לא יושיט אדם כוס יין לנזיר — שמא יבא לשתותו:
ואבר מן החי לבני נח — לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):
דקיימא בתרי עברי נהרא — עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:
נשא ונתן — לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:
אסור — ליהנות מאותה סחורה:
כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן — לפני אידיהן:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים — עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:
אבל דבר שאינו מתקיים — כגון ירק וכיוצא בו מותר:
בדבי רבי אושעיא — במתניתא דבי רבי אושעיא דאיהו סידרה למתניתא וכן ר' חייא:
אבל לא לוקחין מהן — דמרווח ליה שמתוך שאינו מתקיים מתאוה הוא למכרו:
קסרינאה — דינר מצורה חדשה שפסל קיסר את הראשונה וגזר על זו:
כלאחר יד — שלא יבין שמדעת השלכתו וכיון שרואה שאבד ממך לא ישמח:
כולה משום דמודה הוא — שהעובד כוכבים ישמח כשישראל צריך לו:
וצריכי — למתני במתני' לכולהו:
משום דקא מרווח להו — גרסינן:
דחשיבא ליה מילתא — דצריך ישראל לשאול את כליו וידע דהדר ליה את כליו בעין:
לא תסוד — לא תתן סיד על פניה במועד:
מפני שניוול הוא לה — בעודו על פניה ואף על פי כשנוטלתו מאדימה ומצהיל פניה כיון דהנאה זו אינה אלא עד לאחר המועד וניוול בתוך המועד אסור:
לקפלו — לנוטלו מעל פניה:
בתוך המועד — כגון שבאה לסוד בתחלת המועד ולבסוף יום או יומים תטלנו ונהנית הימנו בתוך המועד:
דכולהו מיצר עכשיו — כל מה שהתירו לעשות במועד מיצר הוא באותה שעה כגון שחיטה ותיקון סעודה והתירו לו משום שמחה דלאחר זמן שבתוך המועד:
מלוה בשטר אין נפרעין מהן — לפני אידיהן מפני ששמח הוא לאחר זמן ביום אידו דכיון דנקט שטרא ישראל עילויה כל שעתא מסתפי מיניה:
1מנין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח? ת"ל (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול והא הכא דכי לא יהבינן ליה, שקלי איהו וקעבר משום לפני עור לא תתן מכשול׃
2הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ׃
3איבעיא להו נשא ונתן מאי ר' יוחנן אמר נשא ונתן אסור ר"ל אמר: נשא ונתן מותר איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש אידיהן של עובדי כוכבים נשא ונתן אסורין מאי לאו לפני אידיהן לא אידיהן דוקא׃
4א"ד איתיביה ר"ש בן לקיש לרבי יוחנן אידיהן של עובדי כוכבים נשא ונתן אסור אידיהן אין לפני אידיהן לא תנא אידי ואידי אידיהן קרי ליה׃
5תניא כוותיה דר"ל כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהם לא אסרו אלא בדבר המתקיים אבל בדבר שאינו מתקיים לא ואפילו בדבר המתקיים נשא ונתן מותר תני רב זביד בדבי רבי אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להם אבל אין לוקחין מהם׃
6ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי יהודה. נשיאה ביום אידו הוה יתיב ריש לקיש קמיה אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה א"ל ריש לקיש טול וזרוק אותו לבור בפניו אמר כל שכן דהויא ליה איבה כלאחר יד הוא דקאמינא:
7להשאילן ולשאול מהן כו': בשלמא להשאילן דקא מרווח להו אבל לשאול מהן מעוטי קא ממעט להו אמר אביי גזרה לשאול מהן אטו להשאילן רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא:
8להלוותם וללוות מהן: בשלמא להלוותם משום דקא מרווח להו אלא ללוות מהן אמאי אמר אביי גזרה ללוות מהן אטו להלוותם רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא:
9לפורען ולפרוע מהן כו': בשלמא לפורען משום דקא מרווח להו אלא לפרוע מהן מעוטי ממעט להו אמר אביי גזירה לפרוע מהן אטו לפורען רבא אמר כולה משום דאזיל ומודה הוא׃
10וצריכי דאי תנא לשאת ולתת עמהן משום דקא מרווח להו ואזיל ומודה אבל לשאול מהן דמעוטי קא ממעט להו שפיר דמי׃
11ואי תנא לשאול מהן משום דחשיבא ליה מילתא ואזיל ומודה אבל ללוות מהן צערא בעלמא אית ליה אמר תוב לא הדרי זוזי׃
12ואי תנא ללוות מהן משום דקאמר בעל כרחיה מיפרענא והשתא מיהא אזיל ומודה אבל ליפרע מהן דתו לא הדרי זוזי אימא צערא אית ליה ולא אזיל ומודה צריכא׃
13רבי יהודה אומר נפרעין מהן כו': ולית ליה לרבי יהודה אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן׃
14והתניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד במועד מפני שניוול הוא לה ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד אע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן׃
15אר"נ בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו שמחה לאחר זמן רבינא אמר עובד כוכבים לענין פרעון לעולם מיצר׃
16מתניתין דלא כר' יהושע בן קרחה דתניא: ריב"ק אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם׃
17יתיב רב יוסף אחוריה דר' אבא ויתיב רבי אבא קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר הלכתא כרבי יהושע בן קרחה והלכתא כר' יהודה׃
18הלכתא כרבי יהושע הא דאמרן כר' יהודה דתניא הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום.
מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר — נראה דה"ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירתו אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפי' הוא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו ולפי זה אסור להושיט למומרים לעבודת כוכבים דבר איסור אע"פ שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן ליה ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי נהרא:
תניא כוותיה דרשב"ל — נראה לר"י דהלכה כרבי יוחנן אע"ג דתניא כוותיה דרשב"ל ומייתי ראיה מההיא דהחולץ (יבמות לו.) דקא חשיב הני דהלכה כרשב"ל לגבי ר' יוחנן ולא חשיב הא ואין לומר דהא דלא חשיב הא דהכא היינו משום דתניא כוותיה ולא איצטריך למחשבה דהא חשיב התם חליצת מעוברת אע"ג דתניא התם נמי כוותיה ועוד דלקמן (עבודה זרה דף ז:) מסיק נשא ונתן איכא בינייהו וקא מפרש דחכמים דמתני' אית להו נשא ונתן אסור כר' יוחנן ומתניתין עדיפא מברייתא:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים — פירוש מכר דוקא דאילו לקנות ודאי אסור בדבר שאינו מתקיים יותר מדבר המתקיים אלא ודאי לא איירי הך ברייתא אלא במכר ואפ"ה קרי ליה בסיפא נשא ונתן כפר"ת ולפי' הקונטרס קשה:
אבל לא לוקחין מהם — לפר"ת דלא אסור שום קניה צ"ל לוקחין קבלת דורון וה"ה נמי בדבר המתקיים שאין מקבלין הימנו דורון ואין לדקדק הא דבר המתקיים לוקחין דהא דינר קיסריינא דבר המתקיים הוא:
אמר אביי גזרה לפרוע מהן אטו לפורען — תימה למה ליה לאביי למימר משום גזרה לימא טעמא משום דשמח הוא כדאמר במתני' אע"פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן וי"ל דמשום האי טעמא דשמח לאחר זמן ליכא (למיגזר) כיון שאינו שמח ביום אידו ומיהו אי לאו דאיכא שום שמחה לא הוה שייך נמי למיגזר דהא דגזרינן בכולהו היינו משום דאיכא שום שמחה כדפריש בסמוך בצריכותא והשתא ניחא דאצטריכו כולהו לאביי נמי כמו לרבא:
אלא ללוות מהן מעוטי קא ממעט להו — מכאן ראיה לפר"ת דמיירי בלא רבית דמאי קאמר מעוטי קא ממעט להו אם מלוה ברבית כדי להרויח:
רישוי: CC0
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשול ואוקימנא כגון שהנהר מפסיק ביניהם ואינו יכול לכפותו וליטול ממנו בעל כרחו הוא דעובר. ודייקי' מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ כי הנהר מפסיק ביניהן ש"מ:
איבעיא להו נשא ונתן מהו — ר' יוחנן אמר אסור ור"ל אמר מותר ותניא כר"ל.
ותניא כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים כגון בהמה וכיוצא בה. אבל דבר שאין מתקיים מותר. ואפי' דבר המתקיים אם נשא ונתן מותר:
תני רב זביד בדבי ר' אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להן — אבל אין לוקחין מהן. וקיימא לן כריש לקיש דתניא כוותיה:
ההוא מינא דשדר דינרא קסרינאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו אמר היכי איעביד אשקליה [אזיל ומודה לא אשקליה] הויא ליה איבה יאמר גרוע אני אצלו לפיכך החזיר מנחתי. אמר לו ריש לקיש נטלהו וזורקהו לפניו כלאחר יד בבור כדי שילך ויאמר (לו) לא נהנה כלום נפל לו בבור:
פיס' מלהשאילן ומלשאול מהם — ואוקמה אביי לשאול שרי אלא גזירה גזרו לשאול אטו להשאיל. אתי למימר לישראל כשם שהשאלתיך אני כך תשאילני אתה. רבא אמר משום דמודה ואומר העבודת כוכבים סייעני וזכיתי להיות לי רכוש להשאיל לישראל כדי שיהא צריך ליהנות ממני. וכן דרך כל היכא דתני משום דמודה זה פירושו. וכן אוקים רבא למתני' דקתני אסור להלוותן וללוות מהן משום דמודה לעבודת כוכבים שלו. וכן לפורען ולהיפרע מהן. אמר רבא משום דמודה. וסוגיין כרבא. ואמר וצריכי.
דאי תנא לשאת ולתת עמהן אסור הייתי אומר משום דקני ליה לגמרי אבל לשאול מהן דממעט להו הוה אמינא שפיר דמי.
ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל מודה לעבודת כוכבים דיליה אבל ללוות מהן דצערא הוא ליה דאמר תוב לא הדרי לי זוזי הוה אמינא שפיר דמי ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל ומודה ללוות מהן משום דאמר זוזאי שקילנא מיניה בעל כורחיה אזיל מודה דזכה להלוות לישראל אבל להיפרע מהן דתוב לא הדרי ליה זוזי הוה אמינא צערא ודאי אית ליה ושרי צריכא:
פיסקא ר' יהודה אומר נפרעין מהן מפני שהוא מיצר — אמרו לו אף על פי שמיצר עכשיו שמח הוא לאחר [זמן]. וכי לית ליה לר' יהודה האי סברא דאמרו ליה רבנן. והתניא ר' יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה כו' עד ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה לאחר זמן. ופריק רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מיצר עכשיו ושמח לאחר זמן. רבינא אמר עובד כוכבים לענין פרעון לעולם מיצר.
מתני' דלא כר' יהושע בן קרחה — (ועוד אמר הל' כר' יהודה) דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר מלוה בשטר אין נפרעין מהן. מלוה על פה נפרעין מהן מפני שהוא כמציל מידם. אמר רב הונא הלכה כרבי יהושע בן קרחה ועוד אמר הל' כרבי יהודה דסבר כל המשנה ידו על התחתונה דתנן [הנותן צמר כו'] ר' יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה כו' ואע"ג דתנן סתמא בבבא מציעא כל המשנה ידו על התחתונה.
מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־485 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאלא יושיט אדם כוס יין לנזיר שמא יבא לשתותו:
ואבר מן החי לבני נח לפי שנאסר להן דכתיב אך בשר וגו' (בראשית ט):
דקיימא בתרי עברי נהרא עובד כוכבים מצד זה וישראל מצד זה דאי לא יהיב ליה לא מצי שקיל:
נשא ונתן לפני אידיהן עמהן מהו בהנאה:
אסור ליהנות מאותה סחורה:
כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לפני אידיהן:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים עד יום אידיהן דחזי ליה קמיה ביום אידו ואזיל ומודה:
אבל דבר שאינו מתקיים כגון ירק וכיוצא בו מותר:
ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Avodah Zarah 6b · Sefaria
מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר נראה דה"ה בכל שאר איסורין אלא להכי נקט כוס יין לנזיר משום דמסתמא למישתי קא בעי ליה כיון דכ"ע חמרא שתו ושמא שכח נזירתו אבל ישראל שאמר הושיט לי נבלה או חזיר או שום איסור אין לחושדו מלהושיט לו אבל אם ידוע לו שרוצה לאכלו אסור להושיט לו ואפי' הוא שלו מדקאמר אי לא יהיב ליה שקיל ליה איהו ולפי זה אסור להושיט למומרים לעבודת כוכבים דבר איסור אע"פ שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלוהו והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן ליה ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה וכדמסיק דקאי בתרי עברי נהרא:
תניא כוותיה דרשב"ל נראה לר"י דהלכה כרבי יוחנן אע"ג דתניא כוותיה דרשב"ל ומייתי ראיה מההיא דהחולץ (יבמות לו.) דקא חשיב הני דהלכה כרשב"ל לגבי ר' יוחנן ולא חשיב הא ואין לומר דהא דלא חשיב הא דהכא היינו משום דתניא כוותיה ולא איצטריך למחשבה דהא חשיב התם חליצת מעוברת אע"ג דתניא התם נמי כוותיה ועוד דלקמן (עבודה זרה דף ז:) מסיק נשא ונתן איכא בינייהו וקא מפרש דחכמים דמתני' אית להו נשא ונתן אסור כר' יוחנן ומתניתין עדיפא מברייתא:
לא אסרו אלא בדבר המתקיים פירוש מכר דוקא דאילו לקנות ודאי אסור בדבר שאינו מתקיים יותר מדבר המתקיים אלא ודאי לא איירי הך ברייתא אלא במכר ואפ"ה קרי ליה בסיפא נשא ונתן כפר"ת ולפי' הקונטרס קשה:
אבל לא לוקחין מהם לפר"ת דלא אסור שום קניה צ"ל לוקחין קבלת דורון וה"ה נמי בדבר המתקיים שאין מקבלין הימנו דורון ואין לדקדק הא דבר המתקיים לוקחין דהא דינר קיסריינא דבר המתקיים הוא:
אמר אביי גזרה לפרוע מהן אטו לפורען תימה למה ליה לאביי למימר משום גזרה לימא טעמא משום דשמח הוא כדאמר במתני' אע"פ שהוא מיצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן וי"ל דמשום האי טעמא דשמח לאחר זמן ליכא (למיגזר) כיון שאינו שמח ביום אידו ומיהו אי לאו דאיכא שום שמחה לא הוה שייך נמי למיגזר דהא דגזרינן בכולהו היינו משום דאיכא שום שמחה כדפריש בסמוך בצריכותא והשתא ניחא דאצטריכו כולהו לאביי נמי כמו לרבא:
אלא ללוות מהן מעוטי קא ממעט להו מכאן ראיה לפר"ת דמיירי בלא רבית דמאי קאמר מעוטי קא ממעט להו אם מלוה ברבית כדי להרויח:
Tosafot on Avodah Zarah 6b · Sefaria · CC0
או דלמא משום ולפני עור לא תתן מכשול ואוקימנא כגון שהנהר מפסיק ביניהם ואינו יכול לכפותו וליטול ממנו בעל כרחו הוא דעובר. ודייקי' מדקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ כי הנהר מפסיק ביניהן ש"מ:
איבעיא להו נשא ונתן מהו ר' יוחנן אמר אסור ור"ל אמר מותר ותניא כר"ל.
ותניא כשאמרו אסור לשאת ולתת עמהן לא אמרו אלא בדבר המתקיים כגון בהמה וכיוצא בה. אבל דבר שאין מתקיים מותר. ואפי' דבר המתקיים אם נשא ונתן מותר:
תני רב זביד בדבי ר' אושעיא דבר שאין מתקיים מוכרין להן אבל אין לוקחין מהן. וקיימא לן כריש לקיש דתניא כוותיה:
ההוא מינא דשדר דינרא קסרינאה לר' יהודה נשיאה ביום אידו אמר היכי איעביד אשקליה [אזיל ומודה לא אשקליה] הויא ליה איבה יאמר גרוע אני אצלו לפיכך החזיר מנחתי. אמר לו ריש לקיש נטלהו וזורקהו לפניו כלאחר יד בבור כדי שילך ויאמר (לו) לא נהנה כלום נפל לו בבור:
פיס' מלהשאילן ומלשאול מהם ואוקמה אביי לשאול שרי אלא גזירה גזרו לשאול אטו להשאיל. אתי למימר לישראל כשם שהשאלתיך אני כך תשאילני אתה. רבא אמר משום דמודה ואומר העבודת כוכבים סייעני וזכיתי להיות לי רכוש להשאיל לישראל כדי שיהא צריך ליהנות ממני. וכן דרך כל היכא דתני משום דמודה זה פירושו. וכן אוקים רבא למתני' דקתני אסור להלוותן וללוות מהן משום דמודה לעבודת כוכבים שלו. וכן לפורען ולהיפרע מהן. אמר רבא משום דמודה. וסוגיין כרבא. ואמר וצריכי.
דאי תנא לשאת ולתת עמהן אסור הייתי אומר משום דקני ליה לגמרי אבל לשאול מהן דממעט להו הוה אמינא שפיר דמי.
ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל מודה לעבודת כוכבים דיליה אבל ללוות מהן דצערא הוא ליה דאמר תוב לא הדרי לי זוזי הוה אמינא שפיר דמי ואי תנא לשאול כיון דחשיב ליה מילתא אזיל ומודה ללוות מהן משום דאמר זוזאי שקילנא מיניה בעל כורחיה אזיל מודה דזכה להלוות לישראל אבל להיפרע מהן דתוב לא הדרי ליה זוזי הוה אמינא צערא ודאי אית ליה ושרי צריכא:
ועוד 2 קטעי פירוש על דף זה.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 6b · Sefaria
איבעיא להו נשא ונתן מהו פירוש בלפניהם, רבי יוחנן אמר אסור וריש לקיש אמר מותר, אבל ביום אידם לכולי עלמא אסור. ובלפניהם פסק הרי"ף ז"ל הלכה כר"ל, דתניא כוותיה – אידיהן של גויים נשא ונתן אסור, אידיהן אין לפני אידיהן לא. אבל כתב בתרומות (ספר התרומה סי' קלד) דהלכתא כרבי יוחנן, מדלא חשיב לה בהחולץ (יבמות לו א) בהני תלת דהלכה כריש לקיש לגבי ר' יוחנן, וליכא למימר משום הכי לא אצטריך למיחשבה לה התם משום דתניא כוותיה דר"ל, [דהא קא חשיב התם חליצת מעוברת ואע"ג דתניא כוותיה דריש לקיש, ועוד] דאמר לקמן (עבודה זרה ז, ב) דרבנן בתראי סבירא להו נשא ונתן אסור, וקאי ר' יוחנן כוותייהו. ונראה דמה שהביא ראיה מדלא חשיב לה בהדי הני תלת ליתא, דהא לא אצטריך ליה למיחשבה התם משום דתניא כוותיה, והא דחשיב התם חליצת מעוברת ואע"ג דתניא כוותיה, ההיא לא חשיב לה התם לצריכותא למילף דהלכתא כוותיה בההיא, דאדרבא עלה דההיא קא מייתי הני תרתי אחריני, קנין פירות, וכתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף, והכי קאמא, כי היכי דבהאי הלכתא כוותיה מדתניא כוותיה, הכי נמי הלכתא כוותיה בהני תרתי, ובהנהו אצטריך לאורויי דהלכתא כותיה דלא תניא בהו כוותיה, אבל הא דהכא אמאי תיתי לה התם, אי לאורויי דהלכתא כוותיה, הא לא אצטריך, דהא תניא בהדיא כוותיה.
Rashba on Avodah Zarah 6b · Sefaria
מנין שלא יושיט כו׳ דוקא נקט הכי משום דלא בדילי מינייהו ולאפוקי נבלה לישראל דבדיל מינה דכי שאיל לה יהבינן לה ניהליה ולא חיישינן דלאכילה בעי לה וכן פר״ת ז״ל.
ת״ל ולפני עור לא תתן מכשול והא הכא דכי לא יהבינן ליה שקיל להו איהו דקאמרינן דעבר משום לפני עור הכא במאי עסקינן דקאי בתרי עברי נהרא. פי׳ דלא מצי שקיל לה דייקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן שמע מינה וכן הלכה מיהו ה״מ לענין לפני עור לא תתן מכשול דכל היכא דתבעי לה סתמא דומיא דמתני׳ והא דנזיר ואבר מן החי שאנו חוששין לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידינו ליתא משום ולפני עוור ואעפ״י שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידינו לא חיישיי׳ אבל מכל מקום אי תבע ליה בפירוש לאיסורא נהי דמשום ולפני עור ליכא אכתי איסורא במלתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסו׳ או להרבות באיסור וכדקיימא לן שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית ואפילו לומר להם הוחזקו אסור ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין זה לזה וכ״ש שאסור להם לגרום להם לעשות שום איסור או להרבות באיסור כלל וכדאמרינן בפרק שנים אוחזין דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן וכדפרישנא התם מורי ורבי נר״ו דאף על גב דבמכירה לגוי או להשאיל ולתת לו מידי דעביד בה עבירה או תקרובת לעבודה זרה איכא משום לפני עור דבר תורה מכל מקום אין כאן בשביל כך יהרג ואל יעבור. ואע״ג דקיימא לן דע״ז וכל אביזרא אפי׳ להנאת עצמן יהרג ואל יעבור שאני איסורא דלפני עור דלא מיחד לע״ז אלא לאו כולל הוא לכל האיסורין ולא אמרינן יהרג ואל יעבור אלא כשהוא איסור מיוחד לע״ז והיינו הנהו קוקי ודומאנקי דמושלינן להו משום דלהנאת עצמן שאני כדאיתא התם בסנהדרין.
איבעיא להו נשא ונתן מהו פי׳ לפני אידהן דאלו ביום אידם עצמו לכולי עלמא אסור רבי יוחנן אמר אסור פי׳ דקנסו רבנן עליה ומסתברא דלדידיה הוא דאסור בהנאה ולא קנסו לבנו אחריו כההיא דמשקין וכל שכן שהוא מותר בהנאה לאחרים שלא אסרוהו אלא לעצמו בלבד שעבר על דברי חכמים ונפקא מינה למאי דקיימא לן לדברי הכל דנשא ונתן ביום אידם אסור.
ריש לקיש אמר נשא ונתן מותר תניא כותיה דריש לקיש כשאמרו פי׳ במשנתינו לשאת ולתת עמהם לא אמרו אלא דבר המתקיים פי׳ לא אסרו במכר אלא דבר המתקיים ונקט לשאת ולתת משום מכר בלחוד כדכתיבנא לעיל דהשתא איכא למיחש להקרבה או דאזיל ומודה ביום אידו כשרואה אותו לפניו אבל בדבר שאין מתקיים מותר לעולם לפני אידם דכיון שאינו מתקיים עד יום אידו תו ליכא למיחש למידי ואפי׳ למאן דקס״ד דבמכר איכא משום דאזיל ומודה משום דכי פלחי ומודה ביום אידו הוא:
מסתמא והיינו דלא פשיטנא מיניה בעיין לעיל דלשאת ולתת משום הרוחה היא ולא משום הקרבה כנ״ל ואפילו דבר המתקיים שהוא אסור נשא ונתן מותר הוא או דמיו כריש לקיש.
תני רב זביד דרבי אושעיה דבר שאין מתקיים מוכרין להם פירוש אף על גב דחזי להקרבה דאי לא חזי להקרבה אפי׳ דבר המתקיים מוכרין להם כדפרישנ׳ במתני׳ אבל לא לוקחין מהן פי׳ כל דבר אעפ״י שאינו מתקיים דאיסור מקח משום דאזיל ומודה הוא וכל דכן דאזיל השתא ומודה.
הא דגרסינן במקצת ספרים ודבר המתקיים לוקחין מהם אבל לא מוכרין להם לא דייק דבמקח כל דבר אסור ליקח מהם דאדרבא בדבר המתקיים אי לא דרוח לא הוה מזבין לה וליתא בנוסחי עתיקי. ולענין הלכתא נראין דבריו כדברי רבינו אלפסי ז״ל שפסק הלכה כר״ל משום דתניא כותיה ואף ע״ג דאמרינן התם ביבמות ריש לקיש ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן לבר מהנהו תלת ולא מני הא בהדיהו היינו טעמא משום דלא אצטריכא למימני דכיון דתניא כותיה פשיטא מילתא דהלכתא כותיה ואע״ג דמני התם ההיא דחליצת מעוברת אע״ג דתניא כותיה שניא היא דכיון דהתם קאי ואגררא דההיא מני אידך תרתי לא שניא דלא מני לה הא כל היכא דאיכא מילתא בעלמא דכתניא כותיה דריש לקיש ולא תניא כותיה דרבי יוחנן לא מני התם והתם הכי קאמ׳ כי היכי דבחליצת מעוברת דהכא הלכתא כר״ל דתניא כותיה הכי נמי איכא תרתי אחריני דהלכתא כותיה אף על גב דלא תניא כותיה ובאידך הלכתא כרבי יוחנן כל היכא דלא מכרעא מתני׳ כותיה דר״ל אבל הא דהכא דתניא כותיה לא אצטריכא למימני כלל ואחרת יש ג״כ במסכת מכות דקיימא לן כותיה דר״ל משום דתניא כותיה ולא מני לה התם ביבמות בההוא כללא והיינו מטעמא דאמרן.
ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסראנה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו הוה יתיב ר״ל קמיה אמר היכי אעביד אשקליה אזיל ומודה לא אשקליה הויא ליה איבה. פי׳ וכל היכא דאיכא איבה לא אסרו במשנתינו כלל ואפי׳ ביום אידם שאיסור זה אינו אלא מדרבנן ומשום חששה ולפיכך לא החליטו בו איסורן ולא השוו מדותיהם ואינה כשאר איסורין שלהם שהשוו בו מדותיהן והחליטו איסורן אבל הכא לא החליטו איסורן אלא לפי המקום ולפי הזמן וכדאמר שמואל לקמן בגולה אינו אסור אלא ביום אידן בלבד והיכי מצי שמואל למימ׳ הכי כיון דגזרת חכמים היא אלא ודאי כך היה דעת חכמים מתחילה שיהא הכל לפי המקום והזמן והכי נמי אמרינן בפרק השוכר גבי רבי ישמעאל דשלח ליה גוי דורון ביום אידו וקבלו ואמר קים לי בגויה דלא פלח ע״ז אלמא אינה גזירה מוחלטת וכל היכא דקים לן בגויה דגוי דלא פלח ע״ז ולא אזיל ומודה מותר והיינו טעמא דכל היכא דאיכא משום איבה שרי שכך היתה דעת החכמי׳ מתחילה ומכאן סמכו רז״ל דבזמן הזה מותר לשאת ולתת עם הגוים אפי׳ ביום אידן חדא דאיכא משום איבה ועוד דקים לן בגוייהו דלא אזיל ומודה דלא חשיבי באנפייהו כולי האי ותו שאנו צריכין לתת ולשאת עמהם משום חיי נפש ועוד מפני שאין אנו אלא כמחניפין להם וכיוצ׳ בזה התירו בירושלמי דגרסינן התם עבר ונשא ונתן אסור פי׳ ביום אידן כדאסיקנא לעיל.
ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.
Ritva on Avodah Zarah 6b · Sefaria
אע"פ שביארנו ששלשה ימים לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם אם נשא ונתן מותר ליהנות באותה סחורה חוץ מיום האיד עצמו שהוא אסור משום קנס וכדעת ריש לקיש ולא כר' יוחנן שאסר אף בלפני אידיהן אף בדיעבד כך כתבוה גדולי הפוסקים ורבים מקשים עליהם א"כ למה לא מנאוה בפרק החולץ ל"ו א' עם אותם השלשה שנפסק בהם כריש לקיש במקום ר' יוחנן ואם מפני שלא נפסקה מצד מחלקתם אלא משום דתניא כותיה והרי חולץ למעוברת תניא כותיה ואעפ"כ הוצרכה לבא במנין ותרצו בה שאף חולץ למעוברת לא הוצרך למנותה אלא מאחר שסמוך לאותה בריתא מיד אמר רבא הלכתא כריש לקיש בהני תלת ואע"פ שלא בא ללמד אלא השנים שלא נאמר בהם תניא כותיה נצטרפה עמהם מצד סמיכתה ומ"מ בחבורי קצת רבני צרפת נפסקה כר' יוחנן ומטעם שלא נמנית עם השלשה ואם באנו להקשות לו מן הבריתא הרי הוא מסתייע במה שאמרו למטה נשא ונתן איכא ביניהו דלרבנן בתראי אסור וסבירא ליה כותיהו ומ"מ יש להקשות לגדולי הפוסקים מה הוצרכו לכתבה והלא הם פסקו בגולה אינו אסור אלא יום אידם בלבד ויום האיד ודאי אסור ותרצו בה שהם מפרשים הטעם משום איבה ואם יזדמן מקום שאין שם חשש איבה שחזר לאיסור בא ללמד שבדיעבד מותר ולדעתי אף כשנפרשנה מצד שאין אדיקות מצויה בהם כל כך אם שמא יזדמן מקום שיהא אדיקותם גדול שיחזור הדבר לאיסורו בא ולמד שבדיעבד מותר:
כבר ביארנו במשנה שדבר המתקיים הוא שאין מוכרין להם אבל דבר שאין מתקיים עד יום האיד כגון ירקות וכיוצא בהם מותר ומ"מ אין לוקחין מהם בימים אלו אף המתקיים שמא יקנה מן הדמים לצורך ע"ז וכל שכן דבר שאינו מתקיים שנצטרף בו עוד שמודה ביום אידו על שמכרו:
כשם שהמשא ומתן אסור כך אסור לאדם חשוב לקבל דורון הימנו בימים אלו מתוך שהוא נהנה על שקבלה הולך ומודה ואם יש לחוש לאיבה מקבלה ומ"מ כל צד שאפשר לו לעשות שלא יודה יעשה ובלבד שיהא שומר עצמו מן האיבה ואף בשאר משא ומתן הרבה מסכימין להקל בכל שיש בו חשש איבה מכח שמועה זו ואיני רואה כן בכל שיש לחוש שישתמש בו לע"ז ולא הותר לדעתי משום איבה אלא כל שאין בו אלא חשש הודאה:
אף הלואה שאסרו במשנה יש מי שמיקל להלוותם ברבית שאין כאן הודאה ואיני רואה כן שהרי יש כאן חשש גוף עבודה בהם ולא הותרה לדעתי הלואה ברבית אלא בכל שאין בו אלא חשש הודאה כמו שביארנו במשנה:
למטה יתבאר שלא נאמרו דברים אלו אלא בארץ שהיו הגוים באותו הזמן אדוקים באלילים ובאובות וידעונים ושאר מיני העבודות הקדומות אבל בחוצה לארץ אינו אסור אלא יום האיד בלבד שלא היו אדוקים באלילים אלא ממנהג אבותיהם ודים באסור יום האיד ולמדת שאין לסמוך מה שנהגו עכשיו להקל בענינים אלא מצד שגוים שבחוצה לארץ מנהג אבות לבד בידיהם שאין מקילין מטעם זה ביום האיד עצמו אלא לימים שלפניו וא"כ על כל פנים אתה צריך לטרוח ולהביא היתרה מצד אחר שהרי בזמן הזה מנהג פשוט בכל הארצות לישא וליתן עם אותם שדרים ביניהם בכל דבר ובכל משא ומתן ואפילו ביום החג שלהם וודאי נראה הטעם שלא נאמרו דברים אלו אלא בזמנם שהיתה עבודת האלילים מתפשטת להקרבה ולהודאה וכמו שתראה בזכירת ימי האיד שלהם וכן שהיו עובדים לצבא השמים לחמה ולבנה ולמזלות ולעצים ולאבנים כמו שיתבאר בפרק שלישי ואע"פ שיש בסוגיא זו דברים נראים כמתנגדים לזו והוא מה שאמרו נצרי לעולם אסור כבר פרשנו דעתנו במשנה וגדולי המחברים כתבו בענינים אלו דרכים אחרים ולא נראו לנו ומ"מ אותם הקצוות ששיורי עבודת האלילים ננערו לשם ישראל שבתוכם אסורין בכל אלו על הדרך שהתבאר:
עושה אשה תכשיטיה בחולו של מועד וטופלת פניה בסיד וכיוצא בו ובלבד שתהא יכולה לקפלו במועד הואיל וקשוט זה מועיל לה במועד ואפילו שעה אחרונה שבו הותר צערה שבתחלה מפני הנאתה שבסוף וכבר ביארנוה במסכת מועד קטן פרק ראשון:
כבר ביארנו במשנה שמלוה על פה נפרעין מהם אבל לא מלוה בשטר ומ"מ יש מקילין אף במלוה בשטר כמו שביארנו במשנה:
הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום ונמצא ששינה את דעתו של בעל הבית אם בעל הבית רוצה בשנויו פורעו משלם ונוטל את צמרו ואם לא נתרצה בעל הבית בכך נוטל את צמרו ואינו פורעו משלם אלא אם ההוצאה שהוציא בו הצבע מדמי עצים וסמנין יתרה על השבח שנשתבח צמר זה בצבעו נותן לו דמי השבח ומפסיד השאר ואם השבח יתר על ההוצאה נותן לו דמי ההוצאה ונותן לו שכר מלאכה כשכיר יום ולא שכר שלם כמו שהתנה שכל המשנה ידו על התחתונה וכן האומן ששכרו בעל הבית והתחיל במלאכה וחזר בו ידו על התחתונה ובעל הבית שוכר אומן אחר ואם נתיקר מעכב דמי היוקר משכר מה שעשה ואם הוזל אין האומן יכול לומר השלם לי שכרי ואני פורע את זה כמו שהתנית שכל החוזר בו ידו על התחתונה כמו שהתבאר במציעא פרק אומנין:
Meiri on Avodah Zarah 6b · Sefaria
בד"ה לא אסרו אלא כו' ואפ"ה קרי ליה בסיפא נשא ונתן כו' עכ"ל אבל מרישא כשאמרו לשאת ולתת עמהן לא אסרו כו' לא מוכח מידי דשגירת לישנא דמתני' נקט דעלה קאי ומיהו לא איירי הברייתא אלא בלתת דהיינו מכירה אבל מסיפא דקתני נשא ונתן דהוא לישנא דברייתא מוכח שפיר כפר"ת דנשא ונתן כולה במכר וק"ל:
בד"ה אלא ללוות מהן כו' מכאן ראיה לפר"ת דמיירי בלא רבית כו' עכ"ל ומרישא בלהלוותם דקאמר משום דקא מרווח להו איכא למימר דגם ברבית חשיב ליה רווחא כיון שצריך למעות וכ"ה ברא"ש ע"ש ודו"ק:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 6b · Sefaria
תוס' ד"ה תניא כוותיה דרשב"ל וכו' ועוד דלקמן מסיק וכו' וקא מפרש דחכמים דמתני' אית להו וכו' כרבי יוחנן וכו'. אע"ג דלפי מה דמפרש שם משמע דת"ק דמתני' ס"ל נשא ונתן מותר וא"כ מאי קאמרי התוס' ומתני' עדיפא מברייתא הא איכא נמי ת"ק דמתני' דס"ל נשא ונתן מותר נ"ל לתרץ דאע"ג דקאמר גמרא לקמן נשא ונתן איכא בינייהו ר"ל בין ת"ק דמתני' ובין חכמים בתראי יש לפרש דאין ר"ל דחכמים בתראי פליגי את"ק אלא דאתו לאוסופי את"ק שלא גילה דעתו אי אמרינן נשא ונתן מותר או אסור ואתו חכמים בתראי לומר שאף אם נשא ונתן אסור אבל לעולם איכא למימר דאה"נ דת"ק דמתני' נמי ס"ל הכי דנשא ונתן אסור וק"ל:
ד"ה אמר אביי גזרה לפרוע מהן וכו' וי"ל דמשום ה"ט וכו' כיון שאינו שמח ביום חגו וכו'. ר"ל דלאחר זמן מפרשי התוס' דר"ל לאחר יום החג:
בא"ד ומיהו אי לאו דאיכא שום שמחה וכו' ר"ל וכ"ת ל"ל טעמא דשמחה דמתני' כלל לכך קאמר ומיהו אי לאו טעמא דאיכא שום שמחה לא הוי שייך נמי למיגזר ור"ל דלא הוי שייך לומר גזירה לפרוע מהן אטו לפרען דמה ענין זה לזה בזה איכא שמחה ובזה אין שמחה כלל אבל השתא דאיכא גם בזה קצת שמחה שייך שפיר למגזר והשתא צ"ל דבהא פליגי רבנן ור' יהודה במתני' אליבא דאביי דרבנן ס"ל כיון דשמח הוא לאחר זמן שייך למגזר לפרוע מהן אטו לפרען ור"י סבר דמה שהוא שמח לאחר זמן לא נחשב שמחה כלל ולכך לא שייך למגזר:
בא"ד והשתא ניחא דאצטריכו כולהו לאביי וכו' ר"ל דבשמעתין קשה דעביד צריכותא אליבא דרבא דאצטריכו במתניתין כולהו ואיך מתורץ לאביי אמאי איצטריכו לכולהו לתני בחדא דגזרינן הא אטו הא ולא בעי לאידך אבל השתא דגם לאביי דטעמא דמתני' משום גזירה לא גזרינן בכולהו אלא מטעם דאיכא בכל אחד שמחה קצת א"כ יתורץ ג"כ לאביי בהאי צריכותא דעביד גמרא אליבא דרבא משום דאי אשמועינן חדא ה"א בהא איכא שמחה קצת משום דמרויח להו אבל בהא לא וכו' וכן בכולהו:
Maharam on Avodah Zarah 6b · Sefaria
גמ' מנין שלא יושיט עי' תוס' פסחים כב ע"ב ד"ה ואבר:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 6b · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף ו׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־485 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״מנין שלא יושיט אדם כוס של יין…״
נפתחת ב״הב"ע דקאי בתרי עברי נהרא דיקא נמי…״
נפתחת ב״איבעיא להו נשא ונתן מאי ר' יוחנן…״
חכמים: רבי יוחנן.
נפתחת ב״א"ד איתיביה ר"ש בן לקיש לרבי יוחנן…״
חכמים: רבי יוחנן.
נפתחת ב״תניא כוותיה דר"ל כשאמרו אסור לשאת ולתת…״
חכמים: רב זביד, רבי אושעיא.
נפתחת ב״ההוא מינאה דשדר ליה דינרא קיסרנאה לרבי…״
חכמים: רבי יהודה.
נפתחת ב״להשאילן ולשאול מהן כו': בשלמא להשאילן דקא…״
חכמים: אביי, רבא.
נפתחת ב״להלוותם וללוות מהן: בשלמא להלוותם משום דקא…״
חכמים: אביי, רבא.
נפתחת ב״לפורען ולפרוע מהן כו': בשלמא לפורען משום…״
חכמים: אביי, רבא.
נפתחת ב״וצריכי דאי תנא לשאת ולתת עמהן משום…״
נפתחת ב״ואי תנא לשאול מהן משום דחשיבא ליה…״
נפתחת ב״ואי תנא ללוות מהן משום דקאמר בעל…״
נפתחת ב״רבי יהודה אומר נפרעין מהן כו': ולית…״
חכמים: רבי יהודה.
נפתחת ב״והתניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד…״
חכמים: רבי יהודה.
נפתחת ב״אר"נ בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו…״
נפתחת ב״מתניתין דלא כר' יהושע בן קרחה דתניא:…״
נפתחת ב״יתיב רב יוסף אחוריה דר' אבא ויתיב…״
חכמים: רב יוסף, רבי אבא, רב הונא, רבי יהושע, אבא.
נפתחת ב״הלכתא כרבי יהושע הא דאמרן כר' יהודה…״
חכמים: רבי יהושע.
רבותיו: רב אושעיא
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד ב׳ · קטע 3 — “…נשא ונתן מאי ר' יוחנן אמר נשא ונתן אסור…”
היה ראש ישיבה בפומבדיתא שבבבל שמונה שנים ובזמנו רב אשי היה ראש הישיבה בסורא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד ב׳ · קטע 5 — “…ונתן מותר תני רב זביד בדבי רבי אושעיא דבר…”
סתם ר' יוסף שכתוב בגמרא ללא שם אביו הוא ר' יוסף בר חייא, חברו ובן מחלוקתו של רבה בר נחמני.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד ב׳ · קטע 17 — “יתיב רב יוסף אחוריה דר' אבא ויתיב רבי אבא…”
לבריאה 4260 דור שישי לאמוראים, תלמיד חבר של רב אשי.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד ב׳ · קטע 15 — “…שמחה לאחר זמן רבינא אמר עובד כוכבים לענין פרעון…”
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת עבודה זרה דף ו׳ עמוד ב׳ · קטע 7 — “…ממעט להו אמר אביי גזרה לשאול מהן אטו להשאילן…”
דור שני לאמוראים, ר' אבא שכתוב בש"ס ללא שם אביו, הוא תלמידו של ר' הונא ור' יהודה בר יחזקאל.
המקור המדויק: עבודה זרה ו ע"ב
כל 6 המקורות שהערך מצטטאפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: עבודה זרה דף ו׳ ע״ב
פתיחה בקורא