Talmud Builders

    Yoma 41b

    Back to index

    English translation — Yoma 41b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1what can be said? According to this opinion, there is no inherent difficulty in the baraita that requires interpreting it as Rav Sheshet explained; read simply, it appears to contradict Rav Ḥisda’s ruling. The Gemara answers: The baraita should be emended: Do not say that the baraita says: If afterward he said. Rather, say that the baraita says: If afterward he took, i.e., purchased and consecrated the bird pair, and said.

    2The Gemara asks: How can the baraita be referring to a case where he had taken the birds for his offering? If so, the next statement in the baraita : He adds more money and brings his obligation of an animal sin-offering from the money set aside for his sin-offering, what does it mean? If he had taken them, then clearly he is not holding onto money with which to purchase them.

    3The Gemara suggests a solution: That statement in the baraita is referring to a case in which he redeemed the bird by transferring its sanctity to money that can then be used toward the purchase of an animal. The Gemara rejects this possibility: But there is no redemption for a bird, so this could not possibly be the case of the baraita .

    4Rav Pappa said: That statement in the baraita is referring to a case where he took only one bird. As such, the baraita means: If he purchased the bird for his burnt-offering, then he should add more money and bring his obligation of an animal sin-offering from the money he had intended to use to purchase the second bird for his sin-offering. And this bird, which was purchased for his burnt-offering, goes toward a free-will offering. However, if he purchased the bird for his sin-offering, then he cannot add more money and bring his obligation of an animal sin-offering from the money he had intended to use to purchase the second bird for his burnt-offering. And this bird, which was purchased for his sin-offering, goes to its death, i.e., it is left to die, as is the halakha of a sin-offering whose owner has achieved atonement with another offering.

    5The Gemara proceeds to examine the dispute cited above. Returning to the matter itself, Rabbi Elazar said that Rabbi Hoshaya said: A wealthy person who ritually impurifies the Temple, and brings the offering that a poor person is required to bring, i.e., a bird pair, he does not fulfill his obligation. Rabbi Ḥaga said that Rabbi Hoshaya said: He does fulfill his obligation.

    6The Gemara raises an objection from a mishna: A poor leper who brings the offering that a wealthy person is required to bring fulfills his obligation. A wealthy person who brings the offering that a poor person is required to bring does not fulfill his obligation. The Gemara answers: It is different there, in the case of leper, as it is written: “This shall be the law of the leper on the day of his purification” (Leviticus 14:2). The word “this” serves to emphasize that the details of the purification process must be carried out without any deviation.

    7The Gemara asks: If so, if any deviation is unacceptable, then in the case of the first clause, in which a poor leper brings the offering that a wealthy person is required to bring, he should also not fulfill his obligation. The Gemara answers: The Merciful One includes that case by stating: “The law of” (Leviticus 14:2). As it was taught in a baraita : “The law of” was stated in order to include a poor leper who brought the offering that a wealthy person is required to bring. One might have thought that even a wealthy person who brought the offering that a poor person is required to bring also fulfills his obligation. Therefore, the verse states “this” to indicate that the wealthy person may not deviate from what is required of him.

    8The Gemara asks: And let us derive the halakha for the parallel case of a sliding-scale offering from the halakha with regard to the offering of leper. Consequently, in the case of a sliding-scale offering, if a wealthy person brings the offering that a poor person is required to bring, he does fulfill his obligation, contrary to Rabbi Ḥaga’s opinion. The Gemara answers: With regard to a sliding-scale offering, the Merciful One excludes the validity of such an offering by stating: “If he be poor” (Leviticus 14:21). The word “he” serves to emphasize that the offering required for a poor person is valid only for him.

    9MISHNA: The High Priest tied a strip of crimson wool upon the head of the scapegoat and positioned the goat opposite the place from which it was dispatched, i.e., near the gate through which it was taken; and the same was done to the goat that was to be slaughtered, opposite the place of its slaughter.

    10He comes and stands next to his bull a second time, and places his two hands upon it, and confesses. And this is what he would say: Please God, I have sinned, I have done wrong, and I have rebelled before You, I and my family and the children of Aaron, your sacred people. Please God, grant atonement, please, for the sins, and for the wrongs, and for the rebellions that I have sinned, and done wrong, and rebelled before You, I, and my family, and the children of Aaron, your sacred people, as it is written in the Torah of Moses, your servant: “For on this day atonement shall be made for you to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord” (Leviticus 16:30). And they, the priests and the people in the Temple courtyard, respond after him upon hearing the name of God: Blessed be the name of His glorious kingdom forever and all time.

    11GEMARA: A dilemma was raised before them: The mishna teaches two halakhot with regard to the scapegoat: A strip of crimson is tied to it, and it is positioned opposite the place from which it will be dispatched. When the mishna continues: And the same is done to the slaughtered one opposite its place of slaughter, is it referring to the tying of a strip of crimson, and it is teaching that a strip is also tied on the goat being sacrificed around the place of its slaughter, i.e., its neck? Or, is it referring to the positioning of the goat, and it is teaching that the goat being sacrificed should be stood opposite the place where it will be slaughtered?

    12Come and hear a resolution from a baraita that Rav Yosef taught: He ties a strip of crimson to the head of the scapegoat and positions it opposite the place from which it will be sent; and the same is done to the slaughtered one, opposite its place of slaughter. This is done for two reasons: So that each goat, i.e., the goat for God and the goat for Azazel, cannot become mixed up with the other one, and so that the goats cannot become mixed up with other goats.

    13The Gemara explains the proof from the baraita . Granted, if you say that the baraita is referring to tying, it works out well. Since both goats have a strip tied to them and to different places upon them, they will always be distinguishable both from one another and also from any other animals. But, if you say that it is referring to positioning the goat being sacrificed, but no strip of crimson is tied to it, granted, each one cannot be mixed up with its counterpart, since this one, the goat to be sent away, has a strip of crimson tied to it, and that one, the goat being sacrificed, does not have a strip of crimson tied to it. However, the goat being sacrificed could still be mixed up with other animals, since it has no strip tied to it. Rather, must one not conclude from the baraita that it is referring to tying? The Gemara confirms: Indeed, learn from it that it is so.

    14The Gemara discusses halakhot pertaining to the strip of crimson wool: Rabbi Yitzḥak said: I heard a teaching that there is a distinction between two strips of crimson, one of the red heifer and one of the scapegoat. One of them requires a minimum amount, and one does not require a minimum amount. But I do not know to which of them the requirement to have a minimum amount pertains.

    15Rav Yosef said: Let us see and examine the matter. It is logical that since the strip of the scapegoat, which requires division, it requires a minimum amount to be able to achieve this. Before the goat descends into Azazel, the strip is cut into two; half of it is tied between the goat’s horns and half of it is tied to a nearby rock. However, the crimson strip of the heifer does not require division, therefore it does not require a minimum amount.

    16Rami bar Ḥama strongly objects to this: The strip of the heifer also requires a minimum amount because it needs to have weight, in order to be heavy enough to fall into the heart of the fire in which the heifer is being burned (see Numbers 19:6). Rava said to him: The requirement for the strip to have weight is the subject of a dispute between tanna’im , and Rav Yosef holds in accordance with the opinion that it does not need to have weight.

    17The Gemara asks: Is it true that the strip of the red heifer does not require division? Abaye raised an objection to this from a mishna in tractate Para : How does he perform the burning of the items that are burned together with the red heifer? He wraps the cedar wood and the hyssop with the remnants of the strip of crimson and casts them into the fire in which the heifer is being burnt. The reference to the remnant of the strip of crimson indicates that only part is burned. This suggests that it also requires division. The Gemara answers: Emend the mishna in tractate Para . Instead of saying: The remnants of the strip, say: It was done with the tail end of the strip of crimson.

    18The Torah requires that as part of the preparation of the ashes of the red heifer, cedar wood, hyssop, and a strip of crimson be cast “into the midst of the burning of the heifer” (Number 19:6). The Gemara discusses what happens if these items burn before actually reaching the burning mass of the heifer: Rabbi Ḥanin said that Rav said: If the cedar wood and the strip of crimson were caught by the flame of the burning heifer, and they burned in the air before coming into contact with the mass of the heifer itself, it is valid. The Gemara raises an objection from a baraita : If the strip of crimson was singed before reaching the heart of fire, he brings another strip and sanctifies it by ensuring it burns together with the mass of the heifer.

    19Abaye said: This is not difficult: Here, the baraita is dealing with a case in which the flame blazes high. Since the strip was still a significant distance from the burning mass, its burning is invalid. There, Rabbi Ḥanin is dealing with a case in which the flame blazes low, in close proximity to the mass of the heifer. Therefore, it is considered to have been burned together with it and is valid.

    20Rava said: The baraita and Rabbi Ḥanin’s ruling follow different opinions with regard to whether the strip of crimson needs to have weight. The baraita assumes the items must reach the heart of the fire; therefore, they must have weight. Rabbi Ḥanin assumes the items don’t need to reach the heart of the fire; therefore, they do not need to have weight. The issue of whether the strip of crimson needs to have weight is a dispute between tanna’im , as it was taught in a baraita : Why does he wrap the cedar wood and the hyssop together using the strip of crimson? So that they will all be in a single bundle and burn simultaneously, as implied by the fact the Torah mentions all three together; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: So that they will have weight and fall into the burning heifer.

    21When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said in the name of Rabbi Yoḥanan: I heard a teaching that there is a distinction between three strips of crimson: One of the red heifer, and one of the scapegoat, and one of the leper. One of them must have the weight of ten zuz ; and one of them must have the weight of two sela , which is eight zuz ; and one of them must have the weight of a shekel, which is two zuz , but I cannot explain which is which.

    22When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he explained in the name of Rabbi Yonatan which weight each item requires, as follows:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מאי איכא למימרוהא הכא לאו בשעת לקיחה ולאו שעת עשייה הוא וקבע ליה:

    לא תימא ואחר כך אמר אלא ואח"כ לקח ואמרזו לחטאת וזו לעולה דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי שכחה ומיחלף להו בין ואחר כך לקח לואחר כך אמר:

    ופרכינן לקחאם כן מוסיף ומביא חובתו בהמה מדמי חטאתו מאי ניהו הרי אינו מעות שכבר לקח העוף:

    דפריק ליהומוציאו לחולין ומוסיף מביתו וקונה מן המעות בהמה:

    והא אין פדיון לעוףדהכי תנן במסכת מנחות (דף ק:) אבל העופות והלבונה והכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בבהמה:

    כגון [שלקח] פרידה אחתגוזל אחד לקח מן הצבורין דמעות והכי קאמר תנא אי עולה זבן הני מעות דקיימי חטאת נינהו ומוסיף עליהן ומביא חובתו והאי עולה דזבן אזלא לנדבה:

    אי חטאת זבןהוקבעו מעות צבור השני לעולה על ידי לקיחה זו ואין מוסיף עליהן ומביא מהן חובתו אלא מביא מן המעות עולת נדבה והחטאת שלקח תמות ומביתו יביא מעות ויקח בהמה:

    שאני מצורעדכתיב (ויקרא י״ד:ב׳) זאת תהיה תורת המצורע ולא אחרת:

    רישא נמיעני שהביא קרבן עשיר:

    התם הא רבי רחמנאתורה אחת לכל המצורעין כולן יוצאין בקרבן עשיר:

    והתניאבניחותא:

    ונילף מינהלטמא מקדש:

    ואם דל הואמיעוט הוא מצורע הוא דעשיר שהביא קרבן עני לא יצא אבל שאר חייבי קרבן עולה ויורד לא:

    מתני' כנגד בית שילוחוכנגד שער שהוציאוהו בו:

    ולנשחטמפרש בגמרא:

    גמ' אקשירה קאידקושר לו לשון כנגד צוארו:

    או אהעמדה קאיוהכי קאמר ואת שעיר החטאת העומד לשחיטה מעמיד כנגד מקום בית שחיטתו:

    שפירדתו לא מערבי אהדדי שזה קשור בראשו וזה בצוארו ולא באחרים שאלו קשור עליהן לשון ושל אחרים אינו קשור:

    אלא אי אמרתולנשחט אהעמדה הוא דקאי ומשום דקשירת שעיר המשתלח לחודיה קאמר שלא יתערבו זה בזה ולא באחרים בשלמא במשתלח לא מיערב שעיר הפנימי דהאי קשיר ביה והאי לא קשיר ביה אלא באחריני אמאי לא מיערב שעיר הפנימי הא שעיר פנימי ואחרים אין לשון קשור עליהם:

    שתי לשונות שמעתיעל שתי לשונות של זהורית שמעתי חילוק ביניהם אחת של פרה אדומה שכתוב בה (במדבר י״ט:ו׳) ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

    אחת צריכה שיעורושיעורה מפרש לקמן:

    ואחת אין צריכה שיעורשכשירה בכל שהוא:

    דבעי חלוקהכדתנן לקמן (יומא דף סז.) מה היה עושה המשלח את השעיר חולק לשון זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין קרניו:

    בעי כובדשתהא כבידה ותפול לתוך עומק האור כדכתיב (שם) אל תוך שרפת הפרה:

    תנאי היאלקמן בשמעתין:

    כיצד הוא עושהבמסכת פרה (פ"ג משנה יא) תנן לה:

    כורכןלעץ ארז ואזוב:

    [בשירי הלשוןמדקתני שירי מכלל דאיכא תו]:

    בזנב הלשוןסרוקה במסרק ונעשית קצרה לראש האחד כמין זנב:

    שקלטתן שלהבתולא נפלו לתוך שריפת הפרה אלא נתהבהבו באויר:

    ומקדשכלומר ונותן שם. כל מעשה פרה קרי לה קידוש:

    בקולחתאש שיש עליה עמוד שלהבת זקוף למעלה כקלח של עשב גבוה צריך להביא אחר והא דאמר רבי חנין כשירה בנכפפת אש ששלהבת נמוכה וכפופה וסמוכה לגחלתה וקרינן ביה אל תוך:

    שיהיו כולן באגודה אחתדבעינן שיהו נלקחין בבת אחת דכתיב ולקח עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

    ואחת של מצורעדכתיב ביה נמי ושני תולעת ואזוב:

    ואין לי לפרשואיני יודע לפרש איזו גדולה ואיזו קטנה ואיזו בינונית:

    יומא 41 עמוד ב

    1מאי איכא למימר? לא תימא: ואח"כ אמר, אלא אימא: ואחר כך לקח ואמר.

    2לקח, מוסיף ומביא חובתו מאי ניהו?!

    3דפריק ליה. והא אין פדיון לעוף!

    4אמר רב פפא: כגון שלקח פרידה אחת, אי עולה זבן מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו, והאי עולה אזלא לנדבה. אי חטאת זבן אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו, והאי חטאת אזלא למיתה.

    5גופא. א"ר אלעזר א"ר הושעיא: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא. ורבי חגא א"ר הושעיא: יצא.

    6מיתיבי: מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא, עשיר שהביא קרבן עני לא יצא. שאני התם, דכתיב: ״(ויקרא יד״, ב) ״זאת״.

    7אי הכי, רישא נמי! הא רבי רחמנא ״תורת״, והתניא: ״תורת״, לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר. יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני ת"ל ״זאת״.

    8ונילף מינה! מיעט רחמנא (ויקרא יד, כא) ״ואם דל הוא״.

    Mishna

    9קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, והעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו.

    10בא לו אצל פרו שניה, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה, וכך היה אומר: אנא השם! (חטאתי עויתי ופשעתי) [ועויתי פשעתי חטאתי] לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך. אנא השם! כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך: (ויקרא טז, ל) ״כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו״, והן עונין אחריו: ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״.

    Gemara

    11איבעיא להו: ״ולנשחט״ אקשירה קאי, או אהעמדה קאי?

    12ת"ש דתני רב יוסף: קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח, והעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו, שלא יתערב זה בזה, ולא יתערב באחרים.

    13אי אמרת בשלמא אקשירה קאי שפיר. אלא אי אמרת אהעמדה קאי, נהי דבחבריה לא מיערב, דהאי קטיר ביה והאי לא קטיר ביה, באחריני מיהת מיערב! אלא לאו, שמע מינה אקשירה קאי. שמע מינה.

    14א"ר יצחק: שתי לשונות שמעתי, אחת של פרה, ואחת של שעיר המשתלח. אחת צריכה שיעור, ואחת אינה צריכה שיעור. ולא ידענא הי מינייהו.

    15אמר רב יוסף, ניחזי אנן: של שעיר המשתלח דבעי חלוקה בעי שיעור, ושל פרה דלא בעי חלוקה לא בעי שיעור.

    16מתקיף לה רמי בר חמא: דפרה נמי בעי כובד! א"ל רבא: כובד תנאי היא.

    17ודפרה לא בעי חלוקה?! איתיביה אביי: כיצד הוא עושה, כורכן בשירי לשון! אימא, בזנב לשון.

    18א"ר חנין אמר רב: עץ ארז ושני תולעת שקלטתן שלהבת כשרה. מיתיבי: נתהבהב הלשון מביא לשון אחר ומקדש!

    19אמר אביי, ל"ק כאן בקולחת, כאן בנכפפת.

    20רבא אומר: כובד תנאי היא. דתניא: למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה אחת, דברי רבי. רבי אלעזר בר' שמעון אומר: כדי שיהא בהן כובד, ויפלו לתוך שריפת הפרה.

    21כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שלש לשונות שמעתי, אחת של פרה, ואחת של שעיר המשתלח, ואחת של מצורע. אחת משקל עשרה זוז, ואחת משקל שני סלעים, ואחת משקל שקל, ואין לי לפרש.

    22כי אתא רבין, פירשה משמיה דרבי יונתן,׃

    Tosafot

    והאי עולה אזלא לנדבהלאו לנדבת צבור קאמר לקיץ המזבח דהאמר בפ"ק דשבועות (דף יב:) דאין מקיצין בעולת העוף אלא לנדבת יחיד קאמר מיהו הלשון קשה דקאמר אזלא לנדבה דבכל דוכתא אמרינן לנדבה היינו לשופרות לנדבת צבור וי"ל הא דאין מקיצין בעולת העוף היינו דאין לוקח לכתחילה מן המעות של הנדבה עופות להקיץ אבל אי מתרמי ממילא כי הכא מקיצין בו אבל קשה אמאי לא מייתי ליה עולת יחיד כי ההיא דתנן בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע (דף כד.) האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה והפר לה בעלה וכו' עד החטאת תמות העולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים וי"ל שאני התם כיון דכבר הפרישה כל קרבנותיה הוקבעו לה לשמה אבל הכא דלא לקח כל קרבנותיו לא הוקבע לו להכי אזלא לנדבת צבור אי נמי נ"ל דהכא קאמר סתמא אזלא לנדבה ולא קאמר תקרב עולה כדקאמר התם לפי שאין נפקותא בדבר ואין חילוק בין עולת העוף הבאה בשביל צורך לאותה שהיא באה נדבת צבור דאידי ואידי אין טעונין סמיכה ולא נסכים דעוף אין טעון נסכים ולא סמיכה אבל עולת בהמה שהיא באה בשביל יחיד טעונה נסכים משלו ואם היא קרבן אנשים טעון סמיכה וכשהיא באה נדבת צבור נסכיה קריבין משל צבור ואין טעון סמיכה ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו כשהיא באה בשביל יחיד אבל כשבאה נדבת צבור עבודתה ועורה לאנשי משמר הכי מפורש בתמורה בפרק ואלו קדשים (דף כ:) ואף על גב דאיכא נפקותא לענין עבודתה שמקריבה אפילו במשמר שאינו שלו כיון דאם אין כהן לא נפקא מיניה מידי קאמר סתמא אזלא לנדבה:

    שלש לשונותהא דלא נקט נמי של שעיר הפנימי נ"ל משום דההיא לא הוה אלא כדי שלא יתערב לא הוה לה שיעור כלל אבל הני כיון דיש בהן צורך הוה להו שיעור וזה של שעיר המשתלח היה בו צורך לידע אם הלבין כדכתיב כשלג ילבינו (ישעיהו א):

    כי אתא רבין פירשה משמיה דר' יונתן של פרה משקל י' סלעיםמשום כובד אע"ג דר' יונתן לא חייש לכובד כדאמר רבא תנאי היא דלר' יונתן לית ליה כובד שמא רבין ס"ל כשינויא דאביי דאמר כאן בקולחת כאן בנכפפת ואפי' לספרים דגרסי כי אתא רבין פירשה משמיה דר' יוחנן צריך לתרץ כן דמ"מ אליבא דר' יונתן פירשה דאיהו אמר ג' לשונות שמעתי אי נמי י"ל ג' לשונות שמעתי דקאמר אליבא למאן דאית ליה כובד ושמעתי קאמר וליה לא סבירא ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    גופא אמר רבי אלעזר א"ר הושעיא מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא ור' חגא א"ר יאשיה יצא.

    מיתיבי מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא תיובתא לר' חגא ופריק שני מצורע דכתיב ביה זאת תהיה כלומר זאת כמו שהוא עכשיו אם הוא עשיר לא יביא קרבן עני כמו שהוא כתוב לא תוסיף ולא תגרע.

    ואקשינן אי הכי רישא נמי והוא עני שהביא קרבן עשיר אמאי יצא קרי ביה זאת תהיה ועכשיו עני הוא ודחינן רבי רחמנא תורת כלומר תורת המצורע בג' בהמות ב' כבשים וכבשה. והנה תניא כך דתניא תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא ת"ל זאת כלומר זאת לעשיר שלא יפחות העשיר מג' בהמות ואקשינן וגילף ר' חגא מינה כי כל עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ופריק ר' חגא שני מצורע דמיעט רחמנא ואם דל הוא כלומר המצורע אם הוא דל יביא בדלות ואם הוא עשיר (לאו זה לבדו). אבל שאר אפילו עשיר שהביא קרבן עני יצא דתניא [בתו"כ בפ' מצורע] ואם דל הוא שומע אני דל ממה שהיה עשיר בן ק' מנה ונעשה עכשיו בן נ' מנה ת"ל ואין ידו משגת או ואין ידו משגת יש לו ואינו מוצ' ליקח ת"ל ואם דל הוא הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו לפיכך אמרנו שבא ואם דל [הוא] שהוא כתו' במצורע להוציא שאר חייבין שאפילו אינו דל והביא קרבן עני יצא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 41b

    Yoma 41b. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 451 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מאי איכא למימר והא הכא לאו בשעת לקיחה ולאו שעת עשייה הוא וקבע ליה:

    לא תימא ואחר כך אמר אלא ואח"כ לקח ואמר זו לחטאת וזו לעולה דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי שכחה ומיחלף להו בין ואחר כך לקח לואחר כך אמר:

    ופרכינן לקח אם כן מוסיף ומביא חובתו בהמה מדמי חטאתו מאי ניהו הרי אינו מעות שכבר לקח העוף:

    דפריק ליה ומוציאו לחולין ומוסיף מביתו וקונה מן המעות בהמה:

    והא אין פדיון לעוף דהכי תנן במסכת מנחות (דף ק:) אבל העופות והלבונה והכלי שרת אין להם פדיון שלא נאמר אלא בבהמה:

    כגון [שלקח] פרידה אחת גוזל אחד לקח מן הצבורין דמעות והכי קאמר תנא אי עולה זבן הני מעות דקיימי חטאת נינהו ומוסיף עליהן ומביא חובתו והאי עולה דזבן אזלא לנדבה:

    אי חטאת זבן הוקבעו מעות צבור השני לעולה על ידי לקיחה זו ואין מוסיף עליהן ומביא מהן חובתו אלא מביא מן המעות עולת נדבה והחטאת שלקח תמות ומביתו יביא מעות ויקח בהמה:

    שאני מצורע דכתיב (ויקרא י״ד:ב׳) זאת תהיה תורת המצורע ולא אחרת:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 41b · Sefaria

    Tosafot

    והאי עולה אזלא לנדבה לאו לנדבת צבור קאמר לקיץ המזבח דהאמר בפ"ק דשבועות (דף יב:) דאין מקיצין בעולת העוף אלא לנדבת יחיד קאמר מיהו הלשון קשה דקאמר אזלא לנדבה דבכל דוכתא אמרינן לנדבה היינו לשופרות לנדבת צבור וי"ל הא דאין מקיצין בעולת העוף היינו דאין לוקח לכתחילה מן המעות של הנדבה עופות להקיץ אבל אי מתרמי ממילא כי הכא מקיצין בו אבל קשה אמאי לא מייתי ליה עולת יחיד כי ההיא דתנן בנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר ושמע (דף כד.) האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה והפר לה בעלה וכו' עד החטאת תמות העולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים וי"ל שאני התם כיון דכבר הפרישה כל קרבנותיה הוקבעו לה לשמה אבל הכא דלא לקח כל קרבנותיו לא הוקבע לו להכי אזלא לנדבת צבור אי נמי נ"ל דהכא קאמר סתמא אזלא לנדבה ולא קאמר תקרב עולה כדקאמר התם לפי שאין נפקותא בדבר ואין חילוק בין עולת העוף הבאה בשביל צורך לאותה שהיא באה נדבת צבור דאידי ואידי אין טעונין סמיכה ולא נסכים דעוף אין טעון נסכים ולא סמיכה אבל עולת בהמה שהיא באה בשביל יחיד טעונה נסכים משלו ואם היא קרבן אנשים טעון סמיכה וכשהיא באה נדבת צבור נסכיה קריבין משל צבור ואין טעון סמיכה ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו כשהיא באה בשביל יחיד אבל כשבאה נדבת צבור עבודתה ועורה לאנשי משמר הכי מפורש בתמורה בפרק ואלו קדשים (דף כ:) ואף על גב דאיכא נפקותא לענין עבודתה שמקריבה אפילו במשמר שאינו שלו כיון דאם אין כהן לא נפקא מיניה מידי קאמר סתמא אזלא לנדבה:

    שלש לשונות הא דלא נקט נמי של שעיר הפנימי נ"ל משום דההיא לא הוה אלא כדי שלא יתערב לא הוה לה שיעור כלל אבל הני כיון דיש בהן צורך הוה להו שיעור וזה של שעיר המשתלח היה בו צורך לידע אם הלבין כדכתיב כשלג ילבינו (ישעיהו א):

    כי אתא רבין פירשה משמיה דר' יונתן של פרה משקל י' סלעים משום כובד אע"ג דר' יונתן לא חייש לכובד כדאמר רבא תנאי היא דלר' יונתן לית ליה כובד שמא רבין ס"ל כשינויא דאביי דאמר כאן בקולחת כאן בנכפפת ואפי' לספרים דגרסי כי אתא רבין פירשה משמיה דר' יוחנן צריך לתרץ כן דמ"מ אליבא דר' יונתן פירשה דאיהו אמר ג' לשונות שמעתי אי נמי י"ל ג' לשונות שמעתי דקאמר אליבא למאן דאית ליה כובד ושמעתי קאמר וליה לא סבירא ליה:

    Tosafot on Yoma 41b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    גופא אמר רבי אלעזר א"ר הושעיא מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני לא יצא ור' חגא א"ר יאשיה יצא.

    מיתיבי מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא תיובתא לר' חגא ופריק שני מצורע דכתיב ביה זאת תהיה כלומר זאת כמו שהוא עכשיו אם הוא עשיר לא יביא קרבן עני כמו שהוא כתוב לא תוסיף ולא תגרע.

    ואקשינן אי הכי רישא נמי והוא עני שהביא קרבן עשיר אמאי יצא קרי ביה זאת תהיה ועכשיו עני הוא ודחינן רבי רחמנא תורת כלומר תורת המצורע בג' בהמות ב' כבשים וכבשה. והנה תניא כך דתניא תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא ת"ל זאת כלומר זאת לעשיר שלא יפחות העשיר מג' בהמות ואקשינן וגילף ר' חגא מינה כי כל עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ופריק ר' חגא שני מצורע דמיעט רחמנא ואם דל הוא כלומר המצורע אם הוא דל יביא בדלות ואם הוא עשיר (לאו זה לבדו). אבל שאר אפילו עשיר שהביא קרבן עני יצא דתניא [בתו"כ בפ' מצורע] ואם דל הוא שומע אני דל ממה שהיה עשיר בן ק' מנה ונעשה עכשיו בן נ' מנה ת"ל ואין ידו משגת או ואין ידו משגת יש לו ואינו מוצ' ליקח ת"ל ואם דל הוא הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו לפיכך אמרנו שבא ואם דל [הוא] שהוא כתו' במצורע להוציא שאר חייבין שאפילו אינו דל והביא קרבן עני יצא:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 41b · Sefaria

    Ritva

    אלא ואחר כך לקח ואמר פי׳ דמאי דקתני תנא ואחר כך אמר היינו שאמר אח״כ בשעת לקיחה:

    הא אין פדיון לעוף פרש״י ז״ל דאמרי׳ במנחות העופות והעצים והלבונה כלי שרת אין להם פדיון:

    והא חטאת היא ואזלה למיתה פי׳ ודמי עולה אזלי לנדבה ולא איצטריך תלמודא לפרושה כיון דהא אמרה מעיקרא:

    רבי רחמ׳ תורה פי׳ וליכא למי׳ מה ראית אימ׳ איפכא. דסברא הוא דנימא דעני שהביא קרבן עשיר יצא דהוי למעליותא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא דהוי לגריעותא:

    מתני׳ והעמידו כנגד בית שלוחו פי׳ ראשו למזרח שמוציאין אותו דרך שם בשעת שלוחו:

    אהעמדה קאי פי׳ שיהא ראשה כלפי עזרה. או אקשירה קאי פי׳ שיהא נקשר בצוארו שהוא מקום שחיטתו:

    באחריני מערב פי׳ בשעיר מוסף הנעשה בחוץ.

    של שעיר המשתלח דבעי חלוקה בעי שיעור פרש״י ז״ל דבעי חלוקה מדתנן לקמן במכילתין בשעת שלוחו נותן חציו על הסלע וחציו על קרניו: פי׳ לפירושו דמסתמא מזה הלשון שקושרו הוא עצמו שנינו לקמן דמחלקו והיינו דלא אדכרי׳ בשעיר המשתלח אלא לשון אחד. ויש שפירשו דבעי חלוקה שנותן חציו בשל שם וחציו בשל עזאזל דתרוייהו בעו קשירה כדאסקי׳ לעיל ופי׳ רש״י ז״ל הוא הנכון יותר:

    6 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 41b · Sefaria

    Meiri

    לשון של זהורית שהזכרנו בשעיר המשתלח צריך שיעור שהרי צריך היה לחלקו כמו שיתבאר בפרק (זה) [ששי] ס"ז א' שחציו קושר בסלע וחציו בין קרניו אבל אותו לשון שהיו מניחין בנשחט יראה שאינו צריך שיעור שהרי כל עצמו אינו בא אלא לסימן בעלמא וזה שלא הוזכר בסוגיא זו עם שאר לשונות של זהורית מפני שאין לו שום עיקר אלא סימן בעלמא אבל של שעיר [המשתלח] אע"פ שלא נכתב בהדיא הואיל והוא בא על רמז מחילה ע"ש אם יהיו חטאיכם כשנים הוצרך להזכירו ולדקדק בו ולהודיע שיש לו שיעור ושיעורו משקל שני סלעים:

    פרה אדומה אף היא יש בה לשון של זהורית שהרי כתיב בה ושני תולעת וכיצד היה עושה נוטל עץ ארז ואזוב [וכורכן] בלשון זה של זהורית שהוא שני התולעת ולא בכולו אלא בשיריו ולא שירים ממש שהרי לשון זה אינו צריך חלוקה אלא בזנב הלשון ר"ל שהיתה סרוקה במסרק ונעשה מתוך סרוקה ראשה האחד כמין זנב וטעם הכריכה כדי שיהיו שלשתן לאגודה אחת וטעם שאינו כורכן בכל הלשון כדי שיראו שלשתם ולא יהא השני מכסם מכל וכל וצריך שישליך את כל האגדה לתוך בטנה של פרה אחר שנקרע כריסה ושהוצת האור ברובה שאם השליכה קודם שהוצת האור ברבה או משנעשית הפרה אפר לא עשה כלום ומשהוצת האור ברובה אפילו לא נקרעה כריסה מחמת האור עדיין כל שנקרעה אפי' בידו או בכלי כשירה אבל קודם שהוצת אם קרעה הוא אינו כלום עד שיוצת ברובה ואי אפשר לקריעת בטנה מחמת האור עד שיוצת האור ברובה ויש מכשירים אפילו הושלכה תוך השריפה שלא בגופה ומ"מ למדת שכל שקלט השלהבת אגדה זו ונתהבהב שני התולעת שבה קודם שתפול לאור צריך להביא לשון אחר ולקדשו ולא סוף דבר כשהשלהבת נכפפת שקלטתה בחוץ ממקום שריפתה אלא אפי' היתה קולחת וזקופה כעמוד שמ"מ היא מכוונת למקום השריפה אינו כלום או כלך לדרך זו לא סוף דבר בקולחת שהעמוד גבוה למעלה ורחוק ממקום הפרה אלא אפי' נכפפת ונמוכה שהיא סמוכה למקום הפרה אינו כלום ולשון זה של פרה אף הוא צריך שיעור ושיעורה משקל עשרה זוז שהוא שני סלעים וחצי וגדולי המחברים כתבו משקל חמש סלעים ולא ידעתי למה וזה שנתרבה שיעורה משל חברותיה ר"ל משל שעיר המשתלח כמו שביארנו וממצורע כמו שנבאר לא מפני שנצטרך בה לכובד ר"ל שתהא כבדה עד שמתוך הכובד תהא נופלת בפתע לתוך השריפה כשהוא משליכה כדי שלא תתהבהב בשלהבת שהרי מכיון שכרוכה עם עץ ארז ואזוב דיה בכובד זה וכן לא מפני שתהא נכרכת יפה עם האחרים לעשות עמהן לאגודה אחת שאף בפחות משיעור זה אפשר בכך אלא כך היא הקבלה:

    המצורע אף הוא יש בו לשון של זהורית בטהרתו שהרי כתיב בו בפי' עץ ארז ואזוב ושני תולעת והאזוב והארז נכרכים בשני התולעת על הדרך שיתבאר במקומו ואף על פי כן שיעורו אינו אלא שקל שהוא משקל שני דינרים וכל השיעורין מן הקבלה נאמרו:

    Meiri on Yoma 41b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דפריק ליה ומוציאו לחולין ומוסיף כו' ובד"ה או אהעמדה כו' החטאת העומד לשחיטה כו' ובד"ה שפיר דתו לא מערבי אהדדי כו' ובד"ה שתי לשונות כו' ושני תולעת הס"ד ובד"ה כורכין לעץ ארז ואזוב ואח"כ מ"ה בשירי לשון מדקתני בשירי מכלל דאיכא תו הס"ד כצ"ל מפי' ישן:

    תוס' בד"ה שלש לשונות כו' אבל הני כיון דיש כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 41b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 41, Amud Bet, about 451 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “מאי איכא למימר? לא תימא: ואח"כ אמר,…”

    2. Segment 26 words

      Opens “לקח, מוסיף ומביא חובתו מאי ניהו?!…”

    3. Segment 36 words

      Opens “דפריק ליה. והא אין פדיון לעוף!…”

    4. Segment 432 words

      Opens “אמר רב פפא: כגון שלקח פרידה אחת,…”

      Named: רב פפא.

    5. Segment 518 words

      Opens “גופא. א"ר אלעזר א"ר הושעיא: מטמא מקדש…”

      Named: רבי חגא, רבן עני.

    6. Segment 620 words

      Opens “מיתיבי: מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא,…”

      Named: רבן עשיר, רבן עני.

    7. Segment 724 words

      Opens “אי הכי, רישא נמי! הא רבי רחמנא…”

      Named: רבי רחמנא, רבן עשיר, רבן עני.

    8. Segment 810 words

      Opens “ונילף מינה! מיעט רחמנא (ויקרא יד, כא)…”

    9. Segment 916 words

      Opens “מתני׳ קשר לשון של זהורית בראש שעיר…”

    10. Segment 1073 words

      Opens “בא לו אצל פרו שניה, וסומך שתי…”

    11. Segment 119 words

      Opens “גמ׳ איבעיא להו: ״ולנשחט״ אקשירה קאי, או…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “ת"ש דתני רב יוסף: קשר לשון של…”

      Named: רב יוסף, רב זה, רב באחרים.

    13. Segment 1333 words

      Opens “אי אמרת בשלמא אקשירה קאי שפיר. אלא…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “א"ר יצחק: שתי לשונות שמעתי, אחת של…”

    15. Segment 1520 words

      Opens “אמר רב יוסף, ניחזי אנן: של שעיר…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1614 words

      Opens “מתקיף לה רמי בר חמא: דפרה נמי…”

      Named: רבא.

    17. Segment 1715 words

      Opens “ודפרה לא בעי חלוקה?! איתיביה אביי: כיצד…”

      Named: אביי.

    18. Segment 1818 words

      Opens “א"ר חנין אמר רב: עץ ארז ושני…”

    19. Segment 197 words

      Opens “אמר אביי, ל"ק כאן בקולחת, כאן בנכפפת.…”

      Named: אביי.

    20. Segment 2028 words

      Opens “רבא אומר: כובד תנאי היא. דתניא: למה…”

      Named: רבי אלעזר, רבא.

    21. Segment 2133 words

      Opens “כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שלש…”

      Named: רב דימי.

    22. Segment 227 words

      Opens “כי אתא רבין, פירשה משמיה דרבי יונתן,…”

      Named: רבי יונתן.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 41b · Segment 21 — “כי אתא רב דימי א"ר יוחנן: שלש לשונות שמעתי,…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 41b · Segment 12 — “ת"ש דתני רב יוסף: קשר לשון של זהורית בראש…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 41b · Segment 17 — “…בעי חלוקה?! איתיביה אביי: כיצד הוא עושה, כורכן בשירי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 41b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026