Talmud Builders

    Yoma 4b

    Back to index

    English translation — Yoma 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And that which is written: “And the cloud covered him,” means the cloud covered it, the mountain, and not him, Moses. “And He called to Moses”; Moses and all of the Jewish people were standing at the foot of the mountain and listening, and if God did not mean that Moses was to climb the mountain, why did He call him? The verse comes only to accord deference to Moses, as the entire nation heard God address him. Rabbi Natan says: Moses was in fact called to enter the cloud; however, his entrance was not for the purpose of sequestering and purifying him, rather, the verse comes only to cleanse the food and drink that was in his intestines, to render him like the ministering angels who require neither food nor drink.

    2Rabbi Matya ben Ḥarash says: The verse calling Moses into the cloud comes only to intimidate Moses, to instill in him a sense of awe of the Creator, so that the Torah would be delivered with reverence, with quaking and with trembling, as it is stated: “Serve the Lord with awe, and rejoice with trembling” (Psalms 2:11). Apropos the end of the verse, the Gemara asks: What is the meaning of “and rejoice with trembling”? Joy and trembling seem contradictory. Rav Adda bar Mattana said that Rav said: Where there is the joy of fulfilling a mitzva, there will be the trembling of the awe of Heaven there.

    3§ Apropos the interpretation of the verse with regard to revelation, the Gemara asks: With regard to what do Rabbi Yosei HaGelili and Rabbi Akiva disagree? The Gemara explains that their dispute is parallel to the dispute between these other tanna’im , as it was taught in a baraita : On the sixth day of the month of Sivan, the Torah, the Ten Commandments, was given to the Jewish people. Rabbi Yosei says: It was on the seventh day of the month. According to the one who said that it was on the sixth, the Torah was given on the sixth, which is the day of the revelation of the Ten Commandments, and on the seventh day of the month Moses ascended the mountain, as it is written: “And He called to Moses on the seventh day” (Exodus 24:16). According to the one who said that the Torah was given on the seventh of the month, it was given on the seventh and Moses ascended on the seventh, as it is written: “And he called to Moses on the seventh day.”

    4The Gemara proceeds to link the two disputes. Rabbi Yosei HaGelili holds in accordance with the opinion of the first tanna in the baraita , who said that it was on the sixth of the month that the Torah was given; therefore, this incident occurred after the revelation of the Ten Commandments. That is why he explains the verse “And the glory of the Lord abode on Mount Sinai and the cloud covered him for six days” to mean that the cloud covered Moses, and He called to Moses on the seventh day to receive the rest of the Torah. As, should it enter your mind to interpret the verse as follows: “And the glory of the Lord abode” from the New Moon of Sivan; “And the cloud covered it,” the mountain; “And He called to Moses on the seventh day,” to receive only the Ten Commandments; didn’t they already receive the Ten Commandments on the sixth of the month, and the cloud that was on the mountain already departed on the sixth of the month?

    5And Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that on the seventh of the month the Torah was given to the Jewish people. That is why Moses was summoned on the seventh of the month immediately after the revelation of the Ten Commandments. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Akiva that the Torah was given on the seventh of Sivan and Moses then proceeded to climb the mountain and remain there for forty days, that explains the calculation that you find: On the seventeenth of Tammuz the tablets were shattered, according to the standard tradition. How so? Calculate twenty-four days until the end of Sivan and sixteen days of Tammuz; they total the forty days that he was on the mountain. On the seventeenth of Tammuz he descended from the mountain and came and shattered the tablets.

    6However, according to Rabbi Yosei HaGelili, who said: There were six days of sequestering after the Torah was given and an additional forty days that Moses was on the mountain, the tablets were not shattered until the twenty-third of Tammuz, contrary to the standard tradition. Rabbi Yosei HaGelili could have said to you: The forty days that Moses was on the mountain include the six days of sequestering.

    7§ The Master said in that baraita cited above that when the Torah says: “And He called to Moses,” it means that Moses and all of the Jewish people were standing and listening. The Gemara suggests that this supports the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said that when the Torah says: “And He called to Moses,” it means that Moses and all of the Jewish people were standing and listening and the verse comes only to accord deference to Moses. From Rabbi Elazar’s statement it is clear that all of Israel heard the voice of God.

    8The Gemara raises an objection: The Torah states: “And when Moses went into the Tent of Meeting that He might speak with him, then he heard the voice speaking unto him from above the Ark cover that was upon the Ark of the Testimony, from between the two cherubs; and He spoke unto him” (Numbers 7:89). The Torah could have said: He heard the voice speaking to him; however, instead the verse said: He heard the voice speaking unto him, indicating that the voice reached him alone. Moses alone heard God’s voice and all of the Jewish people did not hear it. The Gemara answers: This is not difficult. This case, where everyone heard God’s voice, was at Sinai. That case, where Moses alone heard God’s voice, was at the Tent of Meeting. Or if you wish, say instead an alternative resolution. This is not difficult; when God addressed Moses by calling to him, everyone heard; that which God subsequently communicated by speaking, Moses alone heard.

    9Rabbi Zerika raised a contradiction between verses before Rabbi Elazar, and some say that Rabbi Zerika said that Rabbi Elazar raised a contradiction: It is written in one place: “And Moses was not able to enter into the Tent of Meeting because the cloud dwelt on it” (Exodus 40:35), as Moses was unable to enter the cloud. And it is written elsewhere: “And Moses came into the cloud” (Exodus 24:18). This teaches that the Holy One, Blessed be He, grabbed Moses and brought him into the cloud since he could not enter on his own.

    10The school of Rabbi Yishmael taught: There is a verbal analogy that resolves this contradiction. It is stated here: “And Moses came into the cloud,” and it is stated below, in another verse: “And the children of Israel went into the sea on dry land” (Exodus 14:22); Just as below, there was a path within the sea, as it is written: “And the water was a wall for them” (Exodus 14:22), here too, there was a path through the cloud, but Moses did not actually enter the cloud.

    11The verse says: “And He called unto Moses, and the Lord spoke unto him from within the Tent of Meeting, saying” (Leviticus 1:1). Why does the verse mention calling before speaking, and God did not speak to him at the outset? The Torah is teaching etiquette: A person should not say anything to another unless he calls him first. This supports the opinion of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: A person should not say anything to another unless he calls him first. With regard to the term concluding the verse: “Saying,” Rabbi Musya, grandson of Rabbi Masya, said in the name of Rabbi Musya the Great: From where is it derived with regard to one who tells another some matter, that it is incumbent upon the latter not to say it to others until the former explicitly says to him: Go and tell others? As it is stated: “And the Lord spoke to him from within the Tent of Meeting, saying [ lemor ].” Lemor is a contraction of lo emor , meaning: Do not say. One must be given permission before transmitting information.

    12§ After digressing to interpret the verses with regard to Mount Sinai, the Gemara resumes its discussion of the statements of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Based on the question Reish Lakish addressed to Rabbi Yoḥanan and the fact that Rabbi Yoḥanan accepted the premise of that question, we learn by inference that both maintain that with regard to the inauguration, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the inauguration. As it is stated: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Ḥanina disagree. One said: Failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the inauguration. And one said: A matter that invalidates offerings throughout the generations invalidates the inauguration; a matter that does not invalidate offerings throughout the generations does not invalidate the inauguration.

    13Conclude that Rabbi Yoḥanan is the one who said: Failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the inauguration. This may be concluded from the fact that Rabbi Shimon ben Lakish says to Rabbi Yoḥanan: Just as with regard to the inauguration, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the inauguration, so too is the halakha with regard to Yom Kippur, and Rabbi Yoḥanan did not respond and did not say anything, indicating that he agreed. The Gemara states: Conclude that this indeed is the opinion of Rabbi Yoḥanan.

    14The Gemara asks: What is the practical halakhic difference between the opinions of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Ḥanina?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ויכסהו הענן להרולא למשה שהרי כל אותן ששת ימים עלה וירד בהשכמה לומר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים (שמות י״ט:ח׳) וישב משה את דברי העם אל ה' ולמחר נאמר לו לך אל העם וקדשתם ולמחר לך רד העד בעם:

    ולא בא הכתובלומר ויקרא אל משה לבדו אלא לחלק לו כבוד:

    למרק אכילה ושתיהר' נתן סבר לה כרבי יוסי הגלילי דפרישה למשה הואי אך לא ללמוד מכאן לשאר הנכנסין למחנה שכינה פרישה שלא היתה פרישה זו אלא שבששה ימים הללו נתמרקה אכילה שבמעיים להיות כמלאכי השרת אבל בעלמא לא בעינן מירוק:

    לאיים עליוהוא נמי סבר לה כר' יוסי הגלילי דפרישה למשה ולהבדילו מבני אדם שתחול עליו אימה בהיותו לבדו יבין וישים לבבו ליכנס למחנה שכינה באימה:

    במקום גילהמתן תורה של לוחות דכתיב (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב:

    במאי קא מיפלגימה ראייה מביאין לדבריהן:

    ניתנה תורהעשרת הדברות ומקראי ילפי טעמייהו תנא קמא ורבי יוסי במסכת שבת פרק רבי עקיבא:

    מ"ד בששה כו'כדי נסבא הכא ופירוש היה בספרים כי היכי דלא תיקשי לך לקמן היאך שלמו ארבעים בי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות:

    בשבעה עלהלקבל הלוחות ושהה מ' יום:

    ר' יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמאהלכך על כרחך ששה ימים ויום השביעי על כרחך אחר עשרת הדברות היו ופירש משה ששה ימים ובשביעי נכנס לקבל הלוחות:

    ור"ע סבר לה כרבי יוסיהלכך שביעי זה ז' לחודש היה:

    בשלמא לר"עדאמר לא הוי פרישה התם מ' יום הוא ולא יותר ושלמו בי"ז בתמוז כ"ד בסיון שהרי ו' ימים עברו ממנו ובשביעי עלה וכמה שנכנס בתוך השביעי כשעלה נתעכב לירד בתוך י"ז בתמוז שהוא מ' שלימין:

    קול לו קול אליווישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז׳:פ״ט) לו היה יכול לומר וכתב מדבר אליו ללמדך שאליו לבדו היה נמשך הקול באהל מועד משהוקם המשכן ונדבר עמו מעל הכפורת לא היה הקול נשמע לישראל דהאי קרא דוישמע את הקול באהל מועד כתיב רישיה דקרא ובבא משה אל אהל מועד וגו':

    שהוא בבל יאמר כו'תלמוד לומר לאמר לא אמור הדברים אלא אם כן נותן לו רשות:

    מכלל דתרוייהו וכו'מהדר לעיל מדאמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן אי מה מלואים כל הכתוב בהן וכו' ואודי ליה מכלל דתרוייהו כו':

    ותסתייםפלוגתא דרבי יוחנן ורבי חנינא דפליגי בהא מילתא בעלמא תסתיים מהכא דרבי יוחנן הוא דאמר כל הכתוב בהן מעכבא בהן:

    יומא ד עמוד ב

    1״ויכסהו הענן״, להר. ״ויקרא אל משה״ [משה] וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה. רבי נתן אומר: לא בא הכתוב אלא למרק אכילה ושתיה שבמעיו, לשומו כמלאכי השרת.

    2ר' מתיא בן חרש אומר: לא בא הכתוב אלא לאיים עליו, כדי שתהא תורה ניתנת באימה, ברתת ובזיע, שנאמר: ״(תהלים ב״, יא) ״עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה״. מאי ״וגילו ברעדה״? אמר רב אדא בר מתנה אמר רב: במקום גילה שם תהא רעדה.

    3במאי קא מיפלגי רבי יוסי הגלילי ור"ע בפלוגתא דהני תנאי, דתניא: בששה בחודש ניתנה תורה לישראל, רבי יוסי אומר: בשבעה בו. מאן דאמר בששה: בששה ניתנה, ובשבעה עלה (דכתיב: ״(שמות כד״, טז) ״ויקרא אל משה ביום השביעי). מאן דאמר בשבעה: בשבעה ניתנה, ובשבעה עלה, [דכתיב: ״ויקרא אל משה ביום השביעי]״.

    4רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא, דאמר בששה בחודש ניתנה תורה, הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות. (שמות כד, טז) ״וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים״ למשה, ״ויקרא אל משה ביום השביעי״ לקבולי שאר תורה. דאי סלקא דעתך ״וישכון כבוד ה'״ מר"ח ״ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה ביום השביעי״ לקבולי עשרת הדברות, הא קבילו להו מששה, והא אסתלק ענן מששה!

    5ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי, דאמר: בשבעה בחדש ניתנה תורה לישראל. בשלמא לר' עקיבא, היינו דמשכחת לה בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות: עשרין וארבעה דסיון, ושיתסר דתמוז, מלו להו ארבעין יומין דהוה בהר, ובשבסר בתמוז נחית ואתא ותברינהו ללוחות.

    6אלא לר' יוסי הגלילי, דאמר: ששה דפרישה וארבעין דהר, עד עשרין ותלת בתמוז לא אתבור לוחות! אמר לך ר' יוסי הגלילי: ארבעין דהר בהדי ששה דפרישה.

    7אמר מר: ״ויקרא אל משה״ משה וכל ישראל עומדין, מסייע ליה לר"א דאמר רבי אלעזר: ״ויקרא אל משה״ משה וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק לו כבוד למשה.

    8מיתיבי: ״קול לו״, ״קול אליו״ משה שמע וכל ישראל לא שמעו! לא קשיא: הא בסיני, הא באהל מועד. ואי בעית אימא, לא קשיא: הא בקריאה, הא בדבור.

    9ר' זריקא רמי קראי קמיה דר' אלעזר, ואמרי לה אמר ר' זריקא: ר' אלעזר רמי, כתיב: ״(שמות מ״, לה) ״ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן״, וכתיב: ״(שמות כד״, יח) ״ויבא משה בתוך הענן״! מלמד שתפסו הקדוש ברוך הוא למשה והביאו בענן.

    10דבי ר' ישמעאל תנא: נאמר כאן ״בתוך״, ונאמר להלן ״בתוך״ (שמות יד, טז) ״ויבואו בני ישראל בתוך הים״. מה להלן שביל, דכתיב: ״(שמות יד״, כב) ״והמים להם חומה״, אף כאן שביל.

    11״(ויקרא א, א) ויקרא אל משה וידבר״, למה הקדים קריאה לדיבור? לימדה תורה דרך ארץ, שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא א"כ קורהו. מסייע ליה לרבי חנינא. דאמר רבי חנינא: לא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורהו. ״לאמר״, אמר ר' (מוסיא בר בריה דרבי מסיא משמיה דר' מוסיא) רבה: מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו: לך אמור שנאמר: ״(ויקרא א״, א) ״וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר״.

    12מכלל דתרווייהו סבירא להו מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן. דאיתמר: מלואים, ר' יוחנן ורבי חנינא, חד אמר: כל הכתוב בהן מעכב בהן, וחד אמר: דבר המעכב לדורות מעכב בהן, שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן.

    13תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר כל הכתוב בהן מעכב בהן. מדקאמר ליה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן: אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן, ולא קא מהדר ליה ולא מידי. תסתיים.

    14מאי בינייהו?

    Tosafot

    במקום גילהכדכתיב עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א ט״ז:כ״ז):

    ורבי עקיבא סבר לה כר' יוסיבלאו הכי צריך לסבור כר' יוסי כיון דס"ל בשבת פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פו.) חמש עונות ומוכח התם דעל כרחך סבר כר' יוסי:

    מסייע ליה לרבי אלעזרלא ידענא מה שייך למימר מסייע ליה במילתא דפליגי תנאי ואדרבה כולהו תנאי דלא כוותיה ר' יוסי הגלילי ר' נתן ורבי מתיא בן חרש לבד מרבי עקיבא לחודיה ושמא משום דהלכה כר' עקיבא מחבירו קאמר מסייע ליה:

    משה שמע ישראל לא שמעולא מצי לשנויי דההיא אתיא דלא כר"ע אלא כתנאי דפליגי עליה לעיל דאדרשה דקרא דקול לו קול אליו מסתמא ליכא מאן דפליג:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    במקום גילה שם תהא רעדהפרש״י ז״ל במקום גילה של מתן תורה של לוחות כדכתיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב וק׳ דהא בפרק אין עומדין מייתי לה לענין מילי דעלמא וכדאמרי׳ אביי הוה בדח טובא אמר לו רבא וגילו ברעדה כתיב במקום גילה שם תהא רעדה וי״ל דהתם נמי רבא סבר כי אביי בתורה הוה בדח דהוה צילא ליה שמעתא דהא אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ולהכי אמר ליה רבא וגילו ברעדה כתיב ואמר ליה תפילין מנחנא ויש לפרש דהכא מעבדו את ה׳ ביראה גמרי׳ שכל עבודת השם תהא ביראה ובאימה וכיון דאתי׳ רישא דקרא פרישנא סיפא דידיה וכדעובדי׳ בפרק אין עומדין.

    במאי קא מפלגיפי׳ במאי תלי טעמא דפלוגתייהו ומה ראיה מביאין לדבריהם שזה דורש הכתוב קודם מתן תורה וזה לאחר מתן תורה, וכן פרש״י ז״ל.

    מאן דאמר בששה נתנה בששה עלה וכו׳אין זה ענין לכאן אלא דמסיים לה כדמסיים בפרק ר׳ עקיבא ולאשמועי׳ נמי מנין ארבעים יום דלקמן דלכולי עלמא התחילו משבעה בסיון וכן פרש״י ז״ל.

    קול לו קול אליופרש״י ז״ל מדכתיב וישמע את הקול מדבר אליו ולא כתיב מדבר לו שמעי׳ הכי וגמר׳ גמירי לה דלהאי דרשא אתא דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי׳ הכי כך יש לפרש לפי שטתו ז״ל. ובשם הר״י ז״ל דדרשי׳ מאי דכתיב בקרא אליו אליו תרי זימני מדבר אליו וידבר אליו ואלו אליו קמא לית בה שום דרשא והרי הוא כאלו נכתב לו אבל השני שהוא מיותר בא לדרשא זו. ונקטי׳ קול לו לאשמועי׳ דכל היכא דליכא אליו יתירה כמאן דכתיב לו דמי ולא אתי לדרשא ושמעתי מהנדזין בזה הרבה ללא תועלת:

    הא בקריאה הא בדיבורפי׳ דבקריאה שומעין כל ישראל כשקורא אותו אבל קול בדיבור לא היו שומעין.

    עד שיאמר לו לך אמור ת״ל וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמרפי׳ ודרשינן ליה מהאי לאמר דהכא לאשמועינן דאפי׳ במקום שיש קריאה ששומעין הכל הדבור הוא בבל יאמר עד שיאמרו לו אמור:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 4b

    Yoma 4b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 535 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ויכסהו הענן להר ולא למשה שהרי כל אותן ששת ימים עלה וירד בהשכמה לומר להם אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים (שמות י״ט:ח׳) וישב משה את דברי העם אל ה' ולמחר נאמר לו לך אל העם וקדשתם ולמחר לך רד העד בעם:

    ולא בא הכתוב לומר ויקרא אל משה לבדו אלא לחלק לו כבוד:

    למרק אכילה ושתיה ר' נתן סבר לה כרבי יוסי הגלילי דפרישה למשה הואי אך לא ללמוד מכאן לשאר הנכנסין למחנה שכינה פרישה שלא היתה פרישה זו אלא שבששה ימים הללו נתמרקה אכילה שבמעיים להיות כמלאכי השרת אבל בעלמא לא בעינן מירוק:

    לאיים עליו הוא נמי סבר לה כר' יוסי הגלילי דפרישה למשה ולהבדילו מבני אדם שתחול עליו אימה בהיותו לבדו יבין וישים לבבו ליכנס למחנה שכינה באימה:

    במקום גילה מתן תורה של לוחות דכתיב (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב:

    במאי קא מיפלגי מה ראייה מביאין לדבריהן:

    ניתנה תורה עשרת הדברות ומקראי ילפי טעמייהו תנא קמא ורבי יוסי במסכת שבת פרק רבי עקיבא:

    מ"ד בששה כו' כדי נסבא הכא ופירוש היה בספרים כי היכי דלא תיקשי לך לקמן היאך שלמו ארבעים בי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 4b · Sefaria

    Tosafot

    במקום גילה כדכתיב עוז וחדוה במקומו (דברי הימים א ט״ז:כ״ז):

    ורבי עקיבא סבר לה כר' יוסי בלאו הכי צריך לסבור כר' יוסי כיון דס"ל בשבת פרק אמר רבי עקיבא (שבת דף פו.) חמש עונות ומוכח התם דעל כרחך סבר כר' יוסי:

    מסייע ליה לרבי אלעזר לא ידענא מה שייך למימר מסייע ליה במילתא דפליגי תנאי ואדרבה כולהו תנאי דלא כוותיה ר' יוסי הגלילי ר' נתן ורבי מתיא בן חרש לבד מרבי עקיבא לחודיה ושמא משום דהלכה כר' עקיבא מחבירו קאמר מסייע ליה:

    משה שמע ישראל לא שמעו לא מצי לשנויי דההיא אתיא דלא כר"ע אלא כתנאי דפליגי עליה לעיל דאדרשה דקרא דקול לו קול אליו מסתמא ליכא מאן דפליג:

    Tosafot on Yoma 4b · Sefaria

    Ritva

    במקום גילה שם תהא רעדה פרש״י ז״ל במקום גילה של מתן תורה של לוחות כדכתיב פקודי ה׳ ישרים משמחי לב וק׳ דהא בפרק אין עומדין מייתי לה לענין מילי דעלמא וכדאמרי׳ אביי הוה בדח טובא אמר לו רבא וגילו ברעדה כתיב במקום גילה שם תהא רעדה וי״ל דהתם נמי רבא סבר כי אביי בתורה הוה בדח דהוה צילא ליה שמעתא דהא אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה ולהכי אמר ליה רבא וגילו ברעדה כתיב ואמר ליה תפילין מנחנא ויש לפרש דהכא מעבדו את ה׳ ביראה גמרי׳ שכל עבודת השם תהא ביראה ובאימה וכיון דאתי׳ רישא דקרא פרישנא סיפא דידיה וכדעובדי׳ בפרק אין עומדין.

    במאי קא מפלגי פי׳ במאי תלי טעמא דפלוגתייהו ומה ראיה מביאין לדבריהם שזה דורש הכתוב קודם מתן תורה וזה לאחר מתן תורה, וכן פרש״י ז״ל.

    מאן דאמר בששה נתנה בששה עלה וכו׳ אין זה ענין לכאן אלא דמסיים לה כדמסיים בפרק ר׳ עקיבא ולאשמועי׳ נמי מנין ארבעים יום דלקמן דלכולי עלמא התחילו משבעה בסיון וכן פרש״י ז״ל.

    קול לו קול אליו פרש״י ז״ל מדכתיב וישמע את הקול מדבר אליו ולא כתיב מדבר לו שמעי׳ הכי וגמר׳ גמירי לה דלהאי דרשא אתא דהא איכא בקראי טובא דלא דרשי׳ הכי כך יש לפרש לפי שטתו ז״ל. ובשם הר״י ז״ל דדרשי׳ מאי דכתיב בקרא אליו אליו תרי זימני מדבר אליו וידבר אליו ואלו אליו קמא לית בה שום דרשא והרי הוא כאלו נכתב לו אבל השני שהוא מיותר בא לדרשא זו. ונקטי׳ קול לו לאשמועי׳ דכל היכא דליכא אליו יתירה כמאן דכתיב לו דמי ולא אתי לדרשא ושמעתי מהנדזין בזה הרבה ללא תועלת:

    הא בקריאה הא בדיבור פי׳ דבקריאה שומעין כל ישראל כשקורא אותו אבל קול בדיבור לא היו שומעין.

    עד שיאמר לו לך אמור ת״ל וידבר ה׳ אליו מאהל מועד לאמר פי׳ ודרשינן ליה מהאי לאמר דהכא לאשמועינן דאפי׳ במקום שיש קריאה ששומעין הכל הדבור הוא בבל יאמר עד שיאמרו לו אמור:

    Ritva on Yoma 4b · Sefaria

    Meiri

    ממה שנאמר בתורה ויקרא אל משה וידבר וכו' והיה די לו באמרו וידבר לבד למדנו דרך ארץ שבשעה שאדם מתחיל לדבר לחבירו ראוי לו שיקראהו תחלה ולהודיעו שהוא רוצה לדבר עמו וממה שנאמר שם לאמר כלומר שאמר לו דברים אלו על מנת שיאמרם למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר לחבירו אע"פ שלא מסרה לו בסוד שהוא בבל יאמר אא"כ אמר לו בעל דבר שהוא אומר לו אותן הדברים בלך אמור והוא ענין אומרו נאמן רוח מכסה דבר כלומר דבר אע"פ שאינו סוד והולך רכיל מגלה סוד אע"פ שנאמר לו בסוד:

    Meiri on Yoma 4b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מ"ד בששה בששה נתנה ובשבעה עלה דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי כו' האי קרא דמייתי הכא למ"ד בו' נתנה תורה משמע דאיירי נמי בשביעי לחודש ואינו כן דהאי קרא איירי בז' ולפרישה למ"ד בו' נתנה תורה דקאמר קרא ויכסהו הענן ששת ימים היינו ו' של פרישה ובתר הכי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי דהיינו ז' לפרישה ושוב מצאתי הגירסא נכונה בפ"ב דתענית למ"ד בו' בו' נתנה ובז' עלה ולמ"ד בז' בז' נתנה ובז' עלה דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי כו' וע"ש בפרש"י:

    בפרש"י בד"ה למרק אכילה ושתייה ר' נתן ס"ל כר"י הגלילי כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 4b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה קול לו כו' ללמדך שאליו עיין תשובת הר"ם אלשקאר סימן ל"ג:

    Gilyon HaShas on Yoma 4b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַבִּי נָתָן אוֹמֵר לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו, כְּדֵי לְשׂוּמוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. פירש רש"י 'קאי על פרישה זו של ששת ימים' ונראה לי בס"ד דקאי רבי נתן על פסוק (שמות כד, טז) 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה' שפירש רבי עקיבא שֶׁבָּא לַחֲלֹק כָּבוֹד לְמֹשֶׁה אך רבי נתן אמר שהוצרכה קריאה זו שקראו כדי לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו כי מכח דיבורו של הקב"ה בא בקרבו כח רוחני שנכנס לתוך גופו ומירק האכילה שבמעיו כדרך האש היורדת מלמעלה ואוכלת הקרבנות וכאשר היה באש שירדה בתפילת אליהו הנביא זכור לטוב, ובזה המירוק נזדכך ונעשה כמו מלאך שמתקיים בלא אכילה ושתיה לכן תמצא תוך אותיות 'מֹשֶׁה' במילואם כזה מ" ם ש י " ן ה" א מספר מלאכי [101]. ומה שאמר 'כְּדֵי לְאַיֵּם עָלָיו כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה נְתוּנָה בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בְּרַעַד בִּרְתֵת וּבְזִיעַ' נקיט חמשה כנגד חמשה תיקונים שצריכים להיות שלמים בכל מצוה ובכל דבר שבקדושה שהם מעשה ודיבור כונה ומחשבה ורעותא דליבא שהם כנגד נרנח"י [נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] והקב"ה עשה לו הכנה בחמשה אלה על ידי קריאתו שקרא אותו ואף על גב דבכתוב לא נזכר אלא (תהלים ב, יא) 'יִרְאָה וּרְעָדָה' הנה האימה נכללה ביראה דענין אחד הם וּרְתֵת וְזִיעַ נכללו 'בִּרְעָדָה' דענין אחד הם וקרובים זה לזה.

    בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה פירש רש"י 'גִּילָה' קאי על התורה. ונראה לי בס"ד הטעם שנקראת גִּילָה דאמרו בברייתא דאבות (משנה אבות ו, ו) התורה נקנית במ"ח מעלות ולכן נקראת גִּילָה [48] מספר מ"ח. והנה איתא בפסחים (פסחים קיז.) כי הוה רבא בעי למפתח בשמעתתא אמר ברישא מילי דבדיחותא ובדחי רבנן והדר יתבי באימתא ופתח בשמעתתא עיין שם. לזה אמר בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה.

    רַבִּי זְרִיקָא רָמִי קְרָאֵי וְכוּ' בזוהר ויקרא (זהר חלק ג' ב:) הקשה קושיא זו ומתרץ תרי ענני הוו חד דעאל ביה משה וחד דשארי על משכנא, וכתב במקדש מלך שם דענן שנכנס בו משה רבינו ע"ה בהר, היה מצד המלכות וענן שהיה במשכן, היה מצד הבינה עיין שם, נמצא ענן שנכנס בו משה רבינו ע"ה היה תחתון מן המלכות שהיא עקב וסוף דכל דרגין. ונראה לי בס"ד במלוי אותיות עָנָן יש מספר עקב [ע י ״ ן נ ו ״ ן נ ו ״ ן = עקב 172] והוא מספר בֶּעָנָן וזהו שנאמר (שמות כד, יח) 'וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן' רוצה לומר בענן של המלכות שהוא עקב הרמוז בתוך אותיות ענן ולא נכנס בענן העליון שהוא מצד הבינה. ומה שאמר מְלַמֵּד שֶׁתְּפָסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וֶהֱבִיאוֹ בֶּעָנָן נראה לי דיליף זה מפסוק הקודם דכתיב 'וּמַרְאֵה כְּבוֹד הֳ' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן' כלומר נאחז בכח אותו מראה כבוד ה' ובא בתוך הענן. ונרמז גם כן שמו של הקב"ה בתוך אותיות הֶעָנָן כזה ה" ה ע י "ן נ ו "ן נ ו "ן ראש המלוי עולה כ"ז [27] כמנין שם הוי"ה עם הכולל רוצה לומר בא בכח שמו יתברך הרמוז 'בְּתוֹךְ הֶעָנָן'. ומה שאמר מַה לְּהַלָּן 'שְׁבִיל' אַף כָּאן 'שְׁבִיל' נראה לי עָנָן במילואו [עי"ן נו"ן נו"ן] עולה מספר ' שְׁבִיל ' [342].

    לָמָּה הִקְדִּים קְרִיאָה לְדִבּוּר פירוש כיון דלשון דִבּוּר הוא בהרמת קול ולאו בלחישו, למה הוצרך להקדים לו קריאה והלא כיון דדברי הנבואה באים לו בהרמת קול הוא נותן דעתו אל הדברים מאיליו ולא אצטריך לקראו בשמו תחילה כדי שישים לבו ודעתו אל דברי הנבואה? ומשני אין הכי נמי לא אצטריך לזה אלא עשה כן לְלַמֵּד דֶרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דָּבָר לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרְאוֹ אף על פי שמדבר עמו בהרמת קול.

    Ben Yehoyada on Yoma 4b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 4, Amud Bet, about 535 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “״ויכסהו הענן״, להר. ״ויקרא אל משה״ [משה]…”

      Named: רבי נתן.

    2. Segment 243 words

      Opens “ר' מתיא בן חרש אומר: לא בא…”

      Named: רב אדא בר מתנה.

    3. Segment 350 words

      Opens “במאי קא מיפלגי רבי יוסי הגלילי ור"ע…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 467 words

      Opens “רבי יוסי הגלילי סבר לה כתנא קמא,…”

      Named: רבי יוסי.

    5. Segment 540 words

      Opens “ורבי עקיבא סבר לה כרבי יוסי, דאמר:…”

      Named: רבי עקיבא, רבי יוסי.

    6. Segment 626 words

      Opens “אלא לר' יוסי הגלילי, דאמר: ששה דפרישה…”

    7. Segment 730 words

      Opens “אמר מר: ״ויקרא אל משה״ משה וכל…”

      Named: רבי אלעזר.

    8. Segment 827 words

      Opens “מיתיבי: ״קול לו״, ״קול אליו״ משה שמע…”

    9. Segment 946 words

      Opens “ר' זריקא רמי קראי קמיה דר' אלעזר,…”

    10. Segment 1031 words

      Opens “דבי ר' ישמעאל תנא: נאמר כאן ״בתוך״,…”

    11. Segment 1173 words

      Opens “״(ויקרא א, א) ויקרא אל משה וידבר״,…”

      Named: רבי חנינא, רבי מסיא, רבה.

    12. Segment 1236 words

      Opens “מכלל דתרווייהו סבירא להו מלואים כל הכתוב…”

      Named: רבי חנינא.

    13. Segment 1333 words

      Opens “תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר כל הכתוב…”

    14. Segment 142 words

      Opens “מאי בינייהו?…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Yoma 4b · Segment 13 — “…בהן. מדקאמר ליה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן:…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 4b · Segment 12 — “…בהן. דאיתמר: מלואים, ר' יוחנן ורבי חנינא, חד אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026