בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ג׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אם כןדלאו לחובה אתא אלא להך דרשא:

    לכתוב רחמנא לה ולשתוקדמשמע לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה לה כלומר לגופה שלם ולא לאיבריה:

    לא תחיה כל נשמהבשבעה אומות כתיב החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי:

    למשרי אחד מן האומותמשאר שבעים אומות:

    שבא על הכנעניתכל ז' אומות נקראו על שם כנען:

    והוליד בןדהלך אחר האב ומותר להחיותו לך לעבד:

    דתניאדלהכי אתא קרא:

    בעבדגרסי' בבי"ת:

    וגם מבני התושבים וגו'לעיל מיניה כתיב מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו עבד ואמה אשר סביבות ארצכם ולא מבני ארצכם דשבעה אומות וגם מבני התושבים כל תושב היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם אשר יהיו להם מבנות ארצך:

    מן הנולדים בארצכםבנים הנולדים בארצכם והם בני התושבים דהיינו אחרים שנשאו בארצכם נשים אתה רשאי לקנות:

    ולא מן הגרים בארצכםולא מן הבנים הנולדים לבני ארצכם במקום אחר מבנות שאר אומות והביאום לבניהם לגור שם:

    ולא באחיכםעבודת עבד:

    ה"ג ורבי ישמעאל איידי דכתיב ובאחיכם כתיב נמי בהם כדתניא כו':

    קריאתולעת של שומשמין האוכלתן כך הזנות מחרבת את הבית:

    תוקפאכעס:

    אידי ואידיתוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת את הבית:

    באיתתאכשהאשה מזנה או כעסנית לפי שהאשה מתעסקת בזנוניה ואינה עושה מלאכתה ולא משמרת ביתה ומפקרת את של בעלה למנאפים:

    קודם שחטאו ישראלבעריות:

    עם כל אחד ואחדבביתו:

    נסתלקה מהםמלבא לביתם דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו:

    מקדמתולפני מיתתו מכרזת לפניו:

    מלפפתוכורכתו:

    תנן התםבפ' מי שקינא (לקמן סוטה לא.) אמאי דקתני אמר עד אחד ראיתיה שנטמאה לא היתה שותה:

    שהיה בדיןשלא להאמינו אי לאו דכתיב קרא:

    הראשונהסתירה:

    אין אוסרתה איסור עולםשאם תשתה ותמצא טהורה מותרת לבעלה ולתרומה:

    אין מתקיימת בפחות משניםכדבעינן למיגמר דבר דבר מממון:

    האחרונהטומאה שהיא אחר הסתירה:

    כל שיש בהכל עדות שיש בה נאמן כדדרשינן לעיל ועד אין בה תרי אלא חד וקא אמר אסורה ואטומאה קאי דהא מינה סליק והיא נטמאה ועד אין בה:

    קל וחומרשתתקיים בעד אחד:

    תלמוד לומרבאשה מקלקלת כי מצא בה ערות דבר ולהלן כו':

    ופרכינן למה לי למיכתב למילפה בגזירה שוה:

    בה ולא בקינוי כו' מיבעי ליהדכיון דכתיב בה מיעוטא הוא ולא גמרי' שאר עדיות דאשה מינה וקמו להו במלתייהו ככל עדיות שבתורה:

    הכי נמי קאמרוגזירה שוה למילתא אחריתי נקט ומתניתין חסורי מיחסרא והכי תנא ליה ת"ל בה ולא בקינוי וסתירה וגזירה שוה לטומאת אשה דעלמא שלא קינא לה בעלה ובא עד אחד ואמר אני ראיתיה שנטמאה דלא מהימן והכא הוא דמהימן משום דרגלים לדבר:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    סוטה ג עמוד ב

    1ורבי עקיבא א"כ ליכתוב רחמנא ״לה״ ולישתוק, ״יטמא״ למה לי? ש"מ׃

    2ור' ישמעאל, איידי דכתב ״לה״, כתב נמי ״יטמא״. לכדתני דבי ר' ישמעאל. דתנא דבי רבי ישמעאל: כל פרשה שנאמר״ה ונישנית״, לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה.

    3(ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר: חובה׃

    4מאי טעמא דרבי ישמעאל איידי דכתיב ״(דברים כ״, טז) לא תחיה כל נשמה איצטריך נמי למיכתב לעולם בהם תעבודו למישרי אחד, מכל האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו׃

    5דתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל (ויקרא כה, מה) וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו׃

    6יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד ת"ל (ויקרא כה, מה) אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם׃

    7ור"ע ממהם תקנו נפקא לעולם בהם תעבודו למה לי לחובה׃

    8ורבי ישמעאל בהם ולא באחיכם׃

    9ור"ע באחיכם מסיפא דקרא נפקא (ויקרא כה, מו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃

    10ור' ישמעאל איידי דכתי' ובאחיכם כתי' נמי בהם לכדתנ' דבי רבי ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמר״ה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה״׃

    11א"ר חסדא זנותא בביתא כי קריא לשומשמא וא"ר חסדא תוקפא בביתא כי קריא לשומשמא אידי ואידי באיתתא אבל בגברא לית לן בה׃

    12ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר ״(דברים כג״, טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר ״(דברים כג״, טו) ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך׃

    13א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל העושה מצוה אחת בעוה"ז ממקדמתו והולכת לפניו לעוה"ב שנאמר ״(ישעיהו נח״, ח) והלך לפניך צדקך וכל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ״(איוב ו״, יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו׃

    14ר"א אומר קשורה בו ככלב שנאמר ״(בראשית לט״, י) ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא׃

    15תנן התם שהיה בדין׃

    16ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים׃

    17ת"ל (במדבר ה, יג) ועד אין בה כל שיש בה׃

    18וק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה שאוסרתה איסור עולם מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינו דין שתתקיים בעד אחד׃

    19ת"ל (דברים כד, א) כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר (דברים יט, טו) על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים אף כאן על פי שנים׃

    20האי מכי מצא בה ערות דבר נפקא מבה נפקא בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה מיבעי ליה׃

    21הכי נמי קאמר תלמוד לומר בה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה׃

    22וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר ונאמר להלן על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה דבר האמור להלן עדים שנים אף כאן עדים שנים׃

    ברייתא

    23תנו רבנן אי זו היא עדות הראשונה זו עדות סתירה עדות אחרונה זו עדות טומאה.

    תוספות

    ורבי עקיבא א"כ לכתוב להתימה לרב חסדא דאמר בפרק שלשה מינין (נזיר דף מג:) לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא לאיברים לדידיה לא איצטריך לה לאיברים מאי הוי דריש בלה יטמא ויש לומר הוה דריש לחובה כדרבי עקיבא ואיידי דכתב יטמא כתב לה:

    למשרי אחד מכל האומותמהכא נפקא לן דבאומות הלך אחר הזכר:

    כתיב נמי (ובאחיכם) לכדתנא דבי רבי ישמעאלוא"ת הא אצטריך דדרשינן בפרק איזהו נשך (ב"מ דף עג:) מנין אם ראיתו נוהג שלא כשורה שאתה רשאי להשתעבד בו וכו' וי"ל אסמכתא בעלמא הוא וקנס חכמים הוא כדי לייסרן:

    ת"ל ועד אין בה כל שיש בהתימה כיון דהוא קינא לה ונסתרה והשתא אתי עד א' דטומאה מסתמא בעל שתיק ולא מכחיש ליה א"כ מאי צריך קרא דעד אחד נאמן אפילו טומאה בעלמא בלא קנוי וסתירה בכי האי גוונא היה מהימן כדאיתא בפרק האומר (קידושין דף סו.) אשתו זינתה בעד אחד וכו' תינח לרבא דאמר התם הוה דבר שבערוה אלא לאביי דאמר מהימן מאי איכא למימר אלא ע"כ אית לן למימר דלאביי לא איצטריך קרא אלא היכא דמכחיש אע"ג דקינא לה:

    מה עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולםתימה דהוה מצי למפרך מה לעדות האחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:

    נאמר כאן דבר ונאמר להלן דברתימה למה לי ג"ש אפילו בלא ג"ש מהיכא תיתי ליה דלית הימן בה עד אחד מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    שבעה עממין הנזכרים בתורה כבר נגמר דינם בתורה שלא להחיות מהן כל נשמה ואחר שכן אסור היה לקנותם בעבד ולא נאמר והתנחלתם אותם וכו' אלא בשאר אומות נולד בן מאחד משבעה עממין עם אחת משאר אומות או בהפך הולכין אחר האב כיצד אחד משבעה עממין שבא על אחת משאר אומות והוליד ממנה בן אסור להחיותו ואין צ"ל לקנותו בעבד אבל אחד מן האומות שבא על אחת משבעה עממין והוליד ממנה בן מותר לקנותו בעבד ולא נאמר ולדה כמוה אלא בישראל הבא עליה וזהו שאמרה תורה וגם מבני התושבים הגרים עמכם אשר הולידו בארצכם מהם תקנו ודרשו בו מהם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר אחד מן האומות שבא על כנענית שבארצכם ונולד שם ולא מן הגרים בארצכם ר"ל הכנענים שהולידו מאחת משאר אומות בשאר מקומות וחזר לו לגור בארצכם והוא הדין היכן שיולידו אלא שמן הסתם האיש מחזר אחר האשה למקום שהיא:

    עבד עברי אסור לרדות בו בפרך ולהעבידו בדברים בזויים שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך במה דברים אמורים בעבד עברי הגון ונוהג כשורה אבל כל שאינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו כעבד כנעני וזהו שדרשו לעולם בהם תעבודו ובאחיכם וכו' כלומר שאף באחיכם יש צד שאתה רשאי להשתעבד בו כעבד:

    לעולם יזהר אדם שלא לישא אשה הפרוצה בעריות שלא יכניס עצמו לידי ספק איסור עריות ולא עוד אלא שנמצא גורם לעצמו להיות נכסיו יורדין לתמיון משל הדיוט זנותא בביתא כי קריא לשומשמנא ר"ל תולעת הנברא בגרעין השומשמין שהוא נברא מתוכו אין אדם מרגיש בו עד שאכל את כלו ולא נשארה אלא הקלפה לבד כך כל שהאשה מתעסקת בזנות מרבה בהוצאות לניאופיה בהתעלמות בעלה ואינו מרגיש בדבר עד שממונו כלה וכן אמרו תוקפא בביתא כי קריא לשומשמנא ר"ל כשהאדם מכעיס אשתו ביותר מדאי היא מתרשלת בשמירת נכסיו והממון מתנונה והולך עד שכלו כלה:

    כבר ביארנו למעלה שמפנות הדת להאמין שהשם משגיח בעניני האדם השגחה פרטית לגמול או לעונש וכבר ביארנו שההעזב למקרים הוא אחד מדרכי העונש ועל כונה זו אמרו בסוגיא זו דרך הערה יום שחטאו ישראל היתה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד ר"ל השגחה פרטית שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר כלומר שאינו משגיח בהם ועוזב אותם למקרים ומ"מ תכלית הגמול או העונש הוא לעולם הבא דרך הערה אמרו כל העובר עבירה אחת בעולם הזה קשורה בו אף לעולם הבא שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא וכן אמרו כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם וכל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך:

    סתירה הבאה אחר קנוי אינה אוסרת את האשה על בעלה איסור עולם אלא שתבדק וכל שנבדקה ויצתה נקיה טהורה לביתה אבל עדות טומאה שאחר הקנוי אוסרתה איסור עולם לבעל ולבועל אע"פ שאין בטומאה אלא עד אחד ואינה שותה אבל עדות טומאה בלא קנוי אינו כלום אלא בשני עדים אלא א"כ בעד אחד הראוי אצלו להיות נאמן כשנים כמו שהתבאר וכן עדות הקנוי ועדות הסתירה אינו כלום להזקיקה לבדיקה אלא בשנים:

    וכמה שיעור הסתירה ליזקק בה לבדיקה כל ששהתה בכדי ביאה ולא סוף דבר בכדי שיעור הרצוי והכנת עצמה לכך וביאה גמורה אלא כל שהוא בכדי הכנת עצמה לכך והעראה ר"ל נשיקת האבר שהיא תחלת ביאה ונחלקו בשיעור זה מהם שאמרו ששיעור דבר זה הוא בכדי הקפת דקל ברגליו ר"ל הליכה בסביבות הדקל מהם שאמרו בכדי חזרתו ברוח ר"ל כשהרוח משפילו וחוזר למקומו אם לאלתר אחר חזרתו קודם שינוח מנענועו אם לאחר שינוח מנענועו והן הזכירו בה הרבה שיעורין זה בכה וזה בכה וכל אחד ואחד בעצמו שיער והראוי לברור לענין פסק מכלם ושנסכמו עליו רוב פוסקים הוא בכדי צליית ביצה במקום המוכן צלייה הראויה לגמיעה ולגמעה כדעת רבי עקיבא והוא שיעור גמיעת שלש ביצים שכבר נצלו צלייה הראויה לכך הא בפחות מכן אינו כלום:

    ולענין ביאור זה ששאלו והא איכא בן עזאי דלא נסיב וכן שבמסכת יבמות פרק הבא על יבמתו אמרוה כן כמו שאמרו שם מה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים יש שואלים בה שהרי מצינו בחמישי של כתובות במעשה של רבי עקיבא ואף ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי אלמא דנסיב ומתרצים בה שזהו שתרצו כאן נסיב ופירש הוא ומ"מ לענין מה שחזרו ותירצו מרביה שמיע ליה אי נמי סוד ה' ליריאיו יש לתרץ במעשה של כתובות שלא נשאה אלא שקדשה ולא נשאה:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ג׳ עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף ג׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־509 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אם כן דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא:

    לכתוב רחמנא לה ולשתוק דמשמע לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה לה כלומר לגופה שלם ולא לאיבריה:

    לא תחיה כל נשמה בשבעה אומות כתיב החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי:

    למשרי אחד מן האומות משאר שבעים אומות:

    שבא על הכנענית כל ז' אומות נקראו על שם כנען:

    והוליד בן דהלך אחר האב ומותר להחיותו לך לעבד:

    דתניא דלהכי אתא קרא:

    בעבד גרסי' בבי"ת:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    ורבי עקיבא א"כ לכתוב לה תימה לרב חסדא דאמר בפרק שלשה מינין (נזיר דף מג:) לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא לאיברים לדידיה לא איצטריך לה לאיברים מאי הוי דריש בלה יטמא ויש לומר הוה דריש לחובה כדרבי עקיבא ואיידי דכתב יטמא כתב לה:

    למשרי אחד מכל האומות מהכא נפקא לן דבאומות הלך אחר הזכר:

    כתיב נמי (ובאחיכם) לכדתנא דבי רבי ישמעאל וא"ת הא אצטריך דדרשינן בפרק איזהו נשך (ב"מ דף עג:) מנין אם ראיתו נוהג שלא כשורה שאתה רשאי להשתעבד בו וכו' וי"ל אסמכתא בעלמא הוא וקנס חכמים הוא כדי לייסרן:

    ת"ל ועד אין בה כל שיש בה תימה כיון דהוא קינא לה ונסתרה והשתא אתי עד א' דטומאה מסתמא בעל שתיק ולא מכחיש ליה א"כ מאי צריך קרא דעד אחד נאמן אפילו טומאה בעלמא בלא קנוי וסתירה בכי האי גוונא היה מהימן כדאיתא בפרק האומר (קידושין דף סו.) אשתו זינתה בעד אחד וכו' תינח לרבא דאמר התם הוה דבר שבערוה אלא לאביי דאמר מהימן מאי איכא למימר אלא ע"כ אית לן למימר דלאביי לא איצטריך קרא אלא היכא דמכחיש אע"ג דקינא לה:

    מה עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם תימה דהוה מצי למפרך מה לעדות האחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה:

    נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר תימה למה לי ג"ש אפילו בלא ג"ש מהיכא תיתי ליה דלית הימן בה עד אחד מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא:

    Tosafot on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    שבעה עממין הנזכרים בתורה כבר נגמר דינם בתורה שלא להחיות מהן כל נשמה ואחר שכן אסור היה לקנותם בעבד ולא נאמר והתנחלתם אותם וכו' אלא בשאר אומות נולד בן מאחד משבעה עממין עם אחת משאר אומות או בהפך הולכין אחר האב כיצד אחד משבעה עממין שבא על אחת משאר אומות והוליד ממנה בן אסור להחיותו ואין צ"ל לקנותו בעבד אבל אחד מן האומות שבא על אחת משבעה עממין והוליד ממנה בן מותר לקנותו בעבד ולא נאמר ולדה כמוה אלא בישראל הבא עליה וזהו שאמרה תורה וגם מבני התושבים הגרים עמכם אשר הולידו בארצכם מהם תקנו ודרשו בו מהם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם כלומר אחד מן האומות שבא על כנענית שבארצכם ונולד שם ולא מן הגרים בארצכם ר"ל הכנענים שהולידו מאחת משאר אומות בשאר מקומות וחזר לו לגור בארצכם והוא הדין היכן שיולידו אלא שמן הסתם האיש מחזר אחר האשה למקום שהיא:

    עבד עברי אסור לרדות בו בפרך ולהעבידו בדברים בזויים שנאמר ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך במה דברים אמורים בעבד עברי הגון ונוהג כשורה אבל כל שאינו נוהג כשורה מותר להשתעבד בו כעבד כנעני וזהו שדרשו לעולם בהם תעבודו ובאחיכם וכו' כלומר שאף באחיכם יש צד שאתה רשאי להשתעבד בו כעבד:

    לעולם יזהר אדם שלא לישא אשה הפרוצה בעריות שלא יכניס עצמו לידי ספק איסור עריות ולא עוד אלא שנמצא גורם לעצמו להיות נכסיו יורדין לתמיון משל הדיוט זנותא בביתא כי קריא לשומשמנא ר"ל תולעת הנברא בגרעין השומשמין שהוא נברא מתוכו אין אדם מרגיש בו עד שאכל את כלו ולא נשארה אלא הקלפה לבד כך כל שהאשה מתעסקת בזנות מרבה בהוצאות לניאופיה בהתעלמות בעלה ואינו מרגיש בדבר עד שממונו כלה וכן אמרו תוקפא בביתא כי קריא לשומשמנא ר"ל כשהאדם מכעיס אשתו ביותר מדאי היא מתרשלת בשמירת נכסיו והממון מתנונה והולך עד שכלו כלה:

    כבר ביארנו למעלה שמפנות הדת להאמין שהשם משגיח בעניני האדם השגחה פרטית לגמול או לעונש וכבר ביארנו שההעזב למקרים הוא אחד מדרכי העונש ועל כונה זו אמרו בסוגיא זו דרך הערה יום שחטאו ישראל היתה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד ר"ל השגחה פרטית שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר כלומר שאינו משגיח בהם ועוזב אותם למקרים ומ"מ תכלית הגמול או העונש הוא לעולם הבא דרך הערה אמרו כל העובר עבירה אחת בעולם הזה קשורה בו אף לעולם הבא שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא וכן אמרו כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין שנאמר ילפתו ארחות דרכם וכל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא שנאמר והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך:

    סתירה הבאה אחר קנוי אינה אוסרת את האשה על בעלה איסור עולם אלא שתבדק וכל שנבדקה ויצתה נקיה טהורה לביתה אבל עדות טומאה שאחר הקנוי אוסרתה איסור עולם לבעל ולבועל אע"פ שאין בטומאה אלא עד אחד ואינה שותה אבל עדות טומאה בלא קנוי אינו כלום אלא בשני עדים אלא א"כ בעד אחד הראוי אצלו להיות נאמן כשנים כמו שהתבאר וכן עדות הקנוי ועדות הסתירה אינו כלום להזקיקה לבדיקה אלא בשנים:

    וכמה שיעור הסתירה ליזקק בה לבדיקה כל ששהתה בכדי ביאה ולא סוף דבר בכדי שיעור הרצוי והכנת עצמה לכך וביאה גמורה אלא כל שהוא בכדי הכנת עצמה לכך והעראה ר"ל נשיקת האבר שהיא תחלת ביאה ונחלקו בשיעור זה מהם שאמרו ששיעור דבר זה הוא בכדי הקפת דקל ברגליו ר"ל הליכה בסביבות הדקל מהם שאמרו בכדי חזרתו ברוח ר"ל כשהרוח משפילו וחוזר למקומו אם לאלתר אחר חזרתו קודם שינוח מנענועו אם לאחר שינוח מנענועו והן הזכירו בה הרבה שיעורין זה בכה וזה בכה וכל אחד ואחד בעצמו שיער והראוי לברור לענין פסק מכלם ושנסכמו עליו רוב פוסקים הוא בכדי צליית ביצה במקום המוכן צלייה הראויה לגמיעה ולגמעה כדעת רבי עקיבא והוא שיעור גמיעת שלש ביצים שכבר נצלו צלייה הראויה לכך הא בפחות מכן אינו כלום:

    ולענין ביאור זה ששאלו והא איכא בן עזאי דלא נסיב וכן שבמסכת יבמות פרק הבא על יבמתו אמרוה כן כמו שאמרו שם מה אעשה ונפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים יש שואלים בה שהרי מצינו בחמישי של כתובות במעשה של רבי עקיבא ואף ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי אלמא דנסיב ומתרצים בה שזהו שתרצו כאן נסיב ופירש הוא ומ"מ לענין מה שחזרו ותירצו מרביה שמיע ליה אי נמי סוד ה' ליריאיו יש לתרץ במעשה של כתובות שלא נשאה אלא שקדשה ולא נשאה:

    Meiri on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפירש"י בד"ה בה ולא בקינוי כו' דכיון דכתיב בה מיעוטא הוא ולא גמרינן שאר עדיות דאשה מינה כו' עכ"ל מפירושו נראה דכל שאר עדיות דאשה מבה אימעטו דלא נילף מינה ולא ידענא מי הכריחו לזה דהא אמרינן כל עדיות שבתורה אתיא דבר דבר מממון ולא אצטריך בה אלא לקינוי וסתירה דלא נילף עדות ראשונה קל וחומר מאחרונה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    שיטה מקובצת

    ור' ישמעאל איידי דכתב בהם כתב נמי ובאחיכם כך היא הגירסא בכל הספרים. ורש"י גריס אפכא איידי דכתיב ובאחיכם כתב נמי בהם. כי גירסת הספרים קשיא דלמה לי קרא דובאחיכם הלא לא נתחדש בה דבר. ולגירסת רש"י קשה דקרא דלעולם בהם תעבודו אין בו חידוש דממהם תקנו נפקא. ונראה לקיים גירסת הספרים דאיידי דכתיב בהם כתיב נמי ובאחיכם והכי פירושה : איידי דכתיב בהם למדרש בהם ולא באחיכם כתב נמי ובאחיכם. אף על גב דפשטיה דקרא לא אצטריך אלא לדבר שנתחדש בה כדדרשינן בפרק איזהו נשך אם ראיתיו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו תלמוד לומר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובכן לא קשיא קושית התוס'. צעיר אי"ן. ובתוספותיו כתב וזה לשונו: איידי דכתב בהם כתיב ובאחיכם לכדתנא דבי ר' ישמעאל. קשה וכי בשביל שכתוב בהם ולא באחיכם יכתוב ובאחיכם וכופל דבריו חנם. והגיה רש"י ז"ל איידי דכתיב ובאחיכם כתיב נמי בהם. וכי תימא מה הועלנו בגירסא זו מן האחרת. ואומר ר"י דעכשיו חוזר ממה שכתב מעיקרא דלר' ישמעאל לעולם בהם תעבודו אתי למשרי אחד מן האומות שבא על הכנענית אלא אצטריך למדרש ולא באחיכם. ולר' ישמעאל איידי דכתיב ובאחיכם כתב נמי בהם לכדתנא דבי ר' ישמעאל. וכתיב בהם תעבודו דבר שנתחדש בה. רוצה לומר שתעבודו בהם בפרך. צעיר אי"ן. והקשה הש"ר דאמאי לא קאמר ור' ישמעאל בכם ולא באחיכם ובאחיכם וגו' עשה ולא תעשה מדכתיב בהם ולא באחיכם עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה ובאחיכם וגו' לא תעשה דכהאי גוונא בפרק איזהו נשך גבי לא תשיך. לכך נראה לקיים גירסת הספרים דאיידי דכתיב בהם כתיב ובאחיכם (ועולם) ולעולם ממהם תקנו רוצה לומר בהם ולא באחיכם ואיירי דכתיב בהם כתב נמי ובאחיכם לכדתנא דבי ר' ישמעאל שכל פרשה שנאמרה ונשנית וכו' דאצטריך למילף למשרי אחד מן האומות שבא על הכנענית. ובהם אצטריך למכתב כדדרשינן בפרק איזהו נשך אם ראיתיו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו תלמוד לומר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם וזהו דבר שנתחדש בה. והתלמוד לא חשש לפרש דבר שנתחדש בה :

    כי קריא לשומשמא פירש הקונטרס קריא תולעת של שומשמין. ויש מפרשים קריא קרי שהוא חם ושומשמין הוי מין תולעת וכל דבר חם קשה לזה התולעת. ויש מפרשים קריא לשון קרירות דכל דבר קר קשה לו. הרא"ש ז"ל בתוספותיו. ובערוך ערך קריא פירש כפירוש רש"י. צעיר אי"ן :

    ומה עדות הראשונה וכו' אינה מתקיימת בפחות משנים. כן דרך התנא עכשיו הוא שונה כאלו הוא יודע דרשה דדבר דבר כדי להצריך קרא דועד אין בה לומר דעד אחד נאמן בטומאה ושוב דריש מהיכא ידעינן דבעינן שני עדים בסתירה. הרא"ש ז"ל בפירושיו :

    Shita Mekubetzet on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' לכדתני דבי ר"י ב"ק סד ע"ב שבועות יט ע"א מנחות י ע"א:

    Gilyon HaShas on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    בן יהוידע

    זְנוּתָא בְּבֵיתָא כִּי קָרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא נראה 'זנות כעס' [613] גימטריא תרי"ג כמנין רמ"ח אברים ושס"ה גידים שהם כללות הגוף הנקרא בשם בית בקהלת. ומה שאמר אֲבָל בְּגַבְרָא לֵית לָן בָּהּ כלומר אין כאן רעה זו של כקריא לשומשמי בחרבן הבית אלא יענש עונשים אחרים.

    בַּתְּחִילָּה, קוֹדֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד (דברים כג, טו). נראה לי בס"ד איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם (סוטה יז.) נמצא שכינה שורה בקרב השם של איש ואשה שהוא שם י־ה וכיון שחטאו נסתלקו אותיות י־ה ונשאר אש ואש.

    כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדַּמְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, ח): "וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ". נראה לי בס"ד תואר אדם הוא תואר המשובח שניתן לישראל דוקא והוא שם המיוחד להם כמו שאמרו רבותנו ז"ל (יבמות סא.) אתם קרוים אדם ואין העובדי כוכבים קרוים אדם, ולפני אותיות 'אדם' יש אותיות 'בהן' [57] שהם מספר אוֹן [57] בחול"ם שהוא לשון חוזק והוא תואר המצוה שנקראת און בחול"ם. ועוד נמי בהן הם מספר אָוֶן בקמ"ץ וסגו"ל שהוא תואר העבירה, ואם האדם זכה מזדמן לידו מצוה הנקראת אוֹן בחול"ם שרמוזה לפני אותיות שם אדם שהוא שם המיוחד לישראל דוקא ואם לא זכה מזדמן לידו עבירה הנקראת אָוֶן בקמ"ץ וסגו"ל ולזה אמר בלעם 'לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב' (במדבר כג, כא) שלא נמצא אצלם אָוֶן אלא אוֹן בחול"ם. ובזה יובן הפסיק בהושע (הושע יב, ט) וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם אַךְ עָשַׁרְתִּי מָצָאתִי אוֹן לִי כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי עָו‍ֹן אֲשֶׁר חֵטְא, פרוש אף על פי שעשרתי נזדמן לידי אוֹן בחולם שהוא שם המצוה וזהו מצאתי אוֹן לִי כָּל יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ לִי עָו‍ֹן אֲשֶׁר חֵטְא, שאין מוצאים בי אָוֶן שהוא עון. והנה אף על פי שאותיות בהן שקודם אדם יהיו מספר אוֹן בחול"ם וגם מספר אָוֶן בסגו"ל וקמ"ץ אך ודאי יותר קרוב להיות הרמז על אוֹן בחול"ם שהוא אינו אלא רק תנועה אחת קטנה מהיות הרמז על אָוֶן בקמ"ץ וסגו"ל שהוא שתי תנועות גדולות. גם ודאי הרמז של קודם שם אדם לא בא אלא להורות על אוֹן בחול"ם שהוא שם המצוה ובעבור זה נתן הקדוש ברוך הוא שם אדם לישראל להורות להם שיעשו אוֹן בחול"ם ולא הורה להם בזה על אָוֶן בקמ"ץ וסגו"ל והוא הדבר אשר ביארנו בדברי בלעם שאמר 'לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב' כלומר כשנתן ליעקב שם אדם לא הביט להורות בו על אָוֶן אלא על אוֹן בחול"ם. וכיון שנתן הרמז של אוֹן בחול"ם שהוא שם המצוה לפני אותיות אדם המיוחדים לישראל הורה להם בזה כי המצוה אינה מלפפתם והולכת עמהם אלא מקדמתו לאדם והולכת לפניו ולכן היא רמוזה לפני אותיות שם אדם. וזהו שנאמר כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה מְקַדַּמְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא, כי כן הרמז שלה הוא מונח לפני אותיות שם אדם המיוחד לבר ישראל שנאמר 'וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ' (ישעיה נח, ח) מפני שצדקיך שהוא אוֹן שלך רמוז באותיות שלפניך שהם לפני אותיות שם המיוחד לך. ובזה יובן בס"ד כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז (תהלים כא, ד) פירוש בִּרְכוֹת טוֹב היא מצוה, תְקַדְּמֶנּוּ שמקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא ששם תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז כמו שאמרו רבותנו ז"ל (ברכות לד:) עולם הבא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ופירש רבינו האר"י ז"ל שהעטרות הם אורות הנבראים מן המצות.

    Ben Yehoyada on Sotah 3b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ג׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־509 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״ורבי עקיבא א"כ ליכתוב רחמנא ״לה״ ולישתוק,…״

      חכמים: רבי עקיבא.

    2. קטע 227 מילים

      נפתחת ב״ור' ישמעאל, איידי דכתב ״לה״, כתב נמי…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״(ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבודו רשות…״

    4. קטע 432 מילים

      נפתחת ב״מאי טעמא דרבי ישמעאל איידי דכתיב (דברים…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״דתניא מנין לאחד מן האומות שבא על…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״יכול אף הכנעני שבא על אחת מן…״

    7. קטע 710 מילים

      נפתחת ב״ור"ע ממהם תקנו נפקא לעולם בהם תעבודו…״

    8. קטע 85 מילים

      נפתחת ב״ורבי ישמעאל בהם ולא באחיכם…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״ור"ע באחיכם מסיפא דקרא נפקא (ויקרא כה,…״

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״ור' ישמעאל איידי דכתי' ובאחיכם כתי' נמי…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״א"ר חסדא זנותא בביתא כי קריא לשומשמא…״

    12. קטע 1240 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל…״

      חכמים: רב חסדא, רב מחניך.

    13. קטע 1342 מילים

      נפתחת ב״א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל…״

      חכמים: שמואל.

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״ר"א אומר קשורה בו ככלב שנאמר (בראשית…״

    15. קטע 154 מילים

      נפתחת ב״תנן התם שהיה בדין…״

    16. קטע 1622 מילים

      נפתחת ב״ומה עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם…״

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״ת"ל (במדבר ה, יג) ועד אין בה…״

    18. קטע 1824 מילים

      נפתחת ב״וק"ו לעדות הראשונה מעתה ומה עדות האחרונה…״

    19. קטע 1939 מילים

      נפתחת ב״ת"ל (דברים כד, א) כי מצא בה…״

    20. קטע 2017 מילים

      נפתחת ב״האי מכי מצא בה ערות דבר נפקא…״

    21. קטע 2112 מילים

      נפתחת ב״הכי נמי קאמר תלמוד לומר בה בה…״

    22. קטע 2241 מילים

      נפתחת ב״וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא…״

    23. קטע 2315 מילים

      נפתחת ב״תנו רבנן אי זו היא עדות הראשונה…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ג׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026