Talmud Builders

    Yoma 71a

    Back to index

    English translation — Yoma 71a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as the whole portion of the service of the day detailed in Leviticus is written in this order, and the service must be performed in that order, except for this verse, which is stated out of order and is performed only later. The verse detailing his reentry (Leviticus 16:23) is written before the verse detailing the sacrifice of the rams (Leviticus 16:24), but in fact the reentry occurs only after the sacrifice of the rams.

    2The Gemara asks: What is the reason to assume this verse is written out of order? Rav Ḥisda said: They learned as a tradition that the High Priest performs five immersions and ten sanctifications of his hands and feet when he changes clothing on that day. Each time the High Priest changes between the white and golden garments, he sanctifies his hands and feet, immerses, dresses in the new set of garments and then once again sanctifies his hands and feet.

    3And if you say that the verses, including this one, are written in order, you find only three immersions and six sanctifications. Read in order, the verses indicate only three changes of garments, which involve three immersions and six sanctifications. In order to arrive at the requisite numbers of five immersions and ten sanctifications one must assume that the High Priest’s reentry into the Holy of Holies takes place at a later time, after he has already changed into the golden garments. This would require him to change into the white garments and then back into the golden garments, providing an additional two immersions and four sanctifications.

    4Rabbi Zeira strongly objects to this: But perhaps the order of the verses in Leviticus can be maintained, and the requisite number of immersions and sanctifications still achieved, if he interrupts the service performed in the white garments with the goat whose services are performed outside of the Sanctuary, i.e., in the Temple courtyard, and are performed in the golden garments. The sacrifice of the goat is not mentioned in Leviticus but only in Numbers. Therefore, it could be inserted into the service of the day without compromising the order of the verses in Leviticus. The change into the golden garments and then back into the white garments would contribute an additional two immersions and four sanctifications, thus arriving at the requisite numbers.

    5Abaye said: It is clear that the verse detailing the reentry must be out of order, since the verse states: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24). This is the first exit stated in the verses and implies that immediately following his first exit from the Holy of Holies, he performs the sacrifice of his ram and the ram of the people without any other interruption. If so, the reentry must occur only afterward.

    6Rava said a different proof. The verse states: “And Aaron shall come into the Tent of Meeting and he shall remove the linen garments which he wore when he went into the Sanctuary” (Leviticus 16:23). Now, the verse does not need to state “which he wore,” as this is obvious; can one remove anything other than what he is wearing? Rather, what is the meaning when the verse states “which he wore”? It is referring to those garments which he had already worn previously, removed, and then worn again. It is therefore apparent that this verse occurs at a point when he had already changed out of the white garments and into the golden garments. Perforce, then, it must be out of order.

    7Rabba bar Rav Sheila strongly objects to this: Say that the order of the verses can be maintained, and the requisite number of immersions and sanctifications achieved, if he interrupts the services performed in the white garments with the goat whose services are performed outside and are performed in the golden garments. This would provide the additional two immersions and four sanctifications required. The Gemara answers: Isn’t it written: “And he shall exit and make his burnt-offering and the burnt-offering of the people” (Leviticus 16:24), which implies that immediately following his first exit he performs the sacrifice of his ram and the ram of the people and the reentry to the Holy of Holies occurs only later.

    8The Gemara questions the premise of the baraita : Is the entire passage really written in order? But among the verses it is written: “And he shall burn the fat of the sin-offering upon the altar” (Leviticus 16:25), and then in a later verse it is written: “And the bull of the sin-offering, and the goat of the sin-offering, whose blood was brought to make atonement in the Sanctuary, shall be carried outside the camp; and they shall burn...” (Leviticus 16:27). Yet we learned in the mishna: One who sees the High Priest reading the Torah does not see the bull and goat that are burned, which are referred to in verse 27, while according to all opinions concerning the order of the day, the portions of the sin-offering to be consumed on the altar, which are mentioned in verse 25, are burned only afterward. Therefore, it is apparent that these verses are also not in order.

    9The Gemara answers: Say that the intent of the baraita is that the verses are in order except for this verse and onward.

    10The Gemara asks: And what did you see that you preferred to rearrange the order of the verses? Instead, rearrange the order in the mishna.

    11Abaye said: It is clear that the verse detailing the burning of the remains of the bull is out of order, since the verse states: “And the one who sends the goat to Azazel” (Leviticus 16:26), and then states: “And the one who burns them” (Leviticus 16:28). The repeated use of the phrase “And the one who…” indicates that just as the one who sends the goat to Azazel does so earlier, before the portions of the sin-offering are placed on the altar to be consumed, so too, the one who burns the remains of the bull and goat does so earlier, even though the verse detailing this burning is written after the verse detailing the burning of the portions of the sin-offering.

    12The Gemara rejects this: On the contrary, one could make the opposite claim: Just as the one who burns the remains of the bull and goat does so now, so too, the one who sends the goat to Azazel does so only now, after the other sacrifices.

    13The Gemara explains a difficulty with this: The phrasing of: “And the one who sends” implies that it was performed earlier. Alternatively, Rava said: Sending the goat away definitely took place earlier, as the verse states: “But the goat on which the lot fell for Azazel shall be stood alive before the Lord, to make atonement over him” (Leviticus 16:10). This teaches: How long must it stand alive? It must do so until the moment of atonement. And when is the moment of atonement? It is at the moment of the presenting of the blood, but no later. At that point it is already sent away.

    14§ The Gemara describes the eventual meeting between the High Priest and the one who sends the goat to Azazel: When the one who sends the goat comes on the day following Yom Kippur, if he finds the High Priest in the market, which is a public place, he says to him: My Master, High Priest, we performed your mission, i.e., we fulfilled the mitzva of sending the goat to Azazel. He refers to the sending as the High Priest’s mission as a public display of respect. But if he finds him in his house, he says to him: The One Who grants life to the living, God, we performed His mission.

    15Apropos the phrase: The One Who grants life to the living, Rabba said: When the Sages take leave from one another in Pumbedita, they say as follows: May the One Who grants life to the living grant you a long, good, and established life.

    16Further apropos the phrase: The One Who grants life to the living, the Gemara explains a verse using a similar phrase and then additional verses. With regard to the verse: “I shall walk before the Lord in the lands of the living” (Psalms 116:9), Rav Yehuda said: This is the place of markets, where food and needs can be readily obtained. King David, who wandered from place to place, prayed to always find ready sustenance.

    17The verse states: “For length of days, and years of life, and peace, will they add to you” (Proverbs 3:2). The Gemara asks: Are there years of life and years that are not of life? The Gemara explains: Rabbi Elazar said: “Years of life” refers to good years. As such, these additional years of life referred to in the verse are the years of a person’s life which are transformed for him from bad to good.

    18The verse states: “To you men [ ishim ] do I call, and my voice is to the sons of men” (Proverbs 8:4). Rabbi Berekhya said: The word ishim , although it means men, is similar to the term isha , woman. It may therefore be taken to refer to these Torah scholars, who are similar to women in that they are physically weak and are not engaged in many activities that other men are, but nevertheless, they act mightily like men when engaged in Torah study. And Rabbi Berekhya said further about that same verse: Nowadays one who wishes to pour libations of wine over the altar should fill the throats of Torah scholars with wine, as it is stated: “To you men [ ishim ] do I call.” The use of the phrase ishim , which is similar to isheh , used for the altar’s fire, suggests that scholars may be compared to the fire of the altar.

    19And Rabbi Berekhya said: If a person sees that Torah is ceasing from his children, and they are not becoming Torah scholars like himself, he should marry the daughter of a Torah scholar. This will ensure that his children from her will be raised with Torah, as it is stated: “Though its root will grow old in the earth, and its trunk will die in the ground,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו'ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לב:):

    בשעיר הנעשה בחוץכדכתיב (במדבר כ״ט:י״א) מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:

    אמר קרא ויצא ועשה וגו'וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:

    אשר לבש כבראלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי:

    ה"ג קראי כתיבי וכו'ולא גרס תרי:

    אינו רואה פר ושעיר הנשרפיםאלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא:

    ואילו אימורי חטאתלדברי הכל בתר הכי עביד להו (כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם:

    אימא חוץ מפסוק זה ואילךלא נכתבה על הסדר:

    שביש מתניתאואימא שריפת הפר והשעיר אחר טבילה שלישית:

    אמר קרא והמשלח את השעיר וגו'ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף אותם דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כתובין אחר ואת חלב החטאת ועל כרחך שילוח השעיר מקמי הקטרת אימורים הוה כדכתיב ושלח את השעיר במדבר והדר ואת חלב החטאת על כרחך והמשלח דכתיב בתריה כאדם שהפסיק הענין שהיה מדבר בו וחוזר ומסיימו ואומר ואותו שילוח שאמרתי לך למעלה המשלחו מטמא בגדים ובאותו לשון עצמו נאמר והשורף:

    מה והמשלחאף על פי שנכתב אחר אימורי חטאת דמעיקרא הוא אף והשורף אף על פי שנכתב אחריהן מעיקרא הוא:

    אדרבה מה שורף דהשתאשהרי צווי עיקר שריפתן אחר אימורי חטאת נאמר כדכתיב ואת חלב החטאת וגו' והדר ואת פר החטאת יוציא ושרפו:

    אף המשלח דהשתאדווקא כתב אחר אימורין ושילוח שעיר האמור למעלה מהם הכי קאמר ונשא השעיר עליו את עונותם ושלחו המדברה כשיגיע זמן שילוחו:

    והמשלח מעיקרא משמעכאדם שחוזר לענין שהפסיק בו וכמו שפירשתי ושילוח שעיר במקומו נכתב מדלא הדר וכתב אחר אימורין ושלח השעיר והמשלחו יכבס בגדיו:

    רבא אמרלא מצית אמרת דשילוח שעיר לא במקומו נאמר דהא לא הזקיקו לעמוד שם אלא עד שעת כפרה והיא עבודת היום דמתן דמים:

    אתי משלחליום המחרת:

    מצאו בשוקמכבדו לפני הבריות ואומר לו אישי כהן גדול וכו':

    מחייה חייםהוא הקדוש ברוך הוא עשינו שליחותו:

    מפטרי מהדדישהיה אחד נוטל רשות מחבירו לשוב לביתו:

    אתהלך וכו'איידי דאיירי בחיים מתוקנים נקט לה:

    זה מקום שווקיםשאדם מוצא לקנות מזונותיו ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר:

    שמתהפכות עליומי שהיה עני בילדותו ונעשה עשיר לעת זקנותו דומה לו כאילו עכשיו נעשה חי מתוך מיתה:

    אליכם אישים אקראבראש פרשת ושנות חיים הוא להכי נקט ליה:

    אישיםלשון אשה מדלא כתיב אנשים:

    שדומין לנשיםענותנין ותשושי כח:

    (שנסך) יין וכו'אישים לשון קרבן אשה:

    יומא 71 עמוד א

    1שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ מפסוק זה.

    2מאי טעמא? אמר רב חסדא: גמירי, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום,׃

    3ואי אמרת כסדרן כתיבי, לא משכחת לה אלא שלש טבילות וששה קידושין.

    4מתקיף לה רבי זירא: ודילמא מפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ!

    5אמר אביי, אמר קרא: ״ויצא ועשה את עולתו״, מיציאה ראשונה עביד אילו ואיל העם.

    6רבא אמר, אמר קרא: ״ופשט את בגדי הבד״, שאין ת"ל ״אשר לבש״, כלום אדם פושט אלא מה שלובש?! אלא מה תלמוד לומר ״אשר לבש״ שלבש כבר.

    7מתקיף לה רבה בר רב שילא: ואימא דמפסיק ליה בשעיר הנעשה בחוץ! הכתיב: ״ויצא ועשה״.

    8וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר? והא קראי כתיבי: (ויקרא טז, כה) ״ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה״, והדר: ״ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת״, ואילו אנן תנן: הרואה את כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין. ואילו אמורי חטאת בתר הכי מקטיר להו!

    9אימא: חוץ מפסוק זה ואילך.

    10ומאי חזית דמשבשת קראי, שביש מתניתא!

    11אמר אביי, אמר קרא: ״והמשלח״... והשורף״. מה משלח דמעיקרא אף שורף דמעיקרא.

    12אדרבה: מה שורף דהשתא אף משלח דהשתא!

    13״והמשלח״, דמעיקרא משמע. רבא אמר, אמר קרא: ״(ויקרא טז״, י) ״יעמד חי״, עד מתי יהא זקוק לעמוד חי? עד שעת כפרה. ואימתי שעת כפרה? בשעת מתן דמים, ותו לא.

    14אתי משלח, מצאו בשוק לכהן גדול, אומר לו: אישי כ"ג עשינו שליחותך. מצאו בביתו, אומר לו: מחיה חיים, עשינו שליחותו.

    15אמר רבה: כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא אמרי הכי: ״מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים וטובים ומתוקנין״.

    16(תהלים קטז, ט) ״אתהלך לפני ה' בארצות החיים״, אמר רב יהודה: זה מקום שווקים.

    17(משלי ג, ב) ״כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך״, וכי יש שנים של חיים ויש שנים שאינן של חיים? אמר רבי אלעזר: אלו שנותיו של אדם המתהפכות עליו מרעה לטובה.

    18(משלי ח, ד) ״אליכם אישים אקרא״, אמר רבי ברכיה: אלו תלמידי חכמים, שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. ואמר רבי ברכיה: הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר: ״אליכם אישים אקרא״.

    19ואמר רבי ברכיה: אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר: ״(איוב יד״, ח) אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃

    Tosafot

    לא משכחת לה אלא ג' טבילותלעיל פ' אמר להם הממונה (יומא דף לב. ד"ה ואי) פירשתי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    איל אחד האמור כאן שנאמר ומאת [עדת] בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפרשת פינחס בענין ובעשור לחדש השביעי:

    אמר רב חסדא גמירי ה' טבילות וי' קידושין ואי כסדרן כלומר כמו שכתובה בעבודת היום לא תמצא אלא שלשה טבילות וזה פירושו טבילה לתמיד של שחר שהוא קודם לעולה ואח"כ כתיב כשבא ללבוש בגדי לבן (כתיב) בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם וכתיב מפורש כל סדר עבודת היום. ובסוף עבודה כתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדיו אשר לבש וגו' וכתיב בתריה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש וגו' ויצא ועשה את עולתו וגו'. שלמו העבודות באלו שלש טבילות אלא היה עושה עבודת היום ומניח הכף והמחתה ויוצא טובל ועושה אילו ואיל העם כו' ואח"כ טובל עוד ונכנס ומוציא המחתה ויוצא וטובל ומשלים לפיכך אמר רב חסדא כל הפרשה נאמרה על הסדר אלא מובא אהרן אל אוהל מועד ואילך. כשבא המשלח אומר לכ"ג מחיה חיים עשינו שליחותנו בפומבדיתא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים שנאמר כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ומה הן שנות חיים השנים המשתנין לו לאדם מרעה לטובה.

    אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים.

    אליכם אישים אקרא אלו ת"ח (שיושבין) [שדומין] כנשים ועושין גבורה כאנשים והרוצה להביא יין על המזבח ישקה ת"ח שנקראו אישים ואם ראה שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם.

    שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 71a

    Yoma 71a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 349 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שכל הפרשה נאמרה על הסדר וכו' ואי כסדרן כתיבי וכן הסדר שמוציאן בלבישה ראשונה ואין עבודה חיצונה של בגדי זהב מפסקת בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה לא משכחת לה וכו' כבר פרשתיה בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לב:):

    בשעיר הנעשה בחוץ כדכתיב (במדבר כ״ט:י״א) מלבד חטאת הכפורים והוא אינו כתוב כאן אבל אילו ואיל העם דווקא כתבינהו קרא אחר הוצאת כף ומחתה ולא איצטריך לן לשבש סדרא דקראי:

    אמר קרא ויצא ועשה וגו' וזו יציאה ראשונה האמורה בפרשה הילכך על כרחך מקמי הוצאת כף ומחתה עביד להו בהפסקה שביניהם לעבודת היום:

    אשר לבש כבר אלמא זו היא פשיטה שניה שמע מינה יש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להוצאת כף ומחתה ורבא לא אאתקפתיה דרבי זירא קאי אלא לפרושי טעמא דמתניתא דמשבשא קראי:

    ה"ג קראי כתיבי וכו' ולא גרס תרי:

    אינו רואה פר ושעיר הנשרפים אלמא שריפתן בעוד שכהן גדול לבוש בגדי בוץ היא:

    ואילו אימורי חטאת לדברי הכל בתר הכי עביד להו (כשטובל) בטבילה שלישית עם אילו ואיל העם:

    אימא חוץ מפסוק זה ואילך לא נכתבה על הסדר:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 71a · Sefaria

    Tosafot

    לא משכחת לה אלא ג' טבילות לעיל פ' אמר להם הממונה (יומא דף לב. ד"ה ואי) פירשתי:

    Tosafot on Yoma 71a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    איל אחד האמור כאן שנאמר ומאת [עדת] בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפרשת פינחס בענין ובעשור לחדש השביעי:

    אמר רב חסדא גמירי ה' טבילות וי' קידושין ואי כסדרן כלומר כמו שכתובה בעבודת היום לא תמצא אלא שלשה טבילות וזה פירושו טבילה לתמיד של שחר שהוא קודם לעולה ואח"כ כתיב כשבא ללבוש בגדי לבן (כתיב) בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם וכתיב מפורש כל סדר עבודת היום. ובסוף עבודה כתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדיו אשר לבש וגו' וכתיב בתריה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש וגו' ויצא ועשה את עולתו וגו'. שלמו העבודות באלו שלש טבילות אלא היה עושה עבודת היום ומניח הכף והמחתה ויוצא טובל ועושה אילו ואיל העם כו' ואח"כ טובל עוד ונכנס ומוציא המחתה ויוצא וטובל ומשלים לפיכך אמר רב חסדא כל הפרשה נאמרה על הסדר אלא מובא אהרן אל אוהל מועד ואילך. כשבא המשלח אומר לכ"ג מחיה חיים עשינו שליחותנו בפומבדיתא כי הוו מפטרי רבנן מהדדי אמרי הכי מחיה חיים יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים שנאמר כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. ומה הן שנות חיים השנים המשתנין לו לאדם מרעה לטובה.

    אתהלך לפני ה' בארצות החיים זה מקום שווקים.

    אליכם אישים אקרא אלו ת"ח (שיושבין) [שדומין] כנשים ועושין גבורה כאנשים והרוצה להביא יין על המזבח ישקה ת"ח שנקראו אישים ואם ראה שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם.

    שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח:

    Rabbeinu Chananel on Yoma 71a · Sefaria

    Ritva

    רבא אמר אמר קרא וכו' פי׳ רבא אעיקר בעין מהדר מאי טעמא אינו מוציא כף ומחתה בעבודה הראשונה כשגמר הזאות שבפנים לבש כבר וא״ת והאי קרא לדרשא אחריתי איכא דדריש ליה בפרק הממונה להקיש פשיטה ולבישה לקדוש. וי״ל דהכא קדריש לו מיותרא דקרא וההיא דלעיל מהקישא. וא״ת היכי אמרי׳ שלבש כבר דהא אמרינן לעיל בשחר היה לבוש פילוסין כו׳ ובערב היה לבוש הנדויין. וי״ל דמ״מ כולם של בוץ אלא שהראשונים מעולין:

    והא תרי קראי כתיבי והקשו בתוספות בלאו הכי נמי תיקשי לן דשריפת פר ושעיר כתו׳ אחר אילו ואיל העם והיא היתה קודמת כדתנן לעיל. ותירצו דמההיא ליכא למיקשי דהא בפסוק של ובא אהרן ובניו אל אהל מועד כתו׳ וכבר אמרנו שבפסוק זה כולו שלא על הסדר בין לענין הוצאת כף ומחתה בין לענין אילו ואיל העם שמוקדם בכתיבה לשריפת פר ושעיר. אבל אימורי חטאת ושריפת פר ושעיר דפרכי׳ מינייהו תרי קראי באנפי נפשייהו נינהו:

    Ritva on Yoma 71a · Sefaria

    Meiri

    כשהמשלח את השעיר רואה את הכהן גדול למחרתו או בלילה אחר שיבא לו מן הסוכה ובא להודיעו שעשה שליחותו כדרך כל שליח אם הוא מוצאו בשוק כלומר לפני בני אדם מכבדו ומיחס לו את השליחות ואומר אישי כהן גדול עשינו שליחותך ואם מצאו בביתו מיחס שליחותו לשם יתב' כלומר עשינו שליחותו של הקב"ה שמעמידנו בחיים ובשלוה:

    כל שתלמידים נפטרים זה מזה בצאתם מבית רבם ראוי להם שיברכו זה את זה בדברים הצריכים להם והוא שהשי"ת יזמין להם צרכיהם בענין שיהא להם מקום לשקוד בלמודם ולא יהו צריכים להתבטל עליהם ונסח התלמוד בזה מחייה החיים ר"ל אותו שמעמידם בחייהם ובשלותם יתן לך חיים ארוכים טובים ומתוקנים וזהו שאמרו אתהלך לפני ד' בארצות החיים אלו יושבי שווקים כלומר שמוצאין שם מזונותיהם בריוח ואין צריכים להתבטל עליהם או שמא יש לפרש שדוד היה משבח עצמו שאפי' בתוך אותם יושבי שווקים היה הוא שוקד ללמוד תורה ואינו למד מהם ומ"מ חיים הוא שם מונח לכלל הטובות וכן מות לכלל הצרות כמו שביררנו בחיבור התשובה בענין נחתם למיתה נחתם לחיים וזהו שאמרו ושנות חיים יוסיפו לך וכי יש שנים של חיים ושאינן של חיים אלא אלו שנותיו של אדם שמתהפכות מרעה לטובה ומטובה לרעה וכל שהן לטובה הוא קורא אותן שנות חיים:

    תלמידי חכמים ראוי להם שלא להיות יצאנים אלא כבודם בישיבתם ובביתם דרך הערה אמרו אליכם אישים אקרא אלו תלמידי חכמים שדומים לנשים ר"ל בישיבתם בביתם ועושים גבורה כאנשים ומי שאינו תלמיד חכם ראוי לו מיהא שיהא אוהב תלמידי חכמים ומכבדם ומהנה אותם בכל דבר וכל שכן במה שצריך להם להצלחת למודם ושכרם שמור להם דרך הערה אמרו הרוצה שיהא יינו שמור לנסך על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין ולמדוה ביין מפני שהיו התלמידים מחזרים אחר המשובח שבו על דרך אמרם ז"ל ע"ו ב' חמרא וריחני פקחי וכן ראוי לו שישתדל בכל כחו שיהא זרעו בעל תורה דרך הערה אמרו אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם שנאמר אם יזקין בארץ שרשו וגו' מריח מים יפריח:

    Meiri on Yoma 71a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' שביש מתני' אמר אביי כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה שכל הפרשה כו' בפ' א"ל הממונה הס"ד ובד"ה אינו רואה כו' עביד להו בטבילה שלישית כו' ובד"ה שביש מתני' ואימא שריפת הפר ושעיר אחר כו' ובד"ה אמר קרא כו' דמשתעי בשריפת הפר ושעיר ושניהן כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה לא משכחת כו' לעיל פרק אמר לו הממונה הס"ד ואח"כ מה"ד ואימא עמרא כו' שייך לקמן בהיפוך הדף לטובה:

    בא"ד לתנא דבי ר' ישמעאל דסבר הכי אבל לרבנן דפליגי עליה ומחייבי כו' הכנף מין כנף דא"כ מאי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 71a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מְחַיֵּה חַיִּים, עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתוֹ נראה לי בס"ד מה שאמר בזה הלשון דידוע רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:) אך על ידי שליחות זו של שלוח השעיר למדבר נמחלים עונותיהם ונמצאו כל ישראל קרויים חַיִּים! ונמצא שהיום הזה הקב"ה מְחַיֵּה בני אדם שנקראים חַיִּים שלא נשאר בישראל רשעים שקרויים מתים. ומה שאומרים רבנן מְחַיֵּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים בשלימות מצוות עשה וּמְתֻקָּנִים בשלימות מצות לא תעשה, או טוֹבִים בתורה שנקראת 'טוֹב' וּמְתֻקָּנִים במצות. או אֲרֻכִּים כמשמעו בכמות וְטוֹבִים באושר עולם הזה עושר וכבוד ובנים ובריאות, וּמְתֻקָּנִים באושר עולם הבא תורה ומצות ומעשים טובים. ונראה לי בס"ד בזה הפסוק (ישעיה מח, ט) 'לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ' והיינו 'אֶחֱטָם' ראשי תיבות חַ יִּים אֲ רֻכִּים ט וֹבִים מְ תֻקָּנִים. גם אומרם 'מְחַיֵּה חַיִּים' חי י"ם הם י סוד ו מ לכות:

    (תהלים קטז, ט) "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים" אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה מְקוֹם שְׁוָקִים. קשה מה שייכות לומר על מְקוֹם שְׁוָקִים אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ'? ונראה לי בס"ד כי אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' ודאי קאי על בתי מדרשות, וכמו שנאמר גבי דואג (שמואל א' כא, ח) נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' שהיה מחובשי בית המדרש, אך אם האדם צריך לתקן בידו מאכלו ומלבושו, מוכרח לאבד כמה שעות ביום בשביל תיקונם והכנתם, אבל בעיר שיש שווקים שהכל מוכן ומתוקן דאפילו תבשילים מוכרים בהם באופן שאין אדם צריך לתקן בידו כלום אלא קונה ואוכל תיכף קונה ולובש תיכף אז על ידי כך יוכל להיות נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' בבית המדרש בתמידות, וזהו שנאמר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בבית המדרש בתמידות הוא רק בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, רוצה לומר במקום שיש שווקים שהכל מוכן ומזומן ואין צורך לאבד הזמן. או יובן בס"ד על פי מה שאמר הרמב"ם ז"ל (רמב"ם הלכות דעות ג, ג) 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' (משלי ג, ו) זה כלל גדול בתורה שהאדם גם בעסק הגשמיות יכוין בעבור עבודתו יתברך, ולזה אמר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' כלומר בכל עת אני רואה עצמי לִפְנֵי הֳ' וגם בהיותי עומד 'בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים' זֶה מְקוֹם שְׁוָקִים לקנות דברים הגופניים, כי אני מכוין לעבודתו יתברך. או יובן הכונה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כשאדם מהלך צריך לכוין שתי רגליו הם כנגד נצח והוד שהם תרין שוקין ודוק. או יובן רמז על אחיזתו שהוא במלכות אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בחינת פנים בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, ודרש רב יהודה 'אַרְצוֹת הַחַיִּים' על מְקוֹם שְׁוָקִים הם נצח והוד שהם תרין שוקין ושווקים לשון שוק וירך ששם מקום היחוד וההי"ב.

    אֵלּוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁמִּתְהַפְּכִין לוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה נראה לי בס"ד דדריש (משלי ג, ב) 'וּשְׁנוֹת' לשון שינוי שמשתנים הימים לטובה ולחיים, והיינו כי התורה נמשלה לתבואה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק (קהלת ה, ט) 'וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה' והמרבה בעסק התורה שיעשה ממנה גֹּרֶן וגם יהיה נַגָּר בפלפול התורה אז יחסר מספר גֹּרֶן מספר רָעָה וישאר מספר טוֹבָה [גֹּרֶן 253 - רָעָה 275 =טוֹבָה 22], ולזה אמר שֶׁמִּתְהַפְּכִין לוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה.

    "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" וְגוֹ' (משלי ח, ד), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים כְּנָשִׁים וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כָּאֲנָשִׁים. פירש רש"י ז"ל 'אִישִׁים' לשון אשה מדלא כתיב אנשים, וקשה למה אִישִׁים משמעותה על אשה טפי מאיש, אדרבא באישים יש אותיות איש ולא יש אותיות אשה? ונראה לי בס"ד כי אִישִׁים משמעותה לזה ולזה, שהוא שם דבר דהיינו אישות, וקשיא ליה לבעל המאמר אם הוא מדבר עם אנשים יאמר 'אֲלֵיכֶם אֲנָשִׁים אֶקְרָא' ואם מדבר עם הנשים יאמר 'אֲלֵיכֶם נָשִׂים אֶקְרָא' ולמה נקיט 'אִישִׁים' שהוא מלתא דמשתמעא לתרי אנפי? ולכן מפרש דקאי על תלמידי חכמים דאית בהו הא והא שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. ומה שאמר שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים, תיבת 'שֶׁיּוֹשְׁבִים' נראה לשון יתר? ונראה לי בס"ד הכונה כמו האשה שהיא עצורה בבית שיושבת בביתה ולא תצא חוצה, דכתיב (תהלים מה, יד) 'כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה' כן הם יושבין בבית המדרש ועצורים שם, ובזה הם דומין לנשים, אך באמת עושין גבורה כאנשים שיודעין בכל עניני העולם ופקחים בכל דבר, כי הם הנותנים עצה נכונה לאנשים אפילו בעניני המלחמה. או יובן יּוֹשְׁבִין בבית המדרש ואינם עוסקים במשא ומתן ומלאכה, ובזה דומין לנשים שֶׁיּוֹשְׁבִין בביתם ומתפרנסים מן בעליהם, כן הם מתפרנסים במה שמחזיקין בידם העשירים, אך באמת הם עדיפי מנשים יען דהאשה נשפעת מבעלה ואינה משפעת לו, אך אלו אף על פי שנשפעים מן העשירים עושים גבורה כאנשים שהם משפיעים לעשירים שבזכותם עושים במשא ומתן ומצליחים בו.

    אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, יֵלֵךְ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם נראה לי בס"ד נקיט 'יֵלֵךְ' לומר אם אינה מצויה בעירו יֵלֵךְ אפילו לעיר אחרת כדי לישא בת תלמיד חכם.

    Ben Yehoyada on Yoma 71a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 71, Amud Aleph, about 349 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “שכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר, חוץ…”

    2. Segment 216 words

      Opens “מאי טעמא? אמר רב חסדא: גמירי, חמש…”

      Named: רב חסדא.

    3. Segment 312 words

      Opens “ואי אמרת כסדרן כתיבי, לא משכחת לה…”

    4. Segment 410 words

      Opens “מתקיף לה רבי זירא: ודילמא מפסיק ליה…”

      Named: רבי זירא.

    5. Segment 514 words

      Opens “אמר אביי, אמר קרא: ״ויצא ועשה את…”

      Named: אביי.

    6. Segment 626 words

      Opens “רבא אמר, אמר קרא: ״ופשט את בגדי…”

      Named: רבא.

    7. Segment 715 words

      Opens “מתקיף לה רבה בר רב שילא: ואימא…”

      Named: רב שילא, רבה.

    8. Segment 845 words

      Opens “וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר? והא…”

    9. Segment 95 words

      Opens “אימא: חוץ מפסוק זה ואילך.…”

    10. Segment 106 words

      Opens “ומאי חזית דמשבשת קראי, שביש מתניתא!…”

    11. Segment 1112 words

      Opens “אמר אביי, אמר קרא: ״והמשלח... והשורף״. מה…”

      Named: אביי.

    12. Segment 127 words

      Opens “אדרבה: מה שורף דהשתא אף משלח דהשתא!…”

      Named: רבה.

    13. Segment 1329 words

      Opens “״והמשלח״, דמעיקרא משמע. רבא אמר, אמר קרא:…”

      Named: רבא.

    14. Segment 1420 words

      Opens “אתי משלח, מצאו בשוק לכהן גדול, אומר…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “אמר רבה: כי מיפטרי רבנן מהדדי בפומבדיתא…”

      Named: רבה.

    16. Segment 1614 words

      Opens “(תהלים קטז, ט) ״אתהלך לפני ה' בארצות…”

      Named: רב יהודה.

    17. Segment 1732 words

      Opens “(משלי ג, ב) ״כי אורך ימים ושנות…”

      Named: רבי אלעזר.

    18. Segment 1836 words

      Opens “(משלי ח, ד) ״אליכם אישים אקרא״, אמר…”

      Named: רבי ברכיה.

    19. Segment 1924 words

      Opens “ואמר רבי ברכיה: אם רואה אדם שתורה…”

      Named: רבי ברכיה.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Yoma 71a · Segment 5 — “אמר אביי, אמר קרא: ״ויצא ועשה את עולתו״, מיציאה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 71a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026