מסכת סוטה דף כ״ג עמוד ב׳

ה"ג ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא - דמקשי חובתו לנדבתו דלא בעי קמיצה אבל הא דלאו בת הקרבה היא דדלמא בתרה דידה אזלינן ושירים גמורים נינהו ואפילו רבנן מודו דמתפזרין:

מאי טעמא קאמר מתני' מנחת כהנת נאכלת כשאינה נשואה לכהן וכשהיא נשואה לכהן אינה נאכלת כליל מיהא לא הויא:

לא יחלל זרעו בכהן הנושא פסולה לכהונה כתיב ודרשינן בקידושין (דף עז.) לא יחלל שני חילולין אחד לה ואחד לזרעו שהכהן מחלל את שתיהן אבל הוא אין מתחלל:

בני אהרן לנפש לא יטמא ולא בנות אהרן באזהרה זו:

כל זכר בבני אהרן יאכלנה במנחה כתיב:

איש צרוע הוא:

אין לי שנחלט בטומאת נתקים אלא איש אשה מנין כשהוא אומר סמוך לו והצרוע אשר בו הנגע ולא איבעי ליה למכתב אלא בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע דהא כתיב לעיל דבמצורע קמיירי אלא לרבות צרוע שני כגון אשה:

ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורע ופורם וכו' מה ת"ל איש מאחר שסופינו לרבות את האשה:

כהן ולא כהנת ירושלמי ר' אבהו בעי קמיה ר"ל והכתיב (ויקרא כ״ב:י״א) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת א"ל והכהן המשיח תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו יצתה זו שאין בנה עומד תחתיה ה"ה דבפרק הזרוע (חולין דף קלב.) הוה מצי לשנויי נמי הכי ונתן לכהן הזרוע דלא אמר לכהן ולא לכהנת אלא אפילו לכהנת דהכא טעמא משום דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו אבל התם דחי ליה משום דאהרן ובניו כתיב בפרשת מנחה אי נמי משום דהתם הוי מיעוט אחר מיעוט:

מה בין איש לאשה בתוספתא (פ"ב) קא חשיב עובר על מצות עשה שהזמן גרמא מה שאין כן באשה האיש עובר על בל תקיף ועל בל תשחית ועל בל תטמא למתים מה שאין כן באשה האיש נדון בבן סורר ומורה ונעטף ומספר ואין האשה נעטפת ומספרת האיש נמכר ונשנה ואין האשה נמכרת ונשנית האיש נרצע ונמכר לעבד עברי וקונה לעבד עברי ואין האשה נרצעת ונמכרת וקונה ולא קתני התם כל הני דמתני' אלא דזכאי בבתו משום דמפרש התם בכסף ובשטר ובביאה ותימה אמאי לא חשיב נמי סמיכות תנופות הגשות וקמיצות דבין כהן לכהנת וכל הני דתנן בפ"ק דקידושין (דף לו.) ולא קתני נמי שהעברי יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון משא"כ בעבריה הזב מטמא בראיות ולא הזבה מצורע אסור בתשמיש המטה ולא מצורעת כדמפרש בריש פרק מחוסרי כפרה (כריתות דף ח:) מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה:

האיש מגלח על נזירות בפ"ד דנזיר (דף ל.) ובפרק בתרא דכריתות (דף כז:) מפ' דדוקא על מעות סתומין ולא על מעות מפורשין:

שנאמר את בתי מרישא דקרא יליף ליה ואמר אבי הנערה אל הזקנים משמע למעט אמה דאינה זכאה בבתה לתת:

ותלית אותו ולא אותה בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו.) נפקא לן מוכי יהיה באיש ולא באשה:

בגניבתו ולא בגניבתה תימה כיון דאי גנבה אינה נמכרת בגניבתה א"כ אין ב"ד רשאין למוכרה דבית דין אין מוכרין אלא בגניבתו ובפ"ק דקידושין (דף יד:) ממעטי רבנן מורצע את אזנו אזנו שלו ולא אזן של מוכר עצמו דדוקא מכרוהו בית דין נרצע ואשה הואיל ואין בית דין מוכרין אותה אנא ידענא דאינה נרצעת ואמאי איצטריך לרבנן למילף מהעבד ולא אמה העבריה דאינה נרצעת וי"ל כיון דאינה נמכרת אלא ע"י אביה סד"א תיהוי מכירה דאב במקום מכירת בית דין ותרצע להכי איצטריך קרא:

מתני' ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה ירושלמי יודעת היתה שאין ארוסה שותה ולמה הכניסה עצמה למספר הזה המרובה בשביל לפוסלה מכתובתה פר"ח ארוסה אע"פ שאין לה כתובה יש לה מנה ומאתים ועל מנה ומאתים קתני הכא לא נוטלת כתובתה רש"י פי' דליכא למיפשט ממתני' הא דאמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבמה דאפילו אי לית לן דרב המנונא מיהו אי לא בעי יבם למינסב אשה זונה אינה נוטלת כתובתה מיהו תימה אי לית לן דרב המנונא קרא מאי איצטריך למעוטי והא תנן בפרק היה מביא (לעיל סוטה דף יח:) כל שתיבעל ולא תהא אסורה לו. לא היה מתנה דמה קינוי שייך היכא דלא מיתסרא בסתירותיה אלא מדאיצטריך למעוטי ש"מ דמיתסרא מיהו ליכא למיפשט מהכא משום דמוקי לה בגמרא כגון שבא עליה יבם בבית אחיו דקנאה לפוטרה בגט בלא חליצה אפילו אליבא דשמואל הלכך שייכא נמי אשתו ליאסר עליו בזנות כדברי הכל:

אלמנה לכ"ג וכו' האי דלא עריב ותני להו אלו לא שותות ולא נוטלות כתובתן ולתני ארוסה ושומרת יבם אלמנה לכ"ג וכו' מעוברת חבירו ומניקת חבירו ואיילונית זקינה וכו' י"ל משום הכי פלגינהו משום דחלוקין בטעמם מיהו תימה אמאי לא תנא מעוברת בתר בבא דאלמנה לכ"ג דדמי בטעמא וה"ל למיתני בתחלת הפרק אלו לא שותות ובתר ליחשב וליזל כולהו כל הני דדמיין להדדי כל חד וטפי הוה שייך למיתני אלו בראש כולן ממאי דתני קצת דלא שותות והדר תני אלו:

ארוסה ושומרת יבם וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכת על החלק השלישי שבה שענינו לבאר הנשים שיוצאות מכלל דין סוטה הן לגמרי הן בקצת דברים וכן העריות שיצאו מכלל הקנוי וכן הנשים שבית דין מקנאין להם שלא ליסתר עם אותו הפלוני ואם משקין על פי אותו הקנוי אם לאו ושזה החלק נתיחד ביאור ענינו בזה הפרק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים הראשון לבאר אותם שאין שותות אפי' הן רוצות לשתות ורצו הבעלים להשקותם אלא שהפסידו כתובתן אם נסתתרו אחר הקנוי וכן שנאסרו להם והשני לבאר אותם שבית דין מקנאין להם ר"ל להפסידן כתובה אם נסתתרו אחר קנוים ולאסר על בעליהן אבל להשקותם לא שאין השקאה אלא בקנוי של בעל זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו קצת דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תבאר ענין החלק הראשון אלא שאנו מפרשים כל הענינים ביחד במשנה אחת והוא שאמר ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה שנאמר אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה ולשומרת יבם אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין לא שותה ולא נוטלת כתובתה אלו לא שותות ולא ניטלות כתובה האומרת טמאה אני לך ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני שותה ושבעלה אינו רוצה להשקותה ושבעלה בעלה בדרך נוטלות כתבה ולא שותות מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתבה אמר הר"ם הנה אבאר לך כי כאשר היה האיש כבר בעל אחת מהבעילות מאי זה איסור שתהיה הנה לא יתירו המים המאררים באשתו ולזה אלמנת כהן גדול והדומה לה כאשר התבאר עליה הקנוי והסתירה לפי מה שיתואר יוצאות שלא בכתבה לפי שלהן כתבה ואע"פ שיש בנשואיהן אסורא כמו שיתבאר בסוף הי"א מכתובות בית שמאי סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכאלו כבר הגיע זה הממון לידה ולזה נוטלת כתובתה אצלם אמר המאירי ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה ר"ל ארוסה שקנא לה ארוס שלה ונסתרה אינה שותה שהרי תחת אישה כתו' וזו אינה תחת אישה אלא שהפסידה כתובתה אם כתב לה שאם לא כתב אין לה כתובה כמו שביארנו בראשון של מציעא ובכמה מקומות אלא שאם כתב לה הפסידה ונאסרה לו וכן שומרת יבם שקינא לה יבם שלה אינה שותה שאף זו אינה תחת אישה ומ"מ קנויו קנוי ליאסר עליו בסתירה ולהפסידה כתובתה שעל נכסי אחיו כך למדו מפי השמועה איש איש כי תשטה אשתו לרבות ארוסה ושומרת יבם לקנוי ר"ל להיות קנוים קנוי להפסד כתובה ולאיסור אחר הסתירה ותחת אישה למעט בארוסה ושומרת יבם שלא להיות קנוים קנוי לענין השקאה ואע"פ ששומרת יבם שזינתה:

מותרת ליבמה וכן שאם מתה מותר באמה כמו שהתבאר בתלמוד המערב שבפרק שני אלמא אין זה אישות כלל מ"מ כל שרואה אותה פרוצה יכול לקנות לה והיא גרמה אחר כן ליאסר עליו ולהפסיד כתובתה בסתירתה ויש חולקין בזו ופירשו דמתני' אליבא דרבי עקיבא דאמר שומרת יבם שזינתה אסורה לבעלה ואין נראה כן:

אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר לא שותות ולא נוטלות כתובה שלא נאמרה הפרשה אלא בראויה לקיימה וכמו שאמרו בסיפרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר אבל שאינה ראויה לאישות אינה שותה אע"פ שקידושין תופסין בה וכבר ביארנו ביבמות פרק יש מותרות שיש להן כתובה בהכיר בה ומתוך כך אמרו כאן שהפסידו כתובתן על ידי קנוי והקנוי מועיל בהן להפסד כתבה ואי אתה מפרש שמועיל לאסרה עליו שהרי אסורה ועומדת היא ומ"מ מועיל הוא לענין איסור לרבוי לאוין וכן לאסרה לבועל כמו שהתבאר בסוגית הגמ':

וגדולי המחברים באין בהפקעת שתיתה מפני שבעל באיסור וכל שבעל באיסור מימיו אין המים בודקין את אשתו שאינו מנוקה מעון ביאה ומ"מ אין אנו מפרשין כן אלא בביאת אשתו כגון שבא עליה אחר קנויו וכן פרשוה הם אף בשניה שהיא מדברי סופרים ומ"מ אין לה מקום אלא לומר שאינה שותה אבל להפסד כתובה הרי אמרו שהשניה אפי' הכיר בה אין לה כתבה מפני שחכמים עשו חזוק לדבריהם וחייבי עשה אפי' לא הכיר בה יש לה כתבה ומתוך כך אפשר לכללם בדין זה שלא לשתות ולהפסידה כתובה וליאסר בלאו:

והזכיר עוד בדין זה האומרת טמאה אני לך והאומרת איני שותה אע"פ שמחזקת עצמה בטהורה אבל אם אמר בעלה איני רוצה להשקותה או שבא עליה בדרך אחר שנסתרה הואיל והם גורמים לה שלא לשתות לא הפסידו כתובתן אלא נאסרו עליהם ונוטלות כתובה ויוצאות:

מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ומפני שהם סוברים שטר העומד לגבות כגבוי דמי ר"ל שכל שיש לו שטר חוב על חברו בשעבוד נכסים נעשה בעל השטר מוחזק בנכסים ונמצאו יורשי הבעל תובעים ועליהם להביא ראיה שזינתה בסתירה זו אבל בית הלל סוברים שאינו כגבוי ונמצא שהיא תובעת ואינה נוטלת מספק וכן הלכה ומה שאמרו או שותות או לא נוטלות כתובה כך פירושו או שותות וכו' ומתוך שאינן שותות לא נוטלות:

בפרש"י בד"ה מ"ט קאמר מתני' מנחת כהנת נאכלת כשאינה נשואה כו' כליל מיהו לא הויא עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה מה בין איש לאשה כו' ואין האשה נרצעת כו' ולא קתני התם כל הני כו' עכ"ל פי' אינה נמכרת ע"י עצמה דע"י אביה נמכרת וע"י ב"ד קתני במתני' ואינה נמכרת בגנבתה ומיהו קשיא לן דהיאך קאמרי דכל הני דמתני' לא קתני התם אלא דזכאי בבתו משום כו' הא קתני נמי התם ועל בל תטמא למתים משא"כ באשה דקתני לה נמי במתני' ודו"ק:

בא"ד סמיכות תנופות הגשות קמיצות דבין כהן לכהנת וכל הני כו' הזב מטמא בראיות כו' ולא מחוץ לאהלה כו' עכ"ל כצ"ל והס"ד ואח"כ מה"ד האיש מגלח כו' על מעות סתומין ולא על מעות מפורשין עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ותלית אותו כו' ולא באשה הס"ד ואח"כ מה"ד בגנבתו ולא כו' עכ"ל כצ"ל:

בפרש"י בד"ה לא יחלל כו' ב' חילולין א' לה וא' לזרעה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל טעות הוא אגב כו' עכ"ל וכפרש"י איתא בהדיא בפ"ק דתמורה בגמרא וכבר כתבנו בזה בחידושינו בפ"ק דיבמות ע"ש:

בד"ה ורגמו אותו כו' והכתיב גבי נערה המאורסה והוצאתם את שניהם גו' עכ"ל אבל תלמודא לא נקט האי קרא אלא דלקמיה דכתיב בפרשת שופטים גבי עובד עבודת כוכבים ואפשר שדקדק רש"י למנקט קרא דנערה מאורסה משום דלא נוקמה אותו ולא אותה בסקילה בכה"ג בששניהם חייבים מיתה שלא יהיה מיתתה כמיתתו בסקילה וע"ז הוצרך להביא ראיה מנערה מאורסה משא"כ בעובד עבודת כוכבים דאו זה או זה קאמר קרא ודו"ק: