מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד א׳

של חלל - בחלל גופו:

מאי בינייהו - היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

גב היד - מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:

שצריכה אומד - שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:

מכה של חלל אינה צריכה אומד - לא גרסינן לה:

אישתא צמירתא - חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:

מן השפה - שפתיים:

ככי - זינציב"ש:

דאקושי - קשין הן:

לא יגמע בשבת - דכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג:):

צפדינא - חולי השינים ובלע"ז מישג"א:

מטרוניתא - עובדת כוכבים היתה:

עבדה - ליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:

בשבתא מאי - איעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:

דרשה בפירקא - לימד הרפואה לכל:

חילול השם - דאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:

דגלי לה מעיקרא - משעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:

אלמא - מדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן:

ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיא - אמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים:

מאי סימניה - למידע דהוא צפדינא:

רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דרי - כשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם:

דרי - הן שורות השינים:

מקרירי קרירי דחיטי - מאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף:

כסא דהרסנא - דג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח:

מאי עבדא ליה - מטרונא לרבי יוחנן:

משחא דאווזא בגדפא דאווזא - שמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ:

טייעא - ישמעאל:

קשייתא דזיתי - גרעינין של זיתים:

דלא מלו תילתא - שלא הביאו שליש:

וקלנהו אמרא חדתא - ליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו:

ודביק בי דרי - בשורות שינים מבפנים:

אדם חשוב הוה - ומיסתפי ממלכותא למיקטליה:

לחכוהו לשקיה - להעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי:

שאני - ההיא מטרוניתא דר' יוחנן:

דרופא מומחה הוה - דאמרינן לעיל (עבודה זרה דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה:

פדעתא - פצע מכת חרב:

למיפסק דמא - של פדעתא אם יוצא יותר מדאי:

תחלי בחלא - ישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז:

לאסוקי - להעלות בשר שתחיה המכה:

גרדא דיבלא - עשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי:

גירדא - שגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:

דאסנא - סנה:

ניקרא מקילקלתא - תולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהילים קי״ג:ז׳):

עינבתא - אבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז:

פרוונקא דמלאכא דמיתותא הוא - כלומר מסוכן הוא להמית:

טיגנא בדובשא - עשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש:

כרפסא - אפי"א בלע"ז:

בטילייא - יין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי:

אדהכי - בעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו:

עינבתא בת מינא - עינבתא מענבי הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה:

וניגנדר עליה - יגלגל עליה:

חיורתי לחיורתי - לאבעבוע לבן ענבה לבנה:

סימטא - קלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם:

פרוונקא דאישתא הוא - ע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה:

שיתין איתקוטלי - מכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרניה:

ואי חיור רישיה - נתבשל להוציא הליחה היא רפואתו: