דף ביאור
מסכת עבודה זרה דף י״ט עמוד א׳פרק 1 לפני אידיהן
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עבודה זרה דף י״ט עמוד א׳
מסכת עבודה זרה דף י״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 19 קטעים ממוספרים, כ־503 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁלֹּא הָלַךְ בַּעֲצַת אַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה, שֶׁרְשָׁעִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר״, ״וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד״ — שֶׁלֹּא עָמַד בַּעֲמִידַת סְדוֹם, שֶׁחֲטָאִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד״.
״וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב״ — שֶׁלֹּא יָשַׁב בְּמוֹשַׁב אַנְשֵׁי פְּלִשְׁתִּים, מִפְּנֵי שֶׁלֵּצָנִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ״.
״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה׳״, אַשְׁרֵי אִישׁ וְלֹא אַשְׁרֵי אִשָּׁה? אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: אַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה כְּשֶׁהוּא ״אִישׁ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ ״כְּאִישׁ״.
״בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּמִצְוֹתָיו״ וְלֹא בִּשְׂכַר מִצְוֹתָיו, וְהַיְינוּ דִּתְנַן: הוּא הָיָה אוֹמֵר: אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס.
״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, אָמַר רַבִּי: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״.
לֵוִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְקָא פָּסְקִי סִידְרָא. סְלֵיק סִפְרָא, לֵוִי אָמַר: לַיְיתוֹ [לַן] מִשְׁלֵי, רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי אָמַר: לַיְיתוֹ [לַן] תִּילִּים. כַּפְיֵיהּ לְלֵוִי וְאַיְיתוֹ תִּילִּים, כִּי מְטוֹ הָכָא ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, פָּרֵישׁ רַבִּי וַאֲמַר: אֵין אָדָם לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ. אָמַר לֵוִי: רַבִּי, נָתַתָּ לָנוּ רְשׁוּת לַעֲמוֹד.
אָמַר רַבִּי אַבְדִּימִי בַּר חָמָא: כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חֲפָצָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״. אָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמוֹד אָדָם תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״.
וְאָמַר רָבָא: בַּתְּחִילָּה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְבַסּוֹף נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ״, ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה״.
וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם יִלְמַד אָדָם תּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ יֶהֱגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּתוֹרַת ה׳״, וַהֲדַר ״וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה״.
וְאָמַר רָבָא: לְעוֹלָם לִיגְרֵיס אִינִישׁ, וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁכַּח, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַאי קָאָמַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה״, ״גָּרְסָה״ כְּתִיב וְלָא כְּתִיב ״טָחֲנָה״.
רָבָא רָמֵי: כְּתִיב ״עַל גַּפֵּי״, וּכְתִיב ״עַל כִּסֵּא״! בַּתְּחִלָּה ״עַל גַּפֵּי״, וּלְבַסּוֹף ״עַל כִּסֵּא״.
כְּתִיב ״בְּרֹאשׁ מְרֹמִים״, וּכְתִיב ״עֲלֵי דָרֶךְ״. בַּתְּחִלָּה ״בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים״, וּלְבַסּוֹף ״עֲלֵי דָרֶךְ״.
עוּלָּא רָמֵי: כְּתִיב ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ״, וּכְתִיב ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״ — בַּתְּחִלָּה ״שְׁתֵה מִבּוֹרֶךָ״, וּלְבַסּוֹף ״וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״.
אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: מַאי דִּכְתִיב ״הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה״? אִם עוֹשֶׂה אָדָם תּוֹרָתוֹ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת — מִתְמַעֵט, וְאִם קוֹבֵץ עַל יָד — יַרְבֶּה.
אָמַר רָבָא: יָדְעִי רַבָּנַן לְהָא מִילְּתָא וְעָבְרִי עֲלַהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲנָא עֲבִידְתַּהּ, וְאִקַּיַּים בִּידִי.
אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מַאי דִּכְתִיב ״לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ״? לֹא יִחְיֶה וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים צַיָּיד הָרַמַּאי.
וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: ״צַיָּיד הָרַמַּאי יַחֲרוֹךְ״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁצָּד צִפֳּרִין, אִם מְשַׁבֵּר כְּנָפֶיהָ שֶׁל רִאשׁוֹנָה — כּוּלָּם מִתְקַיְּימוֹת בְּיָדוֹ, וְאִם לָאו — אֵין מִתְקַיְּימוֹת בְּיָדוֹ.
״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם״, אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: ״כְּעֵץ שָׁתוּל״ וְלֹא ״כְּעֵץ נָטוּעַ״, כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם.
אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּנַן: בָּעֵינָא דְּאֵימָא לְכוּ מִלְּתָא, וּמִסְתְּפֵינָא דְּשָׁבְקִיתוּ לִי וְאָזְלִיתוּ. כׇּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד — אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה לְעוֹלָם. שַׁבְקוּהּ וַאֲזוּל קַמֵּיהּ דְּרָבָא. אֲמַר לְהוּ: הָנֵי מִילֵּי סְבָרָא, אֲבָל גְּמָרָא מֵרַב אֶחָד עֲדִיף, כִּי הֵיכִי