מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Sotah 25a, Chapter 4 Arusah
רש"י
ושמואל דאמר אנא דאמרי אפי' לרבי יאשיה - דאמר שותה דמדאצטריך לרבויי לשתיה ש"מ לאו אשתו היא ליורשה וליטמא לה ולהאכילה תרומה וכ"ש לרבי יונתן דאמר אינה שותה משום דלאו אשתו היא והא דאיצטריך למעוטי אסמכתא בעלמא היא ולאו דקרא להכי אתא אלא להקיש אשה לאיש כדשני לעיל:
עוברת על דת - יהודית שאינה צנועה יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם דאמר בכתובות בפרק המדיר (כתובות דף עב.) דיוצאה שלא בכתובה:
צריכה התראה - שמא תחזור ואם תחזור לא תפסיד כתובתה או אינה צריכה התראה דבלאו התראה מפסדא:
למאי - כיון דלא שתיא קינוי למאי אהני:
לאפסודי כתובתה - ואי לאו דקני לא מפסדא אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים:
להשקותה כשהיא נשואה - ואם תסתר לאחר נישואין שותה על ידי קינוי של אירוסין שאינו יכול להשקותה כשהיא ארוסה דבעינן תחת אישה:
לאוסרה אבועל - קינוי לא מהני אלא לאוסרה על בועלה אם ימות זה או יגרשנה ולא שתת:
אלא לפוסלה מכתובתה - מכלל דאי לא אתרו בה לא מפסדא:
דתנן - לקמן בפרק כשם שהמים בודקין (סוטה דף כז:):
שאני התם - הא דבעי התראה:
דלית לה אימתא דבעל - ואי לאו דאתרו בה בי דינא לא הוה לן למקנסה דכיון דלית לה אימתא אין תימה בדבר אם עוברת על דת ואין זה פריצותא יתירתא אבל מי שבעלה אצלה ואינה יראה ממנו ועוברת על דת פריצותא יתירתא אית בה ואיכא למימר דבלאו התראה נמי מפסדא כתובתה:
תלא רחמנא - דכתיב וקנא את אשתו:
או דלמא כיון דקפיד קפיד - כלומר כיון דאורחיה דבעל למיקפד בהכי על כרחיה דהאי נמי הויא קפידא לגביה:
עבדינן מילתא דדלמא לא ניחא ליה - והיאך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו שאינו חפץ בו וקיימא לן (כתובות דף יא.) דאין חבין לאדם שלא בפניו:
שמחל על קנויו - והשתא ס"ד דקבעי בין שמחל קודם סתירה בין שמחל לאחר הסתירה ואם תימצי לומר עוברת על דת שרצה לקיימה מקיימה הני מילי בלא קינוי אבל היכא דאיכא קינוי וסתירה ורצה למחול מהו מי עקר קינוי ושריא ליה או לאו:
עבדינן מידי דאתי בעל ומחיל - ואיכא זילותא דבי דינא:
סתמא דמילתא אדם מסכים כו' - וסמכינן אסתם דעתיה דאינשי ומקנינן לה ואי אתי ומחיל מחיל:
מאי שנא תלמידי חכמים - תירוצא הוא והכי קאמר לעולם מחיל ודיקא ליה ממתני' מאי שנא דבעינן תלמידי חכמים משום דגמירי דאסורה ליה בדלא מחיל קינוי ואי אתי למיבעל אמרין ליה אחלי לקינויך:
סח לי זעירא - שהיה מאנשי ירושלים:
זקן ממרא - שהמרה על ב"ד של לשכת הגזית ומיתתו בחנק:
שהיא בלאו - אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה בפ"ק דיבמות (דף יא:):
במאי קמיפלגי - איזה טעם נותנין לדבריהם:
ב"ש סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי - מי שיש לו שטר חוב על חבירו ושיעבד לו בו נכסיו מוחזק בעל השטר בנכסים יותר מן הלוה והלכך כיון דנכסי ברשותיה קיימי הוו להו יורשי הבעל תובעין והמוציא מחבירו עליו הראיה ועליהן להביא ראיה שזינתה בסתירה זו ואבדה כתובתה:
רישוי: CC0
1ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה. מדאיצטריך קרא לרבוייה מכלל דלאו אשתו היא כלל.
2איבעיא להו: עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה, או אינה צריכה? מי אמרינן: כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה, או דלמא תיבעי התראה, דאי הדרה בה תיהדר בה?
3ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני לה. למאי? לאו להפסידה כתובתה?
4אמר אביי: לא, לאוסרה עליו. רב פפא אמר: להשקותה כשהיא נשואה. כדתניא: אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.
5אמר רבא, ת"ש אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין לא שותות ולא נוטלות כתובה.
6מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני להו. ולמאי? אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימן, אלא לאו: להפסידן כתובתן?
7אמר רב יהודה מדיסקרתא: לא, לאוסרה לבועל כבעל. דתנן: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.
8א"ר חנינא מסורא: ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ולא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה. ש"מ בעי התראה. ש"מ׃
9וכולהו, מאי טעמא לא אמרי מהא! דלמא שאני התם, דלית לה אימתא דבעל כלל.
10איבעיא להו: עוברת על דת ורצה בעל לקיימה, מקיימה או אינו מקיימה? מי אמרינן בקפידא דבעל תלא רחמנא, והא לא קפיד. או דלמא כיון דקפיד קפיד?
11ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת רצה בעל לקיימה מקיימה, עבדי ב"ד מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל? סתמא דמילתא: כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה.
12איבעיא להו: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, או אינו מחול? מי אמרינן בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו, או דלמא: כיון דקני ליה מעיקרא לא מצי מחיל ליה?
13ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה? סתמא דמלתא, אדם מסכים על דעת ב"ד׃
14ת"ש ומוסרין לו שני ת"ח שמא יבא עליה בדרך. ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, לחליה לקינויה ולבעול!
15מ"ש תלמידי חכמים דגמירי, דאי בעי למיבעל, אמרי ליה: אחליה לקינוייך ובעלה.
16ת"ש דאמר ר' יאשיה: שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו.
17וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ש"מ׃
18פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: קודם סתירה מחול, לאחר סתירה אינו מחול. וחד אמר: לאחר סתירה, נמי מחול. ומסתברא כמאן דאמר אינו מחול,׃
19ממאי מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי. דתניא, רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה, מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו, לא כל שכן?
20אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר, תאמר בסוטה שאין לה היתר.
21ואי אמרת לאחר סתירה מחול לה, משכחת לה דיש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה לקינויה ובעיל. אלא ש"מ לאחר סתירה אינו מחול. שמע מינה.
22מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש כו'. במאי קמיפלגי? בית שמאי סברי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.
תוספות
שאני התם דלית לה אימתא דבעל - וא"ת הני דבעי למפשט מארוסה ושומרת יבם לית להו נמי אימתא דבעלה דהא בעלייהו לאו גבייהו נינהו י"ל אפ"ה אית ליה אימתא פן ירגישו בעליהן בפריצותן:
שמע מינה בעל שמחל על קינויו קינויו מחול - ותפשוט נמי עוברת על דת אם רצה בעלה לקיימה מקיימה אפילו התרה בה:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
מאירי
העוברת על דת ר"ל שמכשלת בעלה בדברים שהוא סומך עליה כגון מאכילתו שאינו מעושר או משמשתו נדה וכן העוברת על דת יהודית ר"ל שפרוצה ביותר ושלא כמנהג בנות ישראל כגון טוה בשוק ומיניקה את בנה בשוק על הדרך שביארנו ענינם במסכת כתובות פרק המדיר הפסידה כתובתה ומ"מ דוקא בהתראה ר"ל שיתרה אותה בעלה בעדים או בבית דין שלא תתנהג עוד בכך ושאם תתנהג בכך שתפסיד כתובתה אבל בלא התראה לא הפסידה:
ומ"מ אינה אסורה עליו אף בהתראה עד שיקנא לה בעדים ותסתתר בעדים ואף כשבית דין מקנאין במקום הראוי להם לקנא על הדרך שביארנו במשנתנו כל שנסתרה אחר קנוי שלהם נאסרה לבעלה כאלו קנא הבעל בעצמו אבל התראה בלא קנוי וסתירה בין בהתראה שלו בין בהתראת בית דין כל שרצה בעל לקיימה מקיימה ושמא תאמר אחר שהנהגת פריצות אינה אוסרת בה היאך בית דין נעשין שלוחים לקנות ושמא מאחר שכל שאין שם קנוי אין הנהגתה אוסרת אף הוא אינו רוצה לקנות ולאסרה על עצמו ואין חבין לאדם שלא בפניו אין זה כלום שסתם הדברים כל שאשתו עוברת בכך דרך כלל ניחא ליה שיהו בית דין מתרין אותה בכלל וכל שהעם מרננין אחריה מפלני ניחא ליה שיהו בית דין מקנין לה הימנו:
בעל שמחל על קנויו קודם סתירה ר"ל שהרשה לה להסתתר עם אותו שקנא לה קנויו מחול ואין סתירתה שאחר המחילה אוסרתה ופירשו בתלמוד המערב שאם גירש סתמו מחל ואם החזירה צריך לקנות לה קנוי אחר אבל לאחר סתירה כבר נאסרה לו ואינו יכול למחול ואף אותה שקנאו לה בית דין אם רצה הבעל למחול קודם סתירה מוחל ואע"פ שמן הסתם מסכים הוא לדעת ב"ד מ"מ אם מחל מחל שאין קנוי בית דין גדול מקנוי של עצמו ולענין ביאור סוגיא שואלים היו בעל שמחל על קנויו אם מחול אם לאו אף לאחר סתירה ומתוך כך היו מביאין אותה ממה שהיו מוסרין לה שני תלמידי חכמים כדי שלא יבא עליה בדרך ואם קנויו מחול ימחול על קנויו ויבעול עד שהוצרך לתרץ שהיא הנותנת כדי שאם ירצה לבעול יאמרו מחול על קנויך ובעול ומ"מ לענין פסק אין לזו מקום כלל שהרי לאחר סתירה אינו מחול ומסירת תלמידי חכמים לאחר סתירה היא:
בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו רשאים ופרשוה בתלמוד המערב דוקא שלא נגמר דינו אע"פ שעמד בדין הא משנגמר דינו אין רשאים למחול וזקן ממרא מ"מ אם רצו בית דין למחול לו ולהניחו אינן רשאין שלא ירבו מחלוקות בישראל:
לענין ביאור מסוגיא זו יראה שעקרה הנזכרת כאן פירושה עקרה שעל ידי חולי או מכה כלומר שכבר היתה ראויה להזריע אלא שמכתה גרמה לה והוא שאמר דרך סוגיא שבאילונית לא נחלקו הואיל ולא היתה בה שעה הראויה להזריע ולענין פסק מיהא כבר ביארנו הצריך במשנה:
מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳
מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־528 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: סוטה דף כ״ה ע״א
פתיחה בקורא