Talmud Builders

    Yoma 75b

    Back to index

    English translation — Yoma 75b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1However, bread, which is essential, they asked for appropriately. Therefore, it was given to them appropriately, in the morning, when there was time to prepare it. The Gemara comments: From here, the Torah teaches etiquette, that it is proper to eat meat only at night, as Moses said to the children of Israel: “This shall be, when the Lord will give you in the evening meat to eat” (Exodus 16:8). The Gemara asks: But didn’t Abaye say that someone who has a meal should eat it only in the day? The Gemara answers: We mean to say: Like day. It is not necessary to eat the food in the daytime, as long as one can see what he eats. Rabbi Aḥa bar Ya’akov said: At the beginning, the Jewish people were like chickens pecking at the garbage; any time there was food they grabbed it and ate it, until Moses came and set specific times to eat, as the verse implies. He set mealtimes for them in the morning and in the evening.

    2It was stated with regard to the quail: “While the meat was yet between their teeth, before it was chewed, the anger of the Lord was kindled against the people” (Numbers 11:33), which means that they died immediately. However, it also states: “You shall not eat it for only one day…but for an entire month until it comes out of your nostrils and becomes loathsome to you” (Numbers 11:19–20). How can these texts be reconciled? The average people died immediately, but the wicked continued to suffer in pain for a month and then died.

    3The verse states: “And they spread them [ vayishteḥu ] out for themselves round about the camp” (Numbers 11:32). Reish Lakish said: Do not read it as vayishteḥu . Rather, read it as vayishḥatu . This teaches that the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, were liable to receive the punishment of slaughter due to their demand. The verse states: “Spread out [ shato’aḥ ]” (Numbers 11:32). A tanna taught in the name of Rabbi Yehoshua ben Korḥa: Do not read it as shato’aḥ but as shaḥot . This teaches that other food fell for the Jewish people along with the manna. The food was something that requires ritual slaughtering [ sheḥita ], referring to birds. Rabbi Yehuda HaNasi said: And do you learn this from here? Do we need to alter the word for this purpose? Isn’t it already stated explicitly: “And he rained meat upon them like dust, and winged birds like the sand of the seas” (Psalms 78:27)?

    4And it was taught in a related baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states: “Then you shall slaughter of your herd and of your flock which the Lord has given you, as I have commanded you” (Deuteronomy 12:21). This teaches that Moses was commanded in the laws of ritual slaughter to cut the gullet and the windpipe in the neck. And with a bird one must cut through the majority of one pipe, and with an animal one must cut through the majority of both pipes. Moses was commanded these laws along with the other details of slaughtering. According to Rabbi Yehuda HaNasi, the word shatoaḥ does not teach us about ritual slaughter. Rather, what is the meaning when the verse states: Shatoaḥ ? It teaches that the manna fell in layers [ mashtiḥin ] in a straight row.

    5With regard to the manna, it is written “bread” (Exodus 16:4), and it is written “oil” (Numbers 11:8), and it is written “honey” (Exodus 16:31). How can we reconcile these verses? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: For the youth it was like bread, for the elderly it was like oil, and for the children it was like honey. Each received what was appropriate.

    6The Gemara comments further: The word quail is written shlav , with the letter shin , but we read it as slav , with the letter samekh . What does this teach us? Rabbi Ḥanina said: The righteous eat it in peace [ shalva ], based on the written form of the word; whereas the wicked eat it, and it seems to them like thorns [ silvin ], based on the way the word is read.

    7Furthermore, with regard to the quail: Rav Ḥanan bar Rava said: There are four types of quail and these are they: Sikhli , and kivli , and pasyoni , and slav . The best tasting of all is the sikhli . The worst of all is the slav . The Gemara relates how tasty even the quail was that the Jews ate in the desert: It was as small as a sparrow, and they would place it in the oven to roast, and it expanded until it filled the entire oven. They would place it upon thirteen loaves of bread, and even the last loaf on the bottom could be eaten only when mixed with other food, due to all the fat it had absorbed from the quail.

    8It is told that Rav Yehuda found quail among his barrels of wine, and Rav Ḥisda found quail among logs of wood in his storeroom. Every day Rava’s sharecropper brought him a quail that he found in his fields. One day, he did not bring him one because he failed to find any. Rava said to himself: What is this, why is today different? He went up to the roof to think about it. He heard a child say the verse: “When I heard, my innards trembled, my lips quivered at the voice, rottenness enters into my bones, and I tremble where I stand; that I should wait for the day of trouble when he comes up against the people that he invades” (Habakkuk 3:16). Rava said: Learn from this that Rav Ḥisda has died. I am therefore not worthy to receive the quail anymore, since it is on account of the teacher that the student eats. When Rav Ḥisda was alive, Rava received the quail due to Rav Ḥisda’s merit; now that he had died, Rava was not worthy to receive the quail.

    9§ Furthermore, with regard to the manna it is written: “And when the layer of dew lifted, behold, upon the face of the wilderness there lay a fine flaky substance, as fine as frost on the ground” (Exodus 16:14), indicating that the dew covered the manna. And it is written: “ And when the dew fell upon the camp in the night, the manna fell upon it” (Numbers 11:9), meaning that the manna fell on top of the dew. How can these verses be reconciled? Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: There was dew above and dew below, with the manna in between, and the manna appeared as if it were placed in a box [ kufsa ] of dew.

    10The verse describes the manna as “a fine flaky [ meḥuspas ] substance” (Exodus 16:14). Reish Lakish said: Meḥuspas means it was a substance that dissolved [ maḥ ] on the palm [ pas ] of the hand. Since it was so fine, it dissolved upon contact. Rabbi Yoḥanan said: It was a substance that was absorbed in all 248 limbs, the numerical equivalent of the word meḥuspas . The Gemara expresses surprise at this: If one calculates the value of the letters in the word meḥuspas , it is more, totaling 254. Rabbi Naḥman bar Yitzḥak said: Meḥuspas is written in the Torah without the letter vav . Therefore, the total is exactly 248.

    11The Sages taught: The Torah states: “And He caused manna to rain upon them for food, and He gave them of the grain of heaven. Man did eat the bread of the mighty [ abirim ]” (Psalms 78:24–25). “Bread of the mighty” is bread that the ministering angels eat; this is the statement of Rabbi Akiva. When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them to go and tell Akiva: Akiva you have erred. Do the ministering angels eat bread? It is already stated about Moses, when he ascended on high: “Bread I did not eat and water I did not drink” (Deuteronomy 9:9). If even a man who ascends on high does not need to eat, certainly the ministering angels do not need to eat. Rather, how do I establish the meaning of the word abirim ? It can be explained as bread that was absorbed into all 248 limbs [ eivarim ], so that there was no waste.

    12The Gemara asks: But if so, how do I establish the verses: “And you shall have a spade among your weapons, and it shall be that when you relieve yourself outside, you shall dig with it, and shall turn back and cover your excrement” (Deuteronomy 23:14) and “You shall have a place also outside the camp where you can relieve yourself ” (Deuteronomy 23:13). From here we learn that there was waste in their bowels, as they had to leave the camp to relieve themselves. The Gemara explains: This waste was not a byproduct of the manna; it was from food items that the gentile merchants sold them.

    13Rabbi Elazar ben Perata disagrees and says: The manna caused even items that the gentile merchants sold them to be completely digested, so that even other food that they ate produced no waste. But then how do I establish the verse: “And you shall have a spade among your weapons”? After they sinned, the manna was not as effective. The Holy One, Blessed be He, said: I initially said that they would be like ministering angels who do not produce waste; now I will trouble them to walk three parasangs to leave the camp in order to relieve themselves.

    14How do we know that the Israelite camp was three parasangs? As it is written: “And they camped by the Jordan from Beth-Jeshimoth to Abel-shittim” (Numbers 33:49), and Rabba bar bar Ḥana said: I saw that site and it was three parasangs in length. And a baraita taught: When the Jews relieved themselves in the desert, they did not relieve themselves ahead of themselves, i.e., in the direction of their travel, nor to the side of the camp, but behind the camp, in a place that they had already traveled. Consequently, those near the front of the camp had to walk a distance of three parasangs from their homes to leave the camp.

    15Furthermore, with regard to the manna, the verse states Israel’s complaint: “But now our soul is dry, there is nothing at all; we have nothing beside this manna to look to” (Numbers 11:6). They said: This manna will eventually swell in our stomachs and kill us; is there anyone born of a woman who ingests food but does not expel waste? This supports the Gemara’s claim that the manna did not create waste.

    16When these words were said before Rabbi Yishmael, he said to them: Do not read it as abirim . Rather, read it as eivarim , limbs. The manna was something that was absorbed by 248 limbs. But, how do I establish “And you shall have a spade among your weapons”? From the food items that came to them from overseas lands. Rabbi Yishmael disagrees with Rabbi Elazar ben Perata with regard to the effect the manna had on the digestion of other foods.

    17Alternatively, “Man [ ish ] did eat the bread of the mighty” (Psalms 78:25);

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לחם ששאלו כהוגןשאי אפשר להיות בלא לחם:

    ניתן להם כהוגןבבוקר שיש שהות להכינו:

    שלא כהוגןירד להם עם חשיכה שעה שאינה ראויה לתקן אותה עד שעת הסעודה:

    כעין יממאבאור האבוקה:

    וקבע להם זמן סעודהבבקר ובערב:

    שירד להם דבר שטעון שחיטהומלמד שהשליו דבר שטעון שחיטה היה:

    וזבחת כאשר צויתיךולא מצינו בתורה ציווי הזביחה היאך מכאן אתה למד שנמסרו לו הלכות שחיטה על פה:

    משטיחיןהשליו היה עשוי לפניהן על הארץ משטיחין ליטריד"ש בלעז:

    לחם יפה לבחורים ושמן לזקנים ודבש לתינוקות כתיב שמן כטעם לשד השמן ואין זה לשון שומן אלא לשון שמן לפיכך טעמו נקוד למעלה ומ"ם שלו נקוד פתח קטן ולפי שהוא סוף פסוק נהפך השי"ן לינקד בקמץ גדול:

    כסילויםקוצים בלשון ארמי:

    ומותבינן לה בתנוראכך מנהגם לצלות שפודיהם בתנור:

    ותפחמרוב שומנו הוא נתפח ונעשה עב:

    אתליסר ריפיזו על זו ריפי ככרות:

    ותחתונה אינה נאכלתמרוב השומן הנבלע בה וכל שכן העליונות:

    משתכח ליההיו נמצאות לו בין חביותיו שהיו ממציאין לו מן השמים:

    רב חסדאחמוה דרבא הוה ורבו הוה:

    ובדיל רבהבזכות הרב היה אוכל התלמיד:

    כתיב ותעל שכבת הטלוהנה על פני המדבר כשהיה הטל עולה מן הארץ לקראת החמה כדרכו היה נראה על פני המדבר דק מחספש למדנו שהיה הטל מכסה את המן עד שעה שהטל עולה לקראת החמה וכתיב ירד המן עליו אלמא טל מלמטה:

    קופסאאשקרו"ן בלעז:

    נימח על פיסת הידמחוספס נוטריקון:

    נבלע באיבריםאינו יוצא מן המעיים:

    לאחר שסרחושנתלוננו על כך שאמרו בלחם הקלוקל (במדבר כא):

    לא לפניהם ולא לצידיהםשאין יודעים לאיזה צד עננים הולכים:

    אלא לאחוריהםדיודעים הם שלא יחזרו לאחוריהן ואותן שלפנים צריכין לצאת לסוף המחנה מאחור:

    יומא 75 עמוד ב

    1לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן. מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה. והאמר אביי: האי מאן דאית ליה סעודתא לא לאכלי' אלא ביממא! כעין יממא קא אמרינן. אמר רב אחא בר יעקב: בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולים שמנקרין באשפה, עד שבא משה וקבע להם זמן סעודה.

    2(במדבר יא, לג) ״הבשר עודנו בין שיניהם״, וכתיב: ״(במדבר יא״, כ) ״עד חדש ימים״, הא כיצד? בינונים, לאלתר מתו. רשעים, מצטערין והולכין עד חדש ימים.

    3״וישטחו״, אמר ריש לקיש: אל תקרי ״וישטחו״, אלא ״וישחטו״ מלמד שנתחייבו שונאיהן של ישראל שחיטה. ״שטוח״, תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: אל תיקרי ״שטוח״, אלא ״שחוט״, מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה. אמר רבי: וכי מכאן אתה למד? והלא כבר נאמר: (תהלים עח, כז) ״וימטר עליהם כעפר שאר וכחול (הים) עוף כנף״.

    4ותניא, רבי אומר: (דברים יב, כא) וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה על רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה אלא מה תלמוד לומר שטוח מלמד שירד להם משטיחין משטיחין׃

    5כתיב ״לחם וכתיב שמן וכתיב (שמות טז״, לא) דבש אמר רבי יוסי ברבי חנינא לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש׃

    6כתיב ״שליו וקרינן סליו אמר רבי חנינא צדיקים אוכלין אותו בשלוה רשעים אוכלין אותו ודומה להן כסילוין״׃

    7א"ר חנן בר רבא ד' מיני סליו הן ואלו הן שיכלי וקיבלי ופסיוני ושליו מעליא דכולהו שיכלי גריעא דכולהו שליו והוי כציפורתא ומותבינן לה בתנורא ותפח והוה מלי תנורא ומסקינן ליה אתליסר ריפי ואחרונה אינה נאכלת אלא ע"י תערובת׃

    8רב יהודה משתכח ליה בי דני רב חסדא משתכח ליה בי ציבי רבא מייתי ליה אריסיה כל יומא יומא חד לא אייתי אמר מאי האי סליק לאיגרא שמעיה לינוקא דקאמר (חבקוק ג, טז) שמעתי ותרגז בטני אמר שמע מניה נח נפשיה דרב חסדא ובדיל רבה אכיל תלמידא׃

    9כתיב ״(שמות טז״, יד) ותעל שכבת הטל וכתיב ״(במדבר יא״, ט) וברדת הטל אמר רבי יוסי ברבי חנינא טל מלמעלה וטל מלמטה ודומה כמו שמונח בקופסא׃

    10דק מחוספס אמר ר"ל דבר שנימוח על פיסת היד רבי יוחנן אמר דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים מחוספס טובא הוי אמר רב נחמן בר יצחק מחספס כתיב׃

    Baraita

    11תנו רבנן (תהלים עח, כה) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע וכשנאמר״ו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא עקיבא טעית וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר (דברים ט״, ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים׃

    12אלא מה אני מקיים (דברים כג, יד) ויתד תהיה לך על אזניך (ויצאת שמה חוץ) דברים שתגרי אומות העולם מוכרין אותן להם׃

    13ר"א בן פרטא אומר אף דברים שתגרי אומות העולם מוכרין להן מן מפיגן אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך לאחר שסרחו אמר הקב"ה אני אמרתי יהיו כמלאכי השרת עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות׃

    14דכתיב ״(במדבר לג״, מט) ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא אתרא והויא תלתא פרסי ותנא כשנפנין אין נפנין לא לפניהן ולא לצדדיהן אלא לאחוריהן׃

    15(במדבר יא, ו) ועתה נפשנו יבשה אין כל אמרו עתיד מן זה שתיפח במעיהם כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא׃

    16וכשנאמר״ו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם אל תקרי אבירים אלא איברים דבר שנבלע במאתים וארבעים ושמונה איברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך בדברים שבאין להם ממדינת הים״׃

    17דבר אחר לחם אבירים אכל איש׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    לימדה תורה ד"א שכל מי שיש לו סעודה לא ניכלה אלא ביממא כעין ליליא לא יאכל אדם בשר בערב שנאמר בתת ה' לכם בשר לאכול כו'. בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה ותיקן להן זמן סעודה. תניא ר' אומר מה ת"ל כאשר צויתיך ואכלת מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ומה ת"ל שטוח שירד להן משטוחין משטוחין [כתיב ביוה"כ תענו את נפשותיכם וכתיב התם עניתי בצום נפשי מיכן שהצום נקרא עינוי] כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש הא כיצד לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש.

    כתיב שליו וקרינן סליו לצדיקים בשלוה ולרשעים כסילוה פי' קוציםהשליו היה יורד.

    לרב יהודה אבי דנילרב חסדא אבי ציבי. (רבה) [רבא] הוה מייתו ליה ההוא ציידא בכל יומא מאגמא יומא חד לא אשכח סליק ההוא ציידא לאיגרא שמע לההוא ינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני וגו' אמר ש"מ נח נפשיה דרב חסדא ובשביל רבה הוה אכיל תלמידא.

    מחספס אמר ריש לקיש דבר שנימוח על פיסת הידר' יוחנן אמר מחספס חסר ו' כתיב בגימטריא רמ"ח הרי מיכן שהיה המן נבלע ברמ"ח אברים:

    ת"ר לחם אבירים אכל אישלחם הנבלע באיברים. אבל המלאכים אינן אוכלין כלל:

    ואפילו דברים שתגרי האומות מוכרין להן ואוכלין אותן היה המן מפיגן ולא היו צריכין לנקביהן ומה אני מקיים ושבת וכסית את צאתך לאחר שסרחו אמר להן הקב"ה אני אמרתי תהיו לפני כמלאכים עכשיו הריני מטריחכם ג' פרסאות עד שתצאו חוץ למחנה.

    ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוו ג' פרסי אורך וג' פרסי רוחב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 75b

    Yoma 75b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 553 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לחם ששאלו כהוגן שאי אפשר להיות בלא לחם:

    ניתן להם כהוגן בבוקר שיש שהות להכינו:

    שלא כהוגן ירד להם עם חשיכה שעה שאינה ראויה לתקן אותה עד שעת הסעודה:

    כעין יממא באור האבוקה:

    וקבע להם זמן סעודה בבקר ובערב:

    שירד להם דבר שטעון שחיטה ומלמד שהשליו דבר שטעון שחיטה היה:

    וזבחת כאשר צויתיך ולא מצינו בתורה ציווי הזביחה היאך מכאן אתה למד שנמסרו לו הלכות שחיטה על פה:

    משטיחין השליו היה עשוי לפניהן על הארץ משטיחין ליטריד"ש בלעז:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 75b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    לימדה תורה ד"א שכל מי שיש לו סעודה לא ניכלה אלא ביממא כעין ליליא לא יאכל אדם בשר בערב שנאמר בתת ה' לכם בשר לאכול כו'. בתחלה היו ישראל דומין כתרנגולין שמנקרין באשפה עד שבא משה ותיקן להן זמן סעודה. תניא ר' אומר מה ת"ל כאשר צויתיך ואכלת מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ומה ת"ל שטוח שירד להן משטוחין משטוחין [כתיב ביוה"כ תענו את נפשותיכם וכתיב התם עניתי בצום נפשי מיכן שהצום נקרא עינוי] כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש הא כיצד לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש.

    כתיב שליו וקרינן סליו לצדיקים בשלוה ולרשעים כסילוה פי' קוצים השליו היה יורד.

    לרב יהודה אבי דני לרב חסדא אבי ציבי. (רבה) [רבא] הוה מייתו ליה ההוא ציידא בכל יומא מאגמא יומא חד לא אשכח סליק ההוא ציידא לאיגרא שמע לההוא ינוקא דקאמר שמעתי ותרגז בטני וגו' אמר ש"מ נח נפשיה דרב חסדא ובשביל רבה הוה אכיל תלמידא.

    מחספס אמר ריש לקיש דבר שנימוח על פיסת היד ר' יוחנן אמר מחספס חסר ו' כתיב בגימטריא רמ"ח הרי מיכן שהיה המן נבלע ברמ"ח אברים:

    ת"ר לחם אבירים אכל איש לחם הנבלע באיברים. אבל המלאכים אינן אוכלין כלל:

    ואפילו דברים שתגרי האומות מוכרין להן ואוכלין אותן היה המן מפיגן ולא היו צריכין לנקביהן ומה אני מקיים ושבת וכסית את צאתך לאחר שסרחו אמר להן הקב"ה אני אמרתי תהיו לפני כמלאכים עכשיו הריני מטריחכם ג' פרסאות עד שתצאו חוץ למחנה.

    ואמר רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ההוא דוכתא והוו ג' פרסי אורך וג' פרסי רוחב.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 75b · Sefaria

    Ritva

    מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב וכו' כבר מפורש׳ במקומה בס״ד ומאי דקשיא עלה מההיא דמדיר את בנו בנזיר.

    Ritva on Yoma 75b · Sefaria

    Meiri

    ומה שנתגלגל כאן במה שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב א' בעוף ועל רוב שנים בבהמה יתבאר במקומו בע"ה:

    Meiri on Yoma 75b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מחספס כתיב כעין זה לעיל לח ע"ב ובמגילה טו ע"ב שבת כח ע"ב סוכה ט ע"ב יבמות סה ע"ב הוריות ד ע"א:

    Gilyon HaShas on Yoma 75b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וְהָא אָמַר אַבַּיֵי הַאי מַאן דְּאִית לֵיהּ סְעוּדָתָא, לָא נֵיכְלֵיה אֶלָּא בִּימָמָא. מקשים איך סלקא דעתך דמקשן לחשוב דאביי בעי יממא ממש, והלא אביי נקיט מילתיה על דברי רב יוסף שאמר מכאן לסומין שאוכלין ואינן שביעין ואמר אביי הילכך וכו'. נמצא אביי בא לאפוקי המחשך, ומה שאמר 'יְמָמָא' לאו דוקא, דאינו יממא ממש. ונראה לי בס"ד דהמקשן הוה קשיא ליה בדברי אביי דקאמר 'אֶלָּא בִּימָמָא' שהוא לשון שלילה ואי אמרת 'יְמָמָא' דנקיט אביי הוא כעין יממא דהיינו לאור הנר אם כן מה בא לשלול ולמעט במילת 'אֶלָּא'? על כן מוכרח לומר יְמָמָא ממש קאמר דאינו דומה אור הנר לאור היום ותירץ לו 'כְּעֵין יְמָמָא' קאמר רוצה לומר באור רב שהוא כעין יממא, ובא לאפוקי אור מועט שהוא של נר יחיד והוא רחוק או גבוה שעל ידי רואה המאכל, אך אינו רואה ראיה שלימה.

    כְּתִיב (שמות טז) 'לֶחֶם', וּכְתִיב: 'שֶׁמֶן', וּכְתִיב: 'דְּבַשׁ'. קשה והלא לחם ודבש כתיב בבשלח (שמות טז, לא) ושמן בפרשת בהעלותך, ואם כן הוה ליה למימר וּכְתִיב 'דְּבַשׁ' וּכְתִיב (במדבר יא, ח) 'שֶׁמֶן' כפי סדר המקראות? ונראה לי בס"ד דהקושיא היא דהוה ליה למימר בבשלח 'וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן' מפני ששם באותה פרשה קראו לחם שהוא שם דבר האפוי בתנור, ובפרשת בהעלותך שלא קראו לחם יאמר וְהָיָה טַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ, שהוא דבר המטוגן, ולזה אמר כְּתִיב 'לֶחֶם' שנמצא דימהו לדבר האפוי בתנור וּכְתִיב נמי 'שֶׁמֶן' דדימהו גם כן לדבר האפוי, וּכְתִיב 'דְּבַשׁ' שדימהו לדבר המטוגן וקשיא ליה בזה דהוה ליה להזכיר קריאת שם האפוי במקום שהזכיר שם האפוי, שיזכיר שמן במקום שהזכיר לחם, ולמה הזכיר דבש במקום שהזכיר לחם? ועוד נראה לי בס"ד דהמקשן הזכיר בדבריו סדר זה שהוא לֶחֶם שֶׁמֶן דְּבַשׁ מפני שסדר זה רמוז בתיבת לְשַׁד שהוא ראשי תיבות לֶ חֶם שֶׁ מֶן דְּ בַשׁ? ונראה לי לכך התרצן השיב לנערים לחם לזקנים שמן לתינוקות דבש. וקשה הוה ליה להזכיר זקנים ברישא והדר נערים והדר תינוקות או יזכירם מקטן ועד גדול תינוקות נערים זקנים? אך נראה לי דהתרצן השיב כפי מה שתפס המקשן לחם ושמן ודבש. ונראה לי בס"ד נקרא לֶחֶם [78] כמנין שלשה הויו"ת [26×3=78] שהם שלשה ספירות חב"ד [חכמה, בינה, דעת] ונקרא שֶׁמֶן שהיה יורד מן הַ' שָּׁמַיִם' שהוא מספר שֶׁמֶן [390] ונקרא דְּבַשׁ אותיות ב ' שד שדומה לחלב שיש בשני שדיים שיש בו כמה מטעמים.

    וּמוֹתְבֵי לֵיהּ אַתְּלֵיסַר רִיפְתֵּי נראה לי בס"ד מספר י"ג זה היה בהשגחה פרטית מן השמים שניתן בו כח התפשטות עד י"ג לרמוז ששפע זה יקר נמשך ממקום עליון של י"ג.

    רַב יְהוּדָה מַשְׁכַּח לֵיהּ בֵּינִי דָּנֵי נראה לי בס"ד הטעם ששולחים אותו מן השמים בין חביות של יין לרמוז לו שהוא ראוי לאכול מזה מפני שמילא כריסו מן התורה שנמשלה ליין. ובזה יובן מה שאמר בגמרא דעירובין (עירובין נד.) אמר לו שמואל לרב יהודא 'שִׁינְנָא חֲטוֹף אֱכוֹל חֲטוֹף אִישְׁתִּי' עיין שם. והיינו חֲטוֹף מן השליו הנמצא לך בין החביות וְחֲטוֹף וְאִישְׁתִּי יין מן החביות, כי בעבור שומן רב כזה צריך לשתות יין להחזיק האצטומכא. וסיים 'דְּהַאי עָלְמָא דַּמְּיָא לְבֵי הִלּוּלָא' שעושין בשביל מצות פריה ורביה כן אתה באכילתך ושתייתך תעשה פריה ורביה בנשמות על ידי בירור ניצוצי קדושה שתתברר באכילה ושתיה העדיפה לך ביותר.

    רַב חִסְדָּא, מַשְׁכַּח לֵיהּ בֵּינִי צִיבֵי נראה לי בס"ד הטעם שמוצאו שם לרמוז שהוא זכה לזה המאכל הטוב בזכות התורה שנמשלה לעץ דכתיב ( משלי ג, יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וכו'. או יובן בס"ד דאיתא בגמרא דגיטין (גיטין נו.) רב חסדא כל מפתחות האוצרות של מאכל ומשקה היה מוסר לשמעיה חוץ מאוצר העצים היה נשאר בידו והיה פותח ונותן להם עצים שצריכין להדליק, עיין שם. ולכן היה נמצא שם דוקא כדי שלא ימצאהו שום אדם אלא הוא לבדו ימצאהו ויקחהו, ואפילו אנשי ביתו לא יהיו יודעים מהיכן בא לו זה השליו. ומה שאמר רָבָא הֲוָה רָגִיל, מַיְתִּי לֵיהּ צַיְּדָא כָּל יוֹמָא מֵאַגְמָּא, לרמוז לו שזה בא לו בזכות התורה שנמשלה לעץ שתול על מים, דכתיב (תהלים א, ג) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וכו', ובאגם גדלים העצים עלי מים. גם היה הצייד מביא לו, זה רמזו לו כי זוכה לזה המאכל בשביל שיצוד ניצוצי קדושה על ידי אכילתו בכונה ובברכה. ומה שאמר וּבְדִיל רַבָּה אָכִיל תַּלְמִידָא נראה לי על פי מה שאמר רבינו ז"ל בשער הגלגולים דרב חסדא הוא סוד החסד ורבא שלקח בתו היה בסוד היסוד שיש בו חיבור הוי"ה אלקי"ם הוי"ה אדנ"י שעולה מספרם 'רָבָא' [203] יעוין שם. ולזה אמר בְדִיל רַבָּה שהוא סוד החסד העליון אָכִיל תַּלְמִידָא שהוא בסוד היסוד שמשם מקבל הארותיו.

    טַל מִלְּמַעְלָה, וְטַל מִלְּמַטָּה נראה לי בס"ד ב' פעמים טַל הוא מספר לֶחֶם דהמן נקרא (שמות טז, ד) 'לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם', שלשפע מן ג' ספירות ראשונות שהם שלשה הויו"ת כמנין לֶחֶם [78], וזהו שאמר דָּבָר שֶׁנִּמּוֹחַ עַל פִּסַּת הַיָּד, כי ידוע שלשה ראשונות רמוזים באותיות י"ה ובפיסת היד יש ט"ו פרקים כמנין שם י"ה. ועיין בשער הכונות בסוד אחיזת הכוס הקידוש בידים, יעוין שם.

    וְכִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים לֶחֶם נראה ודאי גם רבי עקיבא כונתו על הרוחניות של מָן ולא עליו בעצמו אך רבי ישמעאל הקשה לו דאין הרוחניות נקרא בשם לֶחֶם. אי נמי הקשה לו כן על שדרש אגדה זו בפומבי שהשומעין יבינו הדברים כפשוטן שאוכלים מן ממש דעדיין באותו זמן לא הורגלו לדרוש אגדות כאלה בפני המון העם שחושבין הדברים כפשוטן ומתפלאים.

    וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (דברים ט, ט) "לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי". הקשה הרב עיון יעקב ז"ל למה לא הביא פסוק הקודם בכי תשא (שמות לד, כח) 'לֶחֶם לֹא אָכַל' עיין שם? ונראה לי בס"ד כי שם כתיב הכי וַיְהִי שָׁם עִם הֳ' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וכו' ולזה יש לפרש שהיה במדור עליון למעלה ממדור המלאכים, אבל לעולם המלאכים במדור שלהם אוכלים מן ולכן הביא פסוק 'וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי' דזה אי אפשר לפרשו במדור עליון ממדור המלאכים אלא תחתון, דהא אמר וָאֵשֵׁב בָּהָר ועם כל זה לא אכל, וכל שכן המלאכים במקומן.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Yoma 75b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 75, Amud Bet, about 553 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 151 words

      Opens “לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן. מכאן…”

      Named: רב אחא בר יעקב, אביי.

    2. Segment 225 words

      Opens “(במדבר יא, לג) ״הבשר עודנו בין שיניהם״,…”

    3. Segment 356 words

      Opens “״וישטחו״, אמר ריש לקיש: אל תקרי ״וישטחו״,…”

      Named: רבי יהושע.

    4. Segment 434 words

      Opens “ותניא, רבי אומר: (דברים יב, כא) וזבחת…”

      Named: רבי אומר.

    5. Segment 520 words

      Opens “כתיב ״לחם וכתיב שמן וכתיב (שמות טז,…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    6. Segment 617 words

      Opens “כתיב שליו וקרינן סליו אמר רבי חנינא…”

      Named: רבי חנינא.

    7. Segment 739 words

      Opens “א"ר חנן בר רבא ד' מיני סליו…”

      Named: רבא.

    8. Segment 847 words

      Opens “רב יהודה משתכח ליה בי דני רב…”

      Named: רב יהודה, רב חסדא, רבא, רבה.

    9. Segment 926 words

      Opens “כתיב (שמות טז, יד) ותעל שכבת הטל…”

      Named: רבי יוסי ברבי חנינא.

    10. Segment 1028 words

      Opens “דק מחוספס אמר ר"ל דבר שנימוח על…”

      Named: רבי יוחנן, רב נחמן בר יצחק.

    11. Segment 1157 words

      Opens “תנו רבנן (תהלים עח, כה) לחם אבירים…”

      Named: רבי ישמעאל.

    12. Segment 1222 words

      Opens “אלא מה אני מקיים (דברים כג, יד)…”

    13. Segment 1337 words

      Opens “ר"א בן פרטא אומר אף דברים שתגרי…”

    14. Segment 1435 words

      Opens “דכתיב (במדבר לג, מט) ויחנו על הירדן…”

      Named: רבה.

    15. Segment 1521 words

      Opens “(במדבר יא, ו) ועתה נפשנו יבשה אין…”

    16. Segment 1632 words

      Opens “וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להם…”

    17. Segment 176 words

      Opens “דבר אחר לחם אבירים אכל איש…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yoma 75b · Segment 11 — “…וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 75b · Segment 1 — “…קא אמרינן. אמר רב אחא בר יעקב: בתחלה היו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 75b · Segment 1 — “…אלא בלילה. והאמר אביי: האי מאן דאית ליה סעודתא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 75b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026