מסכת סוטה דף כ׳ עמוד א׳

סוטה שאמרה איני שותה שדינה לצאת בלא כתבה וחזרה בעודה לשם ואומרת הריני שותה רואין אם מתחלה כשאמרה איני שותה היתה אומרת כן מחמת פחד יכולה לחזור אבל אם ראינוה בריאה הרבה ואינה מתפחדת ואעפ"כ אמרה איני שותה אינה יכולה לחזור ולומר שותה אני אלא יוצאה בלא כתבה:

מי סוטה אחר שנתן העפר על פני המים צריך שיתן לתוכן בפניה דברים המרים כגון לענה וכיוצא בה כדי שתתירא ותודה ולא תגרום רעה לעצמה וכן שלא תזקיק שם הב"ה לימחות וזהו שאמרה תורה מי המרים וכבר ידעת שמלת מי הוא סמוך והמרים תאר כלומר מי הדברים המרים ר"ל שאין נקראין מרים על שם מחיקת המגלה והאלה ופעולת המים לבד אלא שאף מצד עצמן הם מרים וקצת התלמידים ראיתי מתמיהים בה והרי זה מביא לחשוד שאף הפעולה באה מצד אותם הדברים ואינו כלום שהרי אף היא מכרת אותם הדברים שאין פעלתם לצבות בטן ולנפיל ירך וכל שכן לשעתן שדברים אלו בפניה הם נעשין שכל עצמה אינה אלא ליגעה ביותר ולמרר את חייה כל אותו הפרק כדי שתודה ועוד שהרי אף לחושד בכך מה שאתה פוגם באותה שזינתה אתה משביח בטהורה שהרי כלן דבר מר נתון לתוכן והטהורה פניה מזהירות אחר שתייתה ואם היה בה חולי המעכבה מלילד מתעברת ויולדת ואף לדבריו נוח לו בכל דבר הבא דרך מופת ופלא שישתנה הטבע לטובה משישתנה לרעה ומרובה מדה טובה ממדת פורענות:

כותבי ספרים תפלין ומזוזות צריכין להזהר במלאכתם מפני שהיא מלאכת שמים שאם יחסרו אות אחת כגון א' שבמלת וה' אלהים אמת או אם יותירו אות אחת כגון שיותיר יו"ד אחת בהוה על הוה עד שיהא יהוה על ה' או שיוסיף וא"ו במלת ברא אלהים עד שיהא בראשית בראו אלהים נמצא מחריב את העולם וכן בכמה דברים כיוצא באלו ודרך כלל חסרות ויתירות הוא מן הדברים שפוסלין ספר תורה אפי' בחסרה אחת או ביתרה אחת:

ספרים תפלין ומזוזות אין נכתבות אלא בדיו וכבר ביארנו במסכת שבת שכלל ענינו הרכבת דברים מהם שמשחירים ומהם שמדביקים אלא שאין מדביקין כל כך שלא יהא הכתב יכול לימחות כלל אלא שלא יהא יכול לימחות בלא היכר ולכתחילה אין מטילין בו קנקנתום מפני שמדביק ביותר מדאי ואם נתן כשר ובסוטה מיהא שמגלתה צריכה ליכתב על עור טהור כספר תורה צריך על כל פנים שלא יהא שם קנקנתום שהרי עומדת היא לימחק וזהו שאמרו בכל מטילין קנקנתום חוץ מפרשת סוטה ולא על פרשה שבתורה היא אמורה אלא על הפרשה שכותבין במקדש על כל סוטה וסוטה לימחק הא פרשת סוטה שכתבה בתורה אינה ראויה לימחק לסוטה ואין אומרים הואיל וסתם נכתבה נמחקת היא אלא הרי הוא כמי שנכתבה בהדיא לשם אחרת שעל כל פנים לכתיבה לשמה אנו צריכין על הדרך האמור בגט אשה כמו שיתבאר במקומו ומגלה זו הואיל וניתנה לימחק פירשו בתלמוד המערב שאינה מטמאה את הידים:

המשנה השניה והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות והיא מתמלאה גידים גידים והן אומרין הוציאוה הוציאוה שמא תטמא העזרה אם יש לה זכות היתה תולה לה יש לה זכות תולה לשנה אחת לשתי שנים יש זכות תולה לשלש שנים מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ר' אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות ר' יהושע אומר רוצה היא אישה בקב תפלות מתשעה קבין פרישות הוא היה אומר חסיד שוטה רשע ערום אשה פרושה ומדות פרושים הרי אלו מבלי עולם ר' שמעון אומר אין הזכות תולה במים המאררים אם אומר אתה שהזכות תולה במים המאררים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ומוציא אתה את שם רע על הטהורות ששתו ויאמרו טמאות היו אלא שתלה להם הזכות ר' אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה והולכת וסופה שהיא מתה באותה המיתה אמר הר"ם פי' אינה מספקת לשתות הוא מאמר ר' עקיבא שהוא סובר מקריב המנחה ואחר כך משקה כמו שאמ' ר' שמעון ואינה הלכה ואמ' יש לה זכות ירצה בו זכות התורה ואע"פ שהיא בלתי מצווה בזה לפי שלא צותה התורה כי אם לאנשים ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ואמר מלמדה תפלות שיעורו כאלו למדה תפלות והם דברים בטלים ודמיונים וענין מאמר ר' יהושע שהוא יאמר שהאשה רוצה באיש מסכן מאנשי החבורה נותן לה קב בכל יום מאיש חסיד פרוש מהדברים המגונים ויתן לה ט' קבין בכל יום חסיד שוטה אמר בתלמוד שענין זאת ההפלגה לאותו מתחסד עד שיגנוהו ההמון להיותו עושה מעשים אשר לא יעשו ויקראוהו שוטה בחסידותו ואמ' בגמרא שבת בירושלמי כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט ורשע ערום ומכות פרושים הוא מה שאספר וזה שפרושים יקראו החכמים להיותם פרושים מדעת ההמון מתאוות העולם וממנהגים הפחותים והם הפרושים האמתיים וכן יאמרו ע"ה פרושים הם ומנוי כל מי שיביאו לסבה מהסבות כמו שיגדלוהו בני אדם או שלא יאבד השם ממונו ויפסיד ענינו ואין אצלם פרוש אמתי בלתי עובד מאהבה כמו אברהם אבינו והששה הם רעים והם יוסיפו בחיובים ויפליגו להחמיר לגנוב לב העולם ויהיה כהוסיפם להעמיק לתורה במדות ואמרו מכות פרושין הרי אלו מבלי העולם שאלו הדברים יפסידו האדם ומדהה בלשונם הוא מראה עכור אשר לא יהיה חזק הלובן ולא יהיה לה בהירות ולא בהקות וכזה הרבה יש במסכת נגעים הנה ענין אמרו הנה מדהא שאם תהיה עכורת המראה ותכחיש גופה מעיני האנשים ומתכונתה תתיך וכבר אמרתי לך פעם אחרת כי כאשר חלקו החכמים בדעת שיאמינו בו ואין תכליתו מעשה מן המעשים הנה לא נאמר שם הלכה כפלני ואין הלכה כבן עזאי:

אמר המאירי אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ר"ל אם זינתה שאם היא טהורה אדרבה פניה מזהירות ואם היתה חולנית מתחזקת אבל כשהיא טמאה מיד פניה מוריקות וכן עיניה בולטות והא מתמלאת גידין ר"ל שגידי הלחיים נופחין ונראית כמלאה גידין ואף בשרה נעשה בה כעין שוטין נפוחין וכמו שאמרו בסיפרי כמין שרביטין מזורקין בה ושאלו בגמרא מתני' מני אי רבנן דאמרי משקה ואח"כ מקריב הרי כל שלא קרבה מנחתה אינה נבדקת שהרי נאמר על המנחה שהיא מזכרת עון ואי ר' שמעון דאמר מקריב ואח"כ משקה הרי מ"מ נאמר במשנה זו שהזכות תולה והוא סובר שאינה תולה כמו שנבאר במשנה זו והעמידהו לדעת ר' עקיבא שהיה סובר שמקריב תחלה וכמו שאמר משקירב הקומץ אינה יכולה לחזור כמו שביארנו במשנה ובתליית הזכות הוא סובר כחכמים ומ"מ אף לדעת חכמים תכף שהושלם ענינה פניה מוריקות:

והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא את העזרה ופירשוה בגמרא שמא תפרוס נדה והנדה מטמאה עזרת נשים שהנדה והזבה ובעל קרי אסורים ליכנס במחנה בכל הר הבית שירושלים והמקדש חלוק לשלש מחנות כל ירושלים נקרא מחנה ישראל ומשלחים מצורע משם אבל לא זב וזבה ולא נדה ויולדת אלא יושבין בכל העיר אבל משלחין אותן מכל הר הבית שהוא במקום מחנה לויה מפני שהן מטמאין משכב ומושב אף בלא מגע אבל טמא מת ואפי' מת עצמו מותר ליכנס להר הבית שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו במחיצתו ר"ל מחנה לויה ונמצא שלא מחשש מיתה אמרו כן ומה שאמרו במשניות של טהרות כלים פ"א במשנת עשר קדושות שבארץ ישראל זו למעלה מזו שמן החיל ואילך אין טמא מת נכנס לא נאמרה אלא מדברי סופרים הא מן התורה עזרת נשים ואף שער ניקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה והרי הן כשאר הר הבית אלא מחמת חשש נדה הוא שאלו מחשש טמא מת הואיל ומדברי סופרים הוא דיים לעשות כן בשעת גסוס וכן כתבוה בתוספות ואף הם כתבו עוד שאף איסור סופרים אין בה שאף חכמים לא גזרו בה אלא לבא ליכנס דרך שם למחנה שכינה וגזרו עליו כן מגזירה שמא יכנס לפנים אבל בדרך אחרת לא וראיה להם ממה שאמרו אירע קרי באחד מהם יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה טבל ובא וישב לו אצל אחיו הכהנים ורוצה לומר בבית המוקד אלמא טבול יום נכנס בבית המוקד ובית המוקד היה חציו בקדש כמו שהתבאר שם והטעם שלא אסרו אלא בעזרת נשים שהוא משמש כניסה ויציאה ומה שאמרו במסכת נדה שחרדה מסלקת את הדמים פרושה בדאגה שאינה באה פתאום אלא שמתיראה מאויבים ומסתתרת כמו שאמרוה בהיתה במחבוא והגיע שעת וסתה ולא בדקה שמטהרין אותה מן הסתם אבל בעתותא ר"ל פחד הבא פתאום כגון זה שבשתייתה וטעימתה היא מתפחדת המקור מתרפה והדם יוצא וכמו שמצינו באסתר שבאה לה השמועה פתאום ופירסה נדה כדכתיב ותתחלחל המלכה וכו':

ואמר אח"כ שמיד בטנה צבה ואחר כך ירכה נופלת ומתה אם היה לה זכות תולה לה ר"ל שאינה מתה לשעתה אלא שמעט מעט נימוקת והולכת עד שתמות ושיעור זמן התלייה לפי הזכות יש זכות תולה שנה ויש זכות שתולה שתים או שלש והביאוה בגמרא דרך אסמכתא ממה שאמר דניאל לנבוכדנצר מלכא מלכי ישפר עלך וחטאתך בצדקה פרוק ונאמר בו כלא מטא על נבוכדנצר מלכא לקצת ירחין תרי עשר אלמא שהזכות תלה לו שנה ומצינו במדותיו של הקב"ה שישתנה במדת רחמים להאריך זמן אחר זמן פעמים שלש והילכך יש זכות תולה שלש ומ"מ פירשו בגמרא שאין זכות מצוה תולה לה כל כך שהרי אמרו עבירה מכבה מצוה ר"ל שאע"פ שאין הב"ה מקפח שכר כל בריה משלם הוא מצד אחד ועונש העבירה משתמר וכדכתיב אשר לא יקח שוחד זה שוחד מצות כלומר שאין עשיית מצוה מפקעת עונש המיועד לעבירה ואחר שעונש זה מיוחד לעבירה זו אין מצוה מפקיעתו אלא זכות של תורה הן שעסקה היא בתורה אע"פ שלא נצטוית בכך הן שהשתדלה בלמוד בניה ובעלה:

מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ר"ל ראוי לו ללמדה תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה ותשתדל בכך ולא יוציאו לעז על מים המרים שאף בחשודה בעיניהן הרבה יהו דנות שזכות תולה לה ר' אליעזר אומר המלמד את בתו תורה מלמדה תפלות ואין גורסין בה כאלו מלמדה אלא דוקא מלמדה תפלות וזהו שתמהו בגמרא מלמדה סלקא דעתך וכי דברי תורה תפלות הן ותירץ בה תני כאלו מלמדה תפלות ר"ל דברים תפלים שמתוך הבנתה ביתר מגדרה היא קונה ערמימות מעט ואין שכלה מספיק להבנה הראויה והיא סבורה שהשיגה ומקשקשת כפעמון להראות את חכמתה לכל ובתלמוד המערב אמרו דרך גוזמא ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים:

ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב טפלות מתשעת קבין פרישות כך היא הגרסא ר"ל בלא וא"ו וזהו ששאלו בגמרא מאי קאמר ופרשוה בקב וטפלות בתוספות וא"ו כלומר רוצה היא במזונות מועטין ושיהא בעלה מיטפל עמה משיהו לה מזונות מרובין ושפע גדול ויהא בעלה פורש הימנה ונתגלגל בכך לומר שתכלית ענינה אינה אלא להיותה עובדת הבעל עד שיהא אוהבה ומיטפל בה ואינה סובלת עול תורה ולי נראה לפרש רוצה שיהא בעלה עם הארץ ואינו יודע אלא מעט בכדי הצורך ההכרחי ושיהא מיטפל עמה משיהו לה תשעת קבין ר"ל חכמה יתירה ושיהא פורש הימנה מתוך חכמתו וכמו שאמרה צפורה אשריהם ואוי לנשותיהם ואחד מן החכמים אמר בנעם מליצותיו כי הנשים יבחרו מאשר אוי להם ואשרי לנשותיהם ומעתה היאך תעמוס עליה עול תורה ואף של בעלה קשה לה:

הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושים הרי אלו מבלי העולם וענין חסיד שוטה הוא שמתחסד ביותר מדאי אף במה שחסידותו גורם היזק או לעצמו או לאחר כגון שמתענה בכל יום או שרואה אשה טובעת בנהר ואומר איני יורד להצילה כדי שלא אסתכל בערוה או שראה תינוק מבעבע בנהר ואומר אחלוץ תפלי קודם שאכנס:

ורשע ערום הוא שיודע לתחבל שלא בהיכר לגרום היזק לאחרים להועיל לעצמו או לאחרים ופרשו בגמרא כגון שמטעים טענותיו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו כדי שיהא רואה בזכותו בנקל שמשהונח הרעיון על מחשבה אחת אינו זז ממנה בנקל וכבר ידעת שדבר זה אזהרה לדיין שלא ישמע ולבעל דין שלא ישמיע דכתיב לא תשא שמע שוא ודרשו בו גם כן לא תשיא וכן לרואה אחד בא בשדהו ליטול לקט שכחה ופאה ויודע בו שיש לו מאתים חסר דינר ומקדים לו שלום ונותן לו דינר כדי להשלים לו מאתים וכבר ידעת מה שפסקנו בכמה מקומות שמי שיש לו מאתים לא יטול לקט שכחה ופאה ואם היו לו מאתים חסר דינר אפילו שוה אלף זוז כאחד נוטל והרי זה רמהו בערמתו כדי להפקיעו ממתנות עניים שבשדהו ליתנן לאחר שהוא קרובו או מכירו וכן כיוצא באלו:

ואשה פרושה ר"ל לא בכל אשה אבל באשה מכשפה שעושה עצמה פרושה ומתחסדת לרמות העולם בכשפיה לומר שבתפלתה ובחסידותה מזדמן לה כן וקראוה בגמ' אלמנה שיבבית כלומר שהולכת אצל שכניה תמיד להראות טלפיה והעידו על אחת מהן שכל שהיתה יודעת באשה שמקשה לילד היתה עוצרת רחמה בכשוף והולכת לראותה וכשרואה שמצטערת הרבה היא אומרת אלך ואבקש רחמים עליך והיתה הולכת ומתרת כשפיה והולד יוצא ופעם אחת היה לה שכיר יום בביתה והיא הלכה לבית המקשה ושמע השכיר קול הכשפים מקשקשים בכלי סתום כפעמון ופתח מגופת הכלי ויצאו הכשפים והולד נולד ונתגלה ענינה ועל זו וכיוצא בה אמרו כאן שהן ממבלי ומפתים את העולם בהבליהם ואף באנשים כן אלא שמדות אלו מצויות בנשים יותר אבל כל שחסידותן כראוי ובכונה חס ושלום שלא נאמר על פרישותן שום פקפוק וכמה מהן נמצאו יראות חטא ומדקדקות אף ביותר מן האנשים ודרך הערה אמרו אמר ר' יוחנן למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה יראת חטא מבתולה שפעם אחת שמעו לאחת שהיתה מתפללת בבית מדרשו של ר' יוחנן והיתה אומרת רבונו של עולם בראת גן עדן בראת גיהנם בראת צדיקים בראת רשעים יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם וקבול שכר מאלמנה שראו באחת שהיתה הולכת בכל יום להתפלל בבית מדרשו של ר' יוחנן אמר לה בתי לא בית הכנסת יש בעירך אמרה לו ר' ולאו שכר פסיעות יש:

ומכות פרושים ר"ל אלו שמענין את עצמם דרך התחסדות בהרבה סגופים והכאות כדי להראות חסידותם שנמצא כל פרישותם שלא בכונה מעולה על הדרך שיתבאר בגמ' ואמר אף על אלו שהם ממבלי עולם ר"ל מכחישין כונת המציאות שכונת הממציאו להיות כל הפעולות פונות לתכלית אחת והיא עבודתו ית' ומתוך כך הזכירו בגמ' הרבה מינין מן הפרישות שאינם בגדר הפרישות המכוון והוא שאמרו שבעה פרושים הם כלומר שאין פרישותם כלום א' פרוש שכמי ר"ל שעושה מעשה שכם והוא שאין עושה הדבר אלא להנאתו כדי שיתכבד בכך או יועילוהו בממון או באי זה צד ולא לשום שמים וזהו מעשה שכם שמל את עצמו להגיע למה שהיה רצונו ב' פרוש נקפי והוא שהיו ביניהם אנשים מהלכין עקב בצד גודל להראות עצמם פורשים מן העולם ואינם מביטים במקום מהלכם אלא שמרימים עיניהם למעלה ורגלם מתנקף בהתמדה ואין זה אלא דרך התראות ג' פרוש קוזאי והוא שעוצם עיניו בלכתו שלא יסתכל בנשים והרבה פעמים ראשו מתנקף בכותלים ודם חוטמו או שאר אבריו יוצא ומזה את הכותל ואף זו אינה אלא דרך התראות ד' פרוש מדוכיא ר"ל יד המדוכה העשוי בראשו כפוף כמקבת ואף זה הולך בכפיפת ראש להראות לכל שהוא ענו ושפל ובקרבו ארבו ה' פרוש מה חובתי ואעשנה ולא שיהא הולך אנה ואנה ללמדו מה שהוא חייב לעשות שהרי זה מראה עצמו כלא יודע וזו ודאי מדה טובה היא אלא שאומר מה חובתי עוד ואעשנה כלומר שמפרסם מה שעשה לומר כך וכך עשיתי התדעו דבר שאוכל עוד לעשותו שנמצא מראה עצמו כאלו קיים את הכל ו' פרוש מאהבה ר"ל מאהבת שכר המצות ולתקות השכר ולא מאהבת מי שצוה בעשייתן ז' פרוש מיראה ר"ל מיראת עונשן ואע"פ ששני אלו אינם במדרגות הרע כאחרות שמ"מ מתוך שלא לשמה בא לשמה מ"מ אינם בכלל פרישות:

כלל הדברים כל שאינו בודל מדרכי העולם אלא לפי כונה מכונות העולם הרי זה כבורח מן העולם והוא רודף אחריו והפרישות האמתי הוא שאהבת בוראו מביאתו ליפנות מכל דרכי העולם לעבדתו לבד לא יתיר לשונו לדבר בזולתו ולא איבריו להתעסק אלא במה שלבו הומה לכבודו ית' אבל האחרים כלם דרך התראות והתחסדות והוא סבור להעלם מידיעת הבורא ית' כהתעלמו מבני אדם והוא שאמרו דמיטמרן מיטמרן ודמיגליין מיגליין כלומר שבין בני אדם הנסתרות נסתרות והנגלות נגלות אבל לשם ית' הנסתרות גלויות לו והוא שאמרו ודמיטמרן מיגליין ר"ל להב"ה ובי דינא ליתפרע מהני דחייפי גונדי ר"ל שמתכסים בטליתות גדולות ובציציות ארוכות נראות לבני העולם ולבם רחק ממנו ית' עליהם אני אומר ויציצו כל פועלי און:

במדרש אמרו לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שלא תהא מניח תפילין ומתעטף בציצית והולך ומרמה את הבריות וינאי המלך כשהרג את החכמים ונתיראה אשתו שיעבירו את זרעו מן המלכות ובקשה ממנו שישתדל לשוב באהבתם אמר לה אל תתיראי מן הפרושים ר"ל שאותם האמתיים אינם שומרים עברה ולא משאינן פרושים ר"ל שאינם מחזיקין עצמן בפרישות שהרי אין לבם עלי אלא מן הצבועים הדומים לפרושים שאין פרישותם אלא כצבע הכלי שאין תוכו כצבעו שהן עושין מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס ובתלמוד המערב הזכירו באחד שהיה מניח תפילין וראה אחד בערב שבת והפקיד לו את כיסו ובמוצאי שבת בא אצלו וכפר בו אמר לא לך הימנית אלא להלין דברישך הימנית ובתלמוד המערב פירשו שפרוש אהבה הנזכר כאן הוא המעולה והוא המיוחס לאברהם:

ר' שמעון אומר אין זכות תולה לה שאם שאתה אומר כן אתה מדחה את המים ר"ל מכהה את זיון ומקלה את כבודן בפני הנשים השותות כלומר שאינן מקפידות בשתייתן ובוטחות בזכותן וכן אתה מוציא לעז על הטהורות לומר ודאי טמאות הן אלא שהזכות תולה להן ר' אומר שבודאי זכות תולה אלא שמ"מ לא שתהא הזכות עושה כל כך שתהא יולדת ומשבחת אלא תולה שלא למות מיד אלא מתנונה והולכת מעט מעט ולסוף שנה או שנתים או שלש מתה באותה מיתה וכן הלכה לפי המקובל בהן כמו שכתבנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שבאו עליה בגמ' ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן: