אבי פאגי - כל שהוא בתוך היקף החיצון של ירושלים קרוי בי פאגי ולי נראה שהוא לשון חבישה כמו שקורין ציגל"א (צינגל"א: חומה של עיר כמו חמור ובית פאגי (ב"מ דף ט.) בשטדידור"א בית ראש של אפסר קורין כן:

והמרה עליהן - כלומר על מה ששאל מהם שם ואמרו לו ההלכה הלך לעירו והורה לעשות כדרך שהיה מורה בתחילה דהוה ליה ממרא על פיהם:

המקום - המיוחד למשפט והוא לשכת הגזית:

דנפיק מינייהו כמה - לבי פאגי דאיצטריך לאשמועינן דפטור משום טעמא דחוץ לב"ד:

דלמא הנך דאיכא גוואי כוותיה סבירא להו - ומהיכא תיתי לן חיובא דאיצטריך קרא למיפטריה:

שררך - זה סנהדרין שיושבת בטיבורה של א"י:

אגן הסהר - שעשויין כחצי לבנה עגולה בשורת ישיבתן כדי שיהו כולן רואין זה את זה:

המזג - כשיעור מזג שני חלקים מים ואחד יין ואף כאן צריך שישתייר שליש:

תניא כרב יוסף - דאמר רבי אליעזר בן יעקב כולהו סנהדרי בעי:

מתני' - דיליף פרט לטמון רבי יהודה היא:

בשדה - ושכחת עומר בשדה לרבי יהודה משמע בשדה על פני השדה ולרבנן משמע בתוך השדה:

התם מענייניה דקרא - צריכין למידרשיה והכא מענייניה דקרא תדרוש ליה גבי חלל כתיב כי ימצא חלל כל היכא דמשתכח ואפי' טמון הלכך על כרחך כי אתא באדמה למעוטי טמון בא דתדרוש ביה על פני האדמה דאי לרבויי לא איצטריך:

אף שכחה בגלוי - והוה ממעט טמון ממשמעותא אי לאו דהדר רבייה:

לשכחת קמה - שאם שכח זוית אחת לקצור קאי עלה בלא תשוב לקחתו והכי משמע ושכחת עומר או ושכחת בשדה:

נפקא להו - מבשדך ושכחת קרי ביה ששכח את קצת שדהו:

שצפו עומרין לתוך שדה חבירו - שנשבה הרוח והרימה את העומרין מן הארץ והציפתן לתוך שדה חבירו ושכחן כסבור שאינן שלו נפקא מבשדך ולא בשדה חבירך דלא הוו שכחה:

ורבנן - מיעוטא דשדה חבירו נפקא להו מדהוה ליה למכתב כי תקצור קצירך בשדה ושכחת וכתיב בשדך:

צפו עומרין לתוך שדהו - שהיו מוטלים על גבי אבן או עמוד או זו על זו:

פרט לשצפו - וקא סלקא דעתך צפו ממש על גבי אבן או על גבי עמוד:

וליטעמיך לתוך שדה חבירו - צפו על גבי אבן הוא דמעיט אבל מונחים לא מיעט והא בשדך כתיב אלא הא דקאמר צפו לאו דוקא צפו על שום דבר קאמר דאפי' מונחים על גבי קרקע נמי קאמר אינו שכחה והאי דקאמר צפו דלא משכחת עומרין לתוך שדה חבירו אלא בצפו שהרוח מצפתן על הארץ ומביאתן לשם:

שהחזיק בו להוליכו לעיר - ס"ד השתא דאורחא דמילתא נקט ולאו דוקא:

זכה ביה - ותו לא הוי שכחה דבעינן שכוח מעיקרו כדאמר בב"מ בפרק קמא (דף יא.):

מפני שהוא כצף - שהוא פטור על שהחזיק בו כאילו היה עודנו צף מעל הקרקע ומונח בידו:

הריני כבן עזאי בשוקי טבריא - יום אחד היה דעתו צלולה אמר הריני כאן בפומבדיתא מוכן להשיב דבר לשואל בעומק ובחריפות כבן עזאי שהיה חריף ודורש בשוקי טבריא:

שני חללים זה על גב זה - והאחד משוך להלן מחבירו מעט ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם תמדוד מחבירו יקרב לעיר אחרת:

ולא מזה מודד כו' - וה"ה דמיבעיא ליה נמי או דלמא מין במינו לא הוי טמון מין במינו לא הוי צף ומשניהם מודד אלא שהוא בכלל אלו:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

סוטה 45 עמוד א

1וי"ו לא משמע ליה. (מאי קאמר רחמנא המיוחדין שבשופטיך) אלא מעתה: ״ויצאו״ שנים, ״ומדדו״ שנים, לר' יהודה הרי כאן תשעה, לרבי שמעון הרי כאן שבעה!

2ההוא, מיבעי ליה לכדתניא: ״ויצאו״ הן ולא שלוחיהן, ״ומדדו״ שאפי' נמצא בעליל לעיר היו מודדין, שמצוה לעסוק במדידה.

3מתניתין דלא כר"א בן יעקב. דתניא, ר' אליעזר בן יעקב אומר: ״זקניך״ זו סנהדרין, שופטיך זה מלך וכהן גדול. מלך דכתיב: ״(משלי כט״, ד) ״מלך במשפט יעמיד ארץ״, כהן גדול דכתיב: ״(דברים יז״, ט) ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה וגו'״.

4איבעיא להו: רבי אליעזר בן יעקב במלך וכהן גדול הוא דפליג, אבל בסנהדרי, אי כרבי יהודה אי כרבי שמעון סבירא ליה, או דלמא בסנהדרי נמי פליג, עד דאיכא כולה סנהדרי?

5אמר רב יוסף, ת"ש מצאן זקן ממרא אבי פגי והמרה עליהן, יכול תהא המראתו המראה תלמוד לומר: (דברים יז, ח) ״וקמת ועלית אל המקום״, מלמד שהמקום גורם.

6דנפוק כמה? אילימא דנפוק מקצתן, דלמא הנך דאיכא גואי כוותיה סבירא להו! אלא פשיטא דנפוק כולהו.

7ולמאי? אי לדבר הרשות מי מצו נפקי? והכתיב: ״(שיר השירים ז״, ג) ״שררך אגן הסהר אל יחסר המזג״, שאם נצרך אחד מהם לצאת, אם יש שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא, ואם לאו אינו יוצא.

8אלא פשיטא לדבר מצוה. למאי? לאו למדידת עגלה, ורבי אליעזר בן יעקב היא? א"ל אביי: לא, דלמא להוסיף על העיר ועל העזרות. כדתנן: אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד.

ברייתא

9תניא כוותיה דרב יוסף: מצאן אבית פגי והמרה עליהן, כגון שיצאו למדידת עגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות, יכול תהא המראתו המראה ת"ל ״וקמת ועלית״, מלמד שהמקום גורם.

10נמצא טמון בגל או תלוי באילן. לימא מתניתין ר' יהודה היא ולא רבנן. דתניא: (דברים כד, יט) ושכחת עומר בשדה פרט לטמון דברי רבי יהודה וחכ"א בשדה לרבות את הטמון׃

11אמר רב אפי' תימא רבנן הכא מענייניה דקרא התם מענייניה דקרא׃

12דכתיב ״(דברים כא״, א) כי ימצא חלל היכא דמשתכח באדמה פרט לטמון והתם מענייניה דקרא דכתיב ״(דברים כד״, יט) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר שכחה דומיא דקציר מה קציר בגלוי אף שכחה בגלוי כתב רחמנא בשדה לרבות את הטמון׃

13לרבי יהודה נמי תיפוק ליה משכחה דומיא דקציר אין הכי נמי׃

14ואלא בשדה למה לי מיבעי ליה: לרבות שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מנא להו נפקא להו מכי תקצור קצירך בשדך׃

15ור' יהודה מיבעי ליה לכדרבי אבהו אמר ר' אלעזר דאמר רבי אבהו אמר ר"א פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו ורבנן מבשדה בשדך ור' יהודה בשדה בשדך לא משמע ליה׃

16בעי ר' ירמיה צפו עומרין לתוך שדהו מהו אויר שדה כשדה דמי או לאו כשדה דמי׃

17א"ל רב כהנא לרב פפי ואמרי לה רב כהנא לרב זביד תפשוט ליה מדרבי אבהו א"ר אלעזר דאמר פרט לשצפו עומרין לתוך שדה חבירו דחבירו אין לתוך שדהו לא׃

18וליטעמיך לתוך שדה חבירו צפו אין מונחין לא והא בעינן בשדך וליכא׃

19אלא לתוך שדה חבירו ואפילו מונחין והאי דקאמר צפו דלא משכחת לה אלא בצפו׃

20תא שמע עומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו התחתון שכחה והעליון אינו שכחה רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון שניהם אינן שכחה התחתון מפני שהוא טמון והעליון מפני שהוא צף עד כאן לא פליגי אלא בתחתון אבל בעליון דברי הכל לא הואי שכחה׃

21שאני התם כיון דאחזיק ביה זכה ביה אי הכי מאי איריא על גבי חבירו אפילו בשדה נמי אין הכי נמי והאי דקתני על גבי חבירו משום תחתון׃

22והא מפני שהוא צף קאמר אימא מפני שהוא כצף׃

23אמר אביי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא אמר ליה ההוא מדרבנן לאביי שני חללים זה על גבי זה מהיכן הוא מודד׃

24מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון מודד או דלמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד׃

25או דלמא מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף ולא מתחתון מודד ולא מעליון מודד׃

26א"ל׃

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה

לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו, ולכן לא מוצג כאן דבר.

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

נמצא ההרוג במקום שהדבר ידוע ומפורסם לכל שעיר פלנית סמוכה לה יותר מכל העיירות ואין צורך בזה למדידה מצד בירור הענין שדבר מבורר ומפורסם הוא אעפ"כ מצוה למדוד כך למדנו אפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדין שמצוה לעסוק במדידה:

זקן ממרא הוא חכם שהגיע להוראה וסמוך בסנהדרין וחולק עם בית דין הגדול שבלשכת הגזית ואינו חוזר לדבריהם ומורה לעשות כדברי עצמו בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ושאפשר על ידי הוראתו לבא לידי חיוב כרת ואף אלו דוקא שחלק עם כל הבית דין אבל כל שלא חלק עם כולם אינו בדין זה שמא האחרים יאמרו כמותו וכמו שנאמר בסוגיא זו דילמא הנך גואי כותיה סבירא להו וכן דוקא שחלק עמהם במקומם בלשכת הגזית אבל אם מצאן חוץ לתחומן אחורי היקף לשכה שלהם והוא הנקרא בי פאגי והוא לשון היקף מלשון חמור ובי פאגי שהוא נאמר על בית ראש של אפסר ושאל להם שם והמרה עליהם אינו ממרא שנאמר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם שמא תאמר והיאך אפשר שיהא מוצא את כולם חוץ למקומם והרי כתיב שררך אגן הסהר אל יחסר המזג ר"ל שלא יחסר המקום משיעור מנין ב"ד הבינוני והממוצע בין של שבעים ואחד לשל שלשה והוא מנין בית דין של עשרים ושלשה ומתוך כך אמרו שאם נצטרך אחד מהם לצאת רואה אם נשארים שם עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא אפשר שיצאו לדבר מצוה וכגון שיצאו להוסיף על העיר ועל העזרות שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד:

השכחה היא אחת ממתנות עניים וענינה הוא שכל שהוא מעמר את אלומותיו כדי לדושן ושכח במקרה אלומה אחת בשדה הרי זו שכחה ואסור לו לחזור וליטלה לא תשוב לקחתו ואם עבר ולקחו אפילו טחנו ואפאו נותנו לעניים כך למדוה מפי השמועה לגר ליתום ולאלמנה יהיה זו מצות עשה ונמצא שהוא לאו הניתק לעשה וכל שנתבטל העשה לוקה וכן בשאר המתנות אפילו היה העומר טמון כגון שהרוח כסתו שהיה לנו לומר אין זו שכחה שהרי לא במקרה נשכח אלא מצד שאין העין שולטת בו אעפ"כ שכחה הוא ואסור ליטלו וכשם שיש שכחה בעומר כך יש שכחה בקמה ר"ל שאם שכח באחת מזויות השדה מקצת קמה שלא קצרה הרי זו לעניים צפו עמריו לתוך שדה חברו ר"ל שפזרה הרוח את עמריו לתוך שדה חברו וכשחזר ואספן לתוך שדהו שכח שם עומר אינו שכחה שנאמר קצירך בשדה ולא שתפרש צף שהונח על גבי אבן או עמוד ולא הונח בקרקע לא אלא אף שהונחו בקרקע ולא נאמר צף בדוגמת צף האמור בחלל אלא שצפו על ידי הרוח בשדה חבירו אפי' מונחים בקרקע וכן הדין בכל צד שהונחו בקרקע אלא שדבר בהווה אבל אם פזרן בתוך שדהו ממקום למקום וכשחזר ואספם שכח אחד מהם הרי זו שכחה נטל בעל הבית את העומר על מנת להוליכו לעיר או לגורן ושכחו אינו שכחה שמ"מ לשכוח מעיקרו אנו צריכים אבל אם נטלו לפנותו ממקום למקום ושכחו הרי זה שכחה נטלו להוליכו לעיר והניחו על גבי עומר אחר ושכח את שניהם התחתון שכחה אע"פ שהוא טמון והעליון אינו שכחה:

שני חללים או כמה שנמצאו זה בצד זה כל אחד מהם בדין מדידה ומודדין מחוטמו של כל אחד מהם ואם היתה עיר אחת קרובה לכלם מביאה עגלה אחת על כלם אבל אם נמצאו שנים זה על גב זה אלא שהתחתון משוך מעט מן הראשון עד שלא תהא המדידה שוה בהם אין התחתון בדין מדידה כלל שהרי טמון הוא שאע"פ שאינו טמון אלא במינו אף מין במינו הוי טמון ומודדין מן העליון ושמא תאמר אף העליון לא יהא בדין מדידה שהרי צף הוא שאינו באדמה כך אמרו מין במינו הוי טמון אבל מין במינו לא הוי צף והרי הוא כמושלך באדמה:

מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳

מסכת סוטה דף מ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 26 קטעים ממוספרים, כ־619 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–49)עמוד

היעד שנמצא: סוטה דף מ״ה ע״א

פתיחה בקורא