מסכת עבודה זרה דף י״ט עמוד א׳

אברהם אבינו בימי דור הפלגה היה בסוף ימי פלג נפלגה הארץ כדתניא בסדר עולם א"ר יוסי נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג וא"ת בתחילת ימיו כו' ופלג ראה את אברהם כמה שנים דהא לקצ"א דפלג נולד אברהם וחיה פלג אחר כך כמה שנים:

במושב אנשי פלשתים כשגר ביניהם דכתיב ויגר אברהם בארץ פלשתים:

כשהוא איש כשהוא בחור בכחו. כלומר ממהר להכיר בוראו קודם ימי הזקנה:

כאיש גבור:

ולא בשכר מצותיו שעובד את יוצרו מאהבת שמו ומאהבת מצות פיו ולא לשם קיבול שכר:

על מנת שלא לקבל פרס יהי לבך עמו לומר אפילו אין סופי לקבל שכר אוהב אני את בוראי וחפץ במצותיו:

ממקום שלבו חפץ לא ישנה לו רבו אלא מסכת שהוא מבקש הימנו שאם ישנה לו מסכת אחרת אין מתקיימת לפי שלבו על תאותו:

חפצו באותו שאדם חפץ מדלא כתיב חפץ:

אשרי איש ולא אשרי אשה אבל לעיל גבי אשרי האיש לא דייק הכי דאיש משמע למעוטי אשה והאיש משמע למעוטי איש אחר:

על מנת לקבל פרס פי' בתוהא אם לא תבא שאילתו כמו שעושין עובדי כוכבים אבל אם אינו תוהא דמי להא דאמרינן בפ"ק דב"ב (דף י:) ובפ"ק דפסחים (דף ח.) ובר"ה (דף ד.) דתניא סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור:

אמר רבא אמר רב סחורה משמע שרב סחורה רבו מובהק היה שהרי בכמה מקומות מצינו שאמר הרבה דברים משמו והא דאמר סוף אלו מציאות (ב"מ דף לג.) אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת ומפרש רבא כגון רב סחורה דאסברא לי זוהמא ליסטרון התם אית דגרסי רבה ואית דגרסי רבא וה"פ אפילו לא קבלתי ממנו אלא דבר זה שאין בו כ"כ דבר חידוש אני חייב לקרוע עליו:

אנא עבידתה בדל"ת פירוש עשיתיה ומה שלא אמר קיימתיה שאין לשון קיום שייך אלא בדבר מצוה כי ההיא דסוף במה מדליקין (שבת דף לד.) גבי עשרתם ערבתם הדליקו את הנר וקא אמר דצריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה וקאמר אנא לא שמענא וקיימתיה מסברא ויש גורסים עבריתה ברי"ש ולא נהירא דא"כ בא לסתור ולהתפאר שעבר על דברי חכמים:

אשרי האיש זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי הפלגה שרשעים היו ובדרך חטאים אלו אנשי סדום שלא עמד עמהם ולא ישב במושב פלשתים כי הוא מושב לצים.

אשרי האיש ירא את ה' אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש כלומר בתוקפו ומתגבר ומשבר את יצרו כאיש.

במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו מיכן שנו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו אין אדם קורא אלא מה שלבו חפץ:

כל העוסק בתורה הקב"ה עושה חפצו שנאמר בתורת ה' חפצו אמר רבא בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו [ולבסוף נקראת על שמו שנאמר] ובתורתו יהגה:

לעולם ילמד אדם והדר יהגה שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו והדר ובתורתו יהגה.

ואמר רבא ליגרוס איניש אע"ג דשוכח שנאמר גרסה נפשי לתאבה.

שתה מים מבורך בתחלה מבור ואחרי כן נוזלים מבאר שנובעת מים חיים.

הון מהבל ימעט אם עושה אדם תורתו חבילות חבילו' מתמעטת כלומר שוכח ואם קובץ על יד על יד ירבה. והיינו דכתיב לא יחרוך רמיה צידו וגו' פי' אם אינו משבר כנפי העוף שכבר אינה יכולה לפרוח אם מתעסק לצוד אחרת זו פורחת כך השמועה אם אינו שונה אותה הרבה עד שיתיישב בלבו אלא מתחיל אחרת משכח הראשונה.

אע"פ שהתשובה מתקבלת בכל עת ובכל זמן כמו שבארנו למעלה מ"מ התשובה המעולה היא בעת הבחרות ובעת שכחותיו מוכנים לעבירה כמו שהיו בשעה שהיה עושה את העברות אלא שהוא שוברם ומניחם ומחלישם בהכנעתו והוא שאמרו אשרי איש ירא את י"י אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש:

ראוי לאדם להיות רודף אחר המצות שלא מחמת השכר אלא מתשוקת השלמת רצון בוראו והשכר בא מאליו והוא שאמרו במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו:

לעולם לא יתחיל אדם לשנות אלא במקום שלבו חפץ ולעולם יהא גורס תחלה ואח"כ יהא מעיין ומתחדד בסברא על מה ששנה ולעולם אל יתיאש אדם מן הגרסא אפילו היה שכחן ואפילו לא למד כלל כבר אמרו יגעתי ולא מצאתי אל תאמן:

גמ' בתחלה על גפי עיין סנהדרין סוף לח ע"א תוס' ד"ה בתחלה:

מַאי דִּכְתִיב אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ וכו' (תהלים א, א). נראה לי דקשיא ליה על מה שאמר הָאִישׁ בה"א הידיעה דהוה ליה למימר 'אַשְׁרֵי אִישׁ' כמו שנאמר אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא הֳ' (תהלים קיב, א) ולזה אמר 'אַשְׁרֵי הָאִישׁ' זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ שנוסף לו אות ה"א בשמו. ומה שאמר 'שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת דּוֹר הַפַּלָּגָה' היינו כי דור הפלגה היה להם אחדות ואחוה ביניהם אך היתה האחדות להרע אך אברהם אבינו היה אוחז במדת האחדות ואהבה ואחוה לטובה ולכן אמר הקדוש ברוך הוא אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא, ח) וכן נאמר כי כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ (ישעיה נא, ב). ואמר עוד 'שֶׁלֹּא עָמַד בְּמַעֲמָד אַנְשֵׁי סְדוֹם' דידוע עיקר רעת אנשי סדום היתה במה שנעלו דלת בפני אורחים ובטלו גמילות חסדים מכל וכל וכמפורש בכתובים בספר איוב ואברהם אבינו ע"ה הלך מנגד להם בדבר זה מן הקצה אל הקצה שהיה רודף אחר הכנסת אורחים בתכלית והיה עוסק בגמילות חסדים במאד מאד. ואמר עוד 'בְּמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב' אֵלּוּ הַפְּלִשְׁתִּים שאמרו קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק (שופטים טז, כה) ואמרו רבותינו ז"ל שכל אחד הביא את אשתו לבית האסורין כדי שתתעבר משמשון ראה כמה וכמה היו טמאין בטומאת הזנות ועריות עד שהבעל מביא את אשתו בידו לנאף עמה ואילו אברהם אבינו ע"ה היה רחוק מן טומאה זו בתכלית הריחוק מן הקצה אל הקצה דאפילו באשתו המותרת לו לא נסתכל ולא ידע יופיה עד שבא למצרים והכיר בה שהיא יפת מראה מאד (בבא בתרא טז.).

אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא אִישׁ (תהלים קיב, א) נראה לי בס"ד כי רב מדבר בעושה תשובה בבחרותו דהשבח הוא לו מפני שכופה חומרו הקשה, ורבי יהושע בן לוי מדבר גם בעושה בזקנותו שיש לו שבח באופן אחר שהוא זקן ומתנהג בדרכי תשובתו כטבע הבחור דהיינו שלא יעצרנו גשם ושלג וקור וחום רץ כצבי וקל כנשר לעשות עבודת בוראו וזהו 'כְּאִישׁ' כלומר כטבע הבחור ואף על פי שהוא עתה אינו בחור אלא זקן. אי נמי רבי יהושע בן לוי סבירא ליה אם הוא קטן שאינו בר חיובא ועושה תשובה כמו בר חיובא יש לו שבח טפי ורב סבר אחר שנעשה בר חיובא עדיף טפי משום דתקיף יצריה טובא.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כְּאִישׁ (תהלים קיב, א) פירש רש"י ז"ל כאיש גבור. נראה לי בס"ד יש אדם נוצח מחמת חלישותו כהנך נשים אשר במדינת אפריקא שבא אלכסנדרוס לעיר שכולה נשים לעשות עמהם מלחמה ואמרו לו חדל ממנו דאם נצחת אין לך פאר דנשי נצחת ואם נצחנו אותך אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה ועזב אותם וניצולו מן המלחמה (תמיד לב:). נמצא חלישותם הוא סיבה להצלתם. ולכן אומרים חכמי הטבע 'אם הארי ירדוף אחרי אשה יש לה תקנה שתגלה ערותה לפניו וידע שהיא אשה אז יחדל ממנה' כי בזיון הוא לו להלחם עם אשה. וכן הענין במלחמת יצר הרע אם יהיה האדם חלש כגון זקן או חולני לא ירדוף אותו להתגרות בו, ואם אדם זה נצח את יצר הרע אין לו פאר בכך אך עיקר הפאר לאדם שהוא מתגבר על יצרו אפילו שהוא בעל חומר חזק עדיף וברי כאיש. או יובן הכונה יש ניצול מיד הרודף אותו מחמת שברח מפניו או מחמת שהביא לו עזר מאחרים או מצד כלי זיין שהיה בידו ואין בכל אלה פאר כל כך לזה המציל עצמו באחת מאלה אך הפאר השלם הוא להמציל עצמו בגבורת ידו בלבד ולא על ידי שיתוף דבר אחר וכן הענין במלחמת היצר הרע הרודף אחר האדם להחטיאו יש מציל עצמו על ידי שבורח מן העבירה כהך עובדא דאמרינן לעיל (עבודה זרה יז:) בתרי שבילי דאמר החכם לחבירו נזיל אפתחא דעבודה זרה דנכיס יצריה ונברח משביל בית הזונות ששם מצוי היצר הרע של הזנות דתקיף להלחם בנו או יציל עצמו מחמת שנמצאים במקום העבירה בני אדם אחרים ואי אפשר לעשות העבירה לפניהם וכמו הך דרב עמרם חסידא דצווח נורא בי עמרם ואתו אינשי ובזה חדל היצר הרע ממנו (קידושין פא.) וכן כל כיוצא בזה בסיבות של חולשה וכיוצא שמונעים אותו מעשיית העבירה אין בכל אלה פאר לאדם שניצול מן יצר הרע דעבירה אלא הפאר דלא הוה ליה כזאת וכזאת ואין שום מונע כנגדו ועם כל זה הוא גובר על יצרו ואינו עושה העבירה.

רָבָא רָמֵי כְּתִיב "עַל גַּפֵּי" וּכְתִיב "עַל כִּסֵּא" בַּתְּחִלָּה עַל גַּפֵּי וּלְבַסּוֹף עַל כִּסֵּא (משלי ט, ג). נראה לי בס"ד גפים הם שנים אבל כסא הוא עומד על שלשה רגלים, וכן בתחלה לומד מקרא זו תורה שבכתב ומשנה זו התחלת תורה שבעל פה אך אינו מבין מהם דבר ברור וזהו גַּפֵּי שתים דוקא אך אחר כך לומד תלמוד שבו מבין דברי המקרא ודברי המשנה על אמיתתן וזה הוא עַל כִּסֵּא של שלשה רגלים כן הוא בידו שלשה למודים מקרא ומשנה ותלמוד ואז הוא שלם באמיתות דברי התורה ומצותיה. ונראה לי בס"ד לרמוז עוד במאמר זה אותיות 'גַּפֵּי' במילואם כזה: גימ"ל פ"ה יו"ד [188] עולה מספר קפ"ח ואותיות 'כִּסֵּא' במילואם כזה: כ"ף סמ"ך אל"ף [331] עולה מספר של"א ואם תוסיף מספר קמ"ג שהוא מספר 'נוֹזְלִים' [143] על מספר קפ"ח הנזכר אז יהיה מספר 'כִּסֵּא' [188+143=331] במילואו שהוא מספר 'אֶשֶׁל' [331] ככתוב וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע (בראשית כא, לג) כלומר מספר 'כִּסֵּא' מלא 'בִּבְאֵר שָׁבַע' זו התורה דכתיב בה חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א) ובזה יובן (שיר השירים ד, טו) 'מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים' היא התורה 'וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן' כלומר מספר נוזלים אשר יבא באחרונה יהיה מן לבנון כלומר מהשפעת חכמה ובינה כי 'לְבָנוֹן' הוא ל"ב נתיבות חכמה ונו"ן שערי בינה נמצא העיקר הוא שתהיה בחינת 'כִּסֵּא' מלא שהוא מספר 'אֶשֶׁל' כדכתיב 'וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע' זו התורה כאמור.

אָמַר רָבָא לְעוֹלָם יִלְמוֹד אָדָם תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ (תהלים א, ב). קשא מאי הוסיף רבא על הברייתא דקאמר רבי אומר 'אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ'? ונראה לי בס"ד דהברייתא איירי בלומד לבדו ורבא בא לחדש אפילו בלומד עם חברים ישתדל לעשות המצאות להכריחם שילמוד עמהם במקום שלבו חפץ ונזכר דבר בתיבת לעולם דאיירי בכל גוונא. ומה שאמר 'בַּתְּחִילָּה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְבַסּוֹף נִקְרֵאת עַל שֵׁם שֶׁלּוֹ' נראה לי בס"ד לכן תמצא נקודות תּוֹרָה הם חול"ם שמספרו עשרה וקמ"ץ שמספרו ט"ז [16+10=26] שהם מספר שם הוי־ה ואם תצרף עמהם אותיות ו"ה של תורה במלואם כזה וא"ו ה"א [19] שהם מספר י"ט אז יהיה כאן מספר אָדָם [26+19=45] רמז שבתחלה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף על שמו של אדם.

בַּתְּחִלָּה 'בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים' וּלְבַסּוֹף 'עֲלֵי דֶרֶךְ' (משלי ח, ב) הנה פשט המאמר לפירוש רש"י ז"ל הוא כך כי 'מְרוֹמִים' רצונו לומר הרים ומקומות גבוהים שאין בני אדם מצויים שם ואינם מעבר רבים וזהו כמו מחבואות ואחר כך 'עֲלֵי דֶרֶךְ' מקום מעבר רבים וגלוי לעיני הכל. אך נראה לפרש בס"ד הכונה בזה הוא דבתחילה אינו יכול להורות מלימודו הוראות ואם כן אין הנאה מלימודו למטה בתחתונים כי אם רק למעלה בשמים שעושה תיקון בעולמות העליונים על ידי עסק התורה וזהו 'בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים' אבל אחר כך כאשר יתחכם ויורה הוראות וגם ילמד לאחרים הנאתו היא גם לתחתונים והיינו 'עֲלֵי דֶרֶךְ' כי עולם הזה מקום התחתונים נקרא בשם דרך ונמשל לדרך כמו שכתב הרב עוללות אפרים ז"ל כי מקום זה הוא דרך ואורח לעולם העליון וכל התחתונים נקראים 'הולכי דרכים'.

בַּתְּחִלָּה 'שְׁתֵה מִבּוֹרְךָ' וּלְבַסּוֹף 'וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ' (משלי ה, טו). נראה לי בס"ד כי 'בּוֹר' אין בו אות אל"ף אך 'בְּאֵר' יש בו אות אל"ף וכתבתי בס"ד במקום אחר כי התורה נרמזה באות אל"ף ובאות למ"ד והיינו מה שילמד האדם לעצמו נרמז באות למ"ד שהוא רצונו לומר למד אתה לעצמך ומה שחייב ללמד לאחרים נרמז באות אל"ף שהוא לשון 'אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי' (תהלים נה, יד) וכן 'וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה' (איוב לג, לג) וקרי ביה אל"ף בדגש רצונו לומר תאלף לאחרים, ולזה אמר 'בַּתְּחִלָּה מִתּוֹךְ בּוֹרְךָ' בור שאין אתה יכול ללמד לאחרים 'וּלְבַסּוֹף מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ' באר בתוספת אל"ף שתלמד לאחרים ואז אתה גם כן תשכיל ותשלים השגתך להיות באר מים חיים כמו שאמרו (מכות י.) ומתלמידי יותר מכולם. או יובן בס"ד אות א רומז לשמו יתברך כי צורתו וא"ו ושני יודי"ן שמספרם כ"ו והיינו בתחלה 'בּוֹר' בלא א' שאין לומד תורה לשמו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך 'בְּאֵר' בתוספת א' שרמוז בו שמו יתברך כלומר שלומד תורה לשם הוי־ה ברוך הוא.

מָשָׁל לְצַיֵּד שֶׁצָּד צִפָּרִין נראה לי בס"ד הא דמדמי בעל תורה לצייד על שם שהיא צד ניצוצי הקדושה מן הקליפה על ידי לימוד התורה כי על ידי עסק התורה עושה בירור גדול לנשמות המגולגלים בדצח"ם [בדומם, צומח, חי, מדבר] ולכן נמשל לצייד.