Talmud Builders

    Yoma 57a

    Back to index

    English translation — Yoma 57a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.

    2The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha . It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.

    3The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.

    4The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?

    5The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.

    6If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.

    7§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.

    8The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.

    9The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.

    10Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.

    11The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.

    12They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot , devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.

    13Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.

    14The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.

    15Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    השתא בריודאי טמאים אתון ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה:

    וכי דבר הלמד בהיקשכגון פר שלמד במתנות פנים אחת למעלה מן השעיר בהיקש והשעיר שבע למטה בהיקש מן הפר חוזרין ומלמדין מתנות שבפנים על מתנות הפרוכת בהיקש דוכן יעשה לאהל מועד וקיימא לן במסכת זבחים (דף מט:) דאין למדין בקדשים היקש מן ההיקש:

    הימנו ודבר אחרהיקש הראשון לאו היקש הוא שהרי בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא את המנין הלכך כל חד וחד מעצמו למד מקצת ודבר אחר מסייעו במקצת ואין זה למד בהיקש והיכי דמי היקיש שאין חוזר ומלמד בהו כגון אם לא נאמר למטה בשעיר כלל או למעלה בפר לא נאמר כלל ולמדו הבהמות זו מזו בהיקש היינו היקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש:

    הניחא למאן דאמר וכו'פלוגתא בזבחים בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נז.):

    מקומות הוא דגמרי מהדדיאין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו בהמות זו מזו ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ובהיקש השני לא הוקש שום דבר לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה מה שלמדה בהיקש מחברתה אלא המקומות הוקשו זה לזה וכן יעשה לאהל מועד כאשר כפר על הקודש והקודש לא למד כלום מתחלה בהיקש אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר לפר במתנות הקודש:

    ואי בעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמראי נמי סבירא לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמוד על ההיכל בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש כגון אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר ועמהם אף מה שלמד בהיקש והיכי דמי היקש שאינו למד מן ההיקש כגון אם לא הוצרך היכל ללמוד מן לפניי ולפנים אלא מה שלמד בהיקש אבל השתא דהוצרך ללמוד ממנו את המפורש בו למד הכל בבת אחת:

    אני ראיתיה ברומיבמסכת מעילה (דף יז:) גבי בן תלמיון נעשה נס לר' אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם ושם ראה כלי בית המקדש באוצר:

    כסדרןמלמעלה למטה כמצליף:

    דמים בדמיםשל פר ושל שעיר קודם שנתן בפנים כלום:

    באתרא דחשוכאבבבל שהיא מצולה:

    הא קא יהיב למעלה דשעירשנותן אחת למעלה לשם פר ולשם שעיר:

    וכלה מכפרכלה הכפרות כמו שהן אמורות בענין:

    במתנות אחרונותאחר שנתן אחת למעלה מן הפר:

    יומא 57 עמוד א

    1השתא ברי טמאים אתון, דכתיב: ״(איכה א״, ט) ״טומאתה בשוליה״. אמר ליה, תא חזי מה כתיב בהו: (ויקרא טז, טז) ״השוכן אתם בתוך טומאתם״, אפילו בזמן שהן טמאין שכינה שרויה בינהן׃

    2וכי דבר הלמד בהיקש, חוזר ומלמד בהיקש?

    3האי, הימנו ודבר אחר הוא, ולא הוי היקש.

    4הניחא למאן דאמר לא הוי היקש. אלא למאן דאמר הוי היקש, מאי איכא למימר?

    5מקומות הוא דגמרי מהדדי.

    6אי בעית אימא: חוץ מבפנים בחדא זימנא גמר.

    7תנא: כשהוא מזה, אינו מזה על הפרוכת, אלא כנגד הפרוכת. אמר ר' אלעזר בר' יוסי: אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר ושעיר של יום הכפורים.

    8ודילמא דפר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז הוו!

    9דחזא דעבידי כסדרן. ותנן נמי גבי פר העלם דבר של צבור כי האי גוונא: כשהוא מזה, לא היו נוגעין בפרוכת, ואם נגעו נגעו.

    10אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיה ברומי, והיו עליה כמה טיפי דמים של פר העלם דבר של צבור, ושעירי ע"ז ודילמא דפר ושעיר של יום הכפורים נינהו? דחזנהו דעבידי שלא כסדרן.

    11נתערבו לו דמים בדמים, אמר רבא: נותן אחת למעלה ושבע למטה, ועולה לו לכאן ולכאן.

    12אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי, משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן! הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר, והתורה אמרה: (ויקרא טז, כ) ״וכלה מכפר את הקדש״, כלה דם הפר ואחר כך כלה דם השעיר!

    13אלא, אמר רבי ירמיה: נותן אחת למעלה ושבע למטה לשם הפר, וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם השעיר.

    14נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות, סבר רב פפא קמיה דרבא למימר: נותן שבע למטה לשם פר ולשם שעיר, וחוזר ונותן אחת למעלה לשם שעיר.

    15אמר ליה רבא: עד השתא קרו לן טפשאי, והשתא טפשאי דטפשאי, דקא מגמרינן להו ולא גמירי. והא קא יהיב מטה דשעיר מקמי מעלה דשעיר, והתורה אמרה: תן למעלה, ואחר כך למטה!

    Tosafot

    הימנו ודבר אחר לא הוי היקשלהאי שינויא קשה הא דקאמרינן לעיל בברייתא לא יאמר למטה בשעיר וכו' דא"כ לא הוה יליף אלא מהיקשא דפר דהשתא לא הוי הימנו ודבר אחר וי"ל דברייתא דלעיל סבירא לה דהימנו ודבר אחר הוי היקש וקל להבין:

    חוץ מפנים בדבר אחד גמרפי' רש"י איידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשין בפנים כגון למטה בפר ומעלה בשעיר נלמוד בבת אחת אף הלמד בהיקש עמו ותימה הוא לומר כן דהא יותרת הכבד ושתי הכליות דגמרינן שעירי ע"ז מפר העלם ופר העלם גמר מפר כהן משיח חשיב היקש מהיקש בזבחים פרק ב"ש (זבחים דף מא.) אע"ג דגמרינן שעירי ע"ז מפר העלם לענין הזאות דכתיבן בגופיה וכן בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאיתקש לחטאת ואע"ג דנפקא לן מהיקישא שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בחטאת (ויקרא ו) בגופיה וכן אשם לא יליף התם צפון מדאיתקיש לחטאת אע"ג דגמרינן נמי מההוא היקשא סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת מיהו כל זה נ"ל לתרץ דלא דמו להא דהכא דהכא כל ההזאות חשיב חד עניינא וכיון דגלי מקצת בגופיה גמרינן נמי בחד זימנא אפילו מאי דיליף בהיקש אבל הנך לאו חד עניינא נינהו ור"י פי' דמאחת למעלה דכתב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר ומשבע למטה דפר יליף בחוץ בין בפר בין בשעיר דהכי משמע ליה וכן יעשה באהל מועד בשתי הבהמות כמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים וכן כאשר עשה בפר בפנים למטה יעשה לשתי הבהמות באהל מועד ולא נהירא לריצב"א לשון בחד זימנא גמר דהכי הוה ליה למימר פר בחוץ למעלה משעיר גמר ושעיר בחוץ למטה מפר גמר ונראה לו פי' רש"י ולא דמי לכל הנך שהביא ר"י דהכא כיון דכתיב וכן יעשה באהל מועד מסתמא קאי אהזאות דכתיב בגופייהו דהיינו אחת למעלה דשעיר ושבע למטה דפר שהרי לא היה עושה לפני ולפנים אלא הזאות ואהא כתב וכן יעשה וא"כ צריכין אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש שאם לא כן אז לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו לפני ולפנים וקרובים תירוץ זה ותירוץ שכתבתי אני למעלה להיות שוין:

    אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טפי דמים מפר העלם דברהקשה ריב"א והא בבית ראשון לא הוו פרוכת ובבית שני דהוו פרוכת לא היו מקריבין פר העלם דבר כדתנן בפ"ק דמגילה (דף ט:) אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דכהן משיח מקריבו ולא מרובה בגדים ותירץ דבבית ראשון הוה ובפרוכת דבבי איירי ור"י תירץ דבבית שני הוה וההיא דמגילה איירי בהוראת כהן משיח לעצמו דקיימא לן הוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור דמייתי פר אם טעה ועשה כהוראת עצמו ודוקא משיח דכתיב ואם הכהן המשיח אבל מרובה בגדים הרי הוא כשאר יחיד ומייתי כשבה או שעירה אבל פר העלם דבר של צבור אפילו כהן הדיוט מצי לאקרוביה כדאיתא בת"כ וכן מוכח דבבית שני איירי דאי בבית ראשון נימא של פר כהן משיח אלא ע"כ בבית שני איירי ולהכי לא קאמר נמי של פר כהן משיח דכהן משיח בבית שני לא הוה דיאשיהו גנז שמן המשחה [לעיל (יומא נב:)]:

    כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעירלא ידענא מאי איצטריך לאיתויי האי קרא תיפוק ליה מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה ושמא י"ל דלהכי אייתי האי קרא דאי מדכתיב חוקה ה"א מחוקה לא ילפינן אלא היכא דשינה הסדר של מעשה שלם כגון אם הקדים כל עבודת שעיר דבחד מקום מקמי מתנות דפר אבל כי האי גוונא שאינו מקדים אלא אחת ממתנות דשעיר מקמי שבע מתנות דפר לא מעכב להכי מייתי מדכתיב וכלה התורה אמרה כלה דם הפר לגמרי ואח"כ כלה דם השעיר והוי כמו שינה הכתוב עליו לעכב:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואקשינן וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כלומר הפר והשעיר תרווייהו גמרי מהדדי אחת למעלה ושבע למטה מבית לפרכת בהיקש דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר גמרינן שיהיו עשיותיהן שוות היאך חוזרים ומלמדים בהיקש מדכתיב וכן יעשה לאהל מועד להזות אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר וכן מדם השעיר באהל מועד כנגד הפרכת והא קי"ל בין לרבינא בין לרבא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש וזה מפורש בשחיטת קדשים פרק איזהו מקומן כו' בתחילתו בענין שחיטת קדשים בצפון וכך סוגיא דשמעתא במקומה. נאמר בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. ונאמר בחטאת ושחט את החטאת במקום העולה דכתיב זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' הנה גמרה החטאת שחיטה בצפון בהיקש מן העולה. וכתיב באשם מצורע ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה. ואמרינן למה לי לאקושי לחטאת ולעולה. ואמר רבינא צריכא דאי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הו"א חטאת מהיכן גמר מעולה. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בהיקש. וליקשיה לעולה א"ל אי אקשיה לעולה הו"א דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ואמאי לא אקשיה לחטאת משום דניחא ליה לאקושיה לעיקר ולא לטפל. כיון דאיכא למימר הכי להכי אקשיה לחטאת ולעולה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא. כאשר יורם משור זבח השלמים כו' ואסיקנא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא. ופרקינן אינו זה חוזר ומלמד בהיקש ממנו ודבר אחר הוא. כלומר זה שאתה למד ממנו דבר א' אינו אותו הדבר שלמד הוא בהיקש אלא זולתו הוא וכי האי גוונא לא הוי היקש. הניחא לר' עקיבא [זבחים נז] דסבר כי האי גוונא הוי היקש שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו'. וא' הקיש הכתוב את הבכור לחזה ושוק של שלמים מה חזה ושוק של שלמים לב' ימים ולילה אף הבכור לב' ימים ולילה. ובא ריה"ג להקישו לחזה ושוק של תורה ליום ולילה. ולא מצא ר' עקיבא להשיבו אלא כתיב ובשרם יהיה שאין ת"ל יהיה מה ת"ל יהיה הוסיף הכתוב הויה אחרת לבכור כלומר יום אחד. מכלל דתרוויהו סבירא להו דבכה"ג הוי היקש ובא ר' ישמעאל וא' עקיבא טעיתה. שלמים למדו ממעשר בהמה לענין (חמורה) ואמרת בתמיה וכי הלמד בהיקש וחוזר ומלמד בהיקש זה דבר אחד הוא. הא אין עליך לדון אלא בהיקשא כלשון הראשון ולא מרבויי הכתובים. ואמרי' התם במאי פליגי בהימנו ודבר אחר. ר' ישמעאל סבר לא הוי היקש ור' עקיבה וריה"ג סברי הוי היקש.

    בשלמא למ"ד לא הוי היקש [היינו] דכתיב וכן יעשה לאהל מועד שהקיש הכתוב דם שעיר לדם הפר ולא חזר ולמד מדם השעיר אותו הדבר שלמדו מדם הפר אלא ההזאות שכתובים בגופן בפירוש והימנו ודבר אחד הוא זה. כשם שמזה לפני ולפנים מדם הפר ומדם השעיר כך עושה ומזה בהיכל אלא למ"ד הוי היקש מאי איכא למימר. ופרקינן מקום ממקום גמר כלומר ההיכל גמר מקדש הקדשים כך כתיב וכפר על הקדש זה קדש הקדשים וכן יעשה לאהל מועד זה ההיכל. ולא גמר הזאות הזאות אלא כשם שלפנים כך וכך הזאות כך בהיכל.

    איבעית אימא חוץ ופנים בחד זמנא גמר.

    כלומר אמר רחמנא כפרה בפנים מדם הפר ומדם השעירוכפרה בהיכל. וכתיב אח"כ ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר גמרי מהדדי כי בכל מקום עשייתן שוה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 57a

    Yoma 57a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 294 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    השתא ברי ודאי טמאים אתון ואין שכינה ביניכם שורה בטומאה:

    וכי דבר הלמד בהיקש כגון פר שלמד במתנות פנים אחת למעלה מן השעיר בהיקש והשעיר שבע למטה בהיקש מן הפר חוזרין ומלמדין מתנות שבפנים על מתנות הפרוכת בהיקש דוכן יעשה לאהל מועד וקיימא לן במסכת זבחים (דף מט:) דאין למדין בקדשים היקש מן ההיקש:

    הימנו ודבר אחר היקש הראשון לאו היקש הוא שהרי בין בפר בין בשעיר כתיב מעלה ומטה ולא הוצרכו ללמוד זה מזה אלא את המנין הלכך כל חד וחד מעצמו למד מקצת ודבר אחר מסייעו במקצת ואין זה למד בהיקש והיכי דמי היקיש שאין חוזר ומלמד בהו כגון אם לא נאמר למטה בשעיר כלל או למעלה בפר לא נאמר כלל ולמדו הבהמות זו מזו בהיקש היינו היקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש:

    הניחא למאן דאמר וכו' פלוגתא בזבחים בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נז.):

    מקומות הוא דגמרי מהדדי אין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו בהמות זו מזו ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ובהיקש השני לא הוקש שום דבר לאחת מן הבהמות ללמוד ממנה מה שלמדה בהיקש מחברתה אלא המקומות הוקשו זה לזה וכן יעשה לאהל מועד כאשר כפר על הקודש והקודש לא למד כלום מתחלה בהיקש אלא הפר הוקש לשעיר והשעיר לפר במתנות הקודש:

    ואי בעית אימא חוץ מפנים בחד זימנא גמר אי נמי סבירא לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמוד על ההיכל בבת אחת מה שכתוב בו בפירוש כגון אחת למעלה בשעיר ושבע למטה בפר ועמהם אף מה שלמד בהיקש והיכי דמי היקש שאינו למד מן ההיקש כגון אם לא הוצרך היכל ללמוד מן לפניי ולפנים אלא מה שלמד בהיקש אבל השתא דהוצרך ללמוד ממנו את המפורש בו למד הכל בבת אחת:

    אני ראיתיה ברומי במסכת מעילה (דף יז:) גבי בן תלמיון נעשה נס לר' אלעזר ברבי יוסי שריפא את בת מלך רומי שנכנס שד בגופה ששמו בן תלמיון והכניסוהו לאוצר המלך ליטול כל מה שירצה ולא היה חפץ אלא ליטול משם איגרות שכתבו גזירות שגזרו על ישראל ומצאם וקרעם ושם ראה כלי בית המקדש באוצר:

    כסדרן מלמעלה למטה כמצליף:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 57a · Sefaria

    Tosafot

    הימנו ודבר אחר לא הוי היקש להאי שינויא קשה הא דקאמרינן לעיל בברייתא לא יאמר למטה בשעיר וכו' דא"כ לא הוה יליף אלא מהיקשא דפר דהשתא לא הוי הימנו ודבר אחר וי"ל דברייתא דלעיל סבירא לה דהימנו ודבר אחר הוי היקש וקל להבין:

    חוץ מפנים בדבר אחד גמר פי' רש"י איידי דניתן היקש לידרש בדברים המפורשין בפנים כגון למטה בפר ומעלה בשעיר נלמוד בבת אחת אף הלמד בהיקש עמו ותימה הוא לומר כן דהא יותרת הכבד ושתי הכליות דגמרינן שעירי ע"ז מפר העלם ופר העלם גמר מפר כהן משיח חשיב היקש מהיקש בזבחים פרק ב"ש (זבחים דף מא.) אע"ג דגמרינן שעירי ע"ז מפר העלם לענין הזאות דכתיבן בגופיה וכן בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נה.) דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאיתקש לחטאת ואע"ג דנפקא לן מהיקישא שאין נאכלין אלא לזכרי כהונה דכתיב בחטאת (ויקרא ו) בגופיה וכן אשם לא יליף התם צפון מדאיתקיש לחטאת אע"ג דגמרינן נמי מההוא היקשא סמיכה דכתיב בגופיה דחטאת מיהו כל זה נ"ל לתרץ דלא דמו להא דהכא דהכא כל ההזאות חשיב חד עניינא וכיון דגלי מקצת בגופיה גמרינן נמי בחד זימנא אפילו מאי דיליף בהיקש אבל הנך לאו חד עניינא נינהו ור"י פי' דמאחת למעלה דכתב בשעיר יליף מבחוץ בין בפר בין בשעיר ומשבע למטה דפר יליף בחוץ בין בפר בין בשעיר דהכי משמע ליה וכן יעשה באהל מועד בשתי הבהמות כמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים וכן כאשר עשה בפר בפנים למטה יעשה לשתי הבהמות באהל מועד ולא נהירא לריצב"א לשון בחד זימנא גמר דהכי הוה ליה למימר פר בחוץ למעלה משעיר גמר ושעיר בחוץ למטה מפר גמר ונראה לו פי' רש"י ולא דמי לכל הנך שהביא ר"י דהכא כיון דכתיב וכן יעשה באהל מועד מסתמא קאי אהזאות דכתיב בגופייהו דהיינו אחת למעלה דשעיר ושבע למטה דפר שהרי לא היה עושה לפני ולפנים אלא הזאות ואהא כתב וכן יעשה וא"כ צריכין אנו ללמוד בחד זימנא גם מה שלמדנו בהיקש שאם לא כן אז לא הייתי מקיים וכן יעשה דמשמע לגמרי יעשה באהל מועד כמו לפני ולפנים וקרובים תירוץ זה ותירוץ שכתבתי אני למעלה להיות שוין:

    אני ראיתיה ברומי והיו עליה כמה טפי דמים מפר העלם דבר הקשה ריב"א והא בבית ראשון לא הוו פרוכת ובבית שני דהוו פרוכת לא היו מקריבין פר העלם דבר כדתנן בפ"ק דמגילה (דף ט:) אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דכהן משיח מקריבו ולא מרובה בגדים ותירץ דבבית ראשון הוה ובפרוכת דבבי איירי ור"י תירץ דבבית שני הוה וההיא דמגילה איירי בהוראת כהן משיח לעצמו דקיימא לן הוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור דמייתי פר אם טעה ועשה כהוראת עצמו ודוקא משיח דכתיב ואם הכהן המשיח אבל מרובה בגדים הרי הוא כשאר יחיד ומייתי כשבה או שעירה אבל פר העלם דבר של צבור אפילו כהן הדיוט מצי לאקרוביה כדאיתא בת"כ וכן מוכח דבבית שני איירי דאי בבית ראשון נימא של פר כהן משיח אלא ע"כ בבית שני איירי ולהכי לא קאמר נמי של פר כהן משיח דכהן משיח בבית שני לא הוה דיאשיהו גנז שמן המשחה [לעיל (יומא נב:)]:

    כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעיר לא ידענא מאי איצטריך לאיתויי האי קרא תיפוק ליה מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה ושמא י"ל דלהכי אייתי האי קרא דאי מדכתיב חוקה ה"א מחוקה לא ילפינן אלא היכא דשינה הסדר של מעשה שלם כגון אם הקדים כל עבודת שעיר דבחד מקום מקמי מתנות דפר אבל כי האי גוונא שאינו מקדים אלא אחת ממתנות דשעיר מקמי שבע מתנות דפר לא מעכב להכי מייתי מדכתיב וכלה התורה אמרה כלה דם הפר לגמרי ואח"כ כלה דם השעיר והוי כמו שינה הכתוב עליו לעכב:

    Tosafot on Yoma 57a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואקשינן וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש כלומר הפר והשעיר תרווייהו גמרי מהדדי אחת למעלה ושבע למטה מבית לפרכת בהיקש דכתיב ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר גמרינן שיהיו עשיותיהן שוות היאך חוזרים ומלמדים בהיקש מדכתיב וכן יעשה לאהל מועד להזות אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר וכן מדם השעיר באהל מועד כנגד הפרכת והא קי"ל בין לרבינא בין לרבא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש וזה מפורש בשחיטת קדשים פרק איזהו מקומן כו' בתחילתו בענין שחיטת קדשים בצפון וכך סוגיא דשמעתא במקומה. נאמר בעולה ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. ונאמר בחטאת ושחט את החטאת במקום העולה דכתיב זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה' הנה גמרה החטאת שחיטה בצפון בהיקש מן העולה. וכתיב באשם מצורע ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה. ואמרינן למה לי לאקושי לחטאת ולעולה. ואמר רבינא צריכא דאי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הו"א חטאת מהיכן גמר מעולה. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ולמד בהיקש. וליקשיה לעולה א"ל אי אקשיה לעולה הו"א דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ואמאי לא אקשיה לחטאת משום דניחא ליה לאקושיה לעיקר ולא לטפל. כיון דאיכא למימר הכי להכי אקשיה לחטאת ולעולה דלא ליהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא. כאשר יורם משור זבח השלמים כו' ואסיקנא דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא. ופרקינן אינו זה חוזר ומלמד בהיקש ממנו ודבר אחר הוא. כלומר זה שאתה למד ממנו דבר א' אינו אותו הדבר שלמד הוא בהיקש אלא זולתו הוא וכי האי גוונא לא הוי היקש. הניחא לר' עקיבא [זבחים נז] דסבר כי האי גוונא הוי היקש שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו'. וא' הקיש הכתוב את הבכור לחזה ושוק של שלמים מה חזה ושוק של שלמים לב' ימים ולילה אף הבכור לב' ימים ולילה. ובא ריה"ג להקישו לחזה ושוק של תורה ליום ולילה. ולא מצא ר' עקיבא להשיבו אלא כתיב ובשרם יהיה שאין ת"ל יהיה מה ת"ל יהיה הוסיף הכתוב הויה אחרת לבכור כלומר יום אחד. מכלל דתרוויהו סבירא להו דבכה"ג הוי היקש ובא ר' ישמעאל וא' עקיבא טעיתה. שלמים למדו ממעשר בהמה לענין (חמורה) ואמרת בתמיה וכי הלמד בהיקש וחוזר ומלמד בהיקש זה דבר אחד הוא. הא אין עליך לדון אלא בהיקשא כלשון הראשון ולא מרבויי הכתובים. ואמרי' התם במאי פליגי בהימנו ודבר אחר. ר' ישמעאל סבר לא הוי היקש ור' עקיבה וריה"ג סברי הוי היקש.

    בשלמא למ"ד לא הוי היקש [היינו] דכתיב וכן יעשה לאהל מועד שהקיש הכתוב דם שעיר לדם הפר ולא חזר ולמד מדם השעיר אותו הדבר שלמדו מדם הפר אלא ההזאות שכתובים בגופן בפירוש והימנו ודבר אחד הוא זה. כשם שמזה לפני ולפנים מדם הפר ומדם השעיר כך עושה ומזה בהיכל אלא למ"ד הוי היקש מאי איכא למימר. ופרקינן מקום ממקום גמר כלומר ההיכל גמר מקדש הקדשים כך כתיב וכפר על הקדש זה קדש הקדשים וכן יעשה לאהל מועד זה ההיכל. ולא גמר הזאות הזאות אלא כשם שלפנים כך וכך הזאות כך בהיכל.

    איבעית אימא חוץ ופנים בחד זמנא גמר.

    כלומר אמר רחמנא כפרה בפנים מדם הפר ומדם השעיר וכפרה בהיכל. וכתיב אח"כ ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר גמרי מהדדי כי בכל מקום עשייתן שוה.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 57a · Sefaria

    Ritva

    הוי המנו וד״א ולא הוי הקישא פרש״י ז״ל דמאי דיליף פר משעיר בפנים לאו הקש הוא שהרי בכל א׳ מהם כתיב הזאה למעלה ולמטה ומנין בעלמא הוא שלמדין זה מזה וכל דבר שהעקר ממנו ודבר אחר מפרטיו למד בהקש אינו חשוב היקש ואלו לא נאמר הזאה בשעיר למטה כלל והי׳ למד אותה מך הפר בהקש זהו הקש שאינו חוזר ומלמד. ותימה א״כ היכי פרכי׳ לעיל שלא יאמר בפר למעלה כלל דגמר מלמעלה דשעיר דהא אלו לא יאמר למעלה כלל לא הי׳ חוזר ומלמד לחוץ. וי״ל דלעיל סמכינן אאיד׳ שינויי דבסמוך דמקומות הוא דגמרי א״נ דחוץ ופנים כחדא זימנא גמר.

    הניחא למ״ד דלא הוי היקשא כו׳ פלוגתא היא בפ׳ איזהו מקומן.

    מקומות הוא דגמרי אהדדי פרש״י ז״ל אין זה היקש הלמד מן ההיקש שהרי בהיקש הראשון למדו הבהמות זו מזו ובהיקש השני לא היקש שום דבר מבהמה לבהמה אלא המקומות הוקשו זו לזו.

    חוץ מבפנים בחד זימנא גמר פרש״י ז״ל א״נ סבי׳ לן דפנים בהיקש למד יכול לחזור וללמד על ההיכל בהיקש לפי שבפנים כתוב דבר מפורש שאין בו הקש והחוץ צריך ללמוד מפנים אותו דבר המפורש ג״כ וכיון שכן בעוד שלמד חוץ מפנים מה שמפורש בו יכול ללמוד ממנו בבת אחת אפי׳ מה שבא לפנים בהקש. ור״ח ז״ל פי׳ אין כאן אלא היקש אחד דהיינו מאי דיליף פר משעיר ושעיר מפר ובין בחוץ ובין בפנים ילפי׳ בחד זימנא מהדדי דחוץ ופנים כחדא מילתא הוא מכיון דכתיב בהדיא וכן יעשה באהל מועד וזה פי׳ נכון ומסייעי לי׳ גירסת רוב הספרים דגרסי חוץ ופנים בחדא זימנא גמר. ולמאן דגריס חוץ מפנים הכי פי׳ כי באותה שעה שלמדין פר משעיר ושעיר מפר מבפנים יליף חוץ מבפנים ביחד:

    אני ראיתי׳ ברומי והי׳ עלי׳ כמה טפי דמים ותמי׳ מילתא וכי לרבנן ר׳ אליעזר בר״י שקורי משקר וי״ל דסברי רבנן דדילמא שלא במתכוין נפלו בפרוכת כדאמרי׳ לקמן ואם נגעו נגעו ור״א סבר שאלו לא הי׳ במתכוין לא הי׳ נוגעים כולם ועוד דכהנים זריזין הן כן תירצו בתוספ'.

    שלא כסידרן פי׳ שלא היו כסידרן של יה״כ א׳ למעלה וז׳ למטה ולמ״ד שהיו נוגעין בפרוכת הא ודאי הוו ח׳ למעלה בקצה זה וז׳ למטה בקצה האחר.

    נתערבו לו דמים פי׳ דם של פר בדם של שעיר. ומיירי כשנתערבו לאח׳ גמר מתנות דלפני לפנים דאי אמרת קודם לכן הי׳ נשחט השעיר קודם מתן הפר לפנים ואיכא מ״ד לקמן בפרקי׳ שעיר ששחטו קודם מתן של פר לא עשה ולא כלום.

    משום דדיירי בארעא דחשוכה אמרי שמעתתא דחשיכן פי׳ הר״ם במז״ל בתשו׳ שאלה דר ירמ׳ לטעמי׳ דאמ׳ במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי וטעמא משום דלא נהירי להון טעמי דמתנייתא כהלכה כמה דנהירי לרבנן דא״י. ור׳ זירא נמי בעי דלשתכח לי׳ טעמיה דבבלאי משום דלא נהירן לי׳ בתר דשמע טעמא דמערבאי דמנהגא דעלמא דמדכר איש טפי מאי דגמר ברישא. מיהו לאו בכל הדורות היו כן אלא בימי רבא ורב יוסף ואביי ורבא דהוו להו שמדות כדאיתא בהשוכר את הפועלים. ואמר׳ נמי בפרק אלו טריפות ערקו רבה ורב יוסף ור׳ זירא אמר להו ערוקאי שהי׳ בורחין מחמת השמדות ואמר להו ר׳ זירא שעם כל זאת לא ישכחו דברי התורה ואמרינן בפרק המנחות והנסכים והיו חייך תלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ואם כך ללוקח תבואה משנה לשנה כ״ש לשמדות שיש בו סכנת נפשות וזהו טעמן של ר׳ זירא ור׳ ירמי'. אבל אח״כ נתגברה התורה בבבל כ״ש בימי רב אשי דאמרי׳ מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ע״כ דברי רבנו ז״ל וחיים הם למוצאיהם.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 57a · Sefaria

    Meiri

    דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בקדשים שכך למדוה בס' קדשים זבחים מ"ט א' ממה שנאמר בעולה ושחט (את העולה) [אותו] על ירך המזבח צפונה וכתיב בחטאת במקום אשר תשחט העולה תשחט (את) החטאת והרי שבחטאת למד בהיקש שטעון צפון וכתי' באשם במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם ולמה הוצרך שהרי כתי' כחטאת כאשם אלא הואיל וחטאת עצמו למד מהיקש אין האשם חוזר ולמד הימנו והוצרך ללמוד מעולה שמא תאמר אחר שכן מאחר ששבע מתנות שבשעיר לפני לפנים לא נכתבו בהדיא אלא שלמדנום מן הפר היאך אנו חוזרין ללמוד הזאות שבחוץ בשעיר להיותן שבע בהיקש חוץ מפנים ממה שכתו' וכן יעשה לאהל מועד תדע שאלו לא נכתבה עיקר הזאה לפנים בשעיר והוצרכנו ללמדה מן הפר זכית מן הדין אבל זה כבר נכתבה בו עיקר הזאה ולא הוצרכת ללמוד מן הפר אלא המנין והרי זה הימנו ודבר אחר כלומר שהוא למד קצת הענין מעצמו וקצתו מאחר ואינו היקש גמור לעכב שלא לחזור וללמד ואף לדעת האומר בזבחים בפרק איזהו מקומן נ"ז א' שהוא היקש יש בזה טעם אחר שאין אנו למדין מתנות שעיר שבהיכל ממתנות שעיר שבפנים שהרי בהדיא כתי' שצריך ליתן מתנות פר ושעיר בחוץ כבפנים ואין הענין הרמוז בפסוק של וכן יעשה אלא שכמו שנעשה בפנים יעשה בחוץ ונמצא הראשון היקש מבהמה לבהמה והשני היקש ממקום למקום או שמא אין [למדין] הזאת דם שעיר שבהיכל מהזאת דם שעיר שבפנים אלא כשלמדנו שעיר מפר לשבע הזאות בין בחוץ בין בפנים למדנוה כאחת מדכתיב וכן יעשה:

    פר העלם דבר ושעירי ע"ז טעונים שבע הזאות על הפרכת שלפני הדביר וארבע הזאות על ארבע קרנות של מזבח הזהב וכשמזה על הפרכת עומד מרחוק ומזה בזריקה כמו שיתבאר למטה ומתוך כך אינו יכול לכוין הזאותיה בשורה אחת אבל בשל יום הכפורים עומד בקרוב לפרכת כמו שיתבאר למטה גם כן ונותן ומתנותיו מכוונות בשורה אחת:

    כהן גדול שנתערבו לו דם הפר ודם השעיר ר"ל אחר שהזה בפנים שהרי השעיר לא נשחט עד שהזה מן הפר בפנים וכשנשחט השעיר מזה מן השעיר בפנים קודם שיניח את המזרק שקיבל בו דם השעיר ואי אפשר לטעות או להתערב הדמים בהזאות אלו אלא אחר שהזה מדם הפר בפנים ויצא לו והניחו על כן הזהב ושחט את השעיר והזה ממנו בפנים ויצא לו ליטול דם הפר להזות על הפרוכת נתערבו הדמים זה בזה אין אומרים שיתן בפרוכת אחת למעלה ושבע למטה לשם פר ושעיר ויעלו לו לשניהם הואיל ויש שם משני הדמים שאלו כן נמצאת מקדים הזאה עליונה של שעיר קודם שבע הזאות התחתונות שבפר והתורה אמרה וכלה מכפר כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר אלא נותן אחת למעלה (ואחת) [ושבע] למטה לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

    נתערבו לו במתנות אחרונות ר"ל שהתחיל והזה הזאה עליונה בדם הפר וכשרצה להזות את התחתונות נתערבו הדמים אין אומרין יתן שבע למטה לשם פר ושעיר כדי שיהו כל הזאות שבפר קודמות לשל שעיר ואחת למעלה לשם שעיר לבד שאם כן נמצאת מקדים הזאות תחתונות של שעיר לעליונה שלו והתורה אמרה תן למעלה ואח"כ למטה אלא נותן שבע לשל פר ואח"כ חוזר ונותן אחת למעלה (ואחת) [ושבע] למטה לשם שעיר וכל שכבר התחיל בשבע של פר ולא הספיק להשלימן עד שנתערבו משלים אותן השבע לשם פר וחוזר ונותן אחת למעלה ושבע למטה לשם שעיר:

    Meiri on Yoma 57a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הימנו ודבר כו' דא"כ לא הוה יליף אלא מהיקשא דפר כו' כצ"ל:

    בד"ה חוץ מבפנים כו' בפרק איזהו מקומן דלא גמרינן זבחי שלמי צבור שהן קדשי קדשים ובעי צפון מדאתקשו לחטאת ואע"ג דנפקא לן מהיקשא שאין נאכלין כו' כמו שעשה אחת למעלה בשעיר בפנים וכן כאשר כו' למעלה משעיר גמר ושעיר בחוץ למטה מפר גמר כו' בחד זימנא גם מה שלמדנו כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 57a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אני ראיתיה ברומי ושם ראה כלי בית המקדש. באבות דר"נ פ' מ"א מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחים ברומי:

    תוס' ד"ה חוץ וכו' שאם לא כן אז לא הייתי מקיים עיין לעיל דף נא ע"א תוס' ד"ה דוחה:

    Gilyon HaShas on Yoma 57a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 57, Amud Aleph, about 294 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “השתא ברי טמאים אתון, דכתיב: (איכה א,…”

    2. Segment 27 words

      Opens “וכי דבר הלמד בהיקש, חוזר ומלמד בהיקש?…”

    3. Segment 38 words

      Opens “האי, הימנו ודבר אחר הוא, ולא הוי…”

    4. Segment 414 words

      Opens “הניחא למאן דאמר לא הוי היקש. אלא…”

    5. Segment 54 words

      Opens “מקומות הוא דגמרי מהדדי.…”

    6. Segment 68 words

      Opens “אי בעית אימא: חוץ מבפנים בחדא זימנא…”

    7. Segment 729 words

      Opens “תנא: כשהוא מזה, אינו מזה על הפרוכת,…”

    8. Segment 89 words

      Opens “ודילמא דפר העלם דבר של צבור ושעירי…”

    9. Segment 923 words

      Opens “דחזא דעבידי כסדרן. ותנן נמי גבי פר…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אני ראיתיה…”

      Named: רבי אלעזר ברבי יוסי.

    11. Segment 1115 words

      Opens “נתערבו לו דמים בדמים, אמר רבא: נותן…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1239 words

      Opens “אמרוה קמיה דרבי ירמיה, אמר: בבלאי טפשאי,…”

      Named: רבי ירמיה.

    13. Segment 1319 words

      Opens “אלא, אמר רבי ירמיה: נותן אחת למעלה…”

      Named: רבי ירמיה.

    14. Segment 1425 words

      Opens “נתערבו לו דמים בדמים במתנות האחרונות, סבר…”

      Named: רב פפא, רבא.

    15. Segment 1531 words

      Opens “אמר ליה רבא: עד השתא קרו לן…”

      Named: רבא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 57a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026