מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳

1ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה. מדאיצטריך קרא לרבוייה מכלל דלאו אשתו היא כלל.

2איבעיא להו: עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה, או אינה צריכה? מי אמרינן: כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה, או דלמא תיבעי התראה, דאי הדרה בה תיהדר בה?

3ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני לה. למאי? לאו להפסידה כתובתה?

4אמר אביי: לא, לאוסרה עליו. רב פפא אמר: להשקותה כשהיא נשואה. כדתניא: אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.

5אמר רבא, ת"ש אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין לא שותות ולא נוטלות כתובה.

6מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני להו. ולמאי? אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימן, אלא לאו: להפסידן כתובתן?

7אמר רב יהודה מדיסקרתא: לא, לאוסרה לבועל כבעל. דתנן: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.

8א"ר חנינא מסורא: ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ולא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה. ש"מ בעי התראה. ש"מ׃

9וכולהו, מאי טעמא לא אמרי מהא! דלמא שאני התם, דלית לה אימתא דבעל כלל.

10איבעיא להו: עוברת על דת ורצה בעל לקיימה, מקיימה או אינו מקיימה? מי אמרינן בקפידא דבעל תלא רחמנא, והא לא קפיד. או דלמא כיון דקפיד קפיד?

11ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת רצה בעל לקיימה מקיימה, עבדי ב"ד מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל? סתמא דמילתא: כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה.

12איבעיא להו: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, או אינו מחול? מי אמרינן בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו, או דלמא: כיון דקני ליה מעיקרא לא מצי מחיל ליה?

13ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה? סתמא דמלתא, אדם מסכים על דעת ב"ד׃

14ת"ש ומוסרין לו שני ת"ח שמא יבא עליה בדרך. ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, לחליה לקינויה ולבעול!

15מ"ש תלמידי חכמים דגמירי, דאי בעי למיבעל, אמרי ליה: אחליה לקינוייך ובעלה.

16ת"ש דאמר ר' יאשיה: שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו.

17וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ש"מ׃

18פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: קודם סתירה מחול, לאחר סתירה אינו מחול. וחד אמר: לאחר סתירה, נמי מחול. ומסתברא כמאן דאמר אינו מחול,׃

19ממאי מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי. דתניא, רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה, מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו, לא כל שכן?

20אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר, תאמר בסוטה שאין לה היתר.

21ואי אמרת לאחר סתירה מחול לה, משכחת לה דיש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה לקינויה ובעיל. אלא ש"מ לאחר סתירה אינו מחול. שמע מינה.

22מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש כו'. במאי קמיפלגי? בית שמאי סברי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.