Talmud Builders

    Yoma 24b

    Back to index

    English translation — Yoma 24b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“To that within the veil; and you shall serve; I give you the priesthood as a service of gift” (Numbers 18:7), indicating that it is only with regard to services that are performed within the veil, i.e., in the Holy of Holies, that there is a distinction between services, and a non-priest who performs services of giving there, such as sprinkling the blood inside the Holy of Holies on Yom Kippur, is subject to the death penalty, but not one who performs services of removing there, such as the removal of the censer from the Holy of Holies on Yom Kippur. This leads to the conclusion that when it comes to services performed outside of the Holy of Holies, a non-priest would be liable if he performed any service, even a service of removal, such as the removal of ashes from the altar.

    2The Gemara asks: If it is so that the limitations of the verse apply only to those services performed in the Holy of Holies, one should say that the phrase: “ And you shall serve [ va’avadtem ],” from which it is derived that one is liable only for a service that is complete [ avoda tamma ] on its own and not incomplete, should also be similarly limited to services performed to what is within the veil. In that case, the liability of the non-priest, which is limited to cases where he performs a complete service and does not apply if he performs a service that is only preparatory and has another service after it that completes its purpose, should apply only to services performed in the Holy of Holies. But for services performed outside the Holy of Holies, a non-priest should be liable even if it is a service that is incomplete and has a service after it.

    3The Gemara answers: The phrase: “ And you shall serve [ va’avadtem ],” which begins with the conjunction vav , meaning: And, indicates that the verse goes back and combines the service performed within the veil to services performed outside of it. This teaches that with regard to this halakha there is no difference between a service performed outside and a service performed inside.

    4According to Levi, if a non-priest performs a service involving removal within the veil, i.e., in the Holy of Holies, he does not incur the death penalty, but if he performs a service involving removal outside, such as the removal of the ashes from the external altar, he is liable to the death penalty. Rava raised a dilemma relating to Levi’s approach: What would be the halakha with regard to a service of removal performed in the Sanctuary chamber that is before the Holy of Holies, such as removing the burnt incense from the inner altar, or removing burnt wicks and leftover oil from the candelabrum? Do we compare such an act to a service performed inside the Holy of Holies, so that he would be exempt from the death penalty, or do we compare it to the outer service?

    5Rava himself went back and resolved the dilemma: Had the Torah said only: Within the veil, it would have been understood that it is referring only to actions performed in the Holy of Holies. But since the Torah says: And to what is within the veil, the added conjunction: And, teaches that it is referring to something else besides the Holy of Holies, i.e., the Sanctuary.

    6The Gemara asks: However, if it is so that a non-priest is liable for performing a service that is complete on its own that takes place in the Sanctuary, one should say that a non-priest who arranges the loaves on the shewbread table should be liable. The Gemara answers: After arranging the bread there is still the arranging of the vessels of frankincense on the table that remains to be done, so the arrangement of the bread is not a service that is complete on its own. The Gemara asks: If so, a non-priest who arranges the vessels of frankincense on the table should be liable. The Gemara rejects this: After arranging the vessels, there is still the removal of these vessels and the burning of their frankincense on the altar that remain to be done; therefore, arranging the vessels is not considered a service that is complete on its own.

    7The Gemara asks further with regard to the notion that a non-priest is liable for performing a service that is complete on its own that takes place in the Sanctuary: If so, a non-priest who arranges the lamps of the candelabrum should be liable. The Gemara rejects this: There is still the placing of the wicks in the lamps that remains to be done, so arranging the lamps is not considered a service that is complete on its own. The Gemara asks: If so, a non-priest who placed a wick in the candelabrum’s lamps should be liable. The Gemara answers: That too is not a service that is complete on its own, as there is still the necessity of placing the oil.

    8The Gemara asks: If so, a non-priest who placed the oil should be liable. The Gemara answers: That too is not a service that is complete on its own, as there is still the service of lighting that needs to be done. The Gemara asks: If so, if a non-priest who lit the lamps should be liable. The Gemara answers: Lighting the lamps is not considered a bona fide Temple service, since in doing so nothing is done to the candelabrum itself.

    9The Gemara asks: And is kindling a fire really not considered a Temple service? But wasn’t it taught in a baraita that it is written: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar and lay out wood in order upon the fire” (Leviticus 1:7), which teaches that the kindling of chips [ alita ] added to keep the altar’s fire going must be performed only by a proper priest and that he must be wearing the priestly garments? This shows that kindling is considered a service. The Gemara answers: Kindling the chips is a bona fide service, but lighting the candelabrum is not a bona fide service.

    10The Gemara further asks: However, if it is so that a non-priest is liable for performing any service involving placing, as established above, a non-priest who set up the arrangement of wood on the altar should be liable, since that is a service involving placing. The Gemara answers: There is still the mitzva of the arrangement of two logs on the altar that remains to be done, so that setting up the arrangement of wood is not a service that is complete on its own. The Gemara asks: If so, a non-priest who arranged the two logs should be liable. The Gemara answers: There is still the arrangement of limbs of offerings on the fire that remains to be done, so placing the two logs is also not considered a service that is complete on its own.

    11The Gemara asks: But didn’t Rav Asi say that Rabbi Yoḥanan said: A non-priest who arranged the two pieces of wood is liable? This shows that placing the two logs is a complete service and contradicts Rav’s statement that a non-priest is liable only if he performs the four services that he mentioned above. The Gemara answers: Indeed, Rav and Rabbi Yoḥanan disagree on this point. One Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that the placement of the two logs is a service that is complete on its own, as the arrangement of limbs that follows is not considered a continuation of the setting up of the wood; and one Sage, Rav, holds that the placement of the two logs is not considered a service that is complete on its own, since it is followed by the arrangement of the limbs on the wood.

    12The Gemara returns to the disagreement between Rav and Levi and notes: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav, and it was taught in a second baraita in accordance with the opinion of Levi. It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav: These are the services for which a non-priest who performs them is liable to receive the penalty of death by God’s hand: One who performs the sprinkling of blood, whether inside the Sanctuary; on the golden altar or at the veil; or inside the innermost chamber, the Holy of Holies, on Yom Kippur; or outside on the main altar; and one who sprinkles blood in the case of a bird sin-offering; and one who squeezes the blood of a bird burnt-offering on the wall of the altar or burns the bird on the altar; and one who pours out three log of water on the altar for the Sukkot water libation or three log of wine on the altar for an ordinary libation. The removal of ashes from the altar is not listed here.

    13It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Levi: These are the services for which a non-priest who performs them is liable to receive the penalty of death by God’s hand: One who removes the ashes from the altar; one who performs the seven sprinklings that are performed inside the Sanctuary or the sprinklings of the leper; and one who raises up an offering onto the altar, whether it is a proper offering or a disqualified one. In this baraita , the removal of ashes is listed.

    14§ The Gemara returns to its interpretation of the mishna. The mishna states that there were four lotteries held in the Temple every day. One of the Sages asked: Why did the Temple authorities hold lotteries? Before answering the question, the Gemara expresses astonishment at the question itself: Why did they hold lotteries? The reason is as we said clearly in the mishna: To prevent quarrels among the priests. The Gemara explains: Rather, this is the meaning of the question: Why did they assemble all the priests together and hold a lottery, and once again gather them together to hold another lottery, four times, when the priests could be gathered one time and all the necessary lotteries held at that time?

    15Rabbi Yoḥanan said: It was done this way in order to create a commotion throughout the Temple courtyard, as the priests would converge from all over to assemble there, as it is stated: “We took sweet counsel together, in the House of God we walked with the throng” (Psalms 55:15). This verse teaches that it is proper to stir up a commotion and to cause public excitement in the course of the Temple services and the preliminary steps leading up to them, such as the assignment of tasks to the priests.

    16The Gemara asks: With what garments were the priests clothed when they held the lottery? Rav Naḥman said: The priests were clothed in their own non-sacred garments. And Rav Sheshet said: The priests were dressed in the priestly sacred garments.

    17The Gemara explains the two approaches. Rav Naḥman said: The priests were dressed in non-sacred garments, because if you say the lottery was to be held when they were dressed in their sacred garments, there are strong- armed men who might act with force and perform the service even if they did not win the lottery. Since they were already wearing the sacred garments, they would simply force their way into performing the service. Rav Sheshet said: They were wearing the sacred garments, as, if you say they wore their non-sacred garments, due to the fact that the service was so beloved to them, in their excitement over having been granted the privilege to perform the service, it may happen that they would perform the service immediately, forgetting to don their sacred garments, thereby disqualifying the service.

    18Rav Naḥman said: From where do I state my opinion? As we learned in a mishna: After the lottery they gave the priests over to the attendants, and they would take their clothes off them and they would leave only their trousers on them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולמבית לפרוכתאפסיק בין כללא לפרטא מבית לפרוכת הוא דעבודת מתנה כגון הזאות שבין הבדים דיום הכפורים ונתינת קטורת על האש:

    ולא עבודת סילוקכגון הוצאת כף ומחתה שהכהן גדול מכניס שם לקטורת יוה"כ ומניח בין הבדים ואח"כ חוזר ומוציאן:

    אי הכי ועבדתם נמי מבית לפרוכת דעבודה תמהכגון נתינת קטורת על האש:

    ולא שיש אחריה עבודההולכת כף ומחתה שיש אחריה חפינה והקטרה:

    ועבדתם הדר ערביהלענין עבודה תמה שהוי"ו מוסיף לענין ראשון אבל עבודת מתנה לא מיהדר אלא אמבית לפרוכת דלקמיה דלא כתיב ביה וי"ו:

    עבודת סילוק בהיכלוהיא עבודה תמה כגון דישון מזבח הפנימי והמנורה ללוי מהו:

    מבית לפרוכת הוה ליה למיכתבוכתיב ולמבית לפרוכת לעשות היכל כבית קדשי הקדשים ופטור על עבודת סילוק:

    אלא מעתהדעבודת מתנה מיחייב בהיכל זר דמרביה ולמבית:

    זר שסידרלחם ליחייב מיתה ואמאי אמרינן לעיל ד' עבודות ותו לא:

    איכא סידור בזיכיןבתריה כדכתיב (ויקרא כ״ד:ז׳) ונתת על המערכת לבונה זכה ולאו עבודה תמה היא:

    איכא סילוק והקטרהעדיין לא נגמרה עבודתה עד שבת הבאה שיסלקנה ויקטיר הבזיכין:

    שסידר את המנורהבבוקר היו מסלקין את הנרות של זהב מן המנורה לקנח אפרן יפה וחוזרין וקובעין אותם בה והרי עבודה תמה:

    הצתת אליתאהצתת קיסמים דקים אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכות כגון שקרבה מערכה לכלות שנשרפה כל המדורה:

    ובכלי שרתשיהא לובש בגדי כהונה ארבעה אם כהן הדיוט הוא ואם כהן גדול הוא שמונה שהרי נאמר כאן הכהנים וכל מקום שנאמר בני אהרן הכהנים בכהונם משמע בבגדי כהונתם:

    שסידר המערכהעצים:

    איכא בתרה סידור שני גזיריןדילפינן להו לקמן (יומא דף כו:) מקראי:

    איכא סידור אבריםדתמיד בתריה וכל זה מעבודת הסידור הוא:

    בהא פליגירב ורבי יוחנן רבי יוחנן סבר סידור שני גזירין עבודה תמה היא שסידור מערכת עצים תמה וגומרת היא בה וסידור האברים תחילת סידור אחר הוא ורב סבר לאו עבודה תמה דשם סידור אחד הוא:

    זריקת דםהמזבח בחוץ:

    בין לפניםהזאה שעל הפרוכת:

    בין לפני ולפניםשעל בין הבדים דיום הכפורים:

    בחטאת העוףכתיב הזאה והזה מדם החטאת על קיר המזבח (ויקרא ה׳:ט׳):

    בעולת העוףכתיב מיצוי ומלק את ראשו והקטיר המזבחה ונמצה דמו על קיר המזבח (ויקרא א׳:ט״ו):

    והמקטירשהעולה כליל היא:

    והמנסך שלשת לוגיןשהיא פחות שבנסכים רביעית ההין לכבש ואילו תרומת הדשן לא קתני והיינו כרב:

    בין דבר פסולבהנך פסולין שפסולן בקודש דאם עלו לא ירדו משום הכי חשיבא הקטרה:

    כדאמרןשהיו באים לידי מחלוקת:

    למה מפיסין וחוזרין ומפיסיןלמה נאספין לפייס ארבעה פעמים ביום כדתנן במתניתין יפיסו על כולן באסיפה ראשונה מי יזכה לזה ומי לזו:

    להרגישלהשמיע קול המון עם רב כמה פעמים שהוא כבוד למלך שנאמר בבית אלהים וגו':

    במה מפיסיןמה היו לובשין אותם הנאספין לפייס בגדי חול או בגדי קדש:

    בבגדי חולוהזוכה לעבודה פושט ולובש בגדי קדש:

    דחמסי ועבדיאף על פי שלא זכו בגורל:

    מקרו ועבדיעבודה בבגדי חול אותן שזכו לפייס:

    לחזניםשמשין:

    יומא 24 עמוד ב

    1״ולמבית לפרוכת ועבדתם״, ״אל מבית לפרוכת״ הוא דעבודת מתנה ולא עבודת סילוק. הא בחוץ אפילו עבודת סילוק.

    2אי הכי, ״ועבדתם״ נמי, ״אל מבית לפרוכת״ הוא דעבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה. הא בחוץ אפילו עבודה שיש אחריה עבודה!

    3״ועבדתם״ הדר ערביה קרא.

    4בעי רבא: עבודת סילוק בהיכל, מהו? לפנים מדמינן ליה, או לחוץ מדמינן ליה?

    5הדר פשטא ״מבית״, ״ולמבית״.

    6אלא מעתה, זר שסידר את השלחן ליחייב! איכא סידור בזיכין. סידר בזיכין ליחייב! איכא סילוק והקטרה.

    7זר שסידר את המנורה ליחייב! איכא נתינת פתילה. נתן פתילה ליחייב! איכא נתינת שמן.

    8נתן שמן ליחייב! איכא הדלקה. הדליק ליחייב! הדלקה לאו עבודה היא.

    9ולא? והתניא: (ויקרא א, ז) ״ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש״, לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת! הצתת אליתא עבודה היא, הדלקה לאו עבודה היא.

    10אלא מעתה, זר שסידר את המערכה ליחייב! איכא סידור שני גזירי עצים. סידר שני גזירין ליחייב! איכא סידור אברים.

    11והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים חייב! בהא פליגי, מר סבר: עבודה תמה היא, ומר סבר: לאו עבודה תמה היא.

    Baraita

    12תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דלוי. תניא כוותיה דרב: עבודות שזר חייב עליהם מיתה: זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים, והמזה בחטאת העוף, והממצה, והמקטיר בעולת העוף, והמנסך שלשה לוגין מים, ושלשה לוגין יין.

    Baraita

    13תניא כוותיה דלוי: עבודות שזר חייב עליהן מיתה: המרים את הדשן, ושבע הזאות שבפנים, ושבמצורע, והמעלה על גבי המזבח בין דבר כשר בין דבר פסול.

    14למה מפיסין? למה מפיסין?! כדאמרן! אלא: למה מפיסין וחוזרין ומפיסין!

    15אמר רבי יוחנן: כדי להרגיש כל העזרה, שנאמר: ״(תהלים נה״, טו) ״אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש״.

    16במה מפיסין? רב נחמן אמר: בבגדי חול, ורב ששת אמר: בבגדי קדש.

    17רב נחמן אמר: בבגדי חול, דאי אמרת בבגדי קדש, איכא בעלי זרועות דחמסי ועבדי. רב ששת אמר: בבגדי קדש, דאי אמרת בבגדי חול, אגב חביבותיה מיקרו ועבדי.

    18אמר רב נחמן: מנא אמינא לה, דתנן: מסרון לחזנין והיו מפשיטין אותן את בגדיהן, ולא היו מניחין עליהן אלא מכנסים בלבד.

    Tosafot

    אלא מעתה זר שסידר את המערכה ליחייבלא ידענא למאן פריך ומאי אי אמרת בשלמא יש כאן ונראה לי דפריך אהא דקאמר לעיל דאזריקה מיחייב אע"ג דאיכא בתרה הקטרה ומכל מקום מחייבת עלה כיון דבדם מיהת עבודה תמה היא א"כ אסידור מערכה ליחייב דליכא בתרה בסידור עצי מערכה מידי ומשני איכא סידור שני גזירין וכן יש לפרש כל הסוגיא והא דפריך לעיל גבי זר שסידר את השלחן ליחייב יש לפרש כן וקל להבין ומשני איכא בזיכין והני חשיבי כולהו כחד ולא דמו לזריקה והקטרה דהקטרה לא מעכבא:

    והמזה בחטאת העוףמשום דלא דמיא לאחרים שאין לו קבלה בכלי אלא אוחז בראש ובגוף ומזה ועוד שאין למזבח אלא דמה להכי נקטה באפי נפשה:

    והמקטיר בעולת העוףתימה לי אמאי לא קאמר נמי והממצה בעולת העוף ועוד קשיא לי ליתני המקטיר בכל הקדשים ובתוספתא דזבחים עיינתי וקתני סתמא והמקטיר וקתני בה נמי והממצה בעוף ותוספתא שלי מוטעת היא וצ"ע בתוספתא אחרת ולפי הספרים שלי נראה לי דהכי פירושו והמקטיר בעולת העוף ואף המקטיר אף בעולת העוף ומשום דבחטאת העוף לא מיחייב אלא בהזאת דמה דלית בה הקטרה מה שאין כן בכל הקדשים קאמר דבעולת העוף חייב אף המקטיר דלא מיבעיא במיצוי דמה דאיתא נמי בחטאת העוף אלא אפילו בהקטרתה דליכא דכוותה בחטאת העוף ולא מיבעיא בהקטרה דשאר זבחים דשייך בכל הזבחים אלא אפילו בעוף דאיכא חטאת העוף דלית בה הקטרה אפילו הכי בעולת העוף חייב:

    זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים והמזה בחטאת העוףכחד חשיב להו ומקטיר בעולת העוף הרי תרי וניסוך היין והמים הרי ארבע:

    והמעלה על גבי המזבח בין דבר כשר כו'בכלל זה יש זריקה והזאות והקטרות וניסוך היין והמים שהרי כולן עולין על גבי המזבח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ולוי הוא דשני ליה ומשום הכי בעי עבודת סילוק בהיכל לפנים מדמינן ליה ואינו חייב מיתה או לעבודת דלחוץ מדמינן ליה וחייב ופשטה דכלפנים מדהוה ליה למכתב מבית לפרכת וכת' ולמבית לרבויי אפי' בהיכל.

    אלא מעתה כיון שאפי' בהיכל בעבודת מתנה הוא דחייבזר שסידר לחם הפנים בשלחן ליחייב. ודחינן בעינן מלאכה תמה. וזו אינה מלאכה תמה. דהא נשאר סידור בזיכים של לבונה. סידר בזיכין כו' בענין הזה.

    תניא כוותיה דרב עבודות שזר חייב עליהן מיתה זריקה בין לפנים בין לפני ולפנים והמזה בחטאת העוף. והמזה והמקטיר בעולת העוף. והמנסך ג' לוגין יין וג' לוגין מים.

    תנא כוותיה דלוי עבודות שהזר חייב עליהן מיתה המרים את הדשןוז' הזאות שבפנים ושבמצורע. והמעלה על המזבח בין דבר כשר בין דבר פסול:

    למה מפיסין כלומר למה מפיסין וחוזרין ומפיסין עד ד' פייסות.

    א"ר יוחנן כדי להרגיש העזרה.

    במה מפיסיןרב נחמן אמר בבגדי חול ואמר מנא אמינא לה ודחי לה רב ששת ואמר הוא בבגדי קודש מפיסין ואמר מנא אמינא לה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 24b

    Yoma 24b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 330 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולמבית לפרוכת אפסיק בין כללא לפרטא מבית לפרוכת הוא דעבודת מתנה כגון הזאות שבין הבדים דיום הכפורים ונתינת קטורת על האש:

    ולא עבודת סילוק כגון הוצאת כף ומחתה שהכהן גדול מכניס שם לקטורת יוה"כ ומניח בין הבדים ואח"כ חוזר ומוציאן:

    אי הכי ועבדתם נמי מבית לפרוכת דעבודה תמה כגון נתינת קטורת על האש:

    ולא שיש אחריה עבודה הולכת כף ומחתה שיש אחריה חפינה והקטרה:

    ועבדתם הדר ערביה לענין עבודה תמה שהוי"ו מוסיף לענין ראשון אבל עבודת מתנה לא מיהדר אלא אמבית לפרוכת דלקמיה דלא כתיב ביה וי"ו:

    עבודת סילוק בהיכל והיא עבודה תמה כגון דישון מזבח הפנימי והמנורה ללוי מהו:

    מבית לפרוכת הוה ליה למיכתב וכתיב ולמבית לפרוכת לעשות היכל כבית קדשי הקדשים ופטור על עבודת סילוק:

    אלא מעתה דעבודת מתנה מיחייב בהיכל זר דמרביה ולמבית:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 24b · Sefaria

    Tosafot

    אלא מעתה זר שסידר את המערכה ליחייב לא ידענא למאן פריך ומאי אי אמרת בשלמא יש כאן ונראה לי דפריך אהא דקאמר לעיל דאזריקה מיחייב אע"ג דאיכא בתרה הקטרה ומכל מקום מחייבת עלה כיון דבדם מיהת עבודה תמה היא א"כ אסידור מערכה ליחייב דליכא בתרה בסידור עצי מערכה מידי ומשני איכא סידור שני גזירין וכן יש לפרש כל הסוגיא והא דפריך לעיל גבי זר שסידר את השלחן ליחייב יש לפרש כן וקל להבין ומשני איכא בזיכין והני חשיבי כולהו כחד ולא דמו לזריקה והקטרה דהקטרה לא מעכבא:

    והמזה בחטאת העוף משום דלא דמיא לאחרים שאין לו קבלה בכלי אלא אוחז בראש ובגוף ומזה ועוד שאין למזבח אלא דמה להכי נקטה באפי נפשה:

    והמקטיר בעולת העוף תימה לי אמאי לא קאמר נמי והממצה בעולת העוף ועוד קשיא לי ליתני המקטיר בכל הקדשים ובתוספתא דזבחים עיינתי וקתני סתמא והמקטיר וקתני בה נמי והממצה בעוף ותוספתא שלי מוטעת היא וצ"ע בתוספתא אחרת ולפי הספרים שלי נראה לי דהכי פירושו והמקטיר בעולת העוף ואף המקטיר אף בעולת העוף ומשום דבחטאת העוף לא מיחייב אלא בהזאת דמה דלית בה הקטרה מה שאין כן בכל הקדשים קאמר דבעולת העוף חייב אף המקטיר דלא מיבעיא במיצוי דמה דאיתא נמי בחטאת העוף אלא אפילו בהקטרתה דליכא דכוותה בחטאת העוף ולא מיבעיא בהקטרה דשאר זבחים דשייך בכל הזבחים אלא אפילו בעוף דאיכא חטאת העוף דלית בה הקטרה אפילו הכי בעולת העוף חייב:

    זריקת דם בין לפנים בין לפני ולפנים והמזה בחטאת העוף כחד חשיב להו ומקטיר בעולת העוף הרי תרי וניסוך היין והמים הרי ארבע:

    והמעלה על גבי המזבח בין דבר כשר כו' בכלל זה יש זריקה והזאות והקטרות וניסוך היין והמים שהרי כולן עולין על גבי המזבח:

    Tosafot on Yoma 24b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ולוי הוא דשני ליה ומשום הכי בעי עבודת סילוק בהיכל לפנים מדמינן ליה ואינו חייב מיתה או לעבודת דלחוץ מדמינן ליה וחייב ופשטה דכלפנים מדהוה ליה למכתב מבית לפרכת וכת' ולמבית לרבויי אפי' בהיכל.

    אלא מעתה כיון שאפי' בהיכל בעבודת מתנה הוא דחייב זר שסידר לחם הפנים בשלחן ליחייב. ודחינן בעינן מלאכה תמה. וזו אינה מלאכה תמה. דהא נשאר סידור בזיכים של לבונה. סידר בזיכין כו' בענין הזה.

    תניא כוותיה דרב עבודות שזר חייב עליהן מיתה זריקה בין לפנים בין לפני ולפנים והמזה בחטאת העוף. והמזה והמקטיר בעולת העוף. והמנסך ג' לוגין יין וג' לוגין מים.

    תנא כוותיה דלוי עבודות שהזר חייב עליהן מיתה המרים את הדשן וז' הזאות שבפנים ושבמצורע. והמעלה על המזבח בין דבר כשר בין דבר פסול:

    למה מפיסין כלומר למה מפיסין וחוזרין ומפיסין עד ד' פייסות.

    א"ר יוחנן כדי להרגיש העזרה.

    במה מפיסין רב נחמן אמר בבגדי חול ואמר מנא אמינא לה ודחי לה רב ששת ואמר הוא בבגדי קודש מפיסין ואמר מנא אמינא לה.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 24b · Sefaria

    Ritva

    אמר קרא ולמבית לפרוכת פרש״י ז״ל דמבית לפרוכת הפסיק בנתים וכי כתיב עבודת מתנה אמבית לפרוכת בלחוד קאי. ופרכי׳ דא״כ נימא דלא בעי׳ עבודה תמה אלא מבית לפרוכת דסמיך ליה ופרקי׳ ועבדתם הדר ערביה דאלו כתי׳ ולמבית לפרוכת עבדתם עבודת מתנה שפיר אבל כיון דכתי׳ ועבדתם ודאי דועבדתם ערביה למזבח החצון עם מבית לפרוכת דלבעי בתרוי׳ עבודת תמה.

    עבודת סלוק בהיכל פי׳ כגון דישון מזבח ודישון מתנות (נ״ל שצ״ל מנורה) ללוי לפנים מהן מדמי׳ ליה ופטור או לחוץ מדמי׳ ליה וחייב.

    איכא סידור בזיכין פי׳ דאע״ג דעבודת לחם הפנים עצמה כבר גמרה מ״מ סדור הבזיכין הכשר הלחם הוא:

    סדור בזיכין ליחייב ופרקי׳ דאכתי איכא אחריה סלוק והקטרה דבזיכין דלשבת הבאה ואלו הקטרה כבר תני לה:

    זר שסידר את המנורה פרש״י ז״ל כי בדישון המנורה היו מסלקין אותן ממקומן לקנחם ולדשנם יפה ואחרי כן חוזר ומסדרן במקומן. והא דפרכי׳ לרב ומכולהו אידך דפרכי׳ בסמוך משום דרב מני ד׳ עבודות ותו לא משמע דבכולהו אידך פטר.

    הדלקה לאו עבודה היא תמיהא מילתא דהא כתיב בה אהרן ובניו דבר אל אהרן ואל בניו לאמר בהעלו׳ את הנרות וכתי׳ ובהעלות אהרן את הנרות וי״ל דלהכי לא אפקיה בלשון חיוב ואמר בהעלות או בהעלותך לומר דלאו עבודה היא לחייב עליה מיתה בזר כשם שאין חיוב מיתה בעבודה שאינה תמה ובשם הרב ז״ל מצאתי דכולה סוגיין לענין כהן העובד שלא בבגדי כהונה דהוה ליה זר כדאמרי׳ בעלמ׳ כיון שאין כהונתם עליהם הוו להו זרים וקרא דדרשי׳ לעי׳ אתה ובניך תשמרו את כהונתכם היינו דקאמר שישמרו לעבוד בכיהונם. והזר הקרב מהם שלא בכיהונו יומת והיינו דאמרי׳ הכא הדלקה לאו עבודה היא לחייב עליה מיתה לכהן העובד שלא בבגדי כהונה ונראין דברים שלא אמרה רבינו ז״ל אלא דסוגיין אף לענין כהן העובד מחוסר בגדים שאף הוא אינו חייב אלא על עבודה תמה דכי אין כהנתם אליהם הוו להו זרים וכיון שכן אין חייבין אלא על עבודה תמה וה״ה דזר העובד אינו חייב אלא על עבודה תמה כפשטה דסוגיין וכדמוכח בסנהדרין:

    על הצתת אליתא פי׳ הדלקת המערכה בקיסמין של זנבות העצים שלא תהא אלא בכהן כשר. ובכלי שרת בבגדי כהונה והיינו דכתיב בין הכהנים וכתיב בה נמי ונתנו לשון אזהרה אלמא הדלקה עבודה חשובה היא ופרקי׳ הצתת אליתא עבודה והדלקה לאו עבודה פרש״י ז״ל הצתת אליתא עבודה שיש בה טורח שצריך להצית האור בעצי המערכה אבל הדלקת נרות לאו עבודה היא דלאו כלום עביד דהא מכיון שהדליק ברוב היוצא השלהבת עולה מאיליה:

    והאמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן זר שסידר שני גזירי עצים חייב וא״ת מאי הקשה מדר׳ יוחנן לרב ולוי וכי גברא אגברא קא רמית וליכא למימר דקסבר דההיא לא פליג בה רב דהא בהדיא פליג וסבי׳ ליה דלא מחייב עלה וכדפרכי׳ שני גזירין ליחייב וי״ל דקס״ד דלא פליגי לענין אם היא עבודה תמה אם לאו אלא דפליגי במילתא אחריתי דמר חשיב לה עבודה ומר לא חשיב לה עבודה לחייב עליה מיתה. והיינו דפרקי׳ דודאי בהא פליגי מר סבר עבודה תמה היא ומר סבר לאו עבודה תמה היא.

    5 more comments on this page.

    Ritva on Yoma 24b · Sefaria

    Meiri

    הצתת אליתא ר"ל הדלקת עצים דקים במזבח בתחילת ההדלקה עבודה היא שהרי נותן האליתא וצריכה כהן וכלי שרת ר"ל בגדי כהונה ואעפ"כ זר שעשאה אינה במיתה שהרי יש אחריהן עבודה וכן אם סידר את המערכה פטור שהרי יש אחריה סידור שני גזירי עצים אלא שפורקה וחוזר כהן ומסדרה כמו שיתבאר ומ"מ אם סידר שני גזירי עצים חייב שהרי נגמר מעשה העצים ועבודה תמה היא ואצ"ל בסידור איברים שהיא הקטרה וכן אם הרים את הדשן פטור ממיתה שאע"פ שאין אחריה עבודה במיתה מ"מ אינה נתינה למזבח אלא סילוק וכן הדין בדישון מזבח פנימי ודישון המנורה והוצאת כף ומחתה מבית לפרוכת שמכניס כהן קטורת ביוה"כ ומניחה בין הבדים וחוזר ומוציאה:

    Meiri on Yoma 24b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ולא עבודה וכו' חוזר ומוציאן ובד"ה ועבדתם וכו' עבודה תמה שהוי"ו מוסיף כו' דלא כתיב ביה וי"ו הס"ד ובד"ה אלא מעתה דעבודת מתנה מחייב בהיכל זר הס"ד ואח"כ מ"ה זר שסידר כו' מפי' ישן דהשתא יתיישב קצת הכא לשון אלא מעתה כו' דאדרבא קאי דאי לאו דרבא הוה איכא למימר דבכל עבודות שבהיכל לא יתחייב זר מיתה דלא מפורש בקרא אלא לכל דבר המזבח דהיינו דחוץ ולמבית לפרוכת היינו לפני ולפנים אבל מדבעי רבא סילוק בהיכל על כרחך דפסיקא ליה בעבודת מתנה בהיכל דחייב לכך פריך אלא מעתה זר שסידר השלחן כו' דהיא עבודת מתנה בהיכל ליחייב ומשני דלאו תמה היא משום דאיכא סידור בזיכין אחריה וכן יש לפרש אלא מעתה בכל הקושיות דלקמן לבד מהך אלא מעתה זר שסידר המערכה כו' דהוה נמי בחוץ ליכא לפרש הכי ולכך כתבו התוספות שם לא ידענא למאן פריך כו' ודו"ק:

    בד"ה בהא פליגי רב כו' מערכת עצים תמה וגומרת כו' תחלת סידור אחר הוא ורב סבר לאו עבודה תמה דשם סידור אחד הוא הס"ד ובד"ה ובין לפנים הזאות שעל הפרוכת בין כו' דיום הכפורים הס"ד ובד"ה בין דבר כו' הקטרה הס"ד ואח"כ מ"ה כדאמרן שהיו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה והמקטיר כו' ואף המקטיר אף בעולת כו' ולא מבעיא במיצוי כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 24b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 24, Amud Bet, about 330 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “״ולמבית לפרוכת ועבדתם״, ״אל מבית לפרוכת״ הוא…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אי הכי, ״ועבדתם״ נמי, ״אל מבית לפרוכת״…”

    3. Segment 34 words

      Opens “״ועבדתם״ הדר ערביה קרא.…”

    4. Segment 413 words

      Opens “בעי רבא: עבודת סילוק בהיכל, מהו? לפנים…”

      Named: רבא.

    5. Segment 54 words

      Opens “הדר פשטא ״מבית״, ״ולמבית״.…”

    6. Segment 616 words

      Opens “אלא מעתה, זר שסידר את השלחן ליחייב!…”

    7. Segment 714 words

      Opens “זר שסידר את המנורה ליחייב! איכא נתינת…”

    8. Segment 811 words

      Opens “נתן שמן ליחייב! איכא הדלקה. הדליק ליחייב!…”

    9. Segment 935 words

      Opens “ולא? והתניא: (ויקרא א, ז) ״ונתנו בני…”

    10. Segment 1019 words

      Opens “אלא מעתה, זר שסידר את המערכה ליחייב!…”

    11. Segment 1126 words

      Opens “והא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן:…”

      Named: רב אסי, רבי יוחנן.

    12. Segment 1235 words

      Opens “תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דלוי. תניא…”

    13. Segment 1325 words

      Opens “תניא כוותיה דלוי: עבודות שזר חייב עליהן…”

    14. Segment 1410 words

      Opens “למה מפיסין? למה מפיסין?! כדאמרן! אלא: למה…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “אמר רבי יוחנן: כדי להרגיש כל העזרה,…”

      Named: רבי יוחנן.

    16. Segment 1612 words

      Opens “במה מפיסין? רב נחמן אמר: בבגדי חול,…”

      Named: רב נחמן, רב ששת.

    17. Segment 1727 words

      Opens “רב נחמן אמר: בבגדי חול, דאי אמרת…”

      Named: רב נחמן, רב ששת.

    18. Segment 1821 words

      Opens “אמר רב נחמן: מנא אמינא לה, דתנן:…”

      Named: רב נחמן.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 24b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026