הכא טעמא מאי — אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה צנועות:
התם — שהיא נסקלת אין לך יסור גדול מזה לאחרות:
תרתי — מיתה ובושה:
מר סבר בזיונא עדיף ליה — חשוב על האדם ושנוי לו טפי מצערא דגופיה הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש ואע"פ שצערו נמשך שאינו ממהר למות ולא ליסקל ערום ויתבזה. ורבי יהודה סבר צערא דגופא עדיף ליה וזו היא מיתה יפה לו ליסקל ערום ואע"פ שמתבזה ולא יסקל בלבושו וימשך צערו:
בהני אית לה בזיון טפי — שהיא ערומה עד לבה וראשה פרוע ויתן עליה תכשיטי זהב גנאי הוא לה שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו ואמרי' שליח ערטיל וסיים מסאני שליח מופשט כדמתרגמינן ופשט וישלח ערטיל ערום:
משום דאמר מר — לקמן במדה שאדם מודד בה מודדין לו:
היא חגרה לו — חגרה את עצמה בצלצול נאה להתנאות בפניו צילצול בנדי"ל (בינדי"ל: אגד, חגורה, סרט) בלע"ז:
תניתוה — דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו:
תרגמה — לרישא דקתני כל הרוצה אנשים:
תרגמה — פרש אותה:
מתני' ירך התחיל בעבירה תחילה — בדרך תשמיש הירך נהנה תחילה בקירוב בשר לפיכך תלקה ירך תחילה לקלל אותה דכתיב בתת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה (במדבר ה׳:כ״א):
גמ' ואע"ג דמדה — עצמה בטילה שפסקו ארבע מיתות בית דין:
במדה לא בטיל — שמודדין להם לעוברי עבירה במדה שמתחייבים בה ומתים בדוגמת אותה מיתה:
דאמר רב יוסף — הגמרא קאמר דאמר רב יוסף נמי בעלמא וכן תני כו':
דין ארבע מיתות — דין שמים שהיא דוגמתו:
נופל מן הגג — דומיא דסקילה דתנן (סנהדרין דף מה.) בית הסקילה היה גבוה שתי קומות אחד מן העדים בא ודחפו כו':
חיה דורסתו — ארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ וגם זה דומה לנסקל:
נחש מכישו — והארס שורפו:
נמסר למלכות — ומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף והרג נמי סייף הוא כדאמרינן בסנהדרין (דף נב:):
סרונכי — בומנל"ט והוא חולי בגרונו:
בסאסאה — בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה לאבדון תריבנה:
ואין לי אלא סאה — עבירה גדולה:
תרקב — חצי סאה תרי וקב דהיינו ג' קבין:
תומן ועוכלא — משקלות קטנים הן ושיעורן בבבא בתרא בהמוכר את הספינה (בבא בתרא דף צ.):
ומנין שכל פרוטה ופרוטה וכו' — ואע"פ שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה ושניה לא ויתרו לו עליהם אלא מצטרפין לו אותן לחשבון:
ליראות לו:
פרסה לו — כנגדו:
כפה — צעיף:
