Talmud Builders

    Yoma 4a

    Back to index

    English translation — Yoma 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1about the ritual impurity of the priest’s home, i.e., his wife. This is done lest he become impure through relations with a menstruating woman, which is ritual impurity lasting seven days. Therefore, he is removed from his home for seven days.

    2Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Granted, according to my opinion, that I derive the halakha of sequestering from the inauguration, that explains that which is taught in the baraita : With regard to both this priest engaged in the burning of the red heifer and that High Priest prior to Yom Kippur, one sprinkles upon him for all seven days the purification water mixed with ashes from samples from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple. The reason for this practice is that there was also sprinkling during the inauguration. However, according to your opinion, that you derive it from Sinai, was there in fact sprinkling at Sinai? According to your opinion, why are the priests sprinkled?

    3Reish Lakish said to him: And according to your reasoning, does it work out well? At the inauguration, the sprinkling was with blood; here, the sprinkling was with water. Rabbi Yoḥanan answered: That is not difficult, as Rabbi Ḥiyya taught: Water replaced blood, but both have the status of sprinkling. However, according to your reasoning, at Sinai, was there sprinkling at all? Reish Lakish said to him: The Sages merely established a higher standard, and this sprinkling is not a requirement.

    4§ The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan that the sequestering is derived from the inauguration; and a baraita was taught in accordance with the opinion of Reish Lakish that it is derived from Sinai. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: It was stated with regard to the inauguration: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3). To what is the term: With this, referring? It is referring to that which is stated in the matter. What is the matter? It is the matter of the inauguration. In the manner that the priest was prepared for the inauguration, so too is he prepared for Yom Kippur. And what is stated in the matter of the inauguration? It is that Aaron the priest withdrew for seven days and served one day, and Moses transmitted the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.

    5And throughout the generations as well, the High Priest withdraws seven days prior to Yom Kippur and serves one day. And two Torah scholars from among the students of Moses, to the exclusion of Sadducees, who are not students of Moses, transmit the Torah guidelines to him all seven days in order to train him in the Sanctuary service.

    6From there the Sages said in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur the Sages would remove the High Priest, who performs the entire Yom Kippur service, from his house to the Chamber of Parhedrin ; and just as the Sages would remove the High Priest, so do they remove the priest who burns the heifer, from his house to the chamber that was before the bira at the northeast corner of the courtyard on the Temple Mount. And with regard to both this priest whom the Sages sequester prior to Yom Kippur and that priest whom the Sages sequester prior to engaging in the burning of the heifer, one sprinkles upon him, for all seven days of sequestering, the purification water with ashes from all the previous red heifer sin-offerings that were safeguarded there in the Temple.

    7And if you say that at the inauguration the sprinkling was with blood, and here the sprinkling was with water, you said: Water replaced blood. And it says in the verse: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34). To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur. This baraita , then, is proof for the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    8The Gemara analyzes the baraita . But the term: With this [ bezot ], is required for the meaning of the verse itself; the priest is required to bring a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering. The Sages say in response: If the term comes to teach only with regard to the offerings, let the verse say: With this [ bezeh ], in the masculine, referring to the bull, or: With these [ be’elleh ], referring to the bull and the ram. What, then, may be derived from the use of the feminine term bezot , which refers to neither the bull nor the ram? Learn from it two conclusions; one with regard to the offerings and one with regard to sequestering.

    9The Gemara continues its analysis of the baraita . What is the meaning of the term: And it says? Why does the baraita cite an additional proof from another verse? Why wasn’t the first proof sufficient? And if you say that it is on the first Yom Kippur when Aaron performed the service that the High Priest requires sequestering, as we find in the inauguration when the priests were sequestered before being consecrated as priests, but on Yom Kippur in general, no, subsequent High Priests do not require sequestering; or alternatively, if you say: It is the first High Priest who requires sequestering, as did all the priests during the inauguration, but subsequent High Priests in general, no, they do not require sequestering before Yom Kippur; then come and hear that which it says in the verse: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do,” meaning that this is a mitzva for all generations.

    10§ And a baraita was taught in accordance with the opinion of Reish Lakish that sequestering is derived from Sinai: Moses ascended in the cloud, and was covered in the cloud, and was sanctified in the cloud, in order to receive the Torah for the Jewish people in sanctity, as it is stated: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). This was an incident that occurred after the revelation of the Ten Commandments to the Jewish people, and these six days were the beginning of the forty days that Moses was on the mountain (see Exodus 24:18); this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. The opinion of Rabbi Yosei HaGelili corresponds to that of Reish Lakish; Moses withdrew for six days before receiving permission to stand in the presence of God.

    11Rabbi Akiva says: This incident occurred before the revelation of the Ten Commandments to the Jewish people, and when the Torah says: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai,” it is referring to the revelation of the Divine Presence that began on the New Moon of Sivan, which was six days before the revelation of the Ten Commandments.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לטומאת ביתושמא אם יזקק לאשתו ותראה דם בשעת ביאה ונמצא טמא שבעת ימים כמשפט בועל נדה ולא יכול לעבוד ביום הכפורים:

    זה וזהכהן דיום הכפורים וכהן דפרה:

    כל שבעהימי דהפרשה:

    מכל חטאות שהיו שםמכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן האפר בחיל כך שנינו במסכת פרה (פ"ג משנה יא) ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה:

    דהואי נמי הזאהבפרישה דמלואים כל ז' דכתיב (ויקרא ח׳:ל״ג) ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם כל ז' עשה להם כחוק יום הראשון:

    ובמלואים דםהזאת מלואים של דם כדכתיב:

    דתני ר' חייא כו'לקמיה בשמעתין מייתי לה:

    מעלה בעלמאבפרה כדאמרן וביוה"כ לכבוד כניסת מחנה שכינה:

    תניא כוותיה דרבי יוחנןדיליף ממלואים:

    כריש לקישדיליף מסיני:

    בזאתקרא יתירא הוא כדלקמן למדרש ביה ודרוש ביה הכי בזאת התורה האמורה בענין במקום אחר יבא אהרן אל הקדש:

    מאי היאבאיזה ענין:

    ושימש יום אחדעבודת שמיני הוטלה עליו שנאמר (ויקרא ט׳:ז׳) קרב אל המזבח:

    לאפוקי צדוקיםשהיו משנין עבודת קטורת יוה"כ כדלקמן בהוציאו לו (יומא דף נג.) שהיו נותנין הקטורת על האש בחוץ ואחר כך מכניסים:

    לחנכוללמדו:

    וכשם שמפרישיםלא מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא:

    אמרתאמור מעתה:

    מאי בזאתלשון נקבה פר ואיל דכתיבי בתריה לאו נקיבות הן:

    שמע מינהבענין מלואים ופרישה לשון נקבה:

    כהן גדול קמאאהרן לבדו כל ימיו אבל דורות הבאים לא תנהוג שלא נאמר אלא אהרן:

    זה מעשה כו'כלומר אי אתה יכול לומר ויכסהו להר ולא למשה ואלו ששה ימים הן שהיו מראש חדש שבאו לסיני עד יום מתן תורה ואין כאן פרישה כלל למשה שהרי אותן ששה ימים עלה וירד בהשכמה להזהירן על פרישתן מן האשה ומצות הגבלה זאת לא תאמר לפי שזה מעשה היה אחר עשרת הדברות בתחילת ארבעים יום שנכנס למחנה שכינה להיות שם עם ה' לקבל הלוחות ולקמן מפרש מהיכא פשיטא ליה דאחר עשרת הדברות היה ששה ימים הללו:

    ר"ע אומרקודם עשרת הדברות היה וששה ימים הללו הם ששה ימים שמראש חדש עד יום מתן תורה ובשביעי קבלום ומשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות כדאמרינן (מכות דף כד.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ואחר כך עלה כדי לקבל את הלוחות ולא היה שם פרישה כלל:

    יומא ד עמוד א

    1לטומאת ביתו.

    2אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש: בשלמא לדידי דילפינא ממלואים, היינו דתניא: זה וזה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם, דהואי נמי הזאה במלואים. אלא לדידך דילפת מסיני, הזאה בסיני מי הואי?

    3אמר ליה: ולטעמיך מי ניחא? במלואים דם, הכא מים! הא לא קשיא, דתני רבי חייא: נכנסו מים תחת דם. אלא לדידך, הזאה בסיני מי הואי? אמר ליה: מעלה בעלמא.

    Baraita

    4תניא כוותי' דרבי יוחנן, תניא כוותיה דריש לקיש. תניא כוותיה דר' יוחנן: (ויקרא טז, ג) ״בזאת יבא אהרן אל הקדש״, במה שאמור בענין, מאי היא בענין דמלואים. ומה אמור בענין דמלואים אהרן פירש שבעה ושמש יום אחד, ומשה מסר לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה.

    5ואף לדורות כהן גדול פורש שבעה ומשמש יום אחד, ושני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה לאפוקי צדוקין, מוסרין לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה.

    6מכאן אמרו: שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. וכשם שמפרישין כ"ג כך מפרישין כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה. ואחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם.

    7ואם תאמר: במלואים דם, הכא מים, אמרת: נכנסו מים תחת דם. ואומר ״כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם״. ״לעשות״ אלו מעשה פרה, ״לכפר״ אלו מעשה יוה"כ׃

    8והאי ״בזאת״ מיבעי ליה לגופיה, בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה! אמרי: אי לקרבן לחודיה, לימא קרא ״בזה״ או ״באלה״, מאי ״בזאת״ שמעת מינה תרתי.

    9מאי ״ואומר״? וכי תימא: יוה"כ קמא הוא דבעי פרישה, כדאשכחן במלואים אבל ביוה"כ דעלמא לא. אי נמי: כ"ג קמא הוא דבעי פרישה, אבל כ"ג בעלמא לא, ת"ש ״כאשר עשה וכו'״.

    Baraita

    10תניא כוותיה דריש לקיש: משה עלה בענן, ונתכסה בענן, ונתקדש בענן, כדי לקבל תורה לישראל בקדושה, שנאמר: ״(שמות כד״, טז) ״וישכון כבוד ה' על הר סיני״ זה היה מעשה אחר עשרת הדברות, שהיו תחלה לארבעים יום, דברי רבי יוסי הגלילי.

    11ר"ע אומר: ״וישכון כבוד ה'״ מראש חודש.

    Tosafot

    נכנסו מים תחת דםדלאו לגמרי דרשה גמורה היא הא דגמרי ממלואים אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא דכאשר עשה ביום הזה יש לפרש דביום ראשון של ז' ימי המלואים אמר להם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל ז' ימי המלואים וכן פרש"י פשוטו בפירוש חומש וכיון דאסמכתא בעלמא הוא אין לחוש אי אמרינן נכנסו מים תחת דם:

    הזאה בסיני מי הוהוא"ת והא הוה בסיני הזאת דם דכתי' (שמות כ״ד:ח׳) ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויש לומר אותה זריקה לא היתה בשביל טהרה שהרי לא על משה לבדו נזרק אלא על כל העם אלא דם הברית הוה דכתיב (שם) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם אי נמי ה"ק הזאה כל ז' בסיני מי הוה ותימה לי דלקמן בפירקין (יומא דף ח.) אמרינן אחד זה ואחד זה מזין עליו כל ז' ומסיק דלבד משבת ויש לומר במלואים הויא הזאה כל ז' אבל ביום הכפורים בדורות האחרונים גזרו על ההזאה משום שבות ואסרוה בשבת ותימה לי דלקמן מפרש ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי וכו' ומנא ליה לגמרא דטעמא דרבי מאיר משום חששא לימא משום דגמר ממלואים דהויא הזאה כל ז' ושמא רבי יוסי ברבי חנינא דקאמר הכי לקמן סבירא ליה כריש לקיש דלא גמר ממלואים אלא מעלה בעלמא משום ההיא חששא ראשון דילמא שלישי וכו' אי נמי יש לומר אפילו מאן דגמר ממלואים סבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא וא"כ אי לאו דאיכא טעמא קצת לא הוו מצרכי רבנן הזאה להכי איצטריך לפרושי טעמא:

    תניא כוותיה דריש לקישדרבי יוסי הגלילי ס"ל כוותיה תימה לי וכרבי יוחנן נמי מי לא תניא הא ר"ע ס"ל כר' יוחנן דלא יליף מסיני וי"ל כבר אייתי לעיל תניא כוותיה דרבי יוחנן דעדיפא מינה דמתניתין סתמא כרבי יוחנן והדר קאמר תניא נמי כוותיה דריש לקיש דאיכא תנא דסבר כוותיה אבל תימה לי מאי קא מייתי מהא דתניא כוותיה דריש לקיש דילמא רבי יוחנן אמר לך אנא דאמר אפילו כרבי יוסי הגלילי דעד כאן לא קאמר ר' יוסי הגלילי אלא בסיני הכי הוה אבל לדורות לא גמרינן מינה לומר דתסגי בפרישת ששה ימים כמו בסיני כדאמר רשב"ל אלא צריך פרישה שבעה ימים כמו במלואים וי"ל כיון דאשכחן ר' אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדים וכו' והיינו כר"ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר' יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס"פ האשה רבה (יבמות דף צו:) כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן איקפד ר' יוחנן וכו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא אם כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר"ע:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מכל חטאות שהיו שםפי׳ כי מכל פרה ופרה מצניעין בחיל למשמרת כדאי׳ התם. והכי תנינן התם כל ז׳ הימים היו מזין עליו מכל הפרות שנשרפו כבר לא מצאו משבע עושין משש וכו'. ויש שפירשו דלהכי נקט חטאות שהיו שם לפי שלא היתה פרה שלא היה שם משל משה והראשון עיקר.

    בענין המלואיםוא״ת מהיכן אנו למדין דקאי אמלואים וי״ל דהכי כתיב ביה אחרי מות שני בני אהרן שמתו בשמיני למלואים.

    לאפוקי צדוקי׳ שלא יקטיר בחוץ ויכנס לפנים כדברי הצדוקי׳ וכדאיתא לקמן בפרקין.

    וכשם שמפרישי׳ וכו׳כלו׳ דרבנן אמרו כן מסברא ולאו דליהוי בקרא:

    גרסת הספרים לעשות אלו מעשה פרהלכפר אלו מעשה יום הכפורים וקשה דהא תניא כוותיה דר׳ יוחנן אמרי׳ ור׳ יוחנן לא מתני אלא חדא כדאיתא לעיל. ולא משמע דבעי׳ למימר דתניא כוותיה בחדא בלחוד מדלא פריש לה תלמודא ועוד כי בעי׳ לקמן מאי ואומר נימא דאיצטריך ללמד על מעשה פרה להקישו להפרשה דיום הכפורים לגמרי ולהכי כתיב לעשות ולכפר הלכך הנכון דה״ג לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים וכן גרסין בתוספות ולמאן דגריס כגרס׳ הספרים י״ל דפרה לאסמכתא בעלמא נקטיה לה בקרא:

    מאי בזאת ש״מ תרתיוא״ת והאי בזאת אצטריך למה שאמרו במדרש שנכנס בחבילות של מצוה בזכות התורה שנאמר מאת התורה וכו'. ר״ל דאין משיבין מדברי מדרש שאינם אלא סמך בעלמא ופשוטיה דקרא בעי דרשא.

    ת״ש כאשר עשה וא״ת מ״מ בזאת למה ליי״ל דאתא למעוטי פרה דלא ליתני אלא חדא אי נמי דאי לאו בזאת הוה אמינא דדוקא כהן גדול קמא והשתא דאיכא תרי קראי שמעי׳ בכל כהן גדול ובכל יום הכפורים:

    זה היה מעשה אחר עשרת הדברותפי׳ דליכא למדרש ויכסהו הענן למשה במעשה של קודם הדברות שהרי קודם מתן תורה בכל יום ויום היה עולה ויורד משה להר כדאיתא בקראי ור׳ נתן ור׳ מתיא תרוייהו כר׳ יוסי הגלילי סבי׳ להו שהיה מעשה אחר עשרת הדברות אלא דר׳ יוסי הגלילי סבר דטעמא משום פרישה דנכנס למחנה שכינה ור׳ נתן סבר דפרישה לא היתה אלא למרק אכילה שבמעיו ור׳ מתיא סבר לאיים עליו ודריש לקיש כר׳ יוסי הגלילי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 4a

    Yoma 4a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 304 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לטומאת ביתו שמא אם יזקק לאשתו ותראה דם בשעת ביאה ונמצא טמא שבעת ימים כמשפט בועל נדה ולא יכול לעבוד ביום הכפורים:

    זה וזה כהן דיום הכפורים וכהן דפרה:

    כל שבעה ימי דהפרשה:

    מכל חטאות שהיו שם מכל פרה ופרה היו נותנין קצת למשמרת מן האפר בחיל כך שנינו במסכת פרה (פ"ג משנה יא) ואני שמעתי אפר פרה של משה לא כלה:

    דהואי נמי הזאה בפרישה דמלואים כל ז' דכתיב (ויקרא ח׳:ל״ג) ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם כל ז' עשה להם כחוק יום הראשון:

    ובמלואים דם הזאת מלואים של דם כדכתיב:

    דתני ר' חייא כו' לקמיה בשמעתין מייתי לה:

    מעלה בעלמא בפרה כדאמרן וביוה"כ לכבוד כניסת מחנה שכינה:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 4a · Sefaria

    Tosafot

    נכנסו מים תחת דם דלאו לגמרי דרשה גמורה היא הא דגמרי ממלואים אלא אסמכתא בעלמא דעיקר קרא דכאשר עשה ביום הזה יש לפרש דביום ראשון של ז' ימי המלואים אמר להם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות כל ז' ימי המלואים וכן פרש"י פשוטו בפירוש חומש וכיון דאסמכתא בעלמא הוא אין לחוש אי אמרינן נכנסו מים תחת דם:

    הזאה בסיני מי הוה וא"ת והא הוה בסיני הזאת דם דכתי' (שמות כ״ד:ח׳) ויקח משה את הדם ויזרק על העם ויש לומר אותה זריקה לא היתה בשביל טהרה שהרי לא על משה לבדו נזרק אלא על כל העם אלא דם הברית הוה דכתיב (שם) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם אי נמי ה"ק הזאה כל ז' בסיני מי הוה ותימה לי דלקמן בפירקין (יומא דף ח.) אמרינן אחד זה ואחד זה מזין עליו כל ז' ומסיק דלבד משבת ויש לומר במלואים הויא הזאה כל ז' אבל ביום הכפורים בדורות האחרונים גזרו על ההזאה משום שבות ואסרוה בשבת ותימה לי דלקמן מפרש ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי וכו' ומנא ליה לגמרא דטעמא דרבי מאיר משום חששא לימא משום דגמר ממלואים דהויא הזאה כל ז' ושמא רבי יוסי ברבי חנינא דקאמר הכי לקמן סבירא ליה כריש לקיש דלא גמר ממלואים אלא מעלה בעלמא משום ההיא חששא ראשון דילמא שלישי וכו' אי נמי יש לומר אפילו מאן דגמר ממלואים סבירא ליה דקרא אסמכתא בעלמא וא"כ אי לאו דאיכא טעמא קצת לא הוו מצרכי רבנן הזאה להכי איצטריך לפרושי טעמא:

    תניא כוותיה דריש לקיש דרבי יוסי הגלילי ס"ל כוותיה תימה לי וכרבי יוחנן נמי מי לא תניא הא ר"ע ס"ל כר' יוחנן דלא יליף מסיני וי"ל כבר אייתי לעיל תניא כוותיה דרבי יוחנן דעדיפא מינה דמתניתין סתמא כרבי יוחנן והדר קאמר תניא נמי כוותיה דריש לקיש דאיכא תנא דסבר כוותיה אבל תימה לי מאי קא מייתי מהא דתניא כוותיה דריש לקיש דילמא רבי יוחנן אמר לך אנא דאמר אפילו כרבי יוסי הגלילי דעד כאן לא קאמר ר' יוסי הגלילי אלא בסיני הכי הוה אבל לדורות לא גמרינן מינה לומר דתסגי בפרישת ששה ימים כמו בסיני כדאמר רשב"ל אלא צריך פרישה שבעה ימים כמו במלואים וי"ל כיון דאשכחן ר' אלעזר דקאמר בסמוך ויקרא אל משה [משה] וכל ישראל עומדים וכו' והיינו כר"ע אלמא כרבי עקיבא דריש ליה לקראי מסתמא משמיה דר' יוחנן רביה אמרה ואף על גב דלא אמרה משמיה דרבי יוחנן אשכחן נמי בס"פ האשה רבה (יבמות דף צו:) כי האי גוונא אזל רבי אלעזר אמר לשמעתיה ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן איקפד ר' יוחנן וכו' עד אף ר"א תלמידך יושב ודורש והכל יודעים שתורתך היא אם כן רבי יוחנן דריש להו לקראי כר"ע:

    Tosafot on Yoma 4a · Sefaria

    Ritva

    מכל חטאות שהיו שם פי׳ כי מכל פרה ופרה מצניעין בחיל למשמרת כדאי׳ התם. והכי תנינן התם כל ז׳ הימים היו מזין עליו מכל הפרות שנשרפו כבר לא מצאו משבע עושין משש וכו'. ויש שפירשו דלהכי נקט חטאות שהיו שם לפי שלא היתה פרה שלא היה שם משל משה והראשון עיקר.

    בענין המלואים וא״ת מהיכן אנו למדין דקאי אמלואים וי״ל דהכי כתיב ביה אחרי מות שני בני אהרן שמתו בשמיני למלואים.

    לאפוקי צדוקי׳ שלא יקטיר בחוץ ויכנס לפנים כדברי הצדוקי׳ וכדאיתא לקמן בפרקין.

    וכשם שמפרישי׳ וכו׳ כלו׳ דרבנן אמרו כן מסברא ולאו דליהוי בקרא:

    גרסת הספרים לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים וקשה דהא תניא כוותיה דר׳ יוחנן אמרי׳ ור׳ יוחנן לא מתני אלא חדא כדאיתא לעיל. ולא משמע דבעי׳ למימר דתניא כוותיה בחדא בלחוד מדלא פריש לה תלמודא ועוד כי בעי׳ לקמן מאי ואומר נימא דאיצטריך ללמד על מעשה פרה להקישו להפרשה דיום הכפורים לגמרי ולהכי כתיב לעשות ולכפר הלכך הנכון דה״ג לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים וכן גרסין בתוספות ולמאן דגריס כגרס׳ הספרים י״ל דפרה לאסמכתא בעלמא נקטיה לה בקרא:

    מאי בזאת ש״מ תרתי וא״ת והאי בזאת אצטריך למה שאמרו במדרש שנכנס בחבילות של מצוה בזכות התורה שנאמר מאת התורה וכו'. ר״ל דאין משיבין מדברי מדרש שאינם אלא סמך בעלמא ופשוטיה דקרא בעי דרשא.

    ת״ש כאשר עשה וא״ת מ״מ בזאת למה לי י״ל דאתא למעוטי פרה דלא ליתני אלא חדא אי נמי דאי לאו בזאת הוה אמינא דדוקא כהן גדול קמא והשתא דאיכא תרי קראי שמעי׳ בכל כהן גדול ובכל יום הכפורים:

    זה היה מעשה אחר עשרת הדברות פי׳ דליכא למדרש ויכסהו הענן למשה במעשה של קודם הדברות שהרי קודם מתן תורה בכל יום ויום היה עולה ויורד משה להר כדאיתא בקראי ור׳ נתן ור׳ מתיא תרוייהו כר׳ יוסי הגלילי סבי׳ להו שהיה מעשה אחר עשרת הדברות אלא דר׳ יוסי הגלילי סבר דטעמא משום פרישה דנכנס למחנה שכינה ור׳ נתן סבר דפרישה לא היתה אלא למרק אכילה שבמעיו ור׳ מתיא סבר לאיים עליו ודריש לקיש כר׳ יוסי הגלילי:

    Ritva on Yoma 4a · Sefaria

    Meiri

    בכל יום ויום משבעת ימי הפרישה בין בכה"ג קודם יום הכפורים בין בכהן שנתמנה לשרוף את הפרה מזין עליו מאפר כל החטאות שהיו שם ר"ל שאם שרפו עכשיו פרה והיה שם עדיין אפר מן הראשונה שעברה קודם לה מזין עליו משתיהן וי"מ מאפר כל הפרות שנשרפו כבר שהיו נותנין מכל פרה ופרה קצת מאפרה בחיל למשמרת ואם כלה אפר שבכולם ואין שם אלא אפר פרה אחת מזין עליו ממנה כל שבעה חוץ מיום רביעי להפרשה שאינו צריך הזאה כמו שיתבאר ומגדולי המחברי' פסקו בכה"ג קודם יוה"כ שאין מזין עליו אלא שלישי ושביעי כמו שיתבאר למטה ח' א':

    עד שלא נשרפה הפרה היו מזין בדם על הדרך הנאמר בפרשת מילואים משנשרפה הפרה נכנסו מים תחת דם ולא היו מזין בטומאה אלא במי חטאת אלא שהזאת מצורע היתה בדם ולא במים:

    לענין ביאור זה שנאמר בתורה וישכון כבוד ד' על הר סיני ויכסהו הענן וגו' נחלקו בה ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא שלדעת ר' יוסי אחר מתן עשרת הדברות היא וששת ימים אלו היו תחלה לארבעים יום שעמד משה בהר לקבל שאר התורה ופי' המקרא וישכון כבוד ד' על הר סיני אחר עשרת הדברות ויכסהו הענן למשה ששת ימים מפני שהוצרך ליכנס למחנה שכינה לקבל שאר תורה וקראו בשביעי ועלה לבדו ונמצא שעלה ונתכסה בענן ונתקדש בענן בפרישת האשה ולרבי עקיבא מעשה זה היה קודם עשרת הדברות ופי' המקרא וישכון כבוד ד' מר"ח סיון ויכסהו הענן להר ששת ימים ולא למשה שהרי עדיין לא היה שם וקראו בשביעי לקבל עשרת הדברות ולא לבדו שאף כולם שמעו אלא שחלק כבוד למשה לפרסמו בקריאה ולדברי הכל בששה בסיון ניתנו עשרת הדברות ובשביעי עלה לקבל שאר תורה וכלו ארבעים בסוף ששה עשר בתמוז ובי"ז שבר את הלוחות ושמא תאמר לרבי יוסי מיהא אם אחר ששה בסיון עמד בפרישה ששה ואח"כ עמד ארבעים הרי לא כלו עד כ"ג בתמוז ומ"מ הוא סובר שששה ימי פרישה נמנו עם אותם הארבעים:

    Meiri on Yoma 4a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וכשם שמפרישין לא מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא הס"ד ואח"כ מ"ה לחנכו ללמדו עכ"ל הס"ד כצ"ל מפי' ישן וכ"ה בתוס' לעיל:

    Chidushei Halachot on Yoma 4a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מֹשֶׁה עָלָה בֶּעָנָן וְנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן נראה לי בס"ד שלשה אלו רמוזים באותיות עָנָן שהוא ראשי תיבות עָ לָה נִ תְכַּסָּה נִ תְקַדֵּשׁ. וידוע כל דבר שבקדושה יש בו שלשה חלוקות שהם שלשה הדרגות והם ראש ותוך וסוף ולכן בענן זה עצמו נעשו לו שלשה פעולות טובות אלו שהם 'עָלָה נִתְכַּסָּה נִתְקַדֵּשׁ' והוצרך לשלשה הנזכר כנגד נר"ן [נפש, רוח, נשמה] שבו גם הוא כנגד בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה] כי התורה קבלה מבריאה וזהו עָלָה בעשיה וְנִתְכַּסָּה ביצירה וְנִתְקַדֵּשׁ בבריאה. ונראה לי זכה לענן הקדוש הזה בזכות הענוה שלו דכתיב ביה (במדבר יב, ג) 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם' וכתיב עָנָו בלא יו"ד ואם תאריך אות וא"ו של עָנָו יהיה אותיות עָנָן.

    Ben Yehoyada on Yoma 4a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 4, Amud Aleph, about 304 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “לטומאת ביתו.…”

    2. Segment 234 words

      Opens “אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש: בשלמא…”

    3. Segment 329 words

      Opens “אמר ליה: ולטעמיך מי ניחא? במלואים דם,…”

      Named: רבי חייא.

    4. Segment 445 words

      Opens “תניא כוותי' דרבי יוחנן, תניא כוותיה דריש…”

      Named: רבי יוחנן.

    5. Segment 524 words

      Opens “ואף לדורות כהן גדול פורש שבעה ומשמש…”

    6. Segment 639 words

      Opens “מכאן אמרו: שבעת ימים קודם יוה"כ מפרישין…”

    7. Segment 729 words

      Opens “ואם תאמר: במלואים דם, הכא מים, אמרת:…”

    8. Segment 825 words

      Opens “והאי ״בזאת״ מיבעי ליה לגופיה, בפר בן…”

      Named: רבן לחודיה.

    9. Segment 930 words

      Opens “מאי ״ואומר״? וכי תימא: יוה"כ קמא הוא…”

    10. Segment 1040 words

      Opens “תניא כוותיה דריש לקיש: משה עלה בענן,…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 117 words

      Opens “ר"ע אומר: ״וישכון כבוד ה'״ מראש חודש.…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 4a · Segment 2 — “אמר ליה ר' יוחנן לריש לקיש: בשלמא לדידי דילפינא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026