משוח מלחמה וכו' מצד שביאר בפרק אלו נאמרין כל הדברים שאמירתם טעונה לשון הקדש דרך כלל וביאר בקצתם עניני דיניהם עד שנשארו מהם לבאר עניני משוח מלחמה ועניני עגלה ערופה בא הנה בזה הפרק לבאר עניני משוח מלחמה בכל דינין הצריכים בענינו והמטפלים עמו ממה שהיו השוטרים מדברים אל העם גם כן ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון במה שהכהן והשוטרים אומרים לעם השני באותם שחוזרים על פי דבריהם אלא שיוצאים עד הספר ומשתדלים בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים השלישי באותם שאין יוצאין מבתיהן כלל לשום דבר וזהו ענין הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
ואנו מבארים עניני המשנה כלה ביחד מפני שכלה דברים הנמשכים לענין אחד והוא שאמר משוח מלחמה בשעה שהוא מדבר אל העם בלשון הקדש היה מדבר שנאמ' והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן וגו' זה כהן משוח מלחמה ודבר אל העם בלשון הקדש ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם על אויביכם לא על אחיכם לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידן וירחמו עליכם כמה שנאמר להלן ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמים עליכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות אל תראו מפני הגפת התריסין ושיפת הקולגסים ואל תחפזו מפני קול הקרנות ואל תערצו מפני קול הצוחה כי ה' אלהיכם ההולך עמכם הן באים בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום פלשתים באו בנצחנו של גלית ומה היה בסופו סופו שנפל בחרב הם נפלו עמו אבל אתם אין אתם כן אלא כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם עם אויביכם להושיע אתכם זה מחנה הארון ודברו השוטרים אל העם לאמר וגו' אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות אחד הבונה אחד הלוקח אחד היורש ואחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר נטע כרם וגו' אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל אפי' מחמשת המינין אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב אחד הלוקח אחד היורש אחד שניתן לו מתנה ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה וגו' אחד המארש את הבתולה אחד המארש את האלמנה ואפי' שומרת יבם אפי' שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו כל אלו שומעים את דברי כהן מעורכי המלחמה וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנים את הדרכים אלו שאינן חוזרין הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת והנוטע ארבעה אילני מאכל או חמשה אילני סרק המחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין לא היה חוזר ור' יהודה אומ' אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר ר' אלעזר אומר אף הבונה בית בשרון לא היה חוזר אמר הר"ם פי' אמרו במשוח מלחמה ודבר אל העם ואמ' משה ידבר והאל' יעננו בקול כמו ששם בלשון הקדש כאן וכאן בלשון הקדש וצחצוח חרבות בסיף בהיקות הסיף והרמחים והגפת תריסין הכאת המגינים קצתם בקצתם ושיפת הקולגסים הפלגת והם מקלות יכו בהם האבנים ויעופו ויסב עקבי האנשים והסוסים ויפלו ונצחונו התגברותו ותקפו פי' אמר השם אשר בנה בית שהיא ראויה לדור בה ואמ' אשר לקח אשה וזה לא לקחה על דרך התורה לבנים בשרון אמרו בתלמוד מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע ואין הלכה לא כר' אליעזר ולא כר' יהודה:
אמר המאירי כל מלחמה שמלכי ישראל או מנהיגיהם נלחמים עם אויביהם הן מלחמת מצוה כגון מלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק ומלחמה עם כל צר הבא עליהם להשחית נחלתם הן מלחמת הרשות כגון מלך שנלחם מרצונו עם שאר העמים אם להרחיב את גבולו אם להרבות בגדולתו ולהוסיף כבוד על שמו בכלם ממנין כהן אחד לדבר אל העם ולדרוש להם ולחזק את לבבם אבל אין אומרין לחזור לשום אדם אלא ממלחמת הרשות אבל למלחמת מצוה אפילו חתן מחדרו וכו' ואם כן כל הפרשה נאמרה בשל רשות וזהו שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם ודרשו בו יכול כל כהן שירצה תלמוד לומר ודברו השוטרים מה שוטר במנוי אף משוח מלחמה במנוי אבל שלא במנוי לא אפי' כהן גדול או סגן ולא עוד אלא שכשנתמנה לכך היו מושחין אותו בשמן המשחה ועל זה היו קורין אותו משוח מלחמה ואמר עליו שאותם דברים שהוא מדבר טעונים לשון הקדש שנאמר והיה כקרבכם וכו' ושאלו בגמ' מאי קאמר כלומר היאך מקרא זה מוכיח כן והשיב שלא אמרה אלא ממלת ודבר כלומר נאמר כאן ודבר ונאמר להלן משה ידבר וכו':
ועכשו מתחיל במה שהוא אומר להם ופרשו בגמ' ששתי פעמים היה אומר כן אחת כשהיו יוצאין מארצם ועליה נאמר בגמ' אחת בשופר כלומר כשהיו תוקעים בשופר לצאת מארצם ומ"מ יש גורסין אחת בספר ושמא היה קורא להם כל הפרשה וענין אותה דרשא היתה כל ענין הפרשה כאחד ר"ל שיתחזק לבם ולא יפחדו ושלא ילכו למלחמה אלא הראויים לילך ולשון דבריו בזו שמעו דברי מערכות המלחמה וחזרו ר"ל הראוי לחזור ולי נראה לקרות בספר בשב"א תחת הסמ"ך כלומר שלא היו דנין לאלו לחזור אלא משהלכו עמהם עד הספר שהרי מוטל היה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון ולתקן את הדרכים וזהו שאמרו בבריתא פעמים יוצא ומדבר עמהם אחת בספר ואחת במלחמה ואע"פ שבענין זה נאמר ודברו השוטרים אל העם מי האיש וכו' כהן היה אומר ושוטרים משמיעים ואף זו שמא דוקא בפעם שניה אבל בראשונה הכל נאמר על ידי משוח מלחמה ופעם שניה כשעורכין המערכות הוא דורש להם שלא ירך לבבם וכן שאם בא שם מי שראוי לחזור שיחזור:
ומתחיל ואומר שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם לא על אחיכם אתם הולכים שאם תפלו בידם יהו מרחמים עליכם כמו שנאמר במלחמת פקח בן רמליהו ואחז שנפלו בני יהודה ביד ישראל ורחמו עליהם על ידי נבואת עודד הנביא כמו שכתוב בדברי הימים אלא על אויביכם אתם הולכים אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם וארבעה לשונות אלו כנגד ארבעה דברים שהאומות עושין מגיפין תריסיהם זה עם זה ומריעין בשופרות וצווחין בקולם ורומסין ברגלי סוסיהם כדי שיהו דוהרים כדי להרבות בקולות לאיים את שכנגדם ואע"פ שבמשנה הוזכרו אלו ועוד שנים והם צחצוח חרבות ושפעת עקלגסין ר"ל ריבוי חיילות ויש מפרשים מינין שבכלי זיין שהיו קורים להם כך מ"מ שני אלו עיקר מלחמה הם ואינם לאיים אבל ארבע לשונות אלו באו על ארבעת הדברים שהם עושים לאיים ומבטיחם שלא ייראו מדברים אלו כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם כלומר הם באים בנצוח בשר ודם ונופלין בחרב כמו שאירע לגלית אבל אתם שכינה עמכם וארון שהלוחות בתוכו ושהשם וכל כנוייו גנוזים שם הולך במחניכם עד כאן משוח מלחמה אומר וכהן אחר משמיע לכל העם אחריו בקול רם:
ואח"כ נאמר במקרא ודברו השוטרים אל העם מי האיש אשר בנה וכו' אשר נטע וכו' אשר ארש וכו' ופרשו בגמ' שלא דברי עצמן היו אלא משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע והשוטרים הם תחת השופטים ר"ל שהם ממונים לנגוש ולכוף כל מי שיצוה השופט בכך ומתחיל משוח מלחמה ואומר מי האיש אשר בנה בית חדש וכו' ואמר שכל בית במשמע אפילו בית התבן ובית הבקר בית העצים ובית האוצרות ר"ל של יין או של שמן הואיל ומ"מ ראוי לדירה כל דהו הא בנין בית שער ואכסדרא ומרפסת אינו חוזר עליהן וכן התבאר בתלמוד המערב שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו חוזר עליו ואף בתלמוד שלנו הוזכרו במסכת סכה ובכמה מקומות וכן לא סוף דבר שחוזר בבנין אלא אף אם לקח או ירש או ניתן לו במתנה אבל גזל אינו חוזר ושמא תאמר לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה תירצוה בגמ' אפילו חזר בתשובה ונתן דמיו ברשות שמ"מ הואיל ובגזילה בא לידו מתחלה אינו חוזר עליה:
ואח"כ אומר מי האיש אשר נטע כרם וכו' ולא סוף דבר כרם אלא אפילו נטע אילנות כל שנטע מהם חמשה שכיוצא בו בכרם נקרא כרם ר"ל שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב ושיהו אילני מאכל ואפילו היה כל אחד מין חלוק בפני עצמו ובבריתא הוסיפו אפילו בחמשה מקומות וכן אפילו לא נטע אלא שהבריך או הרכיב ופרשוה בגמ' דוקא הברכה או הרכבה המחייבת בערלה על הדרך שיתבאר הן שנטע הן שלקח הן שירש הן שניתן לו במתנה הא נטע אילני סרק אפילו כמה או נטע אילני מאכל אלא שלא נטע מהם אלא ארבעה אפילו היו כלן מין אחד או שגזל אינו חוזר וכן כרם של שני שותפין אינו חוזר עליו כמו שהתבאר בגמ' דכל חד וחד לאו כרמו קרינא ביה ובתלמוד המערב פרשו שכל שנטע בחוצה לארץ אינו חוזר:
ואח"כ אומר מי האיש אשר ארש אשה וכו' הן שאירס בתולה הן אלמנה אפילו היתה לו זקוקה או אפילו שמע שמת אחיו ונזקקה לו אשתו חוזר ויתבאר בגמ' שאפילו היו חמשה אחים ונזדקקה יבמה לפניהם אע"פ שמצוה בגדול כלם חוזרין וכן התבאר בתלמוד המערב שאם קדש אשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חדש והגיע זמן במלחמה חוזר אבל אירס את גרושתו או שאירס מי שיש עבירה בנשואיה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר אינו חוזר ושמא תאמר אף בזו לדעת רבי יוסי מיהא יהא חוזר מצד העבירה אין זה כלום שכל חייבי לאוין אינו לוקה בקדושיו עד שיבעול שכלם לשון ביאה נאמר עליהם לא יבא ממזר וכו' ואע"פ שכהן גדול באלמנה נאמר בה לא יקח אעפ"כ אינו לוקה מצד הקדושין עד שיבעול ואע"פ שכשבעל לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל מ"מ כל שלא בעל אינו לוקה אף משום קיחה מה טעם לא יקח משום לא יחלל ואע"פ שיש חולקין בזו מיהא באלמנה לכהן גדול זו עיקר כמו שביארנו באחרון של קדושין ובתלמוד המערב אמרו שהנושא את האילונית הואיל ואין מצוה לשהותה אינו חוזר:
עד כאן משוח מלחמה אומר ושוטר משמיע וכל שחוזרים במצותם חובה עליהם להשתדל בספוק מים ומזון לאחיהם ובתקון הדרכים ומתוך כך הולכין עד הספר ופירש אחר כן אותם שאינם חוזרים וכבר ביארנום ור' יהודה חולק לומר שאם בנה בית על מכונו ר"ל שלא חדש בו דבר אלא שלאחר שנפל חוזר ובונהו בלא שום חדוש לא היה חוזר ואין הלכה כדבריו אלא שלדעתו כל שהוסיף בו אפילו דימוס אחד ר"ל שורה אחת חוזר וכן ר' אליעזר אומר שאף הבונה בית לבנים בשרון והוא שם מקום לא היה חוזר ופרשו בגמרא מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע כלומר שאין הלבנים מתחברים בסיד או בטיט וצריכים לחדשם תמיד ואין זה בית דירה ושבוע פירושו שבוע ממש ויש מפרשים שמטה ומפרשים שהלבנים שלהם היו גרועים ואין מתקיימין והוא שאמרו בתלמוד המערב שכהן גדול היה מתפלל עליהם ביום הכפורים שלא יעשו בתיהם קבריהם ולא יראה כן ואף לפירושנו אין הלכה כרבי אליעזר שמ"מ בית דירה הוא:
משנה אלו שאינן זזין ממקומן בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והנושא את ארוסתו והכונס את יבמתו שנ' נקי יהיה לביתו זה ביתו יהיה זה כרמו ושמח את אשתו אשר לקח להביא את יבמתו ואינן מספקים מים ומזון ואינן מתקנים את הדרכים ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו' ר' עקיבא אומ' הירא ורך הלבב כשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה ר' יוסי הגלילי אומר הירא ורך הלבב שהרי מתיירא מן העבירות שבידו לפיכך תלת לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן ר' יוסי אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין זה הוא הירא ורך הלבב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם וגו' בראש העם ובעקיבו של עם מעמידים זקיפים לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו שתחלת ניסה נפילה שנ' נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה וגו' ולהלן הוא אומ' וינוסו ישראל לפני פלשתים ויפלו חללים בהר הגלבוע בד"א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחפתה אמ' ר' יהודה בד"א במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצא אפי' חתן מחדרו וכלה מחופתה אמר הר"ם פי' אמרו שאין זזין שיחייב לפי שאם לא יחייב התורה אותם היציאה מבתיהם כמו אלו עורכי המלחמה עוד יחזרו כמו מה שקדם זכרם אבל לא יתחייבו לצאת כלל בשום פנים שנה תמימה פי' ר' יוסי הגלילי סבר מתירא מן העבירות בין שהם עבירות דאוריתא או דרבנן ור' יוסי סבר עבירות דאוריתא לבד ולזה אמ' אלמנה לכהן גדול והלכה כר' עקיבא פי' אין מחלוקת ביניהם שמלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק חובה ואין מחלקת ביניהם שהריגת שאר האומות משאר הארצות רשות ואמנם היה מחלקת בהריגת ההורגים להם ולהשפילם עד שלא יהרגו את ישראל ולא ילחמו את ארצם ת"ק יקרא זה רשות ור' יהודה יקרא זאת ההריגה מצוה הנה על דעת ר' יהודה מי שהוא מתעסק בזאת ההריגה או בסבתה פטור מן המצוה לפי שהעקר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה ועל דעת ת"ק אינו עוסק במצוה ואין הלכה כר' יהודה:
אמר המאירי ואלו שאין זזין ממקומן כלומר שאין יוצאין למלחמה כלל ושאם יצאו שיעברו בלאו ושאין מטריחים אותם לספוק מים ומזון ולתקון דרכים כלל ולא לשמירת החומה ולא נותן לפסי העיר שנא' לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר לא יצא בצבא לצרכי הגדוד ולא יעבור עליו לצרכי העיר וכן היא שנויה בתלמוד המערב ומתוך כך הוא אומר עליהם שאין זזין ממקומם שהרי האחרים היו הולכין עד הספר כמו שביארנו ואינן חוזרין לבתיהן:
בנה בית וחנכו נטע כרם וחללו והתחיל לאכול את פריו אירס אשה ולקחה וכל אותה שנה אינו זז ממקומו לענין שעבודים אלו כלל שנאמר נקי יהיה לביתו שנה אחת ולמדו מפי השמועה בין לבית בין לכרם בין לאשה ואין ספק שכל שאתה קורא בנין בית ונטיעת כרם ואירוס אשה למעלה באותם שחוזרין ומספקים אתה קורא אותם כאן בית וכרם ואשה ואם כן מחזיר גרושתו אינו בכלל זה והתבאר בתלמוד המערב שאם בנה בית והשכירו אם הקדימו לו שכר הרי זה בדין חנכו ואם לאו הרי זה כמי שלא חנכו ואם בנה בית ולא דר בו אלא שנתן בו חפציו ונעל עליהן אם היה צריך ליבטל על שמירתם הרי זה כמי שחנכו ואם לאו הרי זה כמי שלא חנכו וכן שבנה או נטע בחוצה לארץ אינו בכלל זה שאינו זז ממקומו על הדרך שביארנו למעלה שאינו בכלל החוזרים אם יצאו עד כאן מה שהכהן אומר ושוטר משמיע:
ואחר כך נאמר בתורה ויספו השוטרים לדבר אל העם מי האיש הירא וכו' ובא בקבלה שאף זו על ידי שנים אלא ששניהם על ידי שוטרים ר"ל שוטר מדבר ושוטר אחר משמיע בקול רם מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב העם כלבבו ופירש ר' עקיבא הדברים כמשמען שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה רוצה לומר אספות הפרשים שמתדבקים זה בזה שלא יפזרום האויבים וכן שאינו יכול לראות חרב שלופה ושאר עניני מערכת המלחמה רוצה לומר שכששומע קול הקרנות והגפת התריסין או הוא רותת או מימיו שותתין על ברכיו וכיוצא באלו שיחזור ור' יוסי הגלילי מוסיף על זו הירא מעבירה שבידו ואמר שדרך מוסר נתנה תורה רשות לחזור בבית וכרם ואשה כדי שאם יירא מעבירות שבידו יתבייש לומר שעל ידי עבירה הוא חוזר יהא תולה חזרתו באלו ופרשו בגמרא שלדעת ר' יוסי הגלילי אף בעבירות של סופרים כן ובא ר' יוסי לחלוק דוקא בעבירות של תורה כגון אלמנה לכהן גדול וכו' ושאר חייבי לאוין הא בעבירות של סופרים לא וגדולי המחברים פסקו כר' עקיבא ואין שום עבירה בכלל חזרה ומ"מ יראה לפסוק כר' יוסי לחזור בכל עבירות של תורה אם אינו שב בנתים ויראה לי מדברי ר' יוסי דוקא בעבירות של תורה ושהן ידועות לכל ואינו שב מהם כגון אלו שהזכיר הא כל שאינן ידועות לכל הכל תלוי בלבו ומחשבתו אם ישוב אינו חוזר ועליו נאמר ויראת מאלהיך:
ואחר שאמר כל הדרשות שהוזכרו וחזר הרוצה לחזור מתקנין את המערכות ופוקדין שרי צבאות בראשי העם כדכתיב והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם:
ואח"כ ממנין בני אדם לעמוד מאחורי המערכות והוא שקרא עקיבו של עם ר"ל סופו וכשילין של ברזל בידיהן ואם ראו על אחד מהן שיהא נותן לב לחזור הרשות בידם לקפח את שוקיו שתחלת ניסה וכו' ר"ל תחלת נפילה ניסה ונמצא גורם לכל המחנה שיפול על ידו וכן מעמידין זקפים לפניהם ר"ל גבורי חיל המעמידים את החיל בזקיפה ובלא פחד לרוב אבירות לבם ושלמות הנהגתם וכל אחד נשען על קונו ואם חס ושלום מבהיל עצמו ומסבב אימה ויראה בלבו עובר בלא תעשה שנאמר אל תיראו וכו' ומתוך כך ישים נפשו בכפו ולא יזכור ביתו ואשתו ובניו וממונו אלא ימחה זכרם מלבו מכל וכל לא יחשוב בשום דבר אלא למלחמה:
ואמר אח"כ שדברים אלו כלם הן על אלו שרשאין לילך ושבידם לחזור הן על אלו שאין זזין ממקומם ואין רשאין לילך דוקא במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה כלם יוצאין אפי' חתן מחדרו וכו' ורבי יהודה אומר במה דברים אמורים במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאין ופרשו בגמ' שמלחמת שבעה עממין ועמלק לדברי הכל חובה מלחמת האויבים שאינה מצד יראתם אלא כדי להרחיב המלך את גבולו ולפרסם את שמו לדברי הכל רשות לא נחלקו אלא שנלחמים עם אויביהם מחמת שיראים מהם שיבאו עליהם או שנודע להם שמכינים עצמם לכך שלדעת חכמים הרי זו מצוה והעוסק בה פטור מן המצוה ואין צריך לומר אם כבר באו ולדעת ר' יהודה כל שלא באו רשות הוא והעוסק בה אינו פטור מן המצוה והלכה כרבנן:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו ופסקנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
כל שממנין כהן גדול ממנין לו כהן אחר ונקרא סגן או ממונה עומד לימינו תמיד וזהו כבודו ועיקר סיבת מנויו שאם אירע פסול בכהן גדול יהא הוא נכנס ומשמש תחתיו:
כהן משוח מלחמה צריך שיחזק את העם בדבריו על הדרך שביארנו וכדי לזרזם בתשובה מעבירות שבידם ושלא יתיאשו מן התשובה הוא דורש להם שיחזרו בתשובה ושתתקבל כל תשובתם אפילו הפליגו במרי שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה ושהמצות שבהם יעזרום על כך ויגינו עליהם שלא לימסר ביד האויבים והוא שאמרו שמע ישראל אתם קרבים היום רמז רמז בו אף על פי שלא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים בידם:
