Talmud Builders

    Yoma 63a

    Back to index

    English translation — Yoma 63a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Based on Rav Ḥisda’s statement, if he slaughtered them outside the Temple before the doors of the Sanctuary were opened he is exempt. What is the reason? Lacking the opening of the doors is comparable to lacking an action. Therefore, the offering was not yet fit to be sacrificed in the Temple, and when he slaughtered it outside, despite doing so with the intention that it is a sacrificial offering, he is not considered to have violated the prohibition against sacrificing an offering outside the Temple.

    2Rav Ḥisda stated above that since the Yom Kippur goats could be used for the additional offerings, one is liable for slaughtering them outside the Temple. The Gemara asks: Does Rav Ḥisda accept the principle: Since a particular situation could come to be in the future, it is viewed as though it existed already in the present?

    3And didn’t Rav Ḥisda say: If one slaughtered a Paschal lamb outside the Temple during the rest of the days of the year other than Passover eve, if he slaughtered it for its own sake, i.e., as a Paschal lamb, he is exempt, since at that time it is not fit to be sacrificed as a Paschal lamb. If he sacrificed it not for its own sake but rather as a peace-offering, he is liable. A Paschal lamb that is slaughtered as a peace-offering on any day of the year other than Passover eve is considered a valid peace-offering. Therefore, it has the status of an offering that is fit to be sacrificed in the Temple, and he is liable for slaughtering it outside the Temple.

    4The Gemara comments: The reason he is liable is because he specifically slaughtered it not for its own sake. However, if he slaughtered it without specifying what offering he had in mind, it is considered to have been slaughtered for its own sake and he is exempt. But why is he exempt? Let us say: Since it is fit to be sacrificed within the Temple not for its own sake, i.e., as a peace-offering, it should be considered as though he slaughtered it as a peace-offering outside the Temple, and he should be liable.

    5The Gemara responds: How can these cases be compared? There, with regard to the Paschal lamb, it requires explicit uprooting from the status of a Paschal lamb in order to be considered a peace-offering. Therefore, if he did not specify his intent, it is still considered a Paschal lamb, which is not fit to be sacrificed. These Yom Kippur goats do not require uprooting from their previous status. The Yom Kippur goats have the status of a sin-offering and the goats sacrificed as part of the additional offerings of the day are also considered sin-offerings. Therefore, one who slaughters them outside the Temple is liable, as they are fit to be sacrificed at that time as sin-offerings, even without the principle: Since, etc.

    6Rabba bar Shimi taught these two halakhot , cited above in the name of Rav Ḥisda, in the name of Rabba, and he found a difficulty between one statement of Rabba and another statement of Rabba. And he resolved the apparent contradiction as we resolved it.

    7§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yirmeya said that Rabbi Yoḥanan said: If one slaughtered a Paschal lamb outside the Temple during the rest of the days of the year, whether he slaughtered it for its own sake, as a Paschal lamb, or not for its own sake, as a peace-offering, he is exempt.

    8Rav Dimi said: I said this halakha before Rabbi Yirmeya and asked him: Granted, when he slaughters it outside the Temple for its own sake he is exempt, because it is not fit to be brought as a Paschal lamb at that time, and one is liable for slaughtering an offering outside the Temple only if it was fit to be sacrificed in the Temple. However, if he slaughters it not for its own sake, why is he exempt? Isn’t it fit to be sacrificed not for its own sake as a peace-offering inside the Temple?

    9And Rabbi Yirmeya said to me in response: Uprooting an offering’s designation outside the Temple is not called uprooting. Since he slaughtered it outside, the status of the offering does not change from that of a Paschal lamb to that of a peace-offering, despite his intention to this effect.

    10When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said a different version of the statement that Rabbi Yirmeya said that Rabbi Yoḥanan said: If one slaughtered a Paschal lamb outside the Temple during the rest of the days of the year, whether he slaughtered it for its own sake or not for its own sake, he is liable.

    11The Gemara expresses surprise: Is he liable even if he slaughtered it for its own sake? Didn’t we learn in a mishna in tractate Zevaḥim that one is exempt for sacrificing an offering that was not yet fit for sacrifice because it was lacking time? This is so whether it itself was lacking time, such as if it was less than eight days old, or it was lacking time due to its owners.

    12The Gemara explains: And what is an offering that is lacking time due to its owners? A zav , a zava , a woman after childbirth, and a leper, who sacrificed their offerings before the appropriate time. A zav , a zava , and a leper bring their offerings after counting seven days; a woman after childbirth brings hers when her purification period is complete.

    13Any of these people who sacrificed their sin-offering and, in the case of lepers, their guilt-offering outside the Temple are exempt. Since they would not fulfill their obligations to bring these offerings if they would sacrifice them in the Temple, and the offerings are unfit to be brought as voluntary offerings, because sin-offerings and guilt-offerings are not brought as voluntary offerings, one who slaughters them outside the Temple is not liable. However, if they sacrifice their burnt-offerings and peace-offerings outside the Temple, they are liable. This is because these offerings could be valid as voluntary offerings if they were sacrificed in the Temple.

    14And Rav Ḥilkiya bar Tovi said: They only taught that one is exempt for the guilt-offering when it is slaughtered for its own sake, but if it is slaughtered not for its own sake, he is liable, because a guilt-offering slaughtered in the Temple not for its own sake is valid.

    15The Gemara considers this: If he slaughtered it for its own sake, in any event he is exempt. Why? Let us say: Since they are fit to be sacrificed inside the Temple not for their own sake, he should be liable for sacrificing them outside. The Gemara responds: How can these cases be compared? There, the guilt-offering requires explicit uprooting of its designation in order to be valid. Here, a Paschal lamb during the rest of the days of the year is considered a peace-offering, even if its status is not explicitly uprooted.

    16The Gemara continues to discuss the case of a Paschal lamb that was slaughtered outside the Temple during the rest of the year, and not for its own sake. Rav Ashi taught: He is liable, as we stated. Rav Yirmeya of Difti taught: He is exempt. Rav Yirmeya held that a Paschal lamb during the rest of the days of the year requires uprooting of its previous designation, and uprooting an offering’s designation outside the Temple is not called uprooting. And this halakha disagrees with the statement of Rav Ḥilkiya bar Tovi, who held that uprooting an offering’s designation outside the Temple is considered an effective uprooting of that designation.

    17§ The Master said: If he slaughtered the two Yom Kippur goats outside the Temple after he drew lots to determine which of them is to be sacrificed to God and which is sent to Azazel, he is liable for slaughtering the one designated for God, and exempt for the one designated to be sent to Azazel.

    18The Sages taught in a baraita based upon the verses: “Any man of the house of Israel who shall slaughter a bull, or a lamb, or a goat in the camp, or who slaughters it outside the camp, and has not brought it to the entrance to the Tent of Meeting to present it as an offering to the Lord before the tabernacle of the Lord, blood shall be imputed to that man; he has shed blood; and that man shall be cut off from among his people” (Leviticus 17:3–4).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומי אית ליה לרב חסדא הואיללחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים ושחטו בחוץ דנימא חייב משום הואיל וראוי לשם קרבן אחר:

    לשמו פטורדאינו ראוי לשמו בפנים:

    שלא לשמואלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם שלמים בפנים:

    הכי גרסי' טעמא דשלא לשמו הא סתמא לשמו הוא ופטור ואמאי נימא וכו':

    ואמאילשמו פטור לימא הואיל כדקאמרת:

    בעי עקירהאינו ראוי בפנים לשלמים אלא אם כן עקר שם פסח ממנו בשחיטתו הלכך לאו מתקבל בפנים הוא כל כמה דלא עקריה:

    האי לא בעי עקירהואע"פ שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים זה חטאת וזה חטאת שניהן שוין בשמותיהן:

    מתני להו בדרבההני תרתי שמעתתא דרב חסדא הא דאמר לעיל הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ והא דאמר רב חסדא פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה וכו' מתני לה בדרבה דרבה אמרינהו:

    פסח ששחטו בחוץגרס בכולה:

    עקירת חוץעקירת שם בשחיטת חוץ לא שמה עקירה אם הכשיר הכתוב פסח בשאר ימות השנה בשלמים לא הכשירו אלא בפנים ובעקירת השם אבל בחוץ לעולם שמו עליו:

    חייבעליו משום הואיל וראוי שלא לשמו בפנים:

    והא תנןבמסכת זבחים:

    מחוסר זמןפטור על שחיטת חוץ בין שהוא מחוסר זמן בגופו בין שהוא מחוסר זמן בבעלים בגופו כגון בתוך שמונה ללידתו:

    ואיזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה וכו'שיש זמן להבאת קרבנותיהם לסוף ספירת שבעה והיולדת לסוף מלאת ימי טהרה:

    שהקריבולפני הזמן חטאתן ואשמן בחוץ פטורין שאינן מתקבלים בפנים לא לחובה ולא לנדבה לחובה משום דלא מטא זימנייהו ולנדבה שאין חטאת ואשם בא לנדבה והאי אשם במצורע הוא דאילו בזב וזבה ויולדת ליכא אשם:

    עולותיהן ושלמיהם חייביןשעולה ושלמים באים נדבה ומתקבלין נדבה בפנים ובמסכת זבחים פרכינן והני בני שלמים נינהו ומשנינן תני נזיר בהדייהו ואף מצורע לא שנינו במשנה ופרכינן התם הני בני אשמות נינהו ומשנינן תני מצורע בהדייהו:

    ואמר רב חלקיה לא שנודאשם בחוץ מחוסר זמן בבעלים פטור אלא לשמו דאינו ראוי לשמו בפנים אבל שלא לשמו כגון לשם עולה או לשם שלמים חייב שכן ראוי לפנים כיוצא בו בפנים דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח בזמנו והחטאת בכל זמן:

    ואמאילשמו פטור לימא הואיל כדקאמרת:

    שלמיםהוה סתמיה בלא עקירה ומקראי ילפינן לה במסכת פסחים ובפ"ק דזבחים:

    רב אשי מתני חייבבהא דכי אתא רבין:

    ורב ירמיה מתני פטורבין לשמו בין שלא לשמו כרב דימי:

    ופליגא דרב חלקיהדאמר עקירת חוץ שמה עקירה:

    יומא 63 עמוד א

    1שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור. מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי.

    2ומי אית ליה לרב חסדא ״הואיל״?

    3והאמר רב חסדא: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, לשמו פטור, שלא לשמו חייב.

    4טעמא דשלא לשמו, הא סתמא, לשמו הוא ופטור. ואמאי? לימא: הואיל וראוי שלא לשמו בפנים!

    5הכי השתא?! התם בעי עקירה, האי לא בעי עקירה.

    6רבה בר שימי מתני להו בדרבה, וקשיא ליה דרבה אדרבה. ומשני כדשנינן.

    7כי אתא רב דימי, אמר ר' ירמיה אמר ר' יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, בין לשמו בין שלא לשמו פטור.

    8אמר רב דימי: אמריתה לשמעתא קמיה דר' ירמיה בשלמא לשמו, דהא לא חזי ליה. אלא שלא לשמו, אמאי? הא חזי שלא לשמו בפנים?

    9ואמר לי: עקירת חוץ לאו שמה עקירה.

    10כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה, בין לשמו בין שלא לשמו חייב.

    11ואפי' לשמו? והתנן: מחוסר זמן בין בגופו, בין בבעלים.

    12ואיזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה והיולדת והמצורע׃

    13שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין. עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין.

    14ואמר רב חלקיה בר טובי: לא שנו אלא לשמו, אבל שלא לשמו חייב.

    15לשמו מיהא פטור, אמאי? נימא: הואיל וראוין שלא לשמו בפנים! הכי השתא?! התם בעי עקירה, הכא פסח בשאר ימות השנה שלמים נינהו.

    16רב אשי מתני: חייב, כדאמרינן. רב ירמיה מדפתי מתני: פטור. קסבר: פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה, ועקירת חוץ לאו שמה עקירה. ופליגא דרב חלקיה בר טובי.

    17אמר מר: משהגריל עליהן חייב על של שם, ופטור על של עזאזל.

    Baraita

    18תנו רבנן: (ויקרא יז, ג) ״איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'״.

    Tosafot

    שלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטורתימה דא"ר יוחנן פרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז:) המעלה בזמן הזה בחוץ חייב ואמאי הא אינו ראוי. אל פתח אהל מועד כיון דנהרס המזבח דאפי' נפגם המזבח אמרי' בפ' קדשי קדשים (זבחים נט. ודף סב.) כל הקדשים שנשחטו שם פסולין והוה ליה מחוסר זמן ואפילו מחוסר פתיחת דלתות פטור כל שכן מחוסר מעשה גדול ותנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) אותו ואת בנו ומחוסר זמן בחוץ אפילו לא תעשה אין בו לרבנן דרבי שמעון ועוד אמרינן בפ"ק דע"א (דף יג.) אם הקדיש והעריך והחרים בזמן הזה בהמה תעקר ופריך ונשחטיה מישחט ופירש רש"י משום שחוטי חוץ ליכא דבקדשי בדק הבית מיירי ולא נהירא לר"י דאם כן כי פריך ונשווייה גיסטר' היכי משני מפני שמטיל מום בקדשים. אלא מפרש ר"י דמיירי בקדשי מזבח ולא מחייב משום שחוטי חוץ דהוה ליה מחוסר זמן ודוחק לומר דההיא דמסכת ע"ג אתיא כמאן דאמר הותרו הבמות חדא דמנא ליה לאוקמי כמאן דאמר הותרו הבמות כדי להקשות ונשחטיה מישחט כיון דלמאן דאמר לא הותרו לא קשיא ועוד דהא סתם מתניתין היא בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) דירושלים אין אחריה היתר ובגמרא פריך מינה למ"ד בפ"ק דמגילה (דף י.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו וי"ל דר' יוחנן דמחייב במעל' בחוץ מיירי בהעלאת קטרת דלא בעי מזבח דאמרי ' בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) מזבח שנעקר מקטיר קטרת במקומו אי נמי בהעלאת מנחה דדוקא במיני דזבחים אמרינן כשנפגם המזבח שפסולין דנפקא לן מוזבחת עליו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וניחא נמי דנקט רבי יוחנן המעלה טפי משחיטה וזריקה אי נמי יש לומר דמיירי שבנוי מזבח במקומו והעלה בחוץ דס"ל קדשה לעתיד לבא אבל אין לתרץ דר' יוחנן כר' יהודה סבירא ליה דאמר קדשי קדשים שרי להקטיר על הרצפה דנהי דשרי להקטיר על הרצפה מכל מקום בעי שיהא מזבח במקומו אבל נפגם המזבח לא הוי שרי להקטיר בשום דוכתא תימה אמאי פטור בשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל לפי מה שפרש"י בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סא.) גבי קודם שיעמידו לויים את המשכן ולאחר שיפרקו דדוקא שלמים ששחטן בפנים קודם דלתות ההיכל פסולים אבל שאר קדשים לא אם כן כיון דפסולו בקודש שיש לו היתר בשאר קדשים אם עלו לא ירדו מידי דהוה אפסח וחטאת ששחטן שלא לשמן בחוץ דחייב עליהם כדאיתא בפרק בתרא דזבחים (דף קטו.) משום דמתקבל בפנים שיש לו היתר בשאר זבחים ויש לומר דהתם הבהמה ראויה לשחטה בפנים בההיא שעתא לשמה אבל הכא אינם ראוים לפנים קודם פתיחת הדלתות:

    טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטורתימה לר"ת נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב ודוחק הוא לומר דלשמו דרישא היינו סתמא משום דאמרינן ריש פ"ק דזבחים (דף ב:) דסתם זבחים לשמן הן עומדין דהני מילי בזמנן אבל פסח בשאר ימות השנה סתמיה לאו לשמו קאי אלא נראה כספרים דלא גרסי טעמא דשלא לשמו ואיכא למימר דמרישא דייק לשמו אמאי פטור דס"ד דלא בעי עקירה וא"כ אמאי פטור והא אי בעי שחיט סתמא בפנים דסתמא שלא לשמו קאי ומשני דבעי עקירה וכי האי גוונא איכא בפרק תמיד נשחט (פסחים סד.) ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב וגרס רש"י שם כמו בכאן טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור וקשיא נמי התם כמו שהקשינו בכאן אלא יש לפרש שם כדפירשתי הכא:

    ופליגא דרב חלקיה בר טוביבלאו הכי נמי הוה מצי למימר ופליגא דרב דימי אדרב חלקיה אלא משום דהשתא פליגא דרב דימי ודרבין אדרב חלקיה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    גם שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין הןשנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שההיכל נעול ומחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי.

    ומקשינן מי אית ליה לרב חסדא הואיל והא הוא דאמר פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו בחוץ פטור ואמאי לימא חייב הואיל וראוי שלא לשום פסח אלא לשום שלמים לפנים. ודחי פסח בעי עקירה משם פסח לשום שלמים. ומחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמי.

    פסח ששחטו [בחוץ] בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו [פטור] רב אשי מתני חייב ואקשינן עליה ואפי' על שמו. והתנן בשחיטת קדשים פרק פרת חטאת.

    מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים.

    איזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין.

    עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייביןומקשה עליה בגמ' והני בני אשמות נינהו [אמר זעירי תני מצורע בהדייהו] תוב אקשינן הני בני שלמים נינהו אמר רב ששת תני נזיר בהדייהו. דזעירי קבעוה תנאי ותני בהדייהו במשנה הזב והזבה והיולדת והמצורע כמו שאמר זעירי אבל נזיר לא קבעוהו במשנה כמו שאמר רב ששת אע"ג דהיא כרב ששת: קתני מיהא חטאתם בחוץ פטורין ואמר רב חלקיה בר טובי לא שנו שהוא פטור אלא השוחט לשמה בחוץ אבל השוחט שלא לשמו בחוץ חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמו כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה. אמאי אפי' לשמן בחוץ יהא חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים.

    ודחי הכי השתא התם בעי עקירה ומחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמו משום הכי לא תני לשמו בחוץ חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים אבל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ולא בעי עקירה:

    רב אשי מתני חייב כדאמרןרב ירמיה מדפתי מתני פסח בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו פטור קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ועקירת חוץ ששחטו שלא לשם פסח לאו שמה עקירה ופליגא עליה דרב חלקיה בר טובי דאמר לא שנו שפטור אלא בשוחט לשמו אבל בשוחט שלא לשמו בחוץ חייב הנה עקירת חוץ עקירה היא ושנינן הא דרב חלקיה כגון ששחט שלא לשמו מיעוט סימנים בחוץ וגמר רובו בפנים משום דלא עקירת חוץ היא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 63a

    Yoma 63a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 273 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומי אית ליה לרב חסדא הואיל לחייב על קרבן שאינו ראוי לשם מה שהופרש בפנים ושחטו בחוץ דנימא חייב משום הואיל וראוי לשם קרבן אחר:

    לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים:

    שלא לשמו אלא לשם שלמים חייב דראוי הוא לשם שלמים בפנים:

    הכי גרסי' טעמא דשלא לשמו הא סתמא לשמו הוא ופטור ואמאי נימא וכו':

    ואמאי לשמו פטור לימא הואיל כדקאמרת:

    בעי עקירה אינו ראוי בפנים לשלמים אלא אם כן עקר שם פסח ממנו בשחיטתו הלכך לאו מתקבל בפנים הוא כל כמה דלא עקריה:

    האי לא בעי עקירה ואע"פ שלקחו לשם שעיר הנעשה בפנים זה חטאת וזה חטאת שניהן שוין בשמותיהן:

    מתני להו בדרבה הני תרתי שמעתתא דרב חסדא הא דאמר לעיל הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ והא דאמר רב חסדא פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה וכו' מתני לה בדרבה דרבה אמרינהו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 63a · Sefaria

    Tosafot

    שלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור תימה דא"ר יוחנן פרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז:) המעלה בזמן הזה בחוץ חייב ואמאי הא אינו ראוי. אל פתח אהל מועד כיון דנהרס המזבח דאפי' נפגם המזבח אמרי' בפ' קדשי קדשים (זבחים נט. ודף סב.) כל הקדשים שנשחטו שם פסולין והוה ליה מחוסר זמן ואפילו מחוסר פתיחת דלתות פטור כל שכן מחוסר מעשה גדול ותנן בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) אותו ואת בנו ומחוסר זמן בחוץ אפילו לא תעשה אין בו לרבנן דרבי שמעון ועוד אמרינן בפ"ק דע"א (דף יג.) אם הקדיש והעריך והחרים בזמן הזה בהמה תעקר ופריך ונשחטיה מישחט ופירש רש"י משום שחוטי חוץ ליכא דבקדשי בדק הבית מיירי ולא נהירא לר"י דאם כן כי פריך ונשווייה גיסטר' היכי משני מפני שמטיל מום בקדשים. אלא מפרש ר"י דמיירי בקדשי מזבח ולא מחייב משום שחוטי חוץ דהוה ליה מחוסר זמן ודוחק לומר דההיא דמסכת ע"ג אתיא כמאן דאמר הותרו הבמות חדא דמנא ליה לאוקמי כמאן דאמר הותרו הבמות כדי להקשות ונשחטיה מישחט כיון דלמאן דאמר לא הותרו לא קשיא ועוד דהא סתם מתניתין היא בפרק בתרא דזבחים (דף קיב:) דירושלים אין אחריה היתר ובגמרא פריך מינה למ"ד בפ"ק דמגילה (דף י.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו וי"ל דר' יוחנן דמחייב במעל' בחוץ מיירי בהעלאת קטרת דלא בעי מזבח דאמרי ' בפרק קדשי קדשים (זבחים דף נט.) מזבח שנעקר מקטיר קטרת במקומו אי נמי בהעלאת מנחה דדוקא במיני דזבחים אמרינן כשנפגם המזבח שפסולין דנפקא לן מוזבחת עליו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר וניחא נמי דנקט רבי יוחנן המעלה טפי משחיטה וזריקה אי נמי יש לומר דמיירי שבנוי מזבח במקומו והעלה בחוץ דס"ל קדשה לעתיד לבא אבל אין לתרץ דר' יוחנן כר' יהודה סבירא ליה דאמר קדשי קדשים שרי להקטיר על הרצפה דנהי דשרי להקטיר על הרצפה מכל מקום בעי שיהא מזבח במקומו אבל נפגם המזבח לא הוי שרי להקטיר בשום דוכתא תימה אמאי פטור בשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל לפי מה שפרש"י בפרק קדשי קדשים (זבחים דף סא.) גבי קודם שיעמידו לויים את המשכן ולאחר שיפרקו דדוקא שלמים ששחטן בפנים קודם דלתות ההיכל פסולים אבל שאר קדשים לא אם כן כיון דפסולו בקודש שיש לו היתר בשאר קדשים אם עלו לא ירדו מידי דהוה אפסח וחטאת ששחטן שלא לשמן בחוץ דחייב עליהם כדאיתא בפרק בתרא דזבחים (דף קטו.) משום דמתקבל בפנים שיש לו היתר בשאר זבחים ויש לומר דהתם הבהמה ראויה לשחטה בפנים בההיא שעתא לשמה אבל הכא אינם ראוים לפנים קודם פתיחת הדלתות:

    טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור תימה לר"ת נידוק מרישא איפכא טעמא דלשמו הא סתמא חייב ודוחק הוא לומר דלשמו דרישא היינו סתמא משום דאמרינן ריש פ"ק דזבחים (דף ב:) דסתם זבחים לשמן הן עומדין דהני מילי בזמנן אבל פסח בשאר ימות השנה סתמיה לאו לשמו קאי אלא נראה כספרים דלא גרסי טעמא דשלא לשמו ואיכא למימר דמרישא דייק לשמו אמאי פטור דס"ד דלא בעי עקירה וא"כ אמאי פטור והא אי בעי שחיט סתמא בפנים דסתמא שלא לשמו קאי ומשני דבעי עקירה וכי האי גוונא איכא בפרק תמיד נשחט (פסחים סד.) ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב וגרס רש"י שם כמו בכאן טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור וקשיא נמי התם כמו שהקשינו בכאן אלא יש לפרש שם כדפירשתי הכא:

    ופליגא דרב חלקיה בר טובי בלאו הכי נמי הוה מצי למימר ופליגא דרב דימי אדרב חלקיה אלא משום דהשתא פליגא דרב דימי ודרבין אדרב חלקיה:

    Tosafot on Yoma 63a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    גם שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין הן שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שההיכל נעול ומחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי.

    ומקשינן מי אית ליה לרב חסדא הואיל והא הוא דאמר פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו בחוץ פטור ואמאי לימא חייב הואיל וראוי שלא לשום פסח אלא לשום שלמים לפנים. ודחי פסח בעי עקירה משם פסח לשום שלמים. ומחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמי.

    פסח ששחטו [בחוץ] בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו [פטור] רב אשי מתני חייב ואקשינן עליה ואפי' על שמו. והתנן בשחיטת קדשים פרק פרת חטאת.

    מחוסר זמן בין בגופו בין בבעלים.

    איזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין.

    עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבין ומקשה עליה בגמ' והני בני אשמות נינהו [אמר זעירי תני מצורע בהדייהו] תוב אקשינן הני בני שלמים נינהו אמר רב ששת תני נזיר בהדייהו. דזעירי קבעוה תנאי ותני בהדייהו במשנה הזב והזבה והיולדת והמצורע כמו שאמר זעירי אבל נזיר לא קבעוהו במשנה כמו שאמר רב ששת אע"ג דהיא כרב ששת: קתני מיהא חטאתם בחוץ פטורין ואמר רב חלקיה בר טובי לא שנו שהוא פטור אלא השוחט לשמה בחוץ אבל השוחט שלא לשמו בחוץ חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמו כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשום חובה. אמאי אפי' לשמן בחוץ יהא חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים.

    ודחי הכי השתא התם בעי עקירה ומחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמו משום הכי לא תני לשמו בחוץ חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים אבל פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ולא בעי עקירה:

    רב אשי מתני חייב כדאמרן רב ירמיה מדפתי מתני פסח בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו פטור קסבר פסח בשאר ימות השנה בעי עקירה ועקירת חוץ ששחטו שלא לשם פסח לאו שמה עקירה ופליגא עליה דרב חלקיה בר טובי דאמר לא שנו שפטור אלא בשוחט לשמו אבל בשוחט שלא לשמו בחוץ חייב הנה עקירת חוץ עקירה היא ושנינן הא דרב חלקיה כגון ששחט שלא לשמו מיעוט סימנים בחוץ וגמר רובו בפנים משום דלא עקירת חוץ היא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 63a · Sefaria

    Ritva

    מאי טעמא מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ואף על גב דחסרון פתיחת דלתות אינו בגופו של זבח מ״מ דבר של מצות הזבח הוא. כן פרש״י ז״ל ונכון הוא והא דתלינן סברא דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה כרב חסדא. משום דאמרה איהו בהדיא. דבלאו הכי נמי היינו סברא דתלמודא מדפרכי׳ לעיל להדיא חייב על שניהם למאי חזו. או אפשר דההיא פרכא מלישנא דרב חסדא. ודכותה בריש פרק אלו מציאות ודוכתי אחריני כדכתיבנא התם. והא דאמרינן בסוגיין דאמרי׳ מחוסר מעשה לקולא קשה אסוגיין דפרק תמיד נשחט (פסחים דף ס״ב) דאמרי׳ התם בחד לישנא היכא אמרינן מחוסר מעשה לחומרא אבל לקולא לא אמרינן י״ל דהתם הוא מדרבנן אבל הכא דאורייתא דכל בדאורייתא לא שנא לקולא ולא שנא לחומרא וכן פירשו בתוספות:

    ומי אית ליה לרב חסדא הואיל עד לשמו פטור שלא לשמו חייב גרש״י ז״ל טעמא דשלא לשמו הוא דחייב הא סתמא פטור ואמאי לימא הואיל וכו׳ אבל ברוב הנוסחאות לא גרסי׳ טעמא דשלא לשמו וכו': אלא דגרסי ואמאי לימא הואיל וכו'. ומיהו כולהו נוסחי לחד טעמא סלקי דהשתא סבי׳ לן דכי קתני לשמו פטור ושלא לשמו חייב. שלא לשמו דוקא. ולשמו היינו סתמא דסבי׳ ליה דפסח בשאר ימות השנה עקירה בעי. וסתמו פסח הוא ואע״ג דדחי׳ הכי השתא התם בעי עקיר׳ לאו משום דמעיקרא לא הוה סבי׳ לן הכי. אלא אדרבא אתמהי׳ אקושיין דלא דמו כיון דהאי בעי עקירה והאי לא בעי עקירה. ובודאי שכן הדעת נותנת. דאי סלקא דעתך דהשתא הוה סבירא לן דפסח לא בעי עקירה וכי קתני לשמו פטור היינו בדקאמר בהדיא בשעת שחיטה לשם פסח אם כן היכי ס״ד דנימא הואיל וראוי שלא לשמו דהא ליכא למי׳ הואיל אלא במידי דשחטיה סתמא אבל לא בששחטו בחוץ בפי׳ לשם דבר שאינו ראוי לפנים אלא ודאי כדאמרן. ואנן דחי׳ דאפילו הכי לא דמו דהתם כיון דבעי עקירה ליכא למימר בה הואיל אע״ג דשחטיה סתמא אבל הכא דלא בעי עקירה כי שחטו בחוץ סתמא אמרי׳ הואיל. כן נראה לפי שטת רש״י ז״ל שכתב כאן. אבל יש שפירשו דלא כגרש״י ז״ל. והשתא הוה סבי׳ לן דפסח לא בעי עקירה וכי קתני לשמו פטור דשחיטה בפסח לשמו דאילו סתמא היינו שלא לשמו. וסבי׳ לן דאפילו הכי הוה לן למימר הואיל. ודחי׳ דהא ליתה דפסח עקירה בעי וכיון דבעי עקירה ליכא למימר ביה הואיל. ואף רש״י ז״ל כן כתב שם בפ׳ תמיד נשחט:

    עקירת חוץ לא שמה עקירה פי׳ דכי מהנייא עקירה למעבדיה שלמים ה״מ כששחטו בפנים אבל כששחטו בחוץ לא מהנייא ביה עקירה ואכתי פסח הוא. והיינו משום דסבי׳ לן דפסח בעי עקירה אפילו בפנים דאלו סבי׳ לן דלא בעי עקירה וממילא הוי שלמים הא ודאי ליכא לאיפלוגי בין פנים לחוץ:

    חטאתן ואשמן בחוץ פטורי׳ עולותיהן ושלמיהן בחוץ חייבי׳ בפ״ב דזבחים אמרי׳ דמעיקרא לא הוה תנינן במתני׳ מצורע ופרכי׳ זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו. אמר זעירי תני מצורע בהדיהו. כלומר וכי קתני אשמן משום מצורע לחוד נסבה. תו פרכי׳ והני בני שלמים נינהו אמר רב ששת תני נזיר בהדיהו. כלומר וכי קתני שלמים משום נזיר בלחוד נסביה ואמרי׳ דזעירי קבעוה תנאי במתני׳ דרב ששת לא קבעוה תנאי:

    לא שאנו? אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב פירוש ארישא קאי דקתני פטור. ואאשם בלחוד קיימי דכשנשחט שלא לשמו כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. דאלו חטאת ששחטה שלא לשמה פסולה היא כדאי במתני׳ קמיתא דזבחים. ובדידה בין לשמו בין שלא לשמו פטור. וכדפרש״י ז״ל:

    ופליגא דרב חלקיה בר טובי פי׳ דלדידיה עקירת חוץ שמה עקירה מדקאמר שלא לשמו חייב:

    Ritva on Yoma 63a · Sefaria

    Meiri

    שחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור שהרי כיוצא בה בפנים פסול ששלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול ונמצאו מחוסרים מעשה הצריך להם מצד עצמן:

    שחט פסח בחוץ אין צריך לומר בזמנו שהוא חייב אלא אף בשאר ימות השנה כגון שהפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ושחטו ואח"כ נמצא הראשון חייב בין ששחטו לשמו ר"ל לשם פסח בין שלא לשמו שהפסח בשאר ימות השנה כל שמקריבו סתם שלמים הם ואין צריך עקירת שם פסח מעליו בשחיטתו ונמצא ראוי ליקרב לפנים לשלמים בלא חסרון זמן ומעשה ומעתה אף לשמו אע"פ שאינו מתקבל בפנים חייב הואיל וראוי מעכשיו בפנים לשלא לשמו בלא צורך עקירת השם:

    מעתה זה שביארנו בזב וזבה ונזיר ומצורע ויולדת שהקריבו תוך זמן שפטורים דוקא בחטאות שבכולם ובאשם של מצורע שאין ראוים עכשיו לפנים בשום פנים לא לחובתם מפני שלא הגיע זמן חובתם ולא לנדבה מפני שאין חטאת ואשם באים נדבה אבל עולות שבכלם ושלמים שבנזיר חייב שהרי ראויים הם מעכשיו לנדבה ואף אשמות שבהן כל שהקריבן שלא לשמן אלא לשם שלמים חייב הואיל ועקר מהם שם אשם שהרי כל שלא לשמו כשר וא"ת אף לשמן יהא חייב הואיל ומעכשיו ראויים לשלא לשמן בפנים אינו כן שאינו כשר לפנים בשלא לשמן בסתם אלא בעקירת השם ונמצא מחוסר עקירת השם וכן בחטאת וכל קרבן שפטור או חייב על שחיטתו כך על העלאתו וכל שחייבנו בשחיטת חוץ פירושו בשעשה בו מעשה שחיטה בחוץ כגון ששחט בה רוב סימנין אבל אם שחט בה מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים יש אומרים מכח סוגיא זו [ש]הוא פטור וכשר וממה שנאמר לקצת גרסאות הכא במאי עסקינן ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים ומ"מ עיקר הדברים שאף זו פסולה שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכן בשחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון:

    Meiri on Yoma 63a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה לשמו פטור דאינו ראוי לשמו בפנים הס"ד ובד"ה ואמר רב חלקיה לא שנו דאשם כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה שלמים כו' מפני שמטיל מום כו' על הרצפה דנהי דשרי כו' שיש לו היתר בשאר קדשים כו' ובד"ה טעמא כו' ואיכא למימר דמרישא דייק כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 63a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 63, Amud Aleph, about 273 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 113 words

      Opens “שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור.…”

    2. Segment 26 words

      Opens “ומי אית ליה לרב חסדא ״הואיל״?…”

      Named: רב חסדא.

    3. Segment 314 words

      Opens “והאמר רב חסדא: פסח ששחטו בחוץ בשאר…”

      Named: רב חסדא.

    4. Segment 415 words

      Opens “טעמא דשלא לשמו, הא סתמא, לשמו הוא…”

    5. Segment 59 words

      Opens “הכי השתא?! התם בעי עקירה, האי לא…”

    6. Segment 612 words

      Opens “רבה בר שימי מתני להו בדרבה, וקשיא…”

      Named: רבה.

    7. Segment 722 words

      Opens “כי אתא רב דימי, אמר ר' ירמיה…”

      Named: רב דימי.

    8. Segment 823 words

      Opens “אמר רב דימי: אמריתה לשמעתא קמיה דר'…”

      Named: רב דימי.

    9. Segment 97 words

      Opens “ואמר לי: עקירת חוץ לאו שמה עקירה.…”

    10. Segment 1021 words

      Opens “כי אתא רבין, אמר רבי ירמיה אמר…”

      Named: רבי ירמיה, רבי יוחנן.

    11. Segment 119 words

      Opens “ואפי' לשמו? והתנן: מחוסר זמן בין בגופו,…”

    12. Segment 128 words

      Opens “ואיזהו מחוסר זמן בבעלים הזב והזבה והיולדת…”

    13. Segment 139 words

      Opens “שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין. עולותיהן ושלמיהן…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “ואמר רב חלקיה בר טובי: לא שנו…”

      Named: רב חלקיה בר טובי.

    15. Segment 1522 words

      Opens “לשמו מיהא פטור, אמאי? נימא: הואיל וראוין…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “רב אשי מתני: חייב, כדאמרינן. רב ירמיה…”

      Named: רב אשי, רב ירמיה, רב חלקיה בר טובי.

    17. Segment 1712 words

      Opens “אמר מר: משהגריל עליהן חייב על של…”

    18. Segment 1831 words

      Opens “תנו רבנן: (ויקרא יז, ג) ״איש איש…”

      Named: רבן לה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 63a · Segment 7 — “…ר' ירמיה אמר ר' יוחנן: פסח ששחטו בחוץ בשאר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 63a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026