Talmud Builders

    Yoma 52b

    Back to index

    English translation — Yoma 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The first example is the term: “ Se’et ” (Genesis 4:7). It is unclear whether the verse should be read: “If you do well, shall it not be lifted up [ se’et ]?” in which case se’et involves forgiveness and pardon; or: “If you do well, but you will lift up [ se’et ] your sin if you do not do well.” According to this interpretation, se’et is referring to remembrance: If you do not do well, your sin will be remembered.

    2The second uncertain case is the term: “ Meshukkadim ” (Exodus 25:34). This verse can be read: “And in the candelabrum four cups made like almond blossoms [ meshukkadim ]”; or as: “Its knops and its flowers made like almond blossoms [ meshukkadim ].” In other words, the term meshukkadim can be read either with the first part or the last part of the verse.

    3Likewise, the term: “ Maḥar ” (Exodus 17:9) can be read: “And go out, fight with Amalek tomorrow [ maḥar ]”. Alternatively, it can mean that Joshua must go out to war with Amalek immediately, and Moses added: “Tomorrow [ maḥar ] I will stand on the top of the hill” (Exodus 17:9), but today you do not need my prayer. Once again, the issue is whether this term belongs to the beginning or the end of the verse.

    4The fourth case is the term: “ Arur ” (Genesis 49:7). This verse can be read: “Cursed [ arur ] be their anger for it was fierce, and their wrath for it was cruel,” on account of Levi and Simeon’s treatment of Shechem. Alternatively, this term, which appears at the beginning of the verse, can be read as the last word of the previous verse: “And in their anger they cut off cursed [ arur ] oxen” (Genesis 49:6–7). According to this interpretation, “cursed oxen” is referring to the oxen of Shechem, who descended from the accursed Canaan.

    5Finally, the term: “ Vekam ” (Deuteronomy 31:16) can be read as: “Behold, you are about to sleep with your fathers and rise up [ vekam ]” at the time of the resurrection of the dead; or: “And this people will rise up [ vekam ] and go astray.”

    6The Gemara explains the objection presented by this baraita . And wasn’t it taught in a baraita that Yosef of Hutzal is the one called Yosef the Babylonian, as Hutzal is a city in Babylonia; and he is also the person called Isi ben Yehuda, as Isi is a shortened form of Yosef; he is Isi ben Gur Arye, a nickname for Yehuda; he is Isi ben Gamliel; he is Isi ben Mahalalel? And what is his real name? Isi ben Akiva is his name. If they are indeed the same person, Isi ben Yehuda, who is Yosef of Hutzal, says that there are only five verses whose punctuation is unclear, whereas here he adds an additional verse. The Gemara explains: In the Torah itself, there are indeed no more than five verses, but in the Prophets there are more examples of equivocal punctuation, one of which is the verse from I Kings.

    7The Gemara raises a difficulty: And in the Torah itself, are there no other examples of indeterminate punctuation? But there is this dilemma that Rav Ḥisda raised with regard to the verse: “And he sent the young men of the children of Israel who sacrificed burnt-offerings” (Exodus 24:5); were these burnt-offerings sheep, and when the verse continues: “And sacrificed peace-offerings of bulls to the Lord,” these peace-offerings alone were bulls? Or perhaps these and these were bulls, as the word “bulls” is referring both to the burnt-offerings and the peace-offerings? This is another verse whose punctuation is unclear. The Gemara rejects this contention: This is not difficult; according to Rav Ḥisda it was uncertain how to read the verse, but the interpretation was obvious to Isi ben Yehuda.

    8MISHNA: The outer curtain between the Sanctuary and the Holy of Holies was hooked [ perufa ] slightly open on the south side of the Sanctuary, and the inner curtain hooked slightly open on the north side of the Sanctuary, and therefore the High Priest could not enter the Holy of Holies directly. Rather, he enters through the southern opening and walks between the curtains until he reaches the opening to the north. When he reaches the opening to the north, he enters the Holy of Holies through that opening, turns his face to the south, and walks to his left along the curtain until he reaches the area before the Ark.

    9When he reaches the Ark, he places the coal pan between the two staves. He piles the incense atop the coals, and the whole chamber in its entirety would fill with smoke. He then exits and comes out the way that he entered. He does not turn around but leaves the Holy of Holies walking while facing the Ark. And he recites a brief prayer in the outer chamber, in the Sanctuary. And he would not extend his prayer there so as not to alarm the Jewish people, who would otherwise conclude that something happened and that he died in the Holy of Holies.

    10GEMARA: The Gemara asks: With what are we dealing here? To which time period is the mishna referring? If we say it is speaking about the First Temple, were there curtains then? There was only one curtain over the one-cubit partition. Rather, if we say that the mishna is dealing with the Second Temple, was there an Ark there?

    11The Gemara elaborates: But wasn’t it taught in a baraita that when the Ark was buried, along with it was buried the jar of manna that was next to it, and the flask of oil used for anointing, and Aaron’s staff with its almonds and blossoms, and the chest that the Philistines sent as a gift [ doron ] to the God of Israel after they captured the Ark and were stricken by several plagues, as it is stated: “And put the jewels of gold that you return to Him for a guilt-offering, in a coffer by its side, and send it away that it may go” (I Samuel 6:8)?

    12§ And who buried the Ark? Josiah, king of Judea, buried it. And what did he see that he decided to bury it? He saw that it is written: “The Lord will bring you, and your king whom you shall set over you, to a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). Since he knew that the Jewish people would ultimately be exiled, he felt it was better that the Ark should not be disgraced in exile, and therefore he arose and buried it.

    13The Gemara cites the source for the tradition that Josiah buried the Ark. As it is stated: “And he said to the Levites who taught all of Israel, who were sacred to the Lord: Put the sacred Ark in the house that Solomon, son of David, king of Israel, built. There shall no more be a burden upon your shoulders; now serve the Lord your God, and His people Israel” (I Chronicles 35:3). In other words, from now onward the Levites will no longer carry the Ark on their shoulders, and they should dedicate themselves to their service of singing and locking the gates of the Temple.

    14And Rabbi Elazar said: The matter is derived by means of a verbal analogy, as it is written with regard to the Ark: “That is by the Ark of the Testimony, before the Ark cover that is above the testimony, there will I meet with you” (Exodus 30:6), and it is written: “Take a jar and put a full omer of manna there, and place it before the Lord for safekeeping throughout your generations” (Exodus 16:33). And it is further derived by verbal analogy from the term “Generations” written here and “generations” written with regard to the oil used for anointing: “This shall be a sacred anointing oil for Me throughout your generations” (Exodus 30:31).

    15Rabbi Elazar continued: And it is likewise derived by verbal analogy from the term “safekeeping” stated here and “safekeeping” stated in connection to the staff of Aaron: “Place back the rod of Aaron before the testimony for safekeeping” (Numbers 17:25). These verbal analogies teach that all of these items were hidden together with the Ark. Evidently, there was no Ark in the Holy of Holies even before the First Temple period ended. How, then, can the mishna speak of the Ark during the Second Temple period?

    16The Gemara answers: Actually, the mishna is referring to the Second Temple, and what is the meaning of the phrase: Reaches the Ark? It means the place of the Ark. The Gemara raises a difficulty: But it is taught that he places the coal pan between the two staves, which indicates that the staves of the Ark were present. The Gemara answers: Emend the text and say: As though it was between the two staves, i.e., in the place where the staves had been located when the Ark was there.

    17§ The mishna taught: He piles the incense atop the coals. The Gemara comments: We learned in the mishna in accordance with the opinion of the one who said that he piles the incense on the coals and does not scatter it there. It was taught in one baraita : He piles the incense in the section of the coal pan closest to the Ark, which is farthest from the High Priest, until he reaches the other side of the coal pan. And it was taught in another baraita : He piles it in the section of the coal pan farthest from the Ark, which is closest to him.

    18Abaye said that this issue is a dispute between tanna’im . And Abaye said: It is reasonable to explain in accordance with the opinion of the one who said that he piles the incense in the section of the coal pan closest to the Ark, which is farthest from him. As we learned in a mishna that they would teach the priest who burns the incense: Be careful

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאתהלא אם תיטיב שאת (בראשית ד׳:ז׳) ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תיטיב ולשון נשיאות עון הוא:

    משוקדיםארבעה גביעים משוקדים (שמות כה) או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

    מחרוצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי:

    ארורוברצונם עקרו שור (בראשית מ״ט:ז׳) ארור שור של שכם שהוא מארור כנען או ארור אפם כי עז:

    וקםהנך שוכב עם אבותיך וקם (דברים ל״א:ט״ז) וכאן רמז לו תחיית המתים או וקם העם הזה וזנה:

    ויעלו עולות כבשיםונ"מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא או דילמא אידי ואידי פרים ואין אתנחתא בטעם עולות אלא טעם גרש ויעלו עולות כדי שיתחבר לשל אחריו:

    מתני' החיצונה פרופה מן הדרוםרבנן קאמרי לה:

    פרופהראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת:

    מהלך ביניהןנכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון:

    הגיע לצפוןומשנכנס לתוך החלל הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהם באמצע החלל כדאמר מר (ב"ב דף צט.) ארון שעשה משה היה לו אויר עשרה אמות בבית קדשי הקדשים לכל רוח ורוח:

    מהלך לשמאלו עם הפרוכתשהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת היתה לו למזרח החלל לבין שני הבדים והבדים היו ארוכים עד הפרוכת ראשן אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום ואורך אמתים וחצי של ארון ביניהן:

    דרך כניסתוכשם שנכנס כשהולך לדרום עד שהגיע לארון פניו כלפי דרום כך כשיצא לא היסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:

    בבית החיצוןבהיכל:

    גמ' מי הוו פרוכתאמה טרקסין הוה:

    תשימו בארגז מצדואלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז:

    יולך ה' אותךודאג שמא יגלה לבבל:

    תנו את ארון הקדש בביתוהא התם קאי אלא גניזה היא:

    אתיא שמה שמה וכו'כתיב בארון אשר אועד לך שמה (שמות ל׳:ו׳) וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר (שם טז.) ואתיא צלוחית מצנצנת המן:

    דורות דורותכתיב בצנצנת למשמרת לדורותיכם (שם) וכתיב בצלוחית שמן משחת קודש יהיה זה וגו' (שם ל) ואתיא מקלו של אהרן מצנצנת במשמרת משמרת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי (במדבר יז):

    כבין שני הבדיםכאילו היו שם ונותנה ביניהם:

    תנןמתני' כמ"ד בברייתא דלעיל [יומא דף מט:] צוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא:

    תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לומתחיל לצוברה בראש המחתה של צד פנים שאותו ראש המחתה אינו לצד ידו והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה עד ראש המחתה השני אשר אצל בית ידה:

    ותניא אידךמתחיל לצוברה בראש הפונה חוצה לצד ההיכל שהיא פנימה לו בצד גופו והולך וצובר תמיד הלאה עד ראש המחתה השני:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    יומא 52 עמוד ב

    1״שאת״.

    2״משוקדים״.

    3״מחר״.

    4״ארור״.

    5״וקם״.

    6והתניא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן גור אריה, הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל, ומה שמו איסי בן עקיבא שמו. בדאורייתא ליכא, בדנביאי איכא.

    7ובדאורייתא ליכא? והא איכא דבעי רב חסדא: (שמות כד, ה) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים פרים או דילמא אידי ואידי פרים לרב חסדא מספקא ליה לאיסי בן יהודה פשיטא ליה׃

    Mishna

    8החיצונה היתה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון ״הגיע לצפון הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון״׃

    9הגיע לארון נותן את המחתה בין שני הבדים! צבר את הקטרת על גבי גחלים. ונתמלא כל הבית כולו עשן יצא ובא לו. בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון ולא היה מאריך בתפלתו שלא להבעית את ישראל׃

    Gemara

    10במאי עסקינן אילימא במקדש ראשון מי הוו פרוכת אלא במקדש שני מי הוה ארון׃

    11והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל שנאמר ״(שמואל א ו״, ח) וכלי הזהב אשר השיבותם לו. אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אותו: והלך׃

    12ומי גנזו יאשיהו גנזו מה ראה שגנזו ראה שכתוב (דברים כח, לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך עמד וגנזו׃

    13שנאמר ״(דברי הימים ב לה״, ג) ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל׃

    14ואמר ר' אלעזר אתיא שמה שמה ואתיא דורות דורות׃

    15ואתיא משמרת משמרת׃

    16לעולם במקדש שני ומאי הגיע לארון מקום ארון והא קתני נתן את המחתה לבין שני הבדים אימא כבין שני הבדים׃

    17צבר את הקטרת על גבי גחלים תנן כמאן דאמר צוברה תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו ותניא אידך צוברה חוצה שהיא פנימה לו׃

    18אמר אביי תנאי היא ואמר אביי מסתברא כמאן דאמר פנימה שהיא חוצה לו דתנן מלמדין אותו הזהר׃

    Tosafot

    שאת משוקדים מחר ארור וקםתימה הוא דלא נקטינהו כסדר שהן כתובים בתורה והכי הוה ליה למימר שאת ארור מחר משוקדים וקם וא"ת אמאי לא דרשינהו להו לפניהם ולאחריהם כמו בנשך ובמרבית (ויקרא כה) דדרשינן ליה בפרק איזהו נשך (ב"מ סא.) לפניו ולאחריו וכמו ורחץ דדרשינן ליה בפ' אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לא:) אופשט ואולבש י"ל גבי שאת אי קאי אאם תיטיב אז הוא לשון סליחה ואי קאי אואם לא תיטיב אז הוא לשון נשיאות עון וכן ארור אי קאי אשור אז קאי אשכם שהוא כנען דכתיב ארור כנען ואי קאי אאפם אז קלל אפם וכן מחר אי קאי אמלחמה ואנכי נצב על ראש הגבעה היום להתפלל קודם המלחמה כדכתיב היערוך שועך לא בצר (איוב לו) או קאי אאנכי נצב מחר להתפלל וכן וקם ולפי שאין פירושם שוה ע"כ אין להם הכרע אבל אמשוקדים קשה וי"ל משום דאיכא אתנחתא בגביעים ובמנורה ארבעה גביעים ומשמעו משוקדים כפתוריה ופרחיה וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים ולהכי אין לו הכרע והא דפליגי תנאי בזבחים בפ' שני (דף כד.) גבי ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן (ויקרא ד) דאיכא דמוקי באצבעו אלקיחה ואיכא דמוקי אנתינה ואיכא דמוקי אתרוייהו יש לפרש טעמא דמאן דמוקי ליה אתרוייהו משום דפשטא דקרא אלקיחה דלפניו קאי ומוקמינן ליה נמי אנתינה כדאשכחן במלואים כדכתיב ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנות המזבח באצבעך (שמות כט) והתם על כרחך קאי אנתינה ומאן דלא מוקי ליה אלא אלקיחה כמשמעותיה ומאן דמוקי ליה אנתינה יליף ממלואים דהתם לא קאי אלא אנתינה דלפניו ולאו אלקיחה דלפניו פניו:

    הוא יוסף הבבלי כו'והא דאמר ליה רב אסי לרבי שילא בפ' בנות כותים (נדה דף לו:) אנא הוא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רוקבא ולא קאמר נמי דהוא יוסף הבבלי דהוא יוסף איש הוצל שהרי כל השמות הללו היה לו כדמשמע הכא י"ל דלא קא חשיב התם אלא שמות דאיסי דדמיא לשמו של רב אסי:

    יצא ובא לו דרך כניסתואע"ג דביאה דרך אחוריו לא שמה ביאה כדאמר פ' שני דשבועות (ד' יז:) הנכנס לבית המנוגע אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור מדאצטריך והבא אל הבית (ויקרא י״ד:מ״ו) דרך ביאה אסרה תורה יציאה דרך אחוריו שמה יציאה כדאמר הכא דאע"ג דכתיב ויצא אל המזבח (ויקרא ט״ז:י״ח) יוצא דרך אחוריו כתלמיד הנפטר מרבו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ותניא הוא יוסף איש הוצל הוא איסי בן יהודהופרקינן בדאורייתא ליכא אבל בנביאי איכא קראי טובא דלית להו הכרע.

    והא דבעי רב חסדא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' האי בעיא בחגיגה היא בפרק ראשון. ואמרינן בה למאי נפקא מינה מר זוטרא אמר לפיסוק טעמא רב אחא אמר לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. מאי פרים הוו או כבשים הוו תיקו:

    [מתני'] החיצונה [היתה] פרופה מן הדרום כו'תנן סתמא כר' מאיר דאמר בין המזבח למנורה היה מהלך. סוגיא נא במקדש ראשון היה בו הארון והיה כותל ולא היה בו פרוכת ובמקדש שני היה בו פרוכת ולא היה בו ארון כי יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל.

    ותניא משגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו הפלישתים דורון לאלהי ישראל וכל כלי הזהב וא"ר אלעזר אתיא שמה שמה. נאמר בארון והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות ובצנצנת נאמר קח צנצנת ותן שמה ונאמר במקלו של אהרן והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה ונאמר בשמן המשחה ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. ובמטה אהרן נאמר ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן למשמרת לדורותיכם:

    צבר את הקטורת ע"ג הגחלים.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 52b

    Yoma 52b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 326 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאת הלא אם תיטיב שאת (בראשית ד׳:ז׳) ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תיטיב ולשון נשיאות עון הוא:

    משוקדים ארבעה גביעים משוקדים (שמות כה) או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

    מחר וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי:

    ארור וברצונם עקרו שור (בראשית מ״ט:ז׳) ארור שור של שכם שהוא מארור כנען או ארור אפם כי עז:

    וקם הנך שוכב עם אבותיך וקם (דברים ל״א:ט״ז) וכאן רמז לו תחיית המתים או וקם העם הזה וזנה:

    ויעלו עולות כבשים ונ"מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא או דילמא אידי ואידי פרים ואין אתנחתא בטעם עולות אלא טעם גרש ויעלו עולות כדי שיתחבר לשל אחריו:

    מתני' החיצונה פרופה מן הדרום רבנן קאמרי לה:

    פרופה ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    שאת משוקדים מחר ארור וקם תימה הוא דלא נקטינהו כסדר שהן כתובים בתורה והכי הוה ליה למימר שאת ארור מחר משוקדים וקם וא"ת אמאי לא דרשינהו להו לפניהם ולאחריהם כמו בנשך ובמרבית (ויקרא כה) דדרשינן ליה בפרק איזהו נשך (ב"מ סא.) לפניו ולאחריו וכמו ורחץ דדרשינן ליה בפ' אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לא:) אופשט ואולבש י"ל גבי שאת אי קאי אאם תיטיב אז הוא לשון סליחה ואי קאי אואם לא תיטיב אז הוא לשון נשיאות עון וכן ארור אי קאי אשור אז קאי אשכם שהוא כנען דכתיב ארור כנען ואי קאי אאפם אז קלל אפם וכן מחר אי קאי אמלחמה ואנכי נצב על ראש הגבעה היום להתפלל קודם המלחמה כדכתיב היערוך שועך לא בצר (איוב לו) או קאי אאנכי נצב מחר להתפלל וכן וקם ולפי שאין פירושם שוה ע"כ אין להם הכרע אבל אמשוקדים קשה וי"ל משום דאיכא אתנחתא בגביעים ובמנורה ארבעה גביעים ומשמעו משוקדים כפתוריה ופרחיה וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים ולהכי אין לו הכרע והא דפליגי תנאי בזבחים בפ' שני (דף כד.) גבי ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן (ויקרא ד) דאיכא דמוקי באצבעו אלקיחה ואיכא דמוקי אנתינה ואיכא דמוקי אתרוייהו יש לפרש טעמא דמאן דמוקי ליה אתרוייהו משום דפשטא דקרא אלקיחה דלפניו קאי ומוקמינן ליה נמי אנתינה כדאשכחן במלואים כדכתיב ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנות המזבח באצבעך (שמות כט) והתם על כרחך קאי אנתינה ומאן דלא מוקי ליה אלא אלקיחה כמשמעותיה ומאן דמוקי ליה אנתינה יליף ממלואים דהתם לא קאי אלא אנתינה דלפניו ולאו אלקיחה דלפניו פניו:

    הוא יוסף הבבלי כו' והא דאמר ליה רב אסי לרבי שילא בפ' בנות כותים (נדה דף לו:) אנא הוא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רוקבא ולא קאמר נמי דהוא יוסף הבבלי דהוא יוסף איש הוצל שהרי כל השמות הללו היה לו כדמשמע הכא י"ל דלא קא חשיב התם אלא שמות דאיסי דדמיא לשמו של רב אסי:

    יצא ובא לו דרך כניסתו אע"ג דביאה דרך אחוריו לא שמה ביאה כדאמר פ' שני דשבועות (ד' יז:) הנכנס לבית המנוגע אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור מדאצטריך והבא אל הבית (ויקרא י״ד:מ״ו) דרך ביאה אסרה תורה יציאה דרך אחוריו שמה יציאה כדאמר הכא דאע"ג דכתיב ויצא אל המזבח (ויקרא ט״ז:י״ח) יוצא דרך אחוריו כתלמיד הנפטר מרבו:

    Tosafot on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    ותניא הוא יוסף איש הוצל הוא איסי בן יהודה ופרקינן בדאורייתא ליכא אבל בנביאי איכא קראי טובא דלית להו הכרע.

    והא דבעי רב חסדא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו' האי בעיא בחגיגה היא בפרק ראשון. ואמרינן בה למאי נפקא מינה מר זוטרא אמר לפיסוק טעמא רב אחא אמר לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. מאי פרים הוו או כבשים הוו תיקו:

    [מתני'] החיצונה [היתה] פרופה מן הדרום כו' תנן סתמא כר' מאיר דאמר בין המזבח למנורה היה מהלך. סוגיא נא במקדש ראשון היה בו הארון והיה כותל ולא היה בו פרוכת ובמקדש שני היה בו פרוכת ולא היה בו ארון כי יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקודש בבית שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל.

    ותניא משגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו הפלישתים דורון לאלהי ישראל וכל כלי הזהב וא"ר אלעזר אתיא שמה שמה. נאמר בארון והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות ובצנצנת נאמר קח צנצנת ותן שמה ונאמר במקלו של אהרן והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה ונאמר בשמן המשחה ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. ובמטה אהרן נאמר ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן למשמרת לדורותיכם:

    צבר את הקטורת ע"ג הגחלים.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    החיצונה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון ולר׳ יוסי דאמר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת היתה פרופה מן הצפון כדאי׳ בגמרא דלכ״ע פתח הסמוך לקה״ק בצפון הוא. וטעמא דמלתא פי׳ ריב״א ז״ל שאלו הי׳ נכנס מן הדרום הי׳ הולך שמאלו כלפי ארון ולפיכך נכנס דרך צפון כדי שיהא ימינו כלפי ארון וגם כשיוצא כך הוא יוצא כדרך כניסתו וימינו כלפי ארון.

    בשקדי׳ ופרחי' פי׳ כי אע״פ שכתוב ויגמול שקדים נשארו שם מקצת פרחים כמות שהי׳ כדי להגדיל הנס וכן פי׳ ר״י ז״ל.

    תנו את ארון הקדש פי׳ והלא שם הי׳ נתון אלא לומר שגנזוהו שם.

    תנן כמאן דתני צוברה פי׳ דתנא דמתני׳ סבר כתנא דברייתא דקתני צוברה.

    תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו פי׳ שמתחיל מבפנים ובא עד סמוך לו ואידך תני איפכא.

    Ritva on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Chiddushei HaRitva, Berlin, 1860. · Public Domain

    Meiri

    קרבן עולה אינו בא אלא מן הזכרים וכל שהיא באה מן הבהמה אינה באה אלא שני מינים או כבשים ועיזים ששניהם מין אחד לענין זה או מן הפרים ונסתפקו חכמים בעולה שהקריבו ישראל במדבר והוא שנאמר בו ויעלו עולות ויזבחו [זבחי' שלמי'] לד' פרים אם העולות היו מן הכבשים והשלמים מן הפרים ושתהא מלת עולות מופסקת באתנח כלומר ויעלו עולות ר"ל מן הכבשים ויזבחו פרים לשלמים או שמא אין מלת עולות מופסקת באתנח אלא הכל נגרר אחר הפרים כלומר עולות וזבחים הכל היה של פרים ומתוך שנסתפקו בה אם נדר אחד ואמר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר הרי זה ספק וחייב להביא שתים וכבר ביארנוה במסכת חגיגה ו' ב':

    כבר ביארנו במשנה שבבית שני לא היה ארון ובבית ראשון לא היה שם להבדל שבין היכל לדביר פרוכת אלא כותל הקרוי אמה טרקסין ומשנתנו הואיל ושנו בה פרכות בבית שני היא שנויה וא"כ מה שנאמר בה הגיע לארון פירושו למקום ארון וכמו שאמרו בה משניטל הארון וכו' ומה שאמרו משניטל הארון ולא אמרו משנגנז הוא לדעת האומר שהארון גלה לבבל וכמו שדרשו נ"ג ב' ויצא מן בת ציון כל הדרה זה הארון ומ"מ יש אומרים שלא גלה אלא במקומו נגנז והוא שראה שלמה ברוח הקודש שבית המקדש עתיד ליחרב וחפר בעמק במקום הארון למטה ממנו בעקלקלות שיהא עומד להם לעת צר לגנזו בתוכו וכשראה יאשיהו זמן הצרות מתקרב וזכר האמור בתורה יולך ד' אותך ואת מלכך צוה לגנוז הארון וצנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומטה אהרן שהיו עומדים לפני הארון והארגז ששגרו פלשתים דורן שכתוב בו ואת כלי הזהב אשר השיבותם [לו אשם] תשימו בארגז מצדו וזהו שנאמר ביאשיה ויאמר ללוים המבינים תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ד' וכו' והרי לשם היה ומהו אומר שיתנוהו שם אלא שיגנזוהו במקום שהכין שלמה לגניזתו וכל אלו שנגנזו לא חזרו שם לא הם ולא כיוצא בהם בבית שני ומה שהתבאר כאן בענין צבירת הקטרת על המחתה אם מתחיל מצד הפנימי של מחתה אם מצד החיצון כבר ביארנוהו במשנה:

    Meiri on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ויעלו וגו' ונ"מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא כו' עכ"ל אבל בהני ה' דלעיל דמספקא ליה לאיסי ב"י ניחא דקאמר דמספקא ליה בפירוש המקראות אלא הכא דקמבעיא ליה לרב חסדא דרך שאלה להשיב לו תקשי ומאי נ"מ לך מיניה דמאי דהוה הוה כדפרכינן בפ"ק דסנהדרין גבי שור סיני וקאמר דקמבעיא ליה לידע פיסוק טעמים ומפירושו נראה דלא הוה קים להו פיסוק טעמים דשכחום וקרוב לזה כתב בפענח רזי על סוגיא דשמעתין וז"ל תימה במסכת נדרים אמרי' ויבינו במקרא מפורש ושום שכל זה מסורת כו' א"כ אמאי אין הכרע במחר כיון דאיכא אתנחתא בעמלק א"כ מחר קאי אדבתריה וי"ל כדאמר פ"ק דקידושין דשכחום כו' וה"נ צ"ל בארור שהיו מסופקים אי קאי אדקמיה אי אדבתריה אע"ג דאיכא סוף פסוק בין עקרו שור לארור אפם אלא ודאי כדאמרן דשכחו וכה"ג אמרינן התם דבמערבא פסקי להאי קרא דהנה אנכי בא אליך בעב וגו' לתלתא קראי עכ"ל אבל מדברי התוס' גבי משוקדים נראה דהוה פסיקא להו פיסוק טעמים ודו"ק:

    בד"ה אתיא שמה כו' צלוחית מצנצנת המן דורות כו' עכ"ל:

    גמ' משא בכתף עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת וגו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה שאת כו' והתם ע"כ קאי אנתינה ומאן דלא מוקי כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ben Yehoyada

    הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן נראה לי בס"ד שהיה הסדר כך דהחכמה תתייחס לדרום והעושר לצפון ותחילה האדם יעסוק בחכמה ואחר כך בעושר ולכן היתה פתוחה מדרום כדי שיבא תחילה בצד הדרום ואחר כך יגיע לפתח שבצד הצפון שרומז לעסק העושר אך לא ישתקע בעסק זה של עושר אלא חוזר ופונה ומביט בחכמה לכך כיון שהגיע לצפון הופך פניו לדרום ומהלך עם הפרוכת עד שמגיע לארון שהוא מקום התורה והמצות.

    וְאַרְגָּז שֶׁשָּׁלְחוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לַהֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הדבר יפלא והלא בארגז הניחו צורות עכברים וצורות טחורים של זהב ואיך יניחו ישראל צורות מאוסות כאלו בצד ארון הקודש ויכניסום לבית קודש קדשים? והיה צריך להעבירם תכף ומיד כשבא להם ארון הקודש! ונראה לי בס"ד דודאי אותם עכברים וטחורים הסירום תכף ומיד אך בארון היה דף בולט שעליו מונח ספר תורה שכתב משה רבינו ע"ה וכאשר הוציאו הארון למלחמה הסירו הספר תורה מעל דף הבולט, והפלשתים עשו ארגז של זהב והניחו בתוכו צורות עכברים וטחורים, ובעת שבא הארון אצל ישראל הסירו עכברי הזהב משם ונשאר ארגז הזהב ריקן שקבעו אותו פלשתים על גבי דף הבולט בארון, ועתה הניחו ספר תורה שכתב משה רבינו ע"ה בתוך הארגז הזהב ההוא. והא דלא הסירו גם הארגז משם נראה דעשו כן על פי רוח הקודש שרצה השם יתברך שישאר הארגז שעשו פלשתים שם כדי שיהיה זכר לדורות עולם הדבר אשר קרה לארון הקודש בהוציאם אותו למלחמה שאז מעתה ומעכשיו יהיו נזהרים בכך שלא יוציאו עוד הארון ממקומו כלל.

    Ben Yehoyada on Yoma 52b · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · CC0

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 52, Amud Bet, about 326 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 11 words

      Opens “״שאת״.…”

    2. Segment 21 words

      Opens “״משוקדים״.…”

    3. Segment 31 words

      Opens “״מחר״.…”

    4. Segment 41 words

      Opens “״ארור״.…”

    5. Segment 51 words

      Opens “״וקם״.…”

    6. Segment 635 words

      Opens “והתניא: הוא יוסף איש הוצל, הוא יוסף…”

    7. Segment 736 words

      Opens “ובדאורייתא ליכא? והא איכא דבעי רב חסדא:…”

      Named: רב חסדא.

    8. Segment 827 words

      Opens “מתני׳ החיצונה היתה פרופה מן הדרום ופנימית…”

    9. Segment 938 words

      Opens “הגיע לארון נותן את המחתה בין שני…”

    10. Segment 1015 words

      Opens “גמ׳ במאי עסקינן אילימא במקדש ראשון מי…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “והתניא משנגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן…”

      Named: שמואל.

    12. Segment 1222 words

      Opens “ומי גנזו יאשיהו גנזו מה ראה שגנזו…”

    13. Segment 1337 words

      Opens “שנאמר (דברי הימים ב לה, ג) ויאמר…”

    14. Segment 149 words

      Opens “ואמר ר' אלעזר אתיא שמה שמה ואתיא…”

    15. Segment 153 words

      Opens “ואתיא משמרת משמרת…”

    16. Segment 1620 words

      Opens “לעולם במקדש שני ומאי הגיע לארון מקום…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “צבר את הקטרת על גבי גחלים תנן…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “אמר אביי תנאי היא ואמר אביי מסתברא…”

      Named: אביי.

    Sages named on this page

    • Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim

      Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.

      Source: Yoma 52b · Segment 6 — “…יוסף הבבלי, הוא איסי בן יהודה, הוא איסי בן…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 52b · Segment 11 — “…לאלהי ישראל שנאמר (שמואל א ו, ח) וכלי הזהב…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 52b · Segment 18 — “אמר אביי תנאי היא ואמר אביי מסתברא כמאן דאמר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026