בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף כ״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמיםאמורים בפרשה ודרשינן ליה לקמן (סוטה דף כז:) אחד לבעל ואחד לבועל היכא דמיתסרא אבועל בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה אבל הא דאסורה כו':

    קמ"לדכי אתא קרא לגופיה אתא דהיכא דאינו קרוב לה נאסר עליה על ידי קינוי זה ולאו למעוטי קרובים אתא:

    איש אמר רחמנאושכב איש אותה:

    שחוףשבשרו נשחף וכלה ויבש ואין בו כח ובתורת כהנים בקללות שנינו דוגמתו יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו תלמוד לומר את השחפת מלמד שבשרו נשחף:

    מקנין על ידו כו'כמו והוינן בה מקנין על ידו פשיטא:

    ופוסל בתרומה פשיטאאם הוא אחד מן הפסולים המחללין את האשה כגון עובד כוכבים עבד חלל נתין וממזר דקיימא לן בקדושין וביבמות דפסולין האשה בביאתן מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה למי שזר אצלה פסלה:

    לא יחלל זרעומדלא כתיב לא יחל דרשינן שני חילולין אחד לה ואחד לזרעה:

    דאית ליה זרע מחלל את האשה בביאתו דלית ליה זרע לא יחלל:

    קא משמע לןשמואל דפוסל שמעינן ליה מהא דאמר מקנין על ידי שחוף:

    ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו'ומיניה נפקא לן דפסולין פסלי לאשה בביאתן ומדאפקיה בלשון הויה נדרוש דאית ליה הויה מי שקידושין תופסין בה כגון ממזר נתין וחלל פסלי אבל עובד כוכבים ועבד הרי הן כבהמה וכיון דלית להו הויה לא נפסלו עובד כוכבים אין לו קידושין בישראל דכתיב (ויקרא כ) איש אשר ינאף את אשת רעהו ותניא בסנהדרין (דף נב:) פרט לאשת אחרים אלמא לית להו אישות עבד עם החמור כתיב בהו עם הדומה לחמור:

    מי שיש לו אלמנות וגירושין בההוא דכי אין לה זרע ממנו ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל דלא פסלה בביאתו יצא עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה שלא תפסו לו בה קידושין וכשמת אין שם אלמנות עליה וביבמות פריך אימא לקולא דמי שיש לו אלמנות וגירושין הוא דכי אית לה זרע לא תיכול אבל עובד כוכבים ועבד אפי' אית לה זרע מיניה תיכול והתם משני לה. בהבא על יבמתו ומיהו שמעינן [ליה מהא] דמקנין ע"י עובד כוכבים:

    ואלאמי שאינו איש דמתני' למעוטי בהמה:

    דאין זנות לבהמהאינה נעשית זונה בבעילת בהמה ואינה נאסרת על בעלה:

    אתנן זונהנתן טלה באתננה:

    מחיר כלבהחליף כלב בטלה:

    אתנן כלבשאם אדם אומר לזונה היליך טלה והבעלי לכלבי:

    מחיר זונההיתה לו שפחה זונה והחליפה בטלה ומדקאמר אתנן כלב מותר מכלל דלאו זנות הוא דאי זנות הוא הוה חייל עלה שם אתנן:

    ואלא שכבת זרע למה ליכיון דאמרת מקנין ע"י שחוף:

    לשקינא לה שלא כדרכהאל תסתרי עמו להבעל שלא כדרכה:

    משכבי אשה כתיבהוקשו שני משכבותיה לכל דברים וכיון דנאסרת עליו אמאי לא הוי קינוי:

    דרך אברים פריצותא בעלמא הואשוכב עמה בקירוב בשר:

    פריצותא מי קאסר רחמנאאשה על בעלה בהכי וכיון דלא מתסרא עליה בהכי פשיטא דלאו קינוי הוא:

    בנשיקהמשיק השמש באותו מקום:

    היינו דאתא קרא למעוטיהדלא תימא העראה היא:

    אלא למאן דאמרביבמות (דף נה:) העראה האמורה בתורה שהיא כגמר ביאה בכל העריות כדכתיב (ויקרא כ׳:י״ט) את מקורה הערה את שארו הערה זו נשיקה מאי איכא למימר היכי מצית למימר דאתא קרא למעוטה הלא כגמר ביאה היא לכל דבר חוץ משפחה חרופה:

    בקפידה דבעל תליאדכתיב וקינא ובעל הא חזינן ליה דקפיד שהרי קינא לה על כך:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה 26 עמוד ב

    1מהו דתימא: (במדבר ה, יג) ״נטמאה״ ״נטמאה״ שני פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל. היכא דקא מיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא, אימא לא, קא משמע לן.

    2חוץ מן הקטן [וכו']. ״איש״ אמר רחמנא, ולא קטן ושאינו איש. למעוטי מאי? אילימא למעוטי שחוף, והאמר שמואל: שחוף מקנין על ידו, ופוסל בתרומה!

    3מקנין על ידו, פשיטא! מהו דתימא: (במדבר ה, יג) ״ושכב איש אותה שכבת זרע״ אמר רחמנא, והא לאו בר הכי הוא, קמ"ל׃

    4ופוסל בתרומה. פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כא, טו) ״לא יחלל זרעו״ אמר רחמנא: דאית ליה זרע ליחלל, דלית ליה זרע לא ליחלל, קמ"ל׃

    5ואלא למעוטי עובד כוכבים והאמר רב המנונא: עובד כוכבים מקנין על ידו ופוסל בתרומה.

    6מקנין על ידו פשיטא! מהו דתימא ״נטמאה״ ״נטמאה״ שתי פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקמיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא, אימא לא, קמשמע לן.

    7ופוסל בתרומה פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כב, יב) ״ובת כהן כי תהיה לאיש זר״ אמר רחמנא: דבר הויה אין, דלאו בר הויה לא, קמשמע לן דפסיל מדרבי יוחנן,׃

    8דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל, שפסלוה שנאמר: ״(ויקרא כב״, יג) ״ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה״. מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד, שאין לו אלמנות וגירושין בה.

    9ואלא למעוטי מאי? א"ר פפא: למעוטי בהמה, דאין זנות בבהמה.

    10אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות בבהמה, דכתיב: ״(דברים כג״, יט) ״לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו'״.

    11ותניא: אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר: ״גם שניהם״, שנים ולא ארבעה.

    12ואלא ״שכבת זרע״, ל"ל מיבעי ליה לכדתניא: ש"ז פרט לדבר אחר.

    13מאי ״דבר אחר״? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה. אמר ליה רבא: שלא כדרכה, (ויקרא יח, כב) ״משכבי אשה״ כתיב!

    14אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים. א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא.

    15אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא, היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה. אלא למאן דאמר דאמר העראה זו נשיקה, מאי איכא למימר?

    16לעולם לשקינא לה דרך אברים. ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא, ובעל הא קא קפיד, קמשמע לן.

    17אמר שמואל: ישא אדם׃

    תוספות

    אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קא משמע לןתימה הא שמעינן לה מאלמנה לכהן גדול דאסירה וקיימא לבעל ואפי' הכי איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוה שותה וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה על ידי בן תשע שנים ויום אחד אע"פ שאינו איש שהרי ביאתו פוסלת בתרומה כדאיתא בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) ונסקלת הערוה על ידו כדאיתא בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נה:) ומקומו בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) דומיא דכל עריות מקנא על ידן דלא איצטריך לאשמועינן אלא דשותות אבל דנאסרו פשיטא וכי משום דעריות נינהו גריעי:

    שחוףפירש רבינו חננאל שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי ר"ע רבי ישמעאל אומר זה השחוף תימה אמאי נקט שמואל שחוף ולא נקט סריס ושמא שחוף הוי רבותא טפי:

    אבל הא הואיל ואסירא וקיימאתימא מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא ע"י כל עריות מקנין וי"ל דהכי פירושו מי שנאסר בכל בת ישראל ע"י בעילת זנות אפילו אינה קרובתו יצא עובד כוכבים דבלאו הכי כל בת ישראל מתסרא וקיימא לגביה:

    יצא עובד כוכבים שאין לו אלמנות וגירושין בהפירש רש"י דנפקא לן מדכתיב אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים תימה והא נפקא לן בקידושין בפרק האומר מלא תתחתן בם וכמדומה דלא אתי קרא פרט לאשת אחרים אלא למעוטי ישראל הבא על העובדת כוכבים אשת עובד כוכבים וקמ"ל אע"ג דבעולת בעל יש להן ישראל בעובדת כוכבים פטור:

    למעוטי בהמהתימה דהכא משמע דבזנות תליא מילתא אם כן רבא דאמר בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נד.) דיש זנות לבהמה מתני' למעוטי מאי וכי אית לן למימר דל"ל דשמואל או דרב הונא:

    מנא הא מילתא דאמרי רבנן אין זנות לבהמהה"ג בפ' כל האסורין (תמורה ל:) מנא הא מילתא דאין זנות לבהמה אמר ליה לא נישתמיט קרא ונכתוב אתנן זונה וכלב א"נ הכי אתנן כלב וכו':

    אלא למאן דאמר העראה זו נשיקה מאי איכא למימרוהיינו שמואל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) והכא אליביה דשמואל נמי מסקינן ותימה אדרבה איפכא מסתברא למאן דאמר העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה גבי שאר עריות היינו דאיצטריך קרא הכא למעוטי אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ולא חשיבה נשיקה גבי שאר עריות הכא מאי איצטריך למעוטה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    כל שנבעלה לפסול לה והוא בן תשע נפסלה מן הכהנה ומן התרומה ואפי' היה שחוף שאע"פ שאין ביאתו ביאה גמורה שם ביאה מ"מ עליה לפסלה מן התרומה וגוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שהולד כשר הואיל והיא אסורה לינשא נפסלה בביאתם מן התרומה אבל הנבעלת לבהמה אע"פ שנסקלת לא נעשית זונה ליפסל לכהונה ולתרומה שאין זנות לבהמה וכן אמרו לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וכו' אתנן זונה ר"ל שנתן לה טלה באתננה ומחיר כלב והוא שהחליף כלב בטלה אלו הן שנאסרו אבל אתנן כלב ר"ל הילך טלה והבעלי לכלב ומחיר זונה כגון שהיתה לו שפחה זונה והחליפה בטלה מותר ואלו היה זנות לבהמה אף אתנן כלב היה נאסר:

    כבר ידעת שההשקאה אינה אלא לברר אם זינתה עם זה שקינא לה עליו ומאחר שמקנין אף על ידי השחוף ר"ל שכל שנסתרה עמו אחר הקנוי ביאתו חשובה ביאה ליבדק עליה צריך לברר מהו שנאמר ושכב איש אותה שכבת זרע שאם לומר דוקא כשקנא לה לכדרכה אבל אם קנא לה לשלא כדרכה ר"ל שקנא לה סתם ובא עליה שלא כדרכה שלא תהא ביאתו ביאה ולא יהו המים בודקין אותה הואיל ואין הביאה במקום הזרעה אין זה כלום שבודאי קנוי אף שלא כדרכה קנוי הוא שהרי משכבי אשה כתיב והרי נאסרת עליו ואם למעט אם קנא לה בהעראה לבד ר"ל שקנא סתם והערה בה זה שנתקנאה לה אף זה ודאי הביאה אוסרת היא והמים בודקין אותה עליה אע"פ שלא נגמרה הזרעתו שההעראה כביאה היא נחשבת בכל העריות והעראה היא הכנסת העטרה הא לא בא אלא למעט את הנשיקה שאינה אלא מגע בעלמא כנגיעת שאר איברים וכל שקנא לה סתם ובא עליה זה דרך איברים אע"פ ששותה מצד הסתירה מ"מ אין המים בודקין אותה ועל זו נאמר שכבת זרע כלומר שבביאת איברים אין המים בודקין אותה שאין זה אלא פריצותא בעלמא ולא אסרה תורה את האשה על בעלה בכך והוא הדין לביאת אונס ושגגה:

    ביאת אונס שביארנו עליה שאין המים בודקין בה וכן כל ביאת אונס שבתלמוד ענינה שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון והוא שאמרו כאן בתלמוד המערב ואת כי שטית פרט לאונסין והיא לא נתפשה יש לך תפושה בישראל והיא אסורה ואי זו זו שתחלתה ברצון אע"פ שסופה באונס ויש לך שאינה תפושה בישראל ומותרת ואי זו זו שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון כהדא איתתא דאתת לגביה דר' אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך בסוף אמרה לו ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכפורים שמא אינו רע לך ובסוף ערב לך וקבלה וכבר ביארנו ענין זה יותר ברביעי של כתובות:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף כ״ו עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף כ״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־361 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים אמורים בפרשה ודרשינן ליה לקמן (סוטה דף כז:) אחד לבעל ואחד לבועל היכא דמיתסרא אבועל בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה אבל הא דאסורה כו':

    קמ"ל דכי אתא קרא לגופיה אתא דהיכא דאינו קרוב לה נאסר עליה על ידי קינוי זה ולאו למעוטי קרובים אתא:

    איש אמר רחמנא ושכב איש אותה:

    שחוף שבשרו נשחף וכלה ויבש ואין בו כח ובתורת כהנים בקללות שנינו דוגמתו יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו תלמוד לומר את השחפת מלמד שבשרו נשחף:

    מקנין על ידו כו' כמו והוינן בה מקנין על ידו פשיטא:

    ופוסל בתרומה פשיטא אם הוא אחד מן הפסולים המחללין את האשה כגון עובד כוכבים עבד חלל נתין וממזר דקיימא לן בקדושין וביבמות דפסולין האשה בביאתן מובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה למי שזר אצלה פסלה:

    לא יחלל זרעו מדלא כתיב לא יחל דרשינן שני חילולין אחד לה ואחד לזרעה:

    דאית ליה זרע מחלל את האשה בביאתו דלית ליה זרע לא יחלל:

    ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 26b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אבל הא הואיל ואסורה וקיימא אימא לא קא משמע לן תימה הא שמעינן לה מאלמנה לכהן גדול דאסירה וקיימא לבעל ואפי' הכי איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוה שותה וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן נראה דדוקא משתיה ממעט לה קרא אבל נאסרה על ידי בן תשע שנים ויום אחד אע"פ שאינו איש שהרי ביאתו פוסלת בתרומה כדאיתא בפרק אלמנה (יבמות דף סח.) ונסקלת הערוה על ידו כדאיתא בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נה:) ומקומו בפרק יוצא דופן (נדה דף מה.) דומיא דכל עריות מקנא על ידן דלא איצטריך לאשמועינן אלא דשותות אבל דנאסרו פשיטא וכי משום דעריות נינהו גריעי:

    שחוף פירש רבינו חננאל שאינו בועל כדרכו ואינו מזריע דתניא איזהו מרוח אשך זה הקליטים שנכנס רוח באשכיו דברי ר"ע רבי ישמעאל אומר זה השחוף תימה אמאי נקט שמואל שחוף ולא נקט סריס ושמא שחוף הוי רבותא טפי:

    אבל הא הואיל ואסירא וקיימא תימא מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא ע"י כל עריות מקנין וי"ל דהכי פירושו מי שנאסר בכל בת ישראל ע"י בעילת זנות אפילו אינה קרובתו יצא עובד כוכבים דבלאו הכי כל בת ישראל מתסרא וקיימא לגביה:

    יצא עובד כוכבים שאין לו אלמנות וגירושין בה פירש רש"י דנפקא לן מדכתיב אשר ינאף את אשת רעהו פרט לאשת אחרים תימה והא נפקא לן בקידושין בפרק האומר מלא תתחתן בם וכמדומה דלא אתי קרא פרט לאשת אחרים אלא למעוטי ישראל הבא על העובדת כוכבים אשת עובד כוכבים וקמ"ל אע"ג דבעולת בעל יש להן ישראל בעובדת כוכבים פטור:

    למעוטי בהמה תימה דהכא משמע דבזנות תליא מילתא אם כן רבא דאמר בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נד.) דיש זנות לבהמה מתני' למעוטי מאי וכי אית לן למימר דל"ל דשמואל או דרב הונא:

    מנא הא מילתא דאמרי רבנן אין זנות לבהמה ה"ג בפ' כל האסורין (תמורה ל:) מנא הא מילתא דאין זנות לבהמה אמר ליה לא נישתמיט קרא ונכתוב אתנן זונה וכלב א"נ הכי אתנן כלב וכו':

    אלא למאן דאמר העראה זו נשיקה מאי איכא למימר והיינו שמואל בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) והכא אליביה דשמואל נמי מסקינן ותימה אדרבה איפכא מסתברא למאן דאמר העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה גבי שאר עריות היינו דאיצטריך קרא הכא למעוטי אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה ולא חשיבה נשיקה גבי שאר עריות הכא מאי איצטריך למעוטה:

    Tosafot on Sotah 26b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    כל שנבעלה לפסול לה והוא בן תשע נפסלה מן הכהנה ומן התרומה ואפי' היה שחוף שאע"פ שאין ביאתו ביאה גמורה שם ביאה מ"מ עליה לפסלה מן התרומה וגוי ועבד הבא על בת ישראל אע"פ שהולד כשר הואיל והיא אסורה לינשא נפסלה בביאתם מן התרומה אבל הנבעלת לבהמה אע"פ שנסקלת לא נעשית זונה ליפסל לכהונה ולתרומה שאין זנות לבהמה וכן אמרו לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וכו' אתנן זונה ר"ל שנתן לה טלה באתננה ומחיר כלב והוא שהחליף כלב בטלה אלו הן שנאסרו אבל אתנן כלב ר"ל הילך טלה והבעלי לכלב ומחיר זונה כגון שהיתה לו שפחה זונה והחליפה בטלה מותר ואלו היה זנות לבהמה אף אתנן כלב היה נאסר:

    כבר ידעת שההשקאה אינה אלא לברר אם זינתה עם זה שקינא לה עליו ומאחר שמקנין אף על ידי השחוף ר"ל שכל שנסתרה עמו אחר הקנוי ביאתו חשובה ביאה ליבדק עליה צריך לברר מהו שנאמר ושכב איש אותה שכבת זרע שאם לומר דוקא כשקנא לה לכדרכה אבל אם קנא לה לשלא כדרכה ר"ל שקנא לה סתם ובא עליה שלא כדרכה שלא תהא ביאתו ביאה ולא יהו המים בודקין אותה הואיל ואין הביאה במקום הזרעה אין זה כלום שבודאי קנוי אף שלא כדרכה קנוי הוא שהרי משכבי אשה כתיב והרי נאסרת עליו ואם למעט אם קנא לה בהעראה לבד ר"ל שקנא סתם והערה בה זה שנתקנאה לה אף זה ודאי הביאה אוסרת היא והמים בודקין אותה עליה אע"פ שלא נגמרה הזרעתו שההעראה כביאה היא נחשבת בכל העריות והעראה היא הכנסת העטרה הא לא בא אלא למעט את הנשיקה שאינה אלא מגע בעלמא כנגיעת שאר איברים וכל שקנא לה סתם ובא עליה זה דרך איברים אע"פ ששותה מצד הסתירה מ"מ אין המים בודקין אותה ועל זו נאמר שכבת זרע כלומר שבביאת איברים אין המים בודקין אותה שאין זה אלא פריצותא בעלמא ולא אסרה תורה את האשה על בעלה בכך והוא הדין לביאת אונס ושגגה:

    ביאת אונס שביארנו עליה שאין המים בודקין בה וכן כל ביאת אונס שבתלמוד ענינה שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון והוא שאמרו כאן בתלמוד המערב ואת כי שטית פרט לאונסין והיא לא נתפשה יש לך תפושה בישראל והיא אסורה ואי זו זו שתחלתה ברצון אע"פ שסופה באונס ויש לך שאינה תפושה בישראל ומותרת ואי זו זו שתחלתה באונס אע"פ שסופה ברצון כהדא איתתא דאתת לגביה דר' אמרה ליה נאנסתי אמר לה ולא עריב ליך בסוף אמרה לו ואם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננה לתוך פיך ביום הכפורים שמא אינו רע לך ובסוף ערב לך וקבלה וכבר ביארנו ענין זה יותר ברביעי של כתובות:

    Meiri on Sotah 26b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בתוס' בד"ה אבל הא הואיל ואסורה כו' וכן על מה שאמר איש אמר רחמנא ולא קטן כו' עכ"ל. מלתא באנפי נפשיה הוא וקאי ארישא דמלתייהו דקאמר תלמודא הא הואיל ואסורה וקיימא כו' וא"כ ע"כ מקנין דקתני גבי כל עריות לא לאוסרה לבעל ולבועל קאמר כדמשמע לישנא דמקנין בכ"מ וכדקתני בסיפא ואלו שב"ד מקנין להן דהיינו לאוסרה לבעל ולבועל דהא הכא הא אסורה וקיימא אלא לענין שתהיה שותה קאמר לישנא דמקנין ואהא קאמרי וכן הא דקתני גבי קטן דאין מקנין לאשתו היינו נמי לענין שאינו שותה דדוקא משתיה ממעט ליה קרא כו' ומהרש"ל כתב בזה דחוקים ואין להאריך כאן:

    בד"ה אלא למ"ד העראה זו כו' איפכא מסתברא למ"ד העראה זו נשיקה וחשיבה ביאה כו' עכ"ל אע"ג דחשיבה ביאה לגבי שאר עריות איכא למימר דממעט ליה הכא גבי קינוי וסתירה כיון דלאו ביאה גמורה היא לגבי שפחה חרופה אבל לעיל גבי שלא כדרכה לא בעי למימר הכי דמשכבי אשה כתיב ולא אשכחן שום דוכתא חילוק בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 26b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף כ״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־361 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 128 מילים

      נפתחת ב״מהו דתימא: (במדבר ה, יג) ״נטמאה״ ״נטמאה״…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״חוץ מן הקטן [וכו']. ״איש״ אמר רחמנא,…״

      חכמים: שמואל.

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״מקנין על ידו, פשיטא! מהו דתימא: (במדבר…״

    4. קטע 423 מילים

      נפתחת ב״ופוסל בתרומה. פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כא,…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״ואלא למעוטי עובד כוכבים והאמר רב המנונא:…״

      חכמים: רב המנונא.

    6. קטע 627 מילים

      נפתחת ב״מקנין על ידו פשיטא! מהו דתימא ״נטמאה״…״

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״ופוסל בתרומה פשיטא! מהו דתימא: (ויקרא כב,…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    8. קטע 844 מילים

      נפתחת ב״דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין…״

      חכמים: רבי יוחנן, רבי ישמעאל.

    9. קטע 910 מילים

      נפתחת ב״ואלא למעוטי מאי? א"ר פפא: למעוטי בהמה,…״

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא…״

      חכמים: רב אשי, רבא.

    11. קטע 1112 מילים

      נפתחת ב״ותניא: אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר:…״

    12. קטע 1211 מילים

      נפתחת ב״ואלא ״שכבת זרע״, ל"ל מיבעי ליה לכדתניא:…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״מאי ״דבר אחר״? אמר רב ששת: פרט…״

      חכמים: רב ששת, רבא.

    14. קטע 1417 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך…״

      חכמים: רבא, אביי.

    15. קטע 1533 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה.…״

      חכמים: אביי.

    16. קטע 1617 מילים

      נפתחת ב״לעולם לשקינא לה דרך אברים. ומהו דתימא…״

    17. קטע 174 מילים

      נפתחת ב״אמר שמואל: ישא אדם…״

      חכמים: שמואל.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף כ״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026