בוני התלמוד

    מסכת סוטה דף ח׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הכא טעמא מאיאמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות:

    התםשהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות:

    תרתימיתה ובושה:

    מר סבר בזיונא עדיף ליהחשוב על האדם ושנוי לו טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש ואע"פ שצערו נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל ערום ויתבזה. ורבי יהודה סבר צערא דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה לו ליסקל ערום ואע"פ שמתבזה ולא יסקל בלבושו וימשך צערו:

    בהני אית לה בזיון טפישהיא ערומה עד לבה וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי' שליח ערטיל וסיים מסאני שליח מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ערטיל ערום:

    משום דאמר מרלקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

    היא חגרה לוחגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו צילצול בנדי"ל (בינדי"ל: אגד, חגורה, סרט) בלע"ז:

    תניתוהדעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו:

    תרגמהלרישא דקתני כל הרוצה אנשים:

    תרגמהפרש אותה:

    מתני' ירך התחיל בעבירה תחילהבדרך תשמיש הירך נהנה תחילה בקירוב בשר לפיכך תלקה ירך תחילה לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה (במדבר ה׳:כ״א):

    גמ' ואע"ג דמדהעצמה בטילה שפסקו ארבע מיתות בית דין:

    במדה לא בטילשמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים בדוגמת אותה מיתה:

    דאמר רב יוסףהגמרא קאמר דאמר רב יוסף נמי בעלמא וכן תני כו':

    דין ארבע מיתותדין שמים שהיא דוגמתו:

    נופל מן הגגדומיא דסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים בא ודחפו כו':

    חיה דורסתוארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ וגם זה דומה לנסקל:

    נחש מכישווהארס שורפו:

    נמסר למלכותומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף והרג נמי סייף הוא כדאמרינן בסנהדרין (דף נב:):

    סרונכיבומנל"ט והוא חולי בגרונו:

    בסאסאהבתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה:

    ואין לי אלא סאהעבירה גדולה:

    תרקבחצי סאה תרי וקב דהיינו ג' קבין:

    תומן ועוכלאמשקלות קטנים הן ושיעורן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה (בבא בתרא דף צ.):

    ומנין שכל פרוטה ופרוטה וכו'ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה לא ויתרו לו עליהם אלא מצטרפין לו אותן לחשבון:

    ליראות לו:

    פרסה לוכנגדו:

    כפהצעיף:

    סוטה ח עמוד ב

    1דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא. הכא טעמא מאי? משום (יחזקאל כג, מח) ״ונוסרו כל הנשים״. התם אין לך ייסור גדול מזה.

    2וכי תימא לעביד בה תרתי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אמר קרא: ״(ויקרא יט״, יח) ״ואהבת לרעך כמוך״ ברור לו מיתה יפה.

    3לימא דרב נחמן תנאי היא? לא, דכולי עלמא אית להו דרב נחמן. והכא בהא קמיפלגי, מר סבר: בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה, ומר סבר: צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה.

    4היתה מכוסה לבנים וכו'. תנא, אם היו שחורים נאים לה מכסין אותה בגדים מכוערים.

    5היו עליה כלי זהב וכו'. פשיטא, השתא נוולי מנוויל לה, הני מיבעיא? מהו דתימא: בהני אית לה בזיון טפי, כדאמרי אינשי: שליח ערטיל וסיים מסאני. קמ"ל׃

    6ואחר כך מביא חבל וכו'. בעא מיניה רבי אבא מרב הונא: חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה? משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא, ובצלצול קטן נמי סגי, או דילמא משום דאמר מר ״היא חגרה לו בצלצול, לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה״ מעכב?

    7א"ל תניתוה: ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה, כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה.

    8וכל הרוצה לראות בה יראה וכו'. הא גופא קשיא. אמרת: כל הרוצה לראות בה רואה, אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי, והדר תני: כל הנשים מותרות לראותה: נשים אין, אנשים לא.

    9אמר אביי: תרגמה אנשים. אמר ליה רבא: והא ״כל הרוצה לראות בה רואה״ קתני!

    10אלא אמר רבא: כל הרוצה לראות בה רואה, לא שנא גברי ולא שנא נשי. ונשים חייבות לראותה, שנאמר: ״(יחזקאל כג״, מח) ״ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה״.

    מתני׳ · משנה

    11במדה שאדם מודד בה מודדין לו. היא קשטה את עצמה לעבירה המקום נוולה. היא גלתה את עצמה לעבירה המקום גלה עליה. בירך התחילה בעבירה תחילה ואחר כך הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא פלט.

    גמ׳ · גמרא

    12אמר רב יוסף: אף על גב דמדה בטילה, במדה לא בטיל.

    13דאמר רב יוסף, וכן תני ר' חייא: מיום שחרב בהמ"ק אע"פ שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו. והא בטלו?! אלא: דין ארבע מיתות לא בטלו.

    14מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג, או חיה דורסתו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדליקה, או נחש מכישו. מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות, או ליסטין באין עליו. מי שנתחייב חניקה או טובע בנהר, או מת בסרונכי.

    ברייתא

    15תניא, היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר: ״(ישעיהו כז״, ח) ״בסאסאה בשלחה תריבנה״.

    16אין לי אלא סאה, מנין לרבות תרקב וחצי תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא, מנין תלמוד לומר: (ישעיהו ט, ד) ״כי כל סאון סואן ברעש״.

    17ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול תלמוד לומר: (קהלת ז, כז) ״אחת לאחת למצוא חשבון״.

    18וכן מצינו בסוטה, שבמדה שמדדה בה מדדו לה: היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל. היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה. היא קשטה לו פניה לפיכך׃

    תוספות

    תנינא ואחר כך מביא חבל המצריולא ידענא מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל המצרי או שום קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב מיהו המדקדק בפירוש רש"י לא קשיא מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי משום מדה במדה דוקא חבל או משום שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר חבל:

    ואחר כך מביא חבל המצריבירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:

    מיום שחרב בהמ"ק וכו'וה"ה דבזמן הבית נהגו דין ד' מיתות מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה שלא לדונו בסנהדרין כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז:) מעשה ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו' עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר נחש הוא והתני רבי חייא וכו' אלא האי דנקט מיום שחרב בית המקדש מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי:

    מי שנתחייב סקילהמקשי' מפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע בההוא כובס אמר להו תפסוהו ותפסוהו (זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביוה"כ וזה שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל לפרש"י לא קשיא מידי דפירש התם משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל והורגו והא לאו בר סקילה הוא ותירץ אע"ג דלאו בר סקילה מיהו מדה במדה היא דזורק על חבירו דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר ל״ה:כ״ג) ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב"ה נפרע מהם בענין אחר:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יהא לבו בז לדבר בעשייתם מצד שאין סנהדרין לבער הרע מקרבנו או שאין עדים בדבר שאע"פ שעונש ב"ד בטל דין שמים במקומו עומד דרך הערה אמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומפילתו לארץ כדרך הסקילה שמפילין אותו ממקום גבוה נתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו וארס שורפו נתחייב הריגה או נמסר למלכות להתזת הראש או ליסטים באים עליו נתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי ר"ל בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו וכן בכל עבירה גדולה או קטנה הב"ה משלם בה מדה כנגד מדה ואל יקל ראש במה שרואה שאין נפרעין ממנו שפרוטה ופרוטה מצטרפת לכאיסר וכן כל עבירה ועבירה מצטרפת לחשבון גדול והכל שמור לו:

    ואף בענין סוטה אמרו במדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה לראותו וכהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פירסה סודרים נאים על ראשה וכהן נוטל צעיף שבראשה ומניחו תחת רגליה היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו את עיניה לפיכך עיניה בולטות וכמו שאמרו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות היא קלעה לו את שערה לפיכך כהן סותר את שערה היא הראתה לו את אצבעה לרמוז לו שיבא לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה עצמה בצלצול נאה לפניו וכהן קושרה בחבל המצרי היא פשטה לו ירכה לפיכך ירכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדנים לפיכך קרבנה מאכל בהמה ר"ל שעורים היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים וכהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס היא עשתה בסתר והקב"ה מפרסמה היא נתנה עיניה במה שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ואת שלה נטלו הימנה וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועזיה והמן נתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטל מהן ופירושן קין בתאומה שנולדה עם הבל לפי הדרש קרח בנשיאות בלעם בממונו של בלק דואג בחכמתו של דוד שקינא בו כמו שנדרש בהגדת חלק אחיתופל במלוכה וכמו שנדרש שם שראה בחלום אש יוצאה מאמתו גחזי בממונו של נעמן אבשלום במלכות אדניה באבישג עזיה בכהונה המן בישראל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת סוטה דף ח׳ עמוד ב׳

    מסכת סוטה דף ח׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־472 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הכא טעמא מאי אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות:

    התם שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות:

    תרתי מיתה ובושה:

    מר סבר בזיונא עדיף ליה חשוב על האדם ושנוי לו טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש ואע"פ שצערו נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל ערום ויתבזה. ורבי יהודה סבר צערא דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה לו ליסקל ערום ואע"פ שמתבזה ולא יסקל בלבושו וימשך צערו:

    בהני אית לה בזיון טפי שהיא ערומה עד לבה וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי' שליח ערטיל וסיים מסאני שליח מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ערטיל ערום:

    משום דאמר מר לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

    היא חגרה לו חגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו צילצול בנדי"ל (בינדי"ל: אגד, חגורה, סרט) בלע"ז:

    תניתוה דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Sotah 8b · Sefaria

    תוספות

    תנינא ואחר כך מביא חבל המצרי ולא ידענא מאי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמשמע דחבל מצרי בעינן ממש ועל כרחך לכתחילה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל המצרי או שום קשירה בתורה ולמה היה לו לעכב מיהו המדקדק בפירוש רש"י לא קשיא מידי דעיקר הבאתו קמבעיא ליה אי משום מדה במדה דוקא חבל או משום שמיטת בגדים הואיל וצריך לקשור צלצול לקשור חבל כדי ליפרע ממנה מיהו היכא דליכא חבל המצרי ואיכא צלצול לא מהדרנא יותר מדאי בתר חבל:

    ואחר כך מביא חבל המצרי בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא:

    מיום שחרב בהמ"ק וכו' וה"ה דבזמן הבית נהגו דין ד' מיתות מי שנתחייב בהן בלא עדים והתראה שלא לדונו בסנהדרין כדאמר בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז:) מעשה ברבי שמעון בן שטח שהיה בזמן הבית דתניא אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי וכו' עד שהשיכו נחש ומקשינן והאי בר נחש הוא והתני רבי חייא וכו' אלא האי דנקט מיום שחרב בית המקדש מלתא דפסיקא נקט דבטלו ארבע מיתות לגמרי:

    מי שנתחייב סקילה מקשי' מפרק השוכר את הפועלים (ב"מ דף פג:) דרבי אלעזר ברבי שמעון הוה תפיס גנבי יומא חד פגע בההוא כובס אמר להו תפסוהו ותפסוהו (זקפוהו) וזקפוהו וקא בכי אמר לו רבי אל ירע לך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביוה"כ וזה שנתלה נחנק ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא אבל לפרש"י לא קשיא מידי דפירש התם משום הכי נתלה משום דכל הנסקלין נתלין ויש לומר דלאו דוקא נקט נופל מן הגג או חיה דורסתו אלא מעין מיתה שנתחייב בה יהרג ויש מפרשים דבנו בעל תחילה דהויא לה בעולה דמיתתו הויא בחנק אבל קשיא לרבי מהא דאמר בפרק אלו הן הגולין (מכות י:) דרש ריש לקיש והאלהים אנה לידו זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג עולה ונופל והורגו והא לאו בר סקילה הוא ותירץ אע"ג דלאו בר סקילה מיהו מדה במדה היא דזורק על חבירו דרך ירידה הוא כדכתיב (במדבר ל״ה:כ״ג) ויפל עליו וימות ואלו מתים דרך ירידה ואם הרגו בסייף הקדוש ב"ה נפרע מהם בענין אחר:

    Tosafot on Sotah 8b · Sefaria

    מאירי

    לעולם יזהר אדם מן העבירות ואל יהא לבו בז לדבר בעשייתם מצד שאין סנהדרין לבער הרע מקרבנו או שאין עדים בדבר שאע"פ שעונש ב"ד בטל דין שמים במקומו עומד דרך הערה אמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ומפילתו לארץ כדרך הסקילה שמפילין אותו ממקום גבוה נתחייב שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו וארס שורפו נתחייב הריגה או נמסר למלכות להתזת הראש או ליסטים באים עליו נתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי ר"ל בועות הנעשות בגרונו וחונקות אותו וכן בכל עבירה גדולה או קטנה הב"ה משלם בה מדה כנגד מדה ואל יקל ראש במה שרואה שאין נפרעין ממנו שפרוטה ופרוטה מצטרפת לכאיסר וכן כל עבירה ועבירה מצטרפת לחשבון גדול והכל שמור לו:

    ואף בענין סוטה אמרו במדה שמדדה בה מדדו לה היא עמדה על פתח ביתה לראותו וכהן מעמידה בשער ניקנור ומראה קלונה לכל היא פירסה סודרים נאים על ראשה וכהן נוטל צעיף שבראשה ומניחו תחת רגליה היא קישטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות היא כחלה לו את עיניה לפיכך עיניה בולטות וכמו שאמרו אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה בולטות היא קלעה לו את שערה לפיכך כהן סותר את שערה היא הראתה לו את אצבעה לרמוז לו שיבא לפיכך צפרניה נושרות היא חגרה עצמה בצלצול נאה לפניו וכהן קושרה בחבל המצרי היא פשטה לו ירכה לפיכך ירכה נופלת היא קבלתו על כריסה לפיכך בטנה צבה היא האכילתו מעדנים לפיכך קרבנה מאכל בהמה ר"ל שעורים היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים וכהן משקה אותה מים המרים במקידה של חרס היא עשתה בסתר והקב"ה מפרסמה היא נתנה עיניה במה שאינו שלה מה שבקשה לא ניתן לה ואת שלה נטלו הימנה וכן מצינו בקין וקרח ובלעם דואג ואחיתופל וגחזי ואבשלום ואדניה ועזיה והמן נתנו עיניהם במה שאין ראוי להם מה שבקשו לא ניתן להם ומה שבידן נטל מהן ופירושן קין בתאומה שנולדה עם הבל לפי הדרש קרח בנשיאות בלעם בממונו של בלק דואג בחכמתו של דוד שקינא בו כמו שנדרש בהגדת חלק אחיתופל במלוכה וכמו שנדרש שם שראה בחלום אש יוצאה מאמתו גחזי בממונו של נעמן אבשלום במלכות אדניה באבישג עזיה בכהונה המן בישראל:

    Meiri on Sotah 8b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ומ"ס צערא דגופיה עדיף כו' היינו רבי יהודה וליכא לאקשויי לפ"ז ל"ל למימר דרבי יהודה אדר' יהודה לא קשיא כדשנינן הא בלא"ה ניחא דהכא חייש להרהורא אבל התם משום ברור לו מיתה יפה וצערא דגופיה עדיף ליה ליסקל ערום די"ל דמ"מ אי הוה חיישינן להרהורא דעלמא לא הוה סקלינן אותה ערום משום מיתה יפה דידה וק"ל:

    תוס' בד"ה תנינא ואח"כ מביא כו' וע"כ לכתחלה למצוה בעינן אבל לאו דוקא לעכב דהיכא כתיב חבל כו' עכ"ל כצ"ל ופי' דודאי אי הוה קמיבעיא לן דוקא לעכב ממש ודאי דשפיר הוה פשיט מדתני טעמא כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה ע"כ הא דקתני חבל מצרי אינו לעיכובא אבל כיון דע"כ לאו דוקא לעכב קמיבעיא ליה אלא למצוה אם כן לאו מידי פשיט מהכא טפי מהא דקתני היא חגרה לו בצלצול דמוכח דלמצוה ודאי בעינן וק"ל:

    בד"ה מי שנתחייב כו' אבל לפירש"י לא קשה מידי כו' וי"ל דלאו דוקא נקט כו' עכ"ל ר"ל לפירש"י דהתם משום דכל הנסקלין נתלין הא דלא נקט נמי בשמעתין מי שנתחייב סקילה נתלה י"ל דלאו דוקא נקט נופל כו' וק"ל:

    בפירש"י בד"ה ליראות לו הס"ד ואח"כ מה"ד פרסה לו כנגדו עכ"ל כצ"ל מפי' ישן ור"ל דאין פי' לראות לו לראותו וכן פרסה לו לפרוס אותו דהא מסיים בה על ראשה אלא ליראות בצירי דהיינו להתראות לו וכן פרסה את עצמה כנגדו ומהרש"ל הגיה פרכסה במקום פרסה ואין צורך וק"ל:

    Chidushei Halachot on Sotah 8b · Sefaria

    שיטה מקובצת

    חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה תימה למה יעכב והלא פריעה דכתיבא בקרא אינו מעכב כדקתני אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. וי"ל דסבירא ליה דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה. צריך עיון אם כן מאי פריך לעיל בגמרא דרבנן אדרבנן. שאני הכא דפריעה מעכבא ולכן לא חיישינן להרהורא אבל התם דליכא קרא חיישינן עיין שם בתוס'. ומה שכתב דרבנן פליגי רוצה לומר בהא נמי דלרבנן מעכבא ולר' יהודה לא מעכבא. צעיר אי"ן. ומיהו תימה היכי סלקא דעתין שיעכב הא אפילו מידי דכתיב בקרא אי שנה עליו לעכב ואי לא לא. אבל התוס' בזבחים דף ד' כתבו דלא בעינן קרא לעכב אלא בקדשים עיין שם. צעיר אי"ן. ונראה לי דהכי קאמר מהו שיעכב אם אין להם חבל המצרי במזומן אם לא שילכו למדבר עד שיחזרו למצוא חבל. אבל אי הוה בלא חבל פשיטא דאינו מעכב שלא יבדקוה. והשתא לא קשיא מימדי אפריעת שער דהתם לא יפרע כלל אבל הכא אם יש לו חבל המצרי צריך להביאו לכתחלה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מי שנתחייב סקילה וכו' מקשים והא דאמרינן במציעא דף פ"ג דר' אלעזר ב"ר שמעון הוה תפיס וכו'. ואמאי לא פריך והאי בר הכי הוא בר סקילה הוא. ורש"י פירש התם משום דכל הנסקלין נתלין. ולא נהירא דהיינו דוקא אליבא דר' אלעזר ולא אליבא דרבנן ועוד דהאי נתלין היינו לאחר מיתה. וי"ל אף על גב דדין ארבע מיתות לא בטלו פעמים שזכות תולה ונידון בקלה (כגון העוברים) וכמה עוברים על דת מתים על מטתם. והא דפריך בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף ל"ז ע"ב עיין שם בתוס') בעובדא דשמעון בן שטח שראה באחד שהרג את הנפש דקאמר לא זז משם עד שהשיכו נחש והאי בר נחש הוא. היינו משו~ דנידון במיתה חמורה ולא במיתה הראויה לו דרוצח מיתתו בסייף ומיתת נחש במקום שרפה. וההיא דמכות פרק אלו הן הגולין דקאמר מרשעים יצא רשע שנים שהרגו וכו' ואין זו מיתה הראויה לו שהרי מיתתו בסייף. יש לומר דהתם נמי מיתה זו שזה נופל והרגו דומה לחנק עצמו כגון טובע בנהר או מת בסרונכי ואינו דומה לסקילה המפילין עליו שעיקר סקילה דחייה היא. תדע דקתני מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו ולא קתני כותל נופל עליו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ובתוספותיו כתב וז"ל: ואמאי והא לא נתחייב בסקילה ונופל עליו כמו סקילה. וצריך לומר דמיירי שהנופל היה סייף בידו והרגו בסייף :

    ונשים חייבות לראותה דכתיב ונוסרו כל הנשים וגו' והא דקתני כל הנשים מותרות לאו דוקא מותרות אלא אדקתני איסור לעבדיה ולשפחותיה קתני לשון היתר בכל הנשים. ואפילו אם היא חברתה ולבה גס בה לא חששו לזה משום מצוה דונוסרו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    Shita Mekubetzet on Sotah 8b · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' במדה שאדם מודד עיין סנהדרין דף צ ע"א:

    Gilyon HaShas on Sotah 8b · Sefaria

    בן יהוידע

    וּמִנַּיִן שֶׁכָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל (קהלת ז, כז) נראה לי בס"ד דקאי על עונות דקים מאד שהם קטנים באיכותם ומדתם ולכך דימה אותם לפרוטה שאין שיעור פחות ממנה כי פחות מפרוטה אינו ממון. גם מכנה העונות בשם פרוטה כי פרוטה פְּרוּטָה [300] גימטריא יֵצֶר [300] שהם באים לאדם מן עצת היצר. גם פרוטה טוֹרֵף ה ' [300] שעל ידי העון טורף חמשה חלקי הנפש שבאדם.

    אַף עַל גַּב מִדָּה בְּטֵילָה, בְּמִדָּה, לֹא בָּטֵיל נראה לי בס"ד בתוך אותיות מִדָּה במלואם כזה מ־ ם ד ל ־ ת ה־ י יש אותיות 'מתיל' שהוא רוצה לומר ממשיל, דהיינו עושה לאדם דברים שהם נמשלים ודומין למדה העקרית וזהו בְּמִדָּה רוצה לומר במה שרמוז בתוך מדה זה לֹא נִתְבַּטֵּל. והא דזכר ששה דברים שהם 'סְאָה וְתַּרְקַב וְקַב וְרוֹבַע תּוֹמֶן וְעוּכְּלָא' נראה לי בס"ד כנגד שש קצוות שמגיע בהם הפגם של החטא שהם מעלה ומטה וארבעה צדדין.

    Ben Yehoyada on Sotah 8b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת סוטה, דף ח׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־472 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 121 מילים

      נפתחת ב״דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא. הכא טעמא…״

    2. קטע 224 מילים

      נפתחת ב״וכי תימא לעביד בה תרתי אמר רב…״

      חכמים: רב נחמן, רבה.

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״לימא דרב נחמן תנאי היא? לא, דכולי…״

      חכמים: רב נחמן.

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״היתה מכוסה לבנים וכו'. תנא, אם היו…״

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״היו עליה כלי זהב וכו'. פשיטא, השתא…״

    6. קטע 645 מילים

      נפתחת ב״ואחר כך מביא חבל וכו'. בעא מיניה…״

      חכמים: רבי אבא, רב הונא, אבא.

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״א"ל תניתוה: ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו…״

    8. קטע 832 מילים

      נפתחת ב״וכל הרוצה לראות בה יראה וכו'. הא…״

    9. קטע 914 מילים

      נפתחת ב״אמר אביי: תרגמה אנשים. אמר ליה רבא:…״

      חכמים: אביי, רבא.

    10. קטע 1027 מילים

      נפתחת ב״אלא אמר רבא: כל הרוצה לראות בה…״

      חכמים: רבא.

    11. קטע 1141 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ במדה שאדם מודד בה מודדין לו.…״

    12. קטע 1212 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רב יוסף: אף על גב…״

      חכמים: רב יוסף.

    13. קטע 1325 מילים

      נפתחת ב״דאמר רב יוסף, וכן תני ר' חייא:…״

      חכמים: רב יוסף, רב בהמ.

    14. קטע 1438 מילים

      נפתחת ב״מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג,…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״תניא, היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם…״

      חכמים: רבי אומר.

    16. קטע 1628 מילים

      נפתחת ב״אין לי אלא סאה, מנין לרבות תרקב…״

    17. קטע 1716 מילים

      נפתחת ב״ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול…״

    18. קטע 1845 מילים

      נפתחת ב״וכן מצינו בסוטה, שבמדה שמדדה בה מדדו…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: סוטה דף ח׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026