Talmud Builders

    Yoma 84b

    Back to index

    English translation — Yoma 84b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Come and hear a proof for the matter, as Rabba bar Shmuel taught in the following baraita : With regard to a pregnant woman who smells and craves food, one feeds her until she is satisfied, even on Yom Kippur; and in the case of one whom a mad dog bit, one feeds him from the lobe of its liver; and in the case of one who has pain in his mouth, one places medicine in his mouth on Shabbat; this is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, who said it in the name of Rabbi Matya ben Ḥarash. And the Rabbis say: In this case and no other. The Gemara clarifies: To which case is this one referring? If we say they said this about a pregnant woman, it is obvious; is there anyone who says one should not give a pregnant woman food? Rather, is it not referring to the halakha pertaining to medicine on Shabbat, which they agree is permitted? Learn from this that the Rabbis did not disagree about this.

    2Rav Ashi said: The wording of the mishna is also precise in accordance with this approach, as it was taught in the mishna: And furthermore, Rabbi Matya ben Ḥarash said: In the case of one who suffers pain in his mouth, one places medicine in his mouth on Shabbat, and the Rabbis do not disagree with him and say otherwise. And if it is so that the Rabbis disagree with him, then let the mishna combine the two halakhot and teach them together, and let the Rabbis disagree with both points in the latter clause. Since the mishna was not written this way, but instead the dispute of the Rabbis appears after Rabbi Matya’s statement about the mad dog, learn from here that the Rabbis did not disagree with him about the halakha with regard to medicine.

    3§ The mishna states that one with pain in his throat should be given medicine on Shabbat because it is a case of uncertainty concerning a life-threatening situation. The Gemara asks: Why do I need to say furthermore: And any case of uncertainty concerning a life-threatening situation overrides Shabbat? Rav Yehuda said that Rav said: They stated this not only in a case where there is uncertainty with regard to this Shabbat, but even if the uncertainty is with regard to a different future Shabbat.

    4What are the circumstances in which uncertainty would arise as to whether or not his life will be in danger in the future? They are a case where doctors assess that an ill person needs a certain treatment for eight days, and the first day of his illness is Shabbat. Lest you say: He should wait until evening and begin his treatment after Shabbat so they will not need to desecrate two Shabbatot for his sake, therefore it teaches us that one must immediately desecrate Shabbat for his sake. This is the halakha , despite the fact that an additional Shabbat will be desecrated as a result, because there is uncertainty about whether his life is in danger.

    5That was also taught in a baraita : One heats water for an ill person on Shabbat, whether to give him to drink or to wash him, since it might help him recover. And they did not say it is permitted to desecrate only the current Shabbat for him, but even a different, future Shabbat. And one must not say: Let us wait and perform this labor for him after Shabbat, perhaps he will get well in the meantime. Rather, one heats it for him immediately because any case of uncertainty concerning a life-threatening situation overrides Shabbat. And this is so not only with regard to uncertainty whether his life is in danger on the current Shabbat, but even in a case of uncertainty with regard to danger on a different Shabbat.

    6And these acts should not be performed by gentiles or Samaritans but should be done by the greatest of the Jewish people, i.e., their scholars, who know how to act properly. And one does not say: These actions may be performed based on the advice of women or Samaritans, since they are not considered experts able to declare a person ill enough to override Shabbat. However, the opinions of these people do combine with an additional opinion, meaning that if there is a dispute, their opinions may be considered when coming to a decision.

    7§ The Sages taught in a baraita : One engages in saving a life on Shabbat, and one who is vigilant to do so is praiseworthy. And one need not take permission from a court but hurries to act on his own. How so? If one sees a child who fell into the sea, he spreads a fisherman’s net and raises him from the water. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he catches fish in the net as well. Similarly, if one sees a child fall into a pit and the child cannot get out, he digs part of the ground out around the edge of the pit to create a makeshift step and raises him out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although in doing so he fashions a step.

    8Similarly, if one sees that a door is locked before a child and the child is scared and crying, he breaks the door and takes the child out. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although he intends to break it into boards to be used later. Similarly, one may extinguish a fire by placing a barrier of metal or clay vessels filled with water in front of it on Shabbat when life is endangered. And one who is vigilant and acts quickly is praiseworthy, and one need not seek permission from a court, although he leaves the coals, which can be used for cooking after Shabbat.

    9The Gemara comments: And it is necessary to teach these examples, since each one suggests an original idea. As, had it taught us the halakha of the child who fell into the sea, we would have said: He must act quickly in that case because in the meantime, if he delays, the child will be swept away by the waves and disappear, and therefore the rescuer need not seek permission; but in the case of a child who fell into a pit, who remains there and is in no further danger, one might say the rescuer need not hurry but should request permission from the court first. Therefore, the baraita explains: No, it is necessary to tell us that case, too.

    10And if it had taught us the case of the pit, one might have thought it is because the child is scared at being trapped; but when a door is locked before a child, it is possible to sit on the other side of the door and amuse him with the sound of nuts until Shabbat is over. Therefore, it is necessary to teach that in this case, too, one does not delay but acts immediately because a life is possibly in danger.

    11It was taught in a baraita that one may extinguish a fire by placing a barrier in front of it on Shabbat. The Gemara asks: Why do I need this? What new point is taught by this additional case of a life-endangering situation? The Gemara answers: This halakha applies even if the fire is spreading toward another courtyard. Not only may this be done to save the lives of people in the courtyard on fire; it may also be done to prevent the fire from spreading to an adjacent courtyard.

    12§ Rav Yosef said that Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to saving a life, the Sages did not follow the majority as they do in other areas of halakha . The Gemara asks: What are the circumstances? When does one not follow the majority? If we say that one does not follow the majority in a case where there are nine Jews and one gentile among them and a building collapses on one of them, then in that case the majority of people are Jews and yet one desecrates Shabbat to save the trapped person. In such a case one is in fact following the majority. Alternatively, if the group is half Jews and half gentiles, the ruling is lenient with regard to a case of uncertainty concerning a life-threatening situation. But this, too, is not a case where one follows the minority, as there is an even chance that the victim is a Jew.

    13Rather, it is referring to a case where there are nine gentiles and one Jew. However, this too is obvious. One saves the trapped individual because the group is in a fixed location, and there is a principle that whenever a group is in a fixed location it is considered as though it were evenly divided. In this case, despite the fact that the group’s majority is gentile, it is considered as though it were composed half of Jews and half of gentiles.

    14The Gemara answers: No, it is necessary to teach that one does not follow the majority in a case where one individual did not remain with the group in their courtyard but separated and went to another courtyard, and a building collapses on him. Lest you say: One should follow the principle that whatever is separated from a group is considered to have left from the majority, and since there was a majority of gentiles there the individual who left the group was probably a gentile, and it is not necessary to clear the debris for a gentile on Shabbat, therefore it teaches us that with regard to uncertainty in a situation of saving a life, one does not follow the majority.

    15The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Asi say that Rabbi Yoḥanan said: If there are nine gentiles and one Jew and a building collapses on one of them, if it is in that same courtyard one removes the debris, but in another courtyard one does not remove the debris? The Gemara answers: This is not difficult; there is no contradiction between the halakhot . This case, where one removes the debris, is when they all left for another courtyard and it is clear that the Jew was among them. Consequently, the principle of being in a fixed location still applies, and it is considered a case of uncertainty. That other situation is when only a minority of them left for the other courtyard, and it is unknown whether the Jew left with them.

    16The Gemara asks: Did Shmuel actually say this, that one does not follow the majority with regard to saving a life? Didn’t we learn in a mishna: If one finds an abandoned child in a city and his parents are unknown, if the majority of the city are gentiles the child is considered a gentile; and if the majority of the city are Jews the child is considered a Jew; if the city is composed of half gentiles and half Jews, the child is considered a Jew? And Rav said: They taught this, that he is a Jew, only with respect to sustaining him but not with respect to attributing a lineage to him. One does not say that he is definitely Jewish based on the majority. Therefore, with regard to the halakhot of marriage, his status remains uncertain. If the abandoned child is a girl, she is not permitted to marry a priest, who may marry only a woman of certain lineage.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ת"ש דתני רב יוסף עוברה שהריחה וכו' ומי שנשכו וכו' והחושש בפיו וכו' וחכ"א בזו - אנו מודים ולא באחרת:

    בזו אהייא אי נימא אעוברה פשיטאוכי עוברה שהריחה ר' מתיא קתני לה סתמא היא:

    אלא לאו אסםקיימי דאילו אחצר כבד תנן פלוגתא במתני' ש"מ דבסם מודו:

    לא ספק שבת זו בלבדלא שיהא ספק הנפשות לשבת זו אלא אפילו אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת הבאה:

    והיכי דמי כגון דאמדוהרופאים לעשות לו הרפואה שמנה ימים:

    להברותורחיצה שמא יבריא מאיליו:

    על פי נשיםאם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן:

    אבל מצטרפין לדעת אחרתכגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל:

    פקוחדשקומברנ"ש בלע"ז בכל דבר שצריך לו לנפש להעביר סכנת מות:

    ואע"ג דצייד כווריעמו כל הני אע"ג דקאמר הכא משנה יתירה דייק דקתני ואינו צריך ליטול רשות למה ליה דתני הכא הא תני ליה והזריז ה"ז משובח אלא הא אתא לאשמועינן שאפי' הוא צריך לדבר:

    עוקר חוליאכדי להשפיל שפת הבור ויהא נוח ליכנס:

    ננעלה דלתוהתינוק נבעת:

    למתבר' בשיפינסרים שצריך להם לישנא אחרינא בשיפי קיסמין להדלקה:

    ומפסיקין מפני הדליקהבכלים של מתכת או של חרס מלאים מים ובדליקה שיש בה סכנת נפשות קאמר:

    דקא מכיך מכוכימשפיל ומציע הגחלים לצלות עליהם לערב:

    דאדהכי והכיאם ילך לבית דין לישאל אזיל ליה לאיבוד:

    משבש ליהמפתהו ומקרקש לו אגוזים:

    דאפילו לחצר אחרתדליקה בחצר זו ונפשות בחצר אחרת והם חולים או קטנים:

    לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרובדאם ספק כותי או ספק ישראל מפקחין ואע"ג דרובא כותים הוו התם:

    אי נימא תשעה ישראל וחד כותיונפל' מפולת על אחד מהן ואין ידוע אם ישראל אם כותי הוא:

    אלא דאיכא תשעה כותים וחד ישראלואשמועינן דאף על גב דרובא כותים חיישינן שמא ישראל הוא ומפקחין הא נמי פשיטא דקי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דנפקא לן בסנהדרין ובכתובות מוארב לו פרט לזורק אבן לגו:

    לא צריכא דפרוש לחצר אחרתושם נפלה על האחד מפולת דבכל דוכתא אמרינן כל דפריש מרובא פריש במידי דניידי והכא לא אמרי' הכי ואע"ג דבפרישתן כולהו ניידי:

    הא דפרוש כולהוהואיל ואיתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי (ליה) לא אזלינן בתר רובא:

    הא דפרוש מקצתייהוולא ידעינן אי הוה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק:

    והא תנן תינוק מושלךמשנה היא בסדר טהרות בעיר שישראל וכותים דרים בה:

    לא שנודאם רוב ישראל מחזקינן ליה לישראל אלא להחיותו:

    אבל לייחסוכגון אם נקבה היא שיהא כהן מותר בה לא ואפי' ליכא למיחש לאסופי כגון הנך דאמרי' במס' קידושין (דף עג:) תלי בדיקולא תלי פיתקא רמי חומרא משלטי הדמי' חיישינן שמא כותית היא וגיורת אסורה לכהונה ואע"ג דרוב ישראל מעלה עשו ביוחסין דבעינן תרי רובי כדאמרי' בכתובות בפ"ק (דף טו.):

    יומא 84 עמוד ב

    1תא שמע, דתני רבה בר שמואל: עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה, ומי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת, דברי ר"א בר' יוסי, שאמר משום ר' מתיא בן חרש. וחכמים אומרים: בזו ולא באחרת. ״בזו״ אהייא? אילימא אעוברה, פשיטא! עוברה מי איכא למאן דאמר דלא? אלא לאו אסם. שמע מינה.

    2רב אשי אמר: מתני' נמי דיקא ועוד אמר רבי מתיא בן חרש: החושש בפיו מטילין לו סם בשבת, ולא פליגי רבנן עליה. ואם איתא דפליגי רבנן עליה, ליערבינהו וליתנינהו, וליפלגו רבנן בסיפא. ש"מ׃

    3מפני שספק נפשות הוא וכו'. ל"ל תו למימר: ״וכל ספק נפשות דוחה את השבת״? אמר רב יהודה אמר רב: לא ספק שבת זו בלבד אמרו, אלא אפילו ספק שבת אחרת.

    4היכי דמי? כגון דאמדוה לתמניא יומי, ויומא קמא שבתא. מהו דתימא: ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא, קמ"ל׃

    Baraita

    5תניא נמי הכי: מחמין חמין לחולה בשבת, בין להשקותו בין להברותו. ולא שבת זו בלבד אמרו, אלא לשבת אחרת. ואין אומרים: נמתין לו שמא יבריא, אלא מחמין לו מיד, מפני שספק נפשות דוחה את השבת. ולא ספק שבת זו, אלא אפי' ספק שבת אחרת.

    6ואין עושין דברים הללו, לא ע"י נכרים ולא ע"י כותיים, אלא ע"י גדולי ישראל. ואין אומרין יעשו דברים הללו, לא ע"פ נשים, ולא ע"פ כותיים, אבל מצטרפין לדעת אחרת.

    Baraita

    7ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד הא כיצד? ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא צייד כוורי. ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד אע"ג דמתקן דרגא.

    8ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מיכוין למיתבר בשיפי. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת, והזריז ה"ז משובח, ואין צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא ממכיך מכוכי.

    9וצריכא: דאי אשמועינן ים משום דאדהכי והכי אזל ליה, אבל בור, דקא יתיב אימא לא, צריכא.

    10ואי אשמועינן בור משום דקא מיבעית, אבל ננעלה דלת, אפשר דיתיב בהאי גיסא ומשביש ליה באמגוזי. צריכא.

    11מכבין ומפסיקין. למה לי? דאפי' לחצר אחרת.

    12אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב. היכי דמי? אי נימא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד בינייהו רובא ישראל נינהו, (אלא) פלגא ופלגא, ספק נפשות להקל.

    13אלא דאיכא תשעה כותיים וישראל אחד. הא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי!

    14לא צריכא, דפרוש לחצר אחרת, מהו דתימא: כל דפריש מרובא פריש, קמ"ל דלא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב.

    15איני?! והאמר ר' אסי א"ר יוחנן: תשעה כותיים וישראל אחד באותה חצר מפקחין, בחצר אחרת אין מפקחין! לא קשיא: הא דפרוש כולהו, הא דפרוש מקצתייהו.

    16ומי אמר שמואל הכי? והתנן: מצא בה תינוק מושלך, אם רוב כותיים כותי ואם רוב ישראל ישראל, מחצה על מחצה ישראל. ואמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל לייחסו לא.

    Tosafot

    אלא בגדולי ישראלואפי' היכא דאפשר בנכרי מצוה בישראל שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבא לידי סכנה:

    מכבין ומפסיקין בפני הדליקהתימה לי דהוה ליה זו ואין צריך לומר זו כיון דאפי' לכבויי שרי כ"ש להפסיק וי"ל אפי' לאתויי כלים דרך רשות הרבים ולהפסיק בהן דס"ד אמינא דווקא לכבויי שרי אבל כולי האי להביא כלים דרך רשות הרבים מליאים מים דאיכא תרתי הוצאה והכנסה וגרם כיבוי ועוד ס"ד אמינא כיבוי שרי טפי שהוא ברור יותר שיציל אבל להביא כלים דילמא קודם שיביאם תעבור הדליקה ונמצא שחילל שבת שלא לצורך קמ"ל:

    הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהונראה לפרש דפרוש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי פרוש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת הא דפרוש מקצתייהו שלא פירש מכאן לאותה חצר אחרת אלא אחד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב אשי ממתניתין נמי שמעת לה מדלא קתני מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. והחושש בפיו אין מטילין לו סם בשבת. ור' מתיא בן חרש מתיר בשניהם אלא במי שנשכו כלב שוטה פליגי ובהא לא פליגי. ש"מ במטילין לו סם בשבת לא פליגי ש"מ.

    וכל ספק נפשות דוחה את השבתתניא מחמין לו חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין היום שמא יבריא ולא נחלל את השבת.

    אלא מחמין לו מידוספקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת. ואין אומרים יעשו דברים הללו ע"י נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל.

    ואין עושין דברים הללו לא ע"י נשים וע"י כותים אבל מצטרפין לדעת אחרת.

    ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד. כיצד ראה תינוק נפל לים פורס מיד מצודה ומעלהו [דאע"ג] דצייד כוורי. ומי שראה תינוק נפל לבור עוקר חוליא מיד בשבת ומעלהו. ואע"ג דקא עביד דרגא וכן מי שראה שננעל דלת בפני תינוק שוברה ומוציא התינוק. אע"ג דשקיל לה בשופינא.

    מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבתובכל אלו כולן הזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד: ירושלמי תני הזריז משובח והנשאל והשואל ה"ז שופך דמים. ר' חייה בש"ר יוחנן מבוי שכולו כותים וישראל אחד דר בתוכו נפלה בתוכו מפולת מפקחין עליו בשבת [בשביל] ישר' [שיש] שם עד [כמה].

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 84b

    Yoma 84b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 470 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ת"ש דתני רב יוסף עוברה שהריחה וכו' ומי שנשכו וכו' והחושש בפיו וכו' וחכ"א בזו - אנו מודים ולא באחרת:

    בזו אהייא אי נימא אעוברה פשיטא וכי עוברה שהריחה ר' מתיא קתני לה סתמא היא:

    אלא לאו אסם קיימי דאילו אחצר כבד תנן פלוגתא במתני' ש"מ דבסם מודו:

    לא ספק שבת זו בלבד לא שיהא ספק הנפשות לשבת זו אלא אפילו אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת הבאה:

    והיכי דמי כגון דאמדוה רופאים לעשות לו הרפואה שמנה ימים:

    להברותו רחיצה שמא יבריא מאיליו:

    על פי נשים אם נשים או כותים אומרים צריך אין מחללין על פיהן:

    אבל מצטרפין לדעת אחרת כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 84b · Sefaria

    Tosafot

    אלא בגדולי ישראל ואפי' היכא דאפשר בנכרי מצוה בישראל שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבא לידי סכנה:

    מכבין ומפסיקין בפני הדליקה תימה לי דהוה ליה זו ואין צריך לומר זו כיון דאפי' לכבויי שרי כ"ש להפסיק וי"ל אפי' לאתויי כלים דרך רשות הרבים ולהפסיק בהן דס"ד אמינא דווקא לכבויי שרי אבל כולי האי להביא כלים דרך רשות הרבים מליאים מים דאיכא תרתי הוצאה והכנסה וגרם כיבוי ועוד ס"ד אמינא כיבוי שרי טפי שהוא ברור יותר שיציל אבל להביא כלים דילמא קודם שיביאם תעבור הדליקה ונמצא שחילל שבת שלא לצורך קמ"ל:

    הא דפרוש כולהו הא דפרוש מקצתייהו נראה לפרש דפרוש כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי פרוש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת הא דפרוש מקצתייהו שלא פירש מכאן לאותה חצר אחרת אלא אחד:

    Tosafot on Yoma 84b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב אשי ממתניתין נמי שמעת לה מדלא קתני מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. והחושש בפיו אין מטילין לו סם בשבת. ור' מתיא בן חרש מתיר בשניהם אלא במי שנשכו כלב שוטה פליגי ובהא לא פליגי. ש"מ במטילין לו סם בשבת לא פליגי ש"מ.

    וכל ספק נפשות דוחה את השבת תניא מחמין לו חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין היום שמא יבריא ולא נחלל את השבת.

    אלא מחמין לו מיד וספקו דוחה את השבת ולא ספק שבת זו אלא ספק שבת אחרת. ואין אומרים יעשו דברים הללו ע"י נכרים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל.

    ואין עושין דברים הללו לא ע"י נשים וע"י כותים אבל מצטרפין לדעת אחרת.

    ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד. כיצד ראה תינוק נפל לים פורס מיד מצודה ומעלהו [דאע"ג] דצייד כוורי. ומי שראה תינוק נפל לבור עוקר חוליא מיד בשבת ומעלהו. ואע"ג דקא עביד דרגא וכן מי שראה שננעל דלת בפני תינוק שוברה ומוציא התינוק. אע"ג דשקיל לה בשופינא.

    מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת ובכל אלו כולן הזריז ה"ז משובח וא"צ ליטול רשות מב"ד: ירושלמי תני הזריז משובח והנשאל והשואל ה"ז שופך דמים. ר' חייה בש"ר יוחנן מבוי שכולו כותים וישראל אחד דר בתוכו נפלה בתוכו מפולת מפקחין עליו בשבת [בשביל] ישר' [שיש] שם עד [כמה].

    Rabbeinu Chananel on Yoma 84b · Sefaria

    Meiri

    חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ורצו עשרה בני אדם והביאו עשרה גרוגרות בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורים ואפי' הבריא בראשונה וכך היא שנויה במסכת מנחות פרק ר' ישמעאל ס"ד א' וכן שאם יש שתי גרוגרות בשני עוקצין ושלש גרוגרות בעוקץ אחד מביאין את השלש הואיל וממעט בקצירה:

    כל שהתרנו בענין ספק נפשות להקל אף בספק שבת אחרת כן ר"ל שאם חלה בשבת ואמרו עליו שהוא צריך לרפואה שמנה ימים רצופים שנמצאו בהם שתי שבתות אין אומרין נמתין שלא להתחיל ברפואתו עד מוצאי שבת כדי שלא נחלל עליו אלא שבת אחת שהרי היום מיהא אינו בספק מיתה אלא מתחילין ברפואתו מיד:

    מחמין חמין לחולה לכתחלה בשבת בין להשקותו שהוא דבר מועט בין להברותו ר"ל להרחיצו כדי לחזק איבריו אע"פ שרחיצה זו של חיזוק איברים אין בה צורך למהירות כל כך והיה לנו לומר שנמתין לה כדי שלא נחלל בה שבת שמ"מ ממהרת היא בחזוק איבריו ואין משהין לו שום דבר תועלת לגמור רפואת החולי וזה שנאמר בסוגיא זו אין אומרין נמתין לו עד שיבריא י"מ בו אין אומרין להמתין מצד שיש לחוש שמא יבריא מאליו ולא יצטרך היום לכך ונראה לי בפירושו אין אומרין להמתין בדברים אלו עד שיבריא ר"ל אא"כ הבריא ונתברר שאינו צריך ואין צריך לעשות דברים אלו לא על ידי גוים ולא ע"י קטנים אלא אף בגדולים וצריך להזהר שלא לעשותם על ידי נשים וכותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת ר"ל שמתעצלין בדבר מפני שמפקפקים על שאנו מצוים אותם לעשות ואין אנו עושים בעצמינו שמא יש סרך איסור בדבר ושאנו מקילים בהם שלא להקפיד אם יתלה הקולר בצוארם וי"מ בה שמדמין מלתא למלתא ויבואו להקל במה שאין בו סכנה ואין נראה כן ויש גורסין אבל מצטרפין לדעת אחרת ומפרשים בה שאם נשים וכותים אומרים צריך אין מחללין על פיהם אפילו הוחזקו בבקיאים אבל מצטרפין לדעת אחרת ר"ל שאם אמרו שלשה אינו צריך ואחד ואשה עמו אומרים צריך הרי אומדנת האשה חשובה לעשות צירופה כשנים אומרים צריך להיות נקראים תרי וכבר ביארנו תרי כמאה וכו':

    מפקחין פיקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין אף במקום שיש עמה סרך למלאכה אחרת כיצד ראה תינוק שנפל בים פורש מצודה ומעלהו והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין אע"פ שהוא יודע בודאי שצד דגים עמו ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדגים ואם נתכוין לכך פטור מ"מ הואיל והוא מתכוין גם כן להעלות את התינוק ולא עוד אלא אפי' נתכוין להעלות דגים לבד ולא לתינוק כל שהעלה תינוק עמו פטור ואצ"ל אם כיון לתינוק והעלה דגים לבד שפטור ובתלמוד המערב אמרו במסכת שבת פרק אורג ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוין להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר היה מפקח בגל ונתכוין להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר ויראה על מותר זה שפירושו פטור שלכתחלה ודאי כך שמצרף כונת איסור עם כונת היתר אסור:

    ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא להשפיל שפת הבור ומעלהו ואע"פ שמתקן בה מדריגה לצורך חול בשעת עקירתו ננעלה דלת בפני תינוק ויש לחוש שמא יבעת וימות שובר את הדלת ומוציאו ואע"פ שהוא מבקע עצים לנסרים שהוא צריך להם:

    נפלה דליקה ויש שם אדם שיש לחוש לו מכבין אותה להציל אותו ממנה והורסים כדי להפסיק בדליקה שלא תתפשט למקום שיש לחוש שם לסכנת נפשות ואפי' היתה הדליקה בחצר אחת והתינוק בחצר אחרת הואיל ומ"מ יש לחוש שתתפשט הדליקה לשם ואע"פ שבשעת כיבוי הוא ממעך את הקרקע ומשוה גומות:

    פיקוח נפש אין הולכין בו אחר הרוב כיצד חצר שהיו בו ישראלים ועובדי האלילים עמהם שאין אנו מצווים לחלל שבת עליהם אחר שאין להם שום דת ונפלה עליהם מפלת מפקחין על הכל ולא סוף דבר בשישראל רוב או כשהם מחצה שספק נפשות להקל אלא אף בתשעה מהם גוי' וישראל אחד ביניהם ולא סוף דבר כשהיו במקום קביעותם שהרי כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא אף כשפירשו ממקום קביעותם ומ"מ יש בזה צד שאין מפקחין והוא שאמרו הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו כלומר פירשו כולם ממקום קביעותם והלכו זה בבית זה וזה בבית זה ולא נשאר שם אפילו אחד ונפל מפולת על אחד מהן מפקחין שהרי אי אפשר שלא היה אחד מן הפורשים ישראל ושמא זה שהרי חזקת רוב גוים כבר הלכה לה אבל אם נשתייר אפילו אחד בחצר ראשונה אומרים על הפורש שמן הרוב פירש ואין מפקחין הא כל שנפל בחצר ראשונה הואיל והוחזק שם ישראל מפקחין אפי' לא נשתייר שם אלא אחד וי"מ בהיפך שאם פרשו כולם ואחר שפירשו הלך אחד מהם לחצר אחרת אין מפקחין שהרי לא הוחזק כאן ישראל אבל אם לא פירשו אלא מקצתם והלכו להם ונכנס אחד מהם לבית אחד ונפלה עליו מפולת מפקחין שחוששין שמא זה הוא הישראל מאחר שלא בעקרה כל החבורה ממקומה והרי החבורה נידונת כמחצה על מחצה כל הפורש ממנה מפקחין עליו ואם הוא מחצה ישראל מפקחין על כל ספק מהם בין בפריש כולהו בין בפריש מקצתיהו וי"מ פריש כולהו מפקחין שאין כאן אלא חדא ספיקא פריש מקצתיהו אין מפקחין שיש כאן תרי ספיקי ואין זה כלום שבפקוח נפש אף בתרי ספיקי מפקחין וכמו שאמרו פ"ג א' מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם ספק חי ספק מת ספק גוי ספק ישראל מפקחין ואע"פ שאפשר לפרשה באו או מ"מ הדברים נראין שאפי' היו שם כל הספיקות ביחד מפקחין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    Meiri on Yoma 84b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הא דפרוש כו' ואע"ג דניידי ליה לא אזלינן בתר רובא עכ"ל ובד"ה ושמואל אמר כו' וכ"ש ברוב נכרים הס"ד:

    Chidushei Halachot on Yoma 84b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 84, Amud Bet, about 470 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 159 words

      Opens “תא שמע, דתני רבה בר שמואל: עוברה…”

      Named: רבה, שמואל.

    2. Segment 233 words

      Opens “רב אשי אמר: מתני' נמי דיקא ועוד…”

      Named: רב אשי, רבי מתיא.

    3. Segment 330 words

      Opens “מפני שספק נפשות הוא וכו'. ל"ל תו…”

      Named: רב יהודה.

    4. Segment 422 words

      Opens “היכי דמי? כגון דאמדוה לתמניא יומי, ויומא…”

    5. Segment 544 words

      Opens “תניא נמי הכי: מחמין חמין לחולה בשבת,…”

    6. Segment 629 words

      Opens “ואין עושין דברים הללו, לא ע"י נכרים…”

    7. Segment 752 words

      Opens “ת"ר מפקחין פקוח נפש בשבת, והזריז ה"ז…”

    8. Segment 837 words

      Opens “ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו,…”

    9. Segment 916 words

      Opens “וצריכא: דאי אשמועינן ים משום דאדהכי והכי…”

    10. Segment 1017 words

      Opens “ואי אשמועינן בור משום דקא מיבעית, אבל…”

    11. Segment 117 words

      Opens “מכבין ומפסיקין. למה לי? דאפי' לחצר אחרת.…”

    12. Segment 1233 words

      Opens “אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר…”

      Named: רב יוסף, רב יהודה, שמואל.

    13. Segment 1318 words

      Opens “אלא דאיכא תשעה כותיים וישראל אחד. הא…”

    14. Segment 1418 words

      Opens “לא צריכא, דפרוש לחצר אחרת, מהו דתימא:…”

    15. Segment 1525 words

      Opens “איני?! והאמר ר' אסי א"ר יוחנן: תשעה…”

    16. Segment 1630 words

      Opens “ומי אמר שמואל הכי? והתנן: מצא בה…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 84b · Segment 15 — “איני?!

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 84b · Segment 12 — “אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 84b · Segment 12 — “…רב יהודה אמר שמואל: לא הלכו בפקוח נפש אחר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 84b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026