מסכת סוטה דף מ״ו עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Sotah 46b, Chapter 9 Eglah Arufah
רש"י
איתן מושבך ושים בסלע קנך - אלמא איתן הוא סלע:
מוסדי ארץ - הם הרים וכל הר של אבנים הוא:
שהוא ישן - ולא שהובא קרקעיתו מחדש מקרקע אחריתי:
גוי מעולם הוא - היינו ישן:
מחטאת עוף - דכתיב בה ממול ערפו (ויקרא ה):
כולי עלמא לא פליגי - דהא כתיב ולא יזרע משמע להבא מדלא כתיב ואשר לא יזרע דלהוי משמע לשעבר:
מי כתיב ולא יעבד - אי הוה כתיב אל נחל איתן ולא יעבד בו הוה משמע להבא אבל השתא דכתיב לא יעבד משמע לשעבר דאשר לאו לשון צואה הוא:
אשר לשעבר משמע - אע"ג דלא יעבד להבא משמע הני מילי בלאו אשר אבל השתא דכתיב אשר על כרחיך מוכח עלה דלשעבר הוא:
רבויא הוא - לא בא אלא לרבות כל עבודות כדלקמן דלא תדרשיה בכלל ופרט:
כופין ללויה - כופין את מי שאינו רוצה ללוות את חבירו לדרך שילוהו:
ויקרא שמה לוז - סיפיה דקרא היא שמה עד היום הזה ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן כל מקום שנאמר עד היום הזה לעולם ולעולמי עולמים הוא:
ולזרעו - כדאמרינן שאין מלאך המות שולט בהם:
שלא דבר בפיו - דלא כתיב אלא ויראם באצבעו או בעקמימות שפתים כדלקמן:
שליוהו פרעה - כדכתיב ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו:
אינו ניזוק - אותו היוצא לדרך:
עד עיבורה של עיר - שהוא יוצא ממנה והוא בבית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים לבתי העיר:
בי ציניתא דבבל - מקום הוא ובו דקלים הרבה כמו ציני הר הברזל (סוכה דף כט:):
לא נתיישב - והיינו לא ישב אדם שם לא גזר אדם הראשון יישוב שם והיינו דאמרי אינשי איתנהו משני אדם הראשון שגזר עליו אדם הראשון יישוב דקלים ולא יישוב אחר:
שהקרחת עלינו את המקום - שכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור:
מקטני אמנה - שהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים:
ודלמא - קטנים ממש הוו ועל שם מקומם נקראו נערים שהיו מן נעורן:
הכא מפרש מקומן - יריחו:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
1(במדבר כד, כא) ״איתן מושבך ושים בסלע קנך״, ואומר: (מיכה ו, ב) ״שמעו הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ״. אחרים אומרים: מנין לאיתן״ שהוא ישן שנאמר: ״(ירמיהו ה״. טו) גוי איתן הוא גוי מעולם הוא׃
2ועורפין אותה בקופיץ מאחוריה מ"ט גמר עריפה עריפה מחטאת העוף׃
3ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד ת"ר (דברים כא, ד) אשר לא יעבד בו ולא יזרע לשעבר דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר להבא׃
4רבא אמר להבא דכ"ע לא פליגי דכתיב ״ולא יזרע כי פליגי לשעבר רבי יאשיה סבר מי כתיב ולא יעובד ורבי יונתן מי כתיב אשר לא נעבד ורבי יאשיה אשר לשעבר משמע ור' יונתן אשר רבויא הוא״׃
5ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים ת"ר אשר לא יעבד בו ולא יזרע אין לי אלא זריעה שאר עבודות מנין תלמוד לומר אשר לא יעבד בו מכל מקום׃
6אם כן מה ת"ל ולא יזרע לומר לך מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל שהיא בגופה של קרקע יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה של קרקע׃
7ואימא אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זריעה אין מידי אחרינא לא אשר רבויא הוא׃
8זקני העיר רוחצין ידיהן כו' ת"ר (דברים כא, ו) וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין ת"ל הערופה ומה ת"ל הערופה על מקום עריפתה של עגלה׃
9ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו וכי על לבנו עלתה שב"ד שופכין דמים אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה׃
ברייתא
10תניא היה ר"מ אומר כופין ללויה ששכר הלויה אין לה שיעור שנאמר ״(שופטים א״, כד) ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד וכתיב ״ויראם את מבוא העיר ומה חסד עשו עמו שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו״׃
11(שופטים א, כו) וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז היא שמה עד היום הזה תניא היא לוז שצובעין בה תכלת היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה נבוכדנצר ולא החריבה ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה עליהן יוצאין חוץ לחומה והן מתים׃
12והלא דברים ק"ו ומה כנעני זה שלא דיבר בפיו ולא הלך ברגליו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות מי שעושה לויה ברגליו על אחת כמה וכמה׃
13במה הראה להם חזקיה אמר בפיו עקם להם ר' יוחנן אמר באצבעו הראה להם תניא כוותיה דר' יוחנן בשביל שכנעני זה הראה באצבעו גרם הצלה לו ולזרעו עד סוף כל הדורות׃
14אמר רבי יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר ״(משלי א״, ט) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך ואמר ר' יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם שנאמר ״(בראשית יב״, כ) ויצו עליו פרעה אנשים וגו' נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה שנאמר ״(בראשית טו״, יג) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה אמר רב יהודה אמר רב כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק רבינא אלויה לרבא בר יצחק ד' אמות בעיר מטא לידיה היזיקא ואיתציל׃
ברייתא
15ת"ר הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר חבר לחבר עד תחום שבת תלמיד לרב אין לו שיעור וכמה א"ר ששת עד פרסה ולא אמרן אלא רבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק שלשה פרסאות׃
16רב כהנא אלויה לרב שימי בר אשי מפום נהרא עד בי ציניתא דבבל כי מטו התם אמר ליה ודאי דאמריתו הני ציניתא דבבל משני אדם הראשון איתנהו׃
17א"ל אדכרתן מלתא דאמר רבי יוסי בר' חנינא מאי דכתיב ״(ירמיהו ב״, ו) בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם וכי מאחר שלא עבר היכן ישב (ומאחר שלא ישב היכן עבר) אלא ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה ארץ שלא גזר עליה אדם הראשון לא נתישבה׃
18רב מרדכי אלויה לרב אשי מהגרוניא ועד בי כיפי ואמרי לה עד בי דורא׃
19אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות שנאמר ״(מלכים ב ב״, כג) ויעל משם בית אל והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח׃
20אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום מאי ונערים קטנים אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות קטנים שהיו מקטני אמנה תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים׃
21מתקיף לה רב יוסף ודלמא על שם מקומן מי לא כתיב ״(מלכים ב ה״, ב) וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן נערה וקטנה ואמר ר' פדת קטנה דמן נעורן התם לא מפרש מקומה הכא מפורש מקומן׃
22(מלכים ב ב, כד) ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה' מה ראה אמר רב ראה ממש כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים׃
23ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות׃
24(מלכים ב ב, כד) ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים,׃
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה
לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
מאירי
נחל איתן שכבר כתבנו אין מדקדקין בו אם כבר נזרע שם או נעבד שלא הקפידה תורה אלא שלא יזרע ולא יעבד בגופו מכאן ולהבא אבל לשעבר לא ואע"פ שלשון אשר לא עבד וכו' מורה לפי פשוטו שלא עבד שם מעולם מ"מ כך הוא הקבלה שאין קפידא אלא להבא:
מתוך שביארנו שזקני בית דין היו מתנצלים שלא פטרוהו בלא מזונות ולא הניחוהו בלא לויה אתה למד שבית דין כופין על הלויה וכמה שיעור לויה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר והוא בית החיצון שבתוך שבעים אמה ושירים על הדרך שביארנו בעירובין חבר לחבר תחום שבת תלמיד לרב אם רב מובהק שלשה פרסאות ושאינו מובהק עד פרסה וכל שאינו מלוה כאלו שופך דמים ומ"מ כל שהולך בדרך ואין לו לויה יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך:
מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown
מסכת סוטה דף מ״ו עמוד ב׳
מסכת סוטה דף מ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־818 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: סוטה דף מ״ו ע״ב
פתיחה בקורא