מסכת סוטה דף מ״ז עמוד ב׳

1עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. ובימיו א"צ לשאול על הדמאי.

גמ׳ · גמרא

2ת"ר מנין שאם נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג שאין פוטרת אותו ת"ל (במדבר לה, לג) ״ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שפכו״.

3עד אחד אומר ראיתי את ההורג כו'. טעמא דמכחיש ליה, הא לא מכחיש ליה עד אחד מהימן.

4מנהני מילי? דת"ר (דברים כא, א) ״לא נודע מי הכהו״. הא נודע מי הכהו, אפילו אחד בסוף העולם לא היו עורפין. רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו, שלא היו עורפין ת"ל (דברים כא, ז) ״ועינינו לא ראו״, והלא ראו.

5השתא דאמרת עד אחד מהימן, אידך חד היכי מצי מכחיש ליה? והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים! אמר לך עולא, תני: ״לא היו עורפין״. וכן א"ר יצחק, תני: ״לא היו עורפין״.

6ור' חייא אמר, תני: ״היו עורפין״. ולרבי חייא קשיא דעולא! לא קשיא: כאן בבת אחת, כאן בזה אחר זה.

7תנן: עד אחד אומר ״ראיתי את ההורג״, ושנים אומרים ״לא ראית״ היו עורפין. הא חד וחד לא היו עורפין, תיובתא דרבי חייא!

8וליטעמיך, אימא סיפא: שנים אומרים ״ראינו״, ועד אחד אומר ״לא ראיתם״ לא היו עורפין. הא חד וחד היו עורפין.

9אלא: מתני' כולה בפסולי עדות, וכדרבי נחמיה, דאמר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד כשני אנשים באיש אחד.

10ואיכא דאמרי: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא, אפילו מאה נשים כי אחד דמיין. והכא במאי עסקינן כגון דאתאי אשה מעיקרא. ותרצה לדרבי נחמיה הכי: רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד, אבל שתי נשים באיש אחד כי פלגא ופלגא דמי.

11ותרתי פסולי עדות, למה לי? מהו דתימא: כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא, אבל לקולא לא, קמ"ל׃

12משרבו הרוצחין כו'. ת"ר משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק. משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה.

13משרבו הנואפין כו'. ת"ר (במדבר ה, ״לא) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו ואומר (הושע ד, יד) ״לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה כו'.

14מאי ואומר וכי תימא עון דידיה אין דבניה ודבנתיה לא תא שמע לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה׃

15וכי תימא עון אשת איש אין עון דפנויה לא ת"ש כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו'׃

16מאי ועם לא יבין ילבט אמר רבי אלעזר אמר להם נביא לישראל אם אתם מקפידין על עצמכם מים בודקין נשותיכם ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם׃

17משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם משרבו רואי פנים בדין בטל (דברים א, יז) לא תגורו ופסק לא תכירו ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם׃

18משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף בישראל ונסתלקה השכינה משום שנאמר ״(תהלים פב״, א) בקרב אלהים ישפוט משרבו (יחזקאל לג, לא) אחרי בצעם לבם הולך רבו האומרים (ישעיהו ה, כ) לרע טוב ולטוב רע משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע רבו הוי הוי בעולם׃

19משרבו מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה משרבו היהירים התחילו בנות ישראל להנשא ליהירים שאין דורינו רואה אלא לפנים׃

20איני והאמר מר האי מאן דמיהר אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל שנאמר ״(חבקוק ב״, ה) גבר יהיר ולא ינוה לא ינוה אפי' בנוה שלו מעיקרא קפצה עליה לסוף מיתזיל עלייהו׃

21משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה משרבו מקבלני טובתך ומחזקני טובותיך רבו (שופטים יז, ו) איש הישר בעיניו יעשה שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו ומלכותא אזלא ונולא משרבו צרי עין וטורפי טרף רבו מאמצי הלב וקופצי ידים מלהלוות ועברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו, ט) השמר לך פן וגו'׃

22משרבו (ישעיהו ג, טז) נטויות גרון ומשקרות עינים רבו מים המרים אלא שפסקו משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים דכתיב ״(משלי טו״, כז) ושונא מתנות יחיה משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל משרבו תלמידי שמאי והילל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים היו ישראל למעלה והם למטה ישראל לפנים והם לאחור׃

23משמת יוסי בן יועזר כו' מאי אשכולות אמר רב יהודה אמר שמואל איש שהכל בו יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר כו' מ"ט אמר רבי יוסי בר' חנינא לפי שאין נותנין אותו כתיקונו דרחמנא אמר דיהבי ללוים,׃