Talmud Builders

    Yoma 80a

    Back to index

    English translation — Yoma 80a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1All the measures in the Torah connected to eating are the volume of an olive-bulk, except for the amount of food that renders objects impure, because the verse changed its expression in this case, and the Sages altered the measure accordingly. The proof of this, that the Sages gave it a different measure because the verse used different language for it, is from Yom Kippur. Also in the case of Yom Kippur the Sages assigned a different measure because the verse used a different phrase. The Gemara asks: How did the Sages learn that the verse changed its expression? They learned from: “Any soul which shall not be afflicted” (Leviticus 23:29). The verse does not state: Any soul that shall eat, but rather: “Any soul which shall not be afflicted.” How did the Sages change its measure? One does not violate the prohibition unless he has eaten the volume of a large date-bulk, as opposed to the usual olive-bulk.

    2The Gemara asks: And what does the baraita mean when it says: A proof for this is from Yom Kippur? Why is the verse pertaining to ritual impurity not sufficient to show that the Sages changed the measure based on the different words in the verse? The Gemara answers: If we learned it only from there, the case of impurity, I would have said that that is the style of the verse, and no halakha can be derived from it. Therefore, the verse pertaining to Yom Kippur teaches that whenever a verse deviates from the usual language, it implies a change in the halakha as well.

    3§ The Gemara asks: From where do we derive that the measure for impure foods is the volume of an egg-bulk? Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said that the verse states: “Of all food [ okhel ] which may be eaten [ ye’akhel ], on which water comes shall be ritually impure” (Leviticus 11:34). The double usage of the root akhal teaches that the ritual impurity of food applies even to the amount which can be described as food that comes on account of food, i.e., food that comes from another food. And which food is that? A chicken egg. The Gemara asks: And say it is referring to a kid, which comes from a mother goat, and is therefore also food that comes from another food. The Gemara answers: It lacks ritual slaughter. The young goat is not yet food, since it is not edible until it has been slaughtered. The Gemara asks further: And say it is referring to a ben pekua . Since the slaughter of its mother made it fit to eat, the fetus itself need not be slaughtered, even if it survives and continues to live independently of its mother. The Gemara answers: The calf still requires cutting, since it cannot be eaten live, but it does not require ritual slaughter.

    4The Gemara asks: Even if we claim that the measure for impure foods is an egg-bulk, one could say it is referring to the giant egg - bulk of the bird called bar yokhani . The Gemara answers: If you grasped many, you did not grasp anything; if you grasped few, you grasped something. This means that in a case of doubt, take the smaller number, as it is included in the larger number. Therefore, the correct measure is the volume of a chicken egg. The Gemara questions this: If so, say it is referring to a very small bird’s egg. Consequently, no proof can be brought from the verse that the volume of a chicken egg is the measure for ritual impurity.

    5Rabbi Abbahu himself said: The verse states: “Of all food which may be eaten.” This is referring to food that you can eat at one time. The Sages estimated: The esophagus cannot hold more than the volume of a chicken’s egg, and therefore this is the measure used for the ritual impurity of foods.

    6Incidental to the discussion on Torah measures, Rabbi Elazar said: One who unwittingly eats forbidden fat even today must write down the exact measure that he ate, lest another court come in the future and increase the measure.

    7The Gemara asks: What does it mean to increase the measure? If we say that a future court will obligate him to bring an offering even for the bulk of a small olive, which is less than what is considered an olive-bulk today, he would not be liable to bring a guilt - offering. Wasn’t it taught in a baraita : It was said with regard to guilt-offerings: “And if any one of the common people sin through error, in doing any of the things which the Lord has commanded not to be done, and be guilty” (Leviticus 4:27)? This teaches that one who repents due to his awareness, i.e., one who repents following becoming aware that he performed a transgression, brings an offering for his unwitting transgression.

    8However, one who does not repent due to his awareness that he sinned does not bring an offering for his unwitting action. Similarly, if one eats less than an olive-bulk, based on the current measures, he will not be obligated to bring a guilt-offering in the future if the measures change, even if the amount that he ate equals the volume of a revised olive-bulk. This is because the individual would not be bringing his offering because he became aware he had sinned, but because the Torah measures had been changed.

    9Rather, it should be explained as follows: It is possible that in the future a court will not obligate one to bring an offering until he has eaten the bulk of a large olive, which is more than today’s amount. One should write down how much he ate, since in the future a court might rule that the amount he ate is less than the size of an olive, and therefore he will not be obligated to bring an offering.

    10The Gemara returns to its first suggestion: According to what entered his mind initially, that in the future a court might obligate him to bring an offering for the bulk of a small olive, what is the meaning of increase the measure? Rabbi Elazar should have said decrease the measure. The Gemara answers: The statement may have meant that perhaps there will be an increase in offerings that are brought due to the smaller measure for liability.

    11With regard to this topic, Rabbi Yoḥanan said: Measures and punishments are halakha transmitted to Moses from Sinai. The Gemara expresses surprise at this: The punishments for all transgressions are written explicitly in the Torah, and therefore are not part of an oral transmission from Moses. Rather, this is what was said: Rabbi Yoḥanan said: Measures that determine liability for punishments are halakha transmitted to Moses from Sinai.

    12The Gemara comments: This was also taught in a baraita : Measures of punishments are halakha transmitted to Moses from Sinai. Others say: These measures were instituted by the court of Jabez. The Gemara questions this: How can this be? Isn’t it written: “These are the mitzvot which the Lord commanded Moses for the children of Israel at Mount Sinai” (Leviticus 27:34). The word “these” underscores that a prophet is not permitted to introduce any new element related to the Torah and its mitzvot from here on. Rather, over the course of time, the people forgot the measures; subsequently the prophets reestablished the measures and taught them to the masses.

    13§ We learned in the mishna that one who drinks a cheekful on Yom Kippur is liable. Rabbi Yehuda said that Shmuel said: This does not mean two cheeks actually full. Rather, the measure that determines liability is the volume of liquid if one pushes the drink to one side of his mouth, and it appears as though his cheek were full. The Gemara questions this: Didn’t we learn in the mishna: A cheekful, in the plural form, meaning two cheeks full? The Gemara answers: Say: Like two cheeks full in appearance. If viewed from only one side, one whose cheek is full appears as if his entire mouth is full.

    14The Gemara raises an objection to this from a baraita : How much does one need to drink on Yom Kippur to be liable? Beit Shammai say: A quarter- log , and Beit Hillel say: Two cheeks full. Rabbi Yehuda says in the name of Rabbi Eliezer: Like two cheeks full in appearance from the side, i.e. a single cheekful. Rabbi Yehuda ben Beteira says: The amount that one can swallow in one gulp. In this baraita , Beit Hillel’s opinion is that the measure for drinking on Yom Kippur is a cheekful. This implies that a cheekful means an actual cheekful.

    15The Gemara expresses surprise: Is the baraita preferable to the mishna? Since it was established that the measure in the mishna is so that it appears like a cheekful, so too, the baraita can be explained as meaning an amount that looks like two cheeks full. The Gemara questions further: If so, Beit Hillel require an amount that appears like two cheeks full; this is identical with the opinion of Rabbi Eliezer, who says: Like two cheeks full. The Gemara answers: We could say that the practical difference between them is evident in the case of a paltry cheekful, which is not a complete mouthful but slightly less. According to Beit Hillel, one is not liable unless he drinks a full cheekful; but according to Rabbi Eliezer, one is liable even for a paltry mouthful.

    16Rav Hoshaya strongly objects to this understanding: If so, if Beit Hillel’s measure is a single cheekful, then this is an instance of Beit Shammai’s leniencies and Beit Hillel’s stringencies, since the measure of a quarter- log is larger than a single cheekful. If so, why isn’t this debate listed in tractate Eduyyot , which lists all the cases where Beit Shammai are more lenient than Beit Hillel? He said to him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כל השיעוריןהאמורין באוכלין:

    ששינה הכתובלקמן קמפרש ליה:

    וראיה לדברלמה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו:

    אשר לא תעונהולא כתיב אשר תאכל:

    מאי ראיהלמה לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי מהאי מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא:

    אי מהתםמדשינה הכתוב בטומאה הוה אמינא אין שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה קא משמע לן יום הכפורים דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן אמור מעתה את ששינו בטומאה נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר יאכל שינוי משמעו חשיב להו:

    מחוסר שחיטהכשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה:

    ואימא בן פקועהשנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא לן (חולין דף עד.) שחיטת אמו מטהרתו:

    טעון קריעהדתנן (שם) קורעו ומוציא את דמו:

    דבר יוכניעוף גדול הוא כדאמרינן בבכורות (דף נז:) שטבעה ביצתו ששים כרכים:

    זוטר טובא לא גרסינן אלא ה"ג ואימר כביעותא דציפרתא:

    רבי אבהו דידיה אמר וכו'פירש במשמעו של מקרא פירוש אחר שלא פירש בו ר' אלעזר רבו ואין להשיב עליו:

    האוכל חלב בזמן הזה וכו'מפרש לה ואזיל:

    אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטןוהכי קאמר האוכל פחות מכזית בזמן הזה יכתוב כשיעור זה אכלתי שמא יבנה בית המקדש בימיו ויתחדש בית דין ותתחדש הלכה ויאמרו שחייב קרבן על כזית קטן ולקמן פריך א"כ ימעט בשיעורין מבעי ליה:

    והתניא וכו'כלומר וכי אתי ב"ד ומחדש הלכה מי מחייב האי דאכל קודם שנתחדשה הלכה והא האידנא לאו שב מידיעתו הוא דאי נמי הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל ליה דהא השתא קים לן (ברכות דף לט.) דלא חייבה תורה אלא על כזית איגורי שהוא כזית בינוני:

    אשר לא תעשינהמשמע שאילו ידע לא עשה אבל בשגגה עשה ואשם:

    אלא דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדולוהכי קאמר האוכל כזית בינוני אל יכתוב מחוייבני חטאת אלא יכתוב כזית בינוני אכלתי שמא יבא בית דין ויפטרנו מקרבן ונמצא מביא חולין לעזרה:

    ה"ג עונשין מיכתב כתיבי אלא הכי קאמר שיעורין של עונשין וכו'שיעורי עונשין שעל ידן הוא ענוש הלכה למשה מסיני באיזה שיעור הוא ענוש:

    יעבץהוא עתניאל בן קנז:

    כמה ישתהמדבית הלל קפריך:

    הכי גרסינן איכא בינייהו כמלא לוגמיו דחוקלבית הלל בעינן כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו בריוח ולרבי אליעזר כמלא לוגמיו דחוק:

    אם כןדלבית הלל מיחייב בכדי שיסלקנו וכו' הוה ליה בציר מרביעית והויא לה מקולי בית שמאי וליתנייה במסכת עדיות גבי קולי בית שמאי שכולן שנויות שם:

    יומא 80 עמוד א

    1כל השיעורין כולן בכזית, חוץ מטומאת אוכלין, ששינה הכתוב במשמען, ושינו חכמים בשיעורן. וראיה לדבר יוה"כ מאי שינה הכתוב במשמעו (ויקרא כג, כט) מלא תעונה, ומאי שינו חכמים בשיעוריה ככותבת.

    2ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי מהתם, הוה אמינא: אורחא דקרא הוא.

    3טומאת אוכלין כביצה מנלן? א"ר אבהו א"ר אלעזר: דאמר קרא: ״(ויקרא יא״, לד) ״מכל האוכל אשר יאכל״, אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה ביצת תרנגולת. ואימא גדי! מחוסר שחיטה. ואימא בן פקועה! טעון קריעה.

    4ואימא ביצת בר יוכני! תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא דזוטר טובא!

    5רבי אבהו דידיה, אמר: ״מכל האוכל אשר יאכל״, אוכל שאתה אוכלו בבת אחת. ושיערו חכמים: אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

    6א"ר אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור, שמא יבא בית דין אחר וירבה בשיעורין.

    7מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן אכזית קטן, והתניא: (ויקרא ד, כב) ״אשר לא תעשינה בשגגה ואשם״, השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו.

    8לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו.

    9אלא: דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית גדול.

    10ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית קטן, מאי ״ירבה בשיעורין״? שמא ירבה בקרבנות מחמת שעורין׃

    11א"ר יוחנן: שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני. עונשין מכתב כתיבי! אלא ה"ק (אמר רבי יוחנן) שיעורים של עונשין הלכה למשה מסיני.

    Baraita

    12תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום. והכתיב: ״(ויקרא כז״, לד) ״אלה המצות״, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא, שכחום וחזרו ויסדום.

    13השותה מלא לוגמיו. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא מלא לוגמיו ממש, אלא כל שאילו יסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. והא אנן תנן ״מלא לוגמיו״! אימא: ״כמלא לוגמיו״.

    14מיתיבי: כמה ישתה ויהא חייב? בש"א רביעית, ובה"א מלא לוגמיו. רבי יהודה אומר משום ר"א כמלא לוגמיו. רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי גמיעה.

    15מי עדיפא ממתניתין דאוקימנא כדי שיראה, הכי נמי כדי שיראה! אי הכי, היינו ר"א איכא בינייהו מלא לוגמיו דחוק.

    16מתקיף לה רב הושעיא: אם כן, הוה ליה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אמר ליה:

    Tosafot

    ושיערו חכמי' זו ביצת תרנגול'הקשה ר"ת דבפ' חלון (עירובין דף פ:) אמרינן דשתי סעודות דככר דעירוב י"ח גרוגרות הויין ובפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח סוגיא התם וכשתחלק י"ח גרוגרות לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים ושליש ביצה יש ט"ז שליש ביצים ועולה לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית וגרוגרת גדולה מכזית כדמוכח בר"פ המצניע (שבת דף צא.) כדפרשינן לעיל וא"כ היכי אמרינן בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד:) גבי יש אוכל אכילה אחת דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ואור"י דנהי דקיימא לן כר' שמעון בהא דכביצה לטמא טומאת אוכלין בשתי סעודות דעירוב לא קיימא לן כוותיה אלא או כר' מאיר או כרבי יהודה כדמוכח התם דרב יוסף ורבא כרבי מאיר קיימי ואינהו נמי מודו דכביצה לטמא טומאת אוכלין כרבי שמעון דחציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול גויה וחצי חצי חציה לטומאת אוכלים לאו ארבי מאיר ור' יהודה קאי אלא ארבי שמעון וארבי יוחנן קאי שהזכירו שיעור הככר תדע דהא קתני התם בברייתא בגמרא כמה שיעור חצי פרס שתי ביצי' חסר קימעא דברי ר' יהודה ש"מ דקאי בשיטתיה דר' שמעון דקאמר חצי חציה לפסול הגויה בשתי ביצים ור"ת תירץ בע"א וזה לשונו דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין ואינן נדבקין בבית הבליעה ולכך הוי שיעור ב' זיתים קשין כשיעור ג' גרוגרות ועוד דרכין ונוחין לאכול וכותבת הגסה עדיפא מכזית וגרוגרו' ובצירא מכביצה (וכו') ולא נהירא לר"י דגרוגרות אין בהן גרעין שהם תאנים שנדרסו וההיא דכריתות (דף יד.) נמי דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים בבשר איירי דלא שייך ביה גרעין וקשה ועגולין:

    עונשין מיכתב כתיביה"ג רש"י אבל בספרים היה כתוב שיעורין מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר בפ"ק דסוכה (דף ה.) כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין של עונשין והדין עמו דל"ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה (שם) ודעירובין (ד' ד.) מייתי כל מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך דסמיך אשינויא דשנינן התם:

    הכי נמי כמלא לוגמיוהא דאמר פרק חלון (עיר בין דף עט:) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא אור"ת דהתם נמי כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז פריך אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא לוגמיו לא קשיא ליה א"כ היכי בעינן כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח:) דד' כוסות שיעורן ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם וא"כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תניא רבי אומר כל איסורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין שהרי שינה הכתוב במשמעו. ושינו חכמים בשיעורן. וראיה לדבר יוה"כ ששינה הכתוב במשמעו. דלא כתיב לא תאכל ביוה"כ אלא לא תעונה. ובמקום שהיה לו לכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו'. ושינו חכמי' בשיעורן בכותבת. ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי לאו יוה"כ הוה אמינא אורחיה דקרא הוא אלא למדנו דבר זה מיוה"כ ומהו ששינה הכתוב בטומאת אוכלין מדהוה ליה למיכתב כל אוכל שיבא עליו [מים] יטמא. וכתב אשר יאכל שמעינן מינה דלא שינה בו אלא להוציא מכשיעור שאר איסורין שבאכילה כגון הנותר והפיגול והנבלה וכיוצא בהן. ודייקינן מדוקייה דקרא דכתיב מכל האוכל אשר יאכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת כו'. פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד. כדתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו. והא דר' אבהו עדיף מדר' אלעזר דאמר אשר יאכל. אוכל שאתה יכול לאוכלו בבת אחת. ואיזה. זה ביצת תרנגולת. שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת. א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעורו שמא יבא ב"ד אחר ויאמר דלא מיחייב עד דאיכא כזית גדול: א' ר' [יוחנן] שיעורין של עונשין בכזית הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הל"מ. אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תקנום. ומקשה אלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ושנינן היו הל"מ ושכחום וחזרו בית דינו של יעבץ ותקנום:

    השותה מלא לוגמיו חייבאוקימנא למתני' מלא לוגמיו כל שאילו יסלקם לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. ותני מתני' כמלא לוגמיו. ואותבינן עלה כמה ישתה ויהא חייב. ב"ש אומרים רביעית ובה"א מלא לוגמיו. ושנינן תני כמלא לוגמיו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 80a

    Yoma 80a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 325 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כל השיעורין האמורין באוכלין:

    ששינה הכתוב לקמן קמפרש ליה:

    וראיה לדבר למה שאמרתי שלפי ששינה הכתוב במשמען שינו חכמים בשיעורן יש ראיה מיום הכפורים שאף בו שינו חכמים בשיעורן מפני ששינה בו הכתוב במשמעו:

    אשר לא תעונה ולא כתיב אשר תאכל:

    מאי ראיה למה לו להביא ראיה מאי אולמא דהאי מהאי מה פורש ביום הכפורים במשנה להודיענו שהטעם משום דשינה הכתוב הוא יותר משלא פירשו התם בטומאה נמי חזינן דשינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורא:

    אי מהתם מדשינה הכתוב בטומאה הוה אמינא אין שם שינוי הכתוב דאורחיה הוא למיכתב מכל האוכל אשר יאכל כי היכי דכתיב גבי משקה אשר ישתה קא משמע לן יום הכפורים דהתם ודאי שינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורן אמור מעתה את ששינו בטומאה נמי משום טעמא דשינה הכתוב הוא דאשר יאכל שינוי משמעו חשיב להו:

    מחוסר שחיטה כשיצא מתוך האוכל שנוצר בו לאו אוכל מיקרי לענין טומאה לא הוא ולא אמו דהא מחסרי שחיטה:

    ואימא בן פקועה שנמצא בתוך בהמה שנשחטה דקיימא לן (חולין דף עד.) שחיטת אמו מטהרתו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 80a · Sefaria

    Tosafot

    ושיערו חכמי' זו ביצת תרנגול' הקשה ר"ת דבפ' חלון (עירובין דף פ:) אמרינן דשתי סעודות דככר דעירוב י"ח גרוגרות הויין ובפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פב:) תנן רבי שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב דהיינו שתי סעודות שהם ה' ביצים ושליש ביצה שהככר הוא ח' ביצים וכרבי שמעון קיימא לן דבכל דוכתא אמרינן כביצה לטמא טומאת אוכלין ולרבי שמעון עולה השיעור לכביצה אבל לשאר תנאי אינו כן ואכולהו תנאי קאי חצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין כדמוכח סוגיא התם וכשתחלק י"ח גרוגרות לחמש ביצים ושליש דזה וזה שתי סעודות תמצא לכל ביצה ג' גרוגרות ושלש שמינית של גרוגרת דבה' ביצים ושליש ביצה יש ט"ז שליש ביצים ועולה לכל שליש ביצה גרוגרת אחת ושמינית וגרוגרת גדולה מכזית כדמוכח בר"פ המצניע (שבת דף צא.) כדפרשינן לעיל וא"כ היכי אמרינן בכריתות פרק אמרו לו (כריתות דף יד:) גבי יש אוכל אכילה אחת דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ואור"י דנהי דקיימא לן כר' שמעון בהא דכביצה לטמא טומאת אוכלין בשתי סעודות דעירוב לא קיימא לן כוותיה אלא או כר' מאיר או כרבי יהודה כדמוכח התם דרב יוסף ורבא כרבי מאיר קיימי ואינהו נמי מודו דכביצה לטמא טומאת אוכלין כרבי שמעון דחציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול גויה וחצי חצי חציה לטומאת אוכלים לאו ארבי מאיר ור' יהודה קאי אלא ארבי שמעון וארבי יוחנן קאי שהזכירו שיעור הככר תדע דהא קתני התם בברייתא בגמרא כמה שיעור חצי פרס שתי ביצי' חסר קימעא דברי ר' יהודה ש"מ דקאי בשיטתיה דר' שמעון דקאמר חצי חציה לפסול הגויה בשתי ביצים ור"ת תירץ בע"א וזה לשונו דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין ואינן נדבקין בבית הבליעה ולכך הוי שיעור ב' זיתים קשין כשיעור ג' גרוגרות ועוד דרכין ונוחין לאכול וכותבת הגסה עדיפא מכזית וגרוגרו' ובצירא מכביצה (וכו') ולא נהירא לר"י דגרוגרות אין בהן גרעין שהם תאנים שנדרסו וההיא דכריתות (דף יד.) נמי דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים בבשר איירי דלא שייך ביה גרעין וקשה ועגולין:

    עונשין מיכתב כתיבי ה"ג רש"י אבל בספרים היה כתוב שיעורין מיכתב כתיבי פירוש מדר' חנן ארץ חטה ושעורה ואמר בפ"ק דסוכה (דף ה.) כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר ומשני שיעורין של עונשין והדין עמו דל"ג ליה חדא דמאי משני שיעורין של עונשין דמכל מקום אכתי תיקשי לך שיעורין של עונשין מיכתב כתיבי ועוד בכל דוכתא דפריך הכי בפרק קמא דסוכה (שם) ודעירובין (ד' ד.) מייתי כל מילתא דרבי חנן והכא לא מייתי לה ועוד אמאי לא משני הכא כדמשני התם קרא אסמכתא בעלמא ועוד ליפרוך נמי עונשין מיכתב כתיבי אלא שמע מינה דהכי פריך עונשין מיכתב כתיבי אבל משיעורא לא פריך דסמיך אשינויא דשנינן התם:

    הכי נמי כמלא לוגמיו הא דאמר פרק חלון (עיר בין דף עט:) המקדש אם טעם מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא אור"ת דהתם נמי כמלא לוגמיו וטעם הוי דבעינן יתובי דעתא דאי מלא לוגמיו ממש קאמר אם כן הוי טפי מרביעית כדמוכח הכא כי מוקי לה כמלא לוגמיו אז פריך אם כן הוה ליה מקולי בית שמאי אבל מעיקרא דקאמר מלא לוגמיו לא קשיא ליה א"כ היכי בעינן כולי האי והאמר בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קח:) דד' כוסות שיעורן ברביעית וכוס של קידוש אחד מהם וא"כ היכי נפיק ידי קידוש כיון דבעי טעימה מלא לוגמיו ועוד אי סלקא דעתך מלא לוגמיו אם כן הוה טפי מייתובי דעתא דייתובי דעתא הוי כמלא לוגמיו ואמאי שיערו בכל חד וחד בדידיה בשלמא אי הוי בכמלא לוגמיו ניחא כדמשני בסמוך קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתא כל העולם טובא עוג מלך הבשן פורתא:

    Tosafot on Yoma 80a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא רבי אומר כל איסורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין שהרי שינה הכתוב במשמעו. ושינו חכמים בשיעורן. וראיה לדבר יוה"כ ששינה הכתוב במשמעו. דלא כתיב לא תאכל ביוה"כ אלא לא תעונה. ובמקום שהיה לו לכתוב כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו'. ושינו חכמי' בשיעורן בכותבת. ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי לאו יוה"כ הוה אמינא אורחיה דקרא הוא אלא למדנו דבר זה מיוה"כ ומהו ששינה הכתוב בטומאת אוכלין מדהוה ליה למיכתב כל אוכל שיבא עליו [מים] יטמא. וכתב אשר יאכל שמעינן מינה דלא שינה בו אלא להוציא מכשיעור שאר איסורין שבאכילה כגון הנותר והפיגול והנבלה וכיוצא בהן. ודייקינן מדוקייה דקרא דכתיב מכל האוכל אשר יאכל הבא מחמת אוכל ואיזה זה ביצת תרנגולת כו'. פי' בן פקועה כגון בהמה שנשחטה ובקעו כריסה ומצאו בתוכה ולד. כדתנן השוחט את הבהמה ומצא בה בן שמונה חי או מת או בן ט' מת קורעו ומוציא את דמו. והא דר' אבהו עדיף מדר' אלעזר דאמר אשר יאכל. אוכל שאתה יכול לאוכלו בבת אחת. ואיזה. זה ביצת תרנגולת. שיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזקת יותר מביצת תרנגולת. א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך לכתוב שיעורו שמא יבא ב"ד אחר ויאמר דלא מיחייב עד דאיכא כזית גדול: א' ר' [יוחנן] שיעורין של עונשין בכזית הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הל"מ. אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תקנום. ומקשה אלה המצות כתיב שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. ושנינן היו הל"מ ושכחום וחזרו בית דינו של יעבץ ותקנום:

    השותה מלא לוגמיו חייב אוקימנא למתני' מלא לוגמיו כל שאילו יסלקם לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו. ותני מתני' כמלא לוגמיו. ואותבינן עלה כמה ישתה ויהא חייב. ב"ש אומרים רביעית ובה"א מלא לוגמיו. ושנינן תני כמלא לוגמיו.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 80a · Sefaria

    Meiri

    ומ"מ שיעורו לטומאת אוכלין לטמא אחרים בכביצה וכן בכל האוכלין שנאמר מכל האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת וכבר ביארנוה במסכת ברכות פרק זמון מ"ט ב' וכן ענין השב מידיעהו מביא קרבן על שגגתו שאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ביארנו במסכת הוריות ב' א' ודין בן פקועה ברביעי של חולין ד' ב':

    Meiri on Yoma 80a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ה"נ כמלא כו' ועוד אי ס"ד מלא כו' ואמאי שיערו בכל חד כו' דעוג מלך הבשן פורתא עכ"ל הוא מגומגם דהא לגבי שתיה לא מסיק הכי אלא בדידיה מייתב דעתיה ובדחבריה לא מייתבא והיה נ"ל לחלק בין חיוב יוה"כ ולקידוש בהכי ולהגיה ואמאי לא הוי שיעורו בכל כו' ור"ל כיון דנתנו שיעור מלא לוגמיו דהתם ברביעית ע"כ לאו בכל חד וחד שיערו אלא באדם בינוני הוה שיעור כמלא לוגמיו רביעית ואי הוה מלא לוגמיו ממש תקשי אמאי לא שיערו לכל חד וחד בדידיה ולמה שיערו ברביעית דבשלמא אי הוה בכמלא לוגמיו דהיינו יתובי דעתא ניחא דאיכא למימר בכמלא לוגמיו דגבי קידוש שיעורו רביעית כדאמרינן לקמן גבי כותבת דבהכי מייתבא דעתיה כל עולם כולו טובא ועוג פורתא אבל בתוס' פרק ע"פ כתבו בהדיא דלענין קידוש נמי בדידיה מייתבא דעתיה ועוג מלך הבשן בעי טפי וצ"ע ודו"ק:

    בד"ה ושיערו כו' וא"כ היכי אמרינן בכריתות פרק א"ל גבי כו' וחצי חצי חציה לטומאת כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 80a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 80, Amud Aleph, about 325 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “כל השיעורין כולן בכזית, חוץ מטומאת אוכלין,…”

    2. Segment 211 words

      Opens “ומאי ראיה לדבר יוה"כ דאי מהתם, הוה…”

    3. Segment 334 words

      Opens “טומאת אוכלין כביצה מנלן? א"ר אבהו א"ר…”

    4. Segment 416 words

      Opens “ואימא ביצת בר יוכני! תפסת מרובה לא…”

    5. Segment 522 words

      Opens “רבי אבהו דידיה, אמר: ״מכל האוכל אשר…”

      Named: רבי אבהו.

    6. Segment 617 words

      Opens “א"ר אלעזר: האוכל חלב בזמן הזה צריך…”

      Named: רבה.

    7. Segment 724 words

      Opens “מאי ירבה בשיעורין? אי נימא דמחייבי קרבן…”

      Named: רבן אכזית, רבן על, רבה.

    8. Segment 88 words

      Opens “לא שב מידיעתו אין מביא קרבן על…”

      Named: רבן על.

    9. Segment 98 words

      Opens “אלא: דלא מחייבי קרבן עד דאיכא כזית…”

      Named: רבן עד.

    10. Segment 1016 words

      Opens “ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא דמחייבי קרבן אכזית…”

      Named: רבן אכזית, רבה.

    11. Segment 1121 words

      Opens “א"ר יוחנן: שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני.…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1232 words

      Opens “תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “השותה מלא לוגמיו. אמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    14. Segment 1424 words

      Opens “מיתיבי: כמה ישתה ויהא חייב? בש"א רביעית,…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1519 words

      Opens “מי עדיפא ממתניתין דאוקימנא כדי שיראה, הכי…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “מתקיף לה רב הושעיא: אם כן, הוה…”

      Named: רב הושעיא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 80a · Segment 11 — “א"ר יוחנן: שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני.

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Yoma 80a · Segment 3 — “טומאת אוכלין כביצה מנלן?

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 80a · Segment 13 — “…רב יהודה אמר שמואל: לא מלא לוגמיו ממש, אלא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 80a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026