Talmud Builders

    Yoma 63b

    Back to index

    English translation — Yoma 63b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If it would have mentioned just the word offering, I would derive that one is liable even for slaughtering animals consecrated for Temple maintenance outside the Temple, which are also called offering, as it is stated: “And we have brought the Lord’s offering, what every man has found: Articles of gold, armlets, and bracelets, rings, earrings, and pendants” (Numbers 31:50). Therefore, the verse states: “And has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting” (Leviticus 17:4), to teach that with regard to any animal fit to be sacrificed within the entrance to the Tent of Meeting or the Temple, one is liable for slaughtering it outside the Temple. Conversely, with regard to any animal that is not fit to be sacrificed within the entrance to the Tent of Meeting, one is not liable for slaughtering it outside the Temple.

    2Furthermore: I might exclude these animals consecrated for Temple maintenance, which are not fit to be sacrificed within the entrance to the Tent of Meeting because they are blemished, and I will not exclude the heifer of a purification offering and the scapegoat, which are fit to come to the entrance to the Tent of Meeting. Therefore, the verse states “to the Lord” to indicate that one is liable only for those animals that are designated exclusively for God as offerings. These, the heifer of a purification offering and the scapegoat, are excluded, as they are not designated exclusively for God as sacrificial offerings but are used for some other purpose.

    3The Gemara asks about this halakhic midrash: Does the expression “to the Lord” come to exclude? The Gemara raises a contradiction based upon the verse: “When a bull, or a lamb, or a goat, is born it shall be seven days under its mother; but from the eighth day on it may be accepted as an offering by fire to the Lord” (Leviticus 22:27). An offering by fire to the Lord: These are offerings by fire, which are sacrificed on the altar and which may not be sacrificed before their proper time.

    4From where do we derive that he may not consecrate an animal when it is lacking time, i.e., before the eighth day? The verse states: An offering, which indicates that it should not be designated as an offering before the eighth day. The expression: To the Lord comes to include the scapegoat, which is also brought for the sake of God. In other words, the expression: To the Lord, not only does not exclude the scapegoat from the category of offerings, but specifically includes it in this category.

    5Rava said that this can be resolved as follows: There the expression is understood in the context of the verse and here it is understood in the context of the verse. There, with regard to consecrated animals slaughtered outside the Temple, where the phrase: To the entrance, in that same verse comes to include other offerings, the phrase: To the Lord necessarily comes to exclude. Conversely, here, with regard to consecrating animals before the proper time, where the phrase: Offering by fire comes to exclude, the phrase: To the Lord comes to include.

    6Once the contradiction has been reconciled, the Gemara challenges the reasoning of the argument. The reason the scapegoat may not be consecrated before it is eight days old is because the Merciful One specifically included it among the other offerings. But had it not included it I would have said: The scapegoat may be consecrated even when it is lacking time. However, this is difficult: Isn’t it true that the lottery establishes as the goat that is sacrificed to God, only one that is fit to be sacrificed to God? Since it is not known in advance which goat will be designated for this purpose, both goats must be eight days old and thereby fit to be sacrificed to God.

    7Rav Yosef said: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is the opinion of Ḥanan the Egyptian, as it was taught in a baraita that Ḥanan the Egyptian says: Even if the goat sacrificed to God has already been slaughtered and its blood has been collected in the cup, if the scapegoat dies, he brings another goat as a counterpart and pairs it with the goat that has already been slaughtered. Since in this case the priest need not draw new lots and the second goat is immediately designated to be sent to Azazel, it was necessary to teach that this goat must not be lacking time.

    8The Gemara presents a challenge with regard to this answer. Say that you heard Ḥanan the Egyptian say that he does not hold that if the scapegoat dies, the blood of the other goat is rejected. Did you also hear him say that he does not require a new lottery for the second goat? Perhaps he meant that one brings two new goats and draws lots, and whichever is designated to be sent to Azazel is the counterpart to the goat that was already slaughtered.

    9The Gemara presents another explanation of why it was necessary for the Torah to indicate that the scapegoat must not be lacking time. Rather, Rav Yosef said: In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it was taught in a baraita : If one of the goats dies, he brings another goat in its place without a lottery; this is the statement of Rabbi Shimon. Therefore, if the scapegoat would die, another goat would be designated as the scapegoat without a lottery, and it was necessary for the Torah to indicate that this goat had to be eight days old.

    10Ravina said that it is possible to answer according to all opinions. The derivation was necessary in a case where the scapegoat became blemished after the lottery and they redeemed it with another. In that situation, all agree that the new scapegoat does not need to be designated through a lottery, because the status of the original scapegoat was transferred to its replacement.

    11The Gemara asks: From where do you say that the scapegoat is disqualified by a blemish? A blemish disqualifies only a sacrificial offering, and the scapegoat is not a sacrificial offering. The Gemara answers: As it was taught in a baraita based upon the verse: “Blind, or broken, or maimed, or having a growth, or scurvy, or scabbed, you shall not offer these to the Lord, nor make an offering by fire of them upon the altar to the Lord” (Leviticus 22:22). The phrase: Nor make an offering by fire of them; these are the fats of blemished animals, which may not be sacrificed on the altar.

    12I have only derived that it is prohibited to sacrifice all the fats of a blemished animal; from where do I derive that it is prohibited to sacrifice some of them? The verse states “of them,” which indicates that the prohibition applies even to some of them. “The altar”; this is referring to the prohibition against sprinkling the blood of blemished animals. The phrase “to the Lord” comes to include the scapegoat, which is also disqualified by a blemish.

    13The Gemara comments: And it is necessary to write that a blemished scapegoat is disqualified and it is necessary to write that a scapegoat may not be lacking time. Since if the Merciful One had written only that a scapegoat is disqualified if it is lacking time, one might have said that this is because its time has not yet come and therefore it is unable to become consecrated. However, with regard to a blemished animal whose time has already arrived, say that it is not disqualified. And conversely, if the Merciful One had written only that a blemished scapegoat is disqualified, one might have said that this is because it is considered abhorrent to sacrifice a blemished animal as an offering. However, with regard to a goat that is lacking time, which is not abhorrent, say that it is not disqualified. It is therefore necessary for the Torah to include the scapegoat in both disqualifications.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אי קרבן שומע אני וכו'רישא דברייתא בתורת כהנים הכי איתא יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו' ת"ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני וכו' כלומר או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב שהרי אף הם נקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא והא ודאי בדק הבית הוא:

    הראוי לפתח וגו'וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דאמר מר (תמורה דף ז:) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וא"א להעמידה כן במקומה במס' זבחים:

    ולא אוציא פרת חטאתלא גרסינן שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד אלא ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא לאהל מועד להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים:

    ולה' להוציא הואבשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא בתמיה:

    אלו אישיםשלא יתן מהן על אש של מערכה:

    מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבןומשעת הקדשו קרוי קרבן:

    התם דאל פתח לרבותשעיר המשתלח דלא ממעט מאל פתח שהרי ראוי לבא אל פתח:

    לה' להוציאאתא דאילו לרבות לא איצטריך וכי אתא להוציא אתא ולמדרש מי שמיוחדין לשם יצא זה שאינו מיוחד:

    הכא דאשה משמע להוציאשעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים:

    לה' לרבויאתא ולמדרש לה' כל דלה':

    והא אין הגורל קובעלשם אלא את הראוי לשם וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם א"א להיות אחד מהן מחוסר זמן:

    חנן המצרי היאדלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן:

    אפי' דםשל שעיר הפנימי בכוס שכבר נשחט ומת המשתלח מביא חבירו מן השוק:

    ומזויגלדם ומשלחו:

    דלית ליה דחוייןדלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתני' מת המשתלח ישפך הדם:

    דילמא מייתי ומגרילוירעה אותו שיפול עליו גורל של שם ויתכפר בדם של ראשון ולעולם שנים צריך להביא ומגריל ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא דאין גורל קובע אלא בראוי לשם:

    רבינא אמרכי איצטריך קרא דמחוסר זמן כגון שהומם המשתלח משהגריל עליו וחיללו על אחר וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא:

    ואשה לא תתנו וגו'בבעלי מומין כתיב:

    מקצתןכזית מהן:

    יומא 63 עמוד ב

    1אי ״קרבן״, שומע אני אפילו קדשי בדק הבית, שנקראו קרבן, כענין שנא' (במדבר לא נ) ונקרב את ״קרבן״, ה ת"ל (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו כל הראוי לפתח אהל מועד חייב עליו בחוץ כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד אין חייבין עליו בחוץ׃

    2אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח. שהוא ראוי לבוא אל פתח אהל מועד ת"ל לה' מי שמיוחדין לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לשם׃

    3ולה' להוציא הוא ורמינהו (ויקרא כב, כז) ירצה לקרבן אשה לה' אלו אישים׃

    4מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן. ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח׃

    5אמר רבא התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא התם דאל פתח לרבות לה' להוציא הכא דאשה להוציא לה' לרבות׃

    6טעמא דרבי רחמנא הא לא. רבי הוה אמינא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם׃

    7אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי היא דתניא חנן המצרי אומר אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו׃

    8אימר דשמעת ליה לחנן המצרי דלית ליה דחויין דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה דילמא מייתי ומגריל׃

    9אלא אמר רב יוסף הא מני רבי שמעון היא דתניא מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה דברי רבי שמעון׃

    10רבינא אמר כגון שהומם וחיללו על אחר׃

    11ומנא תימרא דפסיל ביה מומא דתניא (ויקרא כב, כב) ואשה לא, תתנו מהם אלו החלבים׃

    12אין לי אלא כולן מקצתן מנין ת"ל מהם מזבח זו זריקת דמים לה' לרבות שעיר המשתלח׃

    13ואיצטריך למיכתב בעל מום ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן דאי כתב רחמנא מחוסר זמן משום דלא מטי זמניה אבל בעל מום דמטי זמניה אימא לא ואי כתב רחמנא בעל מום משום דמאיס אבל מחוסר זמן דלא מאיס אימא לא צריכא.

    Tosafot

    וכל שאין ראוין לפתח אהל מועד אין חייבין עליומה שפירש רש"י שיש מפרשים משום דסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דהמתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וכתב שאי אפשר לו להעמידה כן במקומה בזבחים פרק חטאת ולא פי' מה היה קשה לו ובפרק פרת חטאת פי' דתנן בפרק פרת חטאת (זבחים דף קיב.) פרת חטאת ששחטה חוץ מגיתה וכן שעיר המשתלח ששחט בחוץ פטור משום דאין ראוין לבא אל אהל מועד אלמא פרת חטאת אע"ג דתמימה היא כיון דאין סופה לבא אל פתח אהל מועד פטור הכי נמי בקדשי בדק הבית פטור ואפילו תמימים:

    ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלחרש"י לא גריס פרת חטאת דפרת חטאת לא אתיא כלל לפתח אהל מועד והדין עמו דאי משום דכתיב בה והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה אם כן כי פריך בזבחים ושעיר המשתלח לאו ראוי אל פתח אהל מועד הוא ופריך מזאת הברייתא דקרי ליה ראוי אל פתח אהל מועד ומשני ליה כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה ואי בעית אימא כאן קודם וידוי וכו' ליפרוך מפרת חטאת ולא הוה מצי לשנויי כדמשני על כן נראה דלא גרס פרת חטאת בברייתא ודוחק הוא דבברייתא גרסינן שהן ראוים וכו' עד יצאו אלו שאינן מיוחדין בלשון רבים וצריך לגרוס שהוא ראוי יצא בלשון יחיד כיון דלא גרסינן אלא שעיר המשתלח ונראה לי ליישבו והכי פירושו ולא אוציא פרת חטאת ואפילו אם תמצא לומר שאוציא נמי פרת חטאת כיון דאיהי לא אתיא פתח אהל מועד מכל מקום לא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' והשתא ניחא דכי פריך בפרק פרת חטאת (זבחים דף קיג.) משעיר המשתלח לא פריך מפרת חטאת משום דבהאי ברייתא נמי את"ל קאמר דפרת חטאת אינה ראויה לפתח אהל מועד לה' לשעיר המשתלח דההוא ודאי ראוי לפתח אהל מועד הוא ולהכי לא פריך התם אלא משעיר המשתלח:

    זריקת דמים על המזבחהקשה מורי קרובי הכהן ה"ר יהודה זצ"ל דבפרק השוחט המעלה (זבחים דף קז:) אמרינן דלא הוה צריך למיכתב זריקה בחוץ דאתיא לה שפיר מבינייהו משחיטה והעלאת חוץ אלא לגלויי לך אקבלה דלא תיתי מבינייהו ובבעלי מומין אמאי איצטריך למיכתב תיתי מבינייהו וליכא למימר לגלויי אקבלה דלא תיתי דמהיכא תיתי אי משחיטה והעלאה איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין עליהם בחוץ תאמר בקבלה ודנתי לפניו דאיכא למימר מקדיש בעלי מומין יוכיח שפטור בחוץ וחייב בבעלי מומין עוד הקשה לר' יוסי ברבי יהודה דמחייב אף בקבלה בבעלי מומין אמאי איצטריך קרא להקטרה זריקה וקבלה ליתי כולהו מבינייהו משוחט ומקדיש גם בזה דנתי לפניו דאיצטריך לגלויי אקמיצה דלא תיתי והא דמיבעי פ' כל הקרבנות (מנחות פה:) אי לוקה משום בעלי מומין בסולת שהתליע מצינו למימר דהיינו דווקא במקדיש אבל קמיצה לא אי נמי ההיא לרבנן דר' יוסי בר' יהודה אי נמי י"ל דאי לא כתיב קרא לזריקה הוה מוקמינן חד לא תקריבו לזריקה ואידך לקבלה דהא אשחיטה ומקדיש לא מיתוקם אלא באם אינו ענין ואזריקה וקבלה משמע שפיר טפי דלשון הקרבה הוי זריקה וקבלה כדאשכחן ספ"ק דזבחים (דף יג.) והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה ואם כן מקדיש ושוחט לא הוה נפקא לן ומבינייהו נמי לא דמה להנך דעבודה נינהו ולא שייכי בחולין תאמר בשחיטה דשייכא בחולין וגבי על החמץ הקשה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג:) למה לי קרא לזריקה תיתי מבינייהו דלגלויי אקבלה הא בלאו הכי קבלה לא אתיא משחיטה והקטרה כדפרישית דמה להנך שכן חייבת בחוץ ודנתי לפניו מולק יוכיח שפטור בחוץ וחייב על החמץ כדאיתא בפרק תמיד נשחט (ג"ז שם) וכן הקשה בע"ז למה לי קרא לזריקה ניתי מבינייהו דלגלויי אקבלה לא איצטריך דאיכא למיפרך כדפרישית וכן בזה דנתי לפניו דלא אייתר לן שום קרא לזריקה אלא מדברי קבלה ילפינן לה מדכתיב בל אסיך נסכיהם מדם ועוד אפי' לפי דבריו איצטריך לגלויי אקבלה דלא תיתי דאי פרכת כדפרכינן איכא למימר השתחואה יוכיח שפטור בחוץ וחייב לע"ז מיהו האמת הוא דלא איצטריך קרא לגלויי אקבלה דלא תיתי דכיון דלא אשכחן קרא שעובדין בקבלה לע"ז אין לחייב עליה כדפרש"י בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) אהא דפריך וליחשוב נמי זורק ופרש"י בשלמא מקבל ומוליך לא קשיא לן דכיון דלא אשכחן שעובדין לשם ע"ז בכך אף על גב דהוי כעין פנים פטור בשלא כדרכה על כן נראה כתירוץ הראשון עוד הקשה היכי קאמר התם דקבלה הוה אתיא מבינייהו משחיטה והעלאה אי לא היה כתיב זריקה לגלויי עלה דלא תיתי והאיכא למיפרך מה להנך שחייבין (בע"ז) ובבעלי מומין תאמר בקבלה דפטור לרבנן דרבי יוסי ב"ר יהודה ורציתי לומר מנסך יוכיח ולא נהירא ליה דהא בעיא היא בפ' כל הקרבנות (מנחות דף פז.) אי לקי משום בעל מום על יין הפסול לנסכים ועלתה בתיקו מיהו יש לומר מנסך מים יוכיח דחייב בחוץ אף על גב דלא אשכחן שילקה עליהם משום בעל מום ולי הוקשה היכי קאמר דאתיא מבינייהו משחיטת חוץ ומהעלאה וממנסך ניפרוך שחייבין בע"ז ויש לומר דלאו דוקא נקט לגלויי אקבלה דלא תיתי דלקבלה לא איצטריך אלא לגלויי אקמיצה דלא תיתי דבקמיצה ליכא למיפרך כדפרכינן דהא חייבין עליה בע"ז כמו שחייבין על השחיטה דקמיצה דמנחה במקום שחיטה דזבח לכל מילי וא"ת בקמיצה נמי איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין על החמץ תאמר בקמיצה כדמשמע בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סג:) יש לומר מנסך יוכיח דפטור על החמץ וחייב בחוץ וא"ת כיון דסוף סוף לא אתיא מבינייהו אלא אם כן נימא מנסך יוכיח מאי אצטריך למימר תיתי מבינייהו הא ממנסך לחודיה אתו דליכא למיפרך מידי י"ל איכא למיפרך מה למנסך שכן קבע לו ראשו של מזבח תאמר בקמיצה ותאמר בזריקה שעומד על הרצפה וזורק דמים למטה מחוט הסיקרא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    משהגריל עליהן שחטן בחוץ חייב על של שם ופטור על של עזאזל דלא קרינא ביה לה': ת"ר ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן שומע אני אפי' קדשי בדק הבית. פי' כגון בהמה טמאה וכיוצא בה שאין ראוין למזבח כדכתיב ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב וגו' הנה נקרא קרבן.

    דברים שאינן ראוין למזבח.

    ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו בעינן דבר הראוי לפתח אהל מועד וליכא. פרה אדומה ושעיר המשתלח מנין שאין חייבין עליהן משום שוחט חוץ.

    ת"ל לה' מי שמיוחדים לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה' אלא פרה למי נדה ושעיר לעזאזל.

    ואקשינן ולה' להוציא שעיר המשתלח אתא והכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'. אשה אלו אשים מנין שאינו קדוש ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח דלא קבע ליה על מחוסר זמן שהוא פחות מח' ימים. ומשני רבא הכל לפי ענין הכתוב דריש בו התם דאל פתח לרבות כל בהמה כשרה לה' בא להוציא דאילו לא בא להוציא אלא לרבות הרי כבר נתרבה כל בהמה טהורה הוה ליה לקרא לשתוק ואנא ידענא דהכל במשמע למה בא להוציא הכא דמשמע קרבן להוציא שעיר המשתלח שאינו קרבן הייתי אומר קדוש במחוסר זמן בא לה' לרבותו שלא יהיה קדוש במחוסר זמן. ואקשינן ולמה הוצרך לומר לרבות שעיר המשתלח שאינו קדוש במחוסר זמן והא בעי הגרלה ואין הגורל קובע אלא בראוי לשם דלא ידעינן באיזה מהן יעלה הגורל לה'. ואוקימנא להא מתניתא לר' שמעון דלית ליה הגרלה לעכב דתני מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר' שמעון רבא אמר אפי' תימא דברי הכל וכגון שהגריל על השעירים הללו והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל נפל בו מום וחללו על שעיר שהוא פחות מבן ח' ימים סד"א ליקדוש קמ"ל דלא קדוש והמום נמי שפוסל בשעיר המשתלח גמר לה מדכתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'. ופשוטה היא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 63b

    Yoma 63b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 273 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אי קרבן שומע אני וכו' רישא דברייתא בתורת כהנים הכי איתא יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו' ת"ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני וכו' כלומר או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב שהרי אף הם נקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא והא ודאי בדק הבית הוא:

    הראוי לפתח וגו' וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דאמר מר (תמורה דף ז:) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וא"א להעמידה כן במקומה במס' זבחים:

    ולא אוציא פרת חטאת לא גרסינן שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד אלא ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא לאהל מועד להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים:

    ולה' להוציא הוא בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא בתמיה:

    אלו אישים שלא יתן מהן על אש של מערכה:

    מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן ומשעת הקדשו קרוי קרבן:

    התם דאל פתח לרבות שעיר המשתלח דלא ממעט מאל פתח שהרי ראוי לבא אל פתח:

    לה' להוציא אתא דאילו לרבות לא איצטריך וכי אתא להוציא אתא ולמדרש מי שמיוחדין לשם יצא זה שאינו מיוחד:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 63b · Sefaria

    Tosafot

    וכל שאין ראוין לפתח אהל מועד אין חייבין עליו מה שפירש רש"י שיש מפרשים משום דסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דהמתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וכתב שאי אפשר לו להעמידה כן במקומה בזבחים פרק חטאת ולא פי' מה היה קשה לו ובפרק פרת חטאת פי' דתנן בפרק פרת חטאת (זבחים דף קיב.) פרת חטאת ששחטה חוץ מגיתה וכן שעיר המשתלח ששחט בחוץ פטור משום דאין ראוין לבא אל אהל מועד אלמא פרת חטאת אע"ג דתמימה היא כיון דאין סופה לבא אל פתח אהל מועד פטור הכי נמי בקדשי בדק הבית פטור ואפילו תמימים:

    ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח רש"י לא גריס פרת חטאת דפרת חטאת לא אתיא כלל לפתח אהל מועד והדין עמו דאי משום דכתיב בה והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה אם כן כי פריך בזבחים ושעיר המשתלח לאו ראוי אל פתח אהל מועד הוא ופריך מזאת הברייתא דקרי ליה ראוי אל פתח אהל מועד ומשני ליה כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה ואי בעית אימא כאן קודם וידוי וכו' ליפרוך מפרת חטאת ולא הוה מצי לשנויי כדמשני על כן נראה דלא גרס פרת חטאת בברייתא ודוחק הוא דבברייתא גרסינן שהן ראוים וכו' עד יצאו אלו שאינן מיוחדין בלשון רבים וצריך לגרוס שהוא ראוי יצא בלשון יחיד כיון דלא גרסינן אלא שעיר המשתלח ונראה לי ליישבו והכי פירושו ולא אוציא פרת חטאת ואפילו אם תמצא לומר שאוציא נמי פרת חטאת כיון דאיהי לא אתיא פתח אהל מועד מכל מקום לא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' והשתא ניחא דכי פריך בפרק פרת חטאת (זבחים דף קיג.) משעיר המשתלח לא פריך מפרת חטאת משום דבהאי ברייתא נמי את"ל קאמר דפרת חטאת אינה ראויה לפתח אהל מועד לה' לשעיר המשתלח דההוא ודאי ראוי לפתח אהל מועד הוא ולהכי לא פריך התם אלא משעיר המשתלח:

    זריקת דמים על המזבח הקשה מורי קרובי הכהן ה"ר יהודה זצ"ל דבפרק השוחט המעלה (זבחים דף קז:) אמרינן דלא הוה צריך למיכתב זריקה בחוץ דאתיא לה שפיר מבינייהו משחיטה והעלאת חוץ אלא לגלויי לך אקבלה דלא תיתי מבינייהו ובבעלי מומין אמאי איצטריך למיכתב תיתי מבינייהו וליכא למימר לגלויי אקבלה דלא תיתי דמהיכא תיתי אי משחיטה והעלאה איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין עליהם בחוץ תאמר בקבלה ודנתי לפניו דאיכא למימר מקדיש בעלי מומין יוכיח שפטור בחוץ וחייב בבעלי מומין עוד הקשה לר' יוסי ברבי יהודה דמחייב אף בקבלה בבעלי מומין אמאי איצטריך קרא להקטרה זריקה וקבלה ליתי כולהו מבינייהו משוחט ומקדיש גם בזה דנתי לפניו דאיצטריך לגלויי אקמיצה דלא תיתי והא דמיבעי פ' כל הקרבנות (מנחות פה:) אי לוקה משום בעלי מומין בסולת שהתליע מצינו למימר דהיינו דווקא במקדיש אבל קמיצה לא אי נמי ההיא לרבנן דר' יוסי בר' יהודה אי נמי י"ל דאי לא כתיב קרא לזריקה הוה מוקמינן חד לא תקריבו לזריקה ואידך לקבלה דהא אשחיטה ומקדיש לא מיתוקם אלא באם אינו ענין ואזריקה וקבלה משמע שפיר טפי דלשון הקרבה הוי זריקה וקבלה כדאשכחן ספ"ק דזבחים (דף יג.) והקריבו זו קבלת הדם או אינו אלא זריקה ואם כן מקדיש ושוחט לא הוה נפקא לן ומבינייהו נמי לא דמה להנך דעבודה נינהו ולא שייכי בחולין תאמר בשחיטה דשייכא בחולין וגבי על החמץ הקשה בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג:) למה לי קרא לזריקה תיתי מבינייהו דלגלויי אקבלה הא בלאו הכי קבלה לא אתיא משחיטה והקטרה כדפרישית דמה להנך שכן חייבת בחוץ ודנתי לפניו מולק יוכיח שפטור בחוץ וחייב על החמץ כדאיתא בפרק תמיד נשחט (ג"ז שם) וכן הקשה בע"ז למה לי קרא לזריקה ניתי מבינייהו דלגלויי אקבלה לא איצטריך דאיכא למיפרך כדפרישית וכן בזה דנתי לפניו דלא אייתר לן שום קרא לזריקה אלא מדברי קבלה ילפינן לה מדכתיב בל אסיך נסכיהם מדם ועוד אפי' לפי דבריו איצטריך לגלויי אקבלה דלא תיתי דאי פרכת כדפרכינן איכא למימר השתחואה יוכיח שפטור בחוץ וחייב לע"ז מיהו האמת הוא דלא איצטריך קרא לגלויי אקבלה דלא תיתי דכיון דלא אשכחן קרא שעובדין בקבלה לע"ז אין לחייב עליה כדפרש"י בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) אהא דפריך וליחשוב נמי זורק ופרש"י בשלמא מקבל ומוליך לא קשיא לן דכיון דלא אשכחן שעובדין לשם ע"ז בכך אף על גב דהוי כעין פנים פטור בשלא כדרכה על כן נראה כתירוץ הראשון עוד הקשה היכי קאמר התם דקבלה הוה אתיא מבינייהו משחיטה והעלאה אי לא היה כתיב זריקה לגלויי עלה דלא תיתי והאיכא למיפרך מה להנך שחייבין (בע"ז) ובבעלי מומין תאמר בקבלה דפטור לרבנן דרבי יוסי ב"ר יהודה ורציתי לומר מנסך יוכיח ולא נהירא ליה דהא בעיא היא בפ' כל הקרבנות (מנחות דף פז.) אי לקי משום בעל מום על יין הפסול לנסכים ועלתה בתיקו מיהו יש לומר מנסך מים יוכיח דחייב בחוץ אף על גב דלא אשכחן שילקה עליהם משום בעל מום ולי הוקשה היכי קאמר דאתיא מבינייהו משחיטת חוץ ומהעלאה וממנסך ניפרוך שחייבין בע"ז ויש לומר דלאו דוקא נקט לגלויי אקבלה דלא תיתי דלקבלה לא איצטריך אלא לגלויי אקמיצה דלא תיתי דבקמיצה ליכא למיפרך כדפרכינן דהא חייבין עליה בע"ז כמו שחייבין על השחיטה דקמיצה דמנחה במקום שחיטה דזבח לכל מילי וא"ת בקמיצה נמי איכא למיפרך מה להנך שכן חייבין על החמץ תאמר בקמיצה כדמשמע בפ' תמיד נשחט (פסחים דף סג:) יש לומר מנסך יוכיח דפטור על החמץ וחייב בחוץ וא"ת כיון דסוף סוף לא אתיא מבינייהו אלא אם כן נימא מנסך יוכיח מאי אצטריך למימר תיתי מבינייהו הא ממנסך לחודיה אתו דליכא למיפרך מידי י"ל איכא למיפרך מה למנסך שכן קבע לו ראשו של מזבח תאמר בקמיצה ותאמר בזריקה שעומד על הרצפה וזורק דמים למטה מחוט הסיקרא:

    Tosafot on Yoma 63b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    משהגריל עליהן שחטן בחוץ חייב על של שם ופטור על של עזאזל דלא קרינא ביה לה': ת"ר ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן שומע אני אפי' קדשי בדק הבית. פי' כגון בהמה טמאה וכיוצא בה שאין ראוין למזבח כדכתיב ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב וגו' הנה נקרא קרבן.

    דברים שאינן ראוין למזבח.

    ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו בעינן דבר הראוי לפתח אהל מועד וליכא. פרה אדומה ושעיר המשתלח מנין שאין חייבין עליהן משום שוחט חוץ.

    ת"ל לה' מי שמיוחדים לה' יצאו אלו שאין מיוחדין לה' אלא פרה למי נדה ושעיר לעזאזל.

    ואקשינן ולה' להוציא שעיר המשתלח אתא והכתיב ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'. אשה אלו אשים מנין שאינו קדוש ת"ל קרבן לה' לרבות שעיר המשתלח דלא קבע ליה על מחוסר זמן שהוא פחות מח' ימים. ומשני רבא הכל לפי ענין הכתוב דריש בו התם דאל פתח לרבות כל בהמה כשרה לה' בא להוציא דאילו לא בא להוציא אלא לרבות הרי כבר נתרבה כל בהמה טהורה הוה ליה לקרא לשתוק ואנא ידענא דהכל במשמע למה בא להוציא הכא דמשמע קרבן להוציא שעיר המשתלח שאינו קרבן הייתי אומר קדוש במחוסר זמן בא לה' לרבותו שלא יהיה קדוש במחוסר זמן. ואקשינן ולמה הוצרך לומר לרבות שעיר המשתלח שאינו קדוש במחוסר זמן והא בעי הגרלה ואין הגורל קובע אלא בראוי לשם דלא ידעינן באיזה מהן יעלה הגורל לה'. ואוקימנא להא מתניתא לר' שמעון דלית ליה הגרלה לעכב דתני מת אחד מהן מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר' שמעון רבא אמר אפי' תימא דברי הכל וכגון שהגריל על השעירים הללו והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל נפל בו מום וחללו על שעיר שהוא פחות מבן ח' ימים סד"א ליקדוש קמ"ל דלא קדוש והמום נמי שפוסל בשעיר המשתלח גמר לה מדכתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח לה'. ופשוטה היא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 63b · Sefaria

    Ritva

    ת״ר אי קרבן יכול וכו' לאו היינו רישא דמתנית׳ אלא דתלמודא נקיט לה הכי ואורחה דתלמודא הוא והכי רישא דמתניתא יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו׳ עד על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית וכו':

    יש גורסי׳ ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהן ראויין לפתח אהל מועד. וטיעותא היא דאילו פרה אינה ראוייה לפתח אהל מועד כלל וכדאיתא בזבחים בהדיא. אלא ה״ג וכן גרש״י ז״ל ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לפתח אהל מועד ופרש״י ז״ל שהוא ראוי להגריל ולהתודות עליו. ולפי הלשון הוה נראה דאפי׳ קודם הגרלה מרבי׳ ליה לפטורא מדכתי׳ לה׳ ולא דק בה מרן ז״ל. דהא תניא לעיל דקודם הגרלה חייב משום הואיל ולא מוקמינן פלוגתא בכדי בין מתנייתא:

    לה׳ לרבות שעיר המשתלח פי׳ דאפילו שעיר המשתלח אם הוא מחוסר זמן פסול:

    הא מני חנן המצרי היא דתניא וכו' פי׳ קס״ד דהא דקתני אפי׳ דם בכוס מביא חברו ומזויג לו דמביא חברו שלא בהגרלה קאמר כפשוטא דלישנא וקאמר דבכי הא דלא בעי הגרלה איצטריך רחמנא למיפסליה משום מחוסר זמן. ומהדרינן דדילמא כי קתני חנן המצרי מביא חברו ומזויג לו בהגרלה קאמר שיביא שנים וירגיל עליהם ויטול של עזאזל לזויג לו והשני ירעה. דסבירא ליה לחנן המצרי דלא אמרינן בעלי חיים נדחין:

    כגון שהומס וחללו על אחר פי׳ שהומם שעיר המשתלח לאחר הגרלה וחללו על שעיר אחר דאותו שעיר שני לא בעי הגרלה ואיצטריך רחמנא למיפסלי׳ היכא דהוי מחוסר זמן:

    ומנא תימרא דפסיל ביה מומא דתניא כו׳ לה׳ לרבות שעיר המשתלח והקשו בתוספות ולרבינא למה לי לרבויי דפסיל ביה מומא בהאי קרא תיפוק לי מקרא דלעיל דפסול במחוסר זמן ולית ליה אוקמתא אלא בשהומם. ותירצו דאע״ג דרבינא לא משכח ביה אוקמתא אחריתי אלו לא אשכחן בעלמא דפסיל ביה מומא לא הוה מוקמינן ליה להכי אלא דאמרינן דמלתא אחריתי אתא ולא ידעינן לה או בחדא מאידך אוקמתי:

    Ritva on Yoma 63b · Sefaria

    Meiri

    הקדיש בהמה לבדק הבית אם שחטה בחוץ פטור ואע"פ שקדשי בדק הבית נקראים הם קרבן כדכתיב ונקרב את קרבן ד' וכו' טבעת עגיל וכומז מ"מ אינם ראוים לפתח אוהל מועד ולא סוף דבר בבהמה בעלת מום שהרי מצד אחר היא נפקעת מפתח אהל מועד אלא אפי' בבהמה תמימה ואע"פ שחטא שהרי המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה מ"מ הוקדשה ונפדית תמימה והדמים יפלו לבדק הבית ואם שחטו בחוץ פטור:

    מחוסר זמן כגון בהמה תוך שבעה ימים פסול לקרבן אלא שאם הקריבו אינו לוקה שהרי לאו הבא מכלל עשה הוא שנאמר מיום השמיני והלאה ירצה וכו' הקדישו תוך שבעה ליקרב לאחר שבעה אין הקדש מזבח חל עליו כלל אלא הרי הוא כמקדיש בעל מום עובר וירעו עד שיוממו במום קבוע ויפדו ויצאו לחולין ויביא בדמיה קרבן:

    שעיר המשתלח אע"פ שאינו בר קרבן מ"מ חסרון זמן פוסל בו שאין הגורל קובע אלא בראוי לשם כלומר שאם יפול עליו הגורל לשם יהא ראוי לו ולא עוד אלא אפילו במקום שאין צריך הגרלה חסרון זמן פוסל בו מכח המקרא שנאמר במחוסר זמן לקרבן אשה לד' ודרשו בו לד' לרבות שעיר המשתלח וכיצד הוא שלא יהא צריך הגרלה וכבר ביארנו שאם מת אחד מהן יביא שנים ויגריל ויזווג אותו הקם על שם המת עם הנשאר מן הזוג הראשון וכן ביארנו שאם נשפך דם השעיר של שם הרי הוא כמת וכן ביארנו שאם דם השעיר של שם בכוס ומת המשתלח שיבוא ויגריל ויזווג הקם תחת המשתלח עם דמו של ראשון שאין הדם דחוי במיתת המשתלח מ"מ אתה מוצאה בשהומם השעיר המשתלח אחר הגרלה שהמום פוסל בשעיר המשתלח אפילו מום עובר כדכתי' בבעלי מומין ואשה לא תתנו מהם [על המזבח] לד' ודרשו בו לד' לרבות שעיר המשתלח וכשהומם כשהוא חי וחללו על אחר שיביא במקומו שאין זה צריך הגרלה שהרי בא מכחו הוא ואעפ"כ חסרון זמן פוסל בו וכן אתה מוצאה כגון שהיה לו חולה שיש בו סכנה בתוך ביתו ושחטו לו את אמו של שעיר זה שכבר הוגרל ועלה עליו הגורל לעזאזל ביום הכפורים ובשחיטתו נעשה שעיר זה שכבר הוגרל מחוסר זמן מצד אותו ואת בנו שאי אפשר להמיתו ביום זה שאע"פ שלא נאסר אותו ואת בנו אלא בשחיטה אבל אם רצה לנחרם ביום אחד או לעקרם רשאי מ"מ דחייתו לצוק ר"ל לראש ההר וממנו למטה זו היא שחיטתו שהרי זהו הכשרו וכפרתו והרי הוא כשחיטה ובאלו מיהא הוצרך הכתוב ללמד שיהא חסרון זמן פוסל בהם וכשם שהמום פוסל בשעיר המשתלח כך הטריפות פוסל בו שנאמר יעמד חי:

    בעלי מומין שנאסרו למזבח פירושן בין בהקדשן בין בשחיטתן בין בזריקת דמן בין בהקרבת איבריהן לעולה בין בהקטר אימוריהן וכולן בלא תעשה ולוקין כך אמרו רבותינו תמורה ו' ב' כל אשר בו מום לא תקריבו אזהרה למקדיש לא תקריבו אלה אזהרה לשוחט לא תקריבו לד' אזהרה לזורק את דמן ואשה לא תתנו מהם אזהרה למקטיר אמוריהן והוא הדין לאיבריהן ולא סוף דבר כלן (או) [אלא] אפי' מקצתן שנאמר מהם וזו מיהא דוקא בהקטרת כזית שאין הקטרה בפחות מכזית:

    Meiri on Yoma 63b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אלו אישים שלא כו' ובד"ה דלמא מייתי כו' ראשון ולעולם שנים כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה וכל שאין כו' אע"ג דתמימה היא כו' ה"נ בקדשי בדק הבית פטור כו' כצ"ל:

    בד"ה זריקת כו' עוד הקשה לר' יוסי בר יהודה דמחייב כו' בפ"ק דתמורה דף ז' ע"ש:

    בא"ד מה להנך שחייבין בבעלי מומין תאמר בקבלה דפטור כו' כצ"ל נ"ל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 63b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן עיין זבחים דף קיד ע"ב תוס' ד"ה היתר במה:

    רש"י ד"ה ולא אוציא וכו' להגריל ולהתודות עליו עיין תוס' ישנים ד"ה עד שלא הגדיל ובתמורה דף ו ע"ב תוס' ד"ה ולא אוציא:

    Gilyon HaShas on Yoma 63b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה טעמא [אב"ה עי' מ"ש לעיל פסחים דף סד] שם גמרא, וא"ר חלקיה לא שנו [דהשוחט אשם מחוסר זמן בבעלים שעדיין לא הגיע זמן להבאת קרבנותיהם פטור] אלא לשמו, אבל שלא לשמו חייב, לשמו מיהו פטור אמאי נימא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים. קשה למה ליה לאתויי הא דרב חלקיה, הא פשוט דאשם שלא לשמו כשר בפנים. ובתוס' ישנים כתבו דבאמת מייתי דר"ח ללא צורך ודוחק.

    ויראה לי למה דמבואר בסוגיא דזבחים שם דפריך על ר"ח, דמי איכא מידי דלשמו פסול ושלא לשמו כשר, ומבואר ברש"י שם דס"ד דמקשה דהא דאשם שלא לשמו כשר, היינו בזמן דכשר לשמו דוקא, אם כן בלאו ר"ח ליכא למיפרך דנימא הואיל דראוי שלא לשמו בפנים, דהא דאף שלא לשמו פסול בפנים, כיון דהוא בזמן דפסול לשמו, מש"ה הוצרך להביא דר"ח. ואף דבלא"ה ע"כ רב דימי פליג על ר"ח, וס"ל דאף שלא לשמו פטור, דעקירת חוץ לא שמה עקירה, מ"מ י"ל דלא ניחא ליה להש"ס דלפלגו בעיקר הדין אם אשם קודם זמנו כשר שלא לשמו, וכיון דעכ"פ מוכח מדר"ח דאשם שלא בזמנו כשר א"כ יקשה דגם לשמו חייב, הואיל וראוי שלא לשמו בפנים ונכון בעז"ה:

    גמרא, דאי כתב רחמנא מחוסר זמן וא"ת הא מחוסר זמן ממילא ידעינן דמום פוסל דהא ליכא לאשכוחי אלא בהומם וחללו, וי"ל דבאמת איכא לאשכוחי נמי בטרפה דטרפה פסול דיעמד חי כתיב, וטרפה אינה חיה וכדאיתא בהרמב"ם, ורבינא דנקט הומם כיון דבאמת גם מום פוסל, אחר זה ראיתי שהתוס' ישנים הקשו כן, ומה שכתבתי נראה נכון:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 63b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 63, Amud Bet, about 273 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 147 words

      Opens “אי ״קרבן״, שומע אני אפילו קדשי בדק…”

      Named: רב את.

    2. Segment 230 words

      Opens “אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד…”

    3. Segment 313 words

      Opens “ולה' להוציא הוא ורמינהו (ויקרא כב, כז)…”

      Named: רבן אשה.

    4. Segment 411 words

      Opens “מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן. ת"ל קרבן…”

      Named: רבן לה.

    5. Segment 519 words

      Opens “אמר רבא התם מענינא דקרא והכא מענינא…”

      Named: רבא.

    6. Segment 620 words

      Opens “טעמא דרבי רחמנא הא לא. רבי הוה…”

      Named: רבי רחמנא, רבי הוה.

    7. Segment 719 words

      Opens “אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי…”

      Named: רב יוסף.

    8. Segment 817 words

      Opens “אימר דשמעת ליה לחנן המצרי דלית ליה…”

    9. Segment 920 words

      Opens “אלא אמר רב יוסף הא מני רבי…”

      Named: רב יוסף, רבי שמעון.

    10. Segment 107 words

      Opens “רבינא אמר כגון שהומם וחיללו על אחר…”

    11. Segment 1115 words

      Opens “ומנא תימרא דפסיל ביה מומא דתניא (ויקרא…”

    12. Segment 1216 words

      Opens “אין לי אלא כולן מקצתן מנין ת"ל…”

    13. Segment 1339 words

      Opens “ואיצטריך למיכתב בעל מום ואיצטריך למיכתב מחוסר…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 63b · Segment 7 — “אמר רב יוסף הא מני חנן המצרי היא דתניא…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yoma 63b · Segment 10 — “רבינא אמר כגון שהומם וחיללו על אחר

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 63b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026