Talmud Builders

    Yoma 80b

    Back to index

    English translation — Yoma 80b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When this question with regard to the measure of liquid was asked, it was not asked about an average-sized person, for whom a mouthful is smaller than a quarter- log . Rather, the question was asked even about Og, king of Bashan, in which case, it is Beit Shammai who are stringent, for Og’s cheekful is much more than a quarter- log .

    2Rabbi Zeira strongly objects to this halakha with regard to the measure for liability for drinking: What is different with regard to eating, in that all people have the same measure, the volume of a large date; and what is different with regard to drinking, where each and every person is liable according to his own measure, i.e., every individual’s measure depends on the size of his own mouth? Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition with regard to the volume of the large date, that eating this amount settles his mind, but less than this amount does not settle his mind. However, with regard to drinking, his mind is settled with the amount of his own cheekful, but his mind is not settled with the cheekful of his fellow who is smaller than him.

    3Rabbi Zeira strongly objects to this for a different reason: Is everyone of average size satisfied with eating the volume of a large date, and even Og, king of Bashan, is also satisfied with the volume of a large date? If not, there should also be relative measures for eating. Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition that this amount settles his mind, but less than this amount does not settle his mind. However, everyone of average size has his mind greatly settled, whereas Og, king of Bashan, has his mind only a little settled. But even so, this measure settles the mind of any person and relieves his affliction.

    4Rabbi Zeira strongly objects to this further: If it is on account of settling one’s mind, the following question can be raised: If one ate fatty meat, his mind would be settled with the volume of a large date, but if he ate edible grapevine shoots, would his mind similarly be settled with the volume of a large date? Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition that with this measure one’s mind is settled, but with less than this measure his mind is not settled. However, with fatty meat, his mind is greatly settled; if one ate the same measure of grapevine shoots, his mind is only a little settled.

    5Rava strongly objects to this: For all prohibitions of eating, the measure that determines liability is the volume of an olive-bulk consumed within the time it takes to eat a half-loaf of bread. All forbidden food eaten within that period combines to the measure of an olive-bulk. However, one who eats an olive-bulk over a longer period is exempt. Yet, on Yom Kippur one who eats the volume of a large date, which is a larger measure, is culpable if this amount is eaten within the time it would take to eat a half-loaf of bread. This appears to be a leniency, since one must eat a larger measure in the same time period of time. Why is there not a longer period of time for liability on Yom Kippur, to reflect the larger measure? Abaye said to him: The Sages have an accepted tradition that one who eats within this duration of time, his mind is settled; but one who eats within a longer duration of time, his mind is not settled, and he remains in a state of affliction.

    6Rava strongly objects to this: The measure for liability for eating on Yom Kippur is the volume of a large date consumed within the time it takes to eat a half-loaf of bread; but the measure for eating impure foods that render one ritually impure is half of a half-loaf, which is two egg-bulks, a much larger volume, and this must also be consumed within the time it takes to eat a half-loaf of bread. Rav Pappa said to him: Do not raise a challenge from here. Leave aside ritual impurity of the body contracted through consuming impure foods because that is not by Torah law but by rabbinic law. The Sages were lenient in this matter. If one does not consume that amount of impure food within this time period, he is not rendered impure.

    7The Gemara challenges this: But did Rav Pappa actually say that the rendering of ritual impurity of the body through the consumption of impure foods is by rabbinic law? But he appears to say the opposite in another statement: Isn’t it written: “You shall not make yourselves detestable with any creeping thing that creeps, neither shall you make yourselves impure with them, that you should be impure thereby” (Leviticus 11:43). And Rav Pappa said: From here, from the Torah’s usage of the word “impure” with regard to the prohibition of eating, we learn that ritual impurity of the body is by Torah law. The Gemara answers: Rav Pappa did not mean that the law is actually Torah law. The law is indeed rabbinic law, and the verse brought as proof is a mere support.

    8§ We learned in the mishna: All types of foods combine to form a measure of liability with regard to eating on Yom Kippur. Rav Pappa said: If one ate meat and the salt that was on it, these combine to make the volume of a large date. Although consuming salt alone is not considered eating, since people do eat meat with salt together, they combine into one measure. Similarly, Reish Lakish said: Brine on a vegetable combines with the vegetable to make the volume of a large date with regard to the prohibition of eating on Yom Kippur. The Gemara expresses surprise at this: It is obvious. Why should the brine not combine with the vegetable, considering that it is itself food? The Gemara answers: Lest you say that brine is a beverage, and food and drinks do not combine, it teaches us that any item that prepares food for eating is considered a food.

    9§ Reish Lakish said: One who eats in an excessive manner on Yom Kippur, to the degree that he forces himself to continue eating even when full is exempt, e.g., one who ate beyond being satiated on Yom Kippur eve and then ate something else as soon as the fast began. What is the reason for that? Because the Torah does not mention the prohibition of eating on Yom Kippur, but it was written “any soul which shall not be afflicted in that same day, he shall be cut off from his people” (Leviticus 23:29), excluding one who harms himself, e.g., one who does not enjoy his food at all.

    10Similarly, Rabbi Yirmeya said that Reish Lakish said: A non-priest who ate teruma in an excessive manner pays the principal, that which he took, and does not pay the additional fifth, which one who illegally eats teruma pays to the priest as a penalty. This is because it states about one who eats teruma : “And if a man eat of the sacred thing in error, then he shall add a fifth to it, and give the priest the sacred thing” (Leviticus 22:14). The word “eat” excludes one who is not eating but harming himself. He does, however, pay the principal, since he caused a loss to the priest. The fifth is only paid by one who eats normally, not excessively. Similarly, Rabbi Yirmeya said that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי איתשילבבי מדרשא הך דלעיל כמה ישתה ויהא חייב לענין עוג מלך הבשן כלומר לענין אדם כענקים איתשיל והוו להו בית שמאי לחומרא דמחייבי ברביעית:

    כזית בכדי אכילת פרסקים לן (כריתות דף יב:) בכל אותן איסורין ששיעורן בכזית שאם שהה בין תחילת אכילת השיעור לגמר אכילתו יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף עד שיאכל כל השיעור בתוך כדי שהיית סעודה והיא אכילת חצי ככר ששיערו בו את העירוב שהוא מזון ב' סעודות כדתנן חציה לבית המנוגע שתלה הכתוב שהייתו לטמא בגדים כשיעור אכילה:

    ככותבת בכדי אכילת פרסבתמיה יום הכפורים ששיעור אכילתו בככותבת אף הוא שיעורו צירוף אכילתו בכדי אכילת פרס ואם שהה יותר מכאן אין מצטרף ופטור והא כיון דשיעורו גדול בעי שהיי' טפי לצירוף אכילתו והשתא קולא דפטרי ליה:

    בטפי מהכיאם שהה יותר מיכן לא מייתבא דעתיה ויוה"כ ביישוב הדעת תליא מילתא דכתיב אשר לא תעונה (ויקרא כג):

    חצי פרסששיעורו לפסול את הגויה לאוכל אוכלין טמאין חצי פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה וחצי פרס שיעור גדול הוא כשתי ביצים שוחקות כדאמרי' בעירובין (דף פג.) ואף ביה משוינן שהיית צירופו בכדי אכילת פרס ותו לא כיון דשיעורא רבה הוא בטפי מהכי ליצטרף:

    הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתאואקילו רבנן בה:

    ולא תטמאו בהםגבי אכילה כתיב אל תשקצו את נפשותיכם דהיינו אכילה ולא תטמאו בהם לא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין אלא אזהרת אכילתן וכתיב ונטמתם בם משמע שעל ידי אכילתן תטמאו:

    מכאן לטומאת גויהעל ידי אוכלין טמאין דאורייתא:

    מדרבנןדקרא לאו לטומאה אתא שאין לך דבר מטמא אדם על ידי אכילה אלא נבלת עוף טהור:

    אלא אסמכתא בעלמאועיקר קרא דרשינן בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לט.) אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה:

    אומצא ומילחאשעליה:

    אכשורי אוכלאמשקה הבא למתק את האוכל אוכלא הוא:

    אכילה גסהשאכל לילי יום הכפורים על השבע שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה וכל מה שאכל משחשיכה אכילה גסה היתה ושלא להנאה:

    פרט למזיקלזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו:

    זר שאכל תרומהבשוגג שחייבו הכתוב תשלומי קרן וחומש פטור אם אכלה על השבע:

    פרט למזיקאת התרומה:

    יומא 80 עמוד ב

    1כי אתשיל, בעוג מלך הבשן אתשיל, דהוו ליה בית שמאי לחומרא׃

    2מתקיף לה ר' זירא: מ"ש אכילה דכל חד וחד בככותבת ומ"ש שתיה דכל חד וחד בדידיה א"ל אביי קים להו לרבנן בככותבת דבהכי מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא בשתיה בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא דעתיה׃

    3מתקיף לה רבי זירא וכל העולם כולו בככותבת ועוג מלך הבשן בככותבת א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא דעתיה מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא׃

    4מתקיף לה רבי זירא בשר שמן בככותבת ולולבי גפנים בככותבת א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא דעתיה מיהו בשר שמן טובא לולבי גפנים פורתא׃

    5מתקיף לה רבא כזית בכדי אכילת פרס וכותבת בכדי אכילת פרס א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה בטפי מהכי לא מיתבא דעתיה׃

    6מתקיף לה רבא (בכותבת) בכדי אכילת פרס חצי פרס בכדי אכילת פרס א"ל רב פפא הנח לטומאת גוויה דלאו דאורייתא היא׃

    7ומי אמר רב פפא הכי והכתיב ״(ויקרא יא״, מג) ולא תטמאו בהם ונטמתם בם וא"ר פפא מכאן שטומאת גוויה דאורייתא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא׃

    8כל האוכלין א"ר פפא אכל אומצא ומילחא מצטרף ואע"ג דלאו אכילה היא כיון דאכלי אינשי מצטרפין אמר ריש לקיש ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביוה"כ פשיטא מהו דתימא משקה הוא קמ"ל כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא׃

    9אמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור מ"ט (ויקרא כג, כט) אשר לא תעונה כתיב ״פרט למזיק״׃

    10א"ר ירמיה אמר ר"ל זר שאכל תרומה אכילה גסה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש (ויקרא כב, יד) כי יאכל פרט למזיק אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן זר׃

    Tosafot

    וחצי פרס בכדי אכילת פרסתימה לריב"א בפ"ק דשבת (דף יד.) מפרש טעמא דפסול גוויה משום דזימנין דאכיל אוכלין טמאין ושדי משקה דתרומה לפומיה ומטמא להו וא"כ בכביצה ליפסל גופיה כיון דאית בהן שיעור לטמא טומאת אוכלין ותירץ כיון דגזרי משום דילמא שדי משקה תרומה לפומיה וקים להו לרבנן דבבציר מאכילת שתי ביצים אין אדם צמא לשתות והוא בעצמו הקשה לדבריו שותה משקין טמאין אמאי אינו טמא עד שישתה רביעית כדאיתא פ' קדשי מזבח במסכת מעילה (דף יז:) הא משקה מטמא אחרים במשהו כדמוכח בפ"ק דפסחים (דף יד.) ובברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נב.) מיהו לפר"ת שפירש דמדאורייתא לא מטמאו אלא ברביעית ומדרבנן הוא דגזור במשהו ניחא דלא רצו לגזור אלא במשקין דמטמו מדאורייתא ור"ת פי' דשתי גזירות הוו דמעיקרא גזר בשתי ביצים דנפסל גופיה מלאכול בתרומה אבל מותר ליגע וכן משמע לישנא דפסול גויה ולאו טעמא דמפרש פ"ק דשבת (דף יד.) אלא מטעם אחרינא כמו דאמרי כיון דהאוכל אוכלין טמאין מותר לאכול בתרומה אף על גב דנגעי בהדי הדדי בתוך הגוף ואתי למימר מה לי דנגעי בגופו מה לי בחוץ ואתי למישרי להגיע תרומה לאוכלים טמאין וא"ת א"כ בכביצה לגזור ויש לומר משום דכי אכיל כביצה אין נכנס למעיו כביצה שא"א שלא ישאר קצת בין השיניים והחניכיים וכיון דאפיקת' מכביצה אוקמה אשתי ביצים אבל משקין סגי ברביעית שאינן נשארים בין החניכיים והשיניים ור"י הוסיף על דבריו לפרש טעמא לשתי ביצים כיון דאפיקתיה מכביצה אוקמה אחצי שיעור פרס סעודה דבית המנוגע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמשמע בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג.) וההיא גזירה דשתי ביצים גזירה קדמונית היתה קודם י"ח דבר טובא תדע דהוה ס"ד הכא דהיא דאורייתא דפריך מונטמתם בם מיכן לפסול גויה מן התורה ואי לא גזור אלא בי"ח דבר במאי טעי והא י"ח דבר ידועים לכל ופשט איסורן כדאיתא בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו.) ועוד א"כ חסר להו מי"ח דבר לדברי המקשה ובי"ח דבר גזרו בתר הכי האוכל אוכל ראשון וכו' אפי' בכביצה ומטעמא דהתם אפילו ליגע בתרומה נפסל גופו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואסיקנ' כי איתשיל בעוג מלך הבשן איתשיל דמלא לוגמיו יתר מרביעית דהוה ליה ב"ה לקולא.

    ואקשינן מ"ש אכילה דכו"ע בשיעורא חדא ככותבתובשתיה שיעורא דכל חד וחד כמלא לוגמיו דידיה ושנינן קים להו לרבנן דבשתיה דכל חד וחד לא מייתבא דעתייהו מיהו לכ"ע טובא לעוג מלך הבשן פורתא.

    בשר שמן ככותבת מייתבא טובא לולבי גפנים ככותבת פורתא.

    פי' פרס חצי חלה שהיא כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס. כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס מטמא גופו מליכל בתרומה וזו היא טומאת גויות. ועל זה התקיף רבינא אם שהה מתחילת אכילתו נותר או פיגול שאיסורן כזית ואכל מעט מעט עד שהשלימו לכזית בשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המיעוט במיעוטו ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ומטמא הגוף ואם הוא שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין. וכי שיעור אחד לכזית שיעור אחד לחצי פרס. ופריק לי' רב פפא הנח לטומאת גויות [דאינה] מן התורה. טומאת גויות מדרבנן היא לפיכך מקילין בה והאי קרא דכתיב אל תטמאו בהם ונטמתם בם מיכן לטומאת גויות מן התורה. טומאת גויות מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא.

    אמר רב פפא אומצא ומלחא דעלה מצטרפין לככותבת אע"ג דמלחא לבדה לאו מאכל הוא כיון דאורחא דאינשי מיכל אומצא במלחא מצטרף. וכ"ש שאר אוכלין שמצטרפין ואם אכל ממיני מאכל הרבה מעט מעט עד שהשלים לככותבת חייב.

    וכן ציר שעל ירק מצטרף מהו דתימא משקה הוא קמ"ל כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא. אבל אכל אכילה גסה ביוה"כ דהוא מצטער ממה שאכל הרבה ומוסיף על מנהגו פטור.

    מ"ט אשר לא תעונה כתיב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 80b

    Yoma 80b. The full printed text of this folio side — 10 numbered segments, about 265 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כי איתשיל בבי מדרשא הך דלעיל כמה ישתה ויהא חייב לענין עוג מלך הבשן כלומר לענין אדם כענקים איתשיל והוו להו בית שמאי לחומרא דמחייבי ברביעית:

    כזית בכדי אכילת פרס קים לן (כריתות דף יב:) בכל אותן איסורין ששיעורן בכזית שאם שהה בין תחילת אכילת השיעור לגמר אכילתו יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף עד שיאכל כל השיעור בתוך כדי שהיית סעודה והיא אכילת חצי ככר ששיערו בו את העירוב שהוא מזון ב' סעודות כדתנן חציה לבית המנוגע שתלה הכתוב שהייתו לטמא בגדים כשיעור אכילה:

    ככותבת בכדי אכילת פרס בתמיה יום הכפורים ששיעור אכילתו בככותבת אף הוא שיעורו צירוף אכילתו בכדי אכילת פרס ואם שהה יותר מכאן אין מצטרף ופטור והא כיון דשיעורו גדול בעי שהיי' טפי לצירוף אכילתו והשתא קולא דפטרי ליה:

    בטפי מהכי אם שהה יותר מיכן לא מייתבא דעתיה ויוה"כ ביישוב הדעת תליא מילתא דכתיב אשר לא תעונה (ויקרא כג):

    חצי פרס ששיעורו לפסול את הגויה לאוכל אוכלין טמאין חצי פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה וחצי פרס שיעור גדול הוא כשתי ביצים שוחקות כדאמרי' בעירובין (דף פג.) ואף ביה משוינן שהיית צירופו בכדי אכילת פרס ותו לא כיון דשיעורא רבה הוא בטפי מהכי ליצטרף:

    הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא ואקילו רבנן בה:

    ולא תטמאו בהם גבי אכילה כתיב אל תשקצו את נפשותיכם דהיינו אכילה ולא תטמאו בהם לא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין אלא אזהרת אכילתן וכתיב ונטמתם בם משמע שעל ידי אכילתן תטמאו:

    מכאן לטומאת גויה על ידי אוכלין טמאין דאורייתא:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 80b · Sefaria

    Tosafot

    וחצי פרס בכדי אכילת פרס תימה לריב"א בפ"ק דשבת (דף יד.) מפרש טעמא דפסול גוויה משום דזימנין דאכיל אוכלין טמאין ושדי משקה דתרומה לפומיה ומטמא להו וא"כ בכביצה ליפסל גופיה כיון דאית בהן שיעור לטמא טומאת אוכלין ותירץ כיון דגזרי משום דילמא שדי משקה תרומה לפומיה וקים להו לרבנן דבבציר מאכילת שתי ביצים אין אדם צמא לשתות והוא בעצמו הקשה לדבריו שותה משקין טמאין אמאי אינו טמא עד שישתה רביעית כדאיתא פ' קדשי מזבח במסכת מעילה (דף יז:) הא משקה מטמא אחרים במשהו כדמוכח בפ"ק דפסחים (דף יד.) ובברכות פרק אלו דברים (ברכות דף נב.) מיהו לפר"ת שפירש דמדאורייתא לא מטמאו אלא ברביעית ומדרבנן הוא דגזור במשהו ניחא דלא רצו לגזור אלא במשקין דמטמו מדאורייתא ור"ת פי' דשתי גזירות הוו דמעיקרא גזר בשתי ביצים דנפסל גופיה מלאכול בתרומה אבל מותר ליגע וכן משמע לישנא דפסול גויה ולאו טעמא דמפרש פ"ק דשבת (דף יד.) אלא מטעם אחרינא כמו דאמרי כיון דהאוכל אוכלין טמאין מותר לאכול בתרומה אף על גב דנגעי בהדי הדדי בתוך הגוף ואתי למימר מה לי דנגעי בגופו מה לי בחוץ ואתי למישרי להגיע תרומה לאוכלים טמאין וא"ת א"כ בכביצה לגזור ויש לומר משום דכי אכיל כביצה אין נכנס למעיו כביצה שא"א שלא ישאר קצת בין השיניים והחניכיים וכיון דאפיקת' מכביצה אוקמה אשתי ביצים אבל משקין סגי ברביעית שאינן נשארים בין החניכיים והשיניים ור"י הוסיף על דבריו לפרש טעמא לשתי ביצים כיון דאפיקתיה מכביצה אוקמה אחצי שיעור פרס סעודה דבית המנוגע למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדמשמע בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פג.) וההיא גזירה דשתי ביצים גזירה קדמונית היתה קודם י"ח דבר טובא תדע דהוה ס"ד הכא דהיא דאורייתא דפריך מונטמתם בם מיכן לפסול גויה מן התורה ואי לא גזור אלא בי"ח דבר במאי טעי והא י"ח דבר ידועים לכל ופשט איסורן כדאיתא בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו.) ועוד א"כ חסר להו מי"ח דבר לדברי המקשה ובי"ח דבר גזרו בתר הכי האוכל אוכל ראשון וכו' אפי' בכביצה ומטעמא דהתם אפילו ליגע בתרומה נפסל גופו:

    Tosafot on Yoma 80b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואסיקנ' כי איתשיל בעוג מלך הבשן איתשיל דמלא לוגמיו יתר מרביעית דהוה ליה ב"ה לקולא.

    ואקשינן מ"ש אכילה דכו"ע בשיעורא חדא ככותבת ובשתיה שיעורא דכל חד וחד כמלא לוגמיו דידיה ושנינן קים להו לרבנן דבשתיה דכל חד וחד לא מייתבא דעתייהו מיהו לכ"ע טובא לעוג מלך הבשן פורתא.

    בשר שמן ככותבת מייתבא טובא לולבי גפנים ככותבת פורתא.

    פי' פרס חצי חלה שהיא כל האוכלין מצטרפין לפסול את הגויה כבחצי פרס. כלומר אם אכל מעט לחם טמא ומעט בשר טמא אם יש בשניהם שיעור חצי פרס מטמא גופו מליכל בתרומה וזו היא טומאת גויות. ועל זה התקיף רבינא אם שהה מתחילת אכילתו נותר או פיגול שאיסורן כזית ואכל מעט מעט עד שהשלימו לכזית בשיעור פרס נצטרפו כל האכילות וחייב ואם שהה יותר מזה אין מצטרפין אלא בטל המיעוט במיעוטו ואכילת אוכלין טמאין חצי פרס מעט מעט כשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפין ומטמא הגוף ואם הוא שיהוי יותר מזה בטלו האוכלין. וכי שיעור אחד לכזית שיעור אחד לחצי פרס. ופריק לי' רב פפא הנח לטומאת גויות [דאינה] מן התורה. טומאת גויות מדרבנן היא לפיכך מקילין בה והאי קרא דכתיב אל תטמאו בהם ונטמתם בם מיכן לטומאת גויות מן התורה. טומאת גויות מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא.

    אמר רב פפא אומצא ומלחא דעלה מצטרפין לככותבת אע"ג דמלחא לבדה לאו מאכל הוא כיון דאורחא דאינשי מיכל אומצא במלחא מצטרף. וכ"ש שאר אוכלין שמצטרפין ואם אכל ממיני מאכל הרבה מעט מעט עד שהשלים לככותבת חייב.

    וכן ציר שעל ירק מצטרף מהו דתימא משקה הוא קמ"ל כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא. אבל אכל אכילה גסה ביוה"כ דהוא מצטער ממה שאכל הרבה ומוסיף על מנהגו פטור.

    מ"ט אשר לא תעונה כתיב.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 80b · Sefaria

    Meiri

    אכל חצי שיעור ושהה ואכל חצי שיעור אחר אם לא שהה מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה בכדי אכילת פרס הרי אלו מצטרפות ואם שהה כדי אכילת פרס אין מצטרפות ושיעור זה בין לאיסורים ששיעורן בכזית בין לאיסורים ששיעורן בככותבת ואין אומרין שמאחר ששיעורו גדול שיהא מצטרף בשהיות מרובות שאין יישוב הדעת אף בככותבת אא"כ הם בתוך שיעור אכילת פרס:

    אע"פ שאין אדם מקבל טומאה מן האוכלין גזרו חכמים שאם אכל אוכלים טמאין אפילו אכילת חצי פרס בכדי שיעור אכילת פרס שיהא טמא וזו היא הנקראת טומאת הגויה וסמכוהו מן המקרא אל תשקצו את נפשותיכם ואל תטמאו בהם כלומר אל תשקצו באכילה ולא תטמאו באכילה גם כן ואע"פ שאין ישראל מוזהרין על הטומאה דהא כתיב אמור אל הכהנים וגו' הדר כתיב ונטמתם בם ומ"מ אסמכתא בעלמא היא שאין טומאה מן התורה על ידי אכילה אלא בנבלת עוף טהור:

    כשם שביארנו במשנה באוכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה שהוא פטור כך הדין באוכל אוכלין ראויים אלא שאכלם אכילה גסה ושלא להנאה ואדרבא שהוא קץ בה ומזקת לו פטור שאע"פ שאכילה זו ראוייה לרעב אינה ראוייה לשבע ומ"מ מכין אותו מכת מרדות:

    אף לענין תרומה זר שאכלה אכילה גסה ר"ל שכבר היה שבע אינו משלם את החומש שנאמר איש כי יאכל פרט למזיק את עצמו וכן אם כסס שעורים של תרומה אינו משלם את החומש מפני שהזיק עצמו:

    וי"מ פרט למזיק מזיק את התרומה כלומר שאינו אוכלה אלא מזיקה ומשחיתה ולשון כסיסה האמור כאן בשעורים פירושו אכילה אלא שכל שאין דרכו באכילה קרוי כסיסה ובחטים משלם קרן וחומש כמו שביארנו בששי של ברכות ל"ו א':

    Meiri on Yoma 80b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד כשיעור ג' גרוגרות ועוד רכין ונוחין לאכול וכותבת הגסה כו' ובצירא מכביצה כו' עכ"ל אין כל זה צורך לתירוצם אלא שהביאו לשון ר"ת כמו שהוא בשיעורו דשמעתין וק"ל:

    בד"ה וחצי פרס כו' דאתי למימר מה לי דנגעי בגופו מה לי בחוץ כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 80b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עי' חולין דף לד ע"ב תוס' ד"ה והשלישי:

    רש"י ד"ה ולא תטמאו כו' אין ישראל מוזהרים מליטמא תמוה לי הא גם כהנים אין מוזהרין בפ' אמור רק בטומאת מת ולא בשרץ:

    Gilyon HaShas on Yoma 80b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    רש"י ד"ה ולא תטמאו שהרי אין ישראל מוזהרין מלטמא קשה לי, הא גם כהנים אין מוזהרין לטמא בטומאת שרץ:

    תוס' בסוף ד"ה מה רוצח כו' ועוד י"ל (על מה דהקשו בהא דקאמר בע"ז (דף נד) גבי נעבד באונס דאסור דמיירי כגון שאנסוהו כותים, ופריך אונס רחמנא פטרי' דכתיב ולנערה לא תעשה דבר והקשו הא קרא בקרקע עולם מיירי, אבל עושה מעשה חייב למסור את עצמו), דמשמע ליה דלענין מיתת ב"ד אין חילוק (בין עביד מעשה ללא עביד, דהא אשה ברצון חייבת, אף דהוי קרקע עולם, ומ"מ באונס פטורה). תימא דמה בכך דבגוף הדין אין חילוק בין עביד מעשה ללא עביד מעשה, הא מ"מ מכח דלא עביד מעשה הדין דמותרת להבעל לו ולא תהרג, וא"כ מה דעשתה עשתה ברשות ב"ד, ופשיטא דאינה חייבת מיתה, אבל בדידיה דהדין דיהרג ולא יעבור שפיר י"ל דאם עבר חייב מיתה, ובאמת גם בדידה אלו היה הדין דתיהרג ולא תעבור היתה חייבת מיתה אף בלא מעשה אך טעם הפטור דידה כיון דעשתה בהיתר:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 80b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 80, Amud Bet, about 265 words in 10 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 10 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “כי אתשיל, בעוג מלך הבשן אתשיל, דהוו…”

    2. Segment 237 words

      Opens “מתקיף לה ר' זירא: מ"ש אכילה דכל…”

      Named: אביי.

    3. Segment 333 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא וכל העולם כולו…”

      Named: רבי זירא, אביי.

    4. Segment 430 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא בשר שמן בככותבת…”

      Named: רבי זירא, אביי.

    5. Segment 524 words

      Opens “מתקיף לה רבא כזית בכדי אכילת פרס…”

      Named: רבא, אביי.

    6. Segment 621 words

      Opens “מתקיף לה רבא (בכותבת) בכדי אכילת פרס…”

      Named: רב פפא, רבא.

    7. Segment 724 words

      Opens “ומי אמר רב פפא הכי והכתיב (ויקרא…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 837 words

      Opens “כל האוכלין א"ר פפא אכל אומצא ומילחא…”

    9. Segment 918 words

      Opens “אמר ריש לקיש האוכל אכילה גסה ביוה"כ…”

    10. Segment 1030 words

      Opens “א"ר ירמיה אמר ר"ל זר שאכל תרומה…”

      Named: רבי ירמיה, רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Yoma 80b · Segment 7 — “ומי אמר רב פפא הכי והכתיב (ויקרא יא, מג)…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 80b · Segment 2 — “…וחד בדידיה א"ל אביי קים להו לרבנן בככותבת דבהכי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 80b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026