Talmud Builders

    Yoma 76a

    Back to index

    English translation — Yoma 76a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the verse is referring to Joshua, for whom manna fell corresponding to all the rest of the Jewish people, when he waited for Moses at Mount Sinai during the forty days Moses was on the mountain. The verses allude to this: “Man” is written here, and “man” is written there: “Take to you Joshua, the son of Nun, a man in whom there is spirit, and lay your hand upon him” (Numbers 27:18). From here, the Gemara learns that the “man” is Joshua. The Gemara asks: Say that the verse is referring to Moses, about whom it is written: “Now the man Moses was very humble” (Numbers 12:3). The Gemara answers: We can learn a verbal analogy to the word “man” from the word “man,” but we cannot learn a verbal analogy to the word “man” from the phrase “the man,” which is used to refer to Moses.

    2Furthermore, with regard to the manna: The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: Why didn’t the manna fall for the Jewish people just once a year to take care of all their needs, instead of coming down every day? He said to them: I will give you a parable: To what does this matter compare? To a king of flesh and blood who has only one son. He granted him an allowance for food once a year and the son greeted his father only once a year, when it was time for him to receive his allowance. So he arose and granted him his food every day, and his son visited him every day.

    3So too, in the case of the Jewish people, someone who had four or five children would be worried and say: Perhaps the manna will not fall tomorrow and we will all die of starvation. Consequently, everyone directed their hearts to their Father in heaven every day. The manna that fell each day was sufficient only for that day, so that all of the Jewish people would pray to God for food for the next day.

    4Alternatively, they received manna daily so that they would be able to eat it while it was hot and fresh. Alternatively, they received manna daily due to the hardship of carrying on the journey. They did not stay in the same place all those years, and it would have been difficult for them to carry the manna from one place to another. Therefore, the manna fell wherever they went.

    5§ It is told: Rabbi Tarfon, and Rabbi Yishmael, and the Elders were sitting and discussing the passage about the manna and Rabbi Elazar HaModa’i was sitting among them. Rabbi Elazar HaModa’i responded and said: The manna that fell for the Jewish people was sixty cubits high. Rabbi Tarfon said to him: Moda’i, how long will you collect words and bring upon us teachings that have no basis?

    6He said to him: Rabbi, I am interpreting a verse. How so? It states about the Flood: “Fifteen cubits above did the waters prevail; and the mountains were covered” (Genesis 7:20). Is it possible that it would be fifteen cubits high from a valley, fifteen cubits from the plain, and fifteen cubits from the mountains? Did the water stand as though in layers, conforming to the height of the land below it? Furthermore, how could the Ark travel over water that was at different levels? Rather: “On the same day were all the fountains of the great deep broken up” (Genesis 7:11), until the water rose and was level with the mountains. Afterward, the verse states that “fifteen cubits above did the waters prevail.”

    7Rabbi Elazar HaModa’i continues: But which attribute is greater, the attribute of goodness or the attribute of retribution? One must say the attribute of goodness is greater than the attribute of retribution. With regard to the attribute of retribution, in the case of the Flood, the verse states: “And the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11), which indicates that there were only windows. Whereas, with regard to the attribute of goodness, in the case of the manna, the verse states: “He commanded the skies above, and opened the doors of heaven, and rained down manna upon them to eat and gave them heavenly grain” (Psalms 78:23–24).

    8Based on this, the Gemara calculates: The area of how many windows are in a door? Four. A door is equivalent to four windows in size. One adds another four for the second door, as the verse uses the plural “doors,” which implies that there were two doors. This equals the area of eight windows. If the depth of water in the Flood is based on the phrase “windows of heaven,” implying two windows, then the manna fell at a rate four times that of the water of the Flood. Since the water of the Flood reached a depth of fifteen cubits, it turns out that the manna that fell for the Jewish people was sixty cubits high, i.e., four times as high.

    9Similarly, it was taught in a baraita that Isi ben Yehuda said: The manna that fell for the Jewish people would accumulate and ascend until all the kings of the East and West could see it, as it is stated: “You prepared a table before me in the presence of my enemies; you anointed my head with oil; my cup runs over” (Psalms 23:5). God prepared food for the Jewish people, so that their enemies would see their greatness over the world. “My cup runs over [ revaya ]”; Abaye said: We learn from this that the cup of David in the next world holds 221 log , since it is stated: “My cup runs over,” and the word revaya has that numerical value.

    10The Gemara asks how Rabbi Elazar HaModa’i can compare the depth of the Flood waters with the amount of manna that fell in the desert: This is not similar, and the calculation is inaccurate. There, in the case of the Flood, the water rose fifteen cubits in forty days; but here, in the case of the manna, it took only one hour every day to fall. Conversely, there the Flood was for everyone and covered the whole world; whereas here the manna was for the Jewish people alone. And there would be much more manna for them than sixty cubits, which is the measurement put forth by Rabbi Elazar HaModa’i. The Gemara answers: Rabbi Elazar HaModa’i derived “opening” in the verse: “He commanded the skies above, and opened the doors of heaven” (Psalms 78:23), from “opening” in the verse: “And the windows of heaven were opened” (Genesis 7:11). He used a verbal analogy that teaches that the skies opened in both instances in the same way.

    11§ The mishna taught that as per the five prohibited activities on Yom Kippur it is prohibited to engage in eating and in drinking, and in bathing, and in smearing the body with oil, and in wearing shoes, and in conjugal relations. The Gemara asks: These five afflictions of Yom Kippur, to what do they correspond? Where is the Torah source or allusion to them? Rav Ḥisda said: They are based on the five times that the afflictions of Yom Kippur are mentioned in the Torah. It is stated: (1) “And on the tenth of this seventh month you shall have a holy convocation, and you shall afflict your souls” (Numbers 29:7); (2) “But on the tenth of this seventh month is the day of atonement, it shall be a holy convocation for you and you shall afflict your souls” (Leviticus 23:27); (3) “It shall be for you a Shabbat of solemn rest, and you shall afflict your souls (Leviticus 23:32); (4) “It is a Shabbat of solemn rest [ shabbaton ] for you, and you shall afflict your souls” (Leviticus 16:31); (5) “And it shall be a statute for you forever, in the seventh month on the tenth of the month, you shall afflict your souls” (Leviticus 16:29).

    12The Gemara asks: Are these five the only afflictions? We learn in the mishna that there are six: Eating, drinking, bathing, smearing oil, conjugal relations, and wearing shoes. The Gemara answers: Drinking is included in the prohibition of eating; both together are considered a single affliction. As Reish Lakish said: From where do we derive that drinking is included in the concept of eating? As it is stated: “And you shall eat before the Lord your God, in the place where He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your wine [ tirosh ], and of your oil” (Deuteronomy 14:23). Tirosh is wine, yet the verse calls the drinking of wine eating with the phrase “and you shall eat,” meaning that eating also refers to drinking.

    13The Gemara rejects this answer: From where do you draw this conclusion? Perhaps the wine was eaten as anigron , a sauce made of oil, beet juice, and garum mixed with wine. As Rabba bar Shmuel said: Anigron is beet juice and wine mixed together. Akhsigron is water that comes from boiled vegetables that have wine mixed into them. The vegetables are mixed with the wine and eaten. It is possible for wine to literally be eaten. Therefore, the verse does not prove that drinking is included in eating.

    14Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov said: From here there is a proof as the verse states: “And you shall spend that money on all that your soul desires, on oxen, or on sheep, or on wine, or on strong drink [ sheikhar ] or whatever your soul desires, and you shall eat” (Deuteronomy 14:26). Strong drink is a drink, but the Merciful One calls its consumption eating, in the phrase “and you shall eat.”

    15The Gemara rejects this proof: From where do you draw this conclusion? Perhaps here too it was eaten as anigron ? The Gemara rejects this: Here that answer is insufficient because the verse writes “strong drink [ sheikhar ],” meaning something that intoxicates. Beverages that generally intoxicate do not do so when they are in a mixture. The Gemara asks: Perhaps sheikhar does not refer to wine but to a food that causes intoxication, such as a sweet dried fig from Keilah. As it was taught in a baraita : A priest who ate a sweet dried fig from Keilah or drank honey or milk, thereby becoming intoxicated, and entered the Temple to serve

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זה יהושעשעלה עם משה עד תחומי ההר שנאמר (שמות כ״ד:י״ג) ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני והמתין לו יהושע שם כל מ' יום שנאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה למדנו שלא היה עמהם ושם היה יורד לו מן כנגד כל ישראל:

    עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינומאין לך:

    חמש עשרה אמה מלמעלהאם תאמר מלמעלה לארץ ולא פירש בהר או בבקעה וכי חמש עשרה בהר וכו':

    תיבה היכי סגיאהיאך עלתה לראשי ההרים אלא על כרחך מלמעל' דקרא מן השמים הוא והכי קאמר על ידי גשמים גברו ט"ו אמה ומן התהום יצאו תחלה למלאות הבקעות והשפלות עד שהשוו לראשי ההרים:

    מרובהרבה על חברתה מדה טובה מרובה על הרעה חמש מאות בה שבמדה טובה נאמר (שם לד) נוצר חסד לאלפים ובמדת פורענות הוא אומר על שלשים ועל רבעים אף כאן מדת הטוב של ירידת המן רבתה על ירידת המבול:

    במדת פורענות הוא אומר וארובות השמיםלא ירד מבול אלא דרך שתי ארובות:

    ובמדה טובה הוא אומר דלתי שמים פתחותנא כמה ארובות יש באורך דלת ארבע הרי לב' דלתות ח' ארובות ואחרי ששתי ארובות הורידו גשמים גובה ט"ו אמה ח' ארובות הורידו מן ששים אמות שהרי אמרת מדה טובה מרובה על של פורענות וכ"ש שאינה ממועטת הימנה:

    הא לא דמיאאדר' אלעזר המודעי קאי:

    פתיחה פתיחה גמרמה פתיחה האמורה בארובות המבול ט"ו לב' ארובות אף פתיחה האמורה בדלתות המן ט"ו אמה לכל ב' ארובות:

    ובעשורדחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון וגו' בכולהו כתיב תענו ועניתם:

    אניגרוןמין מאכל שנותנין בו יין ובכמה מקומות שנינו בתוספ' אניגרון ואכסיגרון שנותנין בו יין ושמן:

    מיא דסילקאמים ששלקו בהן תרדין:

    דכולהו שלקישל שאר מיני ירקי:

    מידי דמשכרואין שכרות דרך אכילה:

    קעיליתשם מקום:

    יומא 76 עמוד א

    1זה יהושע שירד לו מן כנגד כל ישראל. כתיב הכא ״איש״, וכתיב התם: (במדבר כז, יח) ״קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו״. ואימא משה, דכתיב: ״(במדבר יב״, ג) ״והאיש משה ענו מאד״? דנין ״איש״ מאיש״, ואין דנין ״איש״ מוהאיש״.

    2שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה לא ירד להם לישראל מן פעם אחת בשנה? אמר להם: אמשול לכם משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שיש לו בן אחד, פסק לו מזונותיו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא פעם אחת בשנה. עמד ופסק מזונותיו בכל יום, והיה מקביל פני אביו כל יום.

    3אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר: שמא לא ירד מן למחר, ונמצאו כולן מתים ברעב, נמצאו כולן מכוונים את לבם לאביהן שבשמים.

    4דבר אחר: שהיו אוכלין אותו כשהוא חם. דבר אחר: מפני משאוי הדרך.

    5וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן, והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן. נענה רבי אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה. אמר לו רבי טרפון: מודעי, עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו!

    6אמר לו: רבי, מקרא אני דורש: (בראשית ז, כ) ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים״, וכי חמש עשרה אמה בעמק, (חמש עשרה בשפלה) חמש עשרה בהרים? וכי מיא שורי שורי קיימי. ועוד: תיבה היכי סגיא? אלא, נבקעו כל מעינות תהום רבה עד דאשוו מיא בהדי טורי, והדר ״חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים״.

    7וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות? הוי אומר: מדה טובה ממדת פורענות, במדת פורענות הוא אומר: (בראשית ז, יא) ״וארובות השמים נפתחו״. במדה טובה הוא אומר: (תהלים עח, כג) ״ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו״.

    8כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע, הרי כאן שמונה, ונמצא מן שירד להם לישראל גבוה ששים אמה.

    Baraita

    9תניא, איסי בן יהודה אומר: מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב, שנאמר: ״(תהלים כג״, ה) תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי׃

    10הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא חדא שעתא התם לכ"ע הכא לישראל לחודיה ונפיש להו טפי ר' אלעזר המודעי פתיחה פתיחה גמר׃

    11אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין שבתורה (במדבר כט, ז) ובעשור (ויקרא כג, כז) ואך בעשור (ויקרא כג, לב) שבת שבתון (ויקרא טז, לא) ושבת שבתון (ויקרא טז, כט) והיתה לכם׃

    12הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דאמר ריש לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ״(דברים יד״, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת׃

    13ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו שלקי׃

    14אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד, כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר שכר שתיה הוא וקרייה רחמנא ואכלת׃

    15ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי אניגרון שכר כתב מידי דמשכר ודילמא דבילה קעילית? דתניא: אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש׃

    Tosafot

    הני חמשה ענויין כנגד מיתימה לי דהכא קאמר סתמא דהש"ס דחמשה הויין ובסמוך פריך סתמא דהש"ס ואנן שיתא תנן וי"ל דהא דקאמר הכא הני ה' ענויין כנגד מי לאו סתמא דהש"ס קאמר לה אלא מילתיה דרב חסדא היא הכל וכי האי גוונא איכא בריש פרק אלו מציאות (ב"מ דף כא.) דמיבעיא ליה וכמה א"ר יצחק קב בארבע אמות ובתר הכי פריך אי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' וא"כ מאי קמיבעיא ליה מעיקרא וכמה לימא דרך נפילה ואפילו טובא אלא רבי יצחק הוא דקאמר וכמה וכה"ג יש לפרש בפרק לא יחפור (ב"ב דף בב:) גבי וכמה [א"ר ייבא] כמלא רחב חלון:

    ובעשור אך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכםכך היא הגירסא ברוב ספרים ודבר תימה היא מאד דלא מייתי להו כסדר שהם כתובים בתורה אלא לגמרי מלמטה למעלה קא מייתי להו ובעשור בפרשת פינחס ואך בעשור שבת שבתון בפרשת אמור אל הכהנים ושבת שבתון והיתה לכם באחרי מות אלא שוהיתה לכם כתיב ברישא ונ"ל דלהכי מייתי ובעשור ברישא משום דמיניה נפקא לן לעיל (יומא דף עד:) פירושו דעינוי כדאמר לעיל יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער ת"ל כל מלאכה לא תעשו והיינו ההוא קרא דובעשור דכתיב ביה ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו וכיון דכתיב לבסוף קא מייתי לכולהו מלמטה למעלה ויש ספרים שגורסין שבת שבתון אך בעשור ובעשור והיתה לכם ועל אותה גירסא אין אדם יכול ליתן טעם:

    הני חמשה הוו ואנן שיתא תנןתימה לי דבקראי נמי כתיבי שיתא תרי באחרי מות ושלש באמור אל הכהנים וחד בפינחס ונ"ל דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קא חשיב דלא קחשיב אלא ציוויין תענו ועניתם אבל האי דלא ציווי הוא לא קא חשיב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תנא כשהן נפנין לא נפנין לא [לפניהם ולא] לאחוריהן אלא לצדיהן:

    ולמה לא היה המן יורד להן פעם אחת בשנהואסיקנא מפני שיהו מכוונים לבם לאביהם שבשמים בכל יום. שמי שהיה לו כמה בנים היה דואג ואמר אם לא ירד המן למחר הרי אני ובני מתים ברעב. ונמצא תמיד מכוין לבו לשמים.

    ד"א מפני משוי הדרךבמבול כתיב וארובות השמים נפתחו.

    וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המיםוגמירי דארבע ארובות שיעור הדלת.

    דתנא כמה ארובות יש בדלת ארבע וכתיב במן ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול נמצא בב' ארובות ט"ו אמה על כל ארובה ז' אמה וחצי. ובב' דלתות ח' ארובות על כל ארובה ז' וחצי. נמצא גובהו של מן ששים אמה. ואסיקנא ר' אלעזר בג"ש גמר התם כתיב וארובות השמים נפתחו והכא כתיב ודלתי שמים פתח. מה פתיחה דהתם ז' אמות ומחצה על כל ארובה. אף פתיחה דהכא ז' אמות ומחצה על כל ארובה.

    תניא איסי בר יהודה אומר מן שהיה יורד לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו מלכי מזרח ומערב. שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו' ודייק אביי מהא דאיסי דאמר המן היה מתגבר ועולה בחשבון תערוך כדי שיראו אותו הכל. כסא דדוד לעלמא דאתי שיעורו כחשבון רויה רכ"א לוג:

    יוה"כ אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטהאוקימנא לאכילה ושתיה חדא. והני ד' הא חמשה כנגד ענויין שבתורה. חד בעשור וחד ובעשור ג' אך בעשור ד' שבת שבתון ה' שבת שבתון. בהני כולהו כתיב ענוי חמשה כנגד חמשה. ואסיקנא דשתיה בכלל אכילה היא שנאמר כל נפש מכם לא תאכל דם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 76a

    Yoma 76a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 515 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זה יהושע שעלה עם משה עד תחומי ההר שנאמר (שמות כ״ד:י״ג) ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר סיני והמתין לו יהושע שם כל מ' יום שנאמר וישמע יהושע את קול העם ברעה למדנו שלא היה עמהם ושם היה יורד לו מן כנגד כל ישראל:

    עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו מאין לך:

    חמש עשרה אמה מלמעלה אם תאמר מלמעלה לארץ ולא פירש בהר או בבקעה וכי חמש עשרה בהר וכו':

    תיבה היכי סגיא היאך עלתה לראשי ההרים אלא על כרחך מלמעל' דקרא מן השמים הוא והכי קאמר על ידי גשמים גברו ט"ו אמה ומן התהום יצאו תחלה למלאות הבקעות והשפלות עד שהשוו לראשי ההרים:

    מרובה רבה על חברתה מדה טובה מרובה על הרעה חמש מאות בה שבמדה טובה נאמר (שם לד) נוצר חסד לאלפים ובמדת פורענות הוא אומר על שלשים ועל רבעים אף כאן מדת הטוב של ירידת המן רבתה על ירידת המבול:

    במדת פורענות הוא אומר וארובות השמים לא ירד מבול אלא דרך שתי ארובות:

    ובמדה טובה הוא אומר דלתי שמים פתח ותנא כמה ארובות יש באורך דלת ארבע הרי לב' דלתות ח' ארובות ואחרי ששתי ארובות הורידו גשמים גובה ט"ו אמה ח' ארובות הורידו מן ששים אמות שהרי אמרת מדה טובה מרובה על של פורענות וכ"ש שאינה ממועטת הימנה:

    הא לא דמיא אדר' אלעזר המודעי קאי:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 76a · Sefaria

    Tosafot

    הני חמשה ענויין כנגד מי תימה לי דהכא קאמר סתמא דהש"ס דחמשה הויין ובסמוך פריך סתמא דהש"ס ואנן שיתא תנן וי"ל דהא דקאמר הכא הני ה' ענויין כנגד מי לאו סתמא דהש"ס קאמר לה אלא מילתיה דרב חסדא היא הכל וכי האי גוונא איכא בריש פרק אלו מציאות (ב"מ דף כא.) דמיבעיא ליה וכמה א"ר יצחק קב בארבע אמות ובתר הכי פריך אי דרך נפילה אפילו טובא נמי כו' וא"כ מאי קמיבעיא ליה מעיקרא וכמה לימא דרך נפילה ואפילו טובא אלא רבי יצחק הוא דקאמר וכמה וכה"ג יש לפרש בפרק לא יחפור (ב"ב דף בב:) גבי וכמה [א"ר ייבא] כמלא רחב חלון:

    ובעשור אך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה לכם כך היא הגירסא ברוב ספרים ודבר תימה היא מאד דלא מייתי להו כסדר שהם כתובים בתורה אלא לגמרי מלמטה למעלה קא מייתי להו ובעשור בפרשת פינחס ואך בעשור שבת שבתון בפרשת אמור אל הכהנים ושבת שבתון והיתה לכם באחרי מות אלא שוהיתה לכם כתיב ברישא ונ"ל דלהכי מייתי ובעשור ברישא משום דמיניה נפקא לן לעיל (יומא דף עד:) פירושו דעינוי כדאמר לעיל יכול ישב בחמה ובצנה ויצטער ת"ל כל מלאכה לא תעשו והיינו ההוא קרא דובעשור דכתיב ביה ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו וכיון דכתיב לבסוף קא מייתי לכולהו מלמטה למעלה ויש ספרים שגורסין שבת שבתון אך בעשור ובעשור והיתה לכם ועל אותה גירסא אין אדם יכול ליתן טעם:

    הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן תימה לי דבקראי נמי כתיבי שיתא תרי באחרי מות ושלש באמור אל הכהנים וחד בפינחס ונ"ל דכי כל הנפש אשר לא תעונה לא קא חשיב דלא קחשיב אלא ציוויין תענו ועניתם אבל האי דלא ציווי הוא לא קא חשיב:

    Tosafot on Yoma 76a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תנא כשהן נפנין לא נפנין לא [לפניהם ולא] לאחוריהן אלא לצדיהן:

    ולמה לא היה המן יורד להן פעם אחת בשנה ואסיקנא מפני שיהו מכוונים לבם לאביהם שבשמים בכל יום. שמי שהיה לו כמה בנים היה דואג ואמר אם לא ירד המן למחר הרי אני ובני מתים ברעב. ונמצא תמיד מכוין לבו לשמים.

    ד"א מפני משוי הדרך במבול כתיב וארובות השמים נפתחו.

    וכתיב חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים וגמירי דארבע ארובות שיעור הדלת.

    דתנא כמה ארובות יש בדלת ארבע וכתיב במן ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכול נמצא בב' ארובות ט"ו אמה על כל ארובה ז' אמה וחצי. ובב' דלתות ח' ארובות על כל ארובה ז' וחצי. נמצא גובהו של מן ששים אמה. ואסיקנא ר' אלעזר בג"ש גמר התם כתיב וארובות השמים נפתחו והכא כתיב ודלתי שמים פתח. מה פתיחה דהתם ז' אמות ומחצה על כל ארובה. אף פתיחה דהכא ז' אמות ומחצה על כל ארובה.

    תניא איסי בר יהודה אומר מן שהיה יורד לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו מלכי מזרח ומערב. שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי וגו' ודייק אביי מהא דאיסי דאמר המן היה מתגבר ועולה בחשבון תערוך כדי שיראו אותו הכל. כסא דדוד לעלמא דאתי שיעורו כחשבון רויה רכ"א לוג:

    יוה"כ אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה אוקימנא לאכילה ושתיה חדא. והני ד' הא חמשה כנגד ענויין שבתורה. חד בעשור וחד ובעשור ג' אך בעשור ד' שבת שבתון ה' שבת שבתון. בהני כולהו כתיב ענוי חמשה כנגד חמשה. ואסיקנא דשתיה בכלל אכילה היא שנאמר כל נפש מכם לא תאכל דם.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 76a · Sefaria

    Ritva

    ודילמא דאכילה על ידי אנגרון פי׳ דלא חשיבא אלא אכילה כסלקא גופיה דאמר רבא אנגריון מיא דסלקה וכו׳ לברורי בעלמא נקיט לה. ולא היה צריך לה ודכותה בתלמודא:

    Ritva on Yoma 76a · Sefaria

    Meiri

    כבר התבאר ששתוי יין הנכנס למקדש ועבד חייב מיתה בידי שמים ועבודתו פסולה ומ"מ שאר המשכרים כגון דבש וחלב ודבילה קעילית לוקה ועבודתו כשרה שאין חלול עבודה אלא בשכרות של יין וכן הנזיר מותר בדבש וחלב ודבילה קעילית שלא נאסר אלא בשכרות של יין:

    Meiri on Yoma 76a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' והיתה לכם הני ה' הוו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ובעשור אך בעשור שבת שבתון שבת שבתון והיתה וגו' ואך בעשור שבת שבתון בפרשת אמור כו':

    Chidushei Halachot on Yoma 76a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי מִפְּנֵי מַה לֹּא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. נראה לי בס"ד נקיט תַּלְמִידָיו ולא אמר שָׁאֲלוּ בסתם ללמד דהשואלין היו תלמידיו המיוחדים לו דוקא שהם לומדים עמו בחלק הסוד דהיה נראה להם על פי הסוד דראוי שירד המן פעם אחת ביום ראש השנה שיש בו תקיעת שופר, מפני שידוע להם שבשופר יהיה מיתוק לשורש המן כמו שאמר בשער הכונות, ולכן ראוי שירד פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה ביום שנעשה תיקון ומיתוק בשורש שלו? והשיב להם שלשה טעמים הא' בשביל הַ לֵּ ב שיצפה להקב"ה בכל יום, והב' כדי שיאכלו אותו חַ ם והג' משום מַ שּׂוּי, וראשי תיבות לב חם משוי הוא לֶחֶם וזהו שנאמר (שמות טז, ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' רוצה לומר בשביל שלשה אלו הרמוזים באותיות לֶחֶם נתתי אותו לכם דבר יום ביומו ולא בפעם אחת בשנה.

    מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה נראה לי בס"ד טעם לששים שירד בזכות משה רבינו ע"ה שזכה לבינה בסוד ס' כנודע. או יובן שרמז להם בזה דמתנת המן היתה כדי שיתעסקו בהלכה שהיא מספר ששים. או יובן בס"ד טעם למספר ששים לרמוז בזה על שיעור קומתם של ישראל שתהיה לעתיד מאתים אמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ק.) על פסוק (ויקרא כו, יג) 'וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת' כשתי קומות של אדם הראשון שהיה מאה אמה וכתב בש"מ לפי דברי התוספות ז"ל בבתרא שכתבו קומת האדם עתה היא שלשה אמות ושני טפחים נמצא לעתיד תהיה קומתם ששים פעם על של עתה עיין שם. ולכן שפיר רמז כאן במספר ששים על טובה ומעלה זו שתהיה קומתם ששים פעם על של עתה.

    אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן מוֹדָעִי, עַד מָתַי אַתָּה מְגַבֵּב דְּבָרִים, וּמֵבִיא עָלֵינוּ?. יש להקשות לשון גיבוב דנקיט כאן מאי הוא דלא שייך גיבוב אלא במלקט ואוסף מכאן ומכאן? ונראה לי בס"ד דרבי טרפון יודע דרכו של רבי אלעזר המודעי לעשות טעמים מורכבים על פי רמזים וכאן הבין מדבריו שהוא מוציא שיעור 'שִׁשִּׁים אַמָּה' על פי הרמז שהרכיב מן הפסוקים ואפשר דרבי אלעזר גילה טעמו ברמז זה בפירוש לרבי טרפון ולא נזכר בש"ס להדיה והוא דהמן עיקר שמו (שמות טז, ד) 'לֶחֶם' אך הכתוב דימהו בפרשת בשלח (שמות טז, לא) ל'דְבָשׁ' ובפרשת בהעלותך (במדבר יא, ח) דימהו ל'שָּׁמֶן' ורבי אלעזר המודעי לקח שם הַ' שֶּׁמֶן ' [390] מן בהעלותך ושם ' דְבָשׁ ' [306] מן בשלח וערבם זה בזה ונעשו שניהם מספר תרצ"ו כמנין ' שִׁשִּׁים אַמָּה ' [696] לכך דרש שהיה גבוה 'שִׁשִּׁים אַמָּה' ואמר לו רבי טרפון עַד מָתַי אַתָּה מְגַבֵּב דְּבָרִים רוצה לומר מלקט מן פרשה זו ומן פרשה זו לבנות עליהם חידוש ברמז דאין ראוי להוליד הקדמה חדשה מן הרמז, אלא רק אם יש לך הקדמה ידועה אמיתית תעשה לה רמז בכתוב אבל אין מוצאין הקדמה חדשה מן הרמז. והשיב לו מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ וכו' וכונתו כדמסיק הש"ס שיש לו גזרה שוה דפתיחה פתיחה ואם כן זה הדבר של שִׁשִּׁים אַמָּה הוא אמיתי וידוע ואנכי עשיתי לו רמז בהרכבה זו לאסמכתא.

    כַּמָּה אֲרֻבּוֹת יֵשׁ בְּדֶלֶת? אַרְבַּע אַרְבַּע הֲרֵי כָּאן שְׁמוֹנֶה. נִמְצָא מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַ שִׁשִּׁים אַמָּה. נמצא המן ירד שיעור שמונה ארובות לרמוז שלא ניתן להם המן אלא כדי להתחכם על ידו בתורה שבעל פה שהיא שמונה דרגין כשר ופסול אסור ומותר טמא וטהור חייב וזכאי ולכן אמרה תורה (משלי ח, לד) 'אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם'.

    מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב. צריך להבין איך יתכן שיהיה כך והלא היה יורד לכל בעל הבית עומרים מובדלים לפי מספר נפשות ביתו ואם יהיה תל גדול עד שיראו אותו מלכי מזרח ומערב, נמצא מתערבין העומרין זה בזה בזה כי כל עומר אינו אלא שיעור עשירית האיפה? וכן יש להקשות בזה גם לרבי אלעזר דאמר הָיָה גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה ובשלמא לרבי אלעזר יש לפרש דעל יום ראשון שירד בו המן איירי שהיה כך אך לאיסי בן יהודה משמע שכל יום היה בכך! ונראה לי בס"ד שבכל יום בבוקר קודם שיצאו ישראל ללקוט היו העומרים נתפחים בדרך נס ויתראה ויתגבר התפח שלהם כל כך עד שיהיו נראין למלכי מזרח ומערב כדי שיהיה בזה קדוש השם ואחר כך נשקע התפח וחוזר העומר להיות נראה כשיעור העקרי שלו שהוא שיעור עשרית האיפה צבור על שטח הקרקע ואז יבואו וילקטו העומרים שלהם. ונראה לי מה שאמר כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב היינו אותם שהיו קרובין לאותו המדבר שהיה יורד בו המן. וקאמר שְׁמַע מִינָהּ, כַּסָּא דְּדָוִד לְעָלְמָא דְּאָתֵי מָאתַן וְעֶשְׂרִין וְחַד לוּגָא מַחֲזִיק פירוש כמו הנס שנעשה בפרסום המן שיהיה העומר תופח בנס ועולה התפח למקום גבוה שיהיה נראה שיעור העומר כמה אלפים מדרגות על שיעור העקרי שלו, כן כוס ברכה של דוד המלך ע"ה אף על פי שהכוס אינו מחזיק אלא רביעית יתגבר ויעלה היין שבתוכו עד שנראה שיעורו רכ"א לוגין כמנין רויה. ונראה לי בס"ד טעם לרכ"א לוגין שהוא כמספר 'זֵר זָהָב' [221] כי דוד המלך ע"ה נחתם בכתר מלכות כנודע מבקשות הושענא רבה בשבעה כורתי ברית, וזר זהב היינו כתר מלכות כי זר הוא כתר וזהב מלכות. והנה חשבון של רכ"א נרמז בתיבת (תהלים כג, ה) 'רְוָיָה' [221] אך מנא ליה שהוא חשבון לוגין? ונראה לי דנרמז לוג בנקודות של רְוָיָה שהם שב"א ושני קמ"ץ שעולים מספר מ"ב כמנין לוג [39] עם האותיות.

    Ben Yehoyada on Yoma 76a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 76, Amud Aleph, about 515 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 143 words

      Opens “זה יהושע שירד לו מן כנגד כל…”

    2. Segment 258 words

      Opens “שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי:…”

      Named: רבי שמעון.

    3. Segment 327 words

      Opens “אף ישראל, מי שיש לו ארבעה וחמשה…”

    4. Segment 412 words

      Opens “דבר אחר: שהיו אוכלין אותו כשהוא חם.…”

    5. Segment 542 words

      Opens “וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים…”

      Named: רבי טרפון, רבי ישמעאל, רבי אלעזר.

    6. Segment 655 words

      Opens “אמר לו: רבי, מקרא אני דורש: (בראשית…”

      Named: רבה.

    7. Segment 747 words

      Opens “וכי אי זה מדה מרובה, מדה טובה…”

    8. Segment 817 words

      Opens “כמה ארובות יש בדלת ארבע ארבע, הרי…”

    9. Segment 950 words

      Opens “תניא, איסי בן יהודה אומר: מן שירד…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1023 words

      Opens “הא לא דמיא התם בארבעין יומין הכא…”

    11. Segment 1138 words

      Opens “אסור באכילה הני חמשה ענויין כנגד מי…”

      Named: רב חסדא.

    12. Segment 1236 words

      Opens “הני חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “ממאי ודילמא דאכליה על ידי אניגרון דאמר…”

      Named: רבה, שמואל.

    14. Segment 1426 words

      Opens “אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    15. Segment 1524 words

      Opens “ממאי ודילמא הכא נמי דאכליה על ידי…”

    Sages named on this page

    • Issi [Joseph] ben Judah · Third generation of Tannaim

      Issi ben Judah was a Tanna from Babel, considered a student of Rabbi Akiva's disciples.

      Source: Yoma 76a · Segment 9 — “תניא, איסי בן יהודה אומר: מן שירד להם לישראל…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 76a · Segment 14 — “אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא (דברים יד,…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 76a · Segment 9 — “…כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 76a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026