Talmud Builders
    Chapter 8 - Yom HaKippurim

    גם: יומא דף ע״ח ע״ב, פרק ח׳ יום הכפורים

    English translation - Yoma 78b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1cork on Yom Kippur? Is it considered a shoe, and therefore it may not be worn on Yom Kippur, or not? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani stood on his feet to testify and said: I saw that Rabbi Yehoshua ben Levi went out on Yom Kippur in cork sandals, and I said to him: What is the law on a communal fast that is decreed in a time of drought, when shoes are similarly prohibited? Are reed sandals permitted? He said to me: It is no different, and such sandals are permitted even on a communal fast day. Rabba bar bar Ḥana said: I saw Rabbi Elazar from Nineveh go out in cork sandals on a communal fast day, and I said to him: What is the law on Yom Kippur? He said to me: It is no different, and it is permitted. The Gemara reports: Rav Yehuda went out on Yom Kippur in reed sandals. Abaye went out in sandals made of palm fiber. Rava went out in sandals braided with reeds. None of these sandals are considered to be shoes. Rabba bar Rav Huna wrapped a scarf around his feet and went out.

    2Rami bar Ḥama raised an objection: We learned that an amputee may go out with his wooden prosthetic leg on Shabbat, since it is like a shoe; these are the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yosei prohibits it. And a baraita was taught in that regard as an addendum to that mishna: And they agree that it is prohibited to go out wearing it on Yom Kippur. As this indicates that even wooden shoes are prohibited, the materials worn by the aforementioned amora’im should also be prohibited. Abaye said: There, in the case of Yom Kippur, it is prohibited because there are rags in the prosthesis. The prohibition is not due to the shoes but due to the pleasure of the comfort, which is prohibited on Yom Kippur.

    3Rava said to him: And if the prosthetic leg is not a garment, meaning that it is not a shoe, do the rags make it into a garment? Only shoes are forbidden, not other garments. And furthermore, any other kind of pleasure that is not the pleasure of wearing shoes, is it prohibited on Yom Kippur? Only certain afflictions are mandated on Yom Kippur; activities that are not specifically restricted by those afflictions are permitted. And Rabba bar Rav Huna would wrap a scarf on his feet and go out, demonstrating that the comfort provided by rags is permitted on Yom Kippur. Furthermore, the continuation of the baraita contradicts your explanation that the prohibition is due to the comfort provided by the rags. From the fact that it teaches in the latter clause: If the prosthetic leg has a receptacle designed for rags it is susceptible to ritual impurity like all wooden utensils which have receptacles, it may be inferred that in the first clause we are not dealing with a prosthetic leg that has a hollow space designed for rags. Abaye’s position is thereby rejected.

    4Rather, Rava said: Actually, according to everyone, a prosthetic leg is considered to be a shoe, and with regard to Shabbat this is what they disagree about: One Sage, Rabbi Yosei holds that we decree a prohibition of wearing a prosthetic leg on Shabbat lest the leg slip off and one come to carry it four cubits in the public domain; and one Sage, Rabbi Meir, holds that we do not decree such a rule.

    5§ The Sages taught: Young children are permitted to perform all of the prohibited activities on Yom Kippur, except for wearing shoes. The Gemara asks: What is different about wearing shoes? It is because observers who see a child wearing shoes will say that adults did this for him, i.e., put them on for him, since he cannot do it for himself. But if that is the reason, with regard to those other prohibitions also, like bathing and smearing oil, they will say that adults did this for him, and children should be prohibited from those activities as well. The Gemara explains: With regard to bathing and smearing oil, they could say that they did this for him yesterday, since one cannot be certain when the child was bathed.

    6The Gemara asks: If so, we could say this with regard to shoes as well. They could say that they did this for him yesterday. The Gemara answers: In the case of shoes, it is impossible to say an adult did it for him yesterday, since the child would not have worn shoes at night. As Shmuel said: He who desires a taste of death should put on shoes and go to sleep.

    7The Gemara asks: But the mishna is teaching that they are permitted to wear shoes ab initio . If so, it is permitted for an adult to perform these acts for a child even on the day of Yom Kippur, and the observer will not think that the adult has done anything wrong. Rather, we must explain the mishna as follows: The Sages decreed against performing those actions that are not necessary for the child’s growth, but the Sages did not decree against performing those actions that are necessary for the child’s growth. As Abaye said: My mother told me: A child’s growth requires hot water and oil for smearing. When he grows a little, he must eat egg with kutaḥa , a pickled dip made with milk. When he grows a little more, he must have vessels to break, since he will enjoy breaking them. This is like Rabba who bought cracked ceramic vessels for his children, and they broke them for their enjoyment.

    8§ We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, the king and the bride may wash their faces on Yom Kippur. The Gemara asks: Who is the tanna of the mishna? The Gemara answers: It is the opinion of Rabbi Ḥananya ben Teradyon, as it was taught in a baraita : The king and the bride may not wash their faces on Yom Kippur. Rabbi Ḥananya ben Teradyon says in the name of Rabbi Eliezer: A king and a bride may wash their faces. The Rabbis said: A new mother may not wear shoes on Yom Kippur. Rabbi Ḥananya ben Teradyon says in the name of Rabbi Eliezer: A new mother may wear shoes.

    9The Gemara asks: According to Rabbi Eliezer’s opinion, what is the reason that the king may wash his face? Because it is written: “Your eyes shall see the king in his beauty” (Isaiah 33:17). A king should always look regal before his nation. What is the reason that a bride may wash her face? So that she should not appear repulsive to her husband. Since it is only the beginning of their marriage, her husband may be disgusted at seeing her otherwise. Rav said to Rabbi Ḥiyya: For how long after her wedding is a woman considered a bride? He said to him: As it was taught in a baraita : If she becomes a mourner, we do not prevent the bride from wearing perfumes during the entire first thirty days of her marriage. This shows that for the first thirty days, her appearance is most critical.

    10A new mother may wear shoes. What is the reason for this? Due to the cold there is concern that she will become ill, as she is weak from the birth.

    11Shmuel said: If a man is worried about walking barefoot on Yom Kippur due to the danger of scorpions, he is permitted to wear shoes, since one need not put himself in danger.

    12§ We learned in the mishna: On Yom Kippur, one who eats food the volume of a large date is liable. Rav Pappa asked:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שעם - מין גומא שקורין פוי"י:

    בתענית צבור - הנגזר על הגשמים דתנן במסכת תענית (דף יב:) אסור בנעילת הסנדל:

    בדהיטני - מין שעם:

    בדהוצי - סנדל של כפות תמרים:

    בדיבלי - של עשבים:

    יוצא בקב שלו - בשבת קב אשקצ"א:

    ורבי יוסי אוסר - קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפילו הכי שוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים אלמא אף על גב דלרבי יוסי לאו מנעל הוא אפי' הכי אסיר והוא הדין לשל שעם:

    כתיתין - חתיכות בגדים קטנות שהם נוחות לו לסמוך שוקו עליהם:

    טמא - מקבל טומאה דלאו פשוטי כלי עץ הוא:

    מנעל הוא - הלכך ביוה"כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו:

    מותרין בכולן - בכל הני דמתניתין אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה:

    אינשי עבדו ליה - גדולים עשו לו והתורה הזהירה גדולים על הקטנים שלא יעשו להם בידים דבר האסור כדאמרינן במסכת יבמות (דף קיד.) לא תאכלום לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים:

    לא אפשר מאתמול - ויהא ישן כל הלילה והם ברגליו:

    הא מותרין לכתחלה קתני - שאם בא לימלך אומרים לו האכילהו ורחוץ אותו והאי שפיר ידע דהיום עשאו לו:

    מיא חמימי - לרחיצה:

    ומשחא - לסוך:

    ביעתא בכותחא - ביצים בכותח:

    תבורי מאני - להפקיר לו כלים לשבר ולמלאות תאותו:

    מאני גזיזי דפחרא - כלים סדוקים של חרס בדמים קלים:

    אין מונעין תכשיטין וכו' - ברייתא היא ומייתינן לה בריש בתולה נישאת בכתובות הרי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קוברין את המת ואין מונעין תכשיטין מן הכלה מחמת האבל כל שלשים יום אלמא כל שלשים בעי' נוי:

    אם מחמת סכנת עקרב - מקום שיש לחוש לעקרבים מותר כל אדם לנעול:

    יומא 78 עמוד ב

    1שעם ביום הכפורים? עמד רבי יצחק בר נחמני על רגליו, ואמר: אני ראיתי את רבי יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ביוה"כ ואמינא ליה: בתענית צבור מאי? א"ל לא שנא. אמר רבה בר בר חנה: אני ראיתי את רבי אלעזר דמן ננוה שיצא בסנדל של שעם בתענית צבור, ואמינא ליה: ביום הכפורים מאי? א"ל לא שנא. רב יהודה נפיק בדהיטני. אביי נפיק בדהוצי. רבא נפיק (בדיבלי). רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק.

    2מתיב רמי בר חמא: הקיטע יוצא בקב שלו, דברי רבי מאיר. ור' יוסי אוסר. ותני עלה: ושוין שאסור לצאת בו ביום הכפורים. אמר אביי: התם דאית ביה כתיתין, ומשום תענוג.

    3אמר ליה רבא: ואי לאו מנא הוא כתיתין משוי ליה מנא? ועוד: כל תענוג דלאו מנעל הוא, ביוה"כ מי אסור? והא רבה בר רב הונא הוה כריך סודרא אכרעיה ונפיק! ועוד, מדקתני סיפא: אם יש לו בית קבול כתיתין טמא, מכלל דרישא לאו בדאית ליה כתיתין עסקינן.

    4אלא אמר רבא: לעולם דכ"ע מנעל הוא, ובשבת בהא פליגי: מר סבר גזרינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ד' אמות, ומר סבר לא גזרינן.

    Baraita

    5תנו רבנן: תינוקות מותרין בכולן, חוץ מנעילת הסנדל. מאי שנא נעילת הסנדל, דאמרי: אינשי עבדו ליה, הנך נמי אמרי: אינשי עבדו ליה! רחיצה וסיכה, אימר מאתמול עבדי ליה.

    6סנדל נמי, אימר מאתמול עבדי ליה! סנדל לא אפשר דמאתמול עבדי ליה. דאמר שמואל: האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ליסיים מסאני וליגני.

    7והא מותרין לכתחלה קתני! אלא: הנך דלאו רביתייהו גזרו בהו רבנן, הנך דרביתייהו הוא לא גזרו בהו רבנן. דאמר אביי, אמרה לי אם: רביתיה דינוקא מיא חמימי ומשחא. גדל פורתא ביעתא בכותחא. גדל פורתא תבורי מאני. כי הא דרבה זבין להו מאני גזיזי דפחרא לבניה, ומתברי להו.

    8המלך והכלה ירחצו את פניהם. מתני' מני? ר' חנניא בן תרדיון היא, דתניא: המלך והכלה לא ירחצו את פניהם. רבי חנניא בן תרדיון אומר משום רבי אליעזר: המלך והכלה ירחצו את פניהם. החיה לא תנעול את הסנדל. רבי חנניא בן תרדיון אומר משום ר' אליעזר: החיה תנעול את הסנדל.

    9מ"ט מלך, משום דכתיב: ״(ישעיהו לג״, יז) ״מלך ביפיו תחזינה עיניך״. כלה מאי טעמא כדי שלא תתגנה על בעלה. אמר ליה רב לר' חייא: כלה עד כמה? אמר ליה, כדתניא: אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום.

    10החיה תנעול את הסנדל משום צינה.

    11אמר שמואל: אם מחמת סכנת עקרב מותר.

    12האוכל ככותבת הגסה. בעי רב פפא:

    Tosafot

    הקיטע יוצא בקב שלו - פרש"י פרק במה אשה מי שנקטעה רגלו עושה לו כמין דפוס רגל וחוקק בו מעט להשים ראש שוקו בתוכו ולא נהירא להרב פור"ת דקשיא ליה א"כ אמאי רבי יוסי אוסר והא אינו יכול לילך בע"א אע"ג דמסקינן הכא דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק ואתי לאיתויי והא אי נפיל אינו יכול לזוז משם עד שיחזור וינעלנו ועוד הקשה דהאמר אביי בפרק במה אשה (שבת דף סו.) דאין טמא מדרס משום דלא סמיך עילויה ואי כפרש"י והלא אין סמך גדול מזה ומיהו אור"י דלא קשה כולי האי שאין אותו קב צריך לו כל כך שהוא נשען על מקלות שבידיו כדרך החגרין ואינו נשען כלל על הקב והיינו סמוכות שלו דקתני התם יוצאין בהן בשבת לדברי הכל ולא כמו שפרש"י שעושה עור לראשי שוקיו וגורר שוקיו בקרקע כשנקטעו שתי רגליו ומהאי טעמא נמי אתי שפיר דאביי לא חשיב ליה מדרס שאינו נשען עליו אלא פעמים הוא נשען עליו קצת ופעמים אינו נוגע בקרקע כלל אבל הרב פור"ת פי' מי שנקטעה רגלו עושה לו קב כמין סנדל ומניחו במקום הרגל ונראה כאלו יש לו רגל ויכול לצאת בו בשבת כמו במנעליו וכופה שוקו לאחוריו וקושר סמוכות של עץ מכף יריכו שקוריו אשקצ"א וסומך בו שוקו ומהלך בה והיינו סמוכות שלו דקתני התם סמוכות שלו טמא מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה ואותו קב שמניח במקום פרסת רגלו אינו אלא כדי שיהו סבורין הרואים שרגל שלימה יש לו ומפני החולי אינו יכול לדרוך עליו ואם יש באותו קב בית קיבול כתיתין טמא כתיתין היינו גמי או מוכין או כל דבר רך שהוא נותן בקב להנאתו כדי שלא יכאב לו כשיגע רגלו בקב טמא איכא מאן דאמר בגמרא טמא טומאת מת ואיכא מאן דאמר טומאת מדרס לפי שהוא נשען עליו והאי דלא קתני גבי קב אי נכנס בו לעזרה אם לאו כדקתני גבי סמיכות יש לומר מילתא דפשיטא היא שאין נכנסין בו לעזרה כיון דלא צריך ליה כולי האי אי נמי כיון דגבוה מן הקרקע ואינו מלוכלך מילתא דפשיטא היא דנכנסים בו ולפרש"י יש ראיה להתיר למי שנכווצו גידי שוקיו לילך במקלות בשבת דהיינו סמוכות שלו דכולי עלמא יוצאין בהן בשבת ואפי' לפי' הרב פור"ת יש ראיה להתיר דמפרש סמוכות שלו ששתי רגליו על הסמוכות ואי אפשר לו לילך בלא מקלות ואפי' הכי לא אסר להו ועוד יש ראיה מסיפא דקתני כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ופירש"י מי שנכווצו גידי שוקיו או גידי ירכותיו נותן עגבותיו בקב ויושב בו וקושר הקב בגופו ויש לו שני ספסלים קטנים בשתי ידיו ונשען עליהם ונדחף בהן והספסלים לא הוצרך התנא להזכיר שהרי אינו יכול לילך בכסא בלא ספסלים ויוצאין בכל אלו בשבת והא דקתני אין יוצאין בהן בשבת היינו בסמוכות שלו דהיינו סמוכות של עור או של עץ שעושה לרגליו התלויין באויר ואינן נוגעין לארץ ופעמים נסמך עליהם בקרקע גבוה ולכך אין יוצאין בהן בשבת לפי שאין צריך לו אי נמי זימנין דמשתלפי לפי שאין נוגעין בארץ ואתי לאיתויינהו אלמא דספסלים שבידיו מותר לצאת בהן והוא הדין למקלות וגם ר"ת התיר לאחד שכווצו גידי שוקיו לצאת במקלות לרשות הרבים:

    הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר - בפרק במה אשה (שבת דף סו.) פרש"י משום דלאו תכשיט הוא ומשמע דאסר ליה משום דחשוב כמשוי ולא הוי מנעל אלא של עור אבל של עץ לא וכן משמע בגמרא התם דקאמר דלרבי מאיר חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה דחשיב מנעל ולרבי יוסי חליצה פסולה דלא חשיב מנעל ור"ת הקשה דהא מסקינן הכא דפליגי אי חיישינן דילמא משתמיט ואתי לאתויי ארבע אמות אבל לכולי עלמא מנעל הוי והא דקאמר התם דלרבי מאיר חולצין בו ולר' יוסי לא אור"י דהיינו טעמא דרבי יוסי דכי היכי דחייש דילמא נפיל לפי שהוא רחב מהאי טעמא נמי אין חולצת בו כדאמר בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג:) נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו והקשה רבינו שמשון מדתניא בפרק מצות חליצה חלצה בקב הקיטע חליצה כשירה באנפליא של בגד חליצה פסולה ופריך קב הקיטע מני רבי מאיר היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי מאיר ורבי יוסי אוסר באנפליא של בגד אתאן לרבנן משמע אתאן לרבנן דהיינו רבי יוסי דפליג על רבי מאיר והיכי משמע ליה דאתאן לרבי יוסי טפי מלרבי מאיר והא הא דלא חשיב ר' יוסי קב הקיטע כמנעל היינו משום דדרכו ליפסק וליפול אבל אנפליא של בגד דליכא למימר הכי דילמא אפילו רבי יוסי מודה ותירץ ר"י דודאי המקשה הוה ס"ד דטעמא דרבי יוסי משום הא דלא חשיב מנעל אלא של עור דבע"א לא מיתוקמא ליה הא דקתני באנפליא של בגד חליצה פסולה דאי לרבי יוסי נמי מנעל הוי ההיא מני לא רבי מאיר ולא רבי יוסי ובמסקנא דאמר כולה רבי מאיר היא וטעמא דפסיל באנפליא משום דלא מגינה מצי למיהוי שפיר טעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק וא"ת כיון דמעיקרא ס"ד דטעמא דרבי יוסי משום דילמא מיפסיק מאי קא משני מדסיפא רבנן רישא נמי רבנן ורישא במחופה עור אמאי שרי אפילו מחופה עור נמי איכא למיחש דילמא מיפסיק וי"ל במחופה עור דקאמר היינו בפנים שמתוך כך הוא מתקצר ומתיישב למדת רגלו אי נמי ע"י שהוא מחופה הוא יכול לכופלו ולקושרו כדי שיעמוד בחוזק סביב רגלו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ותוב קא מיבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ - ואסיקנא ריב"ל יצא בסנדל של שעם ביוה"כ. ור' אליעזר יצא בו בתענית צבור ואמרו לו ביוה"כ מאי. ואמר להו לא שנא כלומר מותר. ואפי' ביוה"כ. רב יהודה נפיק בסנדל דהוצי. ורבה בדבילי. ורבה בר רב הונא הוה כריך סודרא אכרעיה ונפיק. ומותבינן הא דתנן בשבת פרק במה אשה יוצאה הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר ור' יוסי אוסר ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ. ושנינן לעולם זה הקב מנעל הוא ומ"ט דר' יוסי דאסר גזירה דילמא מישתמיט ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר:

    תנא תינוקות מותרין בכולן חוץ מנעילת הסנדל ומנעל - ואוקימנא כל מידי דאית ליה רביתא לינוקא לא גזרו בהו רבנן. והני אחריתי לית ליה רביתא מינייהו:

    המלך והכלה ירחצו את פניהם - מלך דכתיב מלך ביפיו תחזינה עיניך.

    כלה שלא תתגנה על בעלה וכי דתנינן אין מונעין תכשיטין מן הכלה ל' יום. הא דתנן החיה תנעול את הסנדל אוקימנא לר' (יהודה) [חנניא] בן תרדיון אע"ג דקתני וחכמים אוסרין. כיון דרבא ושמואל מפרשי טעמא אמר רבא משום צינה ושמואל אמר משום סכנת עקרב מותר:

    האוכל ביוה"כ ככותבת הגסה כמוה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 78b

    Yoma 78b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 379 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 78b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026