Talmud Builders

    Yoma 19b

    Back to index

    English translation — Yoma 19b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1is there any matter that we are unable to perform and our agents are able to perform? The role of the agent is to perform a task on behalf of the one who commissioned him. The agent cannot perform a task that the one who commissioned him is unable to perform. Since it is prohibited for Israelites to enter the priests’ courtyard and to perform the sacrificial rites, clearly the priests are not agents representing the Israelites. The language of the mishna in which the court Elders address the High Priest as their agent apparently contradicts that understanding. The Gemara answers: This is what they say to him: We administer an oath to you according to our understanding and the understanding of the court, cautioning him that he cannot rationalize violating the oath by claiming that he took the oath based on his own interpretation. He is bound by the understanding of the court. The mishna does not address the nature of the High Priest’s agency.

    2§ The mishna continues: After this oath, he would leave them and cry and they would leave him and cry. The Gemara explains: He turned aside and cried due to the indignity that they suspected him of being a Sadducee; and they turned aside and cried, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who suspects the innocent of indiscretion is afflicted in his body. The High Priest might in fact be beyond reproach and they may have suspected him falsely.

    3The Gemara asks: And why were the Elders so insistent that the High Priest take an oath? The Gemara explains: So that he would not prepare the incense and light it outside in the Sanctuary, before entering the Holy of Holies, and bring the coal pan with the incense already burning on it into the Holy of Holies in the manner that the Sadducees did. Since the High Priest is alone inside the Sanctuary and there is no way to ascertain whether he is in fact performing the service in the proper manner, the Elders insisted that he take an oath to perform it according to their instructions.

    4The Sages taught in the Tosefta : There was an incident involving a certain Sadducee who was appointed as High Priest, who prepared the incense outside and then brought it into the Holy of Holies. Upon his emergence he was overjoyed that he had succeeded. The father of that Sadducee met him and said to him: My son, although we are Sadducees and you performed the service in accordance with our opinion, we fear the Pharisees and do not actually implement that procedure in practice. The son said to his father: All my days I have been troubled over this verse: “For I will appear in the cloud above the Ark cover” (Leviticus 16:2). The Sadducees interpreted this verse to mean that God will appear above the Ark cover, i.e., will enter the Holy of Holies, only after the incense cloud is already there. I said: When will the opportunity become available to me, and I will fulfill it according to the Sadducee interpretation? Now that the opportunity has become available to me, will I not fulfill it?

    5The Sages said: Not even a few days passed until he died and was laid out in the garbage dump, and worms were coming out of his nose in punishment for his actions. And some say that he was struck as soon as he emerged from the Holy of Holies, as Rabbi Ḥiyya taught: A type of sound was heard in the Temple courtyard, as an angel came and struck him in the face. And his fellow priests came in to remove him from there and they found the likeness of a footprint of a calf between his shoulders. That is the mark left by an angel striking, as it is stated with regard to angels: “And their feet were straight feet, and the sole of their feet was like the sole of a calf’s foot” (Ezekiel 1:7).

    6§ It was taught in the mishna that Rabbi Zekharya ben Kevutal says: Many times I read before the High Priest from the book of Daniel. Rav Ḥanan bar Rava taught this to Ḥiyya bar Rav before Rav in the following manner: Rabbi Zekharya bar Kefutal said, and Rav demonstrated with his hand that the name should be pronounced Kevutal. The Gemara asks: Why did Rav demonstrate his point with a gesture? Let him simply say it. The Gemara answers: Rav was reciting Shema at that moment and could not interrupt Shema by speaking.

    7The Gemara asks: And is interrupting in a manner of that sort, by gesturing, permitted during Shema ? Didn’t Rabbi Yitzḥak bar Shmuel bar Marta say: One who is reciting Shema should neither make allusions with his eyes, nor open and close his mouth with his lips to convey a message, nor gesture with his fingers? And it was taught in a baraita that Rabbi Elazar Ḥisma says: Concerning one who recites Shema and makes allusions with his eyes, or opens and closes his mouth with his lips, or gestures with his fingers, the verse says: “And you did not call out to Me, O Jacob” (Isaiah 43:22). By signaling while reciting Shema he behaves contemptuously toward God, and it is tantamount to not having recited Shema before Him. How, then, could Rav gesture while reading Shema ?

    8The Gemara answers: This is not difficult. This prohibition to interrupt one’s recitation of Shema with a gesture applies in the course of reciting the first paragraph of Shema , which is more fundamental; that case where Rav gestured was in the course of reciting the second paragraph of Shema , where gesturing to convey a significant message is permitted.

    9Apropos interruptions in the course of reciting Shema , the Gemara cites a baraita in which the Sages taught: “And these words, which I command you this day, shall be upon your heart; and you shall teach them diligently unto your children, and you shall talk of them when you sit in your house, and when you walk by the way, and when you lie down, and when you arise” (Deuteronomy 6:6–7). This means that in the course of reciting them, the study of Torah and the recitation of Shema , it is permitted to interrupt to state a significant matter, but not in the course of reciting the Amida prayer, which may not be interrupted for any kind of speech. Another interpretation of the verse is: And you shall talk of them is to emphasize that it is permitted to interrupt Shema to speak these matters of Torah, but not to speak other matters that may lead to levity.

    10Rabbi Aḥa says: Talk of them means one must render them, the words of Torah, a permanent fixture, and not render them a temporary exercise. Rava said: One who engages in idle chatter without Torah or any particular purpose violates a positive commandment, as it is stated: And you shall talk of them; talk of them and not of other matters. Rav Aḥa bar Ya’akov said: Furthermore, one even violates a negative commandment, as it is stated: “All these matters are wearisome; no man can ever state them” (Ecclesiastes 1:8). The phrase: No man can ever state them, is understood as a prohibition against engaging in idle chatter.

    11MISHNA: If the High Priest sought to sleep at night, the young priests would snap the middle [ tzerada ] finger against the thumb before him, and they would say to him every so often: My Master, High Priest. Stand from your bed and chill yourself once on the floor and overcome your drowsiness. And they would engage him in various ways until the time would arrive to slaughter the daily offering.

    12GEMARA: The Gemara asks: What is the tzerada finger mentioned in the mishna? Rav Yehuda said: It is the rival [ tzara ] of that [ da ] one. Which finger is it? Tzerada is the rival of the thumb; it is the middle finger. The middle finger would be strongly positioned against the thumb, and when one separates them, the finger hits the palm, creating a sound. Rav Huna demonstrated the loud noise that could be achieved by snapping with the middle finger, and the sound traveled throughout Rav’s study hall. The sound created was loud enough to keep the High Priest awake.

    13It was taught in the mishna that they said to him: My Master, High Priest. Stand from your bed and chill yourself once on the floor and overcome your drowsiness. Rav Yitzḥak said that they said to the High Priest: Introduce something new. The Gemara asks: What is it that they asked him to introduce? They say to him: Demonstrate how to perform the ceremonial bowing [ kidda ]. This was a form of bowing that was difficult to perform, in which the High Priest was expert. The thought was that the exercise would keep him awake.

    14The mishna continues: And they would engage him in different ways until the time to slaughter the daily offering would arrive. It was taught: They would not occupy him with a harp or a lyre, which may not be played on a Festival, but would sing with their mouths. And what would they say? They would say this verse: “Unless the Lord builds the house, its builders labor in vain on it; unless the Lord watches over the city, the watchman keeps vigil in vain” (Psalms 127:1). The message to the High Priest was that his service must be performed for the sake of Heaven for it to be accepted by God; otherwise his efforts would be in vain.

    15The Gemara relates that the prominent men of Jerusalem would not sleep the entire night but instead engaged in Torah study, so that the High Priest would hear the sound of noise in the city and sleep would not overcome him in the silence of the sleeping city. It was taught in a baraita that Abba Shaul said: They would do so even in the outlying areas and stay awake all night in acknowledgment of the Temple; however, the result was that they would sin, as the men and women would participate in games together to pass the time, leading to transgression.

    16Abaye said, and some say it was Rav Naḥman bar Yitzḥak who said: Interpret that statement as referring to Neharde’a, as Elijah the Prophet said to Rav Yehuda, brother of Rav Salla Ḥasida: You have said and wondered: Why has the Messiah not come? Why is that surprising? Isn’t today Yom Kippur, and relations were had with several virgins in Neharde’a, as the men and women stayed awake all night and that led to promiscuity? Rav Yehuda said to him: What did the Holy One, Blessed be He, say about those sins committed by the Jewish people? He said: This is what God said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכי קאמרי ליההאי דקאמרי ליה אתה שלוחנו לאו בעבודה קאמרי ליה אלא לענין קבלת שבועה כלומר לא לפי מחשבה שבלבך אם באת להערים בקבלת השבועה אנו משביעין אותך לפי דעתינו ודעת בי"ד:

    שחשדוהו צדוקילתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים שכן אומרים הצדוקים כדלקמן:

    החושד בכשרים לוקה בגופודכתיב (שמות ד׳:ו׳) הן לא יאמינו לי וגו' וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג:

    וכל כך למההשבועה הזאת למה:

    שלא יתקןהקטורת מלא חפנים הניתנת ביוה"כ על המחתה כדכתיב (ויקרא ט״ז:י״ג) ומלא חפניו וגו' ונתן את הקטורת על האש וגו':

    מבחוץבהיכל היו נותנין אותה צדוקין על האש ואח"כ מכניסין שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה (שם) וכתיב ברישא דקרא ואל יבא בכל עת אל הקדש ומשמע כי בענן עשן הקטרת יבא ואז אראה על הכפרת:

    מחוטמושהוא ראשון לאברים ליכנס לבית לפי שהוא בולט לפניו כדאמר נמי במס' שבועות (דף יז:) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור אלמא הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון:

    מתני ליה לחייא בר רב א"ר זכריה בן קפוטלבפ"א ומחוי ליה רב בבי"ת עשה לו סימן שהוא קבוטל בבי"ת:

    ירמוז יקרוץ יורהכולן לשון אחד הן אלא שזה נופל על העינים וזה נופל על האצבעות שנאמר (משלי ו) קורץ בעיניו מולל ברגליו מורה באצבעותיו:

    בפרק ראשוןצריך בו כוונה שנאמר בו (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים האלה על לבבך:

    בםשיש לך להשמיע מה שאתה מוציא מפיך:

    ולא בתפלהשהתפלה בלחש שנאמר (שמואל א א׳:י״ג) וקולה לא ישמע כך מצאתי בשאלתות דרב אחאי גאון:

    בםבדברי תורה:

    ולא בדברים אחריםשיחת הילדים וקלות ראש:

    לא יוכל איש לדבראין לו רשות:

    מתני' אצבע צרדאמפרש בגמ':

    והפגטייל להפיג שינה מעיניך עמוד והפג אחת שחוק לנו פעם אחת על הרצפה להפיג שינתך ובגמרא מפרש מאי היא:

    ומעסיקין אותובהפיגותם ובטיוליהם שלא יישן עד שמגיע זמן שחיטת תמיד של שחרית שהוא בהאיר המזרח:

    גמ' צרתה דדאצרתה של זו אצבע תהי צרה לזו ומאי היא זו גודל באצבע הסמוכה לגודל היה מחברו לאגודל בחזקה ושומטה ומכה על כפו ונשמע הקול:

    בכוליה בי רבבית המדרש:

    על חדתדרך חידוש הראה לנו:

    אחוי קידהנועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד כך מפורש במס' סוכה (דף נג.):

    אלא בפההיו משוררין לפניו:

    אם ה' לא יבנה בית וגו'כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצויה אין טורחך עולה לכלום:

    שוא עמלו בוניו בובחנם יגעים בבנין שלא יתקיים:

    מיקירי ירושליםמחשובי ירושלים עושין כך שלא היו ישנים:

    אלא שהיו חוטאיןמשחקין אנשים ונשים יחד ובאין לעבירה:

    תרגומאלהאי בגבולים היכא היו חוטאין בנהרדעא:

    יומא 19 עמוד ב

    1מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד, ושלוחי דידן מצו עבדי? הכי קאמרי ליה: משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת בית דין.

    2הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין וכו'. הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי, והם פורשין ובוכין דא"ר יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו.

    3וכל כך למה? שלא יתקן מבחוץ ויכניס, כדרך שהצדוקין עושין.

    Baraita

    4ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס. ביציאתו היה שמח שמחה גדולה. פגע בו אביו, אמר לו: בני, אף על פי שצדוקין אנו, מתיראין אנו מן הפרושים. אמר לו: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה: (ויקרא טז, ב) ״כי בענן אראה על הכפורת״, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו?!

    5אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. ויש אומרים: ביציאתו ניגף, דתני רבי חייא: כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו. ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו, שנאמר: ״(יחזקאל א״, ז) ״ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל״.

    6א"ר זכריה בן קבוטל וכו'. מתני ליה רב חנן בר רבא לחייא בר רב קמיה דרב א"ר זכריה בן קפוטל״, ומחוי ליה רב בידיה ״קבוטל. ונימא ליה מימר! ק"ש הוה קרי.

    7וכי האי גוונא מי שרי? והא"ר יצחק בר שמואל בר מרתא: הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתותיו, ולא יורה באצבעותיו. ותניא, רבי אלעזר חסמא אומר: הקורא את שמע ומרמז בעיניו, ומקרץ בשפתותיו, ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר: (ישעיהו מג, כב) ״ולא אותי קראת יעקב״!

    8לא קשיא: הא בפרק ראשון, הא בפרק שני.

    Baraita

    9ת"ר (דברים ו, ז) ״ודברת בם״, בם ולא בתפלה. ״ודברת בם״, בם יש לך רשות לדבר, ולא בדברים אחרים.

    10רבי אחא אומר: ״ודברת בם״, עשה אותן קבע ואל תעשם עראי. אמר רבא: השח שיחת חולין עובר בעשה, שנאמר: ״ודברת בם״, בם ולא בדברים אחרים. רב אחא בר יעקב אמר: עובר בלאו, שנאמר: ״(קהלת א״, ח) ״כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר״.

    Mishna

    11בקש להתנמנם, פרחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדא, ואומרים לו: אישי כ"ג עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה.

    Gemara

    12מאי צרדא? אמר רב יהודה: צרתה דדא, מאי היא גודל. מחוי רב הונא ואזל קלא בכולי בי רב.

    13ואומרים לו אישי כ"ג הפג אחת על הרצפה וכו'. אמר רב יצחק: על חדת. מאי היא? אמרי ליה: אחוי קידה.

    14ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן שחיטה (וכו'). תנא: לא היו מעסיקין אותו לא בנבל ולא בכנור, אלא בפה. ומה היו אומרין (תהלים קכז, א) ״אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו״.

    15מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה, כדי שישמע כ"ג קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו. תניא, אבא שאול אמר: אף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש, אלא שהיו חוטאין.

    16אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק: תרגומא, נהרדעא. דא"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אמריתו: ״אמאי לא אתי משיח״? והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא. אמר ליה: הקב"ה מאי אמר? אמר ליה:

    Tosafot

    מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד כו'תימה דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לה:) מיבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו וקאמר ת"ש ת"ש טובא התם ולבסוף לא איפשיטא ואמאי לא פשיט לה מדרב הונא בריה דרב יהושע דהכא י"ל דלא בעי למיפשט מדברי אמוראים אלא ממתני' וברייתא וכי האי גוונא צ"ל אהא דמיבעיא לן בפ"ק דב"מ (יז: ושם) ובפ' הכותב (כתובות פט:) אי אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה ולא איפשיטא אע"ג דבכמה דוכתי בש"ס משמע בפרק נערה (כתובות מד. ושובפרק האומר (קדושין דף סה. ושם) דאית לה כתובה כמו שהוכיח שם ר"י אלא לא בעי למיפשט אלא ממתני' וברייתא. ולי נראה דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר [לאו] שלוחי דידן נינהו לא נפקא מיניה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דווקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפקא מינה אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרביה [כהן] שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרינן שלוחי דידן דווקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב ליה כהן שבאותו משמר בעל כרחו ואי אמרינן שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל כמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר:

    בם ולא בתפלהנראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה דאמרינן (ברכות דף ל:) אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפי' נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקיוהן בוכין שכל החושד בכשרים לוקה בגופו.

    וכל כך למה שלא יתן את הקטורת על המחתה בהיכל ויכניס לפני ולפני' שדורשין כי בענן אראה על הכפורת. כלומר צריך לתת הקטורת [מבחוץ] ומכניס בבית קדשי הקדשים. והענן כבר עלה.

    מעשה בצדוקי אחד כ"ג שעשה כך ובא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו הכהנים [ומצאו] מכה כמין כף רגל עגל בין כתפיו.

    כדכתיב ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגלאם היה חכם דורש. ואם לאו ת"ח קורין לפניו כו'. ירושלמי אעפ"כ היו קורין לפניו המקרא הזה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא וגו'. תני במשלי ובתהלים מפני שטעמן מפיג את השינה.

    הוה מתני רב חנן לחייא כו' כלומר היה מלמדו המשנה ושונה א' זכריה בן קפוטר. והיה רב מתפלל וקורא ק"ש ולא היה יכול לומר לו (כמו) כי טעיתה והיה מראה לו באצבעו בית כלומר קבוטר הוא. ואקשינן וכי שרי לקורא ק"ש למעבד הכי. והתניא ר' אלעזר הסמא אומר הקורא ק"ש ומרמז בעיניו [ומקרץ] בשפתיו ומורה באצבעו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו' ופרקינן כי תניא ההיא בפרק ראשון שהוא משמע עד והיה אם שמוע. ורב כי עבד בפרק ב' עבד:

    ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלהבקול ולא בלחש. בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים.

    בם עשאם קבעאמר רב המפסיק בעת שקורא בתלמוד ושח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם. בם יש לך להפסיק ולקרות ק"ש ולא בדברים אחרים. רב אחא אמר עובר בלאו שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר: פי' צרדה צרת גודל.

    עמוד והפג על הרצפה.

    א"ר יצחק על חדת.

    ומעסקין אותו עד זמן שחיטהתנא אין מעסקין אותו לא בנבל ולא בכינור אלא בפה ומה היו אומרים אם ה' לא יבנה בית שוא וגו'.

    מיקירי ירושלים לא היו ישינים כל הלילה תניא אבא שאול אומר אף בגבולין והיא נהרדעא היו עושין כן אלא שהיו חוטאין. כדאמר להו אליהו כמה בתולות איבעול בנהרדעא ביומא דכיפורי.

    והקב"ה מאי אמר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 19b

    Yoma 19b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 472 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכי קאמרי ליה האי דקאמרי ליה אתה שלוחנו לאו בעבודה קאמרי ליה אלא לענין קבלת שבועה כלומר לא לפי מחשבה שבלבך אם באת להערים בקבלת השבועה אנו משביעין אותך לפי דעתינו ודעת בי"ד:

    שחשדוהו צדוקי לתקן הקטורת ולתת אותה על מחתת האש בהיכל ולהכניסה אחרי כן לבית קדשי הקדשים שכן אומרים הצדוקים כדלקמן:

    החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב (שמות ד׳:ו׳) הן לא יאמינו לי וגו' וכתיב והנה ידו מצורעת כשלג:

    וכל כך למה השבועה הזאת למה:

    שלא יתקן הקטורת מלא חפנים הניתנת ביוה"כ על המחתה כדכתיב (ויקרא ט״ז:י״ג) ומלא חפניו וגו' ונתן את הקטורת על האש וגו':

    מבחוץ בהיכל היו נותנין אותה צדוקין על האש ואח"כ מכניסין שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה (שם) וכתיב ברישא דקרא ואל יבא בכל עת אל הקדש ומשמע כי בענן עשן הקטרת יבא ואז אראה על הכפרת:

    מחוטמו שהוא ראשון לאברים ליכנס לבית לפי שהוא בולט לפניו כדאמר נמי במס' שבועות (דף יז:) הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור אלמא הבא דרך אחוריו נכנס חוטמו אחרון:

    מתני ליה לחייא בר רב א"ר זכריה בן קפוטל בפ"א ומחוי ליה רב בבי"ת עשה לו סימן שהוא קבוטל בבי"ת:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 19b · Sefaria

    Tosafot

    מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד כו' תימה דבפרק אין בין המודר (נדרים דף לה:) מיבעיא לן הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו וקאמר ת"ש ת"ש טובא התם ולבסוף לא איפשיטא ואמאי לא פשיט לה מדרב הונא בריה דרב יהושע דהכא י"ל דלא בעי למיפשט מדברי אמוראים אלא ממתני' וברייתא וכי האי גוונא צ"ל אהא דמיבעיא לן בפ"ק דב"מ (יז: ושם) ובפ' הכותב (כתובות פט:) אי אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה ולא איפשיטא אע"ג דבכמה דוכתי בש"ס משמע בפרק נערה (כתובות מד. ושובפרק האומר (קדושין דף סה. ושם) דאית לה כתובה כמו שהוכיח שם ר"י אלא לא בעי למיפשט אלא ממתני' וברייתא. ולי נראה דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן דווקא נינהו ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי כו' והתם מיבעיא ליה אי שלוחי דידן קצת דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן או שלוחי דרחמנא דווקא והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר [לאו] שלוחי דידן נינהו לא נפקא מיניה מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דווקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפקא מינה אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרביה [כהן] שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרינן שלוחי דידן דווקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב ליה כהן שבאותו משמר בעל כרחו ואי אמרינן שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל כמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר:

    בם ולא בתפלה נראה לי בם שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד ולא בתפלה דאמרינן (ברכות דף ל:) אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו אפי' נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק:

    Tosafot on Yoma 19b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    הוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקי והן בוכין שכל החושד בכשרים לוקה בגופו.

    וכל כך למה שלא יתן את הקטורת על המחתה בהיכל ויכניס לפני ולפני' שדורשין כי בענן אראה על הכפורת. כלומר צריך לתת הקטורת [מבחוץ] ומכניס בבית קדשי הקדשים. והענן כבר עלה.

    מעשה בצדוקי אחד כ"ג שעשה כך ובא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו הכהנים [ומצאו] מכה כמין כף רגל עגל בין כתפיו.

    כדכתיב ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם ככף רגל עגל אם היה חכם דורש. ואם לאו ת"ח קורין לפניו כו'. ירושלמי אעפ"כ היו קורין לפניו המקרא הזה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמר עיר שוא וגו'. תני במשלי ובתהלים מפני שטעמן מפיג את השינה.

    הוה מתני רב חנן לחייא כו' כלומר היה מלמדו המשנה ושונה א' זכריה בן קפוטר. והיה רב מתפלל וקורא ק"ש ולא היה יכול לומר לו (כמו) כי טעיתה והיה מראה לו באצבעו בית כלומר קבוטר הוא. ואקשינן וכי שרי לקורא ק"ש למעבד הכי. והתניא ר' אלעזר הסמא אומר הקורא ק"ש ומרמז בעיניו [ומקרץ] בשפתיו ומורה באצבעו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב וגו' ופרקינן כי תניא ההיא בפרק ראשון שהוא משמע עד והיה אם שמוע. ורב כי עבד בפרק ב' עבד:

    ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלה בקול ולא בלחש. בם יש לך רשות לדבר ולפסוק מן התלמוד ולא בדברים אחרים.

    בם עשאם קבע אמר רב המפסיק בעת שקורא בתלמוד ושח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם. בם יש לך להפסיק ולקרות ק"ש ולא בדברים אחרים. רב אחא אמר עובר בלאו שנאמר כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר: פי' צרדה צרת גודל.

    עמוד והפג על הרצפה.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 19b · Sefaria

    Ritva

    ה״ק משביעים אנו עליך על דעתינו פי׳ דלאו שלוחנו להקרבה קאמרי׳ אלא שלוחנו לשבועה זו שאתה נשבע אותה על דעתנו שהוא במקום דעת ב״ד שאנו שלוחיהם:

    והיו תולעין יוצאין מחוטמו פי׳ רש״י ז״ל כי מפני שחוטמו נכנס שם בתחלה לפיכך נדון תחלה ואחרים פי׳ לפי שהריח מריח הקטורת חוץ לקדש הקדשים:

    ומצאו רגל עגל בין כתיפיו שנאמר וכף רגליהם ככף רגל עגל ההשו בירושלמי דהכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לשרת בקדש ודרשי׳ אפילו אותם שנאמר עליהם ודמות פניהם פני אדם ותירצו דשניא הא דהכא שלא נעשה הקטורת כמצותו. עוד הקשו כן על מעשה דשמעון הצדיק שבשלהי מסכת מנחות ולקמן בפרק טרף בקלפי שהיה רואה שם ביום הכפורים כאיש לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס עמו ויוצא עמו. ותירצו דכבוד שכינה היה נראה שם כעין איש לבוש לבנים.

    ה״ג וכן גרש״י ז״ל מתני׳ רב נחמן בר חייא לחייא בר רב קפוטל בפ״ה ומחזי ליה רב קבוטל בבי״ת. ויש שגורסי׳ דמתני ליה קבוטל ואחוי ליה קפוטל: ולא נהירא דא״כ בכל המשניות שאנו גורסי׳ קבוטל בטעות׳ גרסי׳ ליה.

    וכי האי גוונא מי שרי והתניא הקורא את שמע כו׳ ושמעינן מהא שאסו׳ לקרוץ ולרמוז אפילו בדבר מצוה ומיהו לאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא מותר לרמוז ואפילו להפסיק ולומר לו. דלא גרע מן המפסיק לקרוא שלום מפני היראה או מפני הכבוד דכבוד שמים עדיף.

    הא בפרק ראשון הא בפרק שני יש שפי׳ דהא דנקטינן פרק ראשון היינו לרב דס״ל דבעי כונה בפרק ראשון. אבל אנן דקיימא לן כרבא שאין חובת כונה מעכבת אלא בפסוק ראשון הכא נמי בפסוק א'. ויש אומרים דלענין דלא לשוויי עראי בקריצה וברמיזה אפי׳ רבא מודה דכוליה פרק ראשון אסור וזה דעת הגאונים ז״ל וכבר פריש׳ לה בפר׳ מי שמתו בס״ד:

    בם ולא בתפלה פרש״י ז״ל בם הדבור בקול מותר ואריך. ולא בתפלה שהתפל׳ צריכה בלחש כדכתיב וקולה לא ישמע. ואחרים פירשו לענין שאלת שלום. דבק״ש מותר להפסיק אבל לא בתפלה שאפילו נחש כרוך על כתפו לא יפסיק וכן פי׳ בירושלמי ואחרים פירשו שזה לענין אותה שאמרו בפ׳ יציאות השבת חברים העוסקים בתורה מפסיקים לק״ש ואין מפסיקים לתפלה. אי נמי שלא יאריך בתפלה יותר מדאי שיתבטל הרבה מתורתו שלא להניח חיי עולם ולעסוק בחיי שעה.

    מאי צרדא אמר רב הונא צרתא דדא פרש״י ז״ל האצבע שהוא סמוך לגודל והוא שני לו אבל ר״ת ז״ל פי׳ כי היא האצבע הארוכה שהיא כנגד הגודל ובו נשמע הקול יותר. וכן יסד הפייט הקלירי תבל וכל עפרה בצרדה הכילו וזה לפי שדורש וכל בשליש עפר הארץ כי באצבע שלישי בראו וקורא לאצבע שלישי צרדה וכן הוא בתוספתא איזו היא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין. וכן בילמדנו בס׳ בוא אל פרעה ושיעור רצועה של יד אמ׳ ריש לקיש עד אצבע צרדה. ומאי אצבע צרדה אמצעית פי׳ אצבע צרודה וכן פירש בעל הערוך ז״ל.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 19b · Sefaria

    Meiri

    חשש זה שהיו חוששין בכ"ג סרך הדברי' על הרוב היתה מחמת חשש דעות הצדוקים שהיו משבשים את הדעות בכמה ענינים והזכירו מהם אחת בענין הקטורת שהיו מתקנין את הקטורת מבחוץ ר"ל נתינת הקטורת על הגחלי' ואח"כ מכניסין אותו בפנים והיו דורשים בענן אראה כלומר שתהא הקטורת בענן ר"ל בתימורת קודם שיראה בפנים וממה שראיתי משיבושי קצת אמונות מן המקטרים לצבא השמים יראה לי שהיה זה רמז אצלם להיות רומזים בזה לשתי הקטרות אחת מבחוץ ואחת בפנים והוא העיקר ובין זה ועל דבר זה היתה אזהרת הפרושים חמורה על זה והוא שאמרו בכהן שעשה כן שמצאו רגל עגל בין כתפיו ר"ל סיבת העגל ושרש עניינו מצאו בשעה שחקרוהו ונשאו ונתנו עמו:

    הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה הא בשאר פרשיות מותר ויש מתירין אף בפרשה ראשונה מפסוק ראשון ואילך וכבר כתבנוה במס' ברכות י"ג ב':

    כל העוסק בדברי תורה צריך להגביה קולו בהם מעט כבר אמרו ערובין נ"ד א' כי חיים הם למוצאיהם אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאהם בפה הא כל שהוא מתפלל כל שאומד בדעתו שיכול לכוין בלחש נוח לו להתפלל בלחש הא אם אינו אומד כן בדעתו מתפלל על הדרך שהוא מכוין בה ביותר וכבר ביארנוה במסכת ברכות:

    לעולם יזהר אדם שלא להיות ביושבי קרנות ושלא לדבר בשיחה בטלה אלא כפי מה שיכריחנו הצורך דרך צחות אמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים:

    מה שביארנו במשנה שמתעסקין היו עמו עד זמן שחיטה לא בנבל ולא בכינור ולא בכלי ניגון אלא בפה ומה היו אומרים אם ד' לא יבנה בית וגומר ומיקירי ירושלים לא היו ישנים כל הלילה כדי שתהא שם קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו ואף לאחר חרבן היו עושין כן בקצת מקומות בגבולין זכר למקדש אלא שהיו באים לידי חטא מצד פריצותם:

    Meiri on Yoma 19b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הכי קאמרי ליה האי כו' ובד"ה שחשדוהו צדוקי לתקן הקטורת כו' מחתת האש בהיכל כו' ובד"ה שלא יתקן כו' הקטרת על האש וגו' מבחוץ כו' שהיו דורשין אל יבא כי אם בענן כי בענן אראה וכתיב כו' ובד"ה צרתה דדא כו' היה מחברו לאגודל בחזקה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה מי איכא כו' ומלתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר לאו שלוחי דידן כו' אלא נראה דנ"מ כו' הא אמר לא בעינא ולא כו' עכ"ל כצ"ל ודברי התוס' פ"ק דקדושין מגומגמים בזה בדברים מהופכים ויש להגיה בהן כדברי התוס' דהכא ע"ש:

    Chidushei Halachot on Yoma 19b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁצְּדוֹקִין אָנוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים נראה לי הכונה אל תחשוב אני עתה לבי נוטה לפרושין ולכן לא ערבו לי מעשיך אלא אף על פי דגם לעת עתה צדוקין אנחנו עם כל זה יש לנו לחוש ולירא מן הפרושין פן ירגישו בנו ויעשו נזק דהמון העם כולם נוטין אחריהם כדהוה עובדא (משנה סוכה ד, ט) 'שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָּל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן'. או הכונה נקיט הכא לשון מליצה לומר אף על פי שמוצדקין אנחנו בדברינו דהאמת אתנו, עם כל זה יראים אנחנו מן הפרושין.

    לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁמֵּת, וְהֻטַּל בָּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מֵחָטְמוֹ. פירש רש"י 'לפי שהחוטם בולט ונכנס לבית ראשון לאיברים' ומקשים והלא ידיו שאוחזים במחתה מוכרח שהם יוצאים ובולטים לחוץ יותר מן החוטם ובפרט שכבר נתן גחלים על הקטורת בחוץ שמוכרח להרחיק המחתה מגופו יותר? ותירץ בני ידידי כה"ר יעקב הי"ו דאין הכי נמי היד נכנסה קודם החוטם, אך אם היה לוקה בידיו לא היה נודע שזה היה צדוקי והקטיר בחוץ והכניס, אלא יש לומר זה חטא בדבר אחר שתפס המחתה על ידי בגד בשביל שהיתה חמה ועשה חציצה שפוסלת בעבודה ולכך לקה בידיו על דרך שנמצא ביששכר איש כפר ברקאי (כריתות כח.) דהוה כריך ידיה בשראי ועביד עבודה ונגזר עליו מן השמים שנקצצו ידיו וכנזכר בגמרא דפסחים (פסחים נז.) לכן לקה בחוטמו שהוא נכנס אחר היד קודם לשאר איברים כדי שידעו שזה לקה בעבור חטא שהיה לו בכניסה שלו שנכנס על דרך הצדוקים בעשן שהקטיר מבחוץ עד כאן דבריו נר"ו. וראיתי להגאון חיד " א ז"ל ב'ככר לאדן' (דף קפג) שכתב על דברי רש"י ז"ל, יש מי שהקשה אמאי אצטריך רש"י להוציאו מדיוקא דהנכנס מאחוריו וכו' הרי הוא מפורש במסכת נזיר דף מג. עיין שם, עד כאן לשונו. ואנא עבדא לא ראיתי בזה ריח קושיא דרש"י בא להוכיח שהחוטם מחמת שהוא בולט הוא נכנס קודם שאר הגוף, ודבר זה מפורש במסכת שבועות הנזכר ולאו מכח דיוקא ומאי עדיפות איכא במסכת נזיר למילף הא מינה טפי ממה שאמר במסכת שבועות נהי דבמסכת שבועות נקיט זה על הנכנס דרך אחוריו מה הפרש יש לענין זה בין הא דנזיר הלא המכוון שבשניהם הוא דבר אחד דאמרינן שהחוטם מחמת שהוא בולט אינו שוה בכניסה וביציאה עם שאר הגוף, ובעל הקושיא הנזכר היה לו לדקדק על רש"י כך אמאי הביא דוגמה לזה ממה שאמר בשבועות ולא הביא ממסכת נזיר דקדים למסכת שבועות? אך באמת גם זה אינו דקדוק כל כך. מיהו נראה דיש לדקדק על פירוש רש"י בעצמו מהך דמסכת נזיר (נזיר מג.) דמקשי בגמרא והא אי אפשר דלא עייל אצבעתא דכרעיה ברישא ועיין בתוספות שם. ואם כן השתא יש להקשות לפירוש רש"י ז"ל איך מפרש כאן משום דחוטמו נכנס תחילה והלא כאן בידו המחתה אשר תיקן מבחוץ שהניח הקטורת על הגחלים והעשן עולה ובהכרח לומר כשיכנס לא היה שוחה ראשו אלא דוחה ראשו לאחוריו כדי להתרחק מן העשן העולה מן המחתה שאוחז בידו לפניו ומתבעורת אש הקטורת, ועל כן מוכרח דאצבעות רגליו קדמי להכנס תחילה וכמו שאמרו בגמרא דנזיר הנזכר. מיהו הריטב " א כתב טעם אחר למה שלקה בחוטמו מפני שהריח מן ריח הקטורת חוץ לקודש קדשים. ואנא עבדא נראה לי בס"ד טעם אחר להא דלקה בחוטמו, דידוע שהחוטם מספר ס"ג והוא בסוד הבינה ששם הוא שם ס"ג וידוע שיום הכיפורים הוא בסוד הבינה ונשפע מן הבינה, ולכן זה שקלקל בעבודה של יום הכיפורים שהוא בסוד הבינה לקה בחוטמו שהוא בסוד הבינה. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו ז"ל בעץ חיים (שער טנת"א פ"ב) שהחוטם הוא סוד רוח דכתיב (בראשית ז, כב) 'כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו' עיין שם. והנה זה קלקל בעשן הקטורת שהעלהו בחוץ והעשן הוא רוח לכך לקה בחוטם ששם הוא סוד רוח. או נראה לי בס"ד דידוע ששם הוי"ה רמוז בחוטם האדם שהוא צורת שני יודי"ן והכותל המפסיק בין שני הנחריים הוא דוגמת וא"ו הרי כאן מספר שם הוי"ה ולכן זה שהשביעו אותו בשם הוי"ה שלא ישנה ושינה לקה בחוטמו ששם רמוז מספר שמו יתברך. ומה שהיה לקות שלו בתולעים? נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות שיש תולעת בקדושה והוא סוד (ישעיה מא, יד) 'אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב' והוא סוד שם אב " ג ית " ץ [ אָ נָּא בְּ כֹחַ גְ דֻּלַּת יְ מִינְךָ תַּ תִּיר צְ רוּרָה] שהוא בגימטריא תּוֹלָע [506] והוא סוד החסד המתגבר ומתגלה בכל בוקר ובוקר, ושם הזה הוא בחסד. והנה בדמיון התולע הזה שבקדושה יש כנגדו תולע אחר בסטרא אחרא בקליפה וגם הוא מתעורר בכל בוקר לכלות העולם ח"ו והשם יתברך ברחמיו מגלה התולע שבקדושה שהוא אור החסד ונכנע התולע הטמא דסטרא אחרא, וזהו סוד ענין התמיד שנאמר בו 'עוֹלַת תָּמִיד' (במדבר כח, ב-ד) כי עוֹלַת הם היפוך תּוֹלָע עד כאן דבריו, יעוין שם. וידוע שהכהן הוא בסוד החסד ולכן מעשיו מכניעין את התולע הטמא דסטרא אחרא, אך זה שהיה צדוקי ושינה ופגם בעבודתו נמצא נתן כח לתולע הטמא דסטרא אחרא ולכן היה עונשו בתולעים שהיו יוצאין מחוטמו ודוק.

    וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּיצִיאָתוֹ נִגַּף. יש להקשות איך נחלקים במציאות שיש בין דברי 'תנא קמא' לדברי 'יש אומרים' הפרש גדול? ואין לפרש תרי עובדי הוו. גם יש להקשות לדברי תנא קמא למה היה מוּטָל בָּאַשְׁפָּה אם מת יקברוהו ואם עודנו חי יהיה מונח בביתו? ונראה לי בס"ד דאותם יש אומרים מודים בכל הדברים שאמר תנא קמא ורק באו להוסיף מה שהיה מקובל אצלם תוספת דברים במעשה זו, והוא כך היה מעשה לדברי היש אומרים דאותו צדוקי שתיקן מבחוץ לא המיתו המלאך במקום הקודש אלא מת אחר שיצא מיתה משונה וביציאתו מבית קודש קדשים להיכל בא מלאך ונגפו, וסתם נגיפה היא מכה ממכות הַדֶּבֶר, והוא נגפו במכת הדבר והיא יש לה סימנים ידועים, ובעת שנגפו במכה זו חבטו על פניו וזה נתעלף מכח החבטה, והכהנים באו מקול החבטה וראו אותו ניגף במכה בין כתפיו ששם הם קצוות הידים שעשה בהם שינוי בקטורת, אך הוא לא מת אלא רק נתעלף לפי שעה וקם על רגליו והלך לביתו כי מכת הדבר בתחילתה לא תחליש הגוף לגמרי, וביציאתו מן המקדש היה שמח שמחה גדולה, ואביו הבין שזה שינה העבודה כפי דתם ואמר לו אַף עַל פִּי שֶׁצְּדוֹקִין אָנוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים, והוא השיב כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: 'כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת', אָמַרְתִּי: אֵימָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, עַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ?! וכמו שאמר תנא קמא בברייתא, וזה כשהלך לביתו הוכבד עליו חולי המכה ונפל למשכב ואביו ובני ביתו כשראו מכתו היא ממכות הדבר שיש לה סימנים ידועים וזהו חולי המדבק כמו שאמרו בדבר (דברים כח, כא) 'יַדְבֵּק בְּךָ אֶת הַדָּבֶר' לכן לא הניחו אותו בבית בתוך העיר אלא הניחו אותו חוץ לעיר במקום שמשלחים המצורעים ומוכי שחין וזה המקום קרוי אַשְׁפָּה, כי עשו יאוש ממנו כשראו שהכביד עליו החולי מאד ולכך הניחו אותו שם במקום שיושבים שם מצורעין וכיוצא שיש בהם חולי המדבק וזה המקום קרוי אַשְׁפָּה ועל זה היה בירושלים שער אחד בחומה הנקרא 'שַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת' שדרך שם יוצאין למקום האשפות והוא מקום פנוי ממהלך בני אדם כדי שלא יזוקו בו, ואחר שהוטל שם אז מת בחליו ותכף ומיד היו תּוֹלָעִים יוֹצְאִים מֵחָטְמוֹ, אף על פי שלא שהה שם עת הרבה כי תולעים אלו לא נעשו לו בטבע אלא בשביל עון שחטא בו על פי הטעמים הנזכר לעיל. ובזה מובן שלא יש סתירה בין יש אומרים ובין תנא קמא וכולהו אתנהו.

    בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְּהֻנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה יש להקשות לפירוש הרמב"ם ז"ל שכתב בביאור המשנה דמכה בגודל עם אצבע האמצעי, איך יתיישב דברי רב יהודה שאמר צרתא דדא? ונראה לי להיות שהאמצעי הוא משוך יותר מכל האצבעות והגודל נמוך יותר לכך נקרא האמצעי צרה לגודל, אי נמי כיון דמכה בה בחוזק וכח יותר מן השאר לכך נקרא הגודל צר ואויב לאצבע האמצעי, ועיין בתיום טוב.

    Ben Yehoyada on Yoma 19b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 19, Amud Bet, about 472 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “מי איכא מידי דאנן לא מצינן למעבד,…”

    2. Segment 224 words

      Opens “הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין וכו'.…”

    3. Segment 310 words

      Opens “וכל כך למה? שלא יתקן מבחוץ ויכניס,…”

    4. Segment 454 words

      Opens “ת"ר מעשה בצדוקי אחד שהתקין מבחוץ והכניס.…”

    5. Segment 550 words

      Opens “אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת…”

      Named: רבי חייא.

    6. Segment 631 words

      Opens “א"ר זכריה בן קבוטל וכו'. מתני ליה…”

      Named: רב חנן בר רבא, רב קמיה, רב בידיה, רבא.

    7. Segment 747 words

      Opens “וכי האי גוונא מי שרי? והא"ר יצחק…”

      Named: רבי אלעזר, שמואל.

    8. Segment 88 words

      Opens “לא קשיא: הא בפרק ראשון, הא בפרק…”

    9. Segment 919 words

      Opens “ת"ר (דברים ו, ז) ״ודברת בם״, בם…”

    10. Segment 1043 words

      Opens “רבי אחא אומר: ״ודברת בם״, עשה אותן…”

      Named: רבי אחא, רב אחא בר יעקב, רבא.

    11. Segment 1124 words

      Opens “מתני׳ בקש להתנמנם, פרחי כהונה מכין לפניו…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “גמ׳ מאי צרדא? אמר רב יהודה: צרתה…”

      Named: רב יהודה, רב הונא.

    13. Segment 1320 words

      Opens “ואומרים לו אישי כ"ג הפג אחת על…”

      Named: רב יצחק.

    14. Segment 1433 words

      Opens “ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן שחיטה (וכו').…”

    15. Segment 1530 words

      Opens “מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה,…”

      Named: אבא.

    16. Segment 1637 words

      Opens “אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק: תרגומא,…”

      Named: רב יהודה, רב סלא, אביי.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 19b · Segment 10 — “…ולא בדברים אחרים. רב אחא בר יעקב אמר: עובר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 19b · Segment 16 — “אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק: תרגומא, נהרדעא. דא"ל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 19b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026