אלא ויקריא — למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם:
כיצד לאחר שאכלו ושתו — משלו היו עומדין לברכו לאברהם והוא אומר להם וכי משלי אכלתם:
שכסתה פניה בבית חמיה — ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו לפיכך לא הכיר בה:
אמוץ — אביו של ישעיהו ואמציה מלך יהודה אחים הוו ואמציה מזרע דוד היה ואמוץ אחיו נביא היה אלמא נביאים נפיק מינה:
היא מיתוצאת — הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה היא מוצאת משמע לשון מציאה:
סימניה — חותמו ופתילים ומטה שבא סמאל שהוא שר של אדום וריחקן כדי שתשרף ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח:
יונת אלם רחוקים — על עסקי הרחקה שנעשו סימניה רחוקים:
לדוד מכתם — לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד:
ותם — תמים בדרכיו:
שהוא מך — עניו:
מכתו תמה — מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו:
ד"א כשם שבקטנותו — קודם שמלך:
כך בגדולתו — לאחר שמלך ולשון מכתם שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית:
והיא שלחה וגו' לאיש אשר אלה לו — ולא שלחה לו לאמר ממך אני הרה והרי סימנין שלך:
ותימא ליה מימר — לשליח אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו:
ואל ילבין כו' — אף זו נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו לפיכך שלחה לו אם יודה ויגלה הוא עצמו את הדבר יגלה ואם לאו תשרף ולא תגלה היא את הדבר:
בהכר בישר — אל אביו דבר שנצטער בו ובהכר בשרוהו:
מנא ידע — שממנו היא מעוברת שמא אף אחרים באו עליה:
ויאמר — בת קול אמרה:
כבושים — דברים עלומים שנגזרו מלפני שיצאו מזו מלכים ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מ״ט:ט׳) גור אריה יהודה כבושים דברי סתר גזירת המלך כמו בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך בברכות (דף י.) גבי חזקיה:
כיון שידעה — שידע בה שהיא צדקת ולשם שמים נתכוונה:
מקץ ימים לימים — משנה לשנה שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי"ב חודש:
דקריב רישיה לגבי גופיה — שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו וקירבו:
שלקח מקח רע לעצמו — והכי קאמר קרא ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך:
עצה עמוקה — של הקב"ה שהוא מלך עולם שגזר על דוד כן במעשה בת שבע:
