Talmud Builders

    Yoma 85a

    Back to index

    English translation — Yoma 85a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Shmuel said: This halakha of the status of a found child is with regard to removing debris from on top of him, implying that if there is a majority of gentiles in the city where he is found, one does not violate Shabbat by removing the debris from the child to save his life. This implies that one does follow the majority in the case of saving a life. The Gemara answers: When this statement of Shmuel was stated, it was stated with regard to the first halakha . Shmuel’s intent was to be lenient, and his statement should be understood as follows: If the majority are gentiles, he is a gentile. Shmuel said: But with regard to the matter of saving a life it is not so. Rather, one saves him based on the uncertainty.

    2§ It was taught that if there is a majority of gentiles in the city, a foundling is considered to have the status of a gentile. The Gemara asks: To what halakha does this statement relate? Rav Pappa said: It relates to feeding him non-kosher food. One need not protect the child from every prohibition and may even feed him non-kosher food, as though he were a gentile. It was further taught: If there is a majority of Jews, he is a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? The Gemara answers: It relates to returning a lost object to him. In such a case it is assumed that he is definitely a Jew. Consequently, Jews must return lost objects to him, whereas there is no obligation to return lost objects to gentiles.

    3It was further stated: If the city is half gentile and half Jewish, the foundling has the status of a Jew. The Gemara asks: To what halakha does this relate? Reish Lakish said: It is referring to halakhot of damages. The Gemara asks: What are the circumstances? If we say that our ox, i.e., an ox belonging to another Jew, gored his ox, one could ask: How can he make a claim like a Jew? Let him bring proof that he is Jewish, and only then may he take the money for damages, since the burden of proof rests upon the claimant. Since he cannot prove his Jewish status, he has no claim.

    4The Gemara answers: No, it is necessary when his innocuous ox, which has gored fewer than three times, gored our ox, i.e., an ox belonging to a Jew, in which case he gives him half, which is what a Jew pays for damages caused by an innocuous ox. However, a gentile must make full restitution for the damage caused. The foundling does not pay the other half, which a gentile gives to a Jew if his ox harms a Jew’s ox. Let me say to the one who suffered the damage: Bring proof that I am not a Jew and take the money. In that case, the burden of proof rests upon the one who suffered the damage.

    5§ It was taught in the mishna: With regard to one upon whom a rockslide fell, and there is uncertainty whether he is there under the debris or whether he is not there; and there is uncertainty whether he is still alive or whether he is dead; and there is uncertainty whether the person under the debris is a gentile or whether he is Jew, one clears the pile from atop him. The Gemara asks: What is the mishna saying? Why does it bring three different uncertainties to illustrate the principle that one violates Shabbat to save a life even in a case of uncertainty?

    6The Gemara explains: It is speaking using the style of: Needless to say, and the mishna should be understood as follows: Needless to say, in a case where it is uncertain whether he is there or not there, one removes the debris, since if he is there and he is alive, one must clear the debris. But even if it is uncertain whether he is alive or dead, one must clear the debris. And needless to say, when there is uncertainty whether he is alive or dead, but it is certain that he is a Jew, one must clear the debris. Rather, one must clear the debris even if there is uncertainty whether he is a gentile or a Jew.

    7§ The mishna taught: If they found him alive, they continue to remove the debris. The Gemara is surprised at this: If they find him alive, it is obvious that they remove the debris, since that is saving a life. The Gemara answers: No, it is necessary to teach that one must desecrate Shabbat for his sake even if it is clear that he will live only a short while and will die soon after.

    8§ The mishna taught: If they found him dead, they should leave him. The Gemara is surprised at this: Isn’t this also obvious? What allowance might there be to desecrate Shabbat for the sake of a corpse? The Gemara answers: No, this ruling is necessary according to the opinion of Rabbi Yehuda ben Lakish, as it was taught in a baraita : One may not save a corpse from a fire, since one may not violate Shabbat for the sake of the dead. Rabbi Yehuda ben Lakish said: I heard that one may save a corpse from a fire. The Gemara challenges: Even Rabbi Yehuda ben Lakish said this only with regard to a fire because a person is agitated over his dead relative, whose body might burn in the fire. If you do not permit him to remove the corpse he may come to extinguish the fire and transgress a severe Torah prohibition. However, here, in the case of a rockslide or building collapse, if you do not permit him to remove the debris, what might he do? In this case, there is no concern of Shabbat desecration, and preserving the dignity of the dead does not override Shabbat.

    9The Rabbis taught: If a person is buried under a collapsed building, until what point does one check to clarify whether the victim is still alive? Until what point is he allowed to continue clearing the debris? They said: One clears until the victim’s nose. If there is no sign of life, i.e., if he is not breathing, he is certainly dead. And some say: One clears until the victim’s heart to check for a heartbeat. If several people are buried and one checked and found the upper ones under the debris dead, he should not say: The lower ones are likely also already dead, and there is no point in continuing to search. There was an incident where they found the upper ones dead and the lower ones alive.

    10The Gemara comments: Let us say that the dispute between these tanna’im who disagree about checking for signs of life is like the dispute between these tanna’im who disagree about the formation of the fetus. As it was taught in a baraita : From what point is the fetus created? It is from its head, as it is stated: “You are He Who took me [ gozi ] out of my mother’s womb” (Psalms 71:6), and it says: “Cut off [ gozi ] your hair, and cast it away” (Jeremiah 7:29). These verses suggest that one is created from the head, the place of the hair. Abba Shaul says: A person is created from his navel, and he sends his roots in every direction until he attains the image of a person. The tanna who says that the presence of life is determined based on the nose holds in accordance with the opinion of the tanna who maintains that the formation of a fetus begins with its head. Likewise, the tanna who says the presence of life is determined based on the heart holds in accordance with the opinion of the one who thinks the formation of a fetus begins with its navel.

    11The Gemara rejects this: Even if you say that the formation of a fetus from the navel is the opinion of Abba Shaul, he may nevertheless require one to check the nose for signs of life. Until now, Abba Shaul spoke there only about formation, saying that everything is created from its middle; however, as for saving a life, even Abba Shaul admits that the main sign of life is in the nose, as it is written: “All in whose nostrils was the breath of the spirit of life” (Genesis 7:22).

    12Rav Pappa said: The dispute with regard to how far to check for signs of life applies when the digger begins removing the rubble from below, starting with the feet, to above. In such a case it is insufficient to check until his heart; rather, one must continue removing rubble until he is able to check his nose for breath. But if one cleared the rubble from above to below, once he checked as far as the victim’s nose he is not required to check further, as it is written: “All in whose nostrils was the breath of the spirit of life” (Genesis 7:22).

    13§ The Gemara relates: It once happened that Rabbi Yishmael, and Rabbi Akiva, and Rabbi Elazar ben Azarya were walking on the road, and Levi HaSadar and Rabbi Yishmael, son of Rabbi Elazar ben Azarya, were walking respectfully behind them, since they were younger and did not walk alongside their teachers. This question was asked before them: From where is it derived that saving a life overrides Shabbat?

    14Rabbi Yishmael answered and said that it is stated: “If a thief be found breaking in and be struck so that he dies, there shall be no blood-guiltiness for him” (Exodus 22:1). Now, if this is true for the thief, where there is uncertainty whether he comes to take money or to take lives, and it is known that bloodshed renders the land impure, since it is stated about a murderer: “And you shall not defile the land” (Numbers 35:34), and it causes the Divine Presence to depart from the Jewish people, as the verse continues: “In the midst of which I dwell, for I the Lord dwell in the midst of the children of Israel” (Numbers 35:34), and even so the home owner is permitted to save himself at the cost of the thief’s life, then a fortiori saving a life overrides Shabbat.

    15Rabbi Akiva answered and said that it is stated: “And if a man comes purposefully upon his neighbor to slay him with guile, you shall take him from My altar, that he may die” (Exodus 21:14). The phrase “take him from My altar” implies that if the murderer is a priest and comes to perform the service, one does not wait for him to do so but takes him to his execution immediately. But one should not take him from on top of My altar. If he already began the service and is in the midst of it, one does not take him down from the altar immediately but instead allows him to finish his service. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: They taught only that a priest is not removed from the altar in order to execute him for murder,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ושמואל אמר לפקח עליו את הגלקאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים:

    אינו כןדאמר אפילו ברוב כותים מפקחין:

    למאי הילכתאהוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי:

    להאכילו נבילותעד שיגדל ויקבל עליו גירות:

    אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתאהוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה:

    לנזקיןשור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם:

    אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיהוקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי:

    נייתי ראיהדישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי:

    פלגאמשלם כישראל אידך פלגא ספק הוא וזה תובעו נזק שלם כדין כותי אמר ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול:

    מאי קאמרכל הני ספיקי דקתני מאי אתו לאשמועינן:

    שמצילין את המתלחצר המעורבת דליכא איסור אלא טלטול:

    אבל הכאכי לא שרית ליה לפקוחי מאי אית ליה למיעבד דתיהוי איסורא דאורייתא דנשרי הא מקמי הך:

    עד היכן הוא בודקאם דומה למת שאינו מזיז איבריו עד היכן הוא מפקח לדעת האמת:

    עד חוטמוואם אין חיות בחוטמו שאינו מוציא רוח ודאי מת ויניחוהו:

    גזי נזרךונזר הוא שער הראש:

    אפילו תימא אבא שאולנמי סבירא ליה עד חוטמו:

    הכי גרסינן אמר רב פפא מחלוקת מלמטה למעלהמחלוקת דהנך תנאי דמר אמר עד לבו ומר אמר עד חוטמו מלמטה למעלה שמוצאו דרך מרגלותיו תחלה ובודק והולך כלפי ראשו דמר אמר בלבו יש להבחין אם יש בו חיות שנשמתו דופקת שם ומר אמר עד חוטמו דזימנין דאין חיות ניכר בלבו וניכר בחוטמו:

    ולוי הסדרלא פורש לי מהו:

    ושפיכות דמיםשהותר לבעל בית לשפוך דמו של זה להצלת ספק נפשו עבירה חמורה היא שמטמאת את הארץ כדכתיב (במדבר ל״ה:ל״ד) ולא תטמא את הארץ גבי פרשת רוצחין:

    וגורם לשכינה שתסתלקכדכתיב (שם) אשר אני שוכן בתוכה הא אם תטמאו איני שוכן וגבי רוצח כתיב:

    מעם מזבחיאם כהן הוא שבא לעבוד עבודה:

    ולא מעל מזבחיאם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו:

    יומא 85 עמוד א

    1ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. כי איתמר דשמואל ארישא איתמר: אם רוב כותיים כותי אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן.

    2אם רוב כותיים כותי למאי הילכתא? אמר רב פפא: להאכילו נבלות. אם רוב ישראל ישראל, למאי הילכתא? להחזיר לו אבידתו.

    3מחצה על מחצה ישראל, למאי הילכתא? אמר ריש לקיש: לנזקין. היכי דמי? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה נייתי ראיה ונשקול!

    4לא צריכא, דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן, פלגא יהיב ליה, אידך פלגא נימא ליה: אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול.

    5מי שנפל עליו מפולת וכו'. מאי קאמר?

    6לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם, דאי איתיה חי הוא דמפקחין, אלא אפילו ספק חי ספק מת מפקחין. ולא מיבעיא ספק חי ספק מת, דישראל, אלא אפילו ספק כותי ספק ישראל מפקחין.

    7מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי, פשיטא! לא צריכא, דאפי' לחיי שעה.

    8ואם מת יניחוהו. הא נמי פשיטא? לא צריכא, לר' יהודה בן לקיש. דתניא: אין מצילין את המת מפני הדליקה, אמר רבי יהודה בן לקיש: שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ואפילו רבי יהודה בן לקיש לא קאמר אלא מתוך שאדם בהול על מתו, אי לא שרית ליה אתי לכבויי. אבל הכא, אי לא שרית ליה מאי אית ליה למעבד?

    Baraita

    9תנו רבנן: עד היכן הוא בודק? עד חוטמו. ויש אומרים: עד לבו. בדק ומצא עליונים מתים, לא יאמר: כבר מתו התחתונים. מעשה היה ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    10נימא הני תנאי כי הני תנאי. דתניא: מהיכן הולד נוצר מראשו, שנאמר: ״(תהלים עא״, ו) ״ממעי אמי אתה גוזי״, ואומר: (ירמיהו ז, כט) ״גזי נזרך והשליכי״. אבא שאול אומר: מטיבורו, ומשלח שרשיו אילך ואילך.

    11אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא קא אמר אבא שאול התם אלא לענין יצירה, דכל מידי ממציעתיה מיתצר, אבל לענין פקוח נפש אפי' אבא שאול מודי דעיקר חיותא באפיה הוא, דכתיב: ״(בראשית ז״, כב) ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״.

    12אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה, כיון דבדק ליה עד חוטמו שוב אינו צריך, דכתיב: ״כל אשר נשמת רוח חיים באפיו״.

    13וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה מהלכין בדרך, ולוי הסדר ורבי ישמעאל בנו של רבי אלעזר בן עזריה מהלכין אחריהן. נשאלה שאלה זו בפניהם: מניין לפקוח נפש שדוחה את השבת?

    14נענה ר' ישמעאל ואמר: (שמות כב, א) ״אם במחתרת ימצא הגנב״ ומה זה, שספק על ממון בא ספק על נפשות בא, ושפיכות דמים מטמא את הארץ, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, ניתן להצילו בנפשו ק"ו לפקוח נפש שדוחה את השבת.

    15נענה ר"ע ואמר: (שמות כא, יד) ״וכי יזיד איש על רעהו וגו' מעם מזבחי תקחנו למות״. ״מעם מזבחי״ ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא להמית,׃

    Tosafot

    ולפקח הגל אינו כןאומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

    להאכילו נבילותלא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו:

    להחזיר לו אבידתוהא דלא קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש"י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע"ג דסבירא ליה לשמואל (ב"ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ"ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי' (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.]:

    להחזיר לו אבידהאבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך:

    לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידןתימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד:

    אבא שאול אומר מטיבורוהקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס ר"ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    איכא [פלוגתא] באמוראין חד אמר עד חוטמו וחד אמר עד טבורואמר שמואל לא הילכו בפקוח נפש אחר הרוב כו' הא דרב דאמר את הגל כו' כבר פירשנוהו בבבא קמא:

    מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו.

    מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהואוקימנא אפי' לר' יהודה בן לקיש דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה הכא מודה שאם מצאו (חי) [מת יניחהו ופשוטה היא:

    ת"ר עד היכן בודק עד טבורווי"א עד חוטמו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר שכבר מתו התחתונים. מעשה היה ובדקו ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    אמר רב פפא מחלוקת כשבדק ממטה למעלהשלא יאמר כיון שאין חיותא בטבורו כבר מת אלא צריך לבדוק עד חוטמו אבל אם בדק ממעלה למטה כיון שבדק בחוטמו ואין לו חיותא תוב לא צריך שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.

    מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת כו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 85a

    Yoma 85a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 431 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ושמואל אמר לפקח עליו את הגל קאמר דאם רוב ישראל אבל במחצה על מחצה לא וכ"ש ברוב כותים:

    אינו כן דאמר אפילו ברוב כותים מפקחין:

    למאי הילכתא הוי כותי אליבא דשמואל כיון דאמר מפקחין עליו כל שכן דמצוה להחיותו ולמאי הילכתא הוי כותי:

    להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות:

    אם רוב ישראל ישראל למאי הילכתא הוי ישראל ברוב ישראל טפי ממחצה על מחצה אי שלא להאכילו נבילות במחצה על מחצה לא ספינן ליה:

    לנזקין שור של ישראל שנגח של כותי פטור ושור של כותי שנגח של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם ושל ישראל שנגח של ישראל תם משלם חצי נזק מועד משלם נזק שלם:

    אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה וקאמרינן דמחייבינן ליה לשלומי:

    נייתי ראיה דישראל הוא ונשקול וכל זמן שלא טבל בבית דין לשם גירות לא מצינן לישראל לחיובי לשלומי:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 85a · Sefaria

    Tosafot

    ולפקח הגל אינו כן אומר ר"י דהיינו טעמא דאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב משום דכתיב (ויקרא י״ח:ה׳) וחי בהם ולא שימות בהם שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

    להאכילו נבילות לא הוה מצי למימר שלא להחיותו משום דאפילו מחצה על מחצה אינו חייב להחיותו דדוקא ברוב ישראל אמרינן לא שנו אלא להחיותו:

    להחזיר לו אבידתו הא דלא קאמר להחיותו כדקאמר רב לעיל פירש רש"י דלשמואל איצטריך דסבירא ליה דאפילו לפקח את הגל בשבת אין הולכין אחר הרוב כל שכן להחיותו ואע"ג דסבירא ליה לשמואל (ב"ב דף צב:) אין הולכין בממון אחר הרוב הני מילי היכא דאתי לידיה ברשות בעלים כמו מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן אבל הכא דלא אתא לידיה ברשות בעלים אזלינן בתר רובא ובכתובות סוף פ"ק (דף טו:) פירש דרבותא נקט אפילו להחזיר לו אבידה דאיכא עבירה גדולה כדאמרי' (סנהדרין דף עו:) המחזיר אבידה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה וגו' ואפי' הכי מחזירין היכא דאיכא רוב ישראל וכל שכן להחיותו דליכא עבירה כולי האי דמפרנסין עניי כותים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום [גיטין סא.]:

    להחזיר לו אבידה אבל מחצה על מחצה לא דאמר ליה אייתי ראיה דישראל את ואחזיר לך:

    לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן תימה לי דהוה מצי למימר כולהו לנזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה מחצה על מחצה ישראל דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב כותים כותי משלם נזק שלם אלא ניחא למימר חידוש בכל חד:

    אבא שאול אומר מטיבורו הקשה רבינו תם דבפרק המפלת (נדה דף כה.) תניא איזהו שפיר מרוקם אבא שאול אומר תחילת ברייתו מראשו ועוד הקשה דהא התם משמע דלא איירי אלא בגודל האיברים ובקוטנן כדקא מסיים עלה שתי עיניו כשני טיפין של זבוב וכו' להכי גרס ר"ת תחילת ברייתו כרשון פירוש יום שנגמר תחילת צורתו הוי כל גופו גדול כסלעם כדמתרגמינן רשונא וכן פירש בערוך [ערך רשון]:

    Tosafot on Yoma 85a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    איכא [פלוגתא] באמוראין חד אמר עד חוטמו וחד אמר עד טבורו אמר שמואל לא הילכו בפקוח נפש אחר הרוב כו' הא דרב דאמר את הגל כו' כבר פירשנוהו בבבא קמא:

    מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק כותי ספק ישראל מפקחין עליו.

    מצאוהו חי מפקחין עליו מצאוהו מת יניחוהו אוקימנא אפי' לר' יהודה בן לקיש דאמר שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה הכא מודה שאם מצאו (חי) [מת יניחהו ופשוטה היא:

    ת"ר עד היכן בודק עד טבורו וי"א עד חוטמו. בדק ומצא עליונים מתים לא יאמר שכבר מתו התחתונים. מעשה היה ובדקו ומצאו עליונים מתים ותחתונים חיים.

    אמר רב פפא מחלוקת כשבדק ממטה למעלה שלא יאמר כיון שאין חיותא בטבורו כבר מת אלא צריך לבדוק עד חוטמו אבל אם בדק ממעלה למטה כיון שבדק בחוטמו ואין לו חיותא תוב לא צריך שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.

    מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת כו'.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 85a · Sefaria

    Meiri

    עיר שישראל ועובדי האלילים דרים שם אם רוב גוים מחזיקים אותו בגוי להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות ומ"מ מפקחין עליו ומצווין אנו להחיותו מספק אם רוב ישראל מחזירין לו אבידה כישראל גמור מחצה על מחצה אין אנו צריכין להחזיר אבידה ואם נגח שור שלנו את שלו פטורים מלשלם נגח שור שלו את שלנו משלם מחצה ועל המחצה האחרת הוא טוען אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול ששור של ישראל שנגח שור של עובדי אלילים פטור ושלהם שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם כמו שביארנו במקומו ולענין יוחסין אין מיחסין תינוק זה אם הוא נקבה לכהונה אף בדרך שאין לחוש לאסופי על הדרכים שהתבארו במקומו אבל מפקחין עליו את הגל אפילו ברוב גוים:

    המשנה החמישית והיא מענין החלק השני גם כן והוא שאמר מי שנפלה עליו מפלת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק נכרי ספק ישראל מפקחין עליו מצאהו חי מפקחין עליו ואם מת יניחוהו אמר הר"ם מפקחין שחופרין ומחפשין אותו וכשמגיע לחוטמו ולא ימצא לו נשמה אז אסור לו לחפור יותר לפי שבודאי הוא מת ואם מצאו חי אע"פ שהוא בענין שאינו יכול לחיות אלא זמן מועט וימות לפי שעה חופרין עליו ומוציאין אותו וזהו ענין אמרו מצאוהו חי מפקחין עליו ואמרו ואם מת יניחוהו כי מן החכמים מי שסובר מצילין את המת מפני הדליקה והודיענו בכאן שמניחי' אותו תחת המפלת ואין על זה חולק:

    אמר המאירי מי שנפלה עליו מפולת ספק ישנו שם ספק אינו שם הואיל ויש לחוש שהוא שם וכן אפי' נצטרף בו ספק אחר והוא שאף כשתמצא לומר שהוא שם שמא כבר מת ואין החילול מועיל בו וכן אף כשתמצא לומר שהוא חי ספק גוי ספק ישראל מחללין עליו ומפקחין התחילו לפקח ובדקו בחוטמו ומצאוהו חי משלימין בפקוחו אע"פ שנתברר שאי אפשר לו לחיות אפי' שעה אחת שבאותה שעה ישוב בלבו ויתודה ואם מת יניחוהו שאע"פ שמצילין את המת מן הדליקה להעבירו מחצר לחצר בלא עירוב בזו כך אמרו אי לא שרית ליה טלטול שלא לצורך מתוך שאדם בהול על מתו אתי לכבויי אבל במפולת אין גזירה שהרי אין כאן חשש איסור תורה שנתיר את הפיקוח בשבילו ופי' בגמ' שכשבודק בזה אם חי אם מת אם בדק מצד ראשו כל שהגיע עד חוטמו ומצאו מת אין צריך עוד בדיקה אבל אם בדק דרך מרגלותיו כגון שנזדמן לו הפקוח כן אע"פ שבדק עד טבורו או לבו ומצאו מת אין סומך בכך עד שיגיע לחוטמו וכן פירשו שם שאם היו הרבה בני אדם במפולת זה על גבי זה ומצא עליונים מתים אל יאמר שכבר מתו התחתונים אלא יפקח ויבדוק מעשה היה ונמצאו עליונים מתים ותחתונים חיים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    הבא במחתרת וקם עליו בעל הבית והרגו פטור מפני שסתם הדברים שהגנב אף על עסקי נפשות הוא בא שאם יקום עליו בעל הבית ויתריס כנגדו שיהרגהו לפיכך אם הדבר ברור שאינו בא על עסקי נפשות כגון אב במחתרת של בן אם הרגו חייב וכבר ביארנוה במקומה במסכת סנהדרין ע"ב א':

    כהן שהרג במזיד אין מזבח קולטו ואפי' רצה לעבוד מוסרין אותו לידון שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ומ"מ אם התחיל בעבודה ממתינין לו עד שיגמור שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי וכן אם הרג בשוגג אין מזבח קולט לחייב עליו גואל הדם אלא כהן ועבודה בידו ונמצא שהזר אינו נקלט במזבח ומ"מ כל שאינו חייב מיתה מן הדין אלא שמתירא מן המלך שמא יהרגוהו בדיני מלכות או בית דין בהוראת שעה מזבח קולטו ואין אומרין שאינו קולטו אלא במי שחייב מיתת בית דין בעדים והתראה כמו שביארנו במסכת סנהדרין ל"ה ב' ובמסכת מכות י"ב א' וזה שאמרנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי דוקא להמית על הדרך שביארנו אבל להחיות מוסרין אותו כלומר שאם היה יוצא ליהרג וטען שפלוני כהן יודע לו זכות מוסרין לו שני תלמידי חכמים לילך שם לראות אם יש ממש בדבריו ואם יש ממש בדבריו מביאין אותו ואפילו היה עובד עבודה יניחוה ויבא אחר תחתיו וי"מ במה שכתבנו דוקא להמית כגון שהיה יודע בעדות לחייב את הרוצח שאם היה עובד עבודה אין מזקיקין אותו לבא ולהעיד עד שיגמור:

    Meiri on Yoma 85a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אם רוב ישראל למאי הלכתא כו' אי שלא להאכילו נבילות במחצה כו' עכ"ל ק"ק ואכתי במחצה על מחצה ישראל הל"ל הלכתא שלא להאכילו נבילות וי"ל ודו"ק:

    תוס' בד"ה ולפקח הגל כו' מיתת ישראל הס"ד ואח"כ מה"ד להאכילו כו' כצ"ל:

    בד"ה להחזיר לו כו' פרש"י דלשמואל איצטריך דס"ל כו' עכ"ל רש"י פירש כן לעיל גבי אם רוב נכרים והתם לא נראה להם פירושו דהתם ניחא אליבא דרב דאפילו במחצה על מחצה אין חייב להחיותו כו' כמ"ש התוס' לעיל אלא דהכא גבי רוב ישראל נראה להם פירושו דע"כ להחזיר לו אבידתו לשמואל קאמר דלרב הא איהו גופיה פירשו לענין להחיותו ודו"ק:

    בא"ד מפני דרכי שלום עכ"ל הס"ד כצ"ל:

    בד"ה אבא שאול כו' דלא איירי אלא בגודל איברים כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 85a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה ולוי הסדר לא פורש לי. עי' ברכות כה:

    שם ד"ה ולא מעל מזבחי אם התחיל בעבודה עי' ברש"י מכות יב ע"א ד"ה טעה יואב וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Yoma 85a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם מִנַּיִן לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ, שֶׁדּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת?. הרואה יראה שבעה עמודי עולם כל אחד הביא ראיה דפקוח נפש דוחה שבת ולכן הזריז הרי זה משובח מכח שבעה טעמים ההם והמתעצל בדבר שחושש בשביל חלול שבת, נמצא הוא חכם בעיניו יותר משבעה חכמים גדולים אלו! ובזה יובן רמז הכתוב במשלי (משלי כו, טז) 'חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם'. ובזה יובן (משלי ט, א) 'חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה' בֵיתָהּ זה הגוף שקראו קהלת בשם בית נבנה ונעשה לו קיום בשבת ועל זה חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה טעמים משבעה עמודי עולם. ונראה לי לפי שהשבת הוא יום שביעי נתגלגל היתר שלו בשבעה ראיות וטעמים. ומה שאמר כאן לֵוִי הַסַּדָּר נראה לי מלאכתו היתה כמו רב דהוה פסיק סדרא קמיה דרבי לקמן בסוף מכלתין.

    Ben Yehoyada on Yoma 85a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 85, Amud Aleph, about 431 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. כי…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 220 words

      Opens “אם רוב כותיים כותי למאי הילכתא? אמר…”

      Named: רב פפא.

    3. Segment 322 words

      Opens “מחצה על מחצה ישראל, למאי הילכתא? אמר…”

    4. Segment 420 words

      Opens “לא צריכא, דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן,…”

    5. Segment 57 words

      Opens “מי שנפל עליו מפולת וכו'. מאי קאמר?…”

    6. Segment 637 words

      Opens “לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא ספק הוא…”

    7. Segment 711 words

      Opens “מצאוהו חי מפקחין. מצאוהו חי, פשיטא! לא…”

    8. Segment 859 words

      Opens “ואם מת יניחוהו. הא נמי פשיטא? לא…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 928 words

      Opens “תנו רבנן: עד היכן הוא בודק? עד…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “נימא הני תנאי כי הני תנאי. דתניא:…”

      Named: אבא.

    11. Segment 1141 words

      Opens “אפילו תימא אבא שאול, עד כאן לא…”

      Named: אבא.

    12. Segment 1224 words

      Opens “אמר רב פפא: מחלוקת ממטה למעלה, אבל…”

      Named: רב פפא.

    13. Segment 1334 words

      Opens “וכבר היה ר' ישמעאל ורבי עקיבא ורבי…”

      Named: רבי עקיבא, רבי אלעזר, רבי ישמעאל.

    14. Segment 1439 words

      Opens “נענה ר' ישמעאל ואמר: (שמות כב, א)…”

    15. Segment 1533 words

      Opens “נענה ר"ע ואמר: (שמות כא, יד) ״וכי…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 85a · Segment 1 — “…כותיים כותי אמר שמואל: ולענין פקוח נפש אינו כן.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 85a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026