Talmud Builders

    Yoma 61a

    Back to index

    English translation — Yoma 61a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers that this is no proof, as he is not dealing with the incense. In practice, the High Priest must indeed go back and scoop new incense after slaughtering the bull. The mishna did not mention this detail because it is discussing the issue of the sprinkling of blood, not the incense service.

    2§ Ulla said: With regard to a goat that he slaughtered before presentation of the blood of the bull, it is as though he did nothing. The Gemara asks: But we learned in the mishna that if he performed the sprinkling of the blood of the goat before the sprinkling of the blood of the bull, he must repeat the action and sprinkle the blood of the goat after sprinkling the blood of the bull. And if it is so that Ulla is correct, the mishna should have said that he must return and slaughter another bull. The Gemara answers: Ulla interpreted the mishna as referring only to the presentations in the Sanctuary that were performed out of order. However, it is essential that the presentations in the Holy of Holies must be performed before the slaughter of the goat. And likewise, Rabbi Afes said that the mishna is referring to the presentations in the Sanctuary.

    3§ The mishna states: And similarly in the Sanctuary, and likewise on the golden altar, if the blood spills he must go back and begin that cycle of sprinklings afresh. The Sages taught: “And he shall make atonement for the most sacred place, and he shall make atonement for the Tent of Meeting and for the altar; and he shall make atonement for the priests and for all the people of the assembly” (Leviticus 16:33). “And he shall make atonement for the most sacred place,” this is the innermost sanctum, the Holy of Holies; “the Tent of Meeting,” this is the Sanctuary; “altar” is meant as per its plain meaning; “he shall make atonement,” is referring to the second mention of this phrase in the verse, these are the courtyards.

    4“The priests” is meant as per its plain meaning; “people of the assembly,” these are the Israelites; “he shall make atonement,” these are the Levites, who also gain atonement. They are all equated in this verse in that they achieve one atonement in this verse, which indicates that they all achieve atonement through the scapegoat for all other transgressions, apart from the ritual impurity of the Temple and consecrated objects, i.e., entering the Temple or eating consecrated food while ritually impure. The bull presented inside atones only for the priests, while the goats atone solely for Israelites. Only the scapegoat atones equally for all Jews. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    5Rabbi Shimon says: Just as the blood of the goat presented inside atones for Israelites who sinned with the ritual impurity of the Temple and its consecrated objects, so too, the blood of the High Priest’s bull atones for the priests who sinned with the ritual impurity of the Temple and its consecrated objects. And just as the confession over the scapegoat atones for Israelites with regard to all other transgressions, so too, the confession over the bull atones for the priests with regard to all other transgressions, and therefore the priests do not require atonement through the scapegoat.

    6The Sages taught in another baraita : “And when he has finished atoning for the sacred place, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat” (Leviticus 16:20). “And when he has finished atoning for the sacred place,” this is the sprinklings in the innermost sanctum, the Holy of Holies; “Tent of Meeting,” this is the sprinklings toward the curtain in the Sanctuary; “altar,” as per its plain meaning. This teaches that they each constitute a separate atonement unto themselves, i.e., each one of these actions achieves a distinct atonement. If a disqualification occurs in any of the atoning actions, he must return to the beginning of that action.

    7From here the Sages stated: If the High Priest presented some of the presentations inside the Holy of Holies and then the blood spilled, he brings other blood and begins from the start of the presentations inside. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He need not start the cycle of sprinklings again; rather, he begins only from the place where he stopped. If he finished the presentations inside and then the blood spilled, he brings other blood and starts at the beginning of the presentations in the Sanctuary. However, he does not begin the presentations inside anew, as he has already sprinkled all the required blood inside, and that stage of the service is complete.

    8If he presented some of the presentations in the Sanctuary and the blood spilled, he brings other blood and begins again from the start in the Sanctuary, as he has not yet completed all the sprinklings in the Sanctuary. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins only from the place where he stopped.

    9If he finished the presentations in the Sanctuary and the blood spilled, he brings other blood and begins at the start of the presentations at the altar, as he has already achieved the atonement of the sprinklings in the Sanctuary. If he presented some of the presentations at the altar and the blood spilled, he brings other blood and begins at the start of the presentations at the altar, as the atonement of the altar has yet not been completed. In this case, too, Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say that he begins from the place where he stopped. If he finished the presentations at the altar and the blood spilled before he poured the remainder of the blood at the base of the outer altar, everyone agrees that the remainders are not indispensable, and he need not slaughter another offering for this mitzva.

    10Rabbi Yoḥanan said: And both of them, meaning the first tanna , i.e., Rabbi Meir, the accepted author of unattributed mishnayot , Rabbi Elazar, and Rabbi Shimon, derived their opinions from one verse: “And Aaron shall make atonement upon its corners once a year; with the blood of the sin-offering of atonement once a year he shall make atonement for it throughout your generations; it is most sacred to the Lord” (Exodus 30:10).

    11Rabbi Yoḥanan elaborates: Rabbi Meir holds that God said: I said to you to bring one sin-offering and not two sin-offerings. In other words, the High Priest may not sprinkle the blood of two offerings on the inner altar. Consequently, if the blood of the sin-offering spilled in the middle of the rite, he may not complete the presentation with the blood of another animal; rather, he must slaughter new offerings so that he can present all the sprinklings at the altar from one sin-offering. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon hold that God said: I said to you to perform one sprinkling and not two sprinklings. If he already sprinkled once, the High Priest need not sprinkle again, and if the blood spilled in the middle, the rite is completed with the blood of another offering.

    12§ It was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi said: Rabbi Ya’akov differentiated for me with respect to lugin . In other words, Rabbi Ya’akov said that although Rabbi Elazar and Rabbi Shimon disagree with Rabbi Meir with respect to the sprinkling on Yom Kippur, maintaining that the High Priest restarts from where he stopped, if some of the oil from the log used for purifying the leper spills in the middle of the sprinkling, these tanna’im do not disagree that the priest must start that rite afresh.

    13The Gemara expresses surprise at this claim: And do they not disagree with regard to this issue as well? But wasn’t it taught explicitly in a baraita : If he presented some of the presentations of oil that he sprinkles inside the Temple and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations in the Sanctuary; and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins from the place where he stopped.

    14Likewise, if he finished the presentations in the Sanctuary and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations that he puts on the thumbs of the leper. If he put some of the presentations on the leper’s thumbs and the log spilled, he brings another log and begins from the start of the presentations on his thumbs. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: He begins from the place where he stopped. If he finished the presentations on his thumbs and the log spilled, everyone agrees that the presentations on the head are not indispensable. This baraita proves that Rabbi Elazar and Rabbi Shimon also disagree with Rabbi Meir with regard to the purifying oil of the leper.

    15The Gemara answers: Rather, Rabbi Yehuda HaNasi’s statement must be amended, as one should say: Rabbi Ya’akov taught me this dispute with regard to lugin . Just as there is a dispute with regard to spilled blood during the presentations on Yom Kippur, Rabbi Ya’akov taught that a similar dispute applies to the leper’s log of oil.

    16The Gemara analyzes this issue: The Master said above that everyone agrees that the presentations of oil placed on the head of the leper are not indispensable. The Gemara asks: What is the reason for this? If we say it is because it is written: “And the rest of the oil that is in the priest’s hand he shall put upon the head of him that is to be purified, to make atonement for him before the Lord” (Leviticus 14:29), which indicates that this presentation involves only the rest of the oil and is therefore not an essential element of atonement, however, if that is so, consider the verse: “But the rest of the meal-offering shall be for Aharon and his sons; it is one of the sacred offerings of the Lord by fire” (Leviticus 2:3). Should we say, so too, that they are not indispensable? This cannot be the case, as the halakha is that if the remnants of the meal-offering are lost before the handful is burnt, the owner of the offering must bring another handful.

    17The Gemara answers: It is different there, with regard to the leper’s log of oil, as it is written earlier: “And of the rest of the oil that is in his hand, the priest shall put upon the tip of the right ear of him that is to be purified, and upon the thumb of his right hand, and upon the big toe of his right foot” (Leviticus 14:17), and it is also written: “And of the rest of the oil that is in the priest’s hand, he shall put upon the head of him that is to be purified” (Leviticus 14:18). This shows that the presentation on the head is performed only with the remainder of the oil, and therefore this action is certainly not indispensable.

    18Rabbi Yoḥanan said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בקטורת לא קמייריומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה:

    הקדים דם השעירקא סלקא דעתך במתנות שבפנים קאמר דהוה ליה שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר:

    תרגמא עולאדבמתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן דם הפר בפנים:

    זה לפני ולפניםכפר בדמים הללו על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס אדם שם בטומאה ואין בה ידיעה בסוף אבל הוה ידיעה בתחילה וילפינן מקראי בפ"ק דשבועות (דף ז:) ששעיר זה תולה עליה להגין מן היסורין עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד:

    זה היכלעל טומאה שאירעה בהיכל:

    ואת המזבח כמשמעועל טומאה שאירעה לאדם במזבח ושהה כדי השתחויה שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה:

    הושוו כולןבהאי יכפר בתרא כהנים לוים וישראלים ובטומאת מקדש וקדשיו אי אפשר להשוותן שהרי הפר מכפר על הכהנים והשעיר הנעשה בפנים על ישראל ובאיזה כפרה הושוו מלמד שכולם מתכפרים בוידוי של שעיר המשתלח בשאר עבירות דברי רבי יהודה:

    ר"ש אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו - ואין עמו וידוי:

    כך דם הפרבלא וידוי מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו:

    וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידוי של פר מכפר על הכהנים - ובמס' שבועות (דף יג:) פרכינן ולר"ש הא ודאי הושוו ומשנינן הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד מכפר בדידיה:

    וכלה מכפר את הקודש זה לפנים ולפניםאלו הזאות של בין הבדים:

    זה היכלהזאות שעל הפרוכת:

    מכאן אמרו וכו'לאו אנתן מקצת מתנות קאי אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דאמר מכאן דאין צריך לחזור ולעשות את זאת שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היא:

    מקצת מתנות שבפניםדכתיב (שם) והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים:

    חטאת אחת אמרתי לךלהתכפר הכפרה בה ולא לעשות כפרה אחת משתי בהמות:

    ולא שני חטוייןלשנות ההזאה שתי פעמים:

    לי חילק רבי יעקב בלוגיןלי נתן רבי יעקב חילוק בלוג שמן של מצורע שלא הושוו למתן דמים של יה"כ ושנה לי לא נחלקו ר"מ ורבי אלעזר ור"ש בעבודות החלוקות בו שבע הזאות שבפנים ומתן בהונות דלא אמרינן ממקום שפסק משם הוא מתחיל דכתיב לוג אחד שמן (ויקרא יד) לוג אחד אמרתי לך להיות הכפרה בו ולא שני לוגין דהתם הוא דאיכא למידרש חיטוי אחד אמרתי לך אבל הכא ליכא למימר הכי:

    ויתחיל בתחילה בבהונותשהיא עבודה שניה כדכתיב (שם) ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו':

    מתנות הראשוהנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר (שם):

    לי שנה ר' יעקבאת המחלוקת הזה שבמשנתנו בלוגין של מצורע:

    אילימא משום דכתיב והנותרדקרי להו שיריים:

    ה"נ דלא מעכביוהאמר מר (מנתות דף ט.) שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עלייהו:

    שאני הכא דכתיב ומיתר השמן והנותרמתנות בהונות קרויין שיריים דכתיב בהו ומיתר השמן וגו' ומתנות הראש קרויין שירי שיריים דכתיב בהו והנותר בשיריים הראשונים יתן על ראש המטהר:

    יומא 61 עמוד א

    1בקטורת לא קא מיירי.

    2אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה ולא כלום. תנן: הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא יחזור וישחוט מבעי ליה! תרגמא עולא, במתנות שבהיכל. וכן אמר ר' אפס, במתנות שבהיכל.

    3וכן בהיכל וכן במזבח וכו'. ת"ר (ויקרא טז, לג) ״וכפר את מקדש הקודש״ זה לפני ולפנים, ״אהל מועד״ זה היכל, ״מזבח״ כמשמעו, ״יכפר״ אלו עזרות.

    4״הכהנים״ כמשמען, ״עם הקהל״ אלו ישראל, ״יכפר״ אלו הלוים. הושוו כולן לכפרה אחת, שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי ר' יהודה.

    5ר"ש אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו. וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

    Baraita

    6ת"ר (ויקרא טז, כ) ״וכלה מכפר את הקודש״ זה לפני ולפנים, ״אהל מועד״ זה היכל, ״מזבח״ כמשמעו, מלמד שכולן כפרה כפרה בפני עצמן.

    7מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל.

    8נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה בהיכל. רבי אלעזר ור' שמעון אומרים: אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.

    9גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח. נתן מקצת מתנות שבמזבח ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל. גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל לא מעכבי.

    10אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: (שמות ל, י) ״מדם חטאת הכפורים אחת בשנה״,׃

    11רבי מאיר סבר: חטאת אחת אמרתי לך, ולא שתי חטאות. רבי אלעזר ורבי שמעון סברי: חטוי אחד אמרתי לך, ולא שני חטויין.

    Baraita

    12תניא, אמר רבי: לי חלק ר' יעקב בלוגין.

    13ולא? והתניא: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל. רבי אלעזר ור"ש אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל.

    14גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות. נתן מקצת מתנות בבהונות ונשפך הלוג יביא לוג [אחר] ויתחיל בתחילה במתנות שבבהונות. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק הוא מתחיל. גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש לא מעכבות.

    15אימא: לי שנה ר' יעקב בלוגין.

    16אמר מר: מתנות הראש אין מעכבות. מאי טעמא? אילימא משום דכתיב: ״(ויקרא יד״, כט) ״והנותר מן השמן״ אלא מעתה: (ויקרא ב, ג) ״והנותרת מן המנחה״ הכי נמי דלא מעכבי?!

    17שאני התם, דכתיב: ״(ויקרא יד״, יז) ״ומיתר... והנותר״.

    18אמר רבי יוחנן:

    Tosafot

    וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפניםפרש"י אטומאה דלפני ולפנים ולא נהירא דהא אמתנות דלפני ולפנים ודהיכל מייתי לה לומר דכל מתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי דאם נשפך הדם קודם שגמר כל מתנות לפני ולפנים מביא פר אחר ומתחיל בתחילה אלא י"ל לענין נשפך הדם קאמר זה לפני ולפנים דכולהו כחדא מתנה חשיבי דהיכל כחדא מתנה וכן דמזבח מיהו נוכל ליישב פירוש רש"י דה"ק זה לפני ולפנים דמתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה שם וכן בהיכל חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה בהיכל מזבח כמשמעו חדא חשיבי ומכפר על שנטמא בפנים ולא שהה כשיעור השתחויה ועבד עבודה ומשום דפשטיה דקרא מיירי בכפרה שמכפר על מקדש הקודש על הכהנים ועל עם הקהל כו' על כן פירש רש"י כן:

    דברי הכל מתנות הראש אינו מעכבמכאן קשה למה דאמרי' פ"ק דזבחים (דף ו:) והנותר בשמן יתן על ראש המטהר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי ר"ע רבי יוחנן בן נורי אומר מעלה עליו כאילו לא כפר וכפר ומפרש התם מאי כאילו לא כפר וכפר כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש ופירש רש"י ויביא אחר ויתחיל במתנות הראש ולר"ע אף מתנות בהונות שנתן לא עלו לו ויביא לוג אחר ויתחיל בבהונות וקשה דא"כ [זהו דלא כתנאי דהכא וע"כ נראה] רבי יוחנן בן נורי דאמר התם דמתנות הראש שירי מצוה הן סבר כתנא דהכא והכי פירושא מעיקרא כי בעי למימר כפר גברא לא כפר קמי שמיא כפר גברא שטיהר מצרעתו ולא כפר קמי שמיא מעונש שבידו והדר קאמר אפילו מעונש שבידו איכפר ליה אלא כפר מתן בהונות שעשאה כמצותה לא כפר מתנות הראש שחיסר מצוה ולא עשאה כמאמרה ויש מפרשים דמעיקרא סלקא דעתך לא כפר קמי שמיא מתן בהונות עצמן אע"פ שנתן אין בהן ריצוי גמור אע"ג דמתנות הראש לא מעכבי והדר קאמר לא כפר מתנות הראש ריצוי גמור אבל מתן בהונות כפר ריצוי גמור:

    אלא מעתה והנותרת מן המנחההכי נמי הוה מצי למיפרך מומיתר השמן דקאי ביה אלא ניחא ליה למיפרך מוהנותרת דהוי דומי' דוהנותר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר עולא שחט השעיר קודם מהן דם הפר לא עשה כלוםכמאן דלא כר' יהודה אפי' תימא ר' יהודה צורך פנים הוא כו'. תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא לדעולא יביא אחר וישחוט מבעי ליה ומשני עולא הא דקתני הקדים דם השעיר במתנות שבהיכל שהיא עבודת חוץ כי קאמינא אנא במתנות שבפנים:

    וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולם כפרה כו'ת"ר וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. אהל מועד זה היכל. מזבח כמשמעו מיכן אמרו חכמים אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא אחר ויתחיל מבפנים.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק משם מתחיל גמר מתנות שבפנים כו' עד גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל שיריים לא מעכבי א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה.

    ר' מאיר סבר חטאת אחתכלומר מחטאת שתתן בפנים ממנה תהא מזה בהיכל ולמזבח. ר' אלעזר ור' שמעון סברי חיטוי אחד כלומר הזאה אחת והן אחת למעלה ושבע למטה בין מחטאת אחת בין משתים לא תוסיף הזאה על זה המניין:

    תניא אמר ר' לא חלק לי רבי יעקב בלוגין כלו' לא שנה לי בהן חלוקה אלא הכל מודים ואמרינן ולא והתניא אם עד שלא גמר שבע [הזיות] כדכתי' במצורע והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה' נשפך הלוג יביא אחר ויתחיל בתחלה במתן שבע לפני ה' ר' אלעזר ור' שמעון אמרו ממקום שפסק משם מתחיל כו'. הנה חלוקתם בלוגין כאשר חלוקתם בדמים של יוה"כ. ומשנינן מאי לא חילק לי בלוגין לא שינה לי בלוגין. כלומר לא שנה לי בהן חלוקה בין הלוגין לדמים של יוה"כ. אלא כדרך שחולקין בדמים כך הן חולקין בלוגין:

    מתנות הראש של מצורע לא מעכבי מ"ט מכדי כתיב ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו' למה לי למיכתב עוד והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וגו' ללמד שאם [לא] נשאר כלום לא מעכבי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 61a

    Yoma 61a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 419 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בקטורת לא קמיירי ומיהו ודאי צריך להקטיר קטורת אחרת אחר שחיטת פר זה:

    הקדים דם השעיר קא סלקא דעתך במתנות שבפנים קאמר דהוה ליה שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר:

    תרגמא עולא דבמתנות שבהיכל קאמר אבל שחיטת השעיר במקומה היתה לאחר מתן דם הפר בפנים:

    זה לפני ולפנים כפר בדמים הללו על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס אדם שם בטומאה ואין בה ידיעה בסוף אבל הוה ידיעה בתחילה וילפינן מקראי בפ"ק דשבועות (דף ז:) ששעיר זה תולה עליה להגין מן היסורין עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד:

    זה היכל על טומאה שאירעה בהיכל:

    ואת המזבח כמשמעו על טומאה שאירעה לאדם במזבח ושהה כדי השתחויה שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה:

    הושוו כולן בהאי יכפר בתרא כהנים לוים וישראלים ובטומאת מקדש וקדשיו אי אפשר להשוותן שהרי הפר מכפר על הכהנים והשעיר הנעשה בפנים על ישראל ובאיזה כפרה הושוו מלמד שכולם מתכפרים בוידוי של שעיר המשתלח בשאר עבירות דברי רבי יהודה:

    ר"ש אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו - ואין עמו וידוי:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 61a · Sefaria

    Tosafot

    וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים פרש"י אטומאה דלפני ולפנים ולא נהירא דהא אמתנות דלפני ולפנים ודהיכל מייתי לה לומר דכל מתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי דאם נשפך הדם קודם שגמר כל מתנות לפני ולפנים מביא פר אחר ומתחיל בתחילה אלא י"ל לענין נשפך הדם קאמר זה לפני ולפנים דכולהו כחדא מתנה חשיבי דהיכל כחדא מתנה וכן דמזבח מיהו נוכל ליישב פירוש רש"י דה"ק זה לפני ולפנים דמתנות דלפני ולפנים חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה שם וכן בהיכל חדא חשיבי ומכפר על טומאה שאירעה בהיכל מזבח כמשמעו חדא חשיבי ומכפר על שנטמא בפנים ולא שהה כשיעור השתחויה ועבד עבודה ומשום דפשטיה דקרא מיירי בכפרה שמכפר על מקדש הקודש על הכהנים ועל עם הקהל כו' על כן פירש רש"י כן:

    דברי הכל מתנות הראש אינו מעכב מכאן קשה למה דאמרי' פ"ק דזבחים (דף ו:) והנותר בשמן יתן על ראש המטהר אם נתן כפר ואם לא נתן לא כפר דברי ר"ע רבי יוחנן בן נורי אומר מעלה עליו כאילו לא כפר וכפר ומפרש התם מאי כאילו לא כפר וכפר כפר מתן בהונות לא כפר מתנות הראש ופירש רש"י ויביא אחר ויתחיל במתנות הראש ולר"ע אף מתנות בהונות שנתן לא עלו לו ויביא לוג אחר ויתחיל בבהונות וקשה דא"כ [זהו דלא כתנאי דהכא וע"כ נראה] רבי יוחנן בן נורי דאמר התם דמתנות הראש שירי מצוה הן סבר כתנא דהכא והכי פירושא מעיקרא כי בעי למימר כפר גברא לא כפר קמי שמיא כפר גברא שטיהר מצרעתו ולא כפר קמי שמיא מעונש שבידו והדר קאמר אפילו מעונש שבידו איכפר ליה אלא כפר מתן בהונות שעשאה כמצותה לא כפר מתנות הראש שחיסר מצוה ולא עשאה כמאמרה ויש מפרשים דמעיקרא סלקא דעתך לא כפר קמי שמיא מתן בהונות עצמן אע"פ שנתן אין בהן ריצוי גמור אע"ג דמתנות הראש לא מעכבי והדר קאמר לא כפר מתנות הראש ריצוי גמור אבל מתן בהונות כפר ריצוי גמור:

    אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי הוה מצי למיפרך מומיתר השמן דקאי ביה אלא ניחא ליה למיפרך מוהנותרת דהוי דומי' דוהנותר:

    Tosafot on Yoma 61a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר עולא שחט השעיר קודם מהן דם הפר לא עשה כלום כמאן דלא כר' יהודה אפי' תימא ר' יהודה צורך פנים הוא כו'. תנן הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר אחר דם הפר. ואם איתא לדעולא יביא אחר וישחוט מבעי ליה ומשני עולא הא דקתני הקדים דם השעיר במתנות שבהיכל שהיא עבודת חוץ כי קאמינא אנא במתנות שבפנים:

    וכן בהיכל וכן במזבח הזהב שכולם כפרה כו' ת"ר וכפר את מקדש הקודש זה לפני ולפנים. אהל מועד זה היכל. מזבח כמשמעו מיכן אמרו חכמים אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא אחר ויתחיל מבפנים.

    ר' אלעזר ור' שמעון אומרים ממקום שפסק משם מתחיל גמר מתנות שבפנים כו' עד גמר מתנות שבמזבח ונשפך הדם דברי הכל שיריים לא מעכבי א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו מדם חטאת הכפורים אחת בשנה.

    ר' מאיר סבר חטאת אחת כלומר מחטאת שתתן בפנים ממנה תהא מזה בהיכל ולמזבח. ר' אלעזר ור' שמעון סברי חיטוי אחד כלומר הזאה אחת והן אחת למעלה ושבע למטה בין מחטאת אחת בין משתים לא תוסיף הזאה על זה המניין:

    תניא אמר ר' לא חלק לי רבי יעקב בלוגין כלו' לא שנה לי בהן חלוקה אלא הכל מודים ואמרינן ולא והתניא אם עד שלא גמר שבע [הזיות] כדכתי' במצורע והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה' נשפך הלוג יביא אחר ויתחיל בתחלה במתן שבע לפני ה' ר' אלעזר ור' שמעון אמרו ממקום שפסק משם מתחיל כו'. הנה חלוקתם בלוגין כאשר חלוקתם בדמים של יוה"כ. ומשנינן מאי לא חילק לי בלוגין לא שינה לי בלוגין. כלומר לא שנה לי בהן חלוקה בין הלוגין לדמים של יוה"כ. אלא כדרך שחולקין בדמים כך הן חולקין בלוגין:

    מתנות הראש של מצורע לא מעכבי מ"ט מכדי כתיב ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן וגו' למה לי למיכתב עוד והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וגו' ללמד שאם [לא] נשאר כלום לא מעכבי.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 61a · Sefaria

    Ritva

    בקטורת לא מיירי ואיכא למידק דמ״מ הא קתני סופא וכן בהיכל וכן במזבח. וא״כ אם נשפך הדם בהזאות שבהיכל וצריך לשחוט פר אחד מה יעשה דהא קדמה חפינה לשחיטת הפר וכי תימא שיחזור ויחפון א״כ צריך להקטיר קטורת פעם שנייה ולהחזיר כל מה שעשה בפנים ואנן אמרי׳ דכל אחת עבודה בפני עצמה. וי״ל שלא הקפידו בחפינה של קודם שחיטה אלא קודם שחיטת פר הצריך לפנים ששם צורך החפינה אבל משנגמרה מלאכת קדשי הקדשים אין להקפיד על החפינה שהיא קודם פר הצריך להיכל.

    שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר לא עשה כלום והא דאמרינן לעיל נתערבו לו דמים בדמים מיירי לאחר שנגמרו מתנות שבפנים והיה לו לעשות מתנות שבהיכל וכדתריץ תלמודא למתני׳ דפרכינן מינה בסמוך:

    ואם איתא יחזור וישחוט מיבעי ליה פי׳ סדרא דלישנא דפירכא דלעיל נקטינן והכי בעי למי׳ ואם איתא למה לי למיפסל מפני שהקדים השעיר בהזאו׳ אפי׳ עשאן כסדר לא עשה כלום כיון ששחט השעיר קודם מתן דמו של פר והוא צריך לחזור ולשחוט:

    במתנות שבהיכל ועל כרחו להקדים שחיטת השעיר דהא צריך להזות מדם השעיר לפנים כדתנן נטל דם השעיר נכנס למקום שנכנס כו'. וכל הזאות שבפנים קודמין לכל המתנות שבהיכל:

    ת״ר וכפר את מקדש הקדש זו לפני לפנים פרש״י ז״ל בא ללמדנו שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על הנכנס לפני לפנים בטומאה והיתה לו ידיעה בתחלה ולא היתה לו ידיעה בסוף דילפינן מקראי בפ״ק דשבועות (דף ז') דשעיר זה תולה מן הייסורין על הנכנס במקדש בטומאה עד שיודע לו בסוף ויביא קרבן עולה ויורד ע״כ. פי׳ לפירושו שאין קרבן עולה ויורד בנכנס למקדש בטומאה אלא כשיש לו ידיעה בתחלה ובסוף אבל יש לו ידיעה בתחלה ולא בסוף שעיר הנעשה בפנים תולה עד שיודע לו בסוף ויביא קרבנו. ואם לא היתה לו ידיעה בתחלה ויש לו ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ מכפר דלאו בר קרבן עולה ויורד הוא ואם אין לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים כדאיתא התם:

    אהל מועד זה היכל פרש״י ז״ל שמכפר על טומאת שאורעה בהיכל. ואת המזבח כמשמעו על טומאה שאורעה לו במזבח ושהה כדי השתחויה שזהו שיעור שהייה למי שנטמא בעזרה כל זה פי׳ רש״י ז״ל. והקשה עליו ר״י ז״ל שאם לא בא הכתוב ללמד אלא על מקומות שנכנס שם אדם בטומאה שהשעיר מכפר עליהם למה לי כל הני קראי דהא כתי׳ שמכפר על טומאת מקדש וכל מחנה שכינה מהתם נפיק כדאמרינן במסכת שבועות מכדי משכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן תרי קראי למה לי אם אינו ענין לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה שבפנים. ועוד גבי מזבח היכי שייך לאדכורי טומאה אם שמש שם בטומאה אין דם השעיר מכפר עליו. ואם בששהה על המזבח כדי השתחואה לא שייך זה אלא בהיכל שהוא מקום השתחואה. ועוד דאמרינן בפ״ק דשבועות יש להביא ג׳ עבירות ע״ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ופרכינן אמאי לא מוקי להו בקרא. וזה תימה היכי אפשר לאוקומינהו בקרא כיון דמיירי קרא לענין טומאה. לכך פר״י ז״ל דמתנייתא מפרש משפטי הזאות דם השעיר היכן הם. וה״ק את מקדש הקדש אלו הזאות שבפני לפנים על בין הבדים. אהל מועד זה היכל ההזאות שעל הפרוכת מזבח כמשמעו כלומר הזאות שעל המזבח הפנימי. יכפר אלו העזרו׳ שפיכת שיירי הדם שהיה שופך על יסוד מזבח החיצון וא״ת למה לי האי קרא דהא כתי׳ בקראי בהדיא ענין הזאות הללו וכדכתי׳ וכן יעשה לאוהל מועד וגו'. ואי לעיכובא הא כתיב וכלה מכפר כדדרשינן בסמוך. תירץ ז״ל דהאי קרא איצטריך משום דכולה פרשה כתי׳ אהרן והוה ס״ד שאינו נוהג אלא באהרן ואתא קרא ללמד על כל כהן משוח בשמן המשח׳ או מרובה בגדים לעשות כל הסדר הזה וכדתני׳ בתו׳ כהנים וכפר הכהן אשר ימשח אותו מה ת״ל לפי שכל הפרש׳ אמורה באהרן לדורות מנין ת״ל וכפר הכהן וגו'.

    יכפר וכו׳ השוו כולם לכפרה פי׳ שהכהנים לויים וישראל מתכפרים בדם השעיר הנעשה בפנים כדרך שמתכפרים בשעיר המשתלח בשאר עבודות:

    רבי שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעש׳ בפנים מכפר כו׳ ובמסכת שבועות פרכינן לרבי שמעון הרי השוו כולם לכפרה ופריק אין הכי נמי ומיהו האי בדידיה והאי בדידיה כלומר ישראל בשעיר וכהנים בפר:

    5 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 61a · Sefaria

    Meiri

    טומאת מקדש וקדשיו שלא נודעה למי שנכשל בה כהנים מתכפרים בה בפר כהן גדול של יום הכפורים וישראל מתכפרים בה בדם שעיר הנעשה בפנים הן טומאה שאירעה לפני לפנים הן בהיכל הן במזבח הן בעזרה אבל שאר עבירות כהנים ולוים וישראלים הכל שוים בה להתכפר כלם בשעיר המשתלח כמו שביארנו:

    מצורע שנתרפא כבר ידעתו בטהרתו שאחר שהביא צפרים ועץ ארז ואזוב ותולעת ושחט הכהן את אחת מן הצפרים והטביל את חברתה עם הארז והאזוב והתולעת בדמה והזה על המצורע שבעה פעמים וגלחו והטבילו וספר לו שבע שביום שביעי מגלחו שנייה ובשמיני טובל פעם אחרת ומביא קרבנותיו כבש לאשם ומביא עמו לוג שמן וכבשה נקבה לחטאת וכבש לעולה ומנחת הסלת ובתחילת כפרתו שוחט את האשם ומזה מדמו על התנוך והבהונות הימנים ואח"כ לוקח את השמן ויוצק הכהן על כף כהן אחר השמאלית ומזה בפרוכת כנגד בית קדשי הקדשים שבע הזאות ואח"כ מזה ממנו במקום שהזה מן הדם על התנוך והבהונות הימנים והנותר בכף נותנו על ראש המטהר ומקריב החטאת והעולה והמנחה וכשם שביארנו ביום הכפרים שכל הזאות שבמין אחד כלם כפרה אחת כך במצורע הזאות השמן שעל הפרכת כפרה אחת ומתוך כך נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג אחר שכל שחסר מן הלוג קודם שהתחיל ביציקה ממלאו אחר שהתחיל ביציקה יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל ולא ממקום שפסק ואם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג ויתחיל בבהונות וכן אם נתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג קודם מתנת הראש נתכפר ואינו צריך כלום שאין מתנת ראשו מעכבת שבמקום שיריים היא ולא מפני שנקראים שיריים שאין אומרים בכל השיריים שלא יעכבו שהרי בשירי מנחה כל שנשפכו או שחסרו שיריה בין קומץ להקטרה לא יקטיר את הקומץ עליהם אלא כך למדוה מפני שאחר שקרא שירי הבהונות לשון שיריים דכתיב ומיתר השמן חזר וקרא לשל ראש שירי שיריים כדכתי' ביה והנותר מן השמן:

    Meiri on Yoma 61a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה זה לפני כו' על טומאה שאירעה לפני ולפנים אם נכנס כו' עכ"ל פירושו מגומגם ממה שפירש על טומאה שאירעה כו' דהיינו שאחר שנכנס לפני ולפנים נטמא שם בפנים ע"י שרץ וממה שפירש שוב אם נכנס אדם שם לטומאה כו' נראה דאיירי בנטמא ואח"כ נכנס גם קשה דאי איירי בנטמא כבר ונכנס אח"כ ל"ל קרא לנכנס לפני ולפנים כיון דכבר נתחייב בנכנס לעזרה ולהיכל בטומאה וק"ל:

    בד"ה זה היכל הזאות שעל הפרוכת ובד"ה ולא שני כו' שתי פעמים הס"ד ואח"כ מה"ד לי חילק כו' נתן ר' יעקב חילוק בלוג שמן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה דברי הכל כו' ויתחיל בבהונות דא"כ זהו דלא כתנאי דהכא וע"כ נראה ר"י בן נורי דאמר התם כו' עכ"ל כצ"ל ועיין בתוספות פ"ק דזבחים:

    Chidushei Halachot on Yoma 61a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 61, Amud Aleph, about 419 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “בקטורת לא קא מיירי.…”

    2. Segment 242 words

      Opens “אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו…”

      Named: עולא.

    3. Segment 325 words

      Opens “וכן בהיכל וכן במזבח וכו'. ת"ר (ויקרא…”

    4. Segment 422 words

      Opens “״הכהנים״ כמשמען, ״עם הקהל״ אלו ישראל, ״יכפר״…”

    5. Segment 541 words

      Opens “ר"ש אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים…”

    6. Segment 623 words

      Opens “ת"ר (ויקרא טז, כ) ״וכלה מכפר את…”

    7. Segment 738 words

      Opens “מכאן אמרו: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמעון.

    8. Segment 822 words

      Opens “נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא…”

      Named: רבי אלעזר.

    9. Segment 943 words

      Opens “גמר מתנות שבהיכל ונשפך הדם יביא דם…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמעון.

    10. Segment 1015 words

      Opens “אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו:…”

    11. Segment 1122 words

      Opens “רבי מאיר סבר: חטאת אחת אמרתי לך,…”

      Named: רבי מאיר, רבי אלעזר, רבי שמעון.

    12. Segment 128 words

      Opens “תניא, אמר רבי: לי חלק ר' יעקב…”

    13. Segment 1323 words

      Opens “ולא? והתניא: נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך…”

      Named: רבי אלעזר.

    14. Segment 1445 words

      Opens “גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמעון.

    15. Segment 156 words

      Opens “אימא: לי שנה ר' יעקב בלוגין.…”

    16. Segment 1629 words

      Opens “אמר מר: מתנות הראש אין מעכבות. מאי…”

    17. Segment 178 words

      Opens “שאני התם, דכתיב: (ויקרא יד, יז) ״ומיתר...…”

    18. Segment 183 words

      Opens “אמר רבי יוחנן:…”

      Named: רבי יוחנן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 61a · Segment 10 — “אמר ר' יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: (שמות ל,…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Yoma 61a · Segment 2 — “אמר עולא: שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 61a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026