יעקב הכל מודים בקדוש שלאחר הטבילה כשהוא לבוש מקדש דאמר קרא בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת. מי שאינו מחוסר שירות אחר קידוש ידים ורגלים אלא גישה אל המזבח. וא"ת פשוט מקדש יצא זה שמחוסר לבישה וגישה.

    ואסיקנא רב חסדא לית ליה הא דרב אחא בר יעקב דאמר הכל מודים דקידוש בתרא כשהוא לבוש מקדש. ולא רב אחא בר יעקב אית ליה הא דרב חסדא דא"כ הוו לרבי בה' טבילות בכל טבילה ב' קדושין כשהוא פשוט וקידוש אחר כשהוא לבוש הרי על כל טבילה ג' קדושין נמצא בה' טבילות ט"ו קידושין:

    הביאו את התמיד קרצו פי' קרצו שחטו כדכתיב קרץ מצפון. קרצו ברוב שנים כלומר שחטו ברוב שני סימנים הוושט והקנה הוכשר ואפילו בקדשים ולית ביה שמץ פסול אפילו מדרבנן ומפני מה שנינו ומירק אחר שחיטה על ידו מכלל שאע"פ ששחט כ"ג רוב שנים צריך אחר למרק. כלומר להשלים לחתוך מיעוט הסימנים הנשארים משום דמצוה למרק. כלומר מצוה לחתוך תשלום הנותר בסימנים ולא נחתך.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 32b · Sefaria

    Ritva

    תנא דבי ר׳ ישמעאל ק״ו ומה בגדי זהב שאין נכנס בהן לפני לפנים כו׳. פי׳ דאע״ג דמה שאין נכנס בהן הוי משום שאין קטיגור נעשה סניגור מה שאין כן בבגדי לבן. מ״מ מהי טעמא דליהוו בגדי לבן עדיפי שנכנס בהן לפני לפנים.

    איכא למפרך מה לבגדי זהב שכן כפרתן מרובה פרש״י ז״ל שעושין בהם חטאת ואשם שמכפרין בשאר עבודות תאמר בבגדי לבן שאין מכפרין אלא על טומאת מקדש וקדשיו כגון הזאת פר ושעיר דכתיב בהו וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל. והקשו בתוס׳ שהרי ודאי שעיר המשתלח שהוא בבגדי לבן ומכפר על כל העבודות כדכתיב ומפשעיהם לכל חטאתם. לכך פירשו שכך כפרתן מרובה שמכפרין בהן כל ימות השנה מה שאין כן בבגדי לבן שאין מכפרין בהן אלא פעם אחת בשנה.

    נפקא ליה מדר' פי׳ מקרא דכתנת בד קדש דמיירי בפושט בגדי זהב שעבד בהן קרבן תמיד ולובש בגדי לבן לעבודת היום וכדאמרי׳ בסמוך:

    תנא דבי רבי ישמעאל ק״ו כו׳ ואע״ג דלעיל עביד דברי רבי ישמעאל ק״ו בהפך חד הוא אליבא דרבי יהודה וחד הוא אליבא דר׳ ואפי׳ הכי פרכי׳ מהאי להאי ואזיל הכא ומדחי ואזיל הכא ומדחי אבל ליכא לפרושי דחד תנא דבי רבי ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל כדאמרינן בפ״ק דיבמות מדלא פריש לה תלמודא הכא כי התם.

    פשט ורחץ רחץ ולבש וא״ת מאי שנא דכי דרשינן קרא בטבילה לא דרשינן הכי ונימא דבעי שתי טבילות בין בגד לבגד. וי״ל דבטבילה ליכא למימר דתיהוי חדא אפשיטה שלא מצינו טבילה אלא להכשיר להבא ועדיין צ״ת. והנכון דהא מגמרא דחמש טבילות ועשר קדושין אתיא לן.

    ונכתביה רחמנא בלשון קדוש פי׳ דאלו ורחץ במים את בשרו לשון טבילה הוא. ופרקינן הא קמ״ל דטבילה זו כקדוש. מה קדוש זה במקום קדוש פי׳ דהא כתי׳ ביה ורחץ במקום קדוש אף טבילה במקום קדוש. וא״ת אמאי לא פרכינן הכא כדפרכינן גבי טבילה ונימא אשכחן קדוש מבגדי לבן לבגדי זהב מבגדי זהב לבגדי לבן מנא לן וי״ל דכיון דפרכי׳ הכי גבי טבילה ואשכחן דגלי קרא דלא שני לן בטבילה בין בגדים לבגדים ממילא נפקא לן דה״ה לענין קדוש ובתוספות תירצו דבשלמא בטבילה שאינה אלא לצורך לבישה איכא למיפרך הכי אבל לענין קדוש כיון דילפי׳ דאיכא תרי קדושי חד אפשיטה וחד אלבישה הא אשכחן קדוש בין בבגדי זהב בין בבגדי לבן ומפשיטה ילפי׳ ללבישה וכן מלבישה לפשיטה:

    ור׳ יהודה קדוש מנא לן דהא לדידיה תרויהו קראי בטבילה דריש להו חד לבגדי זהב וחד לבגדי לבן ופרקי׳ דנפקי ליה קדושי מדר׳ אליעזר בר׳ שמעון אבל ר׳ לא דריש ההוא ק״ו ומקרא דכתנת בד קדש נפקי ליה טבילות כדכתי׳ בגדי קדש הם ומאידך קרא דפשט ורחץ רחץ ולבש נפקי ליה קדושי אמר רב חסדא הא דר׳ מפקא מדר׳ מאיר ומפקא מדרבנן פי׳ דסבי׳ ליה לרב חסדא דכיון דר׳ נפקי ליה תרי קדושי מדכתיב פשט רחץ ורחץ ולבש. היא הנותנת לו דתרי קדושי כשהוא פשוט וערום עביד להו בין פשיטה ללבישה. או דליהוו תרויהו אלבישה או דלהוו חד אפשיטה וחד אלבישה ואלו רבנן תרויהו כשהוא לבוש מקדש ולר׳ מאיר קדוש שני מיחת [צ״ל מיהת] כשהוא לבוש.

    דא״כ הוו להו חמש סרי קדושין פי׳ דהא הוו ג׳ קדושין בין בגד לבגד בין פשי׳ ללבי׳ וחד בתר לבישה ואילו אנן עשרה קדושי׳ מיירינן בלחוד לכולי עלמא אלא ודאי דלא רב חסדא אית ליה דרב אחא ולא רב אחא אית ליה דרב חסדא הלכך לרב חסדא אליבא דר׳ לית ליה ההיא דרשא מי שאינו מחוסר אלא גישה ולרב אחא אע״ג דכתב רחמנא פשט רחץ רחץ וקדש ההיא למנין רחיצות אבל לעולם מבגשתה אל המזבח נפקא לן דעל כרחין קדוש שני כשהוא לבוש מקדש וא״ת ולרב חסדא אליבא דר׳ היכי הוו עשרה קדושי׳ כיון דתרויהו כשהוא ערום מקדש וי״ל דאי סבי׳ ליה דתרויהו אלבישה טבילה ראשונה נמי עביד שני קדושין ואחר כל העבודות לא עביד שום קדוש והוו להו עשרה כדאמרי׳ לעיל לר׳ מאיר ואי חד אפשיטה וחד אלבישה הוו להו עשרה כרבנן. בטבילה ראשונה קדוש חד אלבישה ואחר כל העבודות קדוש חד אפשיטה. ודעת רש״י ז״ל דלרבי חד אפשיטה וחד אלבישה כרבנן כמו שכתב בפירושין:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 32b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא דאילו רבנן אמרי כשהוא לבוש מקדש כו' ר"ל בין בקידוש קמא ובין בבתרא וק"ל:

    בפרש"י בד"ה מפקא מדר"מ כו' אחר פשיטא הוא פליג עליה מיהא בקידוש שני וקאמר כו' ובד"ה אית ליה דרב חסדא כו' דאית להו דהדדי ה"ל לרבי ג' קידושין כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה תנא דבי כו' ולקמן תנא דבי רבי ישמעאל איפכא וי"ל דתנא דבי רבי ישמעאל גמר כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 32b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מי שאינו מחוסר אלא גישה כעין זה חולין דף קלה ע"א וש"נ:

    Gilyon HaShas on Yoma 32b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 32, Amud Bet, about 427 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “תנא דבי רבי ישמעאל, קל וחומר: מה…”

      Named: רבי ישמעאל.

    2. Segment 236 words

      Opens “אמר רבי: מנין לחמש טבילות ועשרה קידושין…”

    3. Segment 321 words

      Opens “תנא דבי רבי ישמעאל, ק"ו מה בגדי…”

      Named: רבי ישמעאל.

    4. Segment 421 words

      Opens “איכא למפרך: מה לבגדי לבן שכן נכנס…”

    5. Segment 527 words

      Opens “וחמש עבודות הן: תמיד של שחר בבגדי…”

    6. Segment 628 words

      Opens “ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה ב' קידושין?…”

    7. Segment 716 words

      Opens “וליכתביה רחמנא בלשון קידוש! הא קמ"ל דטבילה…”

    8. Segment 811 words

      Opens “ורבי יהודה, קידוש מנא ליה? נפקא ליה…”

      Named: רבי יהודה, רבי אלעזר.

    9. Segment 940 words

      Opens “אמר רב חסדא הא דרבי מפקא מדר'…”

      Named: רב חסדא, רבי מפקא.

    10. Segment 1033 words

      Opens “אמר רב אחא בר יעקב הכל מודין…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    11. Segment 1128 words

      Opens “א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רב חסדא, רבי הוו, רבא.

    12. Segment 1250 words

      Opens “הביאו לו את התמיד קרצו וכו' מאי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, רב יוסף, עולא.

    13. Segment 1351 words

      Opens “וכן אמר ר' יוחנן ברוב שנים ואף…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “יכול לא מירק יהא פסול אם כן…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yoma 32b · Segment 1 — “תנא דבי רבי ישמעאל, קל וחומר: מה בגדי זהב…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 32b · Segment 13 — “וכן אמר ר' יוחנן ברוב שנים ואף ריש לקיש…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 32b · Segment 12 — “…מאי משמע כדמתרגם רב יוסף מלכא יאי הוה מצרים…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 32b · Segment 10 — “אמר רב אחא בר יעקב הכל מודין בקידוש שני…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yoma 32b · Segment 12 — “…מאי קרצו אמר עולא לישנא דקטלא הוא אמר רב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 32b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026