Talmud Builders

    Yoma 77b

    Back to index

    English translation — Yoma 77b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1This can be explained as: “If you shall afflict my daughters” by refraining from conjugal relations, “and if you shall take other wives” causing them to suffer from additional rival wives. The Gemara objects: And say that this phrase and that phrase are both referring to taking rival wives. The Gemara rejects this: Is it written: If you take? “And if you shall take” is written. Therefore, the clauses must be referring to two different kinds of affliction.

    2The Gemara challenges further: And say that this phrase and that phrase are referring to taking rival wives. One phrase is referring to his wives’ current rivals. “If you shall afflict” means that Jacob should not elevate the position of the two maidservants, Bilhah and Zilpah, to the status of wife, which would make them co-wives with Laban’s daughters. And one phrase is referring to rivals who might come to him from the world at large, which would be similar in meaning to “if you shall take.” The Gemara rejects this: Is it written: If you take and if you afflict? It is logical to first state the more severe warning and then the less severe one. But according to this proposed reading that “take” refers to rivals from the world at large and “afflict” refers to elevating the status of maidservants, the text would have first mentioned the less painful affliction of elevating the maidservants and then followed it with a warning about taking new rival wives, as “if you shall afflict and if you shall take” is written.

    3Rav Pappa said to Abaye: But conjugal relations themselves are called affliction, as it is written: “And Shechem the son of Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and he lay with her and afflicted her” (Genesis 34:2). If so, how can it be said that the affliction is in withholding conjugal relations? He said to him: There, Shechem afflicted her from different relations, meaning he slept with her in an unnatural way. That type of relations is clearly an affliction.

    4§ The Gemara clarifies some of the prohibitions relating to Yom Kippur. The Sages taught: It is prohibited to bathe part of the body just as it is prohibited to bathe the whole body. But if one is dirty from mud or excrement, he may bathe in his usual manner, and he need not be concerned about transgressing, since his goal is not pleasure. Similarly, it is prohibited to smear oil on part of the body just as it is prohibited to smear oil on the whole body. But if one was sick and needed to smear oil on his body for medicinal purposes, or if one had scabs on his head that would hurt if he did not smear oil on himself, he may smear oil in his usual manner, and he need not be concerned about transgressing.

    5The school of Menashe taught that Rabban Shimon ben Gamliel says: A woman may rinse one hand in water, so that she does not touch food before she has washed her hands in the morning, and give bread to her child, and she need not be concerned about violating the prohibition of bathing on Yom Kippur.

    6They said about Shammai the Elder that he did not want to feed his children with one hand, to avoid having to wash it. This prevented the children from eating during all of Yom Kippur. Due to concerns about the health and the suffering of his children, they decreed that he must feed them with two hands, forcing him to wash both hands. What is the reason that they also said in general that one must wash his hands before touching food? Abaye said: Due to an evil spirit named Shivta, who resides on hands that have not been washed in the morning.

    7§ The Sages taught: One who goes to greet his father or his teacher, or to greet one who is greater than him in wisdom, and has to cross a river on the way, may cross the water until his neck is in the water, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against bathing on Yom Kippur.

    8A dilemma was raised before them, i.e., the students discussing this question: What is the law concerning a teacher going to visit his student? May he enter the water in order to teach his student? The Gemara tries to bring a proof: Come and hear from what Rav Yitzḥak bar bar Ḥana said: I saw Ze’iri, who went through a river on his way to Rav Ḥiyya bar Ashi, his student. Rav Ashi said: This was not the case. Rather, in that case, it was the student Rav Ḥiyya bar Ashi who went to Ze’iri, his teacher. Therefore, this incident does not answer the question.

    9Rava permitted those who lived on the right side of the Euphrates to pass through the water to guard the fruit in their fields on Yom Kippur. Abaye said to Rava: A baraita was taught that supports your opinion. We learned: Guards of fruit may cross the river until their necks are in the water, and they need not be concerned that they are violating the prohibition against bathing on Yom Kippur.

    10Rav Yosef permitted the people of the village of Bei Tarbu to cross in the water to come to the lecture he delivered on Yom Kippur. He did not, however, permit them to go back home through the water. Abaye said to him: If so, you are obstructing them from coming in the future. They will not come to the lecture knowing they will be prohibited from returning home. Some say the incident happened differently: Rav Yosef permitted them to come and permitted them to go back through the water. Abaye said to him: Granted, you allow them to come, that is well. But what is the reason you allow them to go back? He said to him: So as not to obstruct them from coming in the future.

    11It is told: Rav Yehuda and Rav Shmuel bar Rav Yehuda were standing on the bank of the Pappa River next to the Ḥatzdad crossing, and Rami bar Pappa was standing on the other side of the river. He raised his voice to them and asked: What is the ruling with regard to crossing over to come to you to ask a halakha ? Rav Yehuda said to him: It is Rav and Shmuel who both say: One may cross in the water, provided that he does not remove his hand from under the hem of his cloak. One may not raise the hems of his cloak to his shoulders to keep them dry, since this form of carrying renders one liable to bring a sin-offering. Rather, one should walk normally and get his clothes wet in the water. Some say this is not how the incident happened. Rather, Rav Shmuel bar Rav Yehuda said to him: We learned in a baraita : One may cross over, provided that he does not remove his hand from the hem of his cloak.

    12Rav Yosef strongly objects to this: And on a weekday is it permitted to walk in such deep water that it presents a danger of drowning? But isn’t it written with regard to the river that, in the future, will issue forth from the Holy of Holies: “He measured a thousand cubits, and he led me through the water; the water was ankle deep” (Ezekiel 47:3); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the ankles.

    13Rav Yosef continues explaining the verse: “Again he measured a thousand and he led me through the water, the water was knee deep” (Ezekiel 47:4); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the knees. “He measured a thousand and led me through the water up to the waist” (Ezekiel 47:4); from here it is derived that one is permitted to pass through water that reaches up to the waist. From this point forward: “And he measured a thousand, a river that I could not pass through” (Ezekiel 47:5). This implies that one is never permitted to pass through water that is more than waist high, because it is dangerous.

    14Abaye said: That is not a proof, because a river with fast flowing water is different. If it is higher than one’s waist, he could drown. However, one is permitted to cross still water even if it is deeper than that.

    15§ Apropos the river that will flow in the future, the Gemara explains additional verses in Ezekiel. One might think that Ezekiel could cross the river by swimming. The verse states: “For the water had swollen into saḥu waters” (Ezekiel 47:5). What does “ saḥu waters” mean? Water that can be traversed only with a boat [ shiyuta ], as sailing [ shayta ] is sometimes called swimming [ sayḥa ]. I might have thought Ezekiel could pass across in a small boat [ burni ]. Therefore, the verse states: “No galley with oars shall go” (Isaiah 33:21). I might have thought he could pass through in a large boat. Therefore, the verse states: “Neither shall a fishing boat [ tzi adir ] be able to cross it” (Isaiah 33:21). The Gemara asks: From where can it be inferred that the words tzi adir mean fishing boat? The Gemara explains: This is how Rav Yosef translated this verse: A fishing boat [ sfinat tzayyadin ] will not travel on it and a large ship will not cross it.

    16The Gemara continues its discussion of the river that will in the future come out of the Holy of Holies. Rabbi Yehuda ben Pazi said: Even the Angel of Death does not have permission to pass through it to the other side of this river, and proof of this is in the verse, as it is written here: “No galley with oars [ ani shayt ] can travel” and as it was written there: “Then Satan answered the Lord and said: From going to and fro [ mishut ] the earth and from walking up and down in it” (Job 1:7). Even Satan, who is also the Angel of Death, cannot cross through this river.

    17The Gemara cites more midrashim about the river that will flow from the Holy of Holies. Rabbi Pineḥas said in the name of Rav Huna of Tzippori: The spring that comes forth from inside the Holy of Holies is at first very narrow and resembles grasshoppers’ antennae in width. Once it reaches the opening of the Sanctuary it becomes as thick as the thread of the warp; once it reaches the Entrance Hall of the Sanctuary, it becomes as thick as the thread of the woof, which is wider than the warp thread. Once it reaches the opening of the Temple courtyard it becomes like the mouth of a small jug. This is as we learned in a mishna: Rav Eliezer ben Ya’akov says: Water,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אם תענה מתשמישלהשבית עונתן:

    ואם תקח מצרותהשביעו כמשמעו שלא יוסיף להן צרות:

    ה"ג ואימא אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא דומיא דואם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב - הכי פירושא ואימא אידי ואידי מצרות וה"ק אם תענה את בנותי ליקח נשים עליהן מי כתיב אם תענה אם תקח דליהוי אם תקא פי' דאם תענה ואם תקח כתיב מילתא אחריתי היא:

    ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיהשלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן והדר אשבעיה אם תקח נשים דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא דומיא דואם תקח:

    מי כתיב אם תקח ואם תענהצרות דעלמא קשות להן מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה:

    מביאות אחרותשהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ אימא אם תענה את בנותי נמי הכי אשבעיה שלא יענה אותן מביאות אחרות ועוד שעינה בביאות אחרות מיבעי ליה:

    מדיחה את ידהלפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית ושם השד שיבתא:

    שלא רצה להאכיל בידו אחתאפי' ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים:

    ואינו חוששמשום רחיצה:

    לנטורי פירישהיו להם פרדסים בעבר הנהר:

    בי תרבושם הכפר:

    לפירקאשהיו דורשין ביוה"כ:

    לעתיד לבאלשנה אחרת לא יבואו הואיל ולא התרת' לעבור את המים ולחזור:

    אמברא דחצדדמקום מעבר הנהר מול חצדד:

    מתחת חפתשפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתיפו ואמר מר (שבת דף קמז.) היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת:

    כי האי גוונאדקתני לעיל עד צוארו במים והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים:

    וימד אלףהמלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קה"ק תחילתו כחוט והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי אפסים מי קרצולין:

    וימד אלףשניות והעמיקו עד ברכים:

    מכאן ואילךקרי ליה אשר לא אוכל לעבור אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים:

    שאני נחלהיוצא מבית קה"ק שהיו מימיו רודפים הולכים מהר ושוטפים:

    בסיחויבשייט:

    ת"ל כי גאו המים מי שחוראויות לשוט:

    יומא 77 עמוד ב

    1״אם תענה״ מתשמיש, ״ואם תקח״ מצרות. ואימא אידי ואידי מצרות? מי כתיב ״אם תקח״? ״ואם תקח״ כתיב.

    2ואימא אידי ואידי מצרות, חד לצרות דידיה, וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא, דומיא דאם תקח״! מי כתיב ״אם תקח ואם תענה״? ״אם תענה ואם תקח כתיב.

    3א"ל רב פפא לאביי הא תשמיש גופה איקרי ענוי דכתיב ״(בראשית לד״, ב) וישכב אותה ויענה א"ל התם שעינה מביאות אחרות׃

    Baraita

    4ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש׃

    5תנא דבי מנשה רשב"ג אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת׃

    6אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא׃

    Baraita

    7ת"ר ההולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש׃

    8איבעיא להו הרב אצל תלמיד מאי ת"ש דאמר רב יצחק בר בר חנה אנא חזיתיה לזעירי דאזל לגבי רב חייא בר אשי תלמידיה רב אשי אמר ההוא רב חייא בר אשי הוא דאזל לגביה דזעירי רביה׃

    9רבא שרא לבני עבר ימינא למעבר במיא לנטורי פירי א"ל אביי לרבא תניא דמסייע לך שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואין חוששין׃

    10רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו למיעבר במיא למיתי לפירקא למיזל לא שרא להו א"ל אביי א"כ אתה מכשילן לעתיד לבא איכא דאמרי שרא להו למיתי ושרא להו למיזל א"ל אביי בשלמא למיתי לחיי אלא למיזל מאי טעמא כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא׃

    11רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר (פפא) אמברא דחצדד והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא רמא להו קלא מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא א"ל רב יהודה רב ושמואל דאמרי תרוייהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו איכא דאמרי א"ל רב שמואל בר רב יהודה תנינא עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו׃

    12מתקיף לה רב יוסף ובחול כי האי גונא מי שרי והכתיב ״(יחזקאל מז״, ג) וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים מכאן שמותר לעבור עד אפסיים׃

    13וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים מכאן שמותר לעבור עד ברכים וימד אלף ויעבירני מי מתנים מכאן שמותר לעבור עד מתנים מכאן ואילך וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור׃

    14אמר אביי שאני נחל דרדיפי מיא׃

    15יכול יעבירנו בסיחוי ת"ל (יחזקאל מז, ה) כי גאו המים מי שחו מאי מי שחו שיוטא שכן קורין לשייטא סייחא יכול יעבירנו בבורני קטנה ת"ל (ישעיהו לג, כא) בל תלך בו אני שיט יכול יעבירנו בבורני גדולה ת"ל (ישעיהו לג, כא) וצי אדיר לא יעברנו מאי משמע כדמתרגם רב יוסף לא תזיל ביה בספינת ציידין ובורני רבתי לא תגוזינה׃

    16אמר ר' יהודה בן פזי אף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו כתיב ״הכא בל תלך בו אני שיט וכתיב התם (איוב א״, ז) משוט בארץ׃

    17אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לאולם נעשה כחוט של ערב כיון שהגיע אל פתח עזרה נעשה כפי פך קטן והיינו דתנן ראב"י אומר מים׃

    Tosafot

    משום שיבתאפרש"י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית ור"ת מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלך בטיט ובצואה יותר מזה שלא נטל ידיו שחרית שאינו רשאי ליגע לפיו ולחוטמו ולאזניו ולעיניו כדאמר בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח:) יד לפה תקצץ וכו' משום בת מלך ושיבתא דהכא ענין אחר הואי ששורה על האוכל כשבא ליתן פת לתינוק בן ד' וה' שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה אף על פי שכבר נטלן שחרית ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואם תקח נשים שתביא עליהן צרות:

    ת"ר אסור לאדם לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.

    תנא דבי מנשה רשבג"א מדיחה ידה אשה במים ונותנת פת לתינוק.

    שמאי הזקן לא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכילו בשתי ידיומ"ט משום שיבתא פי' רוח רעה:

    ת"ר ההולך להקביל פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במי' ואינו חושש.

    רב אצל תלמיד מאי ולא איפשיטא בהדיא דהא רב אשי [אמר] דרב חייא בר אשי הוא דאזל לגביה זעירי רביה רבא שרא להו לבני עבר ימינה למעבר לנטורי פירי. תניא כוותיה שומרי פירות עוברים עד צוארם במים ואינם חוששין.

    רב יוסף שרא להו לבני בי רב למעבר כדי למיתא בפירקאושרא להו נמי למיהדר כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא. כלומר אם תאסרהו לחזור לביתו לא יבא פעם אחרת.

    אמר רמי בר פפא לרב יהודה ולרב שמואל מהו למעבר במיא ומיתו קמי רבנן למשאל בשמעתא אמרו ליה תנינא עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו ומתמהינן וכי האי גוונא בחול מי שרי והכתיב וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים.

    מיכן שמותר לעבור עד אפסים.

    וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים מיכן שמותר לעבור עד ברכיםוימד אלף ויעבירני (במים) מי מתנים. מיכן שמותר לעבור עד מתנים. מיכן ואילך נחל אשר לא יעבור. כלומר (לא) [אם] יהיו מים למעלה ממתנים נקראין נחל אשר לא יעבר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 77b

    Yoma 77b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 511 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אם תענה מתשמיש להשבית עונתן:

    ואם תקח מצרות השביעו כמשמעו שלא יוסיף להן צרות:

    ה"ג ואימא אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא דומיא דואם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב - הכי פירושא ואימא אידי ואידי מצרות וה"ק אם תענה את בנותי ליקח נשים עליהן מי כתיב אם תענה אם תקח דליהוי אם תקא פי' דאם תענה ואם תקח כתיב מילתא אחריתי היא:

    ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן והדר אשבעיה אם תקח נשים דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא דומיא דואם תקח:

    מי כתיב אם תקח ואם תענה צרות דעלמא קשות להן מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה:

    מביאות אחרות שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ אימא אם תענה את בנותי נמי הכי אשבעיה שלא יענה אותן מביאות אחרות ועוד שעינה בביאות אחרות מיבעי ליה:

    מדיחה את ידה לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית ושם השד שיבתא:

    שלא רצה להאכיל בידו אחת אפי' ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 77b · Sefaria

    Tosafot

    משום שיבתא פרש"י רוח רעה השורה על הידים שלא נטלן שחרית ור"ת מפרש דבלא נתינת פת לתינוק מותר ליטול ידיו שחרית ביום הכפורים דלא גרע ממלוכלכות בטיט ובצואה דאמרינן שרוחץ כדרכו ואינו חושש ואין לך מלוכלך בטיט ובצואה יותר מזה שלא נטל ידיו שחרית שאינו רשאי ליגע לפיו ולחוטמו ולאזניו ולעיניו כדאמר בפרק שמונה שרצים (שבת דף קח:) יד לפה תקצץ וכו' משום בת מלך ושיבתא דהכא ענין אחר הואי ששורה על האוכל כשבא ליתן פת לתינוק בן ד' וה' שנים וחונקתו אם לא נטל ידיו באותה שעה אף על פי שכבר נטלן שחרית ומה שהעולם אין נזהרין עכשיו בזה לפי שאין אותה רוח רעה שורה באלו המלכיות כמו שאין נזהרין על הגילוי ועל הזוגות:

    Tosafot on Yoma 77b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואם תקח נשים שתביא עליהן צרות:

    ת"ר אסור לאדם לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש.

    תנא דבי מנשה רשבג"א מדיחה ידה אשה במים ונותנת פת לתינוק.

    שמאי הזקן לא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכילו בשתי ידיו מ"ט משום שיבתא פי' רוח רעה:

    ת"ר ההולך להקביל פני רבו או אביו או מי שגדול ממנו עובר עד צוארו במי' ואינו חושש.

    רב אצל תלמיד מאי ולא איפשיטא בהדיא דהא רב אשי [אמר] דרב חייא בר אשי הוא דאזל לגביה זעירי רביה רבא שרא להו לבני עבר ימינה למעבר לנטורי פירי. תניא כוותיה שומרי פירות עוברים עד צוארם במים ואינם חוששין.

    רב יוסף שרא להו לבני בי רב למעבר כדי למיתא בפירקא ושרא להו נמי למיהדר כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא. כלומר אם תאסרהו לחזור לביתו לא יבא פעם אחרת.

    אמר רמי בר פפא לרב יהודה ולרב שמואל מהו למעבר במיא ומיתו קמי רבנן למשאל בשמעתא אמרו ליה תנינא עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו ומתמהינן וכי האי גוונא בחול מי שרי והכתיב וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 77b · Sefaria

    Ritva

    גרש״י ז״ל ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דעלמא דומיא דאם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב. ופירש״י ז״ל ודי׳ אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה דהיינו בלהה וזלפה וחד לצרות דאתיין ליה לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא למימר דהאי אם תענה דומיא דאם תקח ופרקי׳ מי כתי׳ אם תקח ואם תענה צרות דעלמא קשות מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה מצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה מצרות דידיה דלא משתעי איניש הכי להזהירו על הקל תחל׳ ואחר כך על הקשה ויש בספרים גרסא אחרת ואינה נכונה:

    שעינה מביאות אחרות יש שפירשו שבא עליה שלא כדרכה אבל תשמיש כדרכה אינו עינוי. ורש״י ז״ל פי׳ מלשון עינוי הדין כי אחר ששכב עמה והבעיר בה יצר הרע היתה מתאוה לו ולא בא עליה בימים שעמדה עמו והראשון יותר נכון. וא״ת ודילמא עינוי דהכא בביאה שלא כדרכה. הא ליתא דמסתמא לא משתעי קרא דיוה״כ בביאה שלא כדרכה דלא שכיחא. וכל משא ומתן שבשמועה זו אינה אלא להגדיל תורה ולהאדיר דהא איסור תשמיש המטה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא:

    ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש וכן הנפנה לנקביו רוחץ כדרכו שאין לכלוך גדול מזה וכ״ש אם רוצה לעסוק בתורה או בתפלה שהוא מותר שהרי להקביל פני רבו התירו לעבור במים עד צוארו וכ״ש להקביל פני שכינה וכן הסכימו בתוספות והרמב״ן ז״ל. ואין להרהר בדבר ומה שאמרו לקמן במטפחת של רבי יהושע ולמחר מקנח בה פניו התם להסיר לכלוך שבעיניו ולמאן דגריס מקנח בה פניו ידיו ורגליו היינו באין ידיו ורגליו מלוכלכות ואינו יוצא מבית הכסא אלא שרוצה לקררם ויש בזה להרמב״ם ז״ל דברים שאינם מחוורי':

    שלא רצה להאכיל בידו אחת יש שפירשו שהיה חושש שמא יגע בלחם בידו האחרת ולפיכך גזרו עליו והתירו לו לרחוץ שתי ידיו ולישנא דגזרו עליו לא דייק להאי פרושא. אלא הנכון שהיה חולק על דברי חכמים וסבור שאסור׳ לרחוץ להאכיל לתינוק וגזרו עליו כנגד המשחיתים שיטול ויאכיל בשתי ידיו:

    משום שבתא פרש״י ז״ל שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלם שחרית ושם השד שבתא ולפי׳ זה כל שנטל ידיו שחרית ובא להאכיל אינו צריך נטילת ידים. ור״ת ז״ל הקשה שאותה רוח רעה בת מלך שמה כדאיתא בפרק שמונה שרצים ועוד דהכא סתמא מיירי ואפילו בחצי היום לכך נראה לו כפי׳ הערוך דשבתא היא רוח רעה ששורה על התינוק וחונקת אותו כשמאכילין אותו בלא נטילת ידים. ובזמן הזה אין נזהרין בו שאין רוח רעה ההיא מצויה בינינו ש״ל.

    עובר במים עד צואריו ואינו חושש והא דלא חיישי׳ שמא יבא לידי סחיטה כדחיישי׳ בפרק אלו קשרים גבי מי שפגע באמת המים. פי׳ ר״י ז״ל דלאו משום דהוי לדבר מצוה דהא בסמוך שרינן לנטורי פירי למעבד הכי אלא טעמא דהכא כיון שלא התרת לו אלא על ידי מלבוש זכור הוא וכדאמרי׳ בפ״ב דביצה גבי נדה הטובלות בבגדה. ומשום שריתו של בגד זהו כבוסו שאמרו בפר׳ דם חטאת ליכא בכיוצא בזה שאין בו לכלוך וכדפריש׳ התם ובמסכת שבת בס״ד: שומרי פירות עוברין עד צוארן ואינם חוששין פי׳ דאע״ג דבעלמא לא דחי׳ איסורא דרבנן משום ממונא שאני הכא דכיון דאין איסור זה אלא משום הנאה וזה עובר דרך מלבוש ואינו מכוין ליהנות מוכחא מילתא דלא להנאה עביד

    ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת חפת חלוקו פרש״י ז״ל שלא יגביה שולי חלוקו על זרועו שאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתפו שחייב חטאת עכ״ל. ולפי׳ זה אפילו ההולך חוץ לנהר אסור להוציא ידו מתחת חפת חלוקו משום משוי והכא נקט לה תלמודא משום דאורחא למעבד הכי בחול. ובתוס׳ פירשו שאין הטעם אלא שלא יראה כמי שמתהנה מן המים וגם שיהא זכור שלא יבא לידי סחיטה כלל. ואעפ״כ ראוי לחוש לדברי רש״י ז״ל:

    Ritva on Yoma 77b · Sefaria

    Meiri

    רחיצה שאמרו לא סוף דבר בכל גופו אלא אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היה מלוכלך בטיט או צואה רוחץ מקום הטינופת כדרכו ואינו חושש ואם היה כל גופו מלוכלך טובל כל גופו ואינו חושש שאין האיסור אלא במתכוין להנאה ותענוג וכן הדין בסיכה אע"פ שאסור לסוך מקצת גופו ככל גופו אם היה חולה אפילו חולי שאין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו סך במקומות הצריכים לכך ואינו חושש ואין אוסרים לו סיכה מחשש שחיקת סמנין שהדברים אמורים בשמנים שאף הבריאים דרכם לסוך בהם שמותר לסוך בהם אף בשבת כמו שהתבאר במקומו:

    מדיחה אשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת ודבר זה מקצת חכמי צרפת פירשוהו אף בנטלה ידיה שחרית ולא עוד אלא שהם מתירים ליטול את הידים בשחרית משום רוח רעה ששורה על הידים ומביאים ראיה שהרי התירו להדיח ידה כשנותנת פת לתינוק משום שיבתא קל וחומר שאנו מתירין לו מסכנת עצמו והרי אמרו שבת ק"ח ב' יד לעין תקצץ יד לפה תקצץ ומה שהוצרכו להתיר בהדחת ידה פירושו משום שיבתא מועטת שאע"פ שנטל בשחרית מ"מ אחר שהסיח דעתו יש לחוש משום שיבתא מועטת שהיא כדאי להזיק לקטן ולא לגדול ומה שפירשו באוכל מחמת מאכיל שאין המאכיל צריך נטילת ידים פי' במאכיל לגדול שאין שיבתא מועטת מזקת לו ומ"מ יש להקשות בזה ממה שאמרו בפ' כל הבשר ק"ז ב' אבוה דשמואל אשכחיה לשמואל בריה דהוה בכי אמ' ליה אמאי קא בכית אמר ליה דמחיין רבאי אמ' ליה ואמאי מחייך א"ל דאמך לי ספית אומצא לבראי כי לא משית ידך אמר ליה ואת אמאי לא משית ידך אמ' ליה הוא אכיל ואנא משינא אמ' לא מסתייא דלא גמירי אלא דמימחא נמי מחו דהא אוכל מחמת מאכיל אין מאכיל צריך נטילת ידים אלא אוכל והרי אוכל זה קטן היה ואעפ"כ אמרו שאין המאכיל צריך נטילת ידים אלא זו שבכאן בשלא נטלה ידיה שחרית אבל בנטלה שחרית אינה צריכה ליטול בשעה שנותנת פת לתינוק וא"כ למדנו שלא היתה רשאה ליטול שחרית שאם כן תיטול שתי ידיה מצד עצמה אלא ודאי אין התר נטילה משום שיבתא אלא לצריך להאכיל ומה שאמרו יד לעין תיקצץ קללה היא להזהיר על הנקיות ואף לבודק עצמו הם אומרים שלא ליטול ידיו אלא יתפלל כדרך הטמאים שמתפללים או יתנקה בעפר צרורות ואף גדולי המחברים נראה דעתם שאף לבודק עצמו אסור לו ליטול:

    ומ"מ רוב גאונים מתירים והדבר נאה להיות תפלת יום הכפורים בטהרה ואף גדולי המפרשים מתירים נטילה אף למי שלא בדק עצמו ולא עוד אלא שמצריכים לה שהרי מצוה היא שמברכין עליה ולא הוצרכו להתיר באשה בהדחת ידה אחת אלא בנותנת פת לתינוק בלילה קודם שחרית שאין עדיין חובת נטילה עליה אלא שהיא צריכה להדחת יד אחת משום שיבתא וכל שמחצי הלילה ואילך יש שם שיבתא אבל בשחרית נוטלת היא מצד עצמה שהנטילה מצוה היא והרי כל טבילת מצוה הותרה כמו שיתבאר ואם בדק עצמו אפילו בשאר שעות היום נוטל אע"פ שאין צריך לתפלה שכל שאינו מתכוין להנאה מותר כל שכן במקום שיש שם נדנוד מצוה כזה שבדק עצמו שבודאי מצוה עליו להיות כל שעה מוכן לתורה ולתפלה וכן שיש שם סרך נקיות וכמו שאמרו כ"ח א' זה [ה]כלל במקדש כל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים והוא הדין אם ראה קרי ורצה לטבול שמותר אע"פ שאמרו ברכות כ"ב א' בטלוה לטבילותא מ"מ הואיל ואין כוונתו להקר אלא לטהרה ונקיות ושתהא תפלתו עריבה עליו כשהיא בטהרה מותר:

    אלא שקשה לי לשטה זו היאך נאמר ששמאי הזקן היה מאכיל את בנו קודם שחרית ואין הדבר נאה לומר שיהא הוא זקוק לכך אלא בבן הכרוך אחריו ושהיה הוא מחנכו אף קודם זמנו ומאכילו אחר שהגיעה שעה הראויה לו אלא שנראה לי שזו שבפרק כל הבשר עדיין נטילת המאכיל לא נתרחקה כל כך שתתחדש שם רוח רעה וזוהמא שבשחרית היה אבל זו שבכאן היה הענין בתינוקות שמתחילין לחנכם אף קודם זמנם ונטילת ידים שבשחרית כבר נתרחקה הרבה ונתחדשה שם רוח רעה וזוהמא אם מתוך שינה אם מתוך היסח הדעת ארוך ומתוך כך הוצרכו להדחת יד אחת או שמא זו שבפרק כל הבשר אף המאכיל קטן היה והולך לבית הספר ואין זוהמא מצויה בו כל כך לחוש בה כבגדול שהוצרכנו להתיר בו הדחת יד אחת ומ"מ רחיצת הפנים אין ספק באיסורה אלא שמי שעיניו נוזלות או איזו ליחה מתקבצת בעיניו הרי היא כמקום טנופת ומותר להעביר היד טופחת עליהם אבל פנים עצמן לא התירו בהם אלא העברת מפה מצוננת כמו שיתבאר:

    ובתלמוד המערב אמרו ר' יוסה בריה דר' יהושע בן לוי בתענית צבור מרחיץ ידיו ופניו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירם על עיניו ביום הכפורים מרחיץ ידיו ומקנחם ומעביר את המפה על פניו:

    ההולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שהוא גדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש שהרי אין כאן כוונת הנאה ויש בו סרך מצוה ואף רב אצל תלמיד אע"פ שבגמ' נשאר בספק יראה שכל שמתכוין בה למצוה או לצד מוסר שמותר ולא עוד אלא אף במקום שאין שם צד מצוה אחר שהדבר ידוע שאין שם כוונת הנאה ויש חשש פסידא מותר והוא שהתירו לשומרי פירות לעבור במים עד צוארם ומ"מ החזרה אסורה להם שהרי אין כאן פסידא יתר עליו ההולך לדבר מצוה שאף החזרה הותרה לו שאם לא כן נמצאת מכשילו לעתיד לבא שלא יבאו למצוה:

    כל שהתרנו לו לעבור במים צריך להזהר שלא להוציא ידו מתחת חפת חלוקו ר"ל מתחת שולי בגדיו עד שיגביה שולי החלוק על זרועותיו שאין זה נראה כמלבוש אלא כמי שנושאה על כתפו וכבר אמרו שבת קמ"ז א' היוצא בטלית מקופלת בשבת חייב חטאת:

    כל שהתרנו לעבור במים עד צווארו פירושו שלא לחוש לאיסור ומ"מ לענין שמירת נפש כל שיש בו לחוש לסכנה יזהר בעצמו ולא יהא אדם מוסר עצמו לסכנות וכל מסירה לסכנות אסור ודרך כלל אסרו לעבור בנחל שוטף כל שמימיו ממתניו ולמעלה ובאמת המים מיהא ר"ל שאינם מים שוטפים אף עד צוארו מותר שאין כאן סכנה:

    Meiri on Yoma 77b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה מביאות אחרות שהיתה מתאוה לו ולא כו' עכ"ל וקשה לפירושו דאכתי הא מצינו בכמה כתובים דתשמיש מקרי עינוי כגון אשר ענה את אשת רעהו ותחת אשר עניתה וכמוהו רבים ומדברי הרמב"ם נראה לפרש דביאה האסורה לה מקרי ביאות אחרות ותו לא מידי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 77b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא אמר אביי משום שיבתא עיין תענית דף כ ע"ב ברש"י ד"ה מילתא דשיבתא:

    תוס' ד"ה משום שיבתא וכו' בן ד' וה' שנים וחונקתו בערוך איתא מבן ב' חדשים עד ז' שנים והרוח רעה אוחזת התינוק בצוארו במפרקת בגידים שאחורי הצואר ומייבשת אותם ומתנוונה והולך עד שימות וממה היא בשעה שאמו באה מבית הכסא או מנהר ומינקת לבנה לאלתר:

    Gilyon HaShas on Yoma 77b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה כְּמִין קַרְנֵי חֲגָבִים. נראה לי רמז לדבר (יחזקאל יז, ה) 'קָח עַל מַיִם רַבִּים' קָח ראשי תיבות קַ רְנֵי חֲ גָבִים יהיו התחילה למים שסופם להיות רבים. ומה שהיה התחילתם בדמיון קַרְנֵי חֲגָבִים, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא דשבת (שבת קי:) אמר שמואל האי מאן דבעי לסמות את החגב יעקור קרניו מפני שמאור עיניו תלוי בקרניו, עיין שם. ולכן מים אלו שהם מחכמים ומאירים עיני השכל כמו שאמרו בזוהר הקדוש תחילתם דומין כקרני חגבים שבהם תלוי מאור עין החושית כי באלו תלוי אור עין השכלית. ומה שנעשה אחר כך כְּחוּט שֶׁל שְׁתִי ואחר כך כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב, נראה לי בס"ד דהשתי רמז לנקבה והערב לזכר דכמו השתי מקבל הערב הנכנס בו ומתחברים יחד כן הנקבה מקבלת הזכר וכמו שאמרו בגמרא דעבודה זרה דף ט"ז גבי רבי אלעזר בן פרטא דאמרו ליה הי דשתיא והי דערבא ואתרחיש ליה ניסא וכו' יעוין שם. ולכן כאן דומה לחוט של שתי ואחריו הערב רמז שמים אלו פותחים פה עקרות שהנקבה מקבלת זרע הזכר ומתעברת ממנו. נמצא חמש חלוקות יהיה במים ההם קַרְנֵי חֲגָבִים וְחוּט שֶׁל שְׁתִי וְחוּט שֶׁל עֵרֶב וּפַּךְ קָטָן וְנַחַל, רמז להשגתם בתורה שנקראת מים בארבעה חלקים של פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] וגם בפלפול שנאמר בו קב"ה חדי בפלפולא שאינו יוצא ממנו נפקותא להלכתא. גם רמז לחלק החמשי שהוא פנימיות הסוד שכתב רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל בביאור ברייתא ד'כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ' (משנה אבות ו, א) שהוא לשם חמשה חלקים עיין שם. ולכן 'מַיִם' [90] הם מספר חמשה פעמים חַי [18×5=90] כנגד חמשה חלקים הנזכר שהם עץ חיים וראשי תיבות חמשה חלוקות הנזכר שפ"ע ח"ן שהוא ראשי תיבות שְׁ תִי פַּ ךְ עֵ רֶב חֲ גָבִים נַ חַל כי בתורה כתיב (משלי ה, יט) 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' וכן אמר (משלי א, ט) 'כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ'.

    כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד, נַעֲשֶׂה כְּנַחַל שׁוֹטֵף, שֶׁבּוֹ רוֹחֲצִין זָבִין וְזָבוֹת, נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. אף על גב שהוא נַחַל שׁוֹטֵף וסכנה לרחוץ בו הם מושכין ממנו מים לבריכות ומקוואות ורוחצין בהם ואף על גב דנידות שכיחי טפי מזבות וזבות טפי מיולדות נקיט התנא הזכרים ברישא וכיון דנקיט זבין נקיט זבות בהדייהו משום דחד טומאה נינהו.

    כְּתִיב הָכָא (ישעיה לג, כא) ' בַּל תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי שַׁיִט ' וּכְתִיב הָתָם : (איוב א, ז) ' מִשּׁוּט בָּאָרֶץ ' וְכוּ'. נראה לי בלאו דרשה של 'מִשּׁוּט בָּאָרֶץ' יש לרמוז זה בגופיה דקרא והוא 'אֳנִי שַׁיִט' אותיות 'אִיֵּי שָּׂטָן' וידוע איי הוא רוצה לומר מחוז כמו שכתב השרש ז"ל ומלאך המות הוא מחוז של השטן. או איי מלשון (קהלת י, טז) 'אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר' שפירושו אוֹי וזהו אוֹי שָּׂטָן שהוא מלאך המות אין לו רשות לעבור שם.

    Ben Yehoyada on Yoma 77b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 77, Amud Bet, about 511 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “״אם תענה״ מתשמיש, ״ואם תקח״ מצרות. ואימא…”

    2. Segment 226 words

      Opens “ואימא אידי ואידי מצרות, חד לצרות דידיה,…”

    3. Segment 321 words

      Opens “א"ל רב פפא לאביי הא תשמיש גופה…”

      Named: רב פפא, אביי.

    4. Segment 434 words

      Opens “ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו…”

    5. Segment 515 words

      Opens “תנא דבי מנשה רשב"ג אומר: מדיחה אשה…”

    6. Segment 620 words

      Opens “אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה…”

      Named: אביי.

    7. Segment 719 words

      Opens “ת"ר ההולך להקביל פני אביו או פני…”

    8. Segment 836 words

      Opens “איבעיא להו הרב אצל תלמיד מאי ת"ש…”

      Named: רב אצל, רב יצחק בר בר, רב חייא בר אשי, רב אשי.

    9. Segment 923 words

      Opens “רבא שרא לבני עבר ימינא למעבר במיא…”

      Named: רבא, אביי.

    10. Segment 1045 words

      Opens “רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    11. Segment 1162 words

      Opens “רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה…”

      Named: רב יהודה, רב שמואל בר רב, רב ושמואל, שמואל.

    12. Segment 1226 words

      Opens “מתקיף לה רב יוסף ובחול כי האי…”

      Named: רב יוסף.

    13. Segment 1330 words

      Opens “וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים מכאן…”

    14. Segment 146 words

      Opens “אמר אביי שאני נחל דרדיפי מיא…”

      Named: אביי.

    15. Segment 1559 words

      Opens “יכול יעבירנו בסיחוי ת"ל (יחזקאל מז, ה)…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1627 words

      Opens “אמר ר' יהודה בן פזי אף מלאך…”

    17. Segment 1745 words

      Opens “אמר ר' פנחס משום רב הונא צפוראה…”

      Named: רב הונא, רב כיון.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 77b · Segment 10 — “רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו למיעבר במיא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 77b · Segment 11 — “רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 77b · Segment 6 — “…ידים מ"ט אמר אביי משום שיבתא

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 77b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026