מתני' מואם לא שכב איש אותך — ואם לא שטית טומאה וגו' שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שטית לא הנקי ואת כי שטית טומאה תחת אישך וכי נטמאת וגו' יתן ה' אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך וגו' ובאו המים המאררים וגו' וכך הן סדורין בפרשה אלא שוהשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן לאשה מפסיק בראש יתן ה' אותך ואינו כותבו דאינו אלא צוואה שמצוה הכהן להשביע וגם בסוף ובאו המים המאררים במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך אינו כותב סוף המקרא ואמרה האשה דהיינו קבלה שהאשה תקבל עליה שבועה ואין זו מן האלות:
לא היה מפסיק — משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן שהיה כותב צוואה דוהשביע הכהן את האשה וקבלה דואמרה האשה אמן אמן:
כל עצמו — לישנא בעלמא הוא יזהר בעצמו שלא יהא כותב אלא אלות לבדו ואפילו אם לא שכב איש אותך והנקי לא היה כותב וכ"ש והשביע הכהן ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן שהוא סוף המקרא הזה:
גמ' אלות ממש — יתן ה' אותך ובאו המים המאררים האלה במעיך וגו':
קללות הבאות וכו' — הנקי ממי המרים:
אלה — מיעוטא הוא:
שבמשנה תורה — דאי כתב קרא וכתב את האלות בספר הוה משמע אלות שבמשנה תורה יככה ה' בשחפת דאלה איקרו דכתיב והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' (דברים כט):
צוואות — והשביע הכהן את האשה דלא תימא לא ידלג הילכך איצטריך למעטינהו:
וקבלת אמן — ולקמיה פריך מ"ש האי ה"י דמרבה ביה ומ"ש האי ה"י דממעט ביה:
כולהו — ריבויא כדקאמרת אלות אלות ממש האלות הקללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי שבמשנה תורה ושבתורת כהנים אבל ה"י דהאלה לא תדרוש למעוטי צוואות וקבלות דאתא את ורבינהו וה"י דהאלה אורחיה הוא:
ור"י כולהו — ההי"ן דקרא מעוטי דריש להו:
דלגבי ריבוי — דהאלות דקאי אוכתב:
דלגבי מיעוט — אלה דמיעוטא הוא אלה ולא אחרות:
והא לית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן — דשמעינן ליה דבעי תנאי כפול דתנן ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ביה אם יעברו ואם לא יעברו הא לא כפליה מכלל לאו לא תשמע הן:
א"ר תנחום הנקי כתיב — בלא יו"ד דמשתמע הנקי אם לא שכב ותדרוש הכי טומאה תחת אישך חנקי:
זכו — ללכת בדרך ישרה שלא יהא הוא נואף ולא היא נואפת:
שכינה ביניהם — שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה:
לא זכו אש אוכלתן — שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש:
ודאשה עדיפא מדאיש — אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש:
מאי טעמא האי מיצרף — אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת:
הנאה ליכא — ואין זה קיבול שכר אבל כאן יש הנאה בסוטה לתת שלום ושלא ירבה ממזרים בישראל אם זונה היא ואם נקתה ונזרעה זרע ומבטלת לעז מעל בניה ואפר פרה לטהרן ולזכות את ישראל ממעשה העגל:
בשכר אם מחוט ועד שרוך נעל — שהבריח עצמו מן הגזל:
חוט של תכלת — כנגד מחוט ורצועה של תפילין כנגד שרוך דהיינו רצועה:
בשלמא רצועה של תפילין — קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב וכו' אבל חוט של תכלת של ציצית מאי הנאה איכא:
מה נשתנה תכלת — שהזקיקו הכתוב לציצית:
שהתכלת דומה לים כו' — בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה והכי תניא לה בספרי דאיצטריכו כל הני משום דלא אשכחן קראי אלא ברקיע שדומה לכסא הכבוד הילכך תכלת דומה לים וים דומה לרקיע דתכלת לא דמי לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו תכלת דומה למראה הים ואנן קחזינן דים דומה למראה הרקיע:
ורקיע דומה לכסא הכבוד — קראי קדריש דכתיב ברקיע כמעשה לבנת הספיר וכתיב בכסא הכבוד כמראה אבן ספיר דמות כסא:
מתני' לוח — של עץ:
נייר — של עשבים שכותשין ומדבקין אותן בדבק שקורין גלי"ד ועושין כמו עור:
