Talmud Builders

    Yoma 86b

    Back to index

    English translation — Yoma 86b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ Rabbi Yoḥanan said: Great is repentance, as it overrides even a prohibition of the Torah. How so? As it is stated that God said: “…Saying: If a man sends away his wife and she goes from him and becomes another man’s, may he return to her again? Will not that land be greatly polluted? But you have committed adultery with many lovers; and would you yet return to Me, said the Lord” (Jeremiah 3:1). Indeed, the Torah states: “Her former husband, who sent her away, may not take her again to be his wife after she has been made impure” (Deuteronomy 24:4). The relationship between the Jewish people and the Holy One, Blessed be He, is compared to that between a husband and wife. Just as it is prohibited for an adulterous wife to return to her husband, it should be prohibited for the Jewish people to return to God from their sins, yet repentance overrides this prohibition.

    2Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which hastens the redemption, as it is stated: “And a redeemer will come to Zion, and to those who repent from transgression in Jacob” (Isaiah 59:20). What is the reason that a redeemer will come to Zion? It is because there are those who repent from transgression in Jacob.

    3Reish Lakish said: Great is repentance, as the penitent’s intentional sins are counted for him as unwitting transgressions, as it is stated: “Return, Israel, to the Lord your God, for you have stumbled in your iniquity” (Hosea 14:2). The Gemara analyzes this: Doesn’t “iniquity” mean an intentional sin? Yet the prophet calls it stumbling, implying that one who repents is considered as though he only stumbled accidentally in his transgression. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Reish Lakish himself say: Great is repentance, as one’s intentional sins are counted for him as merits, as it is stated: “And when the wicked turns from his wickedness, and does that which is lawful and right, he shall live thereby” (Ezekiel 33:19), and all his deeds, even his transgressions, will become praiseworthy? The Gemara reconciles: This is not difficult: Here, when one repents out of love, his sins become like merits; there, when one repents out of fear, his sins are counted as unwitting transgressions.

    4Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Great is repentance, which lengthens the years of a person’s life, as it is stated: “When the wicked man turns from his wickedness that he has committed, and does that which is lawful and right, he will preserve his life” (Ezekiel 18:27).

    5§ Rabbi Yitzḥak said: They say in the West, Eretz Yisrael, in the name of Rabba bar Mari: Come and see that the attribute of flesh and blood is unlike the attribute of the Holy One, Blessed be He. With flesh and blood people, if one insults his friend with words, it is uncertain whether the victim will be appeased by him or will not be appeased by him. And if you say he will be appeased, it is still uncertain whether he will be appeased by words alone or will not be appeased by words alone, and one must try to appease him in other ways.

    6But with regard to the Holy One, Blessed be He, if a person commits a transgression in private, God is appeased by words, as it is stated: “Take with you words and return to God” (Hosea 14:3). And not only that, but God considers it as though he has done a favor for God by repenting, as it is stated: “Accept that which is good” (Hosea 14:3). And not only that, but the verse ascribes him credit as though he had sacrificed bulls, as it is stated: “So we will render for bulls the offering of our lips” (Hosea 14:3). Lest you say he is considered only like one who offers obligatory bulls, therefore the verse states: “I will heal their backsliding, I will love them freely” (Hosea 14:5). Repentance is considered as though it were the sacrifice of a free-will offering.

    7It was taught in a baraita that Rabbi Meir would say: Great is repentance because the entire world is forgiven on account of one individual who repents, as it is stated: “I will heal their backsliding, I will love them freely; for My anger has turned away from him” (Hosea 14:5). It does not say: From them, i.e., from the sinners, but “from him,” i.e., from that individual. Because he repented, everyone will be healed.

    8§ With regard to repentance, the Gemara asks: What are the circumstances that demonstrate that one has completely repented? Rav Yehuda said: For example, the prohibited matter came to his hand a first time and a second time, and he was saved from it, thereby proving that he has completely repented. Rav Yehuda demonstrated what he meant: If one has the opportunity to sin with the same woman he sinned with previously, at the same time and the same place, and everything is aligned as it was that first time when he sinned, but this time he overcomes his inclination, it proves his repentance is complete, and he is forgiven.

    9Rav Yehuda said that Rav raised a contradiction: It is written: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1), implying that it is inappropriate for one to reveal his sins, and it is written: “He who hides his transgressions shall not prosper” (Proverbs 28:13). He resolved the contradiction as follows: This is not difficult. Here it is referring to a publicized sin; since his sin is public knowledge it is fitting for him to also publicize his repentance. There, it is referring to a sin that is not publicized, in which case it is inappropriate to publicize one’s repentance. Rav Zutra bar Toviya said that Rav Naḥman said: Here, it is referring to sins a person commits against another; he must publicize his repentance so that those who hear him may persuade the other to forgive him. There, it is referring to sins a person commits against God, in which case he need not repent publicly.

    10§ It was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Yehuda says: When a person commits a transgression the first time, he is forgiven; a second time, he is forgiven; a third time, he is forgiven; but the fourth time, he is not forgiven, as it is stated: “Thus said the Lord: For three transgressions of Israel, but for four I will not reverse it” (Amos 2:6). And it says: “All these things does God do twice or three times with a man” (Job 33:29).

    11The Gemara asks: What is: And it says? Why did he need to bring an additional biblical proof when the first verse seems to suffice? The Gemara explains: Lest you say that this statement that the Holy One, Blessed be He, forgives easily the first three times applies to a community but not to an individual, come and hear proof from another verse that states: “All these things does God do twice or three times with a man,” implying that this is so even for an individual. From this point onward, he is not forgiven, as it is stated: “For three transgressions of Israel, but for four I will not reverse it.”

    12§ The Sages taught in the Tosefta : With regard to transgressions that one confessed on this Yom Kippur, he should not confess them on another Yom Kippur, since he has already been forgiven. But if he repeated those same transgressions during the year, he must confess them again on another Yom Kippur. And if he did not repeat them but did confess them again, about him the verse states: “As a dog that returns to its vomit, so is a fool who repeats his folly” (Proverbs 26:11), since it is inappropriate to go back and mention one’s earlier sins.

    13Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If one confesses in subsequent years, all the more so is he praiseworthy, as he remembers his earlier sins and is thereby humbled, as it is stated: “For I know my transgressions; and my sin is ever before me” (Psalms 51:5). But how do I establish the meaning of the verse: “Like a dog that returns to its vomit”? It may be established in accordance with the opinion of Rav Huna, as Rav Huna said: When a person commits a transgression and repeats it, it is permitted to him. The Gemara is surprised at this: Can it enter your mind that it is permitted to him because he has sinned twice? Rather, say it becomes to him as if it were permitted.

    14Furthermore, during confession, one must detail the sin he committed and not suffice with a general admission of sin, as it is stated: “And Moses returned to the Lord and said: Please, this people have sinned a great sin, and have made themselves a god of gold” (Exodus 32:31); this is the statement of Rabbi Yehuda ben Bava. Rabbi Akiva says that the verse states: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1), which teaches that one need not detail his sins. But what is the meaning of that which Moses said: “And have made themselves a god of gold” (Exodus 32:31)? It should be understood in accordance with the statement of Rabbi Yannai, as Rabbi Yannai said: Moses said before the Holy One, Blessed be He: Master of the universe, it is the silver and gold that you gave to the Jewish people in abundance, until they said: Enough, which caused them to make a god of gold. Consequently, the phrase: “And have made themselves a god of gold,” is not a description of the sin but an explanation and justification of it.

    15It is said that two good leaders arose for the Jewish people: Moses and David. Moses said: Let my disgrace be written, i.e., may the sin I committed be written explicitly, as it is stated: “Because you did not believe in Me, to sanctify Me” (Numbers 20:12). In contrast, David said: Let my disgrace not be written, as it is stated: “Fortunate is he whose transgression is forgiven, whose sin is hidden” (Psalms 32:1).

    16The Gemara explains: A parable with regard to Moses and David shows to what this may be compared. It may be compared to two women who were flogged in court for their sins. One of them sinned by engaging in forbidden relations, and one ate unripe figs of the Sabbatical Year although they are forbidden. The woman who ate the unripe figs of the Sabbatical Year said to the court: Please publicize the sin for which I am being flogged, so that people will not say that what that woman is being flogged for is also what this woman is being flogged for. They brought unripe figs of the Sabbatical Year, and hung them around her neck, and announced before her, saying: She is receiving lashes on account of the Sabbatical Year. Moses requested that his sin be publicized so that people would not think that he committed the same sins as the members of his generation, i.e., the Golden Calf and the report of the spies.

    17Furthermore, they said: One exposes the hypocrites due to the desecration of God’s name, so others will not think that they are truly righteous and that their deeds bear imitating, as it is stated: “When a righteous man turns from his righteousness and commits iniquity, I will lay a stumbling block before him” (Ezekiel 3:20). That is, when people do not know that someone is wicked to the core, he causes other people to err and this desecrates the name of God when it is revealed. The repentance of utterly wicked people prevents suffering from coming upon them. And although the sentence of judgment has already been signed against them for suffering, their repentance prevents them from being punished.

    18The tranquility of the wicked is ultimately their destruction, as in their contentment they sit and think about forbidden matters. And authority buries one who owns it. He was naked when he entered into power, and he will be naked when he leaves it, and if only his exit would be like his entrance, without sin and added iniquity. The Gemara relates: When Rav would leave his home to go to court to judge cases, he would say this of himself: Of his own will, he goes to die, because a judge who misjudges a case is liable to death at the hand of Heaven; and he does not fulfill the will of his household and he goes empty-handed to his household, because a judge does not receive a salary; and if only his entrance would be like his exit, without sin or transgression.

    19When Rava would go to judge, he would say this of himself:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא תעשה שבתורהלא יוכל בעלה הראשון וגו':

    כי כשלת בעונךעונך יחשב כמכשול שהיא שגגה:

    עליהם (חיו) [הוא] יחיהעל כל מה שעשה ואף על העבירות:

    מתפייס הימנומקבל הימנו פיוסים:

    ונשלמה פרים שפתינובמקום פרים:

    נדבהמקובלת ברצון יותר מחובה:

    ארפא משובתםמן היחיד:

    שבא דבר עבירה לידושנכשל בה כבר:

    באותה אשה באותו מקוםשעבר שם העבירה ואותו פרק מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו ואומר לו ראה פלונית ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר:

    כסוי חטאהשלא נתגלה עונו:

    בחטא מפורסםטוב לו שיודה ויתבייש ולא יכפור בו:

    בחטא שאינו מפורסםלא יגלה חטאו וכבוד השם הוא שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא:

    עבירות שבין אדם לחבירויגלה לרבים שיבקשו ממנו שימחול לו:

    וחטאתי נגדי תמידאיני סבור שכפרת לי והרי הוא תמיד כאילו הוא נגדי עומד:

    וצריך לפרט את החטאכשהוא מתודה אומר חטא פלוני חטאתי:

    כדר' ינאילא הזכיר העון אלא למעטו ולומר אתה גרמת להם משל לאדם שהיה לו בן נאה ומאכילו ומשקהו ותולה לו כיס של דינרין בצוארו והושיבו בפתח זונות מה יעשה שלא יחטא:

    הכי גרס בספרי משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם ביבכל מקום שנכתב מיתתו שם נכתב סרחונו. אלמא ניחא למכתביה זמנין טובא:

    לשתי נשיםשלוקות:

    אחת קלקלהזנתה והתרו בה למלקות כך דור המדבר מתו במדבר שהאמינו למרגלים (משה) מת במדבר על שמעו נא המורים אמר יכתב סורחני שלא יאמרו אף אני קלקלתי כמותם:

    פגי שביעיתתאנים שלא בישלו כל צרכן ורחמנא אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (ויקרא כה) לאכלה ולא להפסד:

    מפרסמין את החנפיןשהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם שבני אדם למידין ממעשיו שסבורין עליו שהוא צדיק ועוד כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו:

    שנאמר ובשוב צדיק מצדקוסיפיה דקרא ונתתי מכשול לפניו אני ממציא לידו חטא גלוי לכל שיכשל בו וידעו את מעשיו:

    המוחלטיןרשעים גמורין:

    שלות רשעים סופה תקלהמתוך שלותם הם יושבין ומהרהרין בעבירות:

    והרשותהרבנות:

    מקברת בעליהשנאמר (שמות א׳:ו׳) וימת יוסף תחילה ואח"כ כל אחיו:

    ולואי שתהא יציאהממנה בלא חטא כביאה:

    נפיק לדינאלהיות דן דין:

    יומא 86 עמוד ב

    1אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר: ״(ירמיהו ג״, א) ״לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'״.

    2א"ר יונתן: גדולה תשובה (שמקרבת) את הגאולה, שנאמר: ״(ישעיהו נט״, כ) ״ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב״, מה טעם ״ובא לציון גואל״ משום דשבי פשע ביעקב.

    3אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: ״(הושע יד״, ב) ״שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך״, הא ״עון״ מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול. איני?! והאמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר: ״(יחזקאל לג״, יט) ״ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם (חיה) יחיה״! לא קשיא: כאן מאהבה, כאן מיראה.

    4אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: גדולה תשובה שמארכת שנותיו של אדם, שנאמר: ״(יחזקאל יח״, כז) ״ובשוב רשע מרשעתו (חיו) יחיה״.

    5אמר ר' יצחק: אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם: מדת בשר ודם, מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו, ספק אין מתפייס הימנו. וא"ת מתפייס הימנו ספק מתפייס בדברים, ספק אין מתפייס בדברים,׃

    6אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר: ״(הושע יד״, ג) ״קחו עמכם דברים ושובו אל ה'״. ולא עוד, אלא שמחזיק לו טובה, שנאמר: ״וקח טוב״. ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים, שנאמר: ״(הושע יד״, ג) ״ונשלמה פרים שפתינו״. שמא תאמר פרי חובה, ת"ל (הושע יד, ה) ארפא משובתם אוהבם נדבה׃

    Baraita

    7תניא היה ר"מ אומר: גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנא' ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו׃

    8היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה מחוי רב יהודה באותה אשה באותו פרק באותו מקום׃

    9א"ר יהודה רב רמי כתיב ״(תהלים לב״, א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב ״(משלי כח״, יג) מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום׃

    Baraita

    10תניא ר' יוסי בר יהודה אומר אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו שנאמר ״(עמוס ב״, ו) כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו (ונאמר) (איוב לג, כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר׃

    11מאי ואומר וכי תימא הני מילי בציבור אבל ביחיד לא ת"ש הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר מכאן ואילך אין מוחלין לו שנאמר ״על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו״׃

    Baraita

    12ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו, יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו׃

    13רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר ״(תהלים נא״, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו וגו' כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר׃

    14וצריך לפרוט את החטא שנאמר ״(שמות לב״, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב כדר' ינאי דאמר ר' ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די גרם להם שיעשו אלהי זהב׃

    15שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד משה אמר יכתב סורחני שנאמר ״(במדבר כ״, יב) יען לא האמנתם בי להקדישני דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר ״אשרי נשוי פשע כסוי חטאה״׃

    16משל דמשה ודוד למה הדבר דומה לשתי נשים שלקו בבית דין אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית אמרה להן אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה היא לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה והיו מכריזין לפניה ואומרין על עסקי שביעית היא לוקה׃

    17מפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר ״(יחזקאל ג״, כ) ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו תשובת המוחלטין מעכבת הפורענות ואע"פ שנחתם עליו גזר דין של פורענות׃

    18שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת את בעליה ערום נכנס לה וערום יצא ממנה ולואי שתהא יציאה כביאה רב כי הוה נפיק למידן דינא אמר הכי: בצבו נפשיה לקטלא נפיק וצבו ביתיה לית הוא עביד וריקן לביתיה אזיל ולואי שתהא ביאה כיציאה׃

    19רבא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    גדולה תשובה שאפילו הגיע חטאתו עד כסא הכבוד התשובה מכפרתשנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה והוא המגרש אשתו ונישאת לאחר כו' ואסיקנא לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. כלומר אין זה הדין בצבור אלא ביחיד.

    גדולה תשובה שמקרבת הגאולה ועונותיו נעשין לו כזכיות ומארכת ימיו שנאמר ובשוב רשע מדרכו וחיה.

    תניא אדם מקניט חבירו ספק מתפייס לו ספק אין מתפייס לו אבל הקב"ה ודאי מתפייס לו אפילו בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו.

    היכי דמי בעל תשובה אמר רב כל שבא לידו עבירה פעם א' וב' וניצל הימנה. מחוי ר' יהודה באותו מקום באותה אשה או כיוצא בה ובאותה פרק.

    בעבירות שבין אדם להקב"ה אשרי נשוי פשע כסוי חטאהבין אדם לחבירו מכסה פשעיו לא יצלח וי"א כאן בחטא מפורסם וכאן בחטא שאינו מפורסם.

    תניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר עבר אדם עבירה פעם ראשונה ושנייה ושלישית מוחלין לו אם ישוב רביעית אין מוחלין לו שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ולא תימא בצבור אלא אפילו ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. עבירות שבין אדם למקום אם יתודה עליהן יוה"כ זה אינו צריך עוד להתודות עליהן ואם חוזר ומתודה עליהן עליו הכתוב אומר כסיל שונה באולתו. ר' אליעזר אומר הרי הוא משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד אלא מהו מקיים כסיל שונה באולתו כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו ונעשית לו כהיתר.

    וצריך לפרוט את החטא שנאמר ויעשו להם אלהי זהבר"ע אומר א"צ שנאמר כסוי חטאה. אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כו':

    ב' פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני ואם אין מחני נא מספרך וגו' ודוד אמר [אל] יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה משל לב' נשים שקלקלו כו':

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 86b

    Yoma 86b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 748 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא תעשה שבתורה לא יוכל בעלה הראשון וגו':

    כי כשלת בעונך עונך יחשב כמכשול שהיא שגגה:

    עליהם (חיו) [הוא] יחיה על כל מה שעשה ואף על העבירות:

    מתפייס הימנו מקבל הימנו פיוסים:

    ונשלמה פרים שפתינו במקום פרים:

    נדבה מקובלת ברצון יותר מחובה:

    ארפא משובתם מן היחיד:

    שבא דבר עבירה לידו שנכשל בה כבר:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 86b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    גדולה תשובה שאפילו הגיע חטאתו עד כסא הכבוד התשובה מכפרת שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה והוא המגרש אשתו ונישאת לאחר כו' ואסיקנא לא קשיא הא ביחיד הא בצבור. כלומר אין זה הדין בצבור אלא ביחיד.

    גדולה תשובה שמקרבת הגאולה ועונותיו נעשין לו כזכיות ומארכת ימיו שנאמר ובשוב רשע מדרכו וחיה.

    תניא אדם מקניט חבירו ספק מתפייס לו ספק אין מתפייס לו אבל הקב"ה ודאי מתפייס לו אפילו בדברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב קרבן שנאמר ונשלמה פרים שפתינו.

    היכי דמי בעל תשובה אמר רב כל שבא לידו עבירה פעם א' וב' וניצל הימנה. מחוי ר' יהודה באותו מקום באותה אשה או כיוצא בה ובאותה פרק.

    בעבירות שבין אדם להקב"ה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה בין אדם לחבירו מכסה פשעיו לא יצלח וי"א כאן בחטא מפורסם וכאן בחטא שאינו מפורסם.

    תניא ר' יוסי ב"ר יהודה אומר עבר אדם עבירה פעם ראשונה ושנייה ושלישית מוחלין לו אם ישוב רביעית אין מוחלין לו שנאמר על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו ולא תימא בצבור אלא אפילו ביחיד שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. עבירות שבין אדם למקום אם יתודה עליהן יוה"כ זה אינו צריך עוד להתודות עליהן ואם חוזר ומתודה עליהן עליו הכתוב אומר כסיל שונה באולתו. ר' אליעזר אומר הרי הוא משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד אלא מהו מקיים כסיל שונה באולתו כדרב הונא דאמר כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו ונעשית לו כהיתר.

    וצריך לפרוט את החטא שנאמר ויעשו להם אלהי זהב ר"ע אומר א"צ שנאמר כסוי חטאה. אלא מה אני מקיים ויעשו להם אלהי זהב כו':

    ב' פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני ואם אין מחני נא מספרך וגו' ודוד אמר [אל] יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה משל לב' נשים שקלקלו כו':

    Rabbeinu Chananel on Yoma 86b · Sefaria

    Meiri

    ומן המדרגות הגדולות שבה מי שבא דבר עבירה בידו על הצד שכבר חטא בה באותו מקום ר"ל שאין סבת המקום גורמת לו להתבייש ובאותה אשה ר"ל שאינו מפקפק שלא תשמע לו ובאותו הפרק ר"ל שהוא עדיין בתוקף יצרו ועקר בחרותו ונמצא שאין לתשובתו שום סבה אלא יראת שמים גמורה:

    עבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסמן לבני אדם אלא שיתודה עליהם בינו לבין עצמו ועל זה נאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אבל שבינו לבין חבירו צריך לפרסמם שהרי צריך הוא לרצות את חבירו ועל זה נאמר מכסה פשעיו לא יצליח:

    עבירות שהתודה עליהם יום הכפרים זה לא יתודה עליהם יום הכפורים אחר ומ"מ אם עשה כן אין קפידא בכך והרי כתוב כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד ולא נאמר כסיל שונה באולתו אלא על העובר עבירה ושונה בה וצריך לפרוט את החטא שמתודה עליו ומ"מ יש פוסקים שאין צריך לפרוט וכן הדברים נראין שהלכה כר' עקיבא מחברו ואף הרבה גאונים נהגו שלא להזכיר שום פרט אלא אבל חטאנו עוינו והרשענו פשענו ומרינו וסרנו ממצותיך וכו' וכמו שביארנו כל זה בחיבור התשובה בהלכות יום הכפורים שבו:

    שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה ודוד משה אמר יכתב סורחני שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה למה הדבר דומה לשתי נשים שלוקות בבית דין אחת מפני שקלקלה ואחת מפני שאכלה פגי שביעית אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית הודיעו על מה אני לוקה שלא יאמרו שתיהן לוקות על ענין אחד ומה הוא עון של אכילת פגי שביעית מפני שאינן מבושלות ואכילתם הפסד וכתוב לאכלה ולא להפסד:

    החנפים והם הרשעים המראים עצמם כצדיקים מצוה לפרסמם מפני חילול השם שמא ילמדו בני אדם ממעשיהם ושהם רשעים מוחלטים גמורים כל שהם שבים בתשובה גמורה הרי הם בכלל הצדיקים ותשובתם מעכבת פורענות אף לאחר גזר דין שלות רשעים סופה תקלה מפני שבתוך שלותם מהרהרים בעבירות ובאים לידי מעשה והרשות מקברת בעליה שיאמר וימת יוסף ואח"כ וכל אחיו ערום נכנס לה וערום יוצא הימנה ולואי שתהא יציאה בלא חטא כביאה:

    Meiri on Yoma 86b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה א' קלקלה זנתה והתרו בה למלקות כו' עכ"ל ר"ל שלא התרו בה על הזנות רק על הלאו דהיינו למלקות דאם התרו בה למיתה לא היתה לוקה אלא מיתה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 86b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם הרמ"ע מפאנו במאמר חיקור דין ח"א פ"ד כתב פירוש חלקם בברית האלה להיות ערבים זה לזה הוא הנמחל בזכותו עכ"ל:

    Gilyon HaShas on Yoma 86b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    גמרא למה הדבר דומה לשתי נשים שלקו בב"ד (אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית).

    האי לקו רצה לומר מכת מרדות, תדע דהא פגי שביעית הוה רק לאו הבא מכלל עשה דלאכלה ולא לסחורה. ורש"י ז"ל נראה דמפרש מלקות ארבעים, דכתב אחת קלקלה זנתה והתרו בה למלקות, ואי במכות מרדות ללא צורך כתב דמיירי בהתראה וקשה.

    ודע דזנתה דכתב רש"י ר"ל אם חייבי לאוין או חייבי כריתות דמתקריא זונה, דאי באשת איש חייבת מיתה, ואי דלא התרו בה למיתה כ"א למלקות (ומהרש"א מפרש כן) מ"מ הא קיי"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 86b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה. הקשה הרי"ף וכי בשביל שדוחה לא תעשה לית לן למימר עד ולא עד בכלל? עוד מקשים מאי רבותא דתשובה, והלא כל עשה דוחה לא תעשה? ונראה לי דמצינו בעל תשובה בהרהור דוקא נקרא צדיק כמו שאמרו בגמרא (קידושין מט:) המקדש על מנת שהוא צדיק גמור מקודשת מספק שמא הרהר בתשובה באותה שעה, אף על גב דידעינן ביה דהוה רשע גמור, וכתבתי בדרשותי בס"ד הטעם, בכל מצוה בעינן מעשה ממש, ותשובה יועיל בה הרהור להיות צדיק גמור כדהכא, והיינו כי התשובה היא בבינה, והכונה היא בבינה, לכן פועלת בה הכונה בלבד. וזהו ענין מחלוקת רבי יוחנן ורבי לוי דרבי לוי סבירא ליה 'מַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד' שהוא סוד בינה הנקראת 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד' כי תשובה בכונת הלב בלבד יש בה כח לעלות למקום הבינה ששם הכונה שבלב, כי בינה היא ליבא, ורבי יוחנן סבירא ליה אין כח בתשובה שהיא בכונה בלבד לעלות עד הבינה, ולהכי מקשי מן רבי יוחנן עצמו דסבירא ליה גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁדּוֹחָה לֹא תַּעֲשֶׂה, וקשה מאי רבותא דתשובה והלא כל מצוות עשה דוחה לא תעשה? אלא ודאי דאיירי בתשובה של הרהור בלבד דגם זו דוחה לא תעשה, והיינו טעמא דיש לה כח לעלות לבינה, ואם כן איך יאמר עד ולא עד בכלל, שאינה מגעת עד כסא הכבוד. והנה למאן דאמר דוחה לא תעשה, נראה לי לכך התשובה נקראת ' דֶּלֶת ' שהוא ראשי תיבות ד וחה ל א ת עשה.

    גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּבִיאָה גְּאֻלָּה לָעוֹלָם נראה לי בס"ד בתשובה יהיה יחוד השם שרמוז באות אל"ף שהוא צורת וא"ו ושני יודין ואם תשים א' באותיות 'גּוֹלָה' יהיה צירוף 'גְּאוּלָּה' ומאן דאמר שלמד זה מפסוק (ישעיה נו, א) ' שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא ' היינו דריש מִשְׁפָּט וּצְדָקָה במקום אחד על התשובה שהיא מתקבלת על עון ראשון בתורת מִשְׁפָּט, דהיינו בדין, יען כי התשובה מצוות עשה היא ואם לא יחטא איך יקיים מצוה זו? ברם סגי בחדא ולכן בעון שני ואילך אין לו תירוץ ותשובתו תתקבל בתורת צְדָקָה, נמצא אומרו 'שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה' קאי על תשובה שיש בה סוג מִשְׁפָּט על עון ראשון וּצְדָקָה מעון שני ואילך וקאמר קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא.

    כָּאן מֵאַהֲבָה, כָּאן מִיִּרְאָה בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (קהלת ט, יח) 'וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה' אֶחָד [13] מספר אַהֲבָה [13] חוֹטֶא לשון חסרון שחסר אהבה הנה זה מְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה כי באהבה נהפכים עונות לְזָכִיּוֹת.

    וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן. נראה לי בס"ד היינו רבותיה דהמקריב קרבן בבית המקדש אינו בונה מזבח וגם אינו מקריב בידו אלא הכהן מקריב על מזבח הבנוי בבית המקדש, אך כאן כאלו בנה המזבח וכאלו הוא מקריב בידו את הקרבן כי שפתיו שמתודה בהם עושה אותם מזבח.

    הֵיכִי דָּמִי בַּעַל תְּשׁוּבָה נראה לי בס"ד הכונה כי תשובה המעלייא היא המהפכת זְּדוֹנוֹת לְזָכִיּוֹת, נמצא האדם נעשה בעל והתשובה אשה שמוליד ממנה זכיות חדשות כדרך האיש שמוליד מאשתו בנים כן הזכיות נקראים בנים כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ' (בראשית ו' ט) תולדותיהם של צדיקים מצות ומעשים טובים, מה שאין כן תשובה הגרועה עושה הזדונות שגגות, אם כן אינה מולדת בנים שיהיה האדם נחשב בעל שלה. ולזה אמר הֵיכִי דָּמִי בַּעַל תְּשׁוּבָה? 'בַּעַל' דייקא שעושה תשובה שמהפכת זדונות לזכיות, שאז הוא נקרא לגבי דידיה בסוג בַּעַל. או יובן הכונה הֵיכִי דָּמִי בַּעַל תְּשׁוּבָה? ששבחוהו חז"ל (ברכות לד:) באומרם במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד דאז התשובה תתייחס אליו שנקרא 'בַּעַל תְּשׁוּבָה'.

    מַחְוִי רַב יְהוּדָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה, וּבְאוֹתוֹ פֶּרֶק. יש להקשות הוה ליה למימר 'אָמַר רַב יְהוּדָה' ומאי לשון 'מַחְוִי'? ונראה לי דשאלה זו שנשאלה בבית המדרש לא השיב להם רב יהודה לשון זה 'בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה וּבְאוֹתוֹ פֶּרֶק' אלא אחוי על בעל תשובה אחד שהיה בדורם או קודם דורם שאמר כגון תשובה של פלוני, ורבנן ידעי דתשובה של אותו אדם היתה באותו מקום באותה אשה באותו פרק. אי נמי רב יהודא השיב בפירוש דברים אלו אך אחוי באצבעו על חיצון ואמצע ופנימי להודיע להם הטעם שצריך להיות בשלשה חלוקות אלו מקום ואשה ופרק כדי לדחות כח הטומאה הדבק בו מחלק חיצון ואמצע ופנימי שבו. והנה לדברי רב יהודה דבעינן אותו מקום ואותה אשה ואותו פרק בזה מובן הטעם דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן 'גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּאֲרֶכֶת יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם' דצריך להאריך יָמָיו עד שיתגלגל ויזדמן לפניו אותו מקום ואותה אשה ואותו פרק. ואכתוב כאן מעשה נפלאה לקיים דברי חז"ל והוא תלמיד אחד בחור היה שקדן בתורה וירא שמים ולומד בישיבה לפני רב אחד גדול בחכמה ומעשים, וזה הבחור לא היה פוסק לימודו יום אחד, אך נזדמן יום אחד שידע התלמיד שהרב לא יבא יום זה לישיבה, על כן הלך התלמיד בבוקר חוץ לעיר לטייל ונכנס לפרדס אחד גדול ומפואר מאד לטייל שם ובאמצע הפרדס היה באר מים גדול ורחב עשר אמות על י' אמות ועומקו עשרים אמה ומוקף סביביו אילנות יפים והדורים ומיני בשמים ועל שפתו מתוקן אצטבא מקום רחב מושב בני אדם לישב שם לרחוץ ולהתענג. והתלמיד היה יפה תואר ויפה מראה ואחר שישב שם על האצטבא אשר על שפת הבאר לנוח נזדמנה לו אשה זונה גויה שגם היא היתה יפה הרבה שהיתה מטיילת בתוך הפרדס וראתה אותו מבין האילנות וחשקה בו ותגש איליו ותעשה לפניו געגועין של פתוי עד שהכניסה בו יצר הרע ושכב עמה על אותה אצטבא אשר על שפת הבאר ההוא, ואחר שעשה מעשה תכף ומיד נתחרט חרטה גדולה ויקום בבהלה ויחזור לביתו ולא אכל כלום כל היום וכל הלילה והיה בוכה ומתאבל על המעשה אשר עשה ויועץ בלבו מה לעשות תיקון והוא היה חכם ופתח ספרי הקודש שמדברים בתיקון עונות, וימצא שם סדר תיקון על סך ימים של תעניות ועוד סיגופים, אך הוא לא נשתככה דעתו בכל אופנים וסדרים של תיקון שמצא בספרים! וסוף דבר הסכים בדעתו רק בזאת יושלם תיקון שלו, והוא שילך למחר בבוקר במקום אשר שכב שם עם הזונה ויקרא תחילה קריאת שמע ואחר כך ישליך עצמו לתוך הבאר העמוק ההוא וימות שם כי הנופל שם ואין אדם רואהו אי אפשר שיוכל לעלות, ואמר בדעתו רק בזאת יכופר עונו ויושלם תיקון נפשו, ונשתככה דעתו בזה האופן והיה מצפה לאור היום לילך שם ולעשות דבר זה בנפשו בשמחה רבה וברצון לב, וכן עשה הלך אחר תפלת שחרית בבוקר בשמחה וזריזות לאותו פרדס, ועמד על האצטבא אשר על שפת הבאר ששם שכב עם הזונה אתמול לעת כזאת, והתחיל לקרא קריאת שמע בשמחה כדי שישליך עצמו אחר קריאת שמע, והנה נזדמן שאותה הזונה של אתמול באה גם כן אותו היום לאותו פרדס ותרא אותו והוא בסוף קריאת שמע אשר הגיע הרגע להפיל עצמו באה הזונה וחבקתו מאחוריו ותנשקהו ותאמר לו לבי הרגיש שאתה עתה בפרדס הזה ורצתי ובאתי לכאן להתעלס עמך כיום אתמול! וזה התלמיד נבהל על הדבר הזה ויצטער מאד על אשר נזדמנה זו לפניו, ולא נעשית מחשבתו אשר חשב כי עתה לא יוכל להפיל עצמו שאם יפול תצעק הזונה וירדו אומנים השטים במים ויוציאוהו תכף לכן הוכרח לצאת מן הפרדס ויניח זה ליום מחר שיקדים לבא בחשך בעלות השחר, והזונה עודנה מחבקתו ויאמר לה תעזבי אותי עתה כי לא אוכל לעשות דבר עתה שאני נחפז לילך לביתי בשביל עסק נחוץ שיש לי, ותשבע בחיי אביה הנבל שלא תעזבהו עד שישכב עמה כיום אתמול ובראותו כי העיזה פניה ואינה מתפייסת בדברים והתחילה לעשות לו מיני שעשוע למשוך לבו לדבר זימה נשמט ממנה בחזקה ורץ וברח ולא רצה לשכב עמה להיות אצלה ויצא מן הפרדס ולא הלך לביתו ולא אכל כלום אלא בא לישיבה ויסכים בדעתו למחר יעשה מה שחשב מחמת שיקדים לבא לפרדס קודם זריחת השמש ורק נצטער הרבה מאד על אשר נתאחר הדבר הזה ליום מחר, ומה דבני ובני עבר שתי שעות מעת שהתחיל ראש הישיבה ללמוד עם התלמידים באותו היום. והנה אחר שהתחיל הרב בלימוד עם התלמידים בעודו יושב והגמרא בידו נתנמנם וראה בחלום שהוא היה עומד בארמון אחד גבוה מאד, וירא מרחוק את התלמיד ההוא עומד בבקעה אחת סמוך לבור אחד, והנה יצא נחש אחד מן הבור אורכו ד' אמות ורחבו אמה ויש לו שלשה ראשים, והנחש ההוא בא לקראת התלמיד לבלעו ונבהל התלמיד ממנו והרב רואה מן הארמון שהתלמיד ההוא הוציא סכין מחיקו להרוג עצמו קודם שיקרב הנחש לבלעו, וירא כאשר בא לתחוב הסכין בבטנו נשמטה הסכין מידו וחזרה לאחור ותבא בראש הגדול של אותו הנחש ותהרגהו ויצא ממנו דם כנחל שוטף ויתפלא הרב על המראה איך הסכין נשמטה מאיליה מיד התלמיד ונזרקה בראש הנחש ותהרגהו, והתפלא עוד איך הסכין היתה קטנה ואין בה שיעור להרוג נחש גדול כזה, וראה שהתלמיד אחר כן נשא עיניו לשמים להודות ולהלל להשם יתברך על הנס הזה, וכל זה היה רואה הרב מרחוק בעומדו בארמון ואחר כך הקיץ הרב והנה חלום הוא! ויתפלא הרב על החלום ולא ידע מה לפרש בו, אך הבין שהתלמיד היה עומד בצרה גדולה ועשה לו הקב"ה נס וניצול, ויקרא הרב למשרת ויאמר לו שילך לבית התלמיד לשאל עליו למה לא בא היום לישיבה, והנה המשרת יוצא והתלמיד בא ונכנס לחדר רבו ששם הישיבה וראה הרב עמוד דק של אור זקוף למעלה מראש התלמיד וכל התלמידים לא ראו זאת, ואחר שישב התלמיד במקומו שאלו הרב היכן היית עד עתה ביום זה ויאמר הלכתי לטייל בפרדס פלוני, אמר לו מה היום מיומים ומימיך לא בטלת קביעות לימוד הישיבה כדי לטייל על כן גוזר אני עליך שתגיד לי מה שקרה לך, כי חלום טוב חלמתי עתה בשבילך ולא אגיד לך אלא עד שאתה תגיד לי מה שקרה לך ולא תכחד ממני מאומה! והתחיל התלמיד לבכות, ויאמר אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם, כי אתמול אשר אתה לא באת בו לישיבה הלכתי לטייל בפרדס פלוני וכך וכך קרה לי, ובלילה הסכמתי לעשות תיקון לעצמי כך וכך והלכתי היום בבוקר לאותו פרדס לעשות וכך וכך קרה לי, ולא יכולתי לעשות מה שגמרתי בלבי, והנחתי דבר זה עד למחר, כי לא תנוח דעתי בתיקון שלי אלא רק באופן זה דוקא ואני הגדתי לאדוני הכל, על כן תמהר להגיד לי החלום הטוב כאשר הבטחתני. ויקם הרב וישקהו על ראשו, ויאמר לו לא תבכה עוד ולא תעשה רעה בעצמך כאשר אתה חושב כי כבר 'סָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר' (ישעיה ו, ז) שנשלם התיקון שלך ביום זה יען כך וכך ראיתי עתה בחלומי, ופירוש החלום הוא מובן כי אותה המחשבה אשר חשבת להמית עצמך בשביל תיקון נפשך עלתה לרצון לפני הקב"ה, אך הקב"ה אינו חפץ במיתת האדם, ולכך זכות התורה שאתה לומד וזכות אותה המחשבה שהסכמת בדעתך למסור עצמך למיתה בשביל תיקון נפשך הגינה שנשלם תיקון שלך באופן זה הנעשה היום, כי מן השמים נגזר על השטן לעורר לב אותה זונה שתבא גם היא היום הזה בבוקר לאותו פרדס והיצר הרע שהוא נחש הקדמוני אשר פיתה אותך אתמול והכשילך באותה זונה חזר ונכנס בה בזה היום ובאה להכשילך עוד הפעם, וזהו הנחש שראיתי בחלומי, ואתה ברוך ה' נלחמת היום הזה עם יצר הרע הוא הנחש 'בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה וּבְאוֹתוֹ פֶּרֶק' ולא יכול לך אלא אף על פי שחבקה ונשקה אותך ועשתה דברים המושכים לזימה אתה נתגברת ונשמטת מידה וברחת ממנה ועזבת אותה ואז אותה המחשבה אשר חשבת למסור עצמך למיתה בשביל תיקון נפשך נהפכה אל האויב שהרגה את הנחש הוא היצר הרע בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה וזה הכח של המחשבה שלך הוא הסכין אשר ראיתי בחלומי שנשמטה מידך ונזרקה בראש הנחש והרגתו ועתה כבר מת אותו המשחית הנעשה מביאה אסורה של אתמול ונהפכה לך העבירה ההיא לזכות, ומי יודע כמה וכמה מתוקן לך בגן עדן בעבור הדבר הזה! והעד על זאת הוא העמוד של אור אשר ראיתי עתה זקוף למעלה מראשך ומן השמים הפילו על עיני עתה חבלי שינה ותנומה שלא בעיתם כדי להראות לי החלום הזה להגיד לך שלא תעשה עוד נזק בעצמך כ סָר עֲו‍ֹנֶךָ ונשלם תיקון נפשך אשריך ואשרי חלקיך! וישמח התלמיד בדברי הרב והאמין בעצמו שנתקן עונו ונתרצה לפני המקום ב"ה עד כאן. ומזו המעשה יבין האדם כמה גדולים דברי חכמים דְמַחְוִי רַב יְהוּדָה הֵיכִי דָּמִי בַּעַל תְּשׁוּבָה אֲמִתִּי? בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה וּבְאוֹתוֹ פֶּרֶק וכאשר היה אצל התלמיד הנזכר.

    עָבַר אָדָם עֲבֵרָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה, מוֹחֲלִין לוֹ פירוש מוֹחֲלִין לוֹ היסורין שלא יענש ביסורין אבל צריך לעשות תשובה לתקן הפגם והקלקול. ונראה לי שזה נרמז באותיות ' גבר ' שהוא ג ' בר רוצה לומר עד פעם ג' הוא בר ונקי מן היסורין שמוחלין לו ובודאי שכל זה נעשה במידת החסד שהוא שם אֵל, וזהו שנאמר (איוב לג, כט) 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר' רוצה לומר פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ דוקא וזה החסד של שלש נרמז עִם גָּבֶר כלומר עם אותיות 'גבר' שהוא ג' בר כאמור. ומה שאמר רְבִיעִית אֵין מוֹחֲלִין לוֹ נראה לי בס"ד הטעם כי בכל פעם נעשה מחיצה ומסך רע בצדדין של האדם להיות לו כמצודה ובשלשה פעמים נעשה שלשה דפנות למצודה הרעה שפועלת הדין ועדיין דופן רביעי פתוח שיוכל לצאת משם אך בפעם רביעית נשלם דופן הד' גם כן של המצודה ואין לו מקום לברוח ולצאת מן מצודת הפרענות. ובשם המקובלים ז"ל כתבו בעבירה ראשונה פוגם באות א' דשם אֱלֹקִים ובשניה בלמ"ד ובשלישית בה"א וברביעית ביו"ד הרי נעשה פגם באותיות 'אֱלֹהַי' ולכן כתיב (עמוס א, ג) 'וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ' עד כאן דבריהם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (דברים לא, יז) 'עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה'. ונראה הטעם שהפגם הוא באותיות הנזכר על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל ששם אֱלֹקִים מתפשט באדם בחצוניותו ורק אותיות 'אֱלֹהַי' דשם אֱלֹקִים הם כנגד אברים שלמים שבו אבל אות מ"ם היא כנגד עטרת אבר הברית עיין שם ודוק.

    רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל קשה למה נקיט 'כֶּסֶף' והלא הם 'זָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל' (הושע ב, י)? ונראה לי מה שאמר כֶּסֶף וְזָהָב כונתו על שם קדוש שהוא כס " ה בפ " ז והוא אותיות כֶּסֶף זָהָב ששם זה מועיל לעושר ולהצלחה וכונתו לומר בשביל הארת שם קדוש של אותיות כֶּסֶף וְזָהָב שהשפעת להם ממנו עושר רב והצלחה גדולה.

    4 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Yoma 86b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 86, Amud Bet, about 748 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 141 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את…”

    2. Segment 226 words

      Opens “א"ר יונתן: גדולה תשובה (שמקרבת) את הגאולה,…”

    3. Segment 358 words

      Opens “אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות…”

    4. Segment 423 words

      Opens “אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר'…”

      Named: שמואל.

    5. Segment 543 words

      Opens “אמר ר' יצחק: אמרי במערבא משמיה דרבה…”

      Named: רבא, רבה.

    6. Segment 656 words

      Opens “אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס…”

    7. Segment 728 words

      Opens “תניא היה ר"מ אומר: גדולה תשובה שבשביל…”

    8. Segment 826 words

      Opens “היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה.

    9. Segment 947 words

      Opens “א"ר יהודה רב רמי כתיב (תהלים לב,…”

      Named: רב רמי, רב זוטרא בר טוביה, רב נחמן.

    10. Segment 1051 words

      Opens “תניא ר' יוסי בר יהודה אומר אדם…”

    11. Segment 1134 words

      Opens “מאי ואומר וכי תימא הני מילי בציבור…”

    12. Segment 1239 words

      Opens “ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא…”

    13. Segment 1350 words

      Opens “רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא…”

      Named: רבי אליעזר, רב הונא.

    14. Segment 1464 words

      Opens “וצריך לפרוט את החטא שנאמר (שמות לב,…”

      Named: רבי עקיבא.

    15. Segment 1532 words

      Opens “שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל משה…”

    16. Segment 1652 words

      Opens “משל דמשה ודוד למה הדבר דומה לשתי…”

    17. Segment 1729 words

      Opens “מפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר…”

    18. Segment 1842 words

      Opens “שלות רשעים סופה תקלה והרשות מקברת את…”

      Named: רב כי.

    19. Segment 197 words

      Opens “רבא כי הוה נפיק לדינא אמר הכי…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Eliezer ben Yaakov [II] · Second Generation of Tannaim

      A leading sage of the second generation of Tannaim and a student of Rabbi Akiva, Rabbi Eliezer ben Yaakov is known for…

      Source: Yoma 86b · Segment 13 — “רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר…

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yoma 86b · Segment 14 — “…יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 86b · Segment 1 — “אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 86b · Segment 4 — “אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: גדולה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 86b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026