Talmud Builders

    Yoma 21b

    Back to index

    English translation — Yoma 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: How is that possible? It is a wooden vessel designated to rest in a fixed place and not to be moved. And it was taught: Any wooden vessel designated to rest in a fixed place is not susceptible to ritual impurity, and it serves as a barrier before impurity, preventing its transmission. Rather, the fact that the table is described as pure teaches that the priests lift it in order to display the shewbread to the Festival pilgrims, and they say to them: See how beloved you are before the Omnipresent, as the bread is as hot at its removal on Shabbat, after a week on the table, as it was at its arrangement, as it is stated: “To put out hot bread on the day it was taken away” (I Samuel 21:7). Since the table was moved on occasion, it was not considered a wooden vessel designated to rest and was therefore susceptible to impurity. At the same time, it is clear that the miracle of the shewbread was a miracle performed outside the Sanctuary, as it was visible to all.

    2The Gemara asks: And are there no more miracles performed in the Temple? But didn’t Rav Oshaya say: When Solomon built the Temple he planted all sorts of precious golden fruits there, and these brought forth their fruit in their appointed season like other trees, and when the wind blew them the fruit would fall, as it is stated: “May his fruits rustle like Lebanon” (Psalms 72:16). This indicates that fruits grew in Lebanon, which the Sages interpreted as a reference to the Temple, which was built with cedar trees from Lebanon. And when the gentiles entered the Sanctuary the golden tree withered, as it stated: “And the blossoms of Lebanon wither” (Nahum 1:4). And the Holy One, Blessed be He, will restore the miraculous trees to Israel in the future, as it is stated: “It shall blossom abundantly, it shall also rejoice and shout, the glory of Lebanon will be given to it” (Isaiah 35:2). Apparently, there were additional miracles in the Temple.

    3The Gemara responds: The tanna does not count perpetual miracles on the list. The Gemara comments: Now that you have arrived at this solution, it can resolve an earlier difficulty as well: The Ark and the cherubs are also not counted, since they too were perpetual miracles.

    4§ The Master said in listing the miracles that even strong winds were unable to displace the smoke of the arrangement of wood. The Gemara asks: And did smoke rise from the arrangement of wood on the altar? But wasn’t it taught in a baraita : There were five matters stated with regard to the fire of the arrangement of wood: It crouched above the wood like a lion; and it was as clear as the light of the sun; and it had substance to the extent that it could be felt; it was powerful enough to consume wet wood like dry wood; and it did not raise smoke.

    5The Gemara answers: When we said that the smoke was not displaced, indicating that the wood produced smoke, that was in reference to the fire brought by a person, as it was taught in a baraita : “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), indicating that even though fire descends from the heavens, still there is a special mitzva to bring fire by a person. The fire that the priests brought produced smoke, and the miracle related to that smoke.

    6The Gemara asks: And was the altar’s fire crouched like a lion? But wasn’t it taught in a baraita : Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: I saw the fire in the Temple and it was crouched like a dog and not a lion? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the baraita stated that the fire resembled a lion, it refers to the fire in the First Temple; there, where Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said that the fire resembled a dog, it refers to the fire in the Second Temple.

    7The Gemara asks: And was there fire that descended from the heavens in the Second Temple? Didn’t Rav Shmuel bar Inya say: What is the meaning of that which is written with regard to the Second Temple: “Go up to the hills and get wood and build the house; and I will look on it favorably and I will be glorified [ ve’ekkaved ], said the Lord” (Haggai 1:8)? Even though it is written ve’ekkaved , we read it ve’ikkavda , with an added letter heh . The Gemara explains: What is different that the word is missing the letter heh ? This represents five, the numerological value of heh , phenomena that constituted the difference between the First Temple and the Second Temple, in that they were not in the Second Temple. And these are: The Ark of the Covenant, and the Ark cover upon it, and the cherubs that were on the Ark cover; fire; and the Divine Presence; and the Divine Spirit; and the Urim VeTummim . Apparently, there was no fire from heaven in the Second Temple. The Sages say in response: Yes, there was fire from heaven in the Second Temple; however, it did not assist in burning the offerings but was merely visible above the wood.

    8Apropos the fire on the altar, the Gemara cites a related baraita . The Sages taught that there are six kinds of fire: There is fire that consumes solids and does not consume liquids; and there is fire that consumes liquids and does not consume solids; and there is fire that consumes solids and consumes liquids; and there is fire that consumes wet objects like dry objects; and there is fire that repels other fire; and there is fire that consumes other fire.

    9The Gemara elaborates: There is fire that consumes solids and does not consume liquids; that is our standard fire that consumes dry items but does not dry liquids. Fire that consumes liquids and does not consume solids is the fever of the sick that dehydrates the body but does not consume the flesh. Fire that consumes solids and consumes liquids is the fire of Elijah the Prophet, as it is written: “And fire fell from the sky and consumed the offering and the wood and the stones and the earth, and it licked up the water that was in the trench” (I Kings 18:38). Fire that consumes wet objects like dry objects is the fire of the arrangement of wood. There is fire that repels other fire; that is the fire of the angel Gabriel. The book of Daniel relates that Gabriel was an angel of fire who descended to the fiery furnace, repelled the fire, and rescued Hananiah, Mishael, and Azariah, who had been cast inside. And there is fire that consumes other fire; that is the fire of the Divine Presence, as the Master said in another context: The Holy One, Blessed be He, extended His finger between the angels, who are also made of fire, and burned them. The fire of the Divine Presence consumed the fire of the angels.

    10§ The Gemara asks: And with regard to the smoke of the arrangement, is it so that even if all the winds in the world come and blow it, they do not move it from its place and it rises directly heavenward? Didn’t Rabbi Yitzḥak bar Avdimi say: At the conclusion of the final day of the festival of Sukkot , everyone looks to the smoke of the arrangement of wood; if the wind blew from the south and the smoke tends toward the north, the poor were glad and the homeowners were sad. This is because it was a sign that the year’s rains would be plentiful, producing an abundant crop on the one hand, but on the other hand, the fruit would rot due to the humidity, rendering it impossible to store the abundant harvest. This forced the landowners to sell quickly at a lower price. And if a northern wind caused the smoke to tend toward the south, the poor were sad and the homeowners were glad, because it was an indication that the year’s rains would be sparse. The yield would be low, and it would be easy to store the fruit and sell it at a higher price.

    11If a western wind caused the smoke to tend to the east, that was an indication that there would be sufficient rainfall to ensure a substantial crop, and at the same time, it would be possible to store the fruit, and everyone was glad. If an eastern wind caused the smoke to tend to the west that was an indication that there would be a drought because eastern winds do not bring rain, and everyone was sad. Apparently, wind causes the smoke rising from the arrangement of wood to move. The Gemara responds: The smoke comes and goes like a palm tree, swaying in the wind, but it did not disperse.

    12The Master said: If a western wind caused the pillar of smoke to tend to the east everyone is glad; if an eastern wind caused the smoke to tend to the west everyone was sad. And the Gemara raised a contradiction, as the Sages said: An eastern wind is always good; a western wind is always bad; a northern wind is good for wheat when it has reached one-third of its potential growth, and bad for olives when they are ripening; a southern wind is bad for wheat when it has reached one-third of its potential growth, and good for olives when they are ripening.

    13And Rav Yosef said, and some say it was Mar Zutra who said it: And your mnemonic for which is good for wheat and which for olives is that in the Temple the table was in the north and the candelabrum was in the south of the Sanctuary. Bread made out of wheat was placed on the table, and oil made out of olives was burned in the candelabrum. The wind coming from this side, the north, increased its own component, wheat; and the wind coming from this side, the south, increased its own component, olives. In any event, there are contradictory opinions with regard to the effect of western and eastern winds.

    14The Gemara responds: This is not difficult: This opinion that a wind from the east is good is for us, in Babylonia. Babylonia is a land whose water is plentiful, and a dry east wind will not harm the crop at all. This opinion that a wind from the east is harmful is for them, in Eretz Yisrael. That is a land where water is sparse, and the dry east wind will dry the land and ruin the crops.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    עשוי לנחתשאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ:

    שמגביהין אותוומראין אותו לחוץ:

    ירעש כלבנון פריוירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם:

    דקביעיקבועים ועומדים תמיד במקומן:

    רבוצה כאריגחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ:

    ויש בה ממשבשלהבת שלה:

    כי קאמרי'דמעלה עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו מביאין אצלה:

    וארצה בו ואכבדחסר ה"א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא:

    ארון כפורת וכרוביםכוליה חדא מילתא ושכינה לא שרתה בו ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך:

    דוחה אשממקומה להלן:

    דחוליןמן הקדחת שהוא כאש וצמא למים ואינו חפץ לאכול:

    דגבריאלשירד להציל חנניה מישאל ועזריה שצינן את הכבשן מבפנים והקדיח מבחוץ לשרוף את זורקיהן לתוכו כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיח.):

    הושיט אצבעובסנהדרין הוא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לח:) גבי כיתות של מלאכים שאמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו:

    מוצאי י"ט האחרון של חגשמאתמול נתחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים:

    נוטה כלפי צפוןשרוח דרומית נושבת ופירותיהן מרקיבין ואינן יכולין לאוצרן ופותחין ומוכרין אותן בזול:

    הכל שמחיםשרוח מערבית שקולה היא ומביאה גשמים לפי הראוי לא הפירות מרקיבין ותבואת הזרע מצלחת ואין רעב בעולם:

    הכל עצביםשהוא רוח המייבשת את הזרעים כדאמרינן במסכת גיטין (דף לב.) אפי' שופתא בקופינא דמרא רפיא:

    האי מרבה דידיהצפונית מגדלת הראויין לשלחן:

    הא לן והא להומזרחית יפה לארץ בבל שהיא ארץ לחה מחמת מימיה לעולם ולארץ ישראל קשה שהיא ארץ הרים ובקעות וממהרת ליבש:

    יומא 21 עמוד ב

    1כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה, וחוצץ בפני טומאה. אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסדורו, שנאמר: ״(שמואל א כא״, ז) לשום לחם חום ביום הלקחו׃

    2ותו ליכא והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' (תהלים עב, טז) ירעש כלבנון פריו וכשנכנסו נכרים להיכל יבש שנאמר ״(נחום א״, ד) ופרח לבנון אומלל ועתיד הקב"ה להחזירן שנאמר ״(ישעיהו לה״, ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה׃

    3ניסי דקביעי לא קא חשיב השתא דאתית להכי ארון וכרובים נמי ניסי דקביעי נינהו׃

    4אמר מר ועשן המערכה ומי הוה עשן במערכה והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה רבוצה כארי וברה כחמה ויש בה ממש ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן׃

    5כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא (ויקרא א, ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט׃

    6רבוצה כארי והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב לא קשיא: כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני׃

    7ובמקדש שני מי הואי והאמר רב שמואל בר איניא מאי דכתיב ״(חגי א״, ח) וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים אמרי אין מיהוה הוה סיועי לא מסייעא׃

    Baraita

    8ת"ר שש אשות הן יש אוכלת ואינה שותה ויש שותה ואינה אוכלת ויש אוכלת ושותה ויש אוכלת לחין כיבשין ויש אש דוחה אש ויש אש אוכלת אש׃

    9יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן שותה ואינה אוכלת דחולין אוכלת ושותה דאליהו דכתיב ״(מלכים א יח״, לח) ואת המים אשר בתעלה לחכה אוכלת לחין כיבשין דמערכה יש אש דוחה אש דגבריאל ויש אש אוכלת אש דשכינה דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפן׃

    10ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו והאמר ר' יצחק בר אבדימי במוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון עניים שמחין ובעלי בתים עצבין מפני שגשמי שנה מרובין ופירותיהן מרקיבין נטה כלפי דרום עניים עצבין ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי שנה מועטין ופירותיהן משתמרין׃

    11נטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין דאזיל ואתי כדיקלי ואבדורי לא הוה מיבדר׃

    12אמר מר כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין ורמינהו מזרחית לעולם יפה מערבית לעולם קשה רוח צפונית יפה לחטין בשעה שהביאו שליש וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין רוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין׃

    13ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום האי מרבה דידיה והאי מרבה דידיה׃

    14לא קשיא הא לן, והא להו.

    15הדרן עלך שבעת ימים׃

    Tosafot

    כלי עץ העשוי לנחתבשילהי מסכת חגיגה (דף כו:) פריך והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני' דמסכת כלים (פי"א משנה ג) דבתר ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות וכו' עד וכתיב וידבר אלי זה השלחן:

    ואורים ותומיםאורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואסיק דלחם הפנים היה מיטלטל עם השלחן מדקתני על השלחן הטהור מכלל שמטמא והא קיימא [לן] דטומאת הכלים מן השק ילפינן דכתיב או בגד או עור או שק ואמרינן מה שק מיטלטל מלא ריקם.

    אף כל כלי המיטלטל מלא וריקן הוא שמקבל טומאה אבל כל כלי עץ העשוי לנחת כלומר שתשים עליו דבר ולהניחו עליו העשוי לנחת הוא. ופרקינן שלחן מגביהו אותו בלחם הפנים ומראין אותו לעולי רגלים.

    ואסיקנ' ניסי דקביעי לא חשיב לאפוקי ארון וכרובים ומגדים ולחם הפנים והבלועין ונשארו שלשה הפסולין במקומן מנוין שלשה ומשנתנו אחר שביררו בגמ' זו עשרה ניסים שנעשו במקדש נשנית דהא תנינן (בה) ולא כבו גשמים אש של מערכה וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו המשנה שנויה כך כלל ואקשינ' ומי הוה עשן המערכה. והתניא ה' דברים נאמרו באש המערכה רבוצה כארי וברה כחמה. ויש בשלהבת שלה ממש.

    ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשןודחינ' האש של הדיוט הוא מעלה עשן.

    דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אשואע"פ שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.

    במקדש ראשון היתה רבוצה כארי.

    ובמקדש שני ככלב ולא מסייעתלפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה שבראשון לא היו עורכין אלא ב' גזירין לקיים המצוה. ואקשינן תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה. והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו'. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה מיבדר. ה' דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוה"ק שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אע"פ שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת:

    ת"ר שש אשות הן.

    יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידןכלומר אם תשפוך עליה מים תכבה. אש שותה ואינה אוכלת שעל החולין. אש אוכלת ושותה דאליהו שאכלה הבשר ושתת המים שנא' ואת המים אשר בתעלה לחכה. אש אוכלת לחים כיבשים היינו אש דמערכה. אש דוחה אש דגבריאל. אש אוכלת אש דשכינה. דא' הושיט אצבעו ביניהן ושרפם. פי' המלאכים שהם אש שאמרו לפניו יתברך בעת שבא לבראות האדם מה אנוש כי תזכרנו ושרפן.

    עשן המערכה נוטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצביןוהתניא רוח מזרחית לעולם יפה.

    ורוח מערבית לעולם קשהרוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש כי השלחן בצפון ומרבה החטים לעשות סולת. וקשה לזיתים כשחונטין כי המנורה בדרום ומרבה השמן לנרות וקשה לחטים כשהביאו שליש. מ"מ רוח מזרחית יפה ורוח מערבית קשה קשיא לרב יצחק בר אבדימי ופרקינן ל"ק הא לן והא להו. לבני א"י שהיו צופין לעשן המערכה וכשנוטה כלפי מזרח היו הכל שמחים כי רוב רוחות של אותה שנה מערבית היא. וכי מערבית יפה ורוח מזרחית קשה. אבל לבני בבל רוח מזרחית יפה להן שהן שרויין במזרח. ורוח מערבית קשה להן:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 21b

    Yoma 21b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 441 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    עשוי לנחת שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא י״א:ל״ב) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו' מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ:

    שמגביהין אותו ומראין אותו לחוץ:

    ירעש כלבנון פריו ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם:

    דקביעי קבועים ועומדים תמיד במקומן:

    רבוצה כארי גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ:

    ויש בה ממש בשלהבת שלה:

    כי קאמרי' דמעלה עשן בהדיוט קאמרי' באש הדיוט שהיו מביאין אצלה:

    וארצה בו ואכבד חסר ה"א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 21b · Sefaria

    Tosafot

    כלי עץ העשוי לנחת בשילהי מסכת חגיגה (דף כו:) פריך והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני' דמסכת כלים (פי"א משנה ג) דבתר ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות וכו' עד וכתיב וידבר אלי זה השלחן:

    ואורים ותומים אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן:

    Tosafot on Yoma 21b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואסיק דלחם הפנים היה מיטלטל עם השלחן מדקתני על השלחן הטהור מכלל שמטמא והא קיימא [לן] דטומאת הכלים מן השק ילפינן דכתיב או בגד או עור או שק ואמרינן מה שק מיטלטל מלא ריקם.

    אף כל כלי המיטלטל מלא וריקן הוא שמקבל טומאה אבל כל כלי עץ העשוי לנחת כלומר שתשים עליו דבר ולהניחו עליו העשוי לנחת הוא. ופרקינן שלחן מגביהו אותו בלחם הפנים ומראין אותו לעולי רגלים.

    ואסיקנ' ניסי דקביעי לא חשיב לאפוקי ארון וכרובים ומגדים ולחם הפנים והבלועין ונשארו שלשה הפסולין במקומן מנוין שלשה ומשנתנו אחר שביררו בגמ' זו עשרה ניסים שנעשו במקדש נשנית דהא תנינן (בה) ולא כבו גשמים אש של מערכה וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו המשנה שנויה כך כלל ואקשינ' ומי הוה עשן המערכה. והתניא ה' דברים נאמרו באש המערכה רבוצה כארי וברה כחמה. ויש בשלהבת שלה ממש.

    ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשן ודחינ' האש של הדיוט הוא מעלה עשן.

    דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש ואע"פ שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.

    במקדש ראשון היתה רבוצה כארי.

    ובמקדש שני ככלב ולא מסייעת לפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה שבראשון לא היו עורכין אלא ב' גזירין לקיים המצוה. ואקשינן תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה. והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו'. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה מיבדר. ה' דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוה"ק שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אע"פ שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת:

    ת"ר שש אשות הן.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 21b · Sefaria

    Ritva

    כלי עץ העשוי לנחת הוא ובפרק חומר בקדש פריך תלמודא דתיפוק לי׳ דמצופה זהב היה והרי הוא כלי של מתכת שמקבל טומאה ואפילו עשוי לנחת דבכלי עץ הוא דבעי׳ דומיא דשק ומסיק התם דאפילו לרבי יוחנן דאמר שאין הציפוי בטל לגבי העץ שאני הכא שהכתוב קראו עץ דכתיב והמזבח עץ ואיצטריך האי טעמא דכלי עץ העשוי לנחת למ״ד מסגרתו למעלה היתה דלמאן דאמ׳ למטה היתה בלאו הכי נמי טהור דפשוטי כלי עץ הוא וכדאי׳ בפ׳ הקומץ.

    אלא שמגביהין אותו לעולי רגלים פירוש שאי אפשר לחלק הלחם מעל השולחן אלא ביום שבת ורוב הרגלים אינם ביום שבת עצמה.

    ותו ליכא והא איכא הא דאמר ר׳ אושעיא בשעת שבנה שלמה וכו׳ הקשה הר״ר אלחנן כיון דמקשין מארון ובגדים שלא היו אלא בבית א'. אמאי לא פריך ממאי שהיה הגורל עולה בימין דהא תניא לקמן שאפי׳ בבית שני כל מ׳ שנה של שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין וכ״ש בבית א׳ שהיו הכהנים חשובין יותר ותירץ ר״י כי אולי גם בבית א׳ פעמים שלא היה עולה והר״ר אלחנן תירץ דלא פריך מנסים דמקדש ראשון אלא מאותן שלא היו הדברים שהנס נעשה בהם בבית שני. אבל גורל שהיה נוהג בבית שני ולא היה נעשה בו נס לא פריך מיניה דלא מני אלא נסים שהיו תדיר ומהאי טעמא לא מני הכא מה שאמרו בפרק תמיד נשחט דאיכא מאן דאמר כי פעמים שהיתה עזרה ננעלת מאליה על ידי נס אבל לא היה זה תמיד:

    כי קאמרי׳ בהדיוט פי׳ במה שהובער באש של הדיוט כדמפרש ואזיל וש״מ דמה שהודלק מאש היורד מן השמים לא היה מעלה עשן.

    מצוה להביא מן ההדיוט פי׳ ממדורת בית המוקד. ודוקא במזבח החיצון אבל במזבח הפנימי אין מוליכין ואין מקטירין אלא בגחלי קדש ממערכה העשויה לכך במזבח החיצון כדאי׳ לקמן ובזה טעו בני אהרן שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון. כן פירש הראב״ד ז״ל.

    אלו חמשה דברים שיש בין מקדש כו׳ פי׳ ולא חשיב שמן המשחה שלא היה בבית שני מפני שאף בבית ראשון לא היה תמיד שכבר נגנז בימי יאשיהו.

    אוכלת לחין ויבישין דמערכה פי׳ ששולטת אף בבשר הקדש ועושה אותו כגחלים.

    האי מרבה דידיה פי׳ רוח צפון מרבה הלחם לשולחן שהוא בצפון ורוח דרום מרבה השמן למנורה שהיא בדרום.

    1 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 21b · Sefaria

    Meiri

    שמא תאמר אחר שאין עשן המערכ' נוטה לשום צד מהו שאמרו מוצאי יו"ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון כלומר שרוח דרום מנשבת ומטהו כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבים שהיה סימן להם שכך יהא כל השנה ורוח דרומי מביא גשם ומרקיב את הפירות נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחים שרוח צפוני מונעת הגשמים דכתיב רוח צפון תחולל גשם ור"ל תמנע מלשון חלילה לעבדיך ומשמרת את הפירות מלרקב נטה כלפי מזרח [הכל שמחין עניים] שנמצא שרוח מערבי מביאה גשמים ובעלי בתים מפני שהפירות משתמרין נטה כלפי מערב כלומר שרוח מזרחי מנשב הכל עצבים עניים מפני שגשמי שנה מועטין ובעלי בתים מפני שהפירות מרקיבין וא"כ היאך אמרו שאין הרוח מזיזתו פירשו בה שמ"מ נטייתה היתה ביושר ולא היתה מתפזרת וזהו ענין דאזיל ואתי כדיקלא ודבר זה דוקא באש שהי' בא מן ההדיוט אבל אש שהי' בא מן השמים נאמר עליה שהיתה רבוצה כארי ר"ל עומדת על של הדיוט בחוזק וברה כחמה לרוב בהירותה ויש בה ממש אף בשלהבת שלה ואוכלת עצים לחים כיבשים ולא היתה מעלה עשן כלל ומקדש שני היה חסר משל ראשון חמשה דברים והם א. ארון וכפורת ב. כרובים ג. אש של שכינה ד. רוח הקדש ה. אורים ותומים ואף כשתאמר שהיה שם אש יורד מן השמים מ"מ לא היה מסייע כלל לאש של הדיוט למהר את ההקטרה שהאש שהיתה יורדת במקדש ראשון היתה מעכלת כל הקרבנות ולא היו הכהנים צריכים להביא אלא שני גזירי עצים לקיים מצות הבאה מן ההדיוט אבל אש שהיה יורד במקדש שני לא היה מעכל הקרבנות והיו הכהנים צריכין להביא עצים למערכה:

    כל כלי עץ העשוי לנחת והוא שאינו מטלטל אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה וכבר ביארנוה במס' חגיגה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

    בראשונה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק השני שבה שעניינו לבאר קצת ענייני עבודה כלליים לכל יום ושזה החלק יתבאר בפרק זה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר הנהגתם בתרומת הדשן שהיא עבודה כמו שהתבאר והשני בשאר עבודות שהיו בתמיד של שחר על איזה צד היו זוכים בהם וכמה כהנים צריכים בעבודת התמיד השלישי להודיע שבקצת ימים היו צריכים להרבות בכהנים אף לעבודת התמידין לסבת קצת תוספת עבודות שבהם וכן בקצת הקרבנות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:

    Meiri on Yoma 21b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' וכרובים אש ושכינה במדרש רבה בפ' בהעלותך נקט מנורה ולא נקט שכינה:

    Gilyon HaShas on Yoma 21b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין דְּמַעֲרָכָה יש להקשות היינו הך דאליהו זכור לטוב שאכלה לחין ויבשין כיון דהיה שם מים היינו לחין? ונראה לי דהיה בָּאֵשׁ אֵלִיָּהוּ דבר יתר על אֵשׁ דְּמַעֲרָכָה שלא נעשה גחלים ואפר כלל אלא נבלעו הכל בה אבל אֵשׁ דְּמַעֲרָכָה שורפת דוקא, וגם הבשר שהוא הלח נעשה גחלים כמו הנעשה בעצים. וכן ראיתי להריטב"א ז"ל שכתב אוכלת לחים ויבשים, פירוש שולטת אף בבשר הקודש ועושה אותו כגחלים עד כאן. ונראה לי מה שאמרו 'מצוה להביא מן ההדיוט' שהוא ממדורת בית המוקד כמו שכתב הריטב"א ז"ל היינו טעמא כדי שיהיה עשן, ומזה העשן דאברים ופדרים נזונין חיילות של סטרא אחרא ולא נפקין לשטטא בעלמא, וכמו שכתוב בספר קהילת יעקב. ועיין זוהר תרומה דף ק"ל. וכתב קהילת יעקב דמעשן של קרבנות ניזון קליפת נֹגַהּ שמשם נפש הבהמית של ישראל ונפש בהמות טהורות, יעוין שם. וכיון שיש צורך בעשן אם לא יביאו מן ההדיוט לא יהיה עשן מאש של מעלה בלבד.

    מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין בַּעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה נראה לי בס"ד רמז לדבר ממה שאמר הכתוב (תהלים סח, ג) כְּהִנְדֹּף עָשָׁן תִּנְדֹּף, רוצה לומר כמו נידוף עשן המערכה, כן תנדוף המטר לעולם! ונראה כי בעשן הקרבנות היוצא מתתא לעילא יהיה סימן למטר היורד בזכות הקרבנות מעילא לתתא. ומה שאמרו נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִים, קצת קשה איך ישמחו העניים והלא כיון דאין הפירות נרקבין אוצרים אותם ונמכרים ביוקר? ונראה לי כיון דהזריעה מוצלחת בהם שמוציאה הארץ על חד שבע יהיו הפירות מרובים ואף על פי שאוצרים אותם מוכרים בזול מחמת רבוי הנמצא.

    מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה וְכוּ' פירוש כיון דאמר על העשן נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִים נמצא מנשבת רוח מערבית דעל ידי כך נדחה העשן ונוטה כלפי מזרח, ומה שאמרו 'נוֹטֶה כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכֹּל עֲצֵבִים' נמצא מנשב רוח מזרחית דעל ידי כך העשן נדחה כלפי מערב. ולפי זה נמצא מערבית יפה מזרחית קשה ואיך קאמר 'מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה'? ומשני הָא לָן וְהָא לְהוּ דרבי יצחק קאי על ארץ ישראל והברייתא קאי על בבל דמזרחית יפה.

    Ben Yehoyada on Yoma 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 21, Amud Bet, about 441 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי…”

      Named: שמואל.

    2. Segment 260 words

      Opens “ותו ליכא והאמר רב אושעיא בשעה שבנה…”

      Named: רב אושעיא.

    3. Segment 314 words

      Opens “ניסי דקביעי לא קא חשיב השתא דאתית…”

    4. Segment 428 words

      Opens “אמר מר ועשן המערכה ומי הוה עשן…”

    5. Segment 524 words

      Opens “כי קא אמרינן בדהדיוט דתניא (ויקרא א,…”

    6. Segment 619 words

      Opens “רבוצה כארי והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים…”

    7. Segment 750 words

      Opens “ובמקדש שני מי הואי והאמר רב שמואל…”

      Named: רב שמואל בר איניא, שמואל.

    8. Segment 827 words

      Opens “ת"ר שש אשות הן יש אוכלת ואינה…”

    9. Segment 944 words

      Opens “יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן…”

    10. Segment 1052 words

      Opens “ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם אין…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “נטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב…”

      Named: רב הכל.

    12. Segment 1241 words

      Opens “אמר מר כלפי מזרח הכל שמחין כלפי…”

      Named: רב הכל.

    13. Segment 1317 words

      Opens “ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא וסימניך…”

      Named: רב יוסף, רבה.

    14. Segment 146 words

      Opens “לא קשיא הא לן, והא להו.…”

    15. Segment 154 words

      Opens “הדרן עלך שבעת ימים…”

    Sages named on this page

    • Rav Oshaya · Amoraim · Third Generation of Amoraim

      Rav Oshaya, a prominent third-generation Amoraic sage, was a student of Rav Huna and Rabbi Yehudah bar Yehezkel.

      Source: Yoma 21b · Segment 2 — “ותו ליכא והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Yoma 21b · Segment 13 — “ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא וסימניך שלחן בצפון…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Yoma 21b · Segment 1 — “…שסילוקו כסדורו, שנאמר: (שמואל א כא, ז) לשום לחם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 21b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026