Commentary page
Yoma 3b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerYoma 3b
Yoma 3b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
ועשה לך כמו עשה לך שתי חצוצרות כסף:
כביכול אני שמעתי אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד הייתי רוצה ואני אומר לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב"ה קץ בישראל אומר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאילו (אי) אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבהש"ס:
בזמן שהן עושין רצונו של מקום נקראת העבודה על שמם:
קח לך למה לי דשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר:
עד כאן לא פליגי תירוצא הוא:
דנין פר לחטאת ואיל לעולה ביוה"כ יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול בזאת יבא אהרן וגו' ודשמיני למילואים נמי עגל לחטאת ואיל לעולה:
עבודה בכהן גדול ביום הכפורים מעבודה בכ"ג במלואים דכתיב (ויקרא ט׳:ח׳) ויקרב אהרן אל המזבח:
אילימא תחלה בכהן גדול דנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביוה"כ הראשון מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם:
9 more comments on this page.
Rashi on Yoma 3b · Sefaria
Tosafot
אלא למ"ד משל ציבור תימה לי נהי דמשל ציבור מ"מ הוא קרבן שלו ומתכפר בו מעון העגל כדאיתא בת"כ כדכתיב ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ועשה את קרבן העם וכפר בעדם ואם כן לימא דנין פר חטאת שלו שהוא מתכפר בו מפר חטאת שלו שהוא מתכפר בו ודנין איל שלו שהוא סומך עליו מאיל שלו שהוא סומך עליו כדאמר בפרק שני דמסכת ביצה (דף כ.) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה כמשפט עולת נדבה י"ל דאין הכי נמי דהוה מלי לשנויי הכי אלא האמת מתרץ לו דכולי עלמא מודו הכא דמשלו הוא מביא כדקא מפרש ואזיל:
לאפוקי עצרת ור"ה דתרוייהו עולות נינהו לא ידענא אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דר' אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה דצבור נינהו או לימא לאפוקי כולהו קושייתא כדקאמר רבינא בסמוך ושמא לר' אבהו לא הקשו לו אלא מראש השנה דעצרת הוה ניחא להו כדשנינן לעיל ולרב אשי הקשו לו בבת אחת מעצרת ומראש השנה ותירץ תירוץ אחד על שניהם ולרבינא הקשו לו בבת אחת כולהו קושייתא דלעיל ותירץ בתירוץ אחד:
דרביה הוא דכי אתא רבין כו' הוה מצי למימר אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן וטובא איכא בהש"ס דכי אתא רב דימי אתא לאיפלוגי אאמורא שלפניו אלא משום דאשכח בהדיא דר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל אמר הכי להכי משני הכי וא"ת ור' יוחנן היכי פליג על ר' ישמעאל שהוא תנא וי"ל משום דאשכח ברייתא לקמן (יומא דף ד.) דתניא כוותיה ול"ג בברייתא דתניא כוותיה דר' יוחנן לעשות זה מעשה פרה אלא ה"ג לעשות לכפר זה מעשה יום הכפורים וכן משמע מתוך פרש"י שפי' (שם) וכשם שמפרישין לאו מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא אי נמי י"ל מדקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל הכי מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן:
זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה כו' תימה לי בשלמא ממלואים גמר שפיר אף לדורות מדכתב בהדיא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר אלא מסיני היכי גמר ומדנקט זה בנה אב משמע מיתורא דקרא נפיק כמו זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות דמיתורא נפיק כדאיתא בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) והכא מאי יתורא איכא ונראה דהכא נמי לא הוה צריך למיכתב אלא ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר ויקרא ה' למשה ביום השביעי מתוך הענן מאי איצטריך למיכתב ויכסהו הענן ששת ימים אלא אצטריך לדורות:
רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו תימה לי לריב"ב נמי תיסגי בששה ימים גבי פרה כיון דטבול יום כשר בפרה ליטבליה בצפרא ביום השביעי וישרוף בו ביום הפרה דהא מסקינן לקמן (יומא דף ו.) דבועל נדה טבילתו ביום ולמאן דס"ד לקמן דטבילה בליליא הא קאמר דמפרישין ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה ואם כן מצי טביל בליל ז' וישרוף הפרה למחר וי"ל למאי דפרי' לעיל (יומא דף ב. ד"ה להוציא) דהא דטבול יום כשר בפרה הנ"מ טבול יום דטומאה דרבנן אבל טבול יום דבועל נדה שהוא דאורייתא אסרי רבנן אע"ג דמדאורייתא שרי אפילו טבול יום בטומאה דאורייתא מכל מקום רבנן גזרו בהן לפי זה ניחא ועוד איכא תנא בפרק (הערל) (יבמות דף עד:) דסבירא ליה דאפילו מדאוריי' לא הותר בטבול יום אלא דטמא מת דכתב בההיא פרשה וטבול יום דשרץ דאתי בק"ו מטמא מת א"כ לדידיה בועל נדה לא אתי בקל וחומר דאיכא למיפרך מה לטמא מת שאינו מטמא משכב התחתון כעליון כבועל נדה ושמא ריב"ב כוותיה סבירא ליה:
Tosafot on Yoma 3b · Sefaria
Ritva
כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם הפי׳ הנכון כפי׳ השני דפרש״י ז״ל דאמרי׳ כביכול מפני שהוא דבר קשה לומר כי הקב״ה קץ בקרבן צבור. אלא דכיון שכתוב בתורה יכול אדם לאומרו וקרא ה״ק קח זה הקרבן של צבור ויהא חשוב כאלו הוא שלך שאני רוצה בו יותר:
היינו קמיית' פי דכולה דינא תלינן בכהן גדול דהא ביום הכפורי׳ אין הפרש בין תחלה לסוף דבכל יום הכפורים נוהג דין זה.
אלא הכי קאמר דנין עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום כלומר דנין יום הכפורים שהותחלה בו עבודה לפני לפנים מיום המלואים שהותחלה בו עבודה במזבח החיצון כי אף על פי ששימש משה כל ז ימי המלואים אין זו קרויה עבודה שלא היו בה בגדי כהונה כי לא שמש משה אלא בחלוק לבן כן פרש״י:
אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף יום הכפורים כל הכתוב בהן מעכב בהן. פי׳ ואלו ר׳ יוחנן לא חש להאי פירכא מטעמא דאיתמר בירושל׳ דהא זימנין דילפינן מילי מהדדי למצוה ולא לעכובא כדאמרי׳ גבי חטאת העוף ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וקיימא לן דהקטרה בראשו של מזבח מעכבא ולא מליקה:
מתני׳ ר׳ יהודה היא דחייש לטומאת ביתו וא״ת א״כ למה לי למילף מסיני תיפוק לי דבעי פרישה משום טומאת ביתו וי״ל דאי משום טומאה יפרישוהו מביתו. לשכת פרהדרי׳ למה לי אלא להפרישו ולקדשו שבעת ימים משום דנכנס למחנה שכינה ועוד דטומאת ביתו לא שכיחא למעבד פרישה אמטילתא אבל השתא דאית לן פרישה ששה מוסיפין יום אחד משום טומאת ביתו:
Ritva on Yoma 3b · Sefaria
Meiri
פר ואיל של יום הכיפורים משל כ"ג הוא בא שנאמר אשר לו וכן בשבעת ימי המילואים פר ואיל שהקריבו בו משל אהרן באו ואע"פ שהוזכרו כאן בלשון פר ואיל עגל היה אלא שעגל ופר לענין זה אחד הוא ומ"מ הכל היה משל אהרן הואיל ונאמר בו קח לך עגל אבל סמי הקטורת וחצוצרות כסף אע"פ שנאמר בסמים קח לך ונאמר בחצוצרות עשה לך משל צבור היה בא ואצ"ל בקצת דברים שנאמר בהם ויקחו אליך שלא היה בא אלא מן הצבור ופר ואיל זה שהיה כ"ג מביא משלו הפר היה חטאת ונשרף והאיל היה עולה ומלבד זה היה איל אחד בא משל צבור במוסף לעולה והוא נקרא איל העם ואף הוא נזכר בפרשת אחרי מות במה שאמר ומאת עדת בני ישראל יקח וכו' ואיל אחד לעולה:
Meiri on Yoma 3b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמ' ר' יוחנן מתני חדא ר' יהושע בן לוי מתני תרתי כו' כצ"ל וכ"ה בתוס' לעיל וכן מוכח בשמעתין דריב"ל לא יליף יוה"כ ממילואים אלא מסיני וק"ל:
בפרש"י בד"ה אי נימא תחילה בכ"ג כו' בקרבנות צבור ביוה"כ הראשון מעבודת כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה לאפוקי עצרת כו' אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דרבי אבהו לאפוקי עצרת ור"ה כו' עכ"ל בכל נוסחות גמרות שלפנינו איתא בדרבי אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה וכ"ה בפירוש רש"י שלפנינו אבל בפירוש רש"י הישנים אינו וק"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 3b · Sefaria
Penei Yehoshua
בגמרא רבינא אמר דנין עבודה בכ"ג כו' ואיכא דאמרי דנין עבודה תחילה כו'. ולכאורה יש לתמוה אכולהו אמוראי דלעיל אמאי לא אמרי כרבינא דהא סברא פשוטה היא לומר כן מיהו למאי דפרישית לעיל א"ש דאדרבא עיקר סברת המקשה אמאי דקאמר ואימא כפרה דקרבנות או רגלים היינו משום דלא ניחא ליה לאוקמי לכפר ליום הכיפורים דלפ"ז לא שייך פרישה אלא בכ"ג לבד ולא הוי דומיא דמילואים שכמה כהנים היו טעונין פרישה אפי' הדיוטות ומש"ה שקיל וטרי מעיקרא בשינויא אחרינא ורבינא הוא דלא חייש לזו הקושיא כ"כ דטפי משמע ליה לאוקמי ליה"כ דהוי דומיא דמילואים להא מלתא דהיה עבודה בכ"ג או עבודה תחילה במקום כן נראה לי ודו"ק:
שם כי אתי רב דימי כו' ההיא דרבי' דכי אתי רבין כו' והקשו בתוס' ורבי יוחנן היאך פליג על רבי ישמעאל שהוא תנא ותירצו משום דאשכח בריתא לקמן דתניא כוותיה ולא גרסינן בברייתא לעשות אלו מעשה פרה כו' וכתבו שכן משמע מתוך פירש"י לקמן ומיהו לקמן אבאר דאפשר דמל' רש"י לא מוכח מידי ותו דאפי' את"ל דגרסינן בברייתא לעשות לכפר אלו מעשה יה"כ אפ"ה מצינן למימר דמשום דתנא דברייתא במילי דיה"כ קאי משום הכי לא מייתי אלא דרשא דיה"כ לחוד וכבר כתבתי לעיל דלקושטא דמלתא פשטא דקרא דלעשות אפילו למאן דמוקי ליה בפרה אפ"ה קאי נמי איה"כ דפשטא דלעשות היינו מעשה הפרישה וא"כ לפ"ז הדרא קושית התוספות לדוכתא האיך פליג על רבי יוחנן וגם תי' ב' שכתבו התוספות נראה דוחק:
והנה כבר היה מקום אתי ליישב ולומר דמאן דדריש לעשות לכפר איה"כ לחוד היינו משום דביה"כ אשכחן לשון עשיה ממש והיינו כדאשכחן בברייתא בזבחים ד' מ' ע"ב דדריש התם קרא דכתיב בפר עכו"ם ועשה כאשר עשה לפר מה ת"ל לפר לרבות פר יה"כ וכל מה שאמור בענין נמצא דלפ"ז דהוי עשיה ממש דלפני הצואה שהיא קיום המצוה משא"כ בפרה האדומה לא אשכחן ביה לשון עשיה ממש בקיום המצוה וא"כ מצינו למימר שפיר דר' יוחנן ס"ל כי האי תנא דהתם שהם דברי רבי ודוקא רבי ישמעאל דהכא דדריש תרתי היינו משום דאזיל לשיטתיה דהתם בזבחים פליג ר' ישמעאל עליה דר' וקאמר דלא איצטריך ופר לרבות יה"כ לכל מה שאמור בענין דבלא"ה אתיא בק"ו כדאיתא התם נמצא דלפ"ז דלא אשכחן לשון עשיה ממש ביה"כ משום הכי ניחא ליה טפי לאוקמיה לענין פרה מיהו לקמן דף ו' גבי מביתו למה פירש וטומאה דחויה בצבור אבאר בענין אחר יותר נכון ע"ש ותמצא נחת:
Penei Yehoshua on Yoma 3b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' א"ל אלא מר מהיכא יליף עיין ערכין דף ה' ע"א תוס' ד"ה והא מר:
Gilyon HaShas on Yoma 3b · Sefaria
Ben Yehoyada
כִּבְיָכוֹל, מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה וְאֵינִי רוֹצֶה מִשֶּׁלָּהֶם נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר ויקהל (זהר חלק ב' ריט.) 'קַח לְךָ סַמִּים' (שמות ל, לד) להנאתך ולתועלתך דכד אתתא אתדכאת הנאתה דבעלה איהו יעוין שם. והיינו כי זה היא תיקון המלכות הנקראת מטרוניתא ומשה רבינו ע"ה נקרא בעלה דמטרוניתא וכן הענין כאן. ולכן אמר לו מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה מפני שאור המלכות הנקרא מטרוניתא ניחא ליה בשלך יותר. ולכן אמר כִּבְיָכוֹל כי בדברים אלו צריכין אנו לומר שמשה רבינו ע"ה הוא בעלה דמטרוניתא וניחא לה בשלו כדרך אשה דעלמא דניחא לה ליקח דמי תכשיטין ותיקון שלה מבעלה דוקא. ובאמת אין דברים אלו כפשוטן אלא הם בדרך משל ולכך אמר לשון 'כִּבְיָכוֹל' מפני כי מפשוטן נראה דברים שנוגעים בכבוד של מעלה להשוות עניינים הרוחניים לענייני בני אדם.
Ben Yehoyada on Yoma 3b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Yoma, daf 3, Amud Bet, about 485 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 112 words
Opens “״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר…”
- Segment 241 words
Opens “דְּתַנְיָא: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, וַ״עֲשֵׂה לְךָ״…”
- Segment 336 words
Opens “אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב…”
- Segment 460 words
Opens “עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִיחוֹת דְּעָלְמָא…”
- Segment 538 words
Opens “בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן…”
- Segment 620 words
Opens “רַב אָשֵׁי אָמַר: דָּנִין פַּר לְחַטָּאת וְאַיִל…”
- Segment 718 words
Opens “רָבִינָא אָמַר: דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה…”
- Segment 831 words
Opens “וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבִינָא: דָּנִין עֲבוֹדָה תְּחִלָּה…”
- Segment 942 words
Opens “כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רַבִּי יוֹחָנָן…”
- Segment 1019 words
Opens “רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא? וְהָא אֲנַן תְּנַן:…”
- Segment 1156 words
Opens “וְהָא אָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר…”
- Segment 1229 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: מֵהֵיכָא…”
- Segment 1327 words
Opens “וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתְנַן: ״וּמַתְקִינִין לוֹ…”
- Segment 1445 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ?…”
- Segment 1511 words
Opens “וְהָא אֲנַן שִׁבְעָה תְּנַן! מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה…”
Sages named on this page
- Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im
Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…
Source: Yoma 3b · Segment 11 — “…רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה…”
- Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim
Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…
Source: Yoma 3b · Segment 7 — “רָבִינָא אָמַר: דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל,…”
Original text
״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל צִבּוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
and similarly, when the Torah states: Make you, it means from your own property. However, according to the one who said that when the Torah states both phrases it means from communal property, what is there to say to distinguish between Yom Kippur and the other days?
דְּתַנְיָא: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, וַ״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — מִשֶּׁל צִבּוּר, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בֵּין ״קַח לְךָ״, בֵּין ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — מִשֶּׁל צִבּוּר, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״קַח לְךָ״ — כִּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם.
As it was taught in a baraita that when the Torah states: Take you, it means from your own property, and when it states: Make you, it means from your own property; however, when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says that both when the Torah states: Take you, and when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. And for what purpose, then, does the verse state: Take you, which seems to mean from your own property? It should be understood, as it were, that God said to Moses: I desire that it come from your property more than I desire it from theirs. Therefore, the taking was attributed to Moses even though it was actually from community property.
אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, הָא כֵּיצַד? כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם!
Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar that one verse says: “And make you an ark of wood” (Deuteronomy 10:1), indicating that it should be from your own property; and one verse says on the same subject: “And they shall make an ark of acacia wood” (Exodus 25:10), meaning from the Jewish people. How can this contradiction be resolved? Here, the verse is referring to a time when the Jewish people perform the will of God and they are credited with building the Ark of the Covenant. There, it is referring to a time when the Jewish people do not perform the will of God, and construction of the Ark is attributed to Moses alone. According to that opinion, there is no difference between the offerings of Yom Kippur and other offerings.
עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִיחוֹת דְּעָלְמָא וַעֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא. קִיחוֹת דְּעָלְמָא — ״קַח לְךָ סַמִּים״. עֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא — ״עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף״. אֲבָל הָנָךְ פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ דְּמִשֶּׁלְּךָ הוּא. בְּמִלּוּאִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת״. ״וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ הוּא.
The Gemara rejects this: They disagree only with regard to instances of taking in general and instances of making in general: Instances of taking in general are as in the verse: “Take you spices” (Exodus 30:34); and instances of making in general are as in the verse: “Make you two silver trumpets” (Numbers 10:2). However, in these cases of inauguration and of Yom Kippur the verses explicitly teach that the offerings must be from your own property. With regard to the inauguration, now, since it is written: “And to the children of Israel you will speak, saying: Take a goat kid for a sin-offering and an unblemished year-old calf and lamb for burnt-offerings” (Leviticus 9:3), with regard to the verse: “And he said to Aaron: Take you a young calf for a sin-offering” (Leviticus 9:2), why do I need this clear difference between the formulation of the command to the Jewish people and the formulation of the command to Aaron? Learn from it that in this context the phrase: Take you, means from your own property.
בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְגוֹ׳... וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת״. ״וְהִקְרִיב אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: הַאי ״לוֹ״ — מִשֶּׁלּוֹ הוּא.
And with regard to Yom Kippur, now, since it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), with regard to the verse: “And from the congregation of the children of Israel he will take two goat kids for a sin-offering and one ram for a burnt-offering and Aaron will offer his young bull as a sin-offering” (Leviticus 16:5–6), why do I need the emphasis that the goats come from the property of the children of Israel? Learn from it that this term: His, written with regard to the calf, means it is from his own property.
רַב אָשֵׁי אָמַר: דָּנִין פַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה מִפַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה, לְאַפּוֹקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲצֶרֶת — דְּתַרְוַיְיהוּ עוֹלוֹת נִינְהוּ.
Rav Ashi stated another reason that distinguishes Yom Kippur from Rosh HaShana and Shavuot . One derives the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to Yom Kippur from the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to the inauguration, to the exclusion of Rosh HaShana and Shavuot , on which both of them, the bull and the ram, are burnt-offerings.
רָבִינָא אָמַר: דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל, לְאַפּוֹקֵי כּוּלְּהוּ קוּשְׁיָיתִין — דְּלָאו עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִינְהוּ.
Ravina stated another distinction: One derives a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, Yom Kippur, from a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, the inauguration, which was performed by Aaron, to the exclusion of all the difficulties raised from the beginning of the discussion, as on the other potential days raised, they are not restricted to service performed by the High Priest; rather, the service on those days may be performed by any priest.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבִינָא: דָּנִין עֲבוֹדָה תְּחִלָּה מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה, לְאַפּוֹקֵי הָנֵי — דְּלָאו תְּחִלָּה נִינְהוּ. מַאי תְּחִלָּה? אִילֵּימָא תְּחִלָּה בְּכֹהֵן גָּדוֹל — הַיְינוּ קַמַּיְיתָא. אֶלָּא, עֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם.
And some say that Ravina said: One derives a matter that is an initial service from an initial service, to the exclusion of all these that are not initial services. That statement of Ravina is unclear, and the Gemara asks: What is the meaning of initial service? If we say that initial service means one performed by the High Priest; that is identical to the first version of Ravina’s statement. Rather, it may be understood as follows: One derives the initial service performed in the place, the Holy of Holies, on Yom Kippur, from the initial service performed in the place, the Tabernacle, on the eighth day of the inauguration. Therefore, it is the service of Yom Kippur alone that is derived from the inauguration.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא, [רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי] מַתְנֵי תַּרְתֵּי. רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא: ״לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. [וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי] מַתְנֵי תַּרְתֵּי: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.
§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Rabbi Yoḥanan taught one case derived from the inauguration, while Rabbi Yehoshua ben Levi taught two. The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan taught one: To do, to make atonement; these are the actions performed on Yom Kippur that require sequestering beforehand, like the inauguration. And Rabbi Yehoshua ben Levi taught two: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. Both require sequestering.
רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא? וְהָא אֲנַן תְּנַן: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה! מַעֲלָה בְּעָלְמָא.
The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan teach only one case derived from the inauguration, i.e., Yom Kippur? Didn’t we learn explicitly in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur, and in another mishna: Seven days prior to the burning of the heifer, the Sages would remove the priest from his home? Apparently, there are two cases in which the priest is sequestered. The Gemara answers: With regard to sequestering the priest prior to the burning of the heifer, the Sages merely established a higher standard. They issued a decree to underscore the sanctity of the ritual after they permitted its performance by a priest who immersed that day. There is no Torah source for the sequestering of the priest in that case.
וְהָא אָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״, ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים! הָהוּא דְּרַבֵּיהּ. דְּכִי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Minyomi bar Ḥilkiya say that Rabbi Maḥseya bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34), from which it is derived: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur? Apparently, even Rabbi Yoḥanan taught two cases derived from inauguration. The Gemara resolves the difficulty: That is the opinion of his teacher; however, he himself disagrees. As when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. That which Rabbi Manyumei cited in the name of Rabbi Yoḥanan was the opinion of his teacher, Rabbi Yishmael.
אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: מֵהֵיכָא קָא יָלְפַתְּ לַהּ — מִמִּלּוּאִים, אִי מָה מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן, אַף הָכָא נָמֵי — כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן.
§ With regard to the sequestering of the priest, Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: From where did you derive this principle of sequestering? You derived it from the inauguration. If so, just as with regard to the inauguration, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates it, so too here, with regard to Yom Kippur, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the Yom Kippur service. All the halakhot of sequestering must be precisely observed.
וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתְנַן: ״וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר״, וְלָא קָתָנֵי ״מַפְרִישִׁין״! וְכִי תֵּימָא: מַאי ״מַתְקִינִין״ — ״מַפְרִישִׁין״, לִיתְנֵי אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מַתְקִינִין״, אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מַפְרִישִׁין״.
And if you say: Indeed, that is so; didn’t we learn in the mishna: And they would designate another priest in his stead, and it is not taught with regard to the designated priest: Seven days before Yom Kippur they remove him from his house, although ultimately he may perform the Yom Kippur service. Apparently, failure to sequester the priest does not invalidate the service. And if you say in response: What is the meaning of: They would designate? It means: They would remove; that is implausible. Were that so, let the mishna teach either with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would designate; or with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would remove.
אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ? אָמַר: מִסִּינַי, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מַאי ״שֵׁשֶׁת יָמִים״? זֶה בָּנָה אָב: שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, טָעוּן פְּרִישַׁת שִׁשָּׁה.
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Rather, from where do you, Master, derive the halakha of sequestering before Yom Kippur? Reish Lakish said to him: I derive it from Sinai, as it is written: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him [ vaykhasehu ] six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). The masculine suffix hu in vaykhasehu can be interpreted either as him, referring to Moses, or as it, referring to the mountain. Now, since it states: “And He called to Moses on the seventh day,” what is derived from the previous explicit mention of six days? These six days are mentioned as a paradigm, from which a general principle is derived that anyone who enters the camp of the Divine Presence, the site of the revelation at Mount Sinai, or the place where the Divine Presence rests, the Holy of Holies, requires prior sequestering for six days of sanctification.
וְהָא אֲנַן שִׁבְעָה תְּנַן! מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הִיא, דְּחָיֵישׁ
The Gemara asks: Wasn’t it seven, not six, days of sequestering that we learned in the mishna? Reish Lakish answered: The mishna that requires sequestering for seven days is the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira, who is concerned