בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ושמואל דאמר אנא דאמרי אפי' לרבי יאשיהדאמר שותה דמדאצטריך לרבויי לשתיה ש"מ לאו אשתו היא ליורשה וליטמא לה ולהאכילה תרומה וכ"ש לרבי יונתן דאמר אינה שותה משום דלאו אשתו היא והא דאיצטריך למעוטי אסמכתא בעלמא היא ולאו דקרא להכי אתא אלא להקיש אשה לאיש כדשני לעיל:

    עוברת על דתיהודית שאינה צנועה יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם דאמר בכתובות בפרק המדיר (כתובות דף עב.) דיוצאה שלא בכתובה:

    צריכה התראהשמא תחזור ואם תחזור לא תפסיד כתובתה או אינה צריכה התראה דבלאו התראה מפסדא:

    למאיכיון דלא שתיא קינוי למאי אהני:

    לאפסודי כתובתהואי לאו דקני לא מפסדא אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים:

    להשקותה כשהיא נשואהואם תסתר לאחר נישואין שותה על ידי קינוי של אירוסין שאינו יכול להשקותה כשהיא ארוסה דבעינן תחת אישה:

    לאוסרה אבועלקינוי לא מהני אלא לאוסרה על בועלה אם ימות זה או יגרשנה ולא שתת:

    אלא לפוסלה מכתובתהמכלל דאי לא אתרו בה לא מפסדא:

    דתנןלקמן בפרק כשם שהמים בודקין (סוטה דף כז:):

    שאני התםהא דבעי התראה:

    דלית לה אימתא דבעלואי לאו דאתרו בה בי דינא לא הוה לן למקנסה דכיון דלית לה אימתא אין תימה בדבר אם עוברת על דת ואין זה פריצותא יתירתא אבל מי שבעלה אצלה ואינה יראה ממנו ועוברת על דת פריצותא יתירתא אית בה ואיכא למימר דבלאו התראה נמי מפסדא כתובתה:

    תלא רחמנאדכתיב וקנא את אשתו:

    או דלמא כיון דקפיד קפידכלומר כיון דאורחיה דבעל למיקפד בהכי על כרחיה דהאי נמי הויא קפידא לגביה:

    עבדינן מילתא דדלמא לא ניחא ליהוהיאך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו שאינו חפץ בו וקיימא לן (כתובות דף יא.) דאין חבין לאדם שלא בפניו:

    שמחל על קנויווהשתא ס"ד דקבעי בין שמחל קודם סתירה בין שמחל לאחר הסתירה ואם תימצי לומר עוברת על דת שרצה לקיימה מקיימה הני מילי בלא קינוי אבל היכא דאיכא קינוי וסתירה ורצה למחול מהו מי עקר קינוי ושריא ליה או לאו:

    עבדינן מידי דאתי בעל ומחילואיכא זילותא דבי דינא:

    סתמא דמילתא אדם מסכים כו'וסמכינן אסתם דעתיה דאינשי ומקנינן לה ואי אתי ומחיל מחיל:

    מאי שנא תלמידי חכמיםתירוצא הוא והכי קאמר לעולם מחיל ודיקא ליה ממתני' מאי שנא דבעינן תלמידי חכמים משום דגמירי דאסורה ליה בדלא מחיל קינוי ואי אתי למיבעל אמרין ליה אחלי לקינויך:

    סח לי זעיראשהיה מאנשי ירושלים:

    זקן ממראשהמרה על ב"ד של לשכת הגזית ומיתתו בחנק:

    שהיא בלאואחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה בפ"ק דיבמות (דף יא:):

    במאי קמיפלגיאיזה טעם נותנין לדבריהם:

    ב"ש סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמימי שיש לו שטר חוב על חבירו ושיעבד לו בו נכסיו מוחזק בעל השטר בנכסים יותר מן הלוה והלכך כיון דנכסי ברשותיה קיימי הוו להו יורשי הבעל תובעין והמוציא מחבירו עליו הראיה ועליהן להביא ראיה שזינתה בסתירה זו ואבדה כתובתה:

    רישוי: CC0

    סוטה 25 עמוד א

    1ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה. מדאיצטריך קרא לרבוייה מכלל דלאו אשתו היא כלל.

    2איבעיא להו: עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה, או אינה צריכה? מי אמרינן: כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה, או דלמא תיבעי התראה, דאי הדרה בה תיהדר בה?

    3ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה. מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני לה. למאי? לאו להפסידה כתובתה?

    4אמר אביי: לא, לאוסרה עליו. רב פפא אמר: להשקותה כשהיא נשואה. כדתניא: אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה.

    5אמר רבא, ת"ש אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין לא שותות ולא נוטלות כתובה.

    6מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני להו. ולמאי? אי לאוסרן עליו הא אסירן וקיימן, אלא לאו: להפסידן כתובתן?

    7אמר רב יהודה מדיסקרתא: לא, לאוסרה לבועל כבעל. דתנן: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל.

    8א"ר חנינא מסורא: ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ולא להשקותה אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה. ש"מ בעי התראה. ש"מ׃

    9וכולהו, מאי טעמא לא אמרי מהא! דלמא שאני התם, דלית לה אימתא דבעל כלל.

    10איבעיא להו: עוברת על דת ורצה בעל לקיימה, מקיימה או אינו מקיימה? מי אמרינן בקפידא דבעל תלא רחמנא, והא לא קפיד. או דלמא כיון דקפיד קפיד?

    11ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת רצה בעל לקיימה מקיימה, עבדי ב"ד מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל? סתמא דמילתא: כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה.

    12איבעיא להו: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, או אינו מחול? מי אמרינן בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו, או דלמא: כיון דקני ליה מעיקרא לא מצי מחיל ליה?

    13ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה? סתמא דמלתא, אדם מסכים על דעת ב"ד׃

    14ת"ש ומוסרין לו שני ת"ח שמא יבא עליה בדרך. ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, לחליה לקינויה ולבעול!

    15מ"ש תלמידי חכמים דגמירי, דאי בעי למיבעל, אמרי ליה: אחליה לקינוייך ובעלה.

    16ת"ש דאמר ר' יאשיה: שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו קינויו מחול, וזקן ממרא שרצו בית דין למחול לו מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו.

    17וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, ועל זקן ממרא לא הודו לי שלא ירבו מחלוקת בישראל. ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ש"מ׃

    18פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: קודם סתירה מחול, לאחר סתירה אינו מחול. וחד אמר: לאחר סתירה, נמי מחול. ומסתברא כמאן דאמר אינו מחול,׃

    19ממאי מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי. דתניא, רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה, מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה שהיא בלאו, לא כל שכן?

    20אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר, תאמר בסוטה שאין לה היתר.

    21ואי אמרת לאחר סתירה מחול לה, משכחת לה דיש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה לקינויה ובעיל. אלא ש"מ לאחר סתירה אינו מחול. שמע מינה.

    22מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש כו'. במאי קמיפלגי? בית שמאי סברי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי.

    תוספות

    שאני התם דלית לה אימתא דבעלוא"ת הני דבעי למפשט מארוסה ושומרת יבם לית להו נמי אימתא דבעלה דהא בעלייהו לאו גבייהו נינהו י"ל אפ"ה אית ליה אימתא פן ירגישו בעליהן בפריצותן:

    שמע מינה בעל שמחל על קינויו קינויו מחולותפשוט נמי עוברת על דת אם רצה בעלה לקיימה מקיימה אפילו התרה בה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    העוברת על דת ר"ל שמכשלת בעלה בדברים שהוא סומך עליה כגון מאכילתו שאינו מעושר או משמשתו נדה וכן העוברת על דת יהודית ר"ל שפרוצה ביותר ושלא כמנהג בנות ישראל כגון טוה בשוק ומיניקה את בנה בשוק על הדרך שביארנו ענינם במסכת כתובות פרק המדיר הפסידה כתובתה ומ"מ דוקא בהתראה ר"ל שיתרה אותה בעלה בעדים או בבית דין שלא תתנהג עוד בכך ושאם תתנהג בכך שתפסיד כתובתה אבל בלא התראה לא הפסידה:

    ומ"מ אינה אסורה עליו אף בהתראה עד שיקנא לה בעדים ותסתתר בעדים ואף כשבית דין מקנאין במקום הראוי להם לקנא על הדרך שביארנו במשנתנו כל שנסתרה אחר קנוי שלהם נאסרה לבעלה כאלו קנא הבעל בעצמו אבל התראה בלא קנוי וסתירה בין בהתראה שלו בין בהתראת בית דין כל שרצה בעל לקיימה מקיימה ושמא תאמר אחר שהנהגת פריצות אינה אוסרת בה היאך בית דין נעשין שלוחים לקנות ושמא מאחר שכל שאין שם קנוי אין הנהגתה אוסרת אף הוא אינו רוצה לקנות ולאסרה על עצמו ואין חבין לאדם שלא בפניו אין זה כלום שסתם הדברים כל שאשתו עוברת בכך דרך כלל ניחא ליה שיהו בית דין מתרין אותה בכלל וכל שהעם מרננין אחריה מפלני ניחא ליה שיהו בית דין מקנין לה הימנו:

    בעל שמחל על קנויו קודם סתירה ר"ל שהרשה לה להסתתר עם אותו שקנא לה קנויו מחול ואין סתירתה שאחר המחילה אוסרתה ופירשו בתלמוד המערב שאם גירש סתמו מחל ואם החזירה צריך לקנות לה קנוי אחר אבל לאחר סתירה כבר נאסרה לו ואינו יכול למחול ואף אותה שקנאו לה בית דין אם רצה הבעל למחול קודם סתירה מוחל ואע"פ שמן הסתם מסכים הוא לדעת ב"ד מ"מ אם מחל מחל שאין קנוי בית דין גדול מקנוי של עצמו ולענין ביאור סוגיא שואלים היו בעל שמחל על קנויו אם מחול אם לאו אף לאחר סתירה ומתוך כך היו מביאין אותה ממה שהיו מוסרין לה שני תלמידי חכמים כדי שלא יבא עליה בדרך ואם קנויו מחול ימחול על קנויו ויבעול עד שהוצרך לתרץ שהיא הנותנת כדי שאם ירצה לבעול יאמרו מחול על קנויך ובעול ומ"מ לענין פסק אין לזו מקום כלל שהרי לאחר סתירה אינו מחול ומסירת תלמידי חכמים לאחר סתירה היא:

    בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו רשאים ופרשוה בתלמוד המערב דוקא שלא נגמר דינו אע"פ שעמד בדין הא משנגמר דינו אין רשאים למחול וזקן ממרא מ"מ אם רצו בית דין למחול לו ולהניחו אינן רשאין שלא ירבו מחלוקות בישראל:

    לענין ביאור מסוגיא זו יראה שעקרה הנזכרת כאן פירושה עקרה שעל ידי חולי או מכה כלומר שכבר היתה ראויה להזריע אלא שמכתה גרמה לה והוא שאמר דרך סוגיא שבאילונית לא נחלקו הואיל ולא היתה בה שעה הראויה להזריע ולענין פסק מיהא כבר ביארנו הצריך במשנה:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳

    מסכת סוטה דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־528 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ושמואל דאמר אנא דאמרי אפי' לרבי יאשיה דאמר שותה דמדאצטריך לרבויי לשתיה ש"מ לאו אשתו היא ליורשה וליטמא לה ולהאכילה תרומה וכ"ש לרבי יונתן דאמר אינה שותה משום דלאו אשתו היא והא דאיצטריך למעוטי אסמכתא בעלמא היא ולאו דקרא להכי אתא אלא להקיש אשה לאיש כדשני לעיל:

    עוברת על דת יהודית שאינה צנועה יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם דאמר בכתובות בפרק המדיר (כתובות דף עב.) דיוצאה שלא בכתובה:

    צריכה התראה שמא תחזור ואם תחזור לא תפסיד כתובתה או אינה צריכה התראה דבלאו התראה מפסדא:

    למאי כיון דלא שתיא קינוי למאי אהני:

    לאפסודי כתובתה ואי לאו דקני לא מפסדא אלמא צריכה התראה וזו עוברת על דת היא שנסתרה עם אנשים:

    להשקותה כשהיא נשואה ואם תסתר לאחר נישואין שותה על ידי קינוי של אירוסין שאינו יכול להשקותה כשהיא ארוסה דבעינן תחת אישה:

    לאוסרה אבועל קינוי לא מהני אלא לאוסרה על בועלה אם ימות זה או יגרשנה ולא שתת:

    אלא לפוסלה מכתובתה מכלל דאי לא אתרו בה לא מפסדא:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 25a · Sefaria · CC0

    תוספות

    שאני התם דלית לה אימתא דבעל וא"ת הני דבעי למפשט מארוסה ושומרת יבם לית להו נמי אימתא דבעלה דהא בעלייהו לאו גבייהו נינהו י"ל אפ"ה אית ליה אימתא פן ירגישו בעליהן בפריצותן:

    שמע מינה בעל שמחל על קינויו קינויו מחול ותפשוט נמי עוברת על דת אם רצה בעלה לקיימה מקיימה אפילו התרה בה:

    Tosafot on Sotah 25a · Sefaria

    מאירי

    העוברת על דת ר"ל שמכשלת בעלה בדברים שהוא סומך עליה כגון מאכילתו שאינו מעושר או משמשתו נדה וכן העוברת על דת יהודית ר"ל שפרוצה ביותר ושלא כמנהג בנות ישראל כגון טוה בשוק ומיניקה את בנה בשוק על הדרך שביארנו ענינם במסכת כתובות פרק המדיר הפסידה כתובתה ומ"מ דוקא בהתראה ר"ל שיתרה אותה בעלה בעדים או בבית דין שלא תתנהג עוד בכך ושאם תתנהג בכך שתפסיד כתובתה אבל בלא התראה לא הפסידה:

    ומ"מ אינה אסורה עליו אף בהתראה עד שיקנא לה בעדים ותסתתר בעדים ואף כשבית דין מקנאין במקום הראוי להם לקנא על הדרך שביארנו במשנתנו כל שנסתרה אחר קנוי שלהם נאסרה לבעלה כאלו קנא הבעל בעצמו אבל התראה בלא קנוי וסתירה בין בהתראה שלו בין בהתראת בית דין כל שרצה בעל לקיימה מקיימה ושמא תאמר אחר שהנהגת פריצות אינה אוסרת בה היאך בית דין נעשין שלוחים לקנות ושמא מאחר שכל שאין שם קנוי אין הנהגתה אוסרת אף הוא אינו רוצה לקנות ולאסרה על עצמו ואין חבין לאדם שלא בפניו אין זה כלום שסתם הדברים כל שאשתו עוברת בכך דרך כלל ניחא ליה שיהו בית דין מתרין אותה בכלל וכל שהעם מרננין אחריה מפלני ניחא ליה שיהו בית דין מקנין לה הימנו:

    בעל שמחל על קנויו קודם סתירה ר"ל שהרשה לה להסתתר עם אותו שקנא לה קנויו מחול ואין סתירתה שאחר המחילה אוסרתה ופירשו בתלמוד המערב שאם גירש סתמו מחל ואם החזירה צריך לקנות לה קנוי אחר אבל לאחר סתירה כבר נאסרה לו ואינו יכול למחול ואף אותה שקנאו לה בית דין אם רצה הבעל למחול קודם סתירה מוחל ואע"פ שמן הסתם מסכים הוא לדעת ב"ד מ"מ אם מחל מחל שאין קנוי בית דין גדול מקנוי של עצמו ולענין ביאור סוגיא שואלים היו בעל שמחל על קנויו אם מחול אם לאו אף לאחר סתירה ומתוך כך היו מביאין אותה ממה שהיו מוסרין לה שני תלמידי חכמים כדי שלא יבא עליה בדרך ואם קנויו מחול ימחול על קנויו ויבעול עד שהוצרך לתרץ שהיא הנותנת כדי שאם ירצה לבעול יאמרו מחול על קנויך ובעול ומ"מ לענין פסק אין לזו מקום כלל שהרי לאחר סתירה אינו מחול ומסירת תלמידי חכמים לאחר סתירה היא:

    בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו רשאים ופרשוה בתלמוד המערב דוקא שלא נגמר דינו אע"פ שעמד בדין הא משנגמר דינו אין רשאים למחול וזקן ממרא מ"מ אם רצו בית דין למחול לו ולהניחו אינן רשאין שלא ירבו מחלוקות בישראל:

    לענין ביאור מסוגיא זו יראה שעקרה הנזכרת כאן פירושה עקרה שעל ידי חולי או מכה כלומר שכבר היתה ראויה להזריע אלא שמכתה גרמה לה והוא שאמר דרך סוגיא שבאילונית לא נחלקו הואיל ולא היתה בה שעה הראויה להזריע ולענין פסק מיהא כבר ביארנו הצריך במשנה:

    Meiri on Sotah 25a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בפרש"י בד"ה דתנן לקמן פרק כשם שהמים בודקין עכ"ל כצ"ל:

    גמ' ת"ש אלמנה לכ"ג כו' א"ר יהודה מדיסקרתא לא לאוסרה כו' והא דקתני ממזרת ונתינה לישראל צ"ל דהבועל נמי ממזר ונתין הוא דאל"כ הא אסירה וקיימא לבעל ולבועל וק"ל:

    תוס' בד"ה בש"א נוטלת כתובתה כו' שטר העומד לגבות כגבוי דמי י"ל דגבי נפל הבית עליו ועל אביו לא היה לבן נכסים כו' עכ"ל וכצ"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 25a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף כ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־528 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה.…״

      חכמים: רבי יאשיה, שמואל.

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: עוברת על דת צריכה התראה…״

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא…״

    4. קטע 424 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: לא, לאוסרה עליו. רב פפא…״

      חכמים: רב פפא, אביי.

    5. קטע 522 מילים

      נפתחת ב״אמר רבא, ת"ש אלמנה לכהן גדול, גרושה…״

      חכמים: רבא.

    6. קטע 619 מילים

      נפתחת ב״מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני…״

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה מדיסקרתא: לא, לאוסרה לבועל…״

      חכמים: רב יהודה.

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״א"ר חנינא מסורא: ת"ש ואלו שבית דין…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״וכולהו, מאי טעמא לא אמרי מהא! דלמא…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: עוברת על דת ורצה בעל…״

    11. קטע 1140 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ואלו שבית דין מקנין להן: מי…״

    12. קטע 1232 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: בעל שמחל על קינויו קינויו…״

    13. קטע 1336 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן: מי שנתחרש…״

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״ת"ש ומוסרין לו שני ת"ח שמא יבא…״

    15. קטע 1512 מילים

      נפתחת ב״מ"ש תלמידי חכמים דגמירי, דאי בעי למיבעל,…״

    16. קטע 1636 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דאמר ר' יאשיה: שלשה דברים סח…״

    17. קטע 1726 מילים

      נפתחת ב״וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו…״

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר:…״

      חכמים: רב אחא.

    19. קטע 1928 מילים

      נפתחת ב״ממאי מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי. דתניא,…״

      חכמים: רבי יוסי.

    20. קטע 2015 מילים

      נפתחת ב״אמרו לו: לא, אם אמרת בנדה שכן…״

    21. קטע 2125 מילים

      נפתחת ב״ואי אמרת לאחר סתירה מחול לה, משכחת…״

    22. קטע 2217 מילים

      נפתחת ב״מתו בעליהן עד שלא שתו, ב"ש כו'.…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף כ״ה ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026