Talmud Builders

    Yoma 25b

    Back to index

    English translation — Yoma 25b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Come and hear a proof from a baraita : Rabbi Yehuda says: When the third lottery was held to determine who would perform the burning of the incense, there was no separate lottery held for carrying the coal pan, although a second priest was required to rake up coals from the outer altar, carry them in a coal pan, and put them on the inner altar, where the priest assigned the task of burning the incense would then place the incense onto the coals. Rather, the priest who won the privilege of the incense said to the one who was next to him: Be privileged along with me with the task of carrying the coal pan. This shows that each individual service did not have its own lottery; rather, the other priests adjacent to the winner of the lottery were automatically chosen for the ancillary tasks.

    2The Gemara rejects this proof: The tasks of carrying the coal pan and burning the incense are different, because together they are considered as a single service, so that a single lottery determined the participants for the two tasks.

    3There are those who say that this baraita was brought to derive the opposite conclusion: It was specifically concerning the case of carrying the coal pan and burning the incense, which are considered as two parts of one and the same service, that Rabbi Yehuda said one lottery can be used to assign the two tasks. However, the implication is that other services, which are not interrelated in this manner, require a lottery for each and every separate task. If Rabbi Yehuda had meant this to be a general principle, why did he mention the specific example of the coal pan and the incense?

    4This argument is rejected: That is not a proof that other services require their own lotteries. The reason Rabbi Yehuda mentioned this specific example is that it was necessary for him to teach explicitly that the coal pan and the burning of the incense do not have separate lotteries but a single, combined lottery. It might have entered your mind to say that since the burning of incense is infrequent, being performed only twice a day, unlike other offerings, which may be donated by private individuals and brought many times a day, and also since it brings about wealth for whoever performs it, as the Gemara teaches later, we should institute a separate lottery for bringing in the coal pan itself, as many priests wished to perform this task. Therefore, Rabbi Yehuda teaches us that despite this, the bringing in of the coal pan does not have its own lottery. Consequently, there is no proof either way from this baraita .

    5Come and hear a proof from what Rabbi Ḥiyya taught explicitly in a baraita : A lottery is not held for each individual service; rather, beginning with the priest who won the lottery of the daily offering, twelve of his fellow priests, those standing next to him, are drawn in along with him to perform the other acts of the daily offering. The Gemara concludes: Learn from this that it is so.

    6§ It was taught in the mishna: The second lottery determines who slaughters, who sprinkles the blood, etc. The task of collecting the blood in a vessel, which is between slaughtering and sprinkling, is not mentioned. Therefore, it must be assumed that either the priest who slaughtered or the priest who sprinkled the blood was assigned this task as well. A dilemma was raised before the Sages: Who collects the blood? Is it the one who slaughters the offering who also collects the blood? The reason to support this conclusion is that if you say that the one who sprinkles the blood is the one who collects it, a situation might arise in which, due to his enthusiasm and his love for the mitzva of sprinkling, a service that is considered more important than collecting because it directly involves the altar, the priest might not collect all the blood as the halakha requires but would hurry to go on and sprinkle it after he has collected only some of the blood.

    7Or perhaps one should draw the opposite conclusion, that it is the one who sprinkles that collects the blood, as, if you say that the one who slaughters is the one who collects, this principle could not be universally applied, as sometimes a non-priest slaughters the offering. Slaughtering offerings is not a sacred service and may be performed by anyone, unlike the collection of the blood, which is performed by a priest. In those cases when a non-priest slaughtered the daily offering, he would not be able to collect the blood.

    8The Gemara cites a source as evidence for one side of the argument: Come and hear from that which was taught in a mishna: Ben Katin made twelve spigots for the large laver to replace the original two spouts that were there, so that his twelve fellow priests who were engaged in the sacrifice of the daily offering could all sanctify their hands and feet at one time. Although there are thirteen participants listed in the mishna, the slaughterer of the offering was not required to sanctify his hands and feet because, as mentioned above, slaughtering is not a sacred service. Therefore, only twelve spigots were needed.

    9And if it should enter your mind to say that the one who slaughters is the one who collects the blood, then there are sometimes thirteen participants, so thirteen spigots should be needed. On those occasions when a non-priest slaughtered the daily offering, an extra priest would be required to come and collect its blood. Since the collection of blood is a sacred service, it too requires sanctification of the hands and feet. Rather, since there were only twelve spigots, isn’t it correct to conclude from this that it is the one who sprinkles, and not the one who slaughters, who collects the blood? The Gemara concludes: Conclude from this that it is so.

    10Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: We too have learned a support for this conclusion in a mishna that gives the sequence of the services for the daily offering: The slaughterer of the offering slaughtered, the collector of its blood collected, and he then comes to sprinkle the blood. The wording indicates that the one who collects the blood is also the one who subsequently sprinkles it. The Gemara concludes: Conclude from this that it is so.

    11§ The mishna states that ben Azzai said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yehoshua that the sequence for carrying up the animal’s limbs was based on the way it walks when alive, meaning that its front parts are taken up first. The Sages taught in the Tosefta : In what manner is the animal brought up according to the way it walks? It is in this manner: The head and the right hind leg are brought up first. The other parts follow this sequence: The breast and the neck, and then the two forelegs, and then the two flanks, then the tail and the left hind leg. Rabbi Yosei says: It was sacrificed according to the way it was skinned. In what manner is the animal brought up according to the way it was skinned? It is in this manner: The head and the right leg are brought first, then the tail and the left leg together, then the two flanks, and then the two forelegs, then the breast and the neck.

    12Rabbi Akiva says: It was sacrificed according to the way it was cut up into limbs after the skinning. In what manner is the animal brought up according to the way it was cut up? It is in this manner: The head and the right leg first, and then the two forelegs, then the breast and the neck, and then the two flanks, and then the tail and the left leg. Rabbi Yosei HaGelili says: It was sacrificed according to the quality of its various sections, so that the best pieces were taken up first. In what manner is the animal brought up according to the quality of the pieces? It is in this manner: The head and the right leg, then the breast and the neck, and then the two flanks, then the tail and the left leg, and then the two forelegs.

    13The Gemara poses a question with regard to Rabbi Yosei HaGelili’s position: But isn’t it written: “Every good piece, the thigh and the shoulder” (Ezekiel 24:4), indicating that these are the best cuts of the animal? Why doesn’t Rabbi Yosei HaGelili say that these are offered first (Rabbeinu Ḥananel)? The Gemara answers: That verse is speaking of a lean sheep, whose thigh and shoulder are indeed the best pieces. However, in the sheep brought for the daily offering, which were of the finest quality, there were other parts that were of higher quality.

    14The Gemara explains the reason behind the order of the pieces in the mishna. Rava said: Both the tanna of our mishna and Rabbi Yosei HaGelili agree that we follow the relative quality of the meat in the various pieces. The difference in opinion between them is that one Sage, the tanna of this mishna, follows the limb, i.e., the amount, of the meat; the other Sage, Rabbi Yosei, follows the fattiness of the meat.

    15The Gemara asks: According to all opinions, what is the reason that the right leg goes up to the altar together with the head? What is the connection between these two pieces? The Gemara explains: Because the head has much bone in it, the leg is offered with it.

    16The Gemara asks further: Although the Sages disagree as to the order of bringing up the various pieces, at any rate everyone agrees that the head is sacrificed first. From where do we derive this? As it was taught in a baraita : From where is it derived that when sacrificing an animal the head and the fat precede all the other limbs? The verse states: “And he shall cut it up into its pieces and its head and its fat, and the priest shall arrange them on the wood that is on the fire upon the altar” (Leviticus 1:12). The Gemara asks: And the other mention of fat before this, where the verse states: “The pieces, the head and the fat” (Leviticus 1:8),

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא היה פייס למחתהכשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין חדשים לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א' שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן (יומא דף מה.) מקראי שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום וקאמר ר' יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין:

    הואיל ולא שכיחאהקטורת אלא פעמיים ליום שאין הקטרת באה נדבה:

    ומעתראומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן לקמן בפרקין (יומא דף כו.):

    מי מקבלדם התמיד כיון דלא מנה לה במתני' כהן שמע מינה חד מהני עביד לה:

    אגב חביבותיהדזריקה שהיא עבודת מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם ואמרינן לקמן (יומא דף מח.) צריך שיקבל את כל הדם שנאמר (ויקרא ד) ואת כל (הדם) ישפך:

    זימנין דשחיט זרשהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו שנאמר (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר והקריבו הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בזר:

    בן קטיןכ"ג היה:

    י"ב דדיםשהוא יוצק בהן מים:

    תליסר הוישהרי שלש עשרה עבודות נמנו במשנתנו בעבודות פייס התמיד אלא שהשחיטה אינה טעונה קידוש ידים ורגלים אפילו כשהיא בכהן לפי שהיא עבודה שהיא כשירה בזר ואי אמרת שוחט מקבל נמצא שהוא צריך לקדש ידיו ורגליו בשביל הקבלה:

    אף אנן נמי תנינאבמסכת תמיד ובא לו לזרוק גרסינן:

    דרך הלוכושל צד הראש קודמין הקודם קודם:

    הראש והרגלשל ימין לדברי הכל קודמת ומקרא יליף לה לקמן:

    דרך הפשטומצד הרגלים לצד הראש:

    דרך ניתוחוכסדר שמנתחין אותו לאחר הפשטו אבר אחר אבר וסדר ניתוחו מפורש במס' תמיד (ד' לא.) כמו שהוא סדור כאן כיצד דרך ניתוחו כו' וכשהוא מנתח נותן כל אבר ואבר למי שזכה בו וכולן עומדים שם עד שיקבלו שם כולן והולכין ומוליכין אותן לכבש זה אחר זה ובסדר הולכתן פליגי הני תנאי מר אמר הכי ומר אמר הכי:

    הכי גרסינן כיצד דרך ניתוחו הראש והרגל ושתי ידיו והחזה והגרה ושתי הדפנות עוקץ והרגל:

    דרך עילויודרך מיטב שלו ומבחר נתחיו המובחר קודם:

    ה"ג כיצד דרך עילויו הראש והרגל החזה והגרה ושתי דפנות והעוקץ והרגל ושתי ידים:

    והכתיב כל נתח טוב ירך וכתףאלמא ירך מעלי מכתף:

    בכחושהירך מעלי דאלים:

    תנא דידןתנא דמתניתין לא אמר כחד מנייהו:

    מר אזיל בתר איבראתנא דידן הולך אחר עילוי גודל האיברים ור' יוסי הולך אחר עילוי השמן:

    ואידך פדרקרא אחרינא כתיב את הנתחים את הראש ואת הפדר:

    יומא 25 עמוד ב

    1תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה פייס למחתה, אלא כהן שזכה בקטרת אומר לזה שעמו ״זכה עמי במחתה״.

    2שאני מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא.

    3איכא דאמרי: דוקא מחתה וקטרת דחדא עבודה היא, אבל שאר עבודות בעי פייס!

    4מחתה אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל ולא שכיחא, ומעתרא, נתקין לה פייס בפני עצמה. קמ"ל׃

    5ת"ש דתני ר' חייא: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד, שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו. שמע מינה.

    6פייס השני וכו'. איבעיא להו: מי מקבל? שוחט מקבל, דאי אמרת זורק מקבל אגב חביבותיה, לא מקבל ליה לכוליה דם.

    7או דילמא: זורק מקבל, דאי אמרת שוחט מקבל זימנין דשחיט זר.

    8ת"ש בן קטין עשה י"ב דד לכיור, כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת.

    9ואי סלקא דעתך שוחט מקבל, תליסר הוי! אלא לאו ש"מ זורק מקבל. שמע מינה.

    10אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אף אנן נמי תנינא: שחט השוחט, וקבל המקבל, ובא לו לזרוק. שמע מינה.

    11אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו'. ת"ר כיצד דרך הלוכו? הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי ידים, ושתי דפנות, העוקץ והרגל. ר' יוסי אומר: דרך הפשטו היה קרב. כיצד דרך הפשטו? הראש והרגל, העוקץ והרגל, ושתי דפנות, ושתי הידים, החזה והגרה.

    12ר"ע אומר: דרך ניתוחו היה קרב. כיצד דרך ניתוחו? הראש והרגל, ושתי ידים, החזה והגרה, ושתי דפנות, והעוקץ והרגל. רבי יוסי הגלילי אומר: דרך עילויו היה קרב. כיצד דרך עילויו? הראש והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והעוקץ והרגל, ושתי הידים.

    13והכתיב: ״(יחזקאל כד״, ד) ״כל נתח טוב ירך וכתף״? ההיא בכחושה.

    14אמר רבא: בין תנא דידן ובין ר' יוסי בתר עילויא דבשרא אזלינן. מר אזיל בתר איברא דבישרא, ומר אזיל בתר שמנא דבישרא.

    15מ"ט סלקא רגל בהדי רישא? משום דרישא נפישי ביה עצמות, קרבא רגל בהדיה.

    16דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא, מנא לן? דתניא: מניין לראש ופדר שקודמין לכל האברים ת"ל (ויקרא א, יב) ״את ראשו ואת פדרו וערך״. ואידך: ״פדר״ אחרינא.

    Tosafot

    תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו'תימה מאי מייתי מר' יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי"ל דהכי מייתי דאפילו ת"ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא אבל בעלמא מודה אי נמי צ"ל דלר' יהודה הזוכה במחתה לא היה זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה כדאשכחן ביוה"כ דכ"ג לחודיה עביד לכולה מילתא אע"ג דהתם טריחא מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו כדאיתא לקמן בפ' הוציאו לו (יומא דף מז.) כ"ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו משום דטריחא מילתא קצת אורחא דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה לשנות הרשות בידו לעשות הוא בעצמו הכל או לומר למי שעומד בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן שזכה במחתה אומר כו' ולא קאמר העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר בסמוך י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו וכן משמע בתוספתא [פ"א] דקתני בתר מילתא דר' יהודה דהכא דברי ראב"י דמייתי בסמוך לא היה פייס לאברים אלא המעלה אותן לכבש מעלה אותן למזבח אלמא דומיא דראב"י איירי ר' יהודה דלא הוה שום צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי שפיר מר' יהודה דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא דלא ס"ל דבדעת הכהן הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע"כ לא פליג ראב"י עליה לקמן דס"ל שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי להשלים ד' פייסות כי שום טעם יש שאין לפחות מד' פייסות ומדקא פריך לקמן (יומא דף כו.) כמה זימנין א"כ בצרי להו פייס וא"כ בפייס השני כולי עלמא מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא לכל עבודה מפייסו:

    מניין לראש ופדר שקודמים כו'תימה לי א"כ אמאי לא חשיב במתני' פדר בהדי ראש וי"ל כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד בכלל הראש הוא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ט' בשתי דפנותי' בקרביים. י"א בסולת המנחה. י"ב בחביתי כהן [גדול]. י"ג ביין נסך:

    איבעיא להו שוחט מקבל או זורק ופשטנה זורק מקבלדרך הילוכו היה קרב: ירושלמי הראש והרגל. א"ר מנא פשט ראשיה עקר רגליה.

    ת"ר כיצד דרך הילוכוהראש והרגל כולי עלמא הראש והרגל ברישא לא נחלקו אלא בשאר האברים החזה והגרה. כלומר אחרי הראש החזה. ואחרי החזה הידים. ואחרי הידים הדפנות.

    ואחרי הדפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרבהעוקץ והרגל כו' ודבריו פשוטין הן. ר' עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל שתי ידים וכו'. פי' ניתוחו מפורש בתמיד פרק ו' והוא כדברי ר' עקיבא. ר' יוסי אומר דרך עילוי היה קרב כיצד אחר הראש הדפנות כו' והא דכתיב כל נתח טוב ירך וכתף.

    ההוא בכחושהכלומר אין בה שומן הכל עצמות היא אין בשר אלא בירך וכתף.

    אמר רבא בין תנא דידן ובין ר' יוסי תרוויהו בתר עילויא אזלימיהו תנא דידן דקתני שתי ידים והן הכתפים אזיל איברא דבשרא כי הבשר בירך ובכתף הוא לפיכך אחר הידים מזכיר העוקץ והרגל שהן הירכות. אבל ר' יוסי דקתני ב' דפנות אזיל בתר שומנה. כי השומן כולו בדפנות הוא ע"ג הצלעות.

    וקשיא תרי לישני דר' יוסי אדר' יוסי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 25b

    Yoma 25b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 314 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לא היה פייס למחתה כשהיו מפיסין לקטורת כדתנן מתניתין חדשים לקטורת באו והפיסו והקטורת צריכה שני כהנים א' שמוליך הקטורת להיכל ומקטירו ואחד שחותה גחלים מעל המזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על המזבח הפנימי להקטיר את הקטורת עליהן כדילפינן לקמן (יומא דף מה.) מקראי שגחלי מזבח הפנימי ניטלין ממזבח החיצון בכל יום וקאמר ר' יהודה לא היו מפיסין מי שזוכה במחתה אלא מי יזכה בקטורת ומי שזכה בה אומר לזה שבימינו זכה עמי במחתה אלמא לאו לכל עבודה ועבודה מפיסין:

    הואיל ולא שכיחא הקטורת אלא פעמיים ליום שאין הקטרת באה נדבה:

    ומעתרא ומעשרת את העוסקין בה כדאמרינן לקמן בפרקין (יומא דף כו.):

    מי מקבל דם התמיד כיון דלא מנה לה במתני' כהן שמע מינה חד מהני עביד לה:

    אגב חביבותיה דזריקה שהיא עבודת מזבח לא מקבל ליה לכוליה דם ואמרינן לקמן (יומא דף מח.) צריך שיקבל את כל הדם שנאמר (ויקרא ד) ואת כל (הדם) ישפך:

    זימנין דשחיט זר שהשחיטה כשרה בזר והקבלה פסולה בו שנאמר (ויקרא א׳:ה׳) ושחט את בן הבקר והקריבו הכהנים את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשירה בזר:

    בן קטין כ"ג היה:

    י"ב דדים שהוא יוצק בהן מים:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 25b · Sefaria

    Tosafot

    תא שמע רבי יהודה אומר לא היה פייס למחתה כו' תימה מאי מייתי מר' יהודה לייתי מתנא קמא איפכא וי"ל דהכי מייתי דאפילו ת"ק לא פליג עליה אלא בקטרת משום דלא שכיחא ומעתרא אבל בעלמא מודה אי נמי צ"ל דלר' יהודה הזוכה במחתה לא היה זוכה כלל מכח פייס מחמת שזכה זה בקטרת וזכה זה שאצלו לימינו במחתה אלא בדעתו דכהן שזכה בקטרת תליא מילתא אי בעיא איהו עביד הכל שקיל קטורת ושקיל מחתה כדאשכחן ביוה"כ דכ"ג לחודיה עביד לכולה מילתא אע"ג דהתם טריחא מילתא טובא דבעי לאתויי בחפניו כדאיתא לקמן בפ' הוציאו לו (יומא דף מז.) כ"ש הכא דלא טריחא מילתא דמצי עביד לה לכולי מילתא לחודיה מיהו משום דטריחא מילתא קצת אורחא דמילתא הוה שהיה אומר לאחר זכה עמי במחתה ורגיל היה לומר לאותו שעומד אצלו לימינו משום איבה שלא יקפידו האחרים עליו ומיהו אם ירצה לשנות הרשות בידו לעשות הוא בעצמו הכל או לומר למי שעומד בשמאלו או לאחר שאינו עומד אצלו כלל זכה עמי וכן משמע הלשון כהן שזכה במחתה אומר כו' ולא קאמר העומד אצלו נמשך עמו כדקאמר בסמוך י"ב אחיו הכהנים נמשכין עמו וכן משמע בתוספתא [פ"א] דקתני בתר מילתא דר' יהודה דהכא דברי ראב"י דמייתי בסמוך לא היה פייס לאברים אלא המעלה אותן לכבש מעלה אותן למזבח אלמא דומיא דראב"י איירי ר' יהודה דלא הוה שום צד זכיית פייס במחתה והשתא מייתי שפיר מר' יהודה דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא דלא ס"ל דבדעת הכהן הזוכה בקטורת תליא מילתא ומיהו מודו דאין חוזרין ומפיסין אלא דהעומד לימינו זוכה מכח פייס וע"כ לא פליג ראב"י עליה לקמן דס"ל שחוזר ומפיס לצורך מחתה אלא כדי להשלים ד' פייסות כי שום טעם יש שאין לפחות מד' פייסות ומדקא פריך לקמן (יומא דף כו.) כמה זימנין א"כ בצרי להו פייס וא"כ בפייס השני כולי עלמא מודו כיון דבפעם אחת מפייסו דלא לכל עבודה מפייסו:

    מניין לראש ופדר שקודמים כו' תימה לי א"כ אמאי לא חשיב במתני' פדר בהדי ראש וי"ל כיון דאי אפשר להקטיר הראש בלא פדר וזהו דרך כבוד בכלל הראש הוא:

    Tosafot on Yoma 25b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ט' בשתי דפנות י' בקרביים. י"א בסולת המנחה. י"ב בחביתי כהן [גדול]. י"ג ביין נסך:

    איבעיא להו שוחט מקבל או זורק ופשטנה זורק מקבל דרך הילוכו היה קרב: ירושלמי הראש והרגל. א"ר מנא פשט ראשיה עקר רגליה.

    ת"ר כיצד דרך הילוכו הראש והרגל כולי עלמא הראש והרגל ברישא לא נחלקו אלא בשאר האברים החזה והגרה. כלומר אחרי הראש החזה. ואחרי החזה הידים. ואחרי הידים הדפנות.

    ואחרי הדפנות העוקץ והרגל ר' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרב העוקץ והרגל כו' ודבריו פשוטין הן. ר' עקיבא אומר דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל שתי ידים וכו'. פי' ניתוחו מפורש בתמיד פרק ו' והוא כדברי ר' עקיבא. ר' יוסי אומר דרך עילוי היה קרב כיצד אחר הראש הדפנות כו' והא דכתיב כל נתח טוב ירך וכתף.

    ההוא בכחושה כלומר אין בה שומן הכל עצמות היא אין בשר אלא בירך וכתף.

    אמר רבא בין תנא דידן ובין ר' יוסי תרוויהו בתר עילויא אזלי מיהו תנא דידן דקתני שתי ידים והן הכתפים אזיל איברא דבשרא כי הבשר בירך ובכתף הוא לפיכך אחר הידים מזכיר העוקץ והרגל שהן הירכות. אבל ר' יוסי דקתני ב' דפנות אזיל בתר שומנה. כי השומן כולו בדפנות הוא ע"ג הצלעות.

    וקשיא תרי לישני דר' יוסי אדר' יוסי.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 25b · Sefaria

    Ritva

    ת״ש ר׳ יהודה אומר לא היה לה פייס למחתה וכו׳ וקס״ד דכיון שהיו עושין כן באלו שהן חשובות שכן היו עושין בשאר עבודות שבשאר פייסות שאין מפיסין אלא בעבודה אחת:

    הואיל ולא שכיחא ומעתרא פי׳ דכולי שאר עבודות שכיחי בכל הקרבנות אבל קטורת ליתא אלא בקרבן תמיד והקטרת מעשרת כדלקמן: י״ב אחיו הכהנים נמשכים אחריו פי׳ שזוכין בגורלו כמו שפירשנו:

    מי שקבל הדם שוחט מקבל פי׳ כשהוא כהן.

    ואי ס״ד שוחט מקבל תליסר הוו פי׳ שאע״פ שהשוחט אינו טעון קדוש ידים ורגלים מחמת השחיטה לפי שכשרה בזר. הרי הוא צריך קדוש ידים ורגלים מפני קבלת הדם שהיא מצות כהונה. והקשו בתוס׳ אמאי לא פשטי׳ בעיין ממתני׳ דתנן לקמן נתנו לו את התמיד קירצו ומירק אחר שחיט׳ על ידו. וש״מ דדוקא ביום הכפורים מפני שכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו וצריך הוא עצמו לקבל הדם. הא בשאר ימות השנה הוא עצמו ממרק שחיטתו וכיון שהוא ממרק לא סגיא שלא יהא אחר מקבל. ותירצו דדילמא ביו״הכ הוא חיובא לעכובא מפני שאי אפשר בכהן אחר אבל בשאר ימות השנה כדיניה או שממרק הוא וזורק מקבל או מקבל הוא ואחר ממרק:

    אף אנן נמי תנינא דמדקתני קבל המקבל ובא לו לזרוק מכלל שהמקבל הוא הבא לזרוק:

    כיצד דרך הלוכו כו' וכולהו תנאי מודו שהראש והרגל מוליכין ביחד כדאיתא לקמן ואין חוששין בזה לא בדרך הלוכו ולא לשום סדר אחר:

    והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף אלמא ירך משובח מן הכתף ואלו הכא קתני ידים מקמי רגל שמאל. ופרקי׳ לא קשיא הא בבריאה הא בכחושה. פרש״י ז״ל דבבריאה כתף עדיף ובכחושה ירך עדיף וקרא מיירי בעניי ישראל שהיו הראשונים גוזלין וחומסין אותן:

    בין תנא דידן וגו׳ הוצרך לומר כך משום דתנא דידן לא אזיל במנינא כחד מהני תנאי להכי פריש רבא דבשיטתא דרבי יוסי אזיל דאזיל בתר עילויא. אלא דתנא דידן אזיל בתר איברא דבשרא כלו׳ גודל האיברים שהגדול יותר הוא המעולה בעיניו. ור׳ יוסי חשיב לעילויא ההוא דשמן טפי וכדפרש״י ז״ל:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 25b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שעבודת התמיד כולן היו נעשות בפייס אחד ר"ל שמכיון שנתברר מי הוא השוחט נתבררו כל עבודות התמיד לשנים עשר הכהנים הסמוכים לו כמו שפירשנו במשנה בפייס שני אף בפייס שלישי כל שזכה בקטרת הוא צריך כהן אחר עמו מפני שהזוכה בא ונוטל כלי מלא וגדוש בקטורת וצריך לו אחר שיהא מביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון על הדרך שיתבאר ומחתה זו אין מפייסין עליה כלל אלא מכיון שזכה אחד בקטורת זכה הסמוך לו במחתה כדרך שביארנו בפייס שני ואין אומרים הואיל וקטורת אינו דבר המצוי כלומר שאין זמן עשייתה נמשך וכן שהיתה חזקה בידם שהוא מעשר אף הזוכה במחתה יהיו מפייסים בה אלא אין מפייסין בה כלל:

    המקבל את הדם צריך שיקבל את כולו שנאמ' ואת כל הדם וכבר ביארנו שהשחיטה כשרה בזר ומעתה אף כשהיה על ידי כהן אינה צריכה קידוש ידים ורגלים וזו היא שאמרו בן קטין עשה דדים לכיור ר"ל שמתחלה לא היו עושים שם אלא שנים והוא הוסיף עשרה והם שנים עשר כדי שיהו כולם מקדשין בבת אחת ואלו היה השוחט טעון קידוש היה צריך לשלשה עשר:

    Meiri on Yoma 25b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לא היה כו' ומכניס להיכל ונותן על כו' ובד"ה מי מקבל כו' דלא מנה לה במתני' כהן כו' ובד"ה דרך הלוכו כו' הקודם קודם הס"ד ובד"ה דרך הפשטו מצד הרגלים לצד הראש הס"ד ואח"כ מה"ד דרך נתוחו כו' וסדר הולכתן פליגי הני תנאי כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ת"ש כו' הכא דלא טריחא מלתא דמצי כו' ובד"ה מנין כו' בכלל הראש הוא הס"ד ואח"כ מ"ה נותן פדר כו' לכל הנתחים דכיון דהראש קודם כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 25b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 25, Amud Bet, about 314 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “תא שמע, רבי יהודה אומר: לא היה…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 26 words

      Opens “שאני מחתה וקטרת, דחדא עבודה היא.…”

    3. Segment 313 words

      Opens “איכא דאמרי: דוקא מחתה וקטרת דחדא עבודה…”

    4. Segment 416 words

      Opens “מחתה אצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא הואיל…”

    5. Segment 521 words

      Opens “ת"ש דתני ר' חייא: לא לכל עבודה…”

    6. Segment 620 words

      Opens “פייס השני וכו'. איבעיא להו: מי מקבל?…”

    7. Segment 711 words

      Opens “או דילמא: זורק מקבל, דאי אמרת שוחט…”

    8. Segment 819 words

      Opens “ת"ש בן קטין עשה י"ב דד לכיור,…”

    9. Segment 914 words

      Opens “ואי סלקא דעתך שוחט מקבל, תליסר הוי!…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב…”

      Named: רב אחא, רב אשי, רבא.

    11. Segment 1141 words

      Opens “אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו'.…”

      Named: רבי עקיבא.

    12. Segment 1240 words

      Opens “ר"ע אומר: דרך ניתוחו היה קרב. כיצד…”

      Named: רבי יוסי.

    13. Segment 1311 words

      Opens “והכתיב: (יחזקאל כד, ד) ״כל נתח טוב…”

    14. Segment 1422 words

      Opens “אמר רבא: בין תנא דידן ובין ר'…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1513 words

      Opens “מ"ט סלקא רגל בהדי רישא? משום דרישא…”

      Named: רבא.

    16. Segment 1627 words

      Opens “דכולי עלמא מיהת ראש קרב ברישא, מנא…”

      Named: רב ברישא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Yoma 25b · Segment 11 — “…בן עזאי לפני רבי עקיבא וכו'. ת"ר כיצד דרך…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 25b · Segment 10 — “אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, אף…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 25b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026