שמבזבזין דין אביהם — קורעים דין אביהם שכשבאין לדונם אומרים לפניו וכו':
הקהיתה שיניהם — למה האבלתם וצערתם עלינו במותינו ונפרעת מהם בחייהם:
מוכרי רבב — רבב הוא דבר מאוס כגון חלב ושומן ונדבק בבגדים ונמאסין ואין לך אדם מתעסק בהם אלא עני:
שיתה ה' מורה להם — לעיל מיניה כתיב כי לא לנצח ישכח אביון תקות ענוים תאבד לעד שיתה ה' מורה להם תן להם מרות לאותן עניים עושר שיהו הגוים נוהגין בהם כבוד וידעו הגוים שהן אנוש ואינם אלהות שאין כל הכבוד והגדולה שלהם:
מתכסין בטלית אחת — משום עוני:
בקרב שנים — אותה פעולה שלך דהיינו דבר תורה שהיא בקירוב שנים ששנים צריכין להתקרב יחד בכיסוי אחד:
חייהו — רפאהו והרווח להם ותן להם חיותם:
המה הולכים הלוך ודבר — בדברי תורה באליהו ובאלישע כתיב:
ראוין לישרף — שעל מנת כן בא הרכב אש עליהם:
אחד מת — ע"י חבירו שהרגו בשוגג וזה גולה לערי מקלט ואם אין כאן מיתה סימן למיתה וגלות סימן לגלות שאחד מת ואחד גולה:
בבלי דעת — על שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה את זה ולמדין זה מזה:
נדמו עמי — וסיפיה דקרא ותשכח תורת אלהיך:
כי עם בציון ישב — אלו יושבי ישיבת תורה וסיפא דקרא חנון יחנך לקול זעקך:
לחם צר — במי הכתוב מדבר במי שמזונותיו קשין עליו ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה:
והיו עיניך וגו' — וכן בתריה כתיב ולא יכנף:
פרגוד — מחיצה:
לא יכנף — לא יתכסה ממך בכנף בגדו ומחיצתו:
דלמחר — מי יתן שיבא יום:
מי ידע — אם ייטב מן הלילה:
אלא דחליף — מי יתן והיה זה יום הבא כזה שעבר:
אלא עלמא אמאי מקיים — מאחר שהקללה הולכת תמיד ורבה:
אקדושה דסידרא — סדר קדושה שלא תקנוה אלא שיהו כל ישראל עוסקין בתורה בכל יום דבר מועט שאומר קריאתו ותרגומו והן כעוסקין בתורה וכיון שנוהג בכל ישראל בתלמידים ובעמי הארץ ויש כאן שתים קדושת השם ותלמוד התורה חביב הוא וכן יהא שמיה רבה מברך שעונין אחר הגדה שהדרשן דורש ברבים בכל שבת היו נוהגין כך ושם היו נקבצין כל העם לשמוע לפי שאינו יום של מלאכה ויש כאן תורה וקידוש השם:
סדרים — סדרי פרשיות דתורה:
טהרה — שפסקה מישראל:
ביטלה טעם — הפירות וריחם שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע:
מעשר ביטל שומן דגן — בעון פיסוק מעשרות פסק שומן הדגן כשמו של מעשר דאיקרי חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו' (במדבר י״ח:י״ב):
טהרה — שפסקה מישראל:
דחינוניתא — שמינה ויש בה ריח טוב ומין תמרים הוא לעצמן:
טהרה יש בך — לפיכך מריחה לך ולא בטל הריח מאצלך:
אתא בריה — דרבה בר רב הונא:
א"ל — רב הונא לבריה:
שמחת את לבי — בטהרתך:
והקהיתה את שיני — שהראיתני שאהבתך על בנך יותר מעלי שנטלת ממני ונתת לו:
רחמי — אהבה:
איטפל ביה — גידלו בביתו:
רבי רבי — גדל גדל אותי ואע"פ כן איני בנך:
בר ברתך אנא — ואין עלי לכבדך כבן:
מתני' בפולמוס — חיל שהביא אספסיינוס על ירושלים:
עטרות חתנים ואירוס — מפרש בגמרא:
בפולמוס של טיטוס — שהביא הורקנוס אאריסתובלוס אחיו ובין זה לזה היו חמשים ושתים שנה כדאמר בסדר עולם:
עטרות כלות — מפרש בגמרא:
בפולמוס האחרון — הוא של חורבן הבית ושל טיטוס נמי הוה:
באפריון בתוך העיר — שהיו מוליכין אותה מבית אביה לבית בעלה ואפריון של מעילים וטליתות מוזהבות מוקפות לה:
מושלי משלות — לתת אות אמתלא וטעם לחכמה ליכנס בה בשערי בינה כגון ממשלות שועלים דאמר בסנהדרין (דף לח:) כי הוה דריש ר"מ בפירקא הוה דריש תילתא שמעתא ותילתא אגדתא ותילתא מתלי:
שקדנים — שוקדין על דלתות בית המדרש לילה ויום כדאמר ביבמות (דף סג:) אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה:
הדרשנים — שהיה בקי בטעמי המקראות כדאמר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא (ברכות דף יב:):
בטל כבוד תורה — שהיה נותן לבו לדרוש כל קוץ וקוץ של כל אות וכ"ש תיבות יתירות ואותיות יתירות כגון בת ובת אני דורש (סנהדרין דף נא:) וזהו כבוד תורה גדול שאין בה דבר לבטלה:
אנשי מעשה — בטוח בחשיבותו ועושה מעשים מופלאים כדאמר בתענית (דף כה.) נמטי כשוריך יאמר לחומץ וידלוק ולעזים להביא זאבים בקרניהם:
קטנותם של חסידים — שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן:
זיו החכמה — זה לא ידענא מאי היא:
משמת ר"ג הזקן בטל כבוד התורה — במסכת מגילה (דף כא.) אמר שעד שמת הוא היה בריאות בעולם ולא היו למידין תורה אלא מעומד משמת הוא ירד חולי לעולם והוצרכו ללמוד תורה מיושב:
בטל זיו הכהונה — שהיה חכם ועשיר וכהנים רבים אוכלין על שולחנו:
ובני חורין — מיוחסין:
חפו ראשם — שגברה יד עזי פנים ממזרים שהם עשירים ואלו עניים נדלדלו אנשי מעשה אין חש להם:
ואין דורש — לישראל:
ואין מבקש — עליהם רחמים:
שרו חכימיא — התחילו החכמים:
ספריא — מלמדי תינוקות שהם קטנים מן החכמים:
כעמא דארעא — כעמי הארץ:
