איתן מושבך ושים בסלע קנך — אלמא איתן הוא סלע:
מוסדי ארץ — הם הרים וכל הר של אבנים הוא:
שהוא ישן — ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי:
גוי מעולם הוא — היינו ישן:
מחטאת עוף — דכתיב בה ממול ערפו (ויקרא ה):
כולי עלמא לא פליגי — דהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר:
מי כתיב ולא יעבד — אי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:
אשר לשעבר משמע — אע"ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:
רבויא הוא — לא בא אלא לרבות כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה בכלל ופרט:
כופין ללויה — כופין את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו לדרך שילוהו:
ויקרא שמה לוז — סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא:
ולזרעו — כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם:
שלא דבר בפיו — דלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות שפתים כדלקמן:
שליוהו פרעה — כדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו:
אינו ניזוק — אותו היוצא לדרך:
עד עיבורה של עיר — שהוא יוצא ממנה והוא בבית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים לבתי העיר:
בי ציניתא דבבל — מקום הוא ובו דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל (סוכה דף כט:):
לא נתיישב — והיינו לא ישב אדם שם לא גזר אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי אינשי איתנהו משני אדם הראשון שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים ולא יישוב אחר:
שהקרחת עלינו את המקום — שכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור:
מקטני אמנה — שהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים:
ודלמא — קטנים ממש הוו ועל שם מקומם נקראו נערים שהיו מן נעורן:
הכא מפרש מקומן — יריחו:
