שעמום — לקוי בתמהון לב:
האי תחת אישה — בתראה האמור בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו':
להקיש אשה לאיש — ברייתא היא בשילהי פרקין והתם מפרש למאי הלכתא:
הני קראי — דממעטי ארוסה:
מבלעדי אישך — משמע שבעלה נתן בה את שכבתו קודם לסתירה זו:
משכחת לה — דאיצטריך למעוטי ארוסה מקרא אחרינא ולא ממעטא מהתם:
כגון שבא עליה ארוס בבית אביה — בזנות:
בבית חמיה — לאחר שמת אחיו:
שומרת יבם קרית לה — דקאמרת דלא תשתה הא אשתו מעלייתא היא בביאת זנות:
דהא אמר רב — ביבמות קנה לכל דתנן הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד דהיינו בזנות קנה ואמר רב קנה דקתני מתני' קנה לכל אם כהן הוא מאכילה בתרומה ויורשה ומיטמא לה ומשקה ופוטרה בגט בלא חליצה:
כשמואל — הא דאתא קרא למעוטי כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשת יבמה לקום על שם אחיו בנחלתו ולפוטרה בגט דהא דקני לה יבם בביאה כל דהו מיבמה יבא עליה נפקא לן דלא כתיב יבמה יקחנה לו לאשה אלא יבא עליה ולקחה לו לאשה ואשמעינן דביאתו עליה הן הן ליקוחי האישות שלו הלכך למידי דאיתמר בהך פרשתא רבינהו קרא נישואין הללו אבל למידי אחרינא לאו נישואין נינהו ומה אמור בפרשה פטור חליצה ע"י יבום ויקום על שם אחיו שיורש את נכסי אחיו ואין אחיו חולקין עמו:
לימא רב — דאמר קנה לכל כרבי יאשיה דאמר שומרת יבם שותה ואוקימנא בבא עליה:
אנא דאמרי אפילו כרבי יונתן כו' — וכל שכן כרבי יאשיה והא דאיצטריך לרבי יאשיה לרבויי מאיש איש לאו דוקא אלא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא לאשת חרש ושוטה:
מהדורה: מהדורת וילנא · רישוי: Public Domain
1שעמום. ורבי יאשיה, האי ״תחת אישה״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה להקיש איש לאשה ואשה לאיש.
2אלא, טעמא דכתיב״י הני קראי״, הא לאו הכי, הוה אמינא ארוסה שתיא? והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה: (במדבר ה, כ) ״מבלעדי אישך״, משקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל.
3אמר רמי בר חמא: משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה.
4דכוותה גבי שומרת יבם כגון שבא עליה יבם בבית חמיה. הא שומרת יבם קרית לה? אשתו מעלייתא היא, דהאמר רב: קנה לכל!
5כשמואל, דאמר: לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה.
6אי הכי, לימא רב דאמר כרבי יאשיה ושמואל דאמר כרבי יונתן? אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן. מדאיצטריך קרא למעוטה מכלל דאשתו מעלייתא היא.
ורבי יונתן האי איש איש מאי עביד ליה וכו' — תימה האי ריבוי לרבי יאשיה מנליה והיקישא דאיש לאשה לר' יונתן מנא ליה וכי אית לן למימר דפליגי בהא נמי דר' יאשיה לית ליה דאשת חרש שותה ור' יונתן לית ליה דסומא אינה שותה:
דהאמר רב קנה לכל — הני לישני דפליגי בהבא על יבמתו (יבמות דף נח.) בשומרת יבם שנפלה מן הנשואין או מן האירוסין לא שייכא דוקא אלא לענין תרומה משום דכבר אכלה אבל לענין להשקותה וליורשה ולטמא לה לא:
כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים כו' — תימה כיון דקנה מיהת לדברים האמורים בפרשה לפוטרה בגט דכיון שבא עליה הרי היא כאשתו לאותן דברים א"כ מ"ט דרבי יונתן דאלימא ליה ארוסה משומרת יבם אי משום דארוסה קידושין דידיה שומרת יבם נמי ביאה דידיה היא ונחנקה על ידו וכ"ש דתקשה לרב דאמר אנא דאמינא אפילו לרבי יונתן ותו מאי דוחקיה למימר כשמואל והא מסיק דאפילו רב הוה אתי מלתייהו אליביה ולענין השקאה קפיד רחמנא דבעינן ביאה לשם אישות וביבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נח.) מוקי לה נמי הא דתנן [אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה] שומרת יבם וכנוסה כגון דבא עליה יבם בבית אחיו וכו' כי הכא ומקשה מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב קנה לכל ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות:
בספרים גרס אי הכי לימא רב דאמר כרבי יאשיה ולא א"ש אי הכי ובפרש"י לא גרס והוא לא שבש הגירסא אלא בסתם פי' לימא רב דאמר וכו' ושמא בספרו לא היה כתוב אי הכי:
אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבי יונתן — נראה דהכי פירושו לא מיבעיא לרבי יאשיה דמרבה שומרת יבם דאמינא כוותיה והאי דאיצטריך לרבויי משום דכתיב הכא תחת אישך דמשמע שבא עליה לשם אישות וכו' לא צריכא למימר דקרא אסמכתא בעלמא הוא כמו שפירש רש"י ואף מה שפירש לשמואל ההיא דאיצטריך רבי יונתן למעוטי שומרת יבם אסמכתא בעלמא הוא תימה נהי דלאו אשתו היא אי לאו מעטיה קרא מהיכא תיתי דבעינן אשתו טפי לענין השקאה מלענין קינוי אי משום דכתיב והביא האיש את אשתו (אלא) ה"נ גבי קינוי כתיב וקינא את אשתו ירושלמי ארוסה לא שותה וישקנה גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ר' יודן בעי כמה דתימר תמן וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו דכוותה תחת אישך תחת אישך אפי' מקצת אישך היך עבידה קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה (קינא לה ועודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה) לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא לה ולא הספיק לכונסה עד שמת ונפלה לפני אחיו אינו משקה אותה שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו:
מהדורה: מהדורת וילנא · רישוי: Public Domain
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מכיון שביארנו שזמן אירוסין זמן קנוי הוא אלא שתחת אישך מעכבתה שלא לשתות צריך אתה לברר אם יכול להשקותה משנשאה או אם קנוי שבזמן אירוסין מועיל להשקותה על סתירה שלאחר נישואין ודבר זה כבר ביררנוהו בראשון של קדושין וסדר הדברים שקנוי וסתירה שבזמן אירוסין אינה שותה בהם כלל בעודה ארוסה הואיל ואינה תחתיו כמו שביארנו כאן וכן אינו משקה עליהן משנשא ובעל שהרי הואיל ובעל אחר קנויו הופקעה בדיקת המים מצד שאינו מנוקה מעון וכן לא משנשא קודם שיבעול שאין המים בודקין אלא כשקדמה שכיבת בעל לבועל ואחר שנסתתרה קודם שנתיחדה עם הבעל אין כאן בדיקה ומ"מ אם קנא לארוסתו בעודה ארוסה ולא נסתרה ונשאה ובעל ואח"כ נסתרה הרי זו שותה על סמך קנוי שבשעת אירוסין והוא שאמרו למטה מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה וכן אתה אומר בדינין אלו כלם בשומרת יבם וכן אם בא עליה ארוס בבית חמיו אף בכונת זנות ואחר כך קנא לה בזמן אירוסין ונסתרה אף בזמן אירוסין ונכנסה לחופה ולא נבעלה שותה על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין שהרי יש כאן תחת אישך וקדימת שכיבת בעל ונקוי עון אלא שבזו אי אתה יכול לומר כן בשומרת יבם שאם בא עליה הרי היא אשתו לכל דבר אפי' בזנות אפילו בשוגג שכך אמרו קנה לכל להאכילה בתרומה אם היתה אלמנה מן הנשואין שכבר היתה אוכלת ולירשה וליטמא לה וליפטר בגט ובלא חליצה ואין הלכה כדברי האומר שבביאה זו לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ר"ל לקום על שם אחיו בנחלתו וליפטר צרתה מן היבום הא בארוסה מיהא אתה מפרשה כן:
ונמצא מכאן סתירה למה שכתבו גדולי המחברים שכל שבעל ביאה אסורה מימיו אפילו ביאה של איסור סופרים ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאין המים בודקין את אשתו שהרי בכאן כל שבא עליה בבית חמיו לא הופקעה שתייתה אלא בזמן האירוסין שאינה תחת אישה הא כל שנשאת שותה וכך היא שנויה בהדיא ביבמות פרק הבא על יבמתו אלא עיקר הדברים שאין צריך נקוי עון אלא שלא בא עליה אחר חשד הסתירה כמו שביארנו בכמה מקומות:
מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown
מסכת סוטה דף כ״ד עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 6 קטעים ממוספרים, כ־122 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאשעמום לקוי בתמהון לב:
האי תחת אישה בתראה האמור בסוף הפרשה זאת תורת הקנאות וגו':
להקיש אשה לאיש ברייתא היא בשילהי פרקין והתם מפרש למאי הלכתא:
הני קראי דממעטי ארוסה:
מבלעדי אישך משמע שבעלה נתן בה את שכבתו קודם לסתירה זו:
משכחת לה דאיצטריך למעוטי ארוסה מקרא אחרינא ולא ממעטא מהתם:
כגון שבא עליה ארוס בבית אביה בזנות:
בבית חמיה לאחר שמת אחיו:
ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sotah 24b · Sefaria · מהדורה: מהדורת וילנא · Public Domain
ורבי יונתן האי איש איש מאי עביד ליה וכו' תימה האי ריבוי לרבי יאשיה מנליה והיקישא דאיש לאשה לר' יונתן מנא ליה וכי אית לן למימר דפליגי בהא נמי דר' יאשיה לית ליה דאשת חרש שותה ור' יונתן לית ליה דסומא אינה שותה:
דהאמר רב קנה לכל הני לישני דפליגי בהבא על יבמתו (יבמות דף נח.) בשומרת יבם שנפלה מן הנשואין או מן האירוסין לא שייכא דוקא אלא לענין תרומה משום דכבר אכלה אבל לענין להשקותה וליורשה ולטמא לה לא:
כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים כו' תימה כיון דקנה מיהת לדברים האמורים בפרשה לפוטרה בגט דכיון שבא עליה הרי היא כאשתו לאותן דברים א"כ מ"ט דרבי יונתן דאלימא ליה ארוסה משומרת יבם אי משום דארוסה קידושין דידיה שומרת יבם נמי ביאה דידיה היא ונחנקה על ידו וכ"ש דתקשה לרב דאמר אנא דאמינא אפילו לרבי יונתן ותו מאי דוחקיה למימר כשמואל והא מסיק דאפילו רב הוה אתי מלתייהו אליביה ולענין השקאה קפיד רחמנא דבעינן ביאה לשם אישות וביבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נח.) מוקי לה נמי הא דתנן [אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה] שומרת יבם וכנוסה כגון דבא עליה יבם בבית אחיו וכו' כי הכא ומקשה מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב קנה לכל ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות:
בספרים גרס אי הכי לימא רב דאמר כרבי יאשיה ולא א"ש אי הכי ובפרש"י לא גרס והוא לא שבש הגירסא אלא בסתם פי' לימא רב דאמר וכו' ושמא בספרו לא היה כתוב אי הכי:
אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבי יונתן נראה דהכי פירושו לא מיבעיא לרבי יאשיה דמרבה שומרת יבם דאמינא כוותיה והאי דאיצטריך לרבויי משום דכתיב הכא תחת אישך דמשמע שבא עליה לשם אישות וכו' לא צריכא למימר דקרא אסמכתא בעלמא הוא כמו שפירש רש"י ואף מה שפירש לשמואל ההיא דאיצטריך רבי יונתן למעוטי שומרת יבם אסמכתא בעלמא הוא תימה נהי דלאו אשתו היא אי לאו מעטיה קרא מהיכא תיתי דבעינן אשתו טפי לענין השקאה מלענין קינוי אי משום דכתיב והביא האיש את אשתו (אלא) ה"נ גבי קינוי כתיב וקינא את אשתו ירושלמי ארוסה לא שותה וישקנה גזירת הכתוב הוא והביא האיש את אשתו ולא יקנא לה התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו ר' יודן בעי כמה דתימר תמן וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו דכוותה תחת אישך תחת אישך אפי' מקצת אישך היך עבידה קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה עודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה (קינא לה ועודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה) לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני היבם וקינא לה ולא הספיק לכונסה עד שמת ונפלה לפני אחיו אינו משקה אותה שלא נפלה לו אלא מחמת אחיו הראשון אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו:
Tosafot on Sotah 24b · Sefaria · מהדורה: מהדורת וילנא · Public Domain
מכיון שביארנו שזמן אירוסין זמן קנוי הוא אלא שתחת אישך מעכבתה שלא לשתות צריך אתה לברר אם יכול להשקותה משנשאה או אם קנוי שבזמן אירוסין מועיל להשקותה על סתירה שלאחר נישואין ודבר זה כבר ביררנוהו בראשון של קדושין וסדר הדברים שקנוי וסתירה שבזמן אירוסין אינה שותה בהם כלל בעודה ארוסה הואיל ואינה תחתיו כמו שביארנו כאן וכן אינו משקה עליהן משנשא ובעל שהרי הואיל ובעל אחר קנויו הופקעה בדיקת המים מצד שאינו מנוקה מעון וכן לא משנשא קודם שיבעול שאין המים בודקין אלא כשקדמה שכיבת בעל לבועל ואחר שנסתתרה קודם שנתיחדה עם הבעל אין כאן בדיקה ומ"מ אם קנא לארוסתו בעודה ארוסה ולא נסתרה ונשאה ובעל ואח"כ נסתרה הרי זו שותה על סמך קנוי שבשעת אירוסין והוא שאמרו למטה מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה וכן אתה אומר בדינין אלו כלם בשומרת יבם וכן אם בא עליה ארוס בבית חמיו אף בכונת זנות ואחר כך קנא לה בזמן אירוסין ונסתרה אף בזמן אירוסין ונכנסה לחופה ולא נבעלה שותה על קנוי וסתירה שבזמן אירוסין שהרי יש כאן תחת אישך וקדימת שכיבת בעל ונקוי עון אלא שבזו אי אתה יכול לומר כן בשומרת יבם שאם בא עליה הרי היא אשתו לכל דבר אפי' בזנות אפילו בשוגג שכך אמרו קנה לכל להאכילה בתרומה אם היתה אלמנה מן הנשואין שכבר היתה אוכלת ולירשה וליטמא לה וליפטר בגט ובלא חליצה ואין הלכה כדברי האומר שבביאה זו לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ר"ל לקום על שם אחיו בנחלתו וליפטר צרתה מן היבום הא בארוסה מיהא אתה מפרשה כן:
ונמצא מכאן סתירה למה שכתבו גדולי המחברים שכל שבעל ביאה אסורה מימיו אפילו ביאה של איסור סופרים ואפילו בא על ארוסתו בבית חמיו שאין המים בודקין את אשתו שהרי בכאן כל שבא עליה בבית חמיו לא הופקעה שתייתה אלא בזמן האירוסין שאינה תחת אישה הא כל שנשאת שותה וכך היא שנויה בהדיא ביבמות פרק הבא על יבמתו אלא עיקר הדברים שאין צריך נקוי עון אלא שלא בא עליה אחר חשד הסתירה כמו שביארנו בכמה מקומות:
Meiri on Sotah 24b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown
בא"ד כל ריבויא כמו רבי יונתן דהכא דדריש כו' הכרת תכרת דאמר ר"ע הכרת בעוה"ז כו' עכ"ל כצ"ל:
בא"ד אם ראה תראה דלר' ישמעאל דאמר ד"ת ולרבי עקיבא דאמר אם ראה מוטב כו' עכ"ל וכצ"ל הגירסא שם והכי מייתי לה נמי לקמן בפירקין אבל בגמרות שלפנינו שם במס' ברכות וכן בילקוט איתא הגירסא להיפך דלר"ע אם ראה תראה ד"ת כו' ולר' ישמעאל אם ראה מוטב כו' ע"ש:
בד"ה ור"י כו' תימה האי ריבוי לרבי יאשיה כו' ורבי יונתן לית ליה דסומא אינה שותה עכ"ל והס"ד ותמיהתם לפירושם לקמן אבל לפרש"י ניחא דהני דרשות דברייתא אסמכתא בעלמא נינהו וק"ל:
בד"ה כשמואל דאמר כו' הא דתנן כו' שלא שטיתי כו' ולא מתרץ גבי השקאה גזירת הכתוב דבעינן ביאה לשם אישות עכ"ל אין קושייתם מבוררת לן דהא התם דמשביעין אותה על שלא שטית בשומרת יבם ומוקי לה בבא עליה יבם כו' ולא מקשה לרב אלא למה קרית לה שומרת יבם וא"כ היאך יוכל לתרץ לרב דבעינן ביאה לשם אישות ויש ליישב דבריהם דה"ק ולא מתרץ דגבי השקאה קרי לה שומרת יבם דאי לאו רבויא לר' יאשיה לא הוה משקינן לה משום דכתיב תחת אישה וכה"ג כתבו התוספות שם ע"ש:
בד"ה א"ל אנא דאמרי אפילו לרבי יונתן נראה דה"פ לא מבעיא כו' התורה אמרה וקינא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו ר' יודן כו' תצא שלא בכתובה לא קינא לה בעלה ומת כו' אבל אם קינא לה היבם וכנסה נפלה לפני היבם ונסתרה משקה כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Sotah 24b · Sefaria · מהדורה: מהדורת וילנא · Public Domain
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף כ״ד, עמוד ב׳, בהיקף של כ־122 מילים ב־6 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 6 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״שעמום. ורבי יאשיה, האי ״תחת אישה״ מאי…״
חכמים: רבי יאשיה.
נפתחת ב״אלא, טעמא דכתיבי הני קראי, הא לאו…״
חכמים: רבי אחא בר חנינא.
נפתחת ב״אמר רמי בר חמא: משכחת לה כגון…״
נפתחת ב״דכוותה גבי שומרת יבם כגון שבא עליה…״
נפתחת ב״כשמואל, דאמר: לא קנה אלא לדברים האמורים…״
חכמים: שמואל.
נפתחת ב״אי הכי, לימא רב דאמר כרבי יאשיה…״
חכמים: רב דאמר, רבי יאשיה, רבי יונתן, שמואל.
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: סוטה דף כ״ד ע״ב
פתיחה בקורא