Talmud Builders

    Yoma 33b

    Back to index

    English translation — Yoma 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And when he enters the Sanctuary it is the altar that he encounters first, before reaching the candelabrum; therefore, he performs the service of the altar before removing the ashes from the lamps, as it was taught in a baraita : The table stood in the north of the Sanctuary, removed two and a half cubits from the wall. And the candelabrum stood in the south of the Sanctuary, removed two and a half cubits from the wall. The altar was centered and standing in the middle of the Sanctuary, removed a bit outward. Therefore, one encounters the altar first. The Gemara questions the essence of the matter: And let us stand the altar alongside the table and the candelabrum; why was it removed outward? The Gemara answers: It is because it is written: “And the candelabrum opposite the table” (Exodus 26:35); we require that they are visible to each other. Were the altar aligned with the table and the candelabrum, it would interpose between them.

    2Rava said: Conclude from the statement of Reish Lakish that one may not forego performance of any of the mitzvot, that it is prohibited to forego donning the phylacteries of the arm in order to don the phylacteries of the head, as when donning phylacteries, one encounters the arm first. How does he conduct himself? He proceeds from the phylacteries of the arm to the phylacteries of the head.

    3§ Abaye continued: And removal of ashes from five lamps precedes the slaughter and the receiving and sprinkling of the blood of the daily morning offering. The sprinkling of the blood of the daily offering precedes the removal of ashes from the two remaining lamps of the candelabrum. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said: Take that phrase: In the morning, in the morning, written with regard to the two logs, which is unnecessary to establish the time for performance of that service, as its precedence was explained due to its association with the arrangement of wood. And cast that extraneous phrase to here, and apply it to other elements of the morning service. If the phrase is superfluous in its context, apply it elsewhere where a halakha can be derived. Cast one term: In the morning, and apply it to removal of ashes from five lamps so that it will precede the blood of the daily offering. And cast one term: In the morning, and apply it to the blood of the daily offering, so that it will precede the removal of ashes from the two additional lamps.

    4The Gemara elaborates: Cast one term: In the morning, and apply it to removal of ashes from five lamps so that it will precede the blood of the daily offering, as here, there are three instances of: In the morning; two instances are written explicitly with regard to removal of ashes from the lamps (see Exodus 30:7) and one is written with regard to the two logs. And here, with regard to the blood of the daily offering, there are two instances of the phrase; one explicit mention in the text (see Exodus 29:39) and one written with regard to the two logs.

    5And cast one term: In the morning, to the blood of the daily offering so that it will precede the removal of ashes from the two additional lamps. Although here, with regard to removal of ashes from the lamps, there are two instances of the phrase: In the morning, and here, with regard to the blood of the daily offering, there are two instances of the phrase: In the morning, one written and one cast from the portion of two logs, the blood of the daily offering takes precedence because an act that effects atonement, the sprinkling of blood, takes precedence.

    6Rav Pappa said to Abaye: And say instead, cast one of the extraneous phrases: In the morning, and apply it to the removal of ashes from the inner altar, so that it will precede the blood of the daily offering, as here there are three instances of the phrase and there there are two. And cast one of the extraneous phrases: In the morning, and apply it to the blood of the daily offering so that it will precede the removal of ashes from five lamps, and say that although here there are two instances of the phrase: In the morning, and here there are two instances of the phrase: In the morning, still an act that effects atonement, the sprinkling of blood, takes precedence. Abaye dismisses this question by saying: If the blood of the daily offering precedes the removal of ashes from five lamps, with what will you demarcate between the removal of ashes from five lamps and the removal of ashes from two lamps?

    7That works out well according to the opinion of Reish Lakish, who said: Why does the priest remove the ashes from five lamps of the candelabrum and then return and remove the ashes from two lamps of the candelabrum rather than arrange all seven lamps at once? It is in order to enliven those present in the entire Temple courtyard, since people are coming and going to fulfill this mitzva with great ceremony. It works out well according to the opinion of Reish Lakish, because he says there is no need for any other service to demarcate between removal of ashes from five lamps and removal of ashes from two.

    8However, according to Rabbi Yoḥanan, who said the following based on the verse: “And Aaron shall burn upon it incense of sweet spices; in the morning, in the morning, when he removes the ashes from the lamps” (Exodus 30:7); take the term in the morning, in the morning, and divide the service of removal of ashes from the lamps into two mornings, i.e., into two parts, by performing a service in between, what can be said? According to Rabbi Yoḥanan, since the result would be that there is no service demarcating between the five lamps and the two lamps, there is no alternative to interpreting the matter in accordance with the explanation of Abaye.

    9Ravina said to Rav Ashi with regard to the basis for Abaye’s argument: Is this term: In the morning, in the morning, written with regard to the two logs actually superfluous and therefore available to have other matters derived from it? Isn’t it necessary to teach its own basic halakha , as the Merciful One states in the Torah: Have it precede the second arrangement of wood, from which coals are taken for the incense? Rav Ashi said to him: And did we not establish that it is written: Upon it, underscoring the fact that wood is placed only on the large arrangement and not on the other arrangement from which coals are taken for the incense? From the fact that this exclusionary term is necessary, it can be derived by inference that there is another pile on the altar, meaning that when the new logs are placed on the altar, the two arrangements are already there.

    10The Gemara asks with regard to the sequence in which the priest removes the ashes from the lamps: What is different that he performs the removal of ashes from five lamps first? Let us perform the removal of ashes from two lamps first. The Gemara answers: Since he begins the service with them, he performs the service on a majority of the lamps. The Gemara asks: If so, let him perform the service on six lamps. The Gemara responds that the verse states: “When he removes the ashes from the lamps, he shall burn it” (Exodus 30:7), and lamps is plural, meaning no fewer than two. Apparently, removal of ashes from lamps must be performed on a minimum of two lamps.

    11Abaye continued: And the removal of ashes from two lamps precedes the burning of the incense, as the verse first states: “When he removes the ashes from the lamps,” and then states: “He shall burn it.” The removal of the ashes precedes the burning of the incense.

    12Abaye continued: And the burning of the incense on the inner altar precedes the burning of the limbs of the daily offering on the outer altar, as it was taught in a baraita : Let the matter with regard to which it is stated: In the morning, in the morning, i.e., the burning of the incense, precede the matter with regard to which only one: In the morning, is stated, i.e., the daily morning offering, in the verse: “You shall offer one lamb in the morning” (Exodus 29:39).

    13Abaye continued: The burning of the limbs precedes the sacrifice of the meal-offering that accompanies the daily offering, as it was taught in a baraita : From where is it derived that there may be no item placed on the arrangement of wood prior to the daily morning offering?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישאקודם שיגיע למנורה שהמזבח משוך כלפי מזרח קימעא:

    משוך מן הכותלמרוחק מן הכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי מערכות של לחם הפנים בשבת ומצוותו לסדרן ולסלקן יחד וארבעה נכנסין שנים מצד זה של שלחן לסלק את המערכה הישנה של לחם הפנים ושנים מצד זה לסדר החדשה:

    משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצהכמדת השולחן דהא כתיב (שמות כ״ו:ל״ה) נכח השלחן זה בצד זה:

    כלפי חוץכלפי מזרח לצד פתח ההיכל:

    לוקמא בהדייהומכוון בינייהו ולמה נמשך לחוץ:

    מדריש לקישדאמר אין מעבירין על המצות:

    עבורי דרעא אטוטפתאלאחר תפילין שבזרוע בשביל תפילין של ראש אסור דהא בזרוע פגע תחילה:

    היכי עביד מדרעא לטוטפתאמן הזרוע יבא על ראש יניח שבזרוע תחילה ואח"כ יניח של ראש:

    בבקר בבקר דשני גזיריןדלא צריך דהא אמרן מכשיר עדיף:

    שדינהו להכאשזו מדה בתורה דבר שאינו ענין לו תנהו ענין לחבירו:

    דהכא תלתא והכא תריהכא תלתא בהטבת נרות כתיב בבקר בבקר והא דשדינן עליה חד הא תלתא ובתמיד כתיב (שמות כ״ט:ל״ט) את הכבש האחד תעשה בבקר והאי דשדינן עליה כדאמר חד שדי לדם התמיד:

    אע"ג דהכא תרי והכא תריהני מכפרי שהעולה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה לקמן בפירקין (דף לו.):

    א"כדמקדמת ליה לדם התמיד אפסוקיה במאי פסקת להטבת הנרות לאבא שאול כיון דאית ליה מיטיב ואח"כ יקטיר דם התמיד תקדים והקטורת תאחר ובאיזו עבודה תפסיקו וא"ת מאי איכפת לך הניחא לר"ש בן לקיש דאמר אין הפסקתן אלא להרבות הרגש מהלך פסיעות וקול תחילת עבודות בעזרה:

    שפיריש לך לומר יפסיק ביניהם להמתין בין אלו לאלו לצאת וליכנס ולא תהא עבודה בינתיים:

    אלא לרבי יוחנןדדריש בבקר בבקר בהיטיבו חלקהו לב' נרות לשני בקרים אלו יקדמו לעבודה אחת אלמא יש עבודה ביניהם והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח הפנימי דאם כן דמקדים הטבת ה' נרות לדישון הוה ליה מעביר על המצות ועבודה תו ליכא להקדים מקומה לתתה ביניהם שכולם סדורות כאן ע"פ המקראות:

    לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחדהתמיד נאמר בו תעשה בבקר וא"ת הא שדינן עליה חד מהנך דשני גזירין אדם התמיד הוא דשדינן עליה ולא על האברים ואם תאמר מכפר עדיף אין כפרה אלא בדם:

    מניין שלא יהא דברניתן על מערכה גדולה קודם לאברי התמיד:

    יומא 33 עמוד ב

    1וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא. דתניא: שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה. מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קימעא. ונוקמיה, להדייהו? כיון דכתיב: ״(שמות כו״, לה) ״ואת המנורה נכח השלחן״, בעינן דחזו אהדדי.

    2אמר רבא: ש"מ מדריש לקיש, עבורי דרעא אטוטפתא אסור. היכי עביד? מדרעא לטוטפתא.

    3והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד, ודם התמיד קודם להטבת שתי נרות. מאי טעמא? אמר אביי: ההוא ״בבקר בבקר״ דשני גזירי עצים דלא צריכי, שדינהו להכא. חד שדייה להטבת חמש נרות דליקדמי לדם התמיד, וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות.

    4חד שדייה להטבת חמש נרות, דליקדמי לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי.

    5וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות. אע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף.

    6אמר ליה רב פפא לאביי, ואימא: חד שדייה לדישון מזבח הפנימי, דנקדמיה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי. וחד שדייה לדם התמיד, דנקדום להטבת חמש נרות דאף על גב דהכא תרי והכא תרי, מכפר עדיף! אם כן אפסוקי במאי מפסקת להו?

    7הניחא לריש לקיש, דאמר: למה מטיבין וחוזרים ומטיבין כדי להרגיש כל העזרה כולה, שפיר.

    8אלא לרבי יוחנן, דאמר: ״בבקר בבקר״ חלקהו לשני בקרים, מאי איכא למימר?

    9אמר ליה רבינא לרב אשי: האי ״בבקר בבקר״ דעצים, מי מייתר? הא מיבעי ליה לגופיה, דקאמר רחמנא נקדמו למערכה שניה של קטורת! אמר ליה: ולאו מי אוקימנא ״עליה״ ולא על חברתה, מכלל דאיתה לחברתה.

    10מאי שנא דעביד הטבת חמש נרות ברישא? נעביד הטבת שתי נרות ברישא! כיון דאתחיל בהו עביד רוב' ונעביד שית! אמר קרא: ״(שמות ל״, ז) ״בהיטיבו את הנרות יקטירנה״, ואין נרות פחותות משתים.

    11והטבת שתי נרות קודמת לקטורת, דאמר קרא: ״בהיטיבו את הנרות״, והדר ״יקטירנה״.

    12וקטורת לאברים, דתניא: יוקדם דבר שנאמר בו ״בבקר בבקר״, לדבר שלא נאמר בו אלא ״בקר״ אחד בלבד.

    13ואברים למנחה, דתניא: מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר?

    Tosafot

    עבורי דרעא אטוטפתאפרש"י להניח תפילין בראש קודם שיניח תפילין של יד אסור דקא מעביר על מצות תפילין של יד דפגע ברישא בזרוע קודם שיגיע לראש וקשה לפי' דמאי איריא מדריש לקיש תיפוק ליה מדאמר בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לו.) כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך ומפרש רבינו תם בשם רב האי גאון זצ"ל דאיירי בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד ויתנם בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניח תחילה כדפי' לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד למעלה ורבי אליהו זצ"ל מפרש דלענין משמוש איירי דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהן ברישא ואח"כ ממשמש בשל ראש:

    הכא תלתא והכא תריאין להקשות הא טובא בבקר בבקר כתיבי בתמיד בפרשת ואתה תצוה ובפרשת פינחס די"ל הני כולהו כחד חשיב להו כיון דלא כתיבי בהדי הדדי כמו בגזירין ונרות דכתיב בבקר בבקר והוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית:

    ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דנקדמיה לדם התמידוא"ת נישדי תרוייהו בבקר אדם התמיד דניקדום לדישון מזבח הפנימי דהכא תלתא והכא תרי וי"ל דהא לאו סברא היא דנישדי תרוייהו אהיכא דלא כתב אלא חד ואדישון פנימי דכתיב ביה תרי לא נישדי מידי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אי נמי י"ל דא"כ לא לכתוב גבי גזירין אלא חד בבקר ונשדייה אדם התמיד דנקדים לדישון מזבח הפנימי ואע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף ומדכתיב תרי בבקר ש"מ דאיצטריך למימר דנישדי חד אדישון מזבח הפנימי:

    יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקרדאע"ג דאמר לעיל דתמיד כתיב ביה תרי בבקר היינו דם התמיד דווקא וקשה לי נימא תרי בבקר דגזירי עצים חד שדייה אדם התמיד דנקדמיה לדישון הפנימי דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף וחד שדייה אאברי תמיד דניקדמו להטבת שתי נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי נקדמו כי היכי דליהוי הפסק בנרות דרחמנא אמר ליפסקינהו ואי לא מפסיק להו באברים במאי מפסיק להו וי"ל דאינו סברא לשוויי תרוייהו בבקר בתמיד כדפרישית לעיל ואע"ג דחד בדם וחד באברים מ"מ כיון דבחד זיבחא הוא לא מסתבר לומר כן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אלא המצוה שאדם פוגע בה תחלה צריך לעשות ואח"כ יעשה המצוה שאחריה להקדים התפלין שעל הראש ולהעביר שעל בידו והוא שעל הזרוע אסור לפי כשפוגע תחלה בתפלה של זרוע פגע ברישא. פי' גאון עבורי דדרעא אטוטפתא אסור דהכין אמור רבנן כשהוא חולץ חולץ של יד ואחר כך חולץ של ראש מניחה בכיס למעלה ממנה. ותחתיה מונחת תפלה של יד. וקאמר ש"מ מדריש לקיש שאסור להעביר את של זרוע שהיא למטה על טוטפת של ראש שהוא למעלה להניחה תחלה פי' גאון הניחא לריש לקיש דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש העזרה היינו דמשכחת ג' בקרים בהטבת חמש נרות (מגופיה) [ב' בגופיה] וא' בסידור ב' גזירין אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר חלקהו לב' בקרים ומש"ה מטיבין ה' נרות והדר מטיבין ב' נרות ליכא בה' נרות אלא ב' בקרים חד דגופיה וחד מסידור ב' גזירי עצים ולא אפריק הדין קושיא. אלו דברי הגאון זלה"ה: הטבת ה' נרות קודם לדם התמיד מ"ט אמר אביי ובער עליה הכהן עצים בבקר [בבקר] דכתיב בסידור ב' גזירין לא צריך דהא גמרינן דמקדים סידור ב' גזרי עצים למערכה גדולה קודם מערכה שניה של קטרת מעליה ולא על חברתה כו' הלכך מופנה הוא ולא צריך בהאי עניינא שדינהו חד להטבת ה' נרות דנקדמיה לדם התמיד וחד לדם התמיד דנקדים להטבת ב' נרות. בהטבת הנרות כתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות הוספת לו אחד בה' נרות נמצאו בן שלשה ובתמיד כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר אע"פ שמוסיף לו בקר אחד נמצא בזה שנים ובזה ג' ומי שיש בו ג' בקר קודם למי שיש לו ב' ודם התמיד קודם להטבת ב' נרות מכפר עדיף פי' התמיד.

    ואתא רב פפא לדחוייה הא דאביי ואמר הכי אימא הני בבקר בבקר דב' גזירי עצים דלא צריכי חד שדייה לדישון מזבח הפנימי כו' ודחיא א"כ שאתה מקדים דם התמיד להטבת הנרות כולם במאי מפסקת להו לנרות הניחא לר"ל דאמר אין הפסקת הנרות חובה אלא כדי להרגיש את העזרה בלבד היינו דלא חיישינן לאפסוקינהו אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות חלקם לב' בקרים. הנה מן התורה צריך להפסיקם מאי איכא למימר ונדחו דברי רב פפא ועמדו דברי אביי שבודאי אי אפשר שלא להפסיקם וראינו לרבותינו הגאונים בזה פירוש אחר ויש עליו תשובה לפיכך לא כתבנוהו מיהו נשאר לדקדק למה מטיב חמש וזורק הדם ומטיב אח"כ השנים ופשוטה היא קטרת קודמת לאברי התמיד שהקטורת כתיב בה בבקר בבקר והתמיד אין כתיב בו אלא בקר אחד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 33b

    Yoma 33b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 300 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא קודם שיגיע למנורה שהמזבח משוך כלפי מזרח קימעא:

    משוך מן הכותל מרוחק מן הכותל צפוני שתי אמות ומחצה שיעור דרך שני כהנים זה אצל זה המסדרין שתי מערכות של לחם הפנים בשבת ומצוותו לסדרן ולסלקן יחד וארבעה נכנסין שנים מצד זה של שלחן לסלק את המערכה הישנה של לחם הפנים ושנים מצד זה לסדר החדשה:

    משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה כמדת השולחן דהא כתיב (שמות כ״ו:ל״ה) נכח השלחן זה בצד זה:

    כלפי חוץ כלפי מזרח לצד פתח ההיכל:

    לוקמא בהדייהו מכוון בינייהו ולמה נמשך לחוץ:

    מדריש לקיש דאמר אין מעבירין על המצות:

    עבורי דרעא אטוטפתא לאחר תפילין שבזרוע בשביל תפילין של ראש אסור דהא בזרוע פגע תחילה:

    היכי עביד מדרעא לטוטפתא מן הזרוע יבא על ראש יניח שבזרוע תחילה ואח"כ יניח של ראש:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 33b · Sefaria

    Tosafot

    עבורי דרעא אטוטפתא פרש"י להניח תפילין בראש קודם שיניח תפילין של יד אסור דקא מעביר על מצות תפילין של יד דפגע ברישא בזרוע קודם שיגיע לראש וקשה לפי' דמאי איריא מדריש לקיש תיפוק ליה מדאמר בפרק הקומץ רבה (מנחות דף לו.) כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ של ראש דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך ומפרש רבינו תם בשם רב האי גאון זצ"ל דאיירי בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק שלא יעביר אותן של יד ויתנם בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחילה ויצטרך להעביר על המצות משום דשל יד יש להניח תחילה כדפי' לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ של יד למעלה ורבי אליהו זצ"ל מפרש דלענין משמוש איירי דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ק"ו מציץ והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה משום דפגע בהן ברישא ואח"כ ממשמש בשל ראש:

    הכא תלתא והכא תרי אין להקשות הא טובא בבקר בבקר כתיבי בתמיד בפרשת ואתה תצוה ובפרשת פינחס די"ל הני כולהו כחד חשיב להו כיון דלא כתיבי בהדי הדדי כמו בגזירין ונרות דכתיב בבקר בבקר והוי כמו פרשה שנאמרה ונשנית:

    ואימא חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דנקדמיה לדם התמיד וא"ת נישדי תרוייהו בבקר אדם התמיד דניקדום לדישון מזבח הפנימי דהכא תלתא והכא תרי וי"ל דהא לאו סברא היא דנישדי תרוייהו אהיכא דלא כתב אלא חד ואדישון פנימי דכתיב ביה תרי לא נישדי מידי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אי נמי י"ל דא"כ לא לכתוב גבי גזירין אלא חד בבקר ונשדייה אדם התמיד דנקדים לדישון מזבח הפנימי ואע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף ומדכתיב תרי בבקר ש"מ דאיצטריך למימר דנישדי חד אדישון מזבח הפנימי:

    יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר דאע"ג דאמר לעיל דתמיד כתיב ביה תרי בבקר היינו דם התמיד דווקא וקשה לי נימא תרי בבקר דגזירי עצים חד שדייה אדם התמיד דנקדמיה לדישון הפנימי דאע"ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף וחד שדייה אאברי תמיד דניקדמו להטבת שתי נרות דאע"ג דהכא תרי והכא תרי נקדמו כי היכי דליהוי הפסק בנרות דרחמנא אמר ליפסקינהו ואי לא מפסיק להו באברים במאי מפסיק להו וי"ל דאינו סברא לשוויי תרוייהו בבקר בתמיד כדפרישית לעיל ואע"ג דחד בדם וחד באברים מ"מ כיון דבחד זיבחא הוא לא מסתבר לומר כן:

    Tosafot on Yoma 33b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אלא המצוה שאדם פוגע בה תחלה צריך לעשות ואח"כ יעשה המצוה שאחריה להקדים התפלין שעל הראש ולהעביר שעל בידו והוא שעל הזרוע אסור לפי כשפוגע תחלה בתפלה של זרוע פגע ברישא. פי' גאון עבורי דדרעא אטוטפתא אסור דהכין אמור רבנן כשהוא חולץ חולץ של יד ואחר כך חולץ של ראש מניחה בכיס למעלה ממנה. ותחתיה מונחת תפלה של יד. וקאמר ש"מ מדריש לקיש שאסור להעביר את של זרוע שהיא למטה על טוטפת של ראש שהוא למעלה להניחה תחלה פי' גאון הניחא לריש לקיש דאמר למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי להרגיש העזרה היינו דמשכחת ג' בקרים בהטבת חמש נרות (מגופיה) [ב' בגופיה] וא' בסידור ב' גזירין אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר חלקהו לב' בקרים ומש"ה מטיבין ה' נרות והדר מטיבין ב' נרות ליכא בה' נרות אלא ב' בקרים חד דגופיה וחד מסידור ב' גזירי עצים ולא אפריק הדין קושיא. אלו דברי הגאון זלה"ה: הטבת ה' נרות קודם לדם התמיד מ"ט אמר אביי ובער עליה הכהן עצים בבקר [בבקר] דכתיב בסידור ב' גזירין לא צריך דהא גמרינן דמקדים סידור ב' גזרי עצים למערכה גדולה קודם מערכה שניה של קטרת מעליה ולא על חברתה כו' הלכך מופנה הוא ולא צריך בהאי עניינא שדינהו חד להטבת ה' נרות דנקדמיה לדם התמיד וחד לדם התמיד דנקדים להטבת ב' נרות. בהטבת הנרות כתיב בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות הוספת לו אחד בה' נרות נמצאו בן שלשה ובתמיד כתיב את הכבש אחד תעשה בבקר אע"פ שמוסיף לו בקר אחד נמצא בזה שנים ובזה ג' ומי שיש בו ג' בקר קודם למי שיש לו ב' ודם התמיד קודם להטבת ב' נרות מכפר עדיף פי' התמיד.

    ואתא רב פפא לדחוייה הא דאביי ואמר הכי אימא הני בבקר בבקר דב' גזירי עצים דלא צריכי חד שדייה לדישון מזבח הפנימי כו' ודחיא א"כ שאתה מקדים דם התמיד להטבת הנרות כולם במאי מפסקת להו לנרות הניחא לר"ל דאמר אין הפסקת הנרות חובה אלא כדי להרגיש את העזרה בלבד היינו דלא חיישינן לאפסוקינהו אלא לר' יוחנן דאמר בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות חלקם לב' בקרים. הנה מן התורה צריך להפסיקם מאי איכא למימר ונדחו דברי רב פפא ועמדו דברי אביי שבודאי אי אפשר שלא להפסיקם וראינו לרבותינו הגאונים בזה פירוש אחר ויש עליו תשובה לפיכך לא כתבנוהו מיהו נשאר לדקדק למה מטיב חמש וזורק הדם ומטיב אח"כ השנים ופשוטה היא קטרת קודמת לאברי התמיד שהקטורת כתיב בה בבקר בבקר והתמיד אין כתיב בו אלא בקר אחד.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 33b · Sefaria

    Ritva

    ולוקמיה בהדיהו פי׳ בין המנורה והשולחן. יש מקשי׳ מנא ליה דהתם בעי למיהוי עד דפריך הכי ולא פריך דלא נוקמיה התם כלל ולאו קושיא היא דכיון דקתני ומשוך קימעא כלפי חוץ מכלל דקים לן דהתם בעי מיהוי קרוב להם כל מה שאפשר. ולהכי שיילינן דכיון דלקרובינהו טפי עדיף לוקמיה בינייהו דמקרב להו טפי.

    ש״מ עבורי דרעא אטוטפתא אסיר פרש״י ז״ל שאסור להקדים הנחת תפלה של ראש לתפלה של יד דהא בזרוע פגע תחלה והוה ליה מעביר על המצות אלא היכי עביד מנח דדרעא ומדרעא אזיל לטוטפת׳ והקשה ר״י ז״ל דמטעמא אחרינא נפקא לן בפרק הקומץ כשהוא מניח מניח של יד תחלה וכשחולץ חולץ של ראש תחלה משום דכתי׳ והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך כשהן בין עיניך יהיו שתים לכך פר״י ז״ל דעבורי לשון אקדומי כמו ויעבור את הכושי ותו מיירי כשמניחין בכיס שלהן שאסור להקדים להניח בכיס תפלה של יד קודם תפלה של ראש שאם כן תהא תפלה של ראש למעלה וכי אתי בתר הכי להניח תפליו יצטרך להעביר על המצות כי הוא צריך להניח של יד תחלה והשתא כי פגע בתפלה של ראש פגע בריש׳ וזה הפי׳ נכון אלא שיבא עליו בדוחק הא דאמרי׳ היכי עביד מדרעא לטטפתא והוה ליה למימר מטוטפתא לדרעא כלומר שיניח בכיס טוטפתא מעיקרא ויש אומרי׳ דלא גרסי׳ ליה ויש להלום אותו דהכי קאמ׳ היכי עביד יניחם בענין כי בשעת ההנחה של תפילין לזיל מדרעא לטוטפתא שתהא תפלה של יד למעלה בכיס ורבי׳ אליהו מפריש ז״ל פי׳ דהא קאי אמאי דאמרי׳ חייב אדם למשמש בתפליו דאסור להעביר תפלה של יד לפני של ראש אלא שימשמש של יד תחלה ואח״כ של ראש והיינו דקא׳ היכי עביד מדרעא לטוטפתא:

    ההוא בבקר בבקר דשני גזירי עצים דלא צריכי פי׳ דלגופיה לא צריך דמסתייה דלכתוב ובער עליה עצים ביום ואי לאשמעו׳ שיהו קודמי׳ לדישון מזבח הפנימי. פרש״י ז״ל דלהא לא צריכי כלל דבלאו הכי נמי מכשיר עדיף ואע״ג דנקטי׳ לעיל דאע״ג דהכא כתיב בבקר בבקר והכא כתיב בבקר בבקר לרוחא דמילתה נקטי׳ ליה ובנוסחי דמקני הכי גרסי׳ דאע״ג דהכא כתיב בבקר בבקר מכשיר עדיף פי׳ מכשיר עדיף מבבקר בבקר דגבי דישון המזבח:

    חד שדייה להטבת חמש נרות דנקדימה לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וא״ת בלאו הכי נמי תיפוק לי דגבי נרות איכא תרי בבקר וגבי תמיד ליכא אלא חד תירצו בתוס׳ דאין הכי נמי מיהו הא בעי למשדי חד אתמיד לאקדומי לשתי נרות וכיון דכן אי לא שדינן חד תלתאי על הטבת חמש נרות הוו להו תרי ותרי ומכפר עדיף וא״ת ולוקמינהו לתרויהו בבקר בבקר דעצים על התמיד והוו להו תלתא ולקדום תמיד לכולהו וכי תי׳ א״כ במאי מפס׳ להו כדאמרי׳ לקמן. הא ליכא למיפרך אלא דומיא דלקמן שהדרשות שוות. אבל הכא הא מסתבר דעדיפא חדא דלקדום דם התמיד אכולהו דמכפר עדיף ותו דלמשדי תרויהו בחד דוכתא טפי עדיף ותירצו דאדרבה כיון דרחמנא כתב בחד דוכתא תרי ובאידך לא כתב אלא חד לית לן למשדי תרי אחד ושיהא התוספת גדול מן העיקר.

    וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי נרות ואע״ג דהכא תרי והכא תרי דמכפר עדיף וא״ת אפילו לא נשדי חד מנייהו אדם התמיד אית לן לאקדומי על שתי נרות. דהא טעמא דמכפר עדיף משני בבקר כדאמרי׳ גבי שני גזירי עצים דמשום טעמא דמכשיר עדיף לחוד מקדמי׳ להו לדישון מזבח דכתיב ביה תרי בבקר וי״ל דטעמא דמכשיר עדיף מטעמא דמכפר׳ ובתוס׳ פי׳ דכל היכא דלא כתיב ביה שום בקר ודאי סמכי׳ אטעמא דמכשיר או מכפר דעדיף מתרי בבקר. אבל כי טרח רחמנ׳ למכתב ביה בקר ולא כתב ביה אלא חד ההוא דכתב ביה תרי בבקר גלי רחמנא דבעי לאקדומי ועוד הקשו ואפילו לא כתב רחמנא אלא חד בבקר גבי תמיד אית לן לאקדומי להטבת שתי נרות דאי לא במאי מפסקת להו דהכי פרכי׳ בסמוך וי״ל כדפריש׳ לעיל דלא פרכי׳ הכי אלא היכא דליכא שום הכרחה אחרי׳ לאידך דרשא דבעי׳ למעבד מה שאין כן בזו דודאי כיון דתרי בבקר בעו לאקדומי לחד בקר וכדכתי׳ דהא הכי גלי רחמנא תו לא סתרי האי דרשא משום טעמא דא״כ במאי מפסקת דההיא אינה אלא פירכא כל דהו כדבעי׳ למי׳ בסמוך איכא דקשיא ליה דלא ליכתוב רחמנא גבי תמיד בבקר כלל דהשתא ודאי קדים לשתי נרות או משום דמכפר עדיף או משום טעמא דבמאי מפסקת להו ולאו מילתא היא דההוא בבקר דכתיב בתמיד בפי׳ לגופיה אצטריך לבאר דין תמיד של שחר ודין תמיד של בין הערבים.

    אמר ליה רב פפא לאביי ואימ׳ חד שדייה לדישון מזבח הפנימי דנקדום לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדייה לדם התמיד וכו'. פי׳ אבל לא מצי׳ לומר חד שדייה לדם התמיד דנקדמיה לדשון דאע״ג דהכא תרי והכא תרי מכפר עדיף. דא״כ אידך חד למה שדינן ליה אי שדינן ליה אדישון לאקדומי להטבת שתי נרות היא הנותנת דליקדום גם לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי ובכלה סוגיין משמע דעדיפי מתרי בבקר ומכפר ועוד דלהקדים דישון מזבח להטבת נרות לא צריך קרא דתיפוק ליה דאין מעבירי׳ על המצות הילכך ליכא למיפרך אלא כדאמרן והוי יודע דהאי בבקר בבקר דאמרי׳ דכתיב בדישון המזבח ובהטבת נרות. וכן לקמן גבי קטורת כולהו מחד קרא נינהו דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה וקימי בין אהטבה בין אקטרת וכיון דקאי אהקטרה לא סגיא דלא קאי אדשון שאי אפשר להקטיר בלא דישון. ומיהו איכ׳ למידק דהא כולהו נרות שבעה כחדא כתיבי ואלו בסוגיין זימנין דשדינן חד בקר דעצים אחמש נרות ולא שדי׳ אשתי נרות. ולא על הקטורת ולא על הדשן. או דשדינן ליה על הדשון לחודיה. וי״ל דודאי להכי לא כתביה רחמנ׳ לההוא בבקר שלישי בהדי אידך ממש כי היכי דלא לישדייה אכל מאי דכתי׳ בקרא ודכותה אמרי׳ לקמן גבי איברים.

    א״כ נרות במאי מפסקת להו פי׳ דליכא למימ׳ דליפסקינהו בקטורת דלאבא שאול משמע ליה בהטיבו את הנרות יקטירנה דה״ק בהטיבו את הנרות והדר יקטירנה וכל היכא דאפשר למדרש הכי הכי עדיף לן למימר כל היכא דליכא שום הכרחא באידך דרשא. אבל היכא דאיכא שום עדיפותא באידך דרשא הא לאו פרכא היא לומר במאי דמפסקת. דמנא לן דמפסקי׳ וכי מפסקי׳ מנא לן דבדם התמיד. דילמא בקטרת ואמר רחמנ׳ לענין הטבה תהא הקטרה כדדרשינן לרבנן.

    הניחא לריש לקיש דאמר למה מטיבין וכו' פירש רש״י ז״ל דתשלום שינוייא דאביי הוא. והכי קאמר במאי מפסקת לה בשלמא לריש לקיש לא בעי לאפסוקיה במידי אחרינא דעביד בינייהו אלא שימתין בנתים ויהלך בעזרה למעבד הרגשה. אלא לר׳ יוחנן דאמ׳ חלקהו לשני בקרים הא ודאי אי אפשר לחלקו אלא בשיעשה עבודה ביניהם. ובדישון מזבח ליכא לאפסוקיה דהא אף לתמיד אית לן לאקדומיה. ועוד שאין להקדים חמש נרות לדישון מזבח דאין מעבירין על המצוות וליכא עבודה אחריתי להפסיק ביניהן שכבר כלן סדורות כך פרש״י אבל רבינו חננאל ז״ל פירש בשם גאו׳ ז״ל דהא מלתא באנפי נפשה היא דקשיא לן אסוגיין דאמרינן דכתיבי שתי בבקר אהטבת חמש נרות ולא אשתי נרות דהניחא לריש לקיש מצינן למימר הכי אלא לר׳ יוחנן חד בבקר קאי אחמש נרות וחד קאי על שתי נרות ועלתה בקושיא. ולא נהירא דא״כ הוה ליה לתלמודא לומר קשיא. ועוד דלרבי יוחנן אע״ג דדריש בבקר בבקר לחלק הטבת הנרות לשני בקרים. מ״מ לא סגיא דלא למדרשינהו תרויהו אכולהו נרות כיון דאתרוייהו כת׳ בהיטיבו את הנרות:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 33b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה וכי עייל כו' קימעא הס"ד ובד"ה אלא לר' יוחנן כו' והא ליכא למימר אפסקיה בדישון מזבח כו' עכ"ל וצ"ל לפום הך סברא דהנהו תרי בבקר דשני גזרי עצים שדינן להו אדם התמיד דנקדום להטבת ה' נרות דהכא ג' והכא ב' ונקדמיה הטבת ה' נרות לדישון מזבח הפנימי אע"ג דהכא תרי והכא תרי כי היכי דליהוי הפסק בנרות ואהא תירץ רש"י דא"כ ה"ל מעביר על המצות ולפי מה שכתבו התוס' דאין סברא דנישדי תרתי בבקר אתמיד אין מקום לקושיית רש"י ודו"ק:

    בד"ה לדבר שלא כו' וא"ת מכפר עדיף אין כפרה כו' עכ"ל משום טעמא דמכפר לחוד ודאי דלא הוה לן לאקדומי כיון דהכא תרי בבקר והכא באברים ליכא אלא חדא אלא דר"ל וא"ת מכפר עדיף כו' ואמאי לא שדינן נמי בבקר אאברים דה"ל נמי תרי בבקר באברים ואהא תירץ דאין מכפר כו' כן נראה ליישב פרש"י ודו"ק:

    תוס' בד"ה עבורי דרעא כו' כשהוא מניח מניח של יד כו' ובד"ה ואימא חד שדייה לדישון כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 33b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 33, Amud Bet, about 300 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 145 words

      Opens “וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא. דתניא:…”

    2. Segment 213 words

      Opens “אמר רבא: ש"מ מדריש לקיש, עבורי דרעא…”

      Named: רבא.

    3. Segment 342 words

      Opens “והטבת חמש נרות קודם לדם התמיד, ודם…”

      Named: אביי.

    4. Segment 412 words

      Opens “חד שדייה להטבת חמש נרות, דליקדמי לדם…”

    5. Segment 515 words

      Opens “וחד שדייה לדם התמיד דנקדמיה להטבת שתי…”

    6. Segment 641 words

      Opens “אמר ליה רב פפא לאביי, ואימא: חד…”

      Named: רב פפא, אביי.

    7. Segment 714 words

      Opens “הניחא לריש לקיש, דאמר: למה מטיבין וחוזרים…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אלא לרבי יוחנן, דאמר: ״בבקר בבקר״ חלקהו…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 934 words

      Opens “אמר ליה רבינא לרב אשי: האי ״בבקר…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1032 words

      Opens “מאי שנא דעביד הטבת חמש נרות ברישא?…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “והטבת שתי נרות קודמת לקטורת, דאמר קרא:…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “וקטורת לאברים, דתניא: יוקדם דבר שנאמר בו…”

    13. Segment 1311 words

      Opens “ואברים למנחה, דתניא: מניין שלא יהא דבר…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yoma 33b · Segment 9 — “אמר ליה רבינא לרב אשי: האי ״בבקר בבקר״ דעצים,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 33b · Segment 3 — “…מאי טעמא? אמר אביי: ההוא ״בבקר בבקר״ דשני גזירי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026