Talmud Builders

    Yoma 26b

    Back to index

    English translation — Yoma 26b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the opinion of that tanna would be in accordance with neither the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov nor the opinion of Rabbi Yehuda, as these five lotteries would include one for carrying the coal pan and another one for taking the limbs up to the altar.

    2MISHNA: The daily offering is sacrificed and its limbs are carried by nine priests, as mentioned in a previous mishna. These nine carry the limbs and the accompanying libations and meal-offerings. Occasionally, the service is performed by ten priests, occasionally by eleven, and sometimes by twelve priests; no fewer than nine and no more than twelve. How so? The daily offering itself is sacrificed by nine priests, as explained earlier. On the festival of Sukkot a priest in whose hand is a jug of water for the water libation is added, and there are ten priests. On Sukkot , a water libation is poured on the altar in addition to the standard wine libation.

    3In the daily afternoon offering, eleven priests participate in the service. How so? The daily offering itself is sacrificed by nine, and there are an additional two priests in whose hands are two logs that are placed on the altar. The mitzva of placing the two logs in the morning was assigned in the first lottery, as the Gemara explained earlier. On Shabbat, eleven priests participate. How so? The daily morning offering itself is performed by nine, and there are an additional two priests in whose hands are two vessels of frankincense that accompany the shewbread. This frankincense is burned on Shabbat. And on Shabbat that occurs within the festival of Sukkot there is an additional priest in whose hand is a jug of water for the water libation, for a total of twelve priests.

    4GEMARA: Rabbi Abba, and some say it was Rami bar Ḥama, and some say it was Rabbi Yoḥanan, said: On the festival of Sukkot they pour the water libation only during the sacrifice of the daily morning offering and not in the afternoon. From where is this derived? It is derived from the fact that it is taught in the mishna: And on Shabbat that occurs within the festival of Sukkot there is a priest in whose hand is a jug of water, bringing the number of participating priests to twelve. And if it should enter your mind to say that they pour water during the daily afternoon offering also, if so, you find that there were twelve priests on a weekday as well, that is, during the intermediate days of the Festival: Nine priests for the daily offering, two to carry the logs, and one to pour the water.

    5Rav Ashi said: We too have learned this in a different mishna, that the water libation was offered only in the morning, as it was taught: And they would say to the pourer: Raise your hand so everyone will see as you pour the water into the aperture on the altar, in accordance with the proper procedure. This was done because one time a Sadducee priest, who did not accept that there is a mitzva of water libation, poured the water onto his feet, whereupon all the people pelted him with their etrogim in anger. Since the episode involved etrogim , it is apparent that it took place in the morning, when people have their etrogim with them. Since the mishna mentions the fact that it was etrogim that were used to pelt the priest, it is apparently coming to teach that the water libation takes place only in the morning. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that it is so.

    6It was taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yoḥai says: From where is it derived that the daily afternoon offering requires that two logs be brought along with it, and that they must be brought by two priests? As it is stated with regard to the burnt-offering: “The sons of Aaron the priest shall put fire on the altar and lay out wood [ etzim ] in order upon the fire” (Leviticus 1:7). The word etzim is plural, which teaches that two logs are called for. If this is not applicable to the daily morning offering, as it is already written about the morning offering explicitly: “And the priest shall burn wood on it every morning, and arrange the burnt-offering on it” (Leviticus 6:5), apply it to the daily afternoon offering. The verse therefore teaches us that two logs should be added before that offering.

    7But say that this and this, i.e., both verses cited above, are dealing with the daily morning offering, and that the Merciful One states in the Torah: Perform the arrangement of wood and then return and perform it again. In other words, perhaps the Torah’s intention is that two logs be arranged on the altar twice in the morning, and that accounts for the two verses. The Gemara rejects this possibility: If it were so, the text should use the same expression both times and say: “And he shall burn wood on it,” and again: “And he shall burn wood on it.” Since the text does not do so, but instead employs two different verbs, saying: “They shall lay out wood” once and: “He shall burn wood” the second time, this indicates that the Torah is describing two different times.

    8The Gemara rejects this inference: If the Merciful One had written in the Torah: “And he shall burn wood on it” twice, I would have said it means that one priest should arrange the wood, not two. The change of terminology to a plural verb is therefore necessary because it teaches us that one priest should perform it the first time and two priests should perform it the second time, but they are both performed in the morning.

    9The Gemara rejects this: If so, if this were what the Torah wished to indicate, the verse should say: “And he shall burn wood” in the singular, and then, in the second verse, say: And they shall burn wood, in the plural, using the same verb both times, changing only the number of the verb. Or, alternatively, the verse should say: And he shall lay out wood, in the singular, and then, in the second verse, say: “And they shall lay out wood,” in the plural. What is the reason the Torah uses two different verbs in the two verses, stating: “And he shall burn wood” and then: “And they shall lay out wood”? Learn from this as we have said, that the Torah in these two verses is referring to two separate times of day, and the verse: “They shall lay out wood [ etzim ]” is referring to the daily afternoon offering, mandating that at that time “they,” i.e., two priests, shall lay out etzim , the plural term for wood, referring to two logs.

    10Rabbi Ḥiyya taught: Sometimes thirteen priests were involved in sacrificing the daily offering, all these tasks being assigned in the second lottery, as the mishna taught earlier. But sometimes fourteen priests are chosen in this manner to participate, since on Sukkot an additional priest is chosen to pour the water libation. And sometimes fifteen priests are chosen, on Shabbat, when two priests are tasked with burning the frankincense in the vessels. And sometimes sixteen priests are chosen, on Shabbat that occurs during Sukkot , when three extra priests are added: One to pour the water and two to burn the frankincense.

    11The Gemara asks with regard to Rabbi Ḥiyya’s statement: But wasn’t it taught in a baraita that sometimes there are seventeen priests involved in the daily offering?

    12The Gemara responds: That baraita is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov but is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The seventeenth task of the daily morning offering referred to in the baraita is taking up the pieces of the offering from the ramp to the altar. According to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, this task was not assigned to a new priest but was performed by the same priests who had brought the pieces to the ramp. The baraita , which does assign this task to a seventeenth priest, is therefore not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. As the Gemara explained earlier, the opinions of Rabbi Yehuda and Rabbi Eliezer ben Ya’akov are mutually exclusive; consequently, since the baraita contradicts the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, it must be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Ḥiyya, however, adopted the view of Rabbi Eliezer ben Yaakov, and for this reason he taught that the maximum number of tasks assigned through the second lottery is only sixteen.

    13MISHNA: A ram that is brought for a communal burnt-offering is sacrificed by eleven priests. The flesh on the various limbs is taken by five priests, as in the case of the sheep of the daily offering. The intestines, and the fine flour of the meal-offering, and the wine of the libation are carried by two priests each, because the meal-offering and wine libation that accompany a ram are larger than those that accompany a sheep. A bull is sacrificed by twenty-four priests. How so? The head and the right leg are sacrificed first, but due to its size the head is carried by one priest and the leg by two. The tail and the left leg are carried as follows: The tail is sacrificed by two and the leg by two. The breast and the neck are carried as follows: The breast is offered by one and the neck by three priests. The two forelegs are carried by two priests, and the two flanks are carried by two. The intestines and the fine flour and the wine are carried by three each, because the meal-offering and wine libation that accompany a bull are larger than those that accompany a ram.

    14In what case is this statement said, that this is the sequence followed? It is in the case of communal offerings. However, in the case of an individual offering brought to fulfill a vow or an obligation, if a single priest wishes to sacrifice it alone he may sacrifice it alone, or if he chooses he may include other priests in the service. With regard to the flaying and the cutting of both these, individual offerings, and those, communal offerings, they are equal, as will be explained in the Gemara.

    15GEMARA: A Sage taught in the Tosefta : The individual offerings and communal offerings are equal with regard to their flaying and cutting, in that these may be performed by a non-priest. They are not considered services that require priests.

    16Ḥizkiya said: From where is it derived that they are equal with regard to their flaying and cutting? From where is it derived that flaying and cutting of offerings, whether individual or communal, may be performed by a non-priest? At first it is stated with regard to the burnt-offering: “And he shall flay the burnt-offering and cut it into its pieces” (Leviticus 1:6), and following that it is stated: “The sons of Aaron the priest shall place fire on the altar” (Leviticus 1:7). The fact that the sons of Aaron are mentioned in the verse about putting fire on the altar but not in the verse about flaying and cutting teaches that placing fire on the altar requires priesthood, i.e., it must be performed by priests, but flaying and cutting do not require priesthood.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' תמיד קרבמשעת הולכת איברים ואילך קא חשיב:

    עצמובכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר"א בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות מכבש למזבח:

    בחגשצריך שני נסכין אחד של יין ואחד של מים:

    בידכהן אחד צלוחית אחת של מים:

    בין הערביםשבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה מקרא שבין הערבים צריך התמיד שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן:

    ובשבת שבתוך החג וכו'הרי שנים עשר:

    גמ' ממאי מדקתני ובשבת וכו'מכלל דשאר ימות החג לא מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת אף בין הערבים מנסכין מים בחול של כל ימות החג משכחת לה י"ב בין הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים:

    ולמנסך את המים אומר לו הגבה ידךונראה שתערה הצלוחית לתוך ספל של כסף שעל המזבח שהוא נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח ויוצא בו והוא הניסוך שפעם אחת נסך על רגליו לא עירה הצלוחית לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים:

    באתרוגיהןלמה לי למיתני באתרוגיהן אם לא בא ללמדנו שניסוך המים אינו אלא בשעת נטילת לולב:

    [ואימא] דנעבידכהן אחד יסדר שני גזירין בבקר דכתיב ובער עליה הכהן ונעביד תרי שוב יביאו שני כהנים לעשות שני גזיריהן עוד בבקר כדכתיב וערכו שנים:

    ובער ובערויכתוב שניהן בלשון אחד:

    פעמים י"גכהנים עסוקין בעבודת התמיד כדתנן במתני' בפייס שני י"ג כהנים זוכין בו:

    פעמים י"דבחג ביד אחד צלוחית של מים:

    פעמים ט"ובשבת:

    פעמים ששה עשרבשבת שבתוך החג:

    הכי גרסינן והא תניא שבעה עשר ההוא דלא כר"א בן יעקב אלא כר' יהודה - ההוא תנא אית ליה עוד כהן אחד המעלה איברים מן הכבש למזבח והרי כאן י"ז דלא כר"א בן יעקב אלא כרבי יהודה דאמר לא היה פייס למחתה ועל כרחך לית ליה דר"א בן יעקב דאם כן בצרי להו פייסות כדאמרינן לעיל והוצרך לו כהן מן הכבש למזבח ואני שמעתיה בלשונות אחרות ואי אפשר להעמידה ואי שמעינן ליה דרבי יהודה לא היה פייס למחתה לא שמעינן ליה דאמר לא היה כהן למחתה אלא הרי הוא אומר כהן שזכה בקטורת אומר לזה שעומד אצלו זכה עמי במחתה אבל ר"א בן יעקב שמעינן ליה דאמר לא היה כהן להעלות איברים מכבש למזבח אבל הן עצמם שהעלום לכבש היו מעלין למזבח:

    דלא כר"א בן יעקב ודלא כרבי יהודהדחשיב פייס למחתה דלא כרבי יהודה ופייס דמן הכבש למזבח דלא כר"א בן יעקב:

    מתני' הבשר בחמשהככבש התמיד:

    הסולתשני עשרונים היה ושני כהנים:

    במה דברים אמוריםדבעינן כל הני כהנים לכל בהמה ובעינן פיס:

    אם רצה להקריב כהןיחיד את הכל ובלא פייס:

    הפשיטן וניתוחןשל ציבור ושל יחיד שוין להיות כשירין בזר והכי מפרש בגמרא:

    יומא 26 עמוד ב

    1ההוא דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא כר' יהודה.

    Mishna

    2תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר, בשנים עשר. לא פחות ולא יותר. כיצד? עצמו בט' בחג, ביד אחד צלוחית של מים הרי כאן עשרה.

    3בין הערבים באחד עשר: הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני גזירי עצים. בשבת באחד עשר: הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים.

    Gemara

    4אמר ר' אבא ואיתימא רמי בר חמא, ואיתימא ר' יוחנן: אין מנסכין מים בחג אלא בתמיד של שחר. ממאי? מדקתני: ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים. ואי סלקא דעתך בתמיד של בין הערבים מנסכין, בחול נמי משכחת לה.

    5אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: ולמנסך אומר לו ״הגבה ידיך״, שפעם אחד נסך על גבי רגליו, ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. שמע מינה.

    Baraita

    6תניא, רשב"י אומר: מניין לתמיד של בין הערבים שטעון שני גזירי עצים בשני כהנים, שנאמר: ״(ויקרא א״, ז) ״וערכו עצים״, אם אינו ענין לתמיד של שחר דכתיב: ״(ויקרא ו״, ה) ״ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה״, תניהו ענין לתמיד של בין הערבים.

    7ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר, ואמר רחמנא: עביד והדר עביד! א"כ נימא קרא ״ובער״ ״ובער״.

    8אי כתב רחמנא ״ובער״, הוה אמינא חד אין, תרי לא, קמ"ל דנעביד חד ונעביד תרי!

    9א"כ נימא קרא: ״ובער״ ״ובערו״, א"נ ״וערך״ ״וערכו״, מאי ״ובער״ ״וערכו״? שמע מינה כדקא אמרינן.

    10תני ר' חייא: פייס פעמים י"ג פעמים י"ד פעמים ט"ו פעמים ט"ז׃

    11והתניא י"ז׃

    12ההיא דלא כר"א בן יעקב, אלא כרבי יהודה.

    Mishna

    13איל קרב באחד עשר: הבשר בחמשה, הקרביים והסולת והיין בשנים שנים. פר קרב בעשרים וארבעה: הראש והרגל, הראש באחד והרגל בשנים. העוקץ והרגל, העוקץ בשנים והרגל בשנים. החזה והגרה, החזה באחד והגרה בשלשה. שתי ידים בשנים, ושתי דפנות בשנים, הקרביים והסולת והיין בשלשה שלשה.

    14בד"א בקרבנות ציבור. אבל בקרבן יחיד, אם רצה להקריב מקריב. הפשיטן וניתוחן של אלו ואלו שוין.

    Gemara

    15תנא: הפשיטן וניתוחן שוין בזר.

    16אמר חזקיה: מניין להפשט וניתוח ששוה בזר? שנאמר: ״(ויקרא א״, ז) ״ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח״, נתינת אש בעיא כהונה, הפשט וניתוח לא בעיא כהונה.

    Tosafot

    ההיא דלא כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודהכך היא הגי' בכל הספרים אבל רש"י מוחקה וגריס אלא כר"י וגירסת הספרים ודלא כר' יהודה נ"ל לפרש והתניא י"ז פי' בכל בוקר היה י"ז לכל הפחות ולא משכחת לה אא"כ חשבת כל הכהנים הזוכין בכל הפייסות דהיינו י"ג הזוכין בתמיד וחד בתרומת הדשן וחד המעלה איברים מכבש למזבח ותרי דקטורת ודמחתה הרי י"ז והיינו דלא כראב"י ודלא כר' יהודה דלראב"י בציר להו חד דמעלה איברים מכבש למזבח ולר' יהודה בציר להו חד דמחתה ומה שהקשה רש"י אמאי קאמר דלא כר' יהודה נהי דלא הוה פייס למחתה כהן מיהא הוה וא"כ איכא י"ז נ"ל דפשיטא ליה להש"ס די"ז דקאמר היינו אותם שזוכין ע"י פייס קאמר דהא אכתי טובא הוו המפשיט והמנתח והולכת עצים למערכה ואי משום דכשירין בזר לא חשיב להו והא קא חשיב שוחט אלא ע"כ לא קא חשיב אלא הנך שזוכין ע"י פייס ובמחתה לרבי יהודה לא הוה פייס כלל כדפרישית לעיל וגירסא שבספרים היא כפר"ח ואין להקשות מהא דאמר לעיל אי משכחת תנא דאית ליה חמש משמע דהש"ס לא הוה משכח תנא דאית ליה ה' פייסין והא תנא דהכא דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסין די"ל לעיל אכתי לא ידע להא ברייתא דהכא:

    פר קרב בכ"ד הראש והרגל כו'קשה לי דהכא לא חשיב לא כדרך הילוכו ולא כדרך ניתוחו ולא כדרך עילויו ולא כדרך הפשטו ואיני יודע איזה סדר תפס לו ונ"ל משום דמיבעיא ליה למיתני הראש והרגל ברישא וקתני בהו הרגל בשנים נקט נמי הרגל של שמאל בשנים וקתני העוקץ בהדיה ואקדמיה משום דברישא נמי גבי טלה תנינהו בהדי הדדי לעוקץ ורגל שמאל וכיון דתנא להנך דלא סגי לה בחד כהן תנא נמי הגרה שהוא בג' וכיון דבעי למיתני הגרה תנא בהדיה החזה ואקדמיה כי היכי דקתני גבי טלה והדר תנא הנך דלית לכל חד וחד אלא חד כהן וקתני להו בסידרא דרישא ב' ידות וב' דפנות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואם תמצא תנא ששנה ה' פייסות ואומר היה פייס למחתה ופייס לאיברין שע"ג הכבש אותו התנא חולק על ר' יהודה ועל ר' אליעזר בן יעקב שזה אומר לא היה פייס למחתה וזה אומר לא היה פייס לאברים שעל הכבש:

    תמיד קרב בט' בי' בי"א בי"ב לא פחות ולא יותרמדתנינן ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים שמעת מינה שאין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר. דאי ס"ד מנסכין בתמיד של בין הערבים בחול נמי משכחת י"ב בתמיד של בין הערבים. כיצד עצמו בט' וב' בשני גזירי עצים. ואחד בצלוחית של מים הרי י"ב בתמיד של בין הערבים. אלא ש"מ אין מנסכין ש"מ. מנא לן שתמיד של בין הערבים טעון ב' גזירין שנאמר וערכו עצים על האש. ודרשינן ליה בתמיד של בין הערבים ומשמע וערכו שנים. ושאר השמועה פשוטה היא:

    תני ר' חייא פעמים י"ג פעמים י"ד כו'פי' פעמים שאתה מוצא בפייס בתמיד של שחר י"ג כדתנן י"ג זכין בו. וכבר פירשנום למעלה. ובחג מוסיפין בתמיד של שחר אחד בצלוחית של מים הרי י"ד. ובכל שבת י"ג הידועין בתמיד של שחר ושנים בידם ב' בזיכי לבונה של לחם הפנים הרי ט"ו ואם הוא שבת שבתוך החג י"ג הידועין וב' בשני בזיכי לבונה וא' בצלוחית של מים הרי י"ו. ומקשינן והתניא פעמים י"ז. ודחי' האי מתניתא תני ומוסיף ואחד במחתה הרי י"ז. והאי תנא לא כר' יהודה ולא כר' אליעזר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 26b

    Yoma 26b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 339 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' תמיד קרב משעת הולכת איברים ואילך קא חשיב:

    עצמו בכל יום בתשעה חמשה לאיברים ואחד לקרבים ואחד לסולת ואחד לחביתין ואחד ליין והא כר"א בן יעקב היא דלית ליה חד להעלות מכבש למזבח:

    בחג שצריך שני נסכין אחד של יין ואחד של מים:

    ביד כהן אחד צלוחית אחת של מים:

    בין הערבים שבכל יום שנים בידם שני גזירי עצים להוסיף על עצי המערכה להרבות' ובגמרא יליף לה מקרא שבין הערבים צריך התמיד שני גזירין בשני כהנים אבל בשחרית לא בעי סידור שני גזירין אלא בכהן אחד דכתיב ובער עליה הכהן:

    ובשבת שבתוך החג וכו' הרי שנים עשר:

    גמ' ממאי מדקתני ובשבת וכו' מכלל דשאר ימות החג לא מצא שיטעון שנים עשר ואי אמרת אף בין הערבים מנסכין מים בחול של כל ימות החג משכחת לה י"ב בין הערבים עצמו בתשעה ושנים בידן שני גזירין ואחד בידו צלוחית של מים:

    ולמנסך את המים אומר לו הגבה ידך ונראה שתערה הצלוחית לתוך ספל של כסף שעל המזבח שהוא נקוב כמין חוטם דק שהיין מקלח ויוצא בו והוא הניסוך שפעם אחת נסך על רגליו לא עירה הצלוחית לתוך הספל ושפך המים על רגליו לפי שהיה צדוקי ואינו מודה בניסוך המים:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 26b · Sefaria

    Tosafot

    ההיא דלא כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה כך היא הגי' בכל הספרים אבל רש"י מוחקה וגריס אלא כר"י וגירסת הספרים ודלא כר' יהודה נ"ל לפרש והתניא י"ז פי' בכל בוקר היה י"ז לכל הפחות ולא משכחת לה אא"כ חשבת כל הכהנים הזוכין בכל הפייסות דהיינו י"ג הזוכין בתמיד וחד בתרומת הדשן וחד המעלה איברים מכבש למזבח ותרי דקטורת ודמחתה הרי י"ז והיינו דלא כראב"י ודלא כר' יהודה דלראב"י בציר להו חד דמעלה איברים מכבש למזבח ולר' יהודה בציר להו חד דמחתה ומה שהקשה רש"י אמאי קאמר דלא כר' יהודה נהי דלא הוה פייס למחתה כהן מיהא הוה וא"כ איכא י"ז נ"ל דפשיטא ליה להש"ס די"ז דקאמר היינו אותם שזוכין ע"י פייס קאמר דהא אכתי טובא הוו המפשיט והמנתח והולכת עצים למערכה ואי משום דכשירין בזר לא חשיב להו והא קא חשיב שוחט אלא ע"כ לא קא חשיב אלא הנך שזוכין ע"י פייס ובמחתה לרבי יהודה לא הוה פייס כלל כדפרישית לעיל וגירסא שבספרים היא כפר"ח ואין להקשות מהא דאמר לעיל אי משכחת תנא דאית ליה חמש משמע דהש"ס לא הוה משכח תנא דאית ליה ה' פייסין והא תנא דהכא דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסין די"ל לעיל אכתי לא ידע להא ברייתא דהכא:

    פר קרב בכ"ד הראש והרגל כו' קשה לי דהכא לא חשיב לא כדרך הילוכו ולא כדרך ניתוחו ולא כדרך עילויו ולא כדרך הפשטו ואיני יודע איזה סדר תפס לו ונ"ל משום דמיבעיא ליה למיתני הראש והרגל ברישא וקתני בהו הרגל בשנים נקט נמי הרגל של שמאל בשנים וקתני העוקץ בהדיה ואקדמיה משום דברישא נמי גבי טלה תנינהו בהדי הדדי לעוקץ ורגל שמאל וכיון דתנא להנך דלא סגי לה בחד כהן תנא נמי הגרה שהוא בג' וכיון דבעי למיתני הגרה תנא בהדיה החזה ואקדמיה כי היכי דקתני גבי טלה והדר תנא הנך דלית לכל חד וחד אלא חד כהן וקתני להו בסידרא דרישא ב' ידות וב' דפנות:

    Tosafot on Yoma 26b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואם תמצא תנא ששנה ה' פייסות ואומר היה פייס למחתה ופייס לאיברין שע"ג הכבש אותו התנא חולק על ר' יהודה ועל ר' אליעזר בן יעקב שזה אומר לא היה פייס למחתה וזה אומר לא היה פייס לאברים שעל הכבש:

    תמיד קרב בט' בי' בי"א בי"ב לא פחות ולא יותר מדתנינן ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים שמעת מינה שאין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר. דאי ס"ד מנסכין בתמיד של בין הערבים בחול נמי משכחת י"ב בתמיד של בין הערבים. כיצד עצמו בט' וב' בשני גזירי עצים. ואחד בצלוחית של מים הרי י"ב בתמיד של בין הערבים. אלא ש"מ אין מנסכין ש"מ. מנא לן שתמיד של בין הערבים טעון ב' גזירין שנאמר וערכו עצים על האש. ודרשינן ליה בתמיד של בין הערבים ומשמע וערכו שנים. ושאר השמועה פשוטה היא:

    תני ר' חייא פעמים י"ג פעמים י"ד כו' פי' פעמים שאתה מוצא בפייס בתמיד של שחר י"ג כדתנן י"ג זכין בו. וכבר פירשנום למעלה. ובחג מוסיפין בתמיד של שחר אחד בצלוחית של מים הרי י"ד. ובכל שבת י"ג הידועין בתמיד של שחר ושנים בידם ב' בזיכי לבונה של לחם הפנים הרי ט"ו ואם הוא שבת שבתוך החג י"ג הידועין וב' בשני בזיכי לבונה וא' בצלוחית של מים הרי י"ו. ומקשינן והתניא פעמים י"ז. ודחי' האי מתניתא תני ומוסיף ואחד במחתה הרי י"ז. והאי תנא לא כר' יהודה ולא כר' אליעזר.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 26b · Sefaria

    Ritva

    מתני׳ תמיד קרב בתשעה פי׳ בתשעה כהנים מהעלאת איברים ואילך ולא חשיב הכא המעלה מן הכבש למזבח ופרש״י ז״ל דהאי תנא ר׳ אליעזר היא דסבי׳ ליה שהמעלה לכבש הוא המעלה מן הכבש למזבח ולא נהיר דהא אוקי׳ מתני׳ דלא כר׳ אליעזר ולפירושו רישא רבנן וסיפא ר׳ אליעזר וכל כי האי גוונא הוה מפרש לה בגמרא כדפריך ומתרץ בעלמא בכי האי גוונא וממה שכתב כאן רש״י ז״ל הא כר׳ אליעזר דלית ליה חד להעלות מן הכבש ולמזבח נראה מדבריו שהוא סובר דלרבנן כהן אחד מעלה הכל מן הכבש למזבח וכבר דחינו פירושו והנכון דהאי סיפא דברי הכל היא ואפילו לרבנן ולא נחית השתא תנא למימני אלא כהנים שיש בהעלאה ראשונה ושאר דברים אבל כהנים דהעלאה שנייה כיון דפלוגתא דר׳ אליעזר ורבנן היא לא מני להו:

    ושנים בידם שני גזירי עצים פי׳ חתיכות של עץ ארוכות ככל רחב המערכה וכן פרש״י ז״ל במס׳ תמיד אבל בקרבן שחרית לא היה בו אלא כהן א׳ כדאי׳ בגמרא וזוכה שחרית לתרומת הדשן הוא הזוכה לסידור מערכה ולשני גזירי עצים כדאיתא לעיל וכהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית ואו׳ לכהן שבימינו זכה עמי לערב בגזיר השני למאי דקימא לן שאין חוזרי׳ ומפיסין לערב כדאי׳ בגמ'.

    ושנים בידם שני בזיכי לבונה וא״ת מי היה זוכה בהן פי׳ בתוס׳ שזוכה בהן אותן שאחר האחרון של מוליכי איברים לכבש א״נ אותן שהיו אחרוני׳ אחר הי״ג שזכו בתמיד וזה נר׳ נכון יותר:

    ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים פי׳ בקרבן תמיד של שחר דבתמיד של בין הערבים לא היו עושין ניסוך המים כדאיתא בגמ׳ וסדר ניסוך המים מפורש בפרק החליל.

    בחול נמי משכחת לה פי׳ בחול של חג נמי משכחת שנים עשר כהנים תשעה כדרכו ושנים לשני גזירי עצים ואחד לצלוחית של מים:

    שפעם אחת נסך על רגליו פי׳ שעשה עצמו כאלו הוא עושה שלא במתכוין והכירו שעשה במתכוין שהיה צדוקי שאינו מודה בניסוך המים ולפי׳ רגמוהו כל העם באתרוגיהן פרש״י ז״ל ולמה לי למיתני באתרוגיהן אלא ודאי לאשמועי׳ שאין הניסוך המים אלא בשעת נטילת לולב ואתרוג דהיינו בשחרית וא״ת והלא אנשי ירושלם נוטלין היו לולביהן כל היום כדאיתא התם תירצו בתוספות לא היו כולם מקובצים בעזרה בשעת תמיד של בין הערבים שלא היה זמן תפלה וא״ת ודילמ׳ נקט אתרוגיהן שלא חשו לכבוד מצות האתרוג ורגמוהו בהם. וי״ל דהא פשי׳ דכיון שהכירו בו שהוא צדוקי זהו כבודו של אתרוג לקדש בו השם לענין כזה: (הגהה לאחד קדוש ז״ל וכל זה איננו שוה לכך נראה לי דרב אשי מגופא דתקנתא דהגבה ימינך דייק לה דבשלמא אי בשחרית דוקא סאגי בהכי דחזו בני העזרה את הכהן המנסך משום דהשמש במזרח ונופל אורו במערב אבל בין הערבים השמש במערב ונופל אורו בין עיני בני העזרה ולא חזו בדוק׳ את הכהן המנסך אפי׳ אם יגביה ימינו ויכול הוא לשפוך המים חוץ למקום נסוכם והילכך הוה להו לרבנן לתקוני שמשביעין אותו כדרך שתקנו ביום הכפורים וכי תימא והלא הכהנים העומדים בין אולם ולמזבח חזו ליה בדוק׳ לא היא דהא המנסך אחורי כלפי פניהם שהרי הניסוך לצד מערב הוא):

    שנאמר וערכו עצים על האש ואע״ג דהאי קרא בעולת נדבה כתיב וגבי בן בקר הא פריש ר׳ אליעזר לקמן דדרשי׳ ליה אף לתמיד מדכתיב ביה על העצים אשר על האש אשר על המזבח:

    קמ״ל דעביד חד ונעביד תרי דעביד חד גזיר חד והדר ליעבדו תרי שני גזירי עצים. ה״ג א״כ לימא קרא ובער ובערו אי נמי וערך וערכו מאי ובער וערכו: אלא מדשני בלישניה ש״מ כדאמרן דחד לשני גזירי עצים בכהן חד לתמיד של שחר כדכתיב ביה בבוקר בבוקר וחד לשני גזירי עצים לתמיד של בין הערבים בשני כהנים:

    4 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 26b · Sefaria

    Meiri

    כשהיה הכהן מנסך את המים בחג היו אחיו הכהנים צווחין ואומרים לו הגבה ידיך כלומר כשתתן את המים בספל מפני שהצדוקים אינן מודים בניסוך המים אחר שלא נכתב בתורה בהדיא אלא דרך רמז כמו שאמרו במסכת תענית ב' ב' מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים והיו חושדין אותו בכך מפני שפעם אחת אירע שאותו כהן שנזדמן לנסך היה צדוקי לענין זה ועשה עצמו כמנסך את המים בספל ולא עירן לתוכו אלא ששפכן על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ומשם ואילך היו אומרים לו שיגביה את ידיו בשעת ניסוכו עד שיראה לכל שלתוך הספל הוא נותנן:

    Meiri on Yoma 26b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה בין הערבים כו' שני גזירין אלא בכהן א' כו' ובד"ה ואי אמר' כו' י"ב בין הערבים כו' מקלח ויוצא בו והוא הנסוך עכ"ל ובד"ה אימא כו' שני גזריהן עוד בבוקר כדכתיב וערכו שנים עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה ה"ג והא תניא כו' וע"כ לית ליה דראב"י דא"כ בצרי להו פייסות כו' והוצרך לו כהן כו' עכ"ל ר"ל דהא דקאמר אלא כר' יודא לאו לענין מחתה דקאמר ר' יודא הוא דלא שייכי הכא דלא חשיב הכא פייס של קטורת אלא דקאמר אלא כר' יודא לענין דבעי כהן אחר בהעלאת אברים מכבש למזבח דע"כ דלא ס"ל לר"י כראב"י דא"כ בצרי לדידיה פייסות וכוונתו בשאר דבריו תבא על ביאורם בדברי התוס' וק"ל:

    תוס' בד"ה ההיא דלא כו' והתניא י"ז פי' בכל בוקר כו' בכל הפייסות דהיינו י"ג כו' והיינו דלא כראב"י כו' עכ"ל אבל ק"ל כיון דע"כ הך ברייתא דתנא לעיל מינה פעמים י"ג ופעמים י"ד ופעמים ט"ו ופעמים ט"ז לא מתפרש בכל הפייסות אלא בפייס השייך לתמיד כפרש"י א"כ מי הכריח לתלמודא לפרש הך ברייתא דפעמים ט"ז דהיינו בכל הפייסות אימא דהך ברייתא נמי לא איירי בכל הפייסות אלא בפייס של תמיד דהוו ט"ז כהנים ואתיא דלא כראב"י וכפרש"י וי"ל כיון דלאו בכל הפייסות איירי אלא בפייס של תמיד לא ה"ל לממני בתמיד ט"ז כהנים עם אותו כהן המעלה אברים מכבש למזבח דכל הנהו ט"ז כהנים הוו בפייס אחד וכהן המעלה אברים כו' היה לו פייס אחרינא ודו"ק:

    בא"ד והא תנא דהכא דאית ליה י"ז אית ליה ה' פייסות כו' עכ"ל ק"ק דאין זה מוכרח דאימא דההוא דתני י"ז ס"ל כת"ק דר' יודא דס"ל דלא הוה פייס אחר במחתה אלא בההוא פייס דקטורת העומד לימינו זכה במחתה כמ"ש התוס' לעיל דהשתא לא הוו בט"ז כהנים אלא ד' פייסות דהיינו חד דתמיד שזכו בו י"ג כהנים וחד דתרומת הדשן וחד דמעלה אברים מכבש למזבח וחד שזכו בו תרי כהנים דקטורת והמחתה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 26b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אין מנסכין עי' תענית ב ע"ב תד"ה איבעי להו:

    Gilyon HaShas on Yoma 26b · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תד"ה ההיא דלא כראב"י, ומה שהקשה רש"י ק"ל הא לשיטתם לעיל בלא"ה ניחא דכר"י ע"כ לא אתיא דהא לר"י אם רצה הכהן המקטיר לזכות גם במחתה רשאי ולא הוי בודאי י"ז כהנים:

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 26b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 26, Amud Bet, about 339 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “ההוא דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא…”

      Named: רבי אליעזר.

    2. Segment 225 words

      Opens “מתני׳ תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר,…”

      Named: רב בתשעה.

    3. Segment 334 words

      Opens “בין הערבים באחד עשר: הוא עצמו בתשעה,…”

    4. Segment 441 words

      Opens “גמ׳ אמר ר' אבא ואיתימא רמי בר…”

      Named: אבא.

    5. Segment 524 words

      Opens “אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא:…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 644 words

      Opens “תניא, רשב"י אומר: מניין לתמיד של בין…”

    7. Segment 716 words

      Opens “ואימא אידי ואידי בתמיד של שחר, ואמר…”

    8. Segment 815 words

      Opens “אי כתב רחמנא ״ובער״, הוה אמינא חד…”

    9. Segment 915 words

      Opens “א"כ נימא קרא: ״ובער״ ״ובערו״, א"נ ״וערך״…”

    10. Segment 1012 words

      Opens “תני ר' חייא: פייס פעמים י"ג פעמים…”

    11. Segment 112 words

      Opens “והתניא י"ז…”

    12. Segment 128 words

      Opens “ההיא דלא כר"א בן יעקב, אלא כרבי…”

      Named: רבי יהודה.

    13. Segment 1345 words

      Opens “מתני׳ איל קרב באחד עשר: הבשר בחמשה,…”

      Named: רב באחד, רב בעשרים.

    14. Segment 1416 words

      Opens “בד"א בקרבנות ציבור. אבל בקרבן יחיד, אם…”

      Named: רבן יחיד.

    15. Segment 156 words

      Opens “גמ׳ תנא: הפשיטן וניתוחן שוין בזר.…”

    16. Segment 1627 words

      Opens “אמר חזקיה: מניין להפשט וניתוח ששוה בזר?…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 26b · Segment 4 — “…בר חמא, ואיתימא ר' יוחנן: אין מנסכין מים בחג…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Yoma 26b · Segment 4 — “גמ׳ אמר ר' אבא ואיתימא רמי בר חמא, ואיתימא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 26b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026