Talmud Builders

    Yoma 49a

    Back to index

    English translation — Yoma 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to receiving, carrying, or sprinkling blood, if a non-priest, a mourner on his first day of mourning, a drunk priest, and a blemished priest, performed the rite, it is disqualified. And likewise if the priest was sitting, and likewise if he performed one of these rites with his left hand, it is disqualified. This statement contradicts the ruling of Rav Sheshet. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation, and Rav Sheshet’s opinion is rejected.

    2The Gemara asks: But wasn’t Rav Sheshet the one who objected on the basis of this very baraita ? As Rav Sheshet said to the interpreter of Rav Ḥisda: Raise the following dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to carrying the blood performed by a non-priest? He said to him: It is valid, and a verse supports me: “And they slaughtered the Paschal offering and the priests sprinkled with their hand, and the Levites flayed” (II Chronicles 35:11). This verse indicates that the priests took the blood from the hands of the Levites, from which it can be inferred that the Levites carried the blood from the place of slaughtering to the place of sprinkling.

    3And Rav Sheshet objected based on the aforementioned baraita : With regard to receiving, carrying, or sprinkling blood, if a non-priest, a mourner on his first day of mourning, a drunk priest, and a blemished priest, performed the rite, it is disqualified. This statement proves that carrying cannot be performed by a non-priest. Since Rav Sheshet himself cited this baraita in his objection, he was certainly familiar with it. How, then, could he issue a ruling in contradiction to the baraita ?

    4The Gemara explains: After Rav Sheshet heard the baraita that was cited against his opinion, he objected to the ruling of Rav Ḥisda from that same baraita . At first Rav Sheshet was unaware of the baraita , which is why he ruled against it, but when he learned it, he relied upon it to object to Rav Ḥisda’s statement. The Gemara asks: But didn’t Rav Ḥisda cite a verse in support of his opinion? How can a baraita contradict a verse? The Gemara answers: The verse does not mean that the Levites walked with the blood, but rather that they acted like benches and merely stood holding the bowls of blood in their hands.

    5§ The Gemara returns to the issue of appropriate methods for taking handfuls of incense. Rav Pappa raised a dilemma: What is the halakha with regard to a case where another priest scooped and placed the incense into the hands of the High Priest? The Gemara clarifies the two sides of the question: Do we require: “His full hands,” and that is fulfilled here, as in practice the High Priest has a handful of incense? Or perhaps we require that the High Priest must fulfill the mitzvot: “And he shall take…and he shall bring” (Leviticus 16:12), and that is not the case here, as the High Priest did not scoop and take the incense himself? This question was also left unanswered, and the Gemara concludes: Let it stand unresolved.

    6§ Rabbi Yehoshua ben Levi raised a dilemma: If the High Priest scooped and died, what is the halakha with regard to the possibility that another High Priest may replace him and enter with his handful? May the second priest enter the Holy of Holies with the incense that the first priest scooped, or must he start from the beginning of the process? Rabbi Ḥanina said to his students in excitement: Come and see that Sages from a later generation were able to ask a difficult question on par with the question of the earlier generations. Even I, Rabbi Ḥanina, asked this same question, which was posed by my elder, Rabbi Yehoshua ben Levi.

    7The Gemara analyzes this comment: Is that to say that Rabbi Yehoshua ben Levi was older than Rabbi Ḥanina, which is why Rabbi Ḥanina referred to him as an early Sage? But didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi say: Rabbi Ḥanina permitted me to drink cress juice on Shabbat for medicinal purposes. Rabbi Yehoshua ben Levi’s deference to Rabbi Ḥanina shows that Rabbi Ḥanina was older than him.

    8Since it has been raised, the Gemara addresses the issue of cress juice on Shabbat: Did Rabbi Ḥanina permit him to drink cress juice? It is obvious that it is permitted to drink this juice; why would it be prohibited? As we learned in a mishna: All types of food that healthy people eat may be eaten by people even for medicinal purposes, and one may likewise drink all drinks for medicinal purposes, as the Sages did not include these in their decree against taking medicine on Shabbat.

    9Rather, Rabbi Yehoshua ben Levi’s question was: Is it permitted to grind and drink cress on Shabbat? The Gemara asks: What are the circumstances? If it involves a situation where there is danger to life, and this is the prescribed cure, it is certainly permitted; and if it is a case where there is no danger, it is prohibited as labor on Shabbat. The Gemara answers: Actually, the question concerns a case where there is a life-threatening danger, and this is the dilemma that he raised before him: Does this drink heal, which would mean that it is appropriate to violate Shabbat for it, or does it not heal, and therefore one should not violate Shabbat for it?

    10The Gemara asks: And if this was not a halakhic question but a medical one, what is different about this question that led him to ask it specifically of Rabbi Ḥanina? The Gemara explains: Rabbi Yehoshua ben Levi asked Rabbi Ḥanina because he is an expert in medicines, as Rabbi Ḥanina said: No man ever consulted me about a wound inflicted by a white mule and recovered. This shows that people came to Rabbi Ḥanina for medical advice.

    11The Gemara expresses surprise at this claim: But we see that people who are kicked by mules do survive. The Gemara answers that instead it should say: No man ever consulted me about a wound of this kind and the wound survives, i.e., the wound never heals. The Gemara challenges this statement as well: But we see that it does heal. The Gemara responds: We say that the wound will never heal only when the mules are red and the tops of their legs are white.

    12The Gemara returns to its previous question. In any event, one can learn from this discussion that Rabbi Ḥanina was older than Rabbi Yehoshua ben Levi. Why, then, does Rabbi Ḥanina refer to Rabbi Yehoshua ben Levi as a member of an earlier generation? Rather, we must explain that this is what he said, i.e., that Rabbi Ḥanina’s statement should be understood as follows: Their question is like the question of the early ones. In other words, Rabbi Ḥanina meant that this question, posed by a member of a later generation, is as difficult as that of the early Sages.

    13The Gemara asks: And did Rabbi Ḥanina actually say that this question, of one High Priest using the incense scooped by another, was difficult to answer? But didn’t Rabbi Ḥanina say: “With this Aaron shall come into the sacred place, with a bull” (Leviticus 16:3); this means that the High Priest must enter with the offering of a bull and not with the blood of the bull? In other words, the High Priest himself must slaughter his bull. Should a different priest slaughter the bull, receive its blood, and then die, the priest who replaces him may not enter the Holy of Holies with the blood of the bull slaughtered by his predecessor. Instead, he must bring a new bull, slaughter it, collect its blood, and take that blood inside.

    14And likewise, Rabbi Ḥanina said: If the priest scooped the incense before the slaughtering of the bull, he did nothing, as the handful of incense must be taken after the slaughter of the bull. If so, in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina, it is impossible for a priest to enter the Sanctuary with the handful taken by his fellow priest. The reason is that if the first priest died after the handful was taken, he certainly has not yet entered with the blood he collected from the bull. Consequently, his slaughter was not effective for the substitute priest, who must repeat the entire service from the slaughter onward.

    15The Gemara explains that this is what Rabbi Ḥanina said: From the fact that Rabbi Yehoshua ben Levi raised this dilemma, it can be understood by inference that he holds that the verse “with a bull” means that the High Priest may enter the Holy of Holies even with the blood of a bull. This means that the second priest does not have to go back and slaughter a second bull. And according to that which Rabbi Yehoshua ben Levi maintains, his question is like the question of the earlier generations. Although the question does not arise according to the opinion of Rabbi Ḥanina himself, according to the ruling of Rabbi Yehoshua ben Levi, the question is indeed a difficult one.

    16The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? What in fact is the ruling in a situation where the High Priest took a handful of incense and then died? May the newly appointed High Priest use the handful that has already been scooped, or does he require a new handful? Rav Pappa said: The resolution of this question depends on a different problem. If the High Priest scoops the handful when he takes the incense from the coal pan, and again scoops a handful in the Holy of Holies, this would mean that another priest may enter with the handful of the first High Priest, as the mitzva of scooping the handful has been fulfilled. However, if the High Priest does not scoop and again scoop, let the dilemma be raised.

    17Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, if the High Priest scoops and again scoops, another priest should not be permitted to enter with his handful, as it is impossible that the new handful will be neither less nor more than the amount of the first handful, which means the handful will not have been taken properly. But conversely, if he does not scoop and again scoop, let the dilemma be raised, as the mitzva of taking a handful has already been fulfilled by the first priest, and the second priest has merely to place the incense on the coals.

    18The Gemara explains the background to this problem. As a dilemma was raised before the Sages: Does the High Priest scoop a handful from the incense once and again scoop a handful a second time in the Holy of Holies, or does he not scoop a second time? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from the mishna: This was the measure of the spoon. What, is it not correct to infer from the mishna that just as its measure is on the outside, so is its measure on the inside, i.e., there is no need to scoop another handful, as this is its fixed measure that he pours onto the coal pan.

    19The Gemara rejects this suggestion: No, that is not necessarily the correct interpretation of the mishna. Perhaps it means that if he wants to measure a precise amount for his handful, he may measure with a utensil for this purpose. Alternatively, it could mean that he may take neither less nor more than the measure he initially took. Consequently, there is no proof from the mishna with regard to whether the High Priest must scoop a second handful.

    20The Gemara further suggests: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    זר ואונן שיכור ובעל מוםכולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ"ב דזבחים (דף טז.):

    וכן יושבדבעי לעמוד לשרת (דברים יח):

    והא רב ששת הוא דאותבהלהא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל:

    ויזרקו הכהנים הדםמידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק:

    ומתיב רב ששת גרסינן:

    בתר דשמעהדאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא:

    מעשה איצטבאהמקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא:

    או דילמא ולקח והביאדולקח נמי אמלא חפניו קאי:

    מהו שיכנס אחרכהן המשמש תחתיו מהו שיכנס לפנים בחפינה זו שנתן הראשון לתוך הכף ואין צריך לחזור ולחפון:

    א"ר חנינאלתלמידים בא וראה שהדור האחרון זוכה להתחכם כדורות הראשונים שאף אני הייתי שואל שאילה זו ועכשיו שאלה רבי יהושע בן לוי שהוא מן הראשונים:

    שחלייםקרשו"ן:

    לשחוק ולשתות:

    אימא וחייתהמכה:

    שמע מינהדרבי יהושע בן לוי לא הוה קשיש מדקרי ליה רבי דקאמר לי התיר רבי חנינא ולא היה דרך הזקנים לומר על הבחורים רבי אלא לי התיר חנינא היה אומר כלומר לי אמר חנינא שהיא רפואה:

    אלא הכי קאמרר' חנינא לתלמידיו בא וראה ששאלתן של אחרונים כשאלתי שאני מן הראשונים שאף אני הייתי מתקשה:

    ומי אמר רבי חנינא הכימי מספקא ליה אי נכנס אחר בחפינתו אי לא:

    בפר ולא בדמו של פרבזאת יבא אהרן אל הקדש בפר (ויקרא ט״ז:ג׳) ולא בדמו של פר שאם שחט פרו ומת אין המשמש תחתיו נכנס באותו דם לפנים אלא צריך להביא פר אחר ולשחוט וכיון דצריך להביא פר אחר צריך לחפון לאחר שחיטתו:

    ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה ולא כלוםשכן סדר העבודות בענין חפן ומת נמי אי אפשר שלא שחט פרו תחילה וזה הבא אחריו צריך להביא פר אחר ואי אמרת יכנס בחפינתו של ראשון נמצאת חפינה זו קודם שחיטת פרו של שני:

    הכי קאמר רבי חנינאמדקא מבעיא ליה לרבי יהושע בן לוי הא מכלל דס"ל דאין צריך להביא פר אחר דאם כן הויא לה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר:

    ולמאי דס"ליפה שאל כשאילת הראשונים אותן שנחלקו עלי בפר ואפילו בדמו של פר אף להן נשאל שאילה זו:

    מאי הוי עלהחפן ומת מהו שיכנס אחר בחפינתו:

    אי חופן חוזר וחופןאי מפשטא לן בעיין דאיבעיא לן גבי חפינת פנים אם צריך לחזור ולחפון או לא ותימצי לומר דצריך לחזור ולחפון חבירו נכנס בחפינתו דהא מיקיימא חפינה:

    אדרבה אי חופן וחוזר וחופןאז אין חבירו נכנס בחפינתו שאי אפשר שלא יחסיר חבירו ושלא יותיר חפניו של ראשון שוין לחפניו של שני:

    יומא 49 עמוד א

    1מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול. וכן יושב, וכן שמאל פסול! תיובתא.

    2והא רב ששת הוא דאותבה, דאמר ליה רב ששת לאמוריה דרב חסדא, בעי מיניה מרב חסדא: הולכה בזר מהו? אמר ליה: כשירה, ומקרא מסייעני: (דברי הימים ב לה, יא) ״וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים״!

    3ומותיב רב ששת: זר ואונן, שיכור ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול, וכן יושב וכן שמאל פסול.

    4בתר דשמעה הדר אותבה. והא רב חסדא קרא קאמר? דעבוד מעשה איצטבא.

    5בעי רב פפא: חפן חבירו, ונתן לתוך חפניו מהו? ״מלא חפניו״ בעינן, והא איכא! או דילמא: ״ולקח״ ״והביא״ בעינן? והא ליכא! תיקו.

    6בעי רבי יהושע בן לוי: חפן ומת, מהו שיכנס אחר בחפינתו? א"ר חנינא: בא וראה שאלת הראשונים.

    7למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש? והאמר רבי יהושע בן לוי: לי התיר רבי חנינא לשתות שחליים בשבת!

    8לשתות, פשיטא? דתנן: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה, וכל המשקין שותה!

    9אלא: לשחוק ולשתות שחליים בשבת. היכי דמי? אי דאיכא סכנתא משרא שרי. ואי דליכא סכנתא מיסר אסיר! לעולם דאיכא סכנתא, והכי קא מבעיא ליה: מי מסיא, דניחול עלייהו שבתא, או לא מסיא ולא ניחול עלייהו שבתא.

    10ומאי שנא רבי חנינא? משום דבקי ברפואות הוא. דאמר ר' חנינא: מעולם לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה.

    11והא קא חזינן דחיי! אימא: וחיית. והא קא חזינן דמיתסי! בסומקן אינהו וחיורן ריש כרעיהו קאמרינן.

    12מכל מקום, שמע מינה דרבי חנינא קשיש? אלא הכי קאמר: שאלתן כשאילה של ראשונים.

    13ומי אמר רבי חנינא הכי? והאמר רבי חנינא: ״בפר״, ולא בדמו של פר.

    14ואמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה ולא כלום!

    15הכי קאמר: מדקא מיבעיא ליה, הא מכלל דקסבר ״בפר״, ואפילו בדמו של פר. ולמאי דסבירא ליה שאילתו כשאילת הראשונים.

    16מאי הוי עלה? אמר רב פפא: אי חופן חוזר וחופן חבירו נכנס בחפינתו דהא מקיימא חפינה. אי אין חופן וחוזר וחופן תבעי לך.

    17אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: אדרבה, אי חופן וחוזר וחופן, לא יכנס אחר בחפינתו אי אפשר שלא יחסר ושלא יותיר. ואי אין חופן חוזר וחופן תיבעי לך.

    18דאיבעיא להו: חופן חוזר וחופן, או לא? תא שמע: כך היתה מידתה. מאי לאו: כשם שמדתה מבחוץ כך מדתה מבפנים!

    19לא, דילמא שאם רצה לעשות מדה עושה, אי נמי: שלא יחסר ושלא יותיר.

    20תא שמע:

    Tosafot

    זר ואונן ושיכורבספ"ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש"י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ"ל דבס"פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו' ופריך בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב"א פי' דפרש"י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא:

    בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו' - תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי"ל באת"ל קאמר את"ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע"ג דלאו איהו חפן מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא:

    אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתותימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ"מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה"פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא"כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א"כ אין חבירו נכנס בחפינתו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    שמע מיניה אפילו הולכת הקטורת דמעכבה כפרה כדאמרן קטרת מכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כשרה וכ"ש הולכת אברים שאין בהם כפרה (אין) [שאין] כפרה אלא בדם שנא' כי הדם הוא בנפש יכפר ומותבינן עליה הא דתני זר ואונן שכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא ואקשינן וכי רב ששת לא הוה ידע להא מתניתא דהא רב ששת דאותבא לרב חסדא במס' שחיטת קדשים באחרית פרק א' בעידנא דפשיט הולכה בזר כשרה ומקרא מסייעני וישחטו הפסח ויזרקו מידם והלוים מפשיטים. דייקינן מדכתיב ויזרקו הכהני' מידם מכלל שלא היתה הולכה בכהנים אלא בזריקה בלבד.

    ואותביה רב ששת הא מתני' ופרקינן בתר דאיתותב בה רב ששת הדר הוא ואותבה לרב חסדא. ואוקימנא לרב חסדא דעביד מעשה אצטבא כלומר כולם עומד בשורה זה מושט לזה וזה מושיט לזה. והולכה שלא ברגל כי האי גוונא ואין הולכה בהן כלל. חפן כהן אחר ונתן בחפני כ"ג מהו להביא ולהקטיר בהן או צריך לחפון הוא תיקו.

    בעי ריב"ל חפן ומת מהו להיכנס אחר בחפינתו כו'א"ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים ואקשינן למימר דריב"ל קשיש מר' חנינא (הוא) והאריב"ל התיר לי ר' חנינא לשחוק שחלים בשבת דהוי סכנה ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות מי מאסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו אי לא וא"ל מאסו.

    הנה ר' חנינא יותר זקן מריב"ל.

    ופרקינן הכי קאמר ר' חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה ואמר להן כבר שאלו את הגדולים מכם והוא ריב"ל ולא אפשיטא ליה. ומי מספקא ליה הא לר' חנינא. והא מדאמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ולא בדמו של פר. כלומר אם שחוט כ"ג פרו ומת אין אחר נכנס בדם זה הפר אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו ממילא שמעינן דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו ולא עשה כלום כ"ש אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. וא"כ מאי לא פשט להו משמעתי' ושנינן ה"ק מדקא מיבעיא ליה לריב"ל הא ש"מ דקסבר בפר ואפי' בדמו של פר וחפינה הוא דקא מיבעיא ליה ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השני בחפינתו של ראשון דהא לא אפשר דלא חפין ליה השני בשעת הקטרה וקא מקיימא חפינה בכהן המשמש בקטורת אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים.

    לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השני בחפינת הראשון שאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ובעינן להכניס מלא חפניו של מקטיר ממש לא פחות דהא מלא חפניו כתיב ולא יתר דהא חפניו כתיב אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו תבעי לך דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 49a

    Yoma 49a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 368 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    זר ואונן שיכור ובעל מום כולהו נפקי לן מקראי דמחלי עבודה בפ"ב דזבחים (דף טז.):

    וכן יושב דבעי לעמוד לשרת (דברים יח):

    והא רב ששת הוא דאותבה להא מתני' לאמוריה דרב חסדא כדמפרש ואזיל אלמא שמיעא ליה והיכי טעי למיפשט דכשרה בשמאל:

    ויזרקו הכהנים הדם מידם של שוחטים שהם זרים וחזרו וקבלו הדם מיד הכהן המקבל והוליכוהו אל הזורק:

    ומתיב רב ששת גרסינן:

    בתר דשמעה דאותבוה ניהליה הכא הדר אותבה איהו לרב חסדא:

    מעשה איצטבא המקבלים היו מושיבים את הדם ביד הזרים ואין הזרים מקרבין אותו לצד המזבח כלל אלא מושיבים הדם על ידם כאשר על גבי איצטבא:

    או דילמא ולקח והביא דולקח נמי אמלא חפניו קאי:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 49a · Sefaria

    Tosafot

    זר ואונן ושיכור בספ"ק דזבחים (דף יד.) נמי מייתי לה ופירש שם רש"י שיכור שתויי יין והקשה רבינו חיים כהן זצ"ל דבס"פ אלו מומין (בכורות דף מה:) תנן החרש והשוטה והשיכור פסולין באדם וכשרים בבהמה וכו' ופריך בגמ' שיכור אחולי מחיל עבודה ובהדי מומי בעי למיחשביה ומוקי לה בשאר דברים המשכרים ודלא כרבי יהודה דאמר חייב מיתה אף בשאר דברים המשכרים על כן פירש רבינו חיים דהכא נמי מיירי בשאר דברים המשכרים וריצב"א פי' דפרש"י עיקר ואדרבה מהתם יש ראיה לפירושו מדפריך סתמא שיכור אחולי מחיל עבודה וכו' אלמא דסתם שיכור מיירי בשתויי יין והתם דקשיא ליה בהדי מומין בעי למיחשביה להכי מוקי ליה בשאר דברים המשכרים אבל הכא דקתני ליה בהדי מחללי עבודה נוקמיה בשתויי יין כמו סתם שיכור דבכל דוכתא:

    בעי רב פפא חפן חבירו ונתן לתוך חפניו מהו מלא חפניו בעינן וכו' - תימה לי הא איבעיא ליה לעיל כבר כי האי גוונא גבי בין הביניים וי"ל באת"ל קאמר את"ל בין הביניים לא דלא קרי ביה ולקח והביא כיון דלא אתי מכח גברא הכא מאי מי אמרינן אע"ג דלאו איהו חפן מ"מ כיון דמכח גברא קאתי שפיר דמי ושפיר קרינן ביה ולקח הלוקח מי שהוא וישים בחפניו של כ"ג והדר נעייל הוא וקרי ביה מלא חפניו והביא או דילמא ולקח והביא בעינן שהלוקח יביא:

    אי חופן וחוזר וחופן נכנס חבירו בחפינתו תימה אי חובה הוא לחפון פעמיים אחד מבחוץ ואחד מבפנים היכי עייל חבריה בחפינתו מ"מ הרי לא חפן כהן אחד תרי זימני ונראה דה"פ אי חופן וחוזר וחופן לפי שמן התורה אין לדבר קצבה שיכול לחפון כל כך פעמים כמו שירצה ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזור ויחפון בפנים שמא נתפזר לו מן הקטורת בדרך ונחסר קצת וא"כ אם חפן ונתן לתוך הכף ומת בחוץ חוזר חבירו וחופן פעם שנית וחוזר ונותן לכף ונכנס דקרינן ביה מלא חפניו והביא דליכא אלא הבאה אחת ואי אין חופן וחוזר וחופן משום דמשמע מלא חפניו חד אמר רחמנא ולא תרי זימני מלא חפניו א"כ אין חבירו נכנס בחפינתו:

    Tosafot on Yoma 49a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    שמע מיניה אפילו הולכת הקטורת דמעכבה כפרה כדאמרן קטרת מכפרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כשרה וכ"ש הולכת אברים שאין בהם כפרה (אין) [שאין] כפרה אלא בדם שנא' כי הדם הוא בנפש יכפר ומותבינן עליה הא דתני זר ואונן שכור ובעל מום בקבלה ובהולכה ובזריקה פסול וכן יושב וכן שמאל תיובתא ואקשינן וכי רב ששת לא הוה ידע להא מתניתא דהא רב ששת דאותבא לרב חסדא במס' שחיטת קדשים באחרית פרק א' בעידנא דפשיט הולכה בזר כשרה ומקרא מסייעני וישחטו הפסח ויזרקו מידם והלוים מפשיטים. דייקינן מדכתיב ויזרקו הכהני' מידם מכלל שלא היתה הולכה בכהנים אלא בזריקה בלבד.

    ואותביה רב ששת הא מתני' ופרקינן בתר דאיתותב בה רב ששת הדר הוא ואותבה לרב חסדא. ואוקימנא לרב חסדא דעביד מעשה אצטבא כלומר כולם עומד בשורה זה מושט לזה וזה מושיט לזה. והולכה שלא ברגל כי האי גוונא ואין הולכה בהן כלל. חפן כהן אחר ונתן בחפני כ"ג מהו להביא ולהקטיר בהן או צריך לחפון הוא תיקו.

    בעי ריב"ל חפן ומת מהו להיכנס אחר בחפינתו כו' א"ר חנינא בוא וראה שאילת הראשונים ואקשינן למימר דריב"ל קשיש מר' חנינא (הוא) והאריב"ל התיר לי ר' חנינא לשחוק שחלים בשבת דהוי סכנה ובעאי מיניה משום דהוה בקי ברפואות מי מאסו שחלים דניחול שבתא ונשחקינהו אי לא וא"ל מאסו.

    הנה ר' חנינא יותר זקן מריב"ל.

    ופרקינן הכי קאמר ר' חנינא לתלמידיו שאילתן כשאילת הראשונים מכם כלומר שאלוהו תלמידיו זו השאילה ואמר להן כבר שאלו את הגדולים מכם והוא ריב"ל ולא אפשיטא ליה. ומי מספקא ליה הא לר' חנינא. והא מדאמר ר' חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום ואמר נמי בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר ולא בדמו של פר. כלומר אם שחוט כ"ג פרו ומת אין אחר נכנס בדם זה הפר אלא צריך להביא פר אחר ולשחטו וליכנס בדמו ממילא שמעינן דאפילו אי חפן איהו קמיה שחיטת פרו ולא עשה כלום כ"ש אם חפן כהן אחר שלא עשה כלום. וא"כ מאי לא פשט להו משמעתי' ושנינן ה"ק מדקא מיבעיא ליה לריב"ל הא ש"מ דקסבר בפר ואפי' בדמו של פר וחפינה הוא דקא מיבעיא ליה ולמאי דסבירא ליה [שאילתו] כשאילת הראשונים כלומר מן דסבר בפר ואפילו בדמו של פר מאי הוי עלה אמר רב פפא אי חופן וחוזר וחופן נכנס השני בחפינתו של ראשון דהא לא אפשר דלא חפין ליה השני בשעת הקטרה וקא מקיימא חפינה בכהן המשמש בקטורת אי אין חופן וחוזר וחופן תיבעי לך. ואקשינן עליה אדרבא אי חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים.

    לא תיבעי לך דודאי אינו נכנס השני בחפינת הראשון שאי אפשר שלא יחסיר ושלא יותיר ובעינן להכניס מלא חפניו של מקטיר ממש לא פחות דהא מלא חפניו כתיב ולא יתר דהא חפניו כתיב אי אין חופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אלא מערה הקטורת מן הכף אל המחתה ודיו תבעי לך דאיבעיא להו החופן בחוץ חוזר וחופן בפנים אי לא.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 49a · Sefaria

    Ritva

    תיובתא ומתני׳ דהוליך את הכף בשמאלו שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר:

    ומקרא מסייעני וישחטו את הפר ויזרקו הכהנים מידם פי׳ מידם של שוחטין שהיו זרים אלמא זרים עשו הולכה. וא״ת א״כ נימא נמי שהשוחטין עשו קבלת הדם ואנן קיימא לן שהיא פסולה בזר. י״ל דקרא לא איירי בזרים אלא בשחיטה ובנתינת הדם לכהנים אבל כהן קבל הדם בכלי ונתנו לשוחטים והשוחטים הוליכוהו ונטלוהו כהנים מידם לזרקו וכן פרש״י ז״ל:

    דעבוד מעשה אצטבא פי׳ כי הכהן שקבל הדם הוליכו עד למזבח והניחו ביד השוחטים כמניח על גבי איצטבא ונטלוהו משם בשעת זריקה:

    או דילמא ולקח והביא בעי׳ והא ליכא פי׳ ולא דמיא הא למאי דבעי רב פפא גופיה לעיל גבי בין הבינים דאלו לעיל פשי׳ לן שהכל היה בידו של כהן גדול אלא שנכנס בו מאיליו הלכך אפילו אם תמצא לומר דלא בעינן לקיחה במתכוין. איכא לספוקי אי בעי׳ שיקח הכהן עצמו או לא דדילמא כי כתי׳ ולקח הכהן אמלא המחתה גחלי אש בלחוד קאי או דילמא אתרוייהו קאי ומסתברא דרב פפא בהדי ההיא דלעיל בעי לה אלא שהתלמוד סדרה בכאן משום דבעי למיבעי לה אידך דרבי יהושע בן לוי דבעי לאורוכיה בה טובא:

    חפן ומת יש שפי׳ דה״ה חפן ונטמא אלא דחדא מינייהו נקט דמיתה שכיחא טפי מטומאה שהוא זריז בה. ויש שפירשו דדוקא נקט מת אבל נטמא כיון שהראשון חי אין זה אלא כשלוחו וכל שכן גבי שחט ונטמא דכיון שהראשון חי והקרבן משלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינא ביה:

    למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש פי׳ דקס״ד דהכי אמר רבי חנינא לתלמידו בוא וראה ששאלתי אני קודם לכן היא כשאלת הראשונים והאמר רבי יהושע בן לוי לי התיר רבי חנינא לשתות פרש״י ז״ל מדקאמר ליה ר׳ דקאמר לי התיר ר׳ חנינא מכלל דקשיש מיניה והנכון דלאו משום דקרי ליה ר׳ אלא משום דקאמר התיר לי דמשמע שבא להוראה לפניו. דאע״גב דמשום דבקי ברפואה הוה. מ״מ לישנא דלי התיר לישנא דהוראה הוא וה״ק בוא וראה ששאלתנו כשאלת הראשוני׳ כלומר שהשאלה ששאל רבי יהושע שהיה אחרון היה כשאלת הראשונים והא דקא׳ ששאלתנו דרך מוסר וכבוד הוא כאותה שאמרו ולענין שאלתא דשאילנא קדמיכון והשתא נמי קס״ד דמשום נפשיה אמר רבי חנינא כשאלת הראשונים מפני שאף הוא שאל שאלה זו. ופרכינן מספקא ליה והאמר רבי חנינא בפר ולא בדמו של פר שאם שחט כהן גדול פרו ומת צריך כהן שני לשחוט פר אחר כדכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בפר ולא בדמו של פר. וכיון שצריך לחזור ולשחוט פר צריך הוא ג״כ לחזור ולחפון דאי לא קדמה חפינה לשחיטה ואמר רבי חנינא קטורת שחפנה קודם שחיטה לא עשה כלום ופרקי׳ דר׳ חנינא ה״ק דשאלת ר׳ יהושע כשאלת הראשונים חביריו של ר׳ חנינא שהם סוברין בפר ואפילו בדמו של פר:

    Ritva on Yoma 49a · Sefaria

    Meiri

    כל האוכלים שדרך הבריאים לאוכלם בחול בלא כונת רפואה מותר חולה לאוכלן לשם רפואה בשבת אף בחולה שאין בו סכנה וכן במשקין ואין כאן גזירת שחיקת סמנין שהוא תולדה של דש אחר שדרך הבריאים בכך ובמקום סכנה אף השחיקה מותרת שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומ"מ דוקא כשנודע לו או שרופא אומר לו שאותה מלאכה צריכה לו או מועלת באיזה צד לחליו וזהו שאמרו בסוגיא זו על ר' יהושע ששאל לר' חנינא שהיה רופא שחלים אם היו מועילים לחליו עד שיהא רשאי לשחקם בשבת ולשתות מימיהן והתיר לו:

    כבר ביארנו מ' א' שכל ששנה בסדר העבודות של יום הכפרים לא עשה כלום מעתה קטורת שחפנה קודם שחיטת הפר לא עשה כלום שהרי מקומה בין שחיטת הפר להזאה כמו שביארנו ומ"מ כהן גדול ששחט את פרו ומת או נטמא המשמש תחתיו נכנס בדם אותו הפר ואינו צריך לשחוט פר אחר ואין צריך לומר אם מת קודם שחיטת הפר שאין צריך לשחוט פר אחר שאין זה חטאת שמתו בעליה שהרי כל הכהנים (מתכנסים) [מתכפרים] בו ומה שנתגלגו כאן מענין חפינה שניה שמן הכף לחפניו כבר ביארנוה במשנה:

    Meiri on Yoma 49a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה זר ואונן כו' והקשה הרר"ח כהן כו' כצ"ל:

    בד"ה אי חופן כו' ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר ולהכי תקינו רבנן שיחזיר ויחפון בפנים כו' עכ"ל הוצרכו לכל זה דכיון דיכול לחפון כמו שירצה א"כ למה הטריחו לכ"ג בחפינה שמבפנים שהיא מעבודות הקשות כדלקמן אלא ע"כ דתקנו רבנן שיחזור לחפון מבפנים משום דשמא נתפזר לו מן הקטרת ונחסר קצת ורב פפא נמי הוה ס"ל ובלבד שלא יחסיר ולא יותיר אלא דלא הוה אסיק אדעתיה למימר דבכהן אחר החופן א"א שלא יחסיר ולא יותיר ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Yoma 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 49, Amud Aleph, about 368 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 116 words

      Opens “מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה…”

    2. Segment 236 words

      Opens “והא רב ששת הוא דאותבה, דאמר ליה…”

      Named: רב ששת, רב חסדא.

    3. Segment 317 words

      Opens “ומותיב רב ששת: זר ואונן, שיכור ובעל…”

      Named: רב ששת.

    4. Segment 412 words

      Opens “בתר דשמעה הדר אותבה. והא רב חסדא…”

      Named: רב חסדא.

    5. Segment 522 words

      Opens “בעי רב פפא: חפן חבירו, ונתן לתוך…”

      Named: רב פפא.

    6. Segment 617 words

      Opens “בעי רבי יהושע בן לוי: חפן ומת,…”

      Named: רבי יהושע.

    7. Segment 718 words

      Opens “למימרא דרבי יהושע בן לוי קשיש? והאמר…”

      Named: רבי יהושע, רבי חנינא.

    8. Segment 811 words

      Opens “לשתות, פשיטא? דתנן: כל האוכלין אוכל אדם…”

    9. Segment 936 words

      Opens “אלא: לשחוק ולשתות שחליים בשבת. היכי דמי?…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “ומאי שנא רבי חנינא? משום דבקי ברפואות…”

      Named: רבי חנינא.

    11. Segment 1116 words

      Opens “והא קא חזינן דחיי! אימא: וחיית. והא…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “מכל מקום, שמע מינה דרבי חנינא קשיש?…”

      Named: רבי חנינא.

    13. Segment 1313 words

      Opens “ומי אמר רבי חנינא הכי? והאמר רבי…”

      Named: רבי חנינא.

    14. Segment 1412 words

      Opens “ואמר רבי חנינא: קטורת שחפנה קודם שחיטת…”

      Named: רבי חנינא.

    15. Segment 1519 words

      Opens “הכי קאמר: מדקא מיבעיא ליה, הא מכלל…”

    16. Segment 1623 words

      Opens “מאי הוי עלה? אמר רב פפא: אי…”

      Named: רב פפא.

    17. Segment 1731 words

      Opens “אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע…”

      Named: רב הונא, רב יהושע, רב פפא, רבה.

    18. Segment 1820 words

      Opens “דאיבעיא להו: חופן חוזר וחופן, או לא?…”

    19. Segment 1913 words

      Opens “לא, דילמא שאם רצה לעשות מדה עושה,…”

    20. Segment 202 words

      Opens “תא שמע:…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Yoma 49a · Segment 17 — “אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026