Talmud Builders

    Yoma 40b

    Back to index

    English translation — Yoma 40b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The verse states: “But the goat on which the lot came up for Azazel shall be stood alive before the Lord, to make atonement over him, to send him away for Azazel into the wilderness” (Leviticus 16:10). The verse indicates that the goat must remain alive until a certain time. Were it to die beforehand, it would have to be replaced. Until when is the goat for Azazel required to stand alive? Until the time of the application of the blood of its counterpart, i.e., the goat for God; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: It must remain alive until the time of the verbal confession over it.

    2With regard to what do they disagree? As it was taught in a baraita : The verse states that the goat should remain alive “to make atonement” (Leviticus 16:10). This indicates that it must remain alive until it effects atonement. Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon dispute which atonement the verse is referring to. The verse speaks of atonement through the application of the blood of the sin-offering goat. And similarly it states: “When he has made an end of atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). Just as there the reference is to atonement through blood, so too here the verse is referring to atonement through blood. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    3Rabbi Shimon says: “To make atonement over it”; the verse speaks of atonement through speech, i.e., the verbal confession that is recited over it.

    4Come and hear a proof that the drawing of lots is not indispensable. A baraita teaches: Rabbi Akiva’s students asked him: If the lot for God was drawn by the High Priest’s left hand, what is the halakha with regard to whether he may transfer the lot to his right hand? He said to them: Do not give the heretics an opportunity to dominate. If it is allowed, they will adduce this as proof of their claim that the halakhot are not absolute, and the Sages have the power to change them as they see fit.

    5The Gemara infers: The only reason Rabbi Akiva provided to disallow it was so as not to give heretics an opportunity to dominate, which implies that if not for this reason, it would be permitted to transfer the lot to the right hand. How could this be true? Didn’t you say that the drawing of the lots is indispensable? And, consequently, once the designation of the goat has been defined by the drawing of the left hand, how then could we transfer the lot to the right hand? Perforce, the designation is not created by the actual drawing, and as such it is not indispensable.

    6The Gemara explains the baraita can be understood in a way in which it does not provide a proof: Rava said: This is what Rabbi Akiva’s students are saying: If the lot was drawn by his left hand, what is the halakha with regard to whether he may transfer it, the lot, and its associated goat to his right side. He said to them: Do not give the heretics an opportunity to dominate. Accordingly, there was never any suggestion of changing the designation of the goats. Therefore, no proof can be brought concerning the indispensability of the drawing of the lots.

    7Come and hear a proof that the drawing of lots is indispensable. A baraita teaches ( Sifra , Aharei Mot 2:4): If the verse had stated only: “The goat upon which the lot” (Leviticus 16:9), I would have said the intention is that he must physically place the lot upon it. Therefore, the verse also states: “On which it came up” (Leviticus 16:9), indicating that once the lot has come up from the receptacle, it is not necessary to do more, i.e., the lot does not have to be physically placed upon the goat.

    8The Gemara clarifies: To what does the baraita refer when it says it is not necessary to actually place the lot upon the goat? If we say it means that it is no longer necessary to do so even as a mitzva, then, by inference, one must conclude that the placement of the lot upon the goat is not even a mitzva. This is problematic. Since it is clearly part of the Yom Kippur service, it must at least be a mitzva. Rather, is it not that when the baraita teaches that the placing of the lot is not necessary, it means only that the placing of the lot is not indispensable? And conclude from it that the drawing of lots is indispensable, but the placement of the lot upon the goat is not indispensable.

    9Rava rejects the proof: Rava said: This cannot serve as a proof, since this is what the baraita is saying: If the verse had stated only: “The goat upon which the lot,” I would have said that the intention is that he should physically place the lot upon the goat, and the lot should remain upon it until the time of its slaughter. Therefore, the verse also states: “On which it came up,” indicating that once the lot has come up from the receptacle and been placed upon the goat for even one moment, it is not necessary to do more, i.e., the lot does not have to remain on the goat anymore. Understood in this way, it cannot be determined from this baraita whether or not the placement is indispensable.

    10Come and hear a proof that Rabbi Yehuda holds that the drawing of the lots is indispensable. A baraita in the Sifra teaches: The verse states: “Aaron shall bring forward the goat upon which the lot came up for the Lord, and he shall offer it for a sin-offering” (Leviticus 16:9). The verse indicates that the lottery makes it a sin-offering, but verbally designating the goat with the status of a sin-offering does not make it a sin-offering.

    11The baraita continues: A verse is needed to teach this halakha , as I might have thought to come to the opposite conclusion. Is there not an a fortiori inference as follows: Just as in a case in which the use of a lottery does not consecrate the animals with a specific designation, e.g., a woman who has given birth and must bring two birds, one as a sin-offering and one as a burnt-offering, nevertheless a verbal designation of the animals with the required status does consecrate them, so too, in a case in which the use of a lottery does consecrate the animals, is it not logically right that verbally designating the animals with the required status should consecrate them?

    12In contradiction of this reasoning, the verse states, with regard to the goat: “He shall offer it for a sin-offering” to indicate that the lottery makes it a sin-offering; verbally designating the goat with the status of a sin-offering does not make it a sin-offering.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יעמד חיעל כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר דאי לא למאי אתא אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו חי למה לי אלא שאם מת צריך להביא אחר:

    ועד מתי הזקיקו להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירודכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של חבירו אבל משעת מתן דמים ואילך אע"פ שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וגו' (ויקרא טז) וסמך אהרן וגו' אם מת אין צריך אחר אלמא וידוי לא מיעכב:

    רבי שמעון אומר כו'כדפריש טעמא לקמן ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא ואי אפשר להעמידה:

    וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקודשהוא מתן דמים והקריב את השעיר החי עד כאן צריך להיות חי:

    עלה בשמאלגורל שם:

    אל תתנו מקום לצדוקיםתלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים שיאמרו לפי רצונם הם עושים הכל:

    הא לאו הכי מהדרינןשל עזאזל שם:

    כיון שעלהמתוך קלפי ויודע איזו לשם ואיזו לעזאזל שוב אינו צריך להיות מונח עליו ואפילו למצוה אבל עלייה והנחה מצוה (היא) מיהא איכא:

    ואין השםאם קרא לו שם בלא גורל:

    במקום שלא קידש הגורלבשאר קרבנות הצריכין פירוש כגון קיני זבין וזבות ויולדות שאחד מהן חטאת ואחד מהן עולה שלא קידש הגורל אם כתב על שני גורלות על אחד חטאת ועל א' עולה ונתנן עליהם לא מצינו שהגורל קובעם ולא יכול לשנותן:

    קידש השםמאחר שקרא לזו חטאת ולזו עולה אין הכהן רשאי לשנותן כדאמרינן לקמן (יומא דף מא.) מולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת בשעת לקיחה הן נקבעין זו לעולה וזו לחטאת כאן שמצינו שהגורל קובען אינו דין שהשם קובען:

    יומא 40 עמוד ב

    1(ויקרא טז, י) ״יעמד חי לפני ה' לכפר עליו״, עד מתי יהיה זקוק לעמוד חי? עד שעת מתן דמו של חבירו דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר: עד שעת וידוי דברים.

    2במאי קא מיפלגי? כדתניא: ״לכפר״ בכפרת דמים הכתוב מדבר, וכן הוא אומר: (ויקרא טז, כ) ״וכלה מכפר את הקדש״. מה להלן בכפרת דמים, אף כאן בכפרת דמים, דברי רבי יהודה.

    3ר' שמעון אומר: ״לכפר עליו״, בכפרת דברים הכתוב מדבר.

    4ת"ש שאלו תלמידיו את רבי עקיבא: עלה בשמאל, מהו שיחזור לימין? אמר להן: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות.

    5טעמא דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות, הא לאו הכי מהדרינן ליה, והא אמרת הגרלה מעכבא, וכיון דקבעתיה שמאל היכי מהדרינן ליה?

    6אמר רבא, הכי קאמרי: עלה הגורל בשמאל, מהו שיחזירו לו ולשעירו לימין. אמר להם: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות.

    7ת"ש אילו נאמר: ״את השעיר אשר עליו״, הייתי אומר יניחנו עליו, ת"ל ״עלה״, כיון שעלה שוב אינו צריך.

    8למאי? אילימא למצוה, מכלל דהנחה מצוה נמי לא? אלא לאו, לעכב. ושמע מינה: הגרלה מעכבא, הנחה לא מעכבא!

    9אמר רבא, הכי קאמר: אילו נאמר ״אשר עליו״, הייתי אומר יניחנו עליו עד שעת שחיטה, ת"ל ״אשר עלה״, כיון שעלה שוב אינו צריך.

    10ת"ש (ויקרא טז, ט) ״ועשהו חטאת״, הגורל עושהו חטאת, ואין השם עושהו חטא'׃

    11שיכול, והלא דין הוא: ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם, מקום שקידש הגורל, אינו דין שיקדש השם?

    12ת"ל ״ועשהו חטאת״, הגורל עושה חטאת, ואין השם עושה חטאת.

    Tosafot

    כיון דקבעתיה שמאל כו'ולא בעי לאוקמא ר"ע כרבי שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב:):

    ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת וכו'וא"ת ניהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק"ו ומה במקום שלא קדש השם קדש הגורל במקום שקדש השם א"ד שיקדש הגורל וי"ל דכי היכי דדרשינן מועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת כל שכן דנדרוש ועשהו חטאת לזה ולא לאחר תדע דבפ"ק דקדושין (דף טו:) אמרינן גבי עבד עברי הנמכר לנכרי שיהא. נגאל בשש מק"ו ומה מי שאין נגאל באלה פי' בקרובים כגון עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בשש מי שנגאל באלה אינו דין שיהא נגאל בשש ומשני ת"ל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ופריך ואי ס"ד יליף שכיר שכיר אמאי אינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר ומשני שאני התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אלמא אף על גב דפשיטא ליה דדרשינן מיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר ולהכי לא ילפינן נמכר לישראל בק"ו מנמכר לנכרי אפילו הכי הוה יליף נמכר לנכרי ליגאל בשש בק"ו ולא קא ממעט ליה מיגאלנו ולמידרש דודו ובן דודו או משאר בשרו יגאלנו ולא בדבר אחר אבל תימה מאי שנא דהכא ממעטינן תרוייהו מועשהו דהכא לא מקדש השם ובעלמא לא מקדש הגורל והתם לא ממעט מיגאלנו אלא דבעלמא לא מהני גאולת קרובים אבל דהכא אינו נגאל בשש יליף לה מקרא אחרינא מואם לא יגאל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ושמא יש לומר דשאני הכא דכיון דכתיב ועשהו חטאת וכתב נמי חוקה אתא ועשהו דכתיב בגורל לגלויי אחוקה דקאי נמי אהגרלה דאע"ג דלרבי יהודה חוקה לא קיימא אהגרלה ועשהו מגלי לן דחוקה נמי קאי אהגרלה א"נ משום דתנא ביה קרא תרי זימני אשר עלה אשר עלה ובהא נמי ניחא מאי דק"ל דמסיק תיובתא למ"ד הגרלה לא מעכבא אבל למ"ד מעכבא ניחא ואמאי לדידיה נמי תיקשי דהכא יליף עיכובא מועשהו ואיהו יליף ליה לעיל מדתנא ביה קרא ולמאי דפרישית ניחא דאי לאו ועשהו דמשמע מיעוטא אע"ג דתנא ביה קרא הוה דרשינן ק"ו לומר דהגרלה לא מעכבא כיון דלא תנא ביה קרא בלשון צווי להכי איצטריך ועשהו ואי לא תנא ביה קרא לא הוה דרשינן ועשהו אלא למעוטי דלא מהני הגרלה בעלמא כי ההוא דיגאלנו כדפירש' להכי איצטריך דתנא ביה קרא מיהו בלאו הכי מצי למימר דלא פריך למ"ד מעכבא דאיכא למימר טעמיה מהכא והא דקאמר טעמא לעיל משום דתנא ביה קרא אין זה מדבריו אלא בעל הגמרא קא מפרש לטעמא הכי למאי דלא ידע אכתי ברייתא דועשהו וכי האי גוונא יש בפ"ג דשבועות (דף כה.) גבי פלוגתא דרב ושמואל בשבועה שזרק פלוני צרור לים:

    מה במקום שלא קידש הגורל כו'הקשה מורי הר"ר שמואל בר מנחם זצ"ל היכי גמר מהכא והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש בגורל אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים מט.) ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר החדש גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב אבל אם יש להשיב לא גמרינן אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' כמו הבערה וכיוצא בה גמרינן מיניה אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג"ש והיקש שאין משיבין עליהן תדע דבפרק קמא דיבמות (דף ז.) פריך מאי איצטריך עליה למיסר עריות לייבם מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך עליה למיסר קא ס"ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו' ופריך הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד"א תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר תו קאמר תיתי מאשת אח אלא על כרחך מעיקרא הוה ס"ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד דאפילו איכא פירכא לא פרכינן ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה והדר קאמר ואע"ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי ולהכי פריך מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורי והיינו פירכא וכיון דאיכא למיפרך לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ר' שמעון אומר עד שעת וידוי דברים כלומר עד שיתודה עליו שאפילו לא הוגרל עליו ולא היה לו חבר בגורל כשר.

    במאי פליגי כדתניא בכפרת דברים הכתוב מדבר כו' פשוטה היא שאלו את ר' עקיבא עלה הגורל הכתוב בו לה' בשמאל ונתברר העומד בשמאלו כנגדו הוא חטאת לה' ושל ימין לעזאזל כו' ותריצנה הכי מהו שיחזור של שמאל לימין והגורל של שמאל לימין שנמצא הגורל שהוא לה' בימין ויניחהו על [השעיר] שהחזירו לימין.

    ואמר להו אל תתנו מקום למינים לרדותכלומר כיון שתעשו כן יאמרו כי עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהיא משובחת והן אינן יודעין כי גזרת הקב"ה הן ואין להן להרהר על זה.

    ת"ש ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאתפי' אין קריאתך על השעיר שם חטאת בלא גורל קובעהו חטאת אלא הגורל קובעו שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת כלומר עליית הגורל לה' הוא עשהו חטאת וזו הברייתא היא שנויה סתמא בתורת כהנים שנקרא ספרא מפני שהוא ויקרא לבדו וקי"ל כר' יוחנן דאמר בפרק אלו הנחנקים בתחלתו סתם משנה ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם סיפרי ר' שמעו' וקא מפרש דהגרלה מעכבא דקתני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת והוא לר' יהודה ועלתה בתיובתא למאן דמוקים לרבי יהודה דסבר הגרלה לא מעכבא והוא רבי יוחנן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 40b

    Yoma 40b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 228 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יעמד חי על כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר דאי לא למאי אתא אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו חי למה לי אלא שאם מת צריך להביא אחר:

    ועד מתי הזקיקו להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו דכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של חבירו אבל משעת מתן דמים ואילך אע"פ שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וגו' (ויקרא טז) וסמך אהרן וגו' אם מת אין צריך אחר אלמא וידוי לא מיעכב:

    רבי שמעון אומר כו' כדפריש טעמא לקמן ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא ואי אפשר להעמידה:

    וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקודש הוא מתן דמים והקריב את השעיר החי עד כאן צריך להיות חי:

    עלה בשמאל גורל שם:

    אל תתנו מקום לצדוקים תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים שיאמרו לפי רצונם הם עושים הכל:

    הא לאו הכי מהדרינן של עזאזל שם:

    כיון שעלה מתוך קלפי ויודע איזו לשם ואיזו לעזאזל שוב אינו צריך להיות מונח עליו ואפילו למצוה אבל עלייה והנחה מצוה (היא) מיהא איכא:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 40b · Sefaria

    Tosafot

    כיון דקבעתיה שמאל כו' ולא בעי לאוקמא ר"ע כרבי שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב:):

    ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת וכו' וא"ת ניהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק"ו ומה במקום שלא קדש השם קדש הגורל במקום שקדש השם א"ד שיקדש הגורל וי"ל דכי היכי דדרשינן מועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת כל שכן דנדרוש ועשהו חטאת לזה ולא לאחר תדע דבפ"ק דקדושין (דף טו:) אמרינן גבי עבד עברי הנמכר לנכרי שיהא. נגאל בשש מק"ו ומה מי שאין נגאל באלה פי' בקרובים כגון עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בשש מי שנגאל באלה אינו דין שיהא נגאל בשש ומשני ת"ל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ופריך ואי ס"ד יליף שכיר שכיר אמאי אינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר ומשני שאני התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אלמא אף על גב דפשיטא ליה דדרשינן מיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר ולהכי לא ילפינן נמכר לישראל בק"ו מנמכר לנכרי אפילו הכי הוה יליף נמכר לנכרי ליגאל בשש בק"ו ולא קא ממעט ליה מיגאלנו ולמידרש דודו ובן דודו או משאר בשרו יגאלנו ולא בדבר אחר אבל תימה מאי שנא דהכא ממעטינן תרוייהו מועשהו דהכא לא מקדש השם ובעלמא לא מקדש הגורל והתם לא ממעט מיגאלנו אלא דבעלמא לא מהני גאולת קרובים אבל דהכא אינו נגאל בשש יליף לה מקרא אחרינא מואם לא יגאל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ושמא יש לומר דשאני הכא דכיון דכתיב ועשהו חטאת וכתב נמי חוקה אתא ועשהו דכתיב בגורל לגלויי אחוקה דקאי נמי אהגרלה דאע"ג דלרבי יהודה חוקה לא קיימא אהגרלה ועשהו מגלי לן דחוקה נמי קאי אהגרלה א"נ משום דתנא ביה קרא תרי זימני אשר עלה אשר עלה ובהא נמי ניחא מאי דק"ל דמסיק תיובתא למ"ד הגרלה לא מעכבא אבל למ"ד מעכבא ניחא ואמאי לדידיה נמי תיקשי דהכא יליף עיכובא מועשהו ואיהו יליף ליה לעיל מדתנא ביה קרא ולמאי דפרישית ניחא דאי לאו ועשהו דמשמע מיעוטא אע"ג דתנא ביה קרא הוה דרשינן ק"ו לומר דהגרלה לא מעכבא כיון דלא תנא ביה קרא בלשון צווי להכי איצטריך ועשהו ואי לא תנא ביה קרא לא הוה דרשינן ועשהו אלא למעוטי דלא מהני הגרלה בעלמא כי ההוא דיגאלנו כדפירש' להכי איצטריך דתנא ביה קרא מיהו בלאו הכי מצי למימר דלא פריך למ"ד מעכבא דאיכא למימר טעמיה מהכא והא דקאמר טעמא לעיל משום דתנא ביה קרא אין זה מדבריו אלא בעל הגמרא קא מפרש לטעמא הכי למאי דלא ידע אכתי ברייתא דועשהו וכי האי גוונא יש בפ"ג דשבועות (דף כה.) גבי פלוגתא דרב ושמואל בשבועה שזרק פלוני צרור לים:

    מה במקום שלא קידש הגורל כו' הקשה מורי הר"ר שמואל בר מנחם זצ"ל היכי גמר מהכא והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש בגורל אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים מט.) ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר החדש גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב אבל אם יש להשיב לא גמרינן אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' כמו הבערה וכיוצא בה גמרינן מיניה אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג"ש והיקש שאין משיבין עליהן תדע דבפרק קמא דיבמות (דף ז.) פריך מאי איצטריך עליה למיסר עריות לייבם מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך עליה למיסר קא ס"ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו' ופריך הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד"א תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר תו קאמר תיתי מאשת אח אלא על כרחך מעיקרא הוה ס"ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד דאפילו איכא פירכא לא פרכינן ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה והדר קאמר ואע"ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי ולהכי פריך מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורי והיינו פירכא וכיון דאיכא למיפרך לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא:

    Tosafot on Yoma 40b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ר' שמעון אומר עד שעת וידוי דברים כלומר עד שיתודה עליו שאפילו לא הוגרל עליו ולא היה לו חבר בגורל כשר.

    במאי פליגי כדתניא בכפרת דברים הכתוב מדבר כו' פשוטה היא שאלו את ר' עקיבא עלה הגורל הכתוב בו לה' בשמאל ונתברר העומד בשמאלו כנגדו הוא חטאת לה' ושל ימין לעזאזל כו' ותריצנה הכי מהו שיחזור של שמאל לימין והגורל של שמאל לימין שנמצא הגורל שהוא לה' בימין ויניחהו על [השעיר] שהחזירו לימין.

    ואמר להו אל תתנו מקום למינים לרדות כלומר כיון שתעשו כן יאמרו כי עזאזל רשות אחרת היא מיהו אחת גדולה לפיכך הוצרך לכבדו בימין שהיא משובחת והן אינן יודעין כי גזרת הקב"ה הן ואין להן להרהר על זה.

    ת"ש ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת פי' אין קריאתך על השעיר שם חטאת בלא גורל קובעהו חטאת אלא הגורל קובעו שנאמר והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת כלומר עליית הגורל לה' הוא עשהו חטאת וזו הברייתא היא שנויה סתמא בתורת כהנים שנקרא ספרא מפני שהוא ויקרא לבדו וקי"ל כר' יוחנן דאמר בפרק אלו הנחנקים בתחלתו סתם משנה ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם סיפרי ר' שמעו' וקא מפרש דהגרלה מעכבא דקתני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת והוא לר' יהודה ועלתה בתיובתא למאן דמוקים לרבי יהודה דסבר הגרלה לא מעכבא והוא רבי יוחנן:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 40b · Sefaria

    Ritva

    דתניא יעמד חי לפני ה׳ לכפר עד מתי זקוק להיות חי כלומר שאם מת יהא חייב להביא אחר תחתיו עד שעת מתן דמו של חברו כו'. וטעמא דפלוגתייהו דלרבי יהודה מוקי׳ כפרה דאמר רחמנא לכפר עליו במתן דמים של חברו משום דסבירא ליה דוידוי אינו מעכב ולרבי שמעון מוקי׳ לה בוידוי משום דסבירא ליה וידוי מעכב. וא״ת והא לא תליא פלוגתא אלא בהקישא דרבי יהודה יליף מדכתי׳ וכלה מכפר את הקדש ורבי שמעון קאמר בכפרה שבגופו של שעיר הכתוב מדבר. י״ל דהא לא הוי עיקר טעמייהו דהא איכא למימר הכי והכי אלא משום דסבר רבי יהודה וידוי אינו מעכב מפיק קרא מפשטיה דמשמע בכפרה שבגופו. ומוקי לה בכפרת דמים של חברו. ור׳ שמעון משום דסבירא ליה וידוי מעכב מפרש לה בוידוי שבגופו ואע״ג דסתם כפרה מתן דמים היא מוקי לה בכל היכא דאפשר:

    מה להלן כפרת דמים אף כאן כפרת דמים וא״ת והא איכא כפרה של וידוי כדכתי׳ וכפר בעדו ובעד ביתו וכדאיתא לעיל בהדיא וי״ל דאין הכי נמי אבל כיון דסבירא ליה דוידוי אינו מעכב טפי איכא לפרושה בכפרת דמים כרוב כפרו׳ דעלמ וכדכתי'.

    אלא לאו לעכב וש״מ הנחה לא מיעכבא הגרלה מיעכבא פי׳ וק׳ למ״ד דאפילו לר׳ נחמיה הגרלה לא מעכבא. ולמ״ד דלרבי יהודה לא מעכבא איכא לאקשויי נמי מיהא משום דסתם ספרא ר׳ יהודה:

    ג״ה שיכול והלא דין הוא וה״פ שיכול לומר בהפך והלא דין הוא לומר בהפך ויש כיוצא בזה אבל רשב״ם ז״ל לא גריס והלא דין הוא ואין צורך:

    קדש השם פי׳ כדנפקא לן מולקח ועשה כדאית׳ לקמן ודקתני מקום שלא קדש הגורל. פרש״י ז״ל שלא מצינו בשום מקום שקדש הגורל פי׳ דכיון שלא מצינו כן אין לנו לומר שיקדש דמיום הכפורים לא גמרי דהא כתי׳ בה מיעוטא אשר עלה עליו הגורל וכדאי׳ לקמן:

    Ritva on Yoma 40b · Sefaria

    Meiri

    מכיון שביארנו שהגרלה מעכבת וכן שמשעלה הגורל בידו נתקדש אותו השעיר שבצד אותה היד אף קודם הנחה מעתה אם עלה גורל של שם בשל שמאל אינו יכול להחליפו ביד ימינו ליתנו על שעיר שבימינו שהרי אותו שבשמאלו נתקדש לשם משעלה גורל של שם בידו ואם עשה כן אינו כלום אבל אם החליף השעיר שבצד שמאלו לצד ימינו וכן הגורל שביד (ימינו לשמאלו) [שמאלו לימינו] והניח עליו מה שעשה עשוי אלא שאין עושין כן שהמינין חושדין אותנו בכך להיות כל מעשינו נעשים דרך נחש:

    זה שביארנו שההנחה אע"פ שאינה מעכבת מ"מ מצוה היא פירושו הנחה לבד ותיכף שהונח יכול להסירו ואין בעכבתו עד שעת שחיטה מצוה כלל:

    אע"פ שכתבנו ששעיר של יום הכפורים אין קריאת השם עושתו חטאת אלא הגורל עושהו חטאת בשאר חטאות של כל השנה הפך הדברים ר"ל שקריאת השם עושתו חטאת ולא הגורל ואם הוצרך שתי תורים או שני בני יונה והגריל בהם לעולה ולחטאת אינו כלום ויכול להחליף מזה לזה אא"כ קדשם בקריאת השם וקריאת השם עושתו חטאת בלא גורל על הדרך שנבאר עכשיו:

    Meiri on Yoma 40b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה וכן הוא כו' צ"ל חי הס"ד ובד"ה הא לאו כו' של עזאזל לשם ואח"כ מ"ה כיון כו':

    בד"ה ואין השם כו' בלא גורל הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה ועשהו חטאת כו' ולהכי לא ילפינן נמכר לישראל בק"ו כו' עכ"ל וממה שאמרו בהדיא שאני התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אין ראיה דאימא מג"ש דשכיר שכיר מפיק ליה האי קרא אבל לאו מק"ו ודו"ק:

    בד"ה ומה במקום כו' תדע דבפ"ק דיבמות דפריך כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 40b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 40, Amud Bet, about 228 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “(ויקרא טז, י) ״יעמד חי לפני ה'…”

      Named: רבי יהודה, רבי שמעון.

    2. Segment 230 words

      Opens “במאי קא מיפלגי? כדתניא: ״לכפר״ בכפרת דמים…”

      Named: רבי יהודה.

    3. Segment 39 words

      Opens “ר' שמעון אומר: ״לכפר עליו״, בכפרת דברים…”

    4. Segment 418 words

      Opens “ת"ש שאלו תלמידיו את רבי עקיבא: עלה…”

      Named: רבי עקיבא.

    5. Segment 521 words

      Opens “טעמא דאל תתנו מקום לצדוקים לרדות, הא…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אמר רבא, הכי קאמרי: עלה הגורל בשמאל,…”

      Named: רבא.

    7. Segment 718 words

      Opens “ת"ש אילו נאמר: ״את השעיר אשר עליו״,…”

    8. Segment 818 words

      Opens “למאי? אילימא למצוה, מכלל דהנחה מצוה נמי…”

    9. Segment 923 words

      Opens “אמר רבא, הכי קאמר: אילו נאמר ״אשר…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “ת"ש (ויקרא טז, ט) ״ועשהו חטאת״, הגורל…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “שיכול, והלא דין הוא: ומה במקום שלא…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “ת"ל ״ועשהו חטאת״, הגורל עושה חטאת, ואין…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yoma 40b · Segment 4 — “…שאלו תלמידיו את רבי עקיבא: עלה בשמאל, מהו שיחזור…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 40b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026