תניתוה — לחדא מינייהו דפלוגתא היא בטמון אבל צף לא פשט לה מינה דהא אוקימנא טעמא דעליון משום דאחזיק ביה הוא וצף לא ידעינן מאי הוי עלה:
סברוה — רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מינה דפלוגתא בטמון דמין במינו הוא דהני תנאי אפילו תנא קמא דאמר תחתון שכחה כר' יהודה סבירא ליה דאמר בשדה פרט לטמון וטעמא משום דמין במינו לא הוי טמון:
חלל — לא מקרי אלא בכלי ברזל כעין חרב:
בכולן — ואפי' מפרפר צף וטמון ותלוי:
ומוטל באשפה — דלא הוי צף ולא טמון ולא תלוי ואפי' הכי אין עורפין דחלל קבעי אלמא קרא כדכתיב בעית:
חלל יתירא כתיב — הקרובים אל החלל ועוד חללים טובא למדרש חלל דוקא ולא חנוק:
פרט למצוי — תדיר כגון ספר או עיר שרובה עובדי כוכבים:
קמ"ל כדתניא כו' — והכי קאמר נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד אין מודדין לה אלא לעיר שיש בה ב"ד מודדין איזו היא עיר שיש בה ב"ד קרובה לו ואי לא הדר תניא הוה אמינא אין מודדין כלל:
ת"ל ולקחו זקני העיר מכל מקום — דהאי העיר קרא יתירא הוא דמצי למכתב והיתה העיר הקרובה אל החלל ולקחו זקניה עגלת בקר:
מתני' מכוון — מצומצם שאין זו קרובה לו מזו אפי' כמלא חוט:
ואין ירושלים כו' — מפרש טעמא בגמ':
מוליכין הראש אצל הגוף — בגמ' מפרש למאי הלכתא מוליכין:
גמ' אפשר לצמצם — אפשר לכוין המדה ואמת מדדו שאין זו קרובה לו מזו כלל והוו להו שתיהן קרובות:
וקסבר — נמי קרובה דכתיב בקרא אפילו קרובות במשמע כמו ובהמה רבה (יונה ד) דאס"ד אי אפשר לצמצם אין כאן קרובה אלא אחת ואנן הוא דלא ידעינן הי מינייהו והוה ליה למימר יביאו עגלה בשותפות ויתנו אם שלנו קרובה חלקכם יהא קנוי לנו ואם עירכם קרובה חלקנו יהא קנוי לכם:
אילימא לענין מדידה — קאמר יביאו הראש אצל הגוף דממקום שנמצא הגוף שם צריך למדוד ויביאו הראש לכאן והא מדקתני כו':
קנה מקומו — לקוברו שם דזה אחד מי' תנאים שהתנה יהושע בפרק מרובה (ב"ק דף פא.):
עיקר חיותא כו' — הלכך עיקר חלל מיקרי ומודדין מיניה כדכתיב אל הערים אשר סביבות החלל:
אתה גוזי — אתה מראשי יצרת ראשי תחילה דגוזי לישנא דרישא כמו גזי נזרך שער ראשך תלשי וגלי ראשך:
אפילו תימא אבא שאול — כר' עקיבא סבירא ליה:
מ"ט דרבי אליעזר בן יעקב — דאמר מן הצואר הוא קרוי חלל:
דכתיב אל צוארי חללי רשעים — והלכך ממנו מודדין כדכתיב אל החלל:
מתני' נפטרו זקני ירושלים כו' — שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:
ואע"פ שאינו איתן כשר — דלא כתיב ביה עיכובא ולא נאמר אלא למצוה:
בקופיץ — כמין סכין גדול:
מאחריה — ממול עורפה:
מקומה אסור — לעולם:
ומותר לסרוק שם פשתן — דוקא נקט עבודה שאינה בגופה של קרקע כדמפרש בגמרא:
לא בא לידינו ופטרנוהו — בגמ' מפרש בלא מזונות והיינו ידינו לא שפכו לא נהרג על ידינו שפטרנוהו בלא מזונות והוצרך ללסטם את הבריות ועל כך נהרג:
לא ראינוהו והנחנוהו — יחידי בלא חבורה והיינו ועינינו לא ראו:
