Talmud Builders

    Yoma 27b

    Back to index

    English translation — Yoma 27b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1You must say that this is the lamb of the morning daily offering, concerning which the Torah commands that a new woodpile be prepared every day and that the altar must be lit anew each morning. Therefore, although the verse is ostensibly speaking of a bull, it also alludes to the lamb of the daily offering and to the fact that it should be brought by six priests.

    2§ Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest who set up the arrangement of wood on the altar is liable to receive the death penalty by God’s hand for having performed an act that is restricted to priests, and the woodpile that he placed is invalid. What should he do to repair the woodpile? He should dismantle it and then rearrange it. The Gemara is surprised at this: What good would this do for the woodpile? How would it help for the non-priest himself to rearrange the wood? It would be just as invalid as it was the first time. Rather, one must say that the non-priest should dismantle it, as there is nothing wrong with a non-priest dismantling the woodpile, and a priest then rearranges it.

    3Rabbi Zeira strongly objects to Rabbi Yoḥanan’s teaching: And do you have any service that is valid if performed at night and yet is invalid if performed by a non-priest? A bona fide Temple service must be performed during the day. That the wood on the altar may be arranged while it is still nighttime shows that it is not a bona fide service, and therefore it should be permitted for non-priests to perform it.

    4The Gemara expresses wonder at Rabbi Zeira’s equation of the two issues: And is there really no such thing as a service that may be performed at night but which is prohibited for a non-priest to perform? Isn’t there the burning of the limbs and the fats of offerings on the altar, which continues throughout the night, and yet it was taught earlier in this chapter that a non-priest who participates in that service incurs the death penalty? The Gemara rejects this objection: The burning of sacrificial limbs and fats, though it may be done at night, is not considered a nighttime service but the end of the daytime service, as it is merely the culmination of the sacrificial service that began during the day.

    5The Gemara asks further: But isn’t there the removal of the ashes from the altar, which may be performed at night, and yet may not be done by a non-priest? The Gemara rejects this too: The removal of ashes is also not considered a nighttime service but the start of the daytime service. And the proof for this is that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: If a priest has sanctified his hands at night by washing them for the removal of the ashes, the next day, i.e., after daybreak, he need not sanctify his hands again, as he already sanctified them at the start of the service. Rabbi Zeira’s equation between services performed at night and services that may be performed by non-priests therefore remains intact. If so, the objection that he raised to the opinion of Rabbi Yoḥanan remains difficult.

    6Rather, Rabbi Yoḥanan’s statement must be revised, and one must posit that when it was stated, this is how it was stated. Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest who arranges the two logs on the altar is liable to receive the death penalty by God’s hand, since it is a daytime service. Rava strongly objects to this: But if that is so, if arranging the two logs is a bona fide daytime service and is prohibited to non-priests on pain of death, it should require a lottery; and yet in practice this service is not assigned by a lottery. The Gemara comments that it must have escaped Rava’s mind that which is taught explicitly in a baraita : The priest who was privileged to perform the removal of the ashes was also privileged with setting up the arrangement of wood on the altar and with placing the two logs.

    7Another difficulty is raised with regard to Rava’s statement: Is that to say that a daytime service requires a lottery and, conversely, a nighttime service does not require a lottery? Isn’t there the burning of the limbs and the fats on the altar, which is done at night and yet is assigned through a lottery? The Gemara responds: That is not difficult, since the burning of the limbs and the fats is the end of the daytime service, as explained above. The Gemara asks: But isn’t there the removal of the ashes from the altar, which is a nighttime service and yet requires a lottery? The Gemara answers: Indeed, a lottery should not have been required for that service, but one was instituted due to the incident that occurred, when the priests came to danger, as related in the mishna.

    8The Gemara asks further: Is that to say that any service that is a daytime service and for which a non-priest would be liable to receive the death penalty requires a lottery, and conversely, a daytime service for which a non-priest would not be liable to receive the death penalty does not require a lottery? But isn’t there the slaughtering of the daily offering, which may be performed by a non-priest and yet requires a lottery? The Gemara rejects this point: Slaughtering is different, because it is the beginning of the service of the daily offering and is therefore considered important enough to warrant a lottery.

    9The Gemara asks with regard to the revised version of Rabbi Yoḥanan’s statement: Mar Zutra, and some say Rav Ashi, said: But didn’t we learn that it is not so that arranging the logs must be done during the day, as it was taught in a mishna: The appointed priest said to them: Go out and see if the time for slaughtering has arrived. The mishna does not teach that the appointee said: Go and see if the time for arranging the two logs has arrived. This shows that the logs need not be placed after daybreak but may be arranged while it is still night.

    10The Gemara rejects this argument: The reason the mishna mentions slaughtering is that it prefers to teach this statement with regard to that which has no rectification if it is done at night, such as slaughtering the offering, which is rendered irreparably invalid if done before daybreak. It does not want to teach something that has rectification if done at night, such as arranging the two logs, which can always be removed and replaced properly. However, the proper time for arranging the logs is indeed daytime.

    11And some say a different version of Rabbi Zeira’s objection: Rabbi Zeira strongly objects to Rabbi Yoḥanan’s statement that a non-priest who arranged the woodpile incurs the death penalty: And do you have any service that is not complete on its own but is followed by a different service, such as the arrangement of the two logs, and yet is invalid and is punishable by death if performed by a non-priest? It was taught earlier in the chapter that a non-priest incurs the death penalty only for performing a service that is complete, i.e., a service that is not followed by other services that complete the task being performed.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הוי אומר זה טלהתמיד של שחר הזקיקך הכתוב בו למערכת עצים חדשה בכל בקר ואש על המזבח תוקד בו והך מוקדה סידור המערכה היא כדתניא לקמן בפ"ג ובער עליה הכהן עצים בבקר וערך עליה העולה ואמר מר העולה עולה ראשונה אבל שאר קרבנות לא הוזקקו לחידוש מערכה והנך עצים ואש דכתיבי בבן בקר לאו לאצרוכי סידרי עצמו אלא משום דעדיין לא נאמרה פרשת סידור המערכה הכתובה בצו את אהרן וכאן התחיל לדבר בצרכי עולה והוצרך לומר האיך תינתן כתב לן כאן ונתנו אש וערכו עצים דאסידור מערכה דשחרית קאי:

    חייבמיתה:

    פורקההזר אין צריך כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו:

    והרי אברים ופדריםהקטר חלבים שהוא כל הלילה ושווינהו לעיל [יומא כד.] מארבע עבודות שהזר חייב עליהן מיתה:

    והרי תרומת הדשןדכתיב כהונה:

    אלא קשיאוכי יש לך עבודה שכשירה בלילה שפסולה בזר:

    ועבודת יום היאדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:

    אלא מעתהדחשיבא כולי האי שהיא עבודת יום וזר חייב עליה:

    למימרא דעבודת יום בעי פייסמדאתקיף רבא אלא מעתה תבעי פייס מכלל הך עבודה היא בעיא:

    והא אנן לא תנןשיהא סידור שני גזירין עבודת יום:

    אם הגיע זמן השחיטהאם האיר המזרח ועת לשחוט את התמידין שהשחיטה פסולה בלילה דכתיב (ויקרא יט) ביום זבחכם:

    דלית ליה תקנתאאם נשחט בלילה:

    דאית ליה תקנתאאם סידרן בלילה פורקן וחוזר וסודרן ביום לכך לא הטריחו לעלות לגג ולראות אם הגיע שאותו הטורח לא הטריחו אלא שבפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד כדקתני לה בפ"ג [דף כח.] אבל סידר גזירין סידורו בקרקע עזרה משהאיר המזרח ואם טעה במאור הלבנה לא איכפת להו שהרי יש תקנה בדבר:

    שיש אחריהסידור עבודה סידור שני גזירין ופסולה בזר להתחייב מיתה:

    יומא 27 עמוד ב

    1הוי אומר זה טלה.

    2א"ר אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר את המערכה חייב. כיצד הוא עושה פורקה וחוזר וסודרה. מאי אהני ליה? אלא: פורקה זר, וסודרה כהן.

    3מתקיף לה ר' זירא: וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר?

    4ולא? והרי אברים ופדרים? סוף עבודה דיממא היא.

    5והרי תרומת הדשן! תחלת עבודה דיממא היא. דא"ר אסי א"ר יוחנן: קידש ידיו לתרומת הדשן, למחר אינו צריך לקדש, שכבר קידש מתחלת עבודה. ואלא קשיא!

    6אלא, כי איתמר הכי איתמר: א"ר אסי א"ר יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים חייב, הואיל ועבודת יום היא. מתקיף לה רבא: אלא מעתה תיבעי פייס! אשתמיטתיה הא דתניא: מי שזכה בתרומת הדשן, זכה בסדור מערכה ובסדור שני גזירי עצים.

    7למימרא דעבודת יום בעיא פייס עבודת לילה לא בעיא פייס? והרי אברים ופדרים! סוף עבודה דיממא היא. והרי תרומת הדשן! משום מעשה שהיה.

    8למימרא דעבודת יום ושזר חייב עליה מיתה בעיא פייס, אין זר חייב עליה מיתה לא בעיא פייס? והרי שחיטה! שאני שחיטה דתחלת עבודה היא.

    9אמר מר זוטרא, ואיתימא רב אשי, והא אנן לא תנן הכי: אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. ואילו ״זמן שני גזירי עצים״ לא קתני.

    10הך דלית לה תקנתא קתני, הך דאית לה תקנתא לא קתני.

    11וא"ד מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר?

    Tosafot

    תחלת עבודה דיממא היא דא"ר יוחנן וכו'אע"ג דבריש פירקא אמר שכבר קידש תחלה לעבודה ומסקינן דלעולם עבודת לילה היא י"ל דהמקשה דהכא הקשה לאידך לישנא דלעיל דמפרש טעמא משום אונס שינה דלההוא לישנא לא משבשינן מילתא דרבי יוחנן ואמרי' שכבר קידש מתחלה לעבודה ובסמוך דפריך והרי תרומת הדשן דעבודת לילה היא ובעי פייס ופי' שם דפריך ללישנא קמא דלעיל אין לתמוה שבכאן פי' דסתמא דהש"ס פריך לאיכא דאמרי דלעיל דודאי כך הוא ובין הכא ובין בסמוך רוצה ליישב לכל הלשונות דלעיל:

    למימרא דעבודת יום בעי פייס וכו' עד והרי תרומת הדשןתימה לי מאי קפריך אמאי לא משני תחילת עבודת יום היא כדשנינן לעיל וי"ל דהכא אתי למימר דבעינן תרוייהו עבודת יום ומיתה בזר דלכאורה משמע ליה דרבא דפריך אלא מעתה ה"ק אלא מעתה דקמחייבת בזר תיבעי פייס ומשמע נמי אלא מעתה דקרית לה עבודת יום אלמא דבעינן תרוייהו לענין פייס הרי אברים ופדרים דנהי דזר חייב עליהם מ"מ עבודת לילה היא והדר פריך מתרומת הדשן אי ס"ל כרב דלא מיחייב זר אעבודת סילוק אלמא אע"ג דלא מיחייב זר עלה בעי פייס וכן פרש"י למימרא דעבודת יום וחיוב מיתה בזר בעיא פייס ולא נהירא מה שפי' דבדרך את"ל דסבר כרב דהא בירושלמי יש זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב אלא י"ל דפריך ללישנא קמא דלעיל דקאמר עבודת לילה היא:

    אין זר חייב מיתה לא בעיא פייסוא"ת הרי דישון מזבח הפנימי והמנורה י"ל כדמשני דשחיטה תחילת עבודה היא ה"נ נימא דישון מזבח הפנימי תחילת עבודה דהקטרה היא ודישון מנורה תחילת הדלקה היא וא"ת לרבנן דר"א בן יעקב דאמרי המעלה אברים לכבש אין מעלה אותם למזבח א"כ אין זר חייב עליהן מיתה כיון דיש אחריה עבודה וא"כ למה מפיסין וי"מ דהא דאמר דהיכא דאין זר חייב עליה דאין מפיסין היינו פייס בפני עצמו אבל הני עיקר פייס היינו בשביל השחיטה וי"ב אחיו הכהנים נמשכים עמו ולא נהירא וי"ל כיון דאין אחריהן עבודה אלא מענין גמר הולכת אברים לא גריעא בכך לענין פייס:

    איכא דאמרי מתקיף לה רבי זירא וכו'נ"ל לפרש דאדלעיל קאי דא"ר יוחנן זר שסידר את המערכה חייב וכו' ואקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר והשתא קאמר איכא דאמרי דהכי אקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה כי הא שיש אחריה סידור שני גזירין ופסולה בזר ומתמה הגמ' אאתקפתא דר' זירא ולא והרי אברים כו' פי' אטו כל כהאי גוונא לאו עבודה תמה היא הרי אברים ופדרים דאע"ג דיש אחריהם תרומת הדשן שהיא זקוקה לעיכול איברים ופדרים כדכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) היא העולה על מוקדה דהיינו איברים ופדרים וכתיב בתריה והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה אלמא אף על גב דתרומת הדשן זקוקה לה וגמר עבודת עיכול איברים היא אפ"ה חשיבא עבודה תמה וזר חייב עליה כיון דאברים ופדרים זמנם מתחיל מבעוד יום ואי בעי מקטר להו אתמול אי בעי מקטר להו בלילה ותרומת הדשן זמנה אינה אלא בלילה כדאמר לעיל [יומא כ.] כל הלילה והרים כ"ש סידור מערכה כיון דזמנה רק בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (יומא דף לג.) סידור מערכה וסידור שני גזירי עצים לא הויא אלא ביממא כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (שם) סידור שני גזירין דדוקא עבודת יום שיש אחריה עבודת יום לא חשיב תמה כגון קבלה והולכה שיש אחריה זריקה ואידי ואידי עבודת יום נינהו אבל חדא בלילה וחדא ביום נימא שפיר דעבודה תמה היא. ומשני סוף עבודה דיממא לעולם סידור מערכה לאו עבודה תמה כיון שיש אחריה סידור שני גזירין דהוו גמר הסידור ואע"ג דהא הויא בליליא והא הויא ביממא ודקשיא לן מאברים ופדרים שאני התם דתרומת הדשן לא שייכא לה ואינה גמר עבודתה וטפילה לה דאדרבה העלאת אברים עצמה טפילה לגמר עבודת יום שלפניה היא והרי תרומת הדשן שיש אחריה עבודה הוצאת הדשן דחשיבא עבודה לר' יוחנן גופיה אליבא דת"ק דר"א דפסיל בה בעלי מומין ואפ"ה זר חייב עליה ללוי ואפילו רב לא פטר אלא משום דעבודת סילוק היא אבל עבודה תמה מיקרי ואמאי הא יש אחריה הוצאה אלא על כרחך כיון דתרומת הדשן דוקא בלילה והוצאה אי בעי ביממא אי בעי בליליא איקרי שפיר עבודה תמה כ"ש סידור מערכה דהוא בליליא דווקא דעבודה תמה היא אע"ג דיש אחריה סידור ב' גזירין כיון דהא דוקא בליליא והא דוקא ביממא ומשני תחילת עבודה דיממא היא כלומר הוצאה לא שייכא לה ולא גמר עבודתה היא דתרומת הדשן היא תחילת עבודת יום דאי בעי לא עביד שום עבודה אחריה אלא עבודת יום דהוצאת דשן אינה עבודה בכל יום אלא כשהיו צריכים דאמר בפ"ב דתמיד וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח מתקיף לה רבא ותיבעי פייס כל זה מאיכא דאמרי דלעיל איכא דאמרי לישנא אחרינא באתקפתא דרבא והא דללישנא קמא לא פריך כי הכא יפיסו לה בפני עצמה היינו משום דהכא משמע לן דקאמר מפני שהיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה לעולם וקס"ד דוקא עבודה הדומה לה שאין אחריה עבודה בשום פעם בו ביום ולהכי פריך כיון דחשובה כל כך יפיסו לה בפני עצמה והיינו דקא פריך למימרא דעבודה תמה שמעולם אין עבודה אחריה בעי פייס הא לאו הכי לא והרי אברים ופדרים דזמנין כשנעשין בלילה יש אחריהן תרומת הדשן ולא ליבעי פייס ומשני סוף עבודה דיממא נינהו אפילו כשנעשין בלילה לא שייכא להו תרומת הדשן כדפרי' לעיל והרי תרומת הדשן דנהי דזימנין לא הויא הוצאה בתרה מ"מ כיון דכשהיו צריכין היו מוציאין אחר תרומת הדשן כדכתיב בתר הרמה (ויקרא ו׳:ד׳) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן וגו' א"כ לאו עבודה תמה היא דלא מקרי עבודה תמה אלא עבודה שאין אחריה עבודה לעולם כדפרישית ומשני משום מעשה שהיה כך נ"ל לפרש גירסת הספרים מיהו רש"י ל"ג ליה ולפי מה שפירשתי לא יקשה מה שהקשה רש"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וכיון שלא מצינו זה הדבר אלא בטלה לבדו ידעינן דהאי קרא בטלה נאמר.

    א"ר יוחנן זר שסידר המערכה חייבכיצד עושה פורקה זר. וסודרה כהן. ואקשינן והלא סדור בלילה הוא.

    וכי יש עבודה כשרה בלילה ופסולה בזרופרקינן הנה אברין ופדרין שפקעו מע"ג המזבח שמחזירין עד חצי הלילה ופסולה בזר.

    ודחינן סוף עבודה דיממא הוא כלומר כבר העלום ע"ג המזבח ביום וזה סוף אותה העבודה הוא.

    והנה תרומת הדשן שהיא בלילה ופסולה בזר תחלת עבודה דיממא היאדא"ר יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קדש מתחלת עבודה. ואמאי לא דחי אימ' שכבר קדש מתחלה לעבודה כמו שדחה בתחלת הפרק. נאמר לפי שלא עמד אלא א' איבעית אימא לעולם עבודת יום היא מעיקרא סבור זו השנויא דשני ועלתה בקושי'. ותריצנא להא דר"י הכי זר שסידר שני גזירין חייב הואיל ועבודת יום היא.

    אלא מעתה כיון שעבודת יום תיבעי פייסאשתמיטתיה הא דתניא כו'.

    למימרא דעבודת יום בעיא פייס עבודת לילה לאוהרי אברים ופדרים דעבודת לילה הוא. ותניא כשם שמפיסין לו לתמיד שחרית כך מפיסין לו ערבית.

    ואע"ג דאוקימנא בשבת הואיל ומשמרות מתחלפות בשבת מיהא מפיסיןואפי' למ"ד אין מפיסין לא אמר אלא אין מפיסין בפ"ע. אלא הם שזכו בכלל הפייס של תמיד של שחר הן הן הזוכין בתמיד של בין הערבים ואפילו באברים ופדרים שעבודה אחת היא מ"מ בפייס [היה] הן הזוכים בתמיד של בין הערבים הן הזוכין בהחזרת אברים ופדרים כי עבודה אחת היא ודחינן ההיא סוף עבודה דיממא היא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 27b

    Yoma 27b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 212 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הוי אומר זה טלה תמיד של שחר הזקיקך הכתוב בו למערכת עצים חדשה בכל בקר ואש על המזבח תוקד בו והך מוקדה סידור המערכה היא כדתניא לקמן בפ"ג ובער עליה הכהן עצים בבקר וערך עליה העולה ואמר מר העולה עולה ראשונה אבל שאר קרבנות לא הוזקקו לחידוש מערכה והנך עצים ואש דכתיבי בבן בקר לאו לאצרוכי סידרי עצמו אלא משום דעדיין לא נאמרה פרשת סידור המערכה הכתובה בצו את אהרן וכאן התחיל לדבר בצרכי עולה והוצרך לומר האיך תינתן כתב לן כאן ונתנו אש וערכו עצים דאסידור מערכה דשחרית קאי:

    חייב מיתה:

    פורקה הזר אין צריך כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו:

    והרי אברים ופדרים הקטר חלבים שהוא כל הלילה ושווינהו לעיל [יומא כד.] מארבע עבודות שהזר חייב עליהן מיתה:

    והרי תרומת הדשן דכתיב כהונה:

    אלא קשיא וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה שפסולה בזר:

    ועבודת יום היא דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר:

    אלא מעתה דחשיבא כולי האי שהיא עבודת יום וזר חייב עליה:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 27b · Sefaria

    Tosafot

    תחלת עבודה דיממא היא דא"ר יוחנן וכו' אע"ג דבריש פירקא אמר שכבר קידש תחלה לעבודה ומסקינן דלעולם עבודת לילה היא י"ל דהמקשה דהכא הקשה לאידך לישנא דלעיל דמפרש טעמא משום אונס שינה דלההוא לישנא לא משבשינן מילתא דרבי יוחנן ואמרי' שכבר קידש מתחלה לעבודה ובסמוך דפריך והרי תרומת הדשן דעבודת לילה היא ובעי פייס ופי' שם דפריך ללישנא קמא דלעיל אין לתמוה שבכאן פי' דסתמא דהש"ס פריך לאיכא דאמרי דלעיל דודאי כך הוא ובין הכא ובין בסמוך רוצה ליישב לכל הלשונות דלעיל:

    למימרא דעבודת יום בעי פייס וכו' עד והרי תרומת הדשן תימה לי מאי קפריך אמאי לא משני תחילת עבודת יום היא כדשנינן לעיל וי"ל דהכא אתי למימר דבעינן תרוייהו עבודת יום ומיתה בזר דלכאורה משמע ליה דרבא דפריך אלא מעתה ה"ק אלא מעתה דקמחייבת בזר תיבעי פייס ומשמע נמי אלא מעתה דקרית לה עבודת יום אלמא דבעינן תרוייהו לענין פייס הרי אברים ופדרים דנהי דזר חייב עליהם מ"מ עבודת לילה היא והדר פריך מתרומת הדשן אי ס"ל כרב דלא מיחייב זר אעבודת סילוק אלמא אע"ג דלא מיחייב זר עלה בעי פייס וכן פרש"י למימרא דעבודת יום וחיוב מיתה בזר בעיא פייס ולא נהירא מה שפי' דבדרך את"ל דסבר כרב דהא בירושלמי יש זר שתרם רבי יוחנן אמר חייב אלא י"ל דפריך ללישנא קמא דלעיל דקאמר עבודת לילה היא:

    אין זר חייב מיתה לא בעיא פייס וא"ת הרי דישון מזבח הפנימי והמנורה י"ל כדמשני דשחיטה תחילת עבודה היא ה"נ נימא דישון מזבח הפנימי תחילת עבודה דהקטרה היא ודישון מנורה תחילת הדלקה היא וא"ת לרבנן דר"א בן יעקב דאמרי המעלה אברים לכבש אין מעלה אותם למזבח א"כ אין זר חייב עליהן מיתה כיון דיש אחריה עבודה וא"כ למה מפיסין וי"מ דהא דאמר דהיכא דאין זר חייב עליה דאין מפיסין היינו פייס בפני עצמו אבל הני עיקר פייס היינו בשביל השחיטה וי"ב אחיו הכהנים נמשכים עמו ולא נהירא וי"ל כיון דאין אחריהן עבודה אלא מענין גמר הולכת אברים לא גריעא בכך לענין פייס:

    איכא דאמרי מתקיף לה רבי זירא וכו' נ"ל לפרש דאדלעיל קאי דא"ר יוחנן זר שסידר את המערכה חייב וכו' ואקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר והשתא קאמר איכא דאמרי דהכי אקשי ליה רבי זירא וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה כי הא שיש אחריה סידור שני גזירין ופסולה בזר ומתמה הגמ' אאתקפתא דר' זירא ולא והרי אברים כו' פי' אטו כל כהאי גוונא לאו עבודה תמה היא הרי אברים ופדרים דאע"ג דיש אחריהם תרומת הדשן שהיא זקוקה לעיכול איברים ופדרים כדכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) היא העולה על מוקדה דהיינו איברים ופדרים וכתיב בתריה והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה אלמא אף על גב דתרומת הדשן זקוקה לה וגמר עבודת עיכול איברים היא אפ"ה חשיבא עבודה תמה וזר חייב עליה כיון דאברים ופדרים זמנם מתחיל מבעוד יום ואי בעי מקטר להו אתמול אי בעי מקטר להו בלילה ותרומת הדשן זמנה אינה אלא בלילה כדאמר לעיל [יומא כ.] כל הלילה והרים כ"ש סידור מערכה כיון דזמנה רק בלילה כדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (יומא דף לג.) סידור מערכה וסידור שני גזירי עצים לא הויא אלא ביממא כדכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ומינה נפקא לן לקמן בפ"ג (שם) סידור שני גזירין דדוקא עבודת יום שיש אחריה עבודת יום לא חשיב תמה כגון קבלה והולכה שיש אחריה זריקה ואידי ואידי עבודת יום נינהו אבל חדא בלילה וחדא ביום נימא שפיר דעבודה תמה היא. ומשני סוף עבודה דיממא לעולם סידור מערכה לאו עבודה תמה כיון שיש אחריה סידור שני גזירין דהוו גמר הסידור ואע"ג דהא הויא בליליא והא הויא ביממא ודקשיא לן מאברים ופדרים שאני התם דתרומת הדשן לא שייכא לה ואינה גמר עבודתה וטפילה לה דאדרבה העלאת אברים עצמה טפילה לגמר עבודת יום שלפניה היא והרי תרומת הדשן שיש אחריה עבודה הוצאת הדשן דחשיבא עבודה לר' יוחנן גופיה אליבא דת"ק דר"א דפסיל בה בעלי מומין ואפ"ה זר חייב עליה ללוי ואפילו רב לא פטר אלא משום דעבודת סילוק היא אבל עבודה תמה מיקרי ואמאי הא יש אחריה הוצאה אלא על כרחך כיון דתרומת הדשן דוקא בלילה והוצאה אי בעי ביממא אי בעי בליליא איקרי שפיר עבודה תמה כ"ש סידור מערכה דהוא בליליא דווקא דעבודה תמה היא אע"ג דיש אחריה סידור ב' גזירין כיון דהא דוקא בליליא והא דוקא ביממא ומשני תחילת עבודה דיממא היא כלומר הוצאה לא שייכא לה ולא גמר עבודתה היא דתרומת הדשן היא תחילת עבודת יום דאי בעי לא עביד שום עבודה אחריה אלא עבודת יום דהוצאת דשן אינה עבודה בכל יום אלא כשהיו צריכים דאמר בפ"ב דתמיד וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח מתקיף לה רבא ותיבעי פייס כל זה מאיכא דאמרי דלעיל איכא דאמרי לישנא אחרינא באתקפתא דרבא והא דללישנא קמא לא פריך כי הכא יפיסו לה בפני עצמה היינו משום דהכא משמע לן דקאמר מפני שהיא עבודה תמה שאין אחריה עבודה לעולם וקס"ד דוקא עבודה הדומה לה שאין אחריה עבודה בשום פעם בו ביום ולהכי פריך כיון דחשובה כל כך יפיסו לה בפני עצמה והיינו דקא פריך למימרא דעבודה תמה שמעולם אין עבודה אחריה בעי פייס הא לאו הכי לא והרי אברים ופדרים דזמנין כשנעשין בלילה יש אחריהן תרומת הדשן ולא ליבעי פייס ומשני סוף עבודה דיממא נינהו אפילו כשנעשין בלילה לא שייכא להו תרומת הדשן כדפרי' לעיל והרי תרומת הדשן דנהי דזימנין לא הויא הוצאה בתרה מ"מ כיון דכשהיו צריכין היו מוציאין אחר תרומת הדשן כדכתיב בתר הרמה (ויקרא ו׳:ד׳) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן וגו' א"כ לאו עבודה תמה היא דלא מקרי עבודה תמה אלא עבודה שאין אחריה עבודה לעולם כדפרישית ומשני משום מעשה שהיה כך נ"ל לפרש גירסת הספרים מיהו רש"י ל"ג ליה ולפי מה שפירשתי לא יקשה מה שהקשה רש"י:

    Tosafot on Yoma 27b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וכיון שלא מצינו זה הדבר אלא בטלה לבדו ידעינן דהאי קרא בטלה נאמר.

    א"ר יוחנן זר שסידר המערכה חייב כיצד עושה פורקה זר. וסודרה כהן. ואקשינן והלא סדור בלילה הוא.

    וכי יש עבודה כשרה בלילה ופסולה בזר ופרקינן הנה אברין ופדרין שפקעו מע"ג המזבח שמחזירין עד חצי הלילה ופסולה בזר.

    ודחינן סוף עבודה דיממא הוא כלומר כבר העלום ע"ג המזבח ביום וזה סוף אותה העבודה הוא.

    והנה תרומת הדשן שהיא בלילה ופסולה בזר תחלת עבודה דיממא היא דא"ר יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קדש מתחלת עבודה. ואמאי לא דחי אימ' שכבר קדש מתחלה לעבודה כמו שדחה בתחלת הפרק. נאמר לפי שלא עמד אלא א' איבעית אימא לעולם עבודת יום היא מעיקרא סבור זו השנויא דשני ועלתה בקושי'. ותריצנא להא דר"י הכי זר שסידר שני גזירין חייב הואיל ועבודת יום היא.

    אלא מעתה כיון שעבודת יום תיבעי פייס אשתמיטתיה הא דתניא כו'.

    למימרא דעבודת יום בעיא פייס עבודת לילה לא והרי אברים ופדרים דעבודת לילה הוא. ותניא כשם שמפיסין לו לתמיד שחרית כך מפיסין לו ערבית.

    ואע"ג דאוקימנא בשבת הואיל ומשמרות מתחלפות בשבת מיהא מפיסין ואפי' למ"ד אין מפיסין לא אמר אלא אין מפיסין בפ"ע. אלא הם שזכו בכלל הפייס של תמיד של שחר הן הן הזוכין בתמיד של בין הערבים ואפילו באברים ופדרים שעבודה אחת היא מ"מ בפייס [היה] הן הזוכים בתמיד של בין הערבים הן הזוכין בהחזרת אברים ופדרים כי עבודה אחת היא ודחינן ההיא סוף עבודה דיממא היא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 27b · Sefaria

    Ritva

    כיצד הוא עושה פי׳ להכשיר המערכה מיהת דאלו במיתה כבר נתחייב ופרכי׳ מאי אהני להכשר מערכה אם הוא עצמו סודרה:

    וכי יש לך עבודה כשרה בלילה ופסולה. פי׳ ופסול׳ כולי האי לחייב עליה מיתה גבי זר דאלו לאיפסולי ליכא מאן דפליג דהא כתיב בה כהן בהדיא דכתיב צו את אהרן היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה אלא ודאי כדאמר׳ דעל חיוב מיתה הוא דמתמה דמשמע ליה דכיון דכשרה בלילה ליכא למחשבה עבודה כולי האי לחייב מיתה ואע״ג דגבי הזר הקרב יומת לא כתיב יום כיון דעיקר קרבנות אינו אלא ביום כדכתיב ביום צוותו את בני וגו':

    והרי תרומת הדשן פי׳ ולוי מחייב עליה מיתה ואפי׳ לרב נמי הוה מחייב אי לאו דכתיב עבודת מתנה ולא עבודת סילוק למעוטה ופרקי׳ תחלת עבודה דיממא פי׳ וכיון דכן עבודת יום חשיבא. וא״ת והלא תרומת הדשן קודמת לסדור מערכה והיכי הויא תרומת הדשן עבודת יום וסדור מערכה עבודת לילה וי״ל דשאני סדור מערכה שפעמים רבים צריך לסדר המערכה בלילה כשכבו הגחלים לצורך עבודת לילה ממש מה שאין כן בתרומת הדשן שאינו נעשה לעולם אלא לצורך עבודת היום ובהתחלתו שנתנה לו תורה בוקר לבקרו:

    שכבר קדש מתחלת עבודה פי׳ אלמא עבודת יום היא והא דלא משני דה״ק שכבר קדש מתחלה לעבודה כדמתרצי׳ בריש פירקי משום דההוא שינויא דחיקא הוא וליתיה אלא ללישנא קמא כדכתיב׳ התם:

    אלא מעתה תיבעי פייס פרש״י ז״ל כיון דעבודת יום שחייבין עליה מיתה תיבעי פייס ועיקר פירכא משום חיוב מיתה הוא ועלה קאמר אלא מעתה דמשמע לפי דבריך דאלו משום דהויא עבודת יום הא מסתמא כולהו מודו בה וכדכתיב׳ בה ובער עליה עצים בבוקר בבוקר:

    אשתמיטתיה הא דתניא מי שזכה וכו׳ ולא ניחא לן לשנויי השתא כדמשנינן לקמן דהא פריך פייסו לה בפני עצמה דלישנא דתיבעי פייס לא משמע הכין השתא:

    משום מעשה שהיה ובדין הוא דמצי לשנויי כדלעיל דתחלת עבודה דיממא הוא אלא דהא עדיפא ליה אבל לעיל דלא מצי לשנויי כי הכא תריץ דתחלת עבודה דיממא הוא:

    שאני שחיטה דתחלת עבודה דיממא פי׳ ואע״ג דכשרה בזר כיון דתחלת כל העבודות היא וביום ראויה היא לעשות לה פייס כשהיא בכהן וא״ת ואמאי לא פריך והרי דישון מזבח הפנימי ומנורה והולכת איברים לכבש דאין זר חייב עליהן מיתה כדאיתא לעיל בפלוגתא דרב ולוי ואפילו הכי בעו פייס וי״ל דמצי מדחי ליה דשאני דישון מזבח שהיא תחלה לעבודת קטורת ודישון מנורה תחלת לעבודת נרות ועבודת פנים והולכת איברים לכבש תחלת ההקטרה:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 27b · Sefaria

    Meiri

    וזר שסידר את המערכה אע"פ שאינו כשר בה יש בו תקנה והוא שיהא פורקה אף הוא בעצמו או זר אחר ויהא כהן חוזר וסודרה ומה שאמרו כאן שאם קדש לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש ושהזוכה בתרומת הדשן זוכה בסידור המערכה ושני גזירין כבר ביארנו הכל למעלה:

    התמידין צריכין מערכה מחודשת בכל יום ולהדליק בה אש אבל שאר קרבנות כל שעצי המזבח ודליקה שבהן מספקת להן אין צריך לחדש בהן מערכה וסידור מערכה כשרה אף בלילה שאף היא תחלת עבודת היום אבל שני גזירין טעונין יום אלא שאם הונחו בלילה יש להם תקנה בפריקה ויחזור ויסדיר אבל השחיטה טעונה יום ר"ל עמוד השחר דכתי' ביום זבחכם יאכל וכמו שאמרו אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה ואם נשחט מקודם נפסל: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    Meiri on Yoma 27b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הוי אומר וכו' ואמר מר העולה עולה ראשונה וכו' עצים ואש דכתיבי בבן בקר לאו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה למימרא וכו' והדר פריך מתרומת הדשן אי ס"ל כרב דלא כו' בירושלמי יש זר שתרם ר' יוחנן כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה אין זר חייב כו' ודישון מנורה תחלת הדלקה היא וכו' עכ"ל כצ"ל צ"ע ומה בכך דהוי תחלת הדלקה כיון דהדלקה גופא אין זר חייב עליה מיתה דהכי מסיק לעיל הדליק זר ליחייב הדלקה לאו עבודה היא ודו"ק:

    בד"ה איכא כו' אטו כל כי האי גוונא כו' וגמר עבודת עיכול אברים כו' וסידור ב' גזירי עצים לא הויא אלא ביממא כו' ומשני סוף עבודה כו' עכ"ל כצ"ל וק"ק דמשמע להאי לישנא סבר ר"י דסידור ב' גזרי עצים עבודת לילה הוא כדמייתי סייעתא אף אנן נמי תנינא כו' וא"כ אמאי לא קאמר בפשיטות דסדר מערכה לא הויא עבודה תמה כיון דיש אחריה עבודה בלילה סדור ב' גזרי עצים ויש ליישב ודו"ק:

    בא"ד דחשיבא עבודה לר' יוחנן גופיה אליבא דת"ק כו' כל זה מאיכא דאמרי דלעיל איכא דאמרי לישנא כו' כיון דחשובה כ"כ יפיסו לה כו' דקא פריך למימרא דעבודה תמה כו' דזמנין שנעשה בלילה יש אחריהן כו' מת"י כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 27b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה למימרא דהא בירושלמי יש. תמוה לי דלמאי צ"ל דפרכינן אי ס"ל לר"י כרב. הא כפשוטו ניחא דפרכינן לרבא דס"ל דפייס תלי בחיוב זר א"כ לרב דבהרמה אין זר חייב עליה אמאי יהיה פייס ומה בכך דר"י לא ס"ל כרב מ"מ ק' לרב למה היה פייס. גם תמוה לי על תירוצם לל"ק מ"מ יקשה איך אמר ר"י דזר שתרם חייב הא הוי עבודת לילה וצ"ע:

    ד"ה איכא דאמרי כו' כ"ש סידור מערכה דהוא בליליא דוקא דעבודה תמה היא. ע"ל דף לג ע"א תד"ה אביי:

    Gilyon HaShas on Yoma 27b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה למימרא כו' דהא בירושלמי כו' דפריך ללישנא קמא קשה לי על תירוצם, דמ"מ יקשה על שנויי דהתם משום מעשה שהיה דמ"מ איך אמרינן דדוקא על עבודת היום זר חייב מיתה עליו, הא הרמת דשן דהוי עבודת לילה, ואעפ"כ סובר ר' יוחנן בירושלמי דזר חייב מיתה עליו. וע"כ נראה לי דקושייתם לא קשה כלל, משום דמ"מ פרכינן שפיר על הברייתא דת"כ דרב לעיל, דבהרמת דשן ליכא מיתה ואעפ"כ הי' פייס לה דלא מצינו פלוגתא בזה, ונסתר הכלל דפייס הוא רק בעבודה שזר חייב עליו מיתה:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 27b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 27, Amud Bet, about 212 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “הוי אומר זה טלה.…”

    2. Segment 224 words

      Opens “א"ר אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר…”

      Named: רבי יוחנן.

    3. Segment 312 words

      Opens “מתקיף לה ר' זירא: וכי יש לך…”

    4. Segment 48 words

      Opens “ולא? והרי אברים ופדרים? סוף עבודה דיממא…”

    5. Segment 525 words

      Opens “והרי תרומת הדשן! תחלת עבודה דיממא היא.…”

    6. Segment 640 words

      Opens “אלא, כי איתמר הכי איתמר: א"ר אסי…”

      Named: רבא.

    7. Segment 723 words

      Opens “למימרא דעבודת יום בעיא פייס עבודת לילה…”

    8. Segment 824 words

      Opens “למימרא דעבודת יום ושזר חייב עליה מיתה…”

    9. Segment 927 words

      Opens “אמר מר זוטרא, ואיתימא רב אשי, והא…”

      Named: רב אשי.

    10. Segment 1011 words

      Opens “הך דלית לה תקנתא קתני, הך דאית…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “וא"ד מתקיף לה רבי זירא: וכי יש…”

      Named: רבי זירא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 27b · Segment 5 — “והרי תרומת הדשן!

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 27b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026